רִבִי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ פְּעָמִים שֶׁהַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. פְּעָמִים שֶׁהַקַּשִּׁין אֲסוּרִין וְהַדָּגָן מוּתָּר. הֵיךְ עֲבִידָא זָרַע בְּהֵיתֵר וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו הַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. זָרַע בְּאִיסּוּר וְהֶעֱבִיר אֶת הַסְּכָךְ הַקַּשִּׁין אֲסוּרִין וְהַדָּגָן מוּתָּר. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי נִיחָא הַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. הַקַּשִּׁין אֲסוּרִין וְהַדָּגָן מוּתָּר גָּדַל מִתּוֹךְ אִיסּוּר וְאַתְּ אֲמַר מוּתָּרִים. רִבִּי זְעִירָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בָּצֵל שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁעֲקָרוֹ וּשְׁתָלוֹ אֲפִילוּ מוֹסִיף כַּמָּה אָסוּר שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השיפה והאיטן וכו'. מין דשאים והרי הן כלאים בכרם. כצ''ל וכן הוא בתוספתא:
הקנים וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ג:
והתני ר' הושעיה אלו הן מיני דשאים וכו' והאטד. והיך אמרת דאטד מן אילן הוא:
תמן. מה דא''ר הושעיה לברכה הוא. שאין מברכין על פירות הגדלין באטד אלא בורא פרי האדמה וכאן לענין כלאים אמרינן דמין אילן הוא ולא מין ירק ואינו כלאים בכרם ואין למדין איסור כלאים מברכה:
הדא אמרה. מדאין למדין כלאים מברכה דהפירות מחשבינן לה כפרי האדמה והאילן עצמו כשאר מין אילן ואינו כלאים בכרם ש''מ דהפרי לחוד והעץ הוא לחוד והלכך שמעינן נמי דאף על פי שהאתרוג את אומר עליו בורא פרי העץ אפי' כן את אומר על התמרות שלו בורא מיני דשאים כלומר כמו שמברכין על כל פירות הגדלין בדשאים בפה''א והתמרות הן כעין פרי ירוק הגדל בהעלין שסביבות הפרי כדאמרינן בסוכה גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ומשום שהפרי לחוד ותמרות העלין שבהעץ לחוד:
והדגן. שבהן ונתגדל אחר שסיכך בגפן אסור:
זרע באיסור. ואם הוא להיפך שבשעת הזריעה הי' שם סכך מהגפן ואח''כ העביר את הסיכוך קודם שנתבשל הדגן הרי הקשין אסורין והדגן מותר:
רבי [זעירא] בעי. על הסיפא דהניחא ברישא שהקשין מותרין והדגן אסור שפיר אלא הא דקאמר בלפעמים שהקשין אסורין והדגן מותר קשיא הרי הדגן גדל מתוך הקשין שהן איסור ואת אמר הדגן מותר בתמיה הא מיהת גידולין מן האיסור הוא:
ר' זעירא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל לפיכך מקשי הכי דא''ר זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאים שנטעו באיסור ועקרו משם ושתלו במקום אחר אפי' מוסיף הוא כמה אח''כ הכל אסור:
שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. כלומר גידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהן בעצמן נתוספו בהיתר אין מעלין את העיקר האיסור:
פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור וכו'. כדמפרש ואזיל שאם זרע בהיתר שלא היה שם גפן וסיכך אח''כ את הגפן שהוא בשיעו' הרחק מן התבואה אלא שסיכך מן המתפשט ממנו על גבי התבואה הרי הקשין מותרין שגידולי היתר הן:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ 27b בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. אִם עֲשָׂבִים יוּפָּךְ הַכֹּל מוּתָּר. אִם אָבִיב יִנָּפֵץ הַקַּשִּׁין מוּתָּרִין וְהַדָּגָן אָסוּר. אִם הֵבִיאָה דָּגָן תִּדָּלֵק הַכֹּל אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַכֹּל אָסוּר. מַהוּ הָדָה דְתַנִּינָן אִם עֲשָׂבִים יוּפָּךְ אִם אָבִיב יִנָּפֵץ אִם הֵבִיאָה דָּגָן תִּדָּלֵק. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן הָעָרְלָה וּכְלָאֵי הַכֶּרֶם אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִשָׂרֵף יִשָּׂרֵף אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִיקָבֵר יִקָּבֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האירוס אירסיה. כך היו קורין אותו וכן כולן:
אם עשבים יופך הכל מותר וכו'. ר' הושעיה מדייק לישנא דמתני' דקתני גבי אביב ינפץ וגבי דגן תדלק משמע דיש חילוק ביניהם לענין איסור ולפיכך מפרש דזהו ההפרש דבעשבי' דקתני יופך בלבד וא''כ די בזה ומותר הכל בהנאה ובאביב ינפץ שמנפץ הדגן שהתחיל להתגדל בהן לפי שהוא אסור והקשין מותרין הן ובדגן שכבר נתגדל בהן קתני תדלק לפי שאז הכל אסור בהנאה ואף הקשין:
ר' יוחנן אמר. דלא היא אלא אף בעשבים ובאביב הכל אסור בהנאה ומהו הדא דתנינן אם עשבים יופך וכו' דמשנה התנא בלישניה היינו טעמא כההיא דתנינן תמן בסוף תמורה דקחשיב התם ערלה וכלאי הכרם בהדי הנשרפין וקתני בהו את שדרכו לישרף כגון אוכלין ישרף ואת שדרכו ליקבר כגון משקין ושאר דברים לחין יקבר והלכך היא דשני בלישניה דדברו חכמים בהווה דעשבים ואביב עודם לחין הן ובעשבים סגי ליה בהפיכה לחוד ובאביב ינפץ דג''כ לא שייך ביה שריפה אלא דבדגן ממש שייך ביה שריפה קתני תדלק ולעולם לענק איסור שוין הן דהכל אסור בהנחה:
משנה: הַמְקַייֵם קוֹצִים בַּכֶּרֶם רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר קִידֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִידֵּשׁ אֶלָּא דָבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַייְמִים. הָאִירוֹס וְהַקִּיסּוֹס וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִין זְרָעִים אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. הַקַּנַּבִּס רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ כִּלְאַיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כִּלְאַיִם. וְהַקִּינַרָס כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והקיסוס. אדרא בלע''ז שמדלין אותו על החניות או קוריול''ה בלע''ז ושושנת המלך בערבי שקאי''ק א''ל נעמ''ן ובלעז רוזיל''א:
וכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. כך היא הנסחא בכל המשנה:
הקנבס. קנאב''ו בלע''ז ובערבי קונ''ב:
וחכ''א כלאים. והלכה כחכמים:
והקינרס. בערבי אלקנדיא''ה ובלע''ז קרדו והוא דרדר האמור בתורה וקוץ ודרדר תצמיח לך לכ''ע הוא כלאים בכרם:
וחכ''א לא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין. כלומר במקום שמקיימין אותן אסורין ובמקומות שאין מקיימין אותן מותרין והלכה כחכמים:
מתני' המקיים קוצים בכרם ר''א אומר קידש. כדקאמר טעמיה בגמרא שכן בערבייא מקיימין קוצים בשדות לגמלים וס''ל לר''א דמכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסרו בכל מקום כדאמרינן בריש מכילתין:
האירוס. מין ירק שעליו רחבין ונותנין אותו בתבשיל וקורין אותו בערבי סוסנבר ובלע''ז מינט''א:
הלכה: אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' טעמא דר' אליעזר וכו' כדאמר בריש מכילתין:
הָאִירוֹס אִרֹסִיה. הִקִּיסּוֹס קִסּוֹסָא. וְשוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ קְרִינוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האירוס אירסיה. כך היו קורין אותו וכן כולן:
אם עשבים יופך הכל מותר וכו'. ר' הושעיה מדייק לישנא דמתני' דקתני גבי אביב ינפץ וגבי דגן תדלק משמע דיש חילוק ביניהם לענין איסור ולפיכך מפרש דזהו ההפרש דבעשבי' דקתני יופך בלבד וא''כ די בזה ומותר הכל בהנאה ובאביב ינפץ שמנפץ הדגן שהתחיל להתגדל בהן לפי שהוא אסור והקשין מותרין הן ובדגן שכבר נתגדל בהן קתני תדלק לפי שאז הכל אסור בהנאה ואף הקשין:
ר' יוחנן אמר. דלא היא אלא אף בעשבים ובאביב הכל אסור בהנאה ומהו הדא דתנינן אם עשבים יופך וכו' דמשנה התנא בלישניה היינו טעמא כההיא דתנינן תמן בסוף תמורה דקחשיב התם ערלה וכלאי הכרם בהדי הנשרפין וקתני בהו את שדרכו לישרף כגון אוכלין ישרף ואת שדרכו ליקבר כגון משקין ושאר דברים לחין יקבר והלכך היא דשני בלישניה דדברו חכמים בהווה דעשבים ואביב עודם לחין הן ובעשבים סגי ליה בהפיכה לחוד ובאביב ינפץ דג''כ לא שייך ביה שריפה אלא דבדגן ממש שייך ביה שריפה קתני תדלק ולעולם לענק איסור שוין הן דהכל אסור בהנחה:
הַקָּנִים וְהָאָגִין וְהַוְורֶד וְהָאָטָדִין מִין אִילָן וְאֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. הַשִּׁיפָה וְהַחִיטּוֹן וְהַגֶּמִי וּשְׁאָר כָּל הַגְּדֵלִים בָּאֶפֶר מִין דְּשָׁאִים וְאֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם. וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֵילּוּ הֵן מִינֵי דְּשָׁאִים הַקִּינַרָס וְהַחֲלִמָה וְהַדְּמוּעַ וְהָאָטָד. תַּמָּן לִבְרָכָה וְכַאן לְכִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה אֶתְרוֹג אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְרִי הָעֵץ אַתְּ אוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָז שֶׁלּוֹ בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השיפה והאיטן וכו'. מין דשאים והרי הן כלאים בכרם. כצ''ל וכן הוא בתוספתא:
הקנים וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ג:
והתני ר' הושעיה אלו הן מיני דשאים וכו' והאטד. והיך אמרת דאטד מן אילן הוא:
תמן. מה דא''ר הושעיה לברכה הוא. שאין מברכין על פירות הגדלין באטד אלא בורא פרי האדמה וכאן לענין כלאים אמרינן דמין אילן הוא ולא מין ירק ואינו כלאים בכרם ואין למדין איסור כלאים מברכה:
הדא אמרה. מדאין למדין כלאים מברכה דהפירות מחשבינן לה כפרי האדמה והאילן עצמו כשאר מין אילן ואינו כלאים בכרם ש''מ דהפרי לחוד והעץ הוא לחוד והלכך שמעינן נמי דאף על פי שהאתרוג את אומר עליו בורא פרי העץ אפי' כן את אומר על התמרות שלו בורא מיני דשאים כלומר כמו שמברכין על כל פירות הגדלין בדשאים בפה''א והתמרות הן כעין פרי ירוק הגדל בהעלין שסביבות הפרי כדאמרינן בסוכה גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ומשום שהפרי לחוד ותמרות העלין שבהעץ לחוד:
והדגן. שבהן ונתגדל אחר שסיכך בגפן אסור:
זרע באיסור. ואם הוא להיפך שבשעת הזריעה הי' שם סכך מהגפן ואח''כ העביר את הסיכוך קודם שנתבשל הדגן הרי הקשין אסורין והדגן מותר:
רבי [זעירא] בעי. על הסיפא דהניחא ברישא שהקשין מותרין והדגן אסור שפיר אלא הא דקאמר בלפעמים שהקשין אסורין והדגן מותר קשיא הרי הדגן גדל מתוך הקשין שהן איסור ואת אמר הדגן מותר בתמיה הא מיהת גידולין מן האיסור הוא:
ר' זעירא כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל לפיכך מקשי הכי דא''ר זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאים שנטעו באיסור ועקרו משם ושתלו במקום אחר אפי' מוסיף הוא כמה אח''כ הכל אסור:
שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. כלומר גידולין הבאין מחמת האיסור אע''פ שהן בעצמן נתוספו בהיתר אין מעלין את העיקר האיסור:
פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור וכו'. כדמפרש ואזיל שאם זרע בהיתר שלא היה שם גפן וסיכך אח''כ את הגפן שהוא בשיעו' הרחק מן התבואה אלא שסיכך מן המתפשט ממנו על גבי התבואה הרי הקשין מותרין שגידולי היתר הן:
הַצְּלָף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם וְאֵינוֹ כִלְאַיִם בִּזְרָעִים. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ כִלְאַיִם לֹא בְכֶרֶם וְלֹא בִזְרָעִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁהוּא חַייָב בְּעָרְלָה. תַּנֵי רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא אֶת שֶׁהוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ מִין אִילָן מִשָּׁרָשָׁיו מִן יֶרֶק. הָתִיבוּן הֲרֵי הַכְּרוּב הֲרֵי הוּא עוֹלֶה מִגִּזְעוֹ. כָאן בְּוַדַּאי כָּאן בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הצלף וכו'. תוספתא שם:
את שהוא עולה מגזעו. שהנופים והעלין שלו עולין מן גזע האילן ולא משרשיו שבקרקע ה''ז מין אילן ואת שהעלין שלו עולין מן שרשיו שבקרקע וגדלין סביב סביב הגזע שהוא באמצע הרי זה מין ירק:
התיבון. וכללא הוא והרי הכרוב שלפעמים הרי הוא עולה העלין שלו מגזעו ולכ''ע מין ירק הוא:
כאן בודאי כאן בספק. כלומר הכלל שאמרו הוא בדבר שבודאי ולעולם הוא כך אבל בכרוב אף על פי שתמצא לפעמים שנראה שעלין שלו מן גזעו הן עולין מ''מ על הרוב הן מן שרשיו והרי הוא כספק לענין כלאים אם זה יעלה מן הגזע או משרשיו כדרך שארי מין כרוב וספק איסורא לחומרא ואת שהוא עולה מגזעו לעולם בזה הוא שאמרו מין אילן הוא ואינו כלאים בכרם:
הדרן עלך כרם שחרב
הלכה: וְקַשְׁיָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּאי בְּלֹא כָּךְ אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כֶּרֶם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶֶּן לָקִישׁ אָמַר בֶּעָרִיס הַמְּעוּקָם שָׁנוּ. אִם בֶּעָרִיס הַמְּעוּקָם שָׁנוּ בְּלֹא גֶדֶר אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כֶּרֶם. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מַהוּ לִיזְרֹעַ בֵּנְתַּיִם. בִּמְכוּוָּנוֹת הֵן וְאַתְּ אָמַר אָסוּר לִיזְרֹעַ בֵּנְתַּיִם. מַהוּ לִיזְרֹעַ בֵּין הַגְּפָנִים כְּמַה דְתֵימַר גַּבֵּי מוּקְשֶׁה אָסוּר לִיזְרֹעַ בֵּין הַגּוּמוֹת. אוּף הָכָא אָסוּר לִיזְרֹעַ בֵּין הַגְּפָנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו לזרוע בין הגפנים. בגומות שביניהן אם הוה הפסק ופשיט לה כמה דתימר גבי מוקשה לעיל בפ''ג בהלכה ו' דבין הגומות. שהן בין הקישואין והדלועין שאסור לזרוע זרע אחר שם אם אין כאן שיעור העבודה וה''נ אסור לזרוע בין הגפנים אפי' בין הגומות עד שירחיק שיעור העבודה של גפן:
במכוונת הן ואת אמר אסור לזרוע בינתים. בתמיה כלומר והא אפי' במכוונת הן הגפנים בהשורה וכי את אומר שאסור לזרוע בינתים חוץ לד''א מהגפנים דלא אמרו ב''ש דשורה אחת הוי כרם אלא לענין שצריך להרחיק ד''א אבל חוץ לד''א למה לא יזרע והרי כיון שאין כאן אלא שורה אחת לא שייך למימר ביה דין מחול הכרם שיהא אסור בין הכרם להגדר כדאמרינן בריש פ''ד דלא אמרו מחול הכרם אלא בכרם גדול ולא בכרם קטן שיש בו שתי שורות ומכ''ש כאן בשורה אחת:
מהו ליזרע בינתים. האי בינתים א''א לפרש בין העריס להגדר בתוך ד''א דמהיכי תיתי שיהא מותר לזרוע והלא לכ''ע צריך להרחיק ולא פליגי אלא בשיעור מדידת ד''א ואם יש יותר מד''א בינו להגדר הוא דבעי מהו לזרוע חוץ לד''א מהגפנים או דילמא כיון שהוא בין הגפנים להגדר לא יביא זרע לשם:
אם בעריס המכוון שנו בלא גדר וכו'. כצ''ל כלומר דאלו במכוון למה לי גדר לב''ש. ולגי' שלפנינו יש לפרש דבניחותא קאמר ואסוקי מילתא היא כלומר אלא דאם הוא כן דבעריס המעוקם שנו שפיר הוא דבלא גדר אינו אסור משום כרם אף לב''ש:
בעריס המעוקם שנו. שאין השורה נטועה מכוונת אלא באמצע השורה הגפנים בולטין לכאן והן בצד הגדר ומן הצדדין הן משוכין להלן מן הגדר מן הצד ולא קאמרי ב''ש דשורה אחת הוי כרם אלא בשורה מכוונת שהגפנים הן נטועין זא''ז במכוון אבל הכא מכיון שהוא עקום אם לא היה בצד הגדר לא הוי כרם:
גמ' וקשיא על דעתיה דב''ש. למה להו למימר הנוטע שורה בצד הגדר וכי בלא כך אינו אסור משום כרם הא ס''ל דהנוטע שורה אחת של חמש גפנים בכל מקום הוי כרם כדתנן לעיל בפ''ד בהלכה ה':
משנה: 28a אֵי זֶהוּ עָרִיס הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגֶּדֶר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ בְצַד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִיקַּר גְּפָנִים וּלְשָׂדֶה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין מִן הַגֶּדֶר וּלְשָׂדֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי טוֹעִין כָּל הָאוֹמְרִין כָּךְ. אֶלָּא אִם יֵשׁ אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִיקַּר גְּפָנִים וּלְגֶדֶר נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ע אומר ג''ט. הויא עבודה לגפן יחידית ואין הלכה כר''ע:
טועין כל האומרין כך. לב''ה דמעולם לא אמרו ב''ה בשורה אחת של חמש גפנים שיהא צריך להרחיק ממנה ולשדה ד' אמות ולא הוזכר ד''א בעריס אלא לענין זה שאם יש שם ד''א בין עיקרי הגפנים ובין הגדר שהן מודלות עליה נותנין לו את עבודתו ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע את המותר מששה טפחים ולהלן עד הגדר ואם אין שם ד''א בין הגפנים להגדר לא יביא זרע לשם דדמיא לגפן שהיא נטועה בגת או בנקע דס''ל לר' יוסי בפ' דלעיל בהלכה ד' שאם אין שם ד''א לא יביא זרע לשם והכי אמרינן בגמרא דר''י בן נורי בשיטת ר' יוסי אמרה:
בש''א מודדין ד''א מעיקר גפנים ולשדה. כגון שהגפנים הן לפנים מן הגדר והזמורות עולים על הגדר ואם בא לזרוע לאחורי הגדר לב''ש מודדין מעיקרי הגפנים ואם היה בין הגפנים להגדר אמה אחת מרחיק עוד ג' אמות מן הגדר וזורע שהן ד' אמות מעיקרי הגפנים ולב''ה מודדין ד''א מן הגדר שהן חמש אמות מעיקרי הגפנים ובזה ב''ש מקילין וב''ה מחמירין והכי מפרש לה בגמ' ואם בא לזרוע מצד הגפנים לד''ה צריך להרחיק ד''א מעיקרי הגפנים שהן חמש אמות מן הגדר:
איזהו עריס. כלומר מהו זה שנקרא עריס ודינו שאע''פ שאינו אלא שורה אחת אפ''ה עבודתו ד' אמות כשאר כרם דקי''ל דעד שיהו בו שתי שורות וכב''ה דלעיל בפ''ד אבל לעריס דין אחר יש לו ומודו דבשורה אחת נמי הוי כרם ונקרא עריס על שם שמסרגים הקנים שלו במקום גבוה כדרך שמסרגין את המטות ומדלין את הגפנים על מקום זה שיהו שריגי הגפנים נמשכין עליו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source