שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בִּשְׁכוּנַת קְבָרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְלֹא דַמְייָא תַּמָּן מְרוּוָּחִין וּרְצָפָן יֵשׁ לָהֶן שְׁכוּנַּת קְבָרוֹת. רְצוּפָן וְרִוְוחָן אֵין עֲלֵיהֶן שְׁכוּנַּת קְבָרוֹת. בְּרַם הָכָא מְרוּוָּחִין וּרְצָפָן בְּמַחְלוֹקֶת. רְצוּפִין וְרִיוְוחָן דִּבְרֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא מַה פְלִיגִין בְּשֶׁבָּא וּמְצָאָן רְצוּפִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי גַּל נָפַל עֲלֵיהֶן וּרְצָפָן. וְרַבָּנָן אָמַר מְרוּוָּחִין הֵן וּרְצָפָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן. כלומר אע''פ שבתחילה מרווחין היו כשיעור חזר הוא ורצפן בעצמו שקבר שם עוד ואדעתא שיהו נקברין שם לגמרי ואינו עתיד לחזור וליטלן ולעשות מרווחין כבתחילה וכיון דאין זה מקומן לא הויא שכונת קברות וזהו החילוק בין דינא דהתם לדינא דכרם דמתני':
ברם הכא מה פליגין. אבל הכא בשכונת קברות במה הן פליגי בשבא ומצאן רצופין הוא דפליגי ואיפכא ס''ל בהאי דינא דלר''ש אף שמצאן רצופין לא נתבטל מתורת שכונת קברות כמו שהיה בתחילה לפי שאני אומר בתחילה היה שם ביניהן כשיעור שכונת קברות ואחר כך נפל עליהן גל ורצפן ודרך מקרה הוא ועתיד הוא לתקנן לאחר זמן:
תמן מרווחין ורצפן במחלוקת. כלומר בדינא דכרם דמתני' שדינן להיות מרווחין והוא רצפן בהא פליגי כדתנינן רצופין וריוחן דברי הכל. כלומר ואם לאחר שנעשו רצופין חזר וריוחן בזה דברי הכל מודים דהוי כרם דהא עיקר פלוגתייהו אם תלינן שיחזור וירויחן או לא דר''ש סבר הואיל והוא בעצמו נטען רצופין לא אמרינן דדעתו לחזור ולהרויחן וליטול האמצעיים לעצים אלא דדעתו דכולן יהיו לכרם וכיון שאין כאן שיעור הרחקה ביניהן לא מיחשבו כרם ורבנן ס''ל דשפיר תלינן שיחזור וירויחן ויטול האמצעיים לעצים:
א''ר יוסי ולא דמיא. כלומר דר' יוסי פליג אדר' יונה בהא דקאמר דהכל מודים בדינא דשכונת קברות דלא היא אלא דודאי פליגי ר''ש ורבנן גם בדינא דהתם אבל לא כהאי דקאמר ר''ש בר בא דכשם שהם חלוקין כאן כך חלוקין הן בשכונת קברות דלא דמיא אלא דאיפכא שמעינן להו בפלוגתייהו דהתם דר''ש אית ליה רואין ולרבנן לית להו רואין כדמפרש ואזיל:
תמן יש עליהן שכונת קברות ברם הכא אין עליה שכונת קברות. כלומר שאני התם דכך שיערו חכמים דאם יש ביניהן מד' אמות ועד ח' ה''ז שכונת קברות ודוקא בשיעור הזה אבל אם היה שם כמו הכא בכרם והיינו שהן רצופין והכי נמי אם היו שם ג''כ רצופין שקבר הרבה במקום אחד זה אצל זה ואין בין הראשון להשלישי מד' אמות ועד ח' נתבטל המקום מתורת שכונת קברות משום דאמרינן דרך מקרה נקברו שם ודעתו לפנותן ושמא נאנס או שכח וא''כ לא שייכא דינא דהתם לדינא דכרם וכ''ע מודים בה:
א''ר יונה והכי גרסינן התם. א''ר יונה ולא דמיא תמן יש עליהן שכונת קברות ברם הכא אין עליהן שכונת קברות א''ר יוסי ולא דמיא תמן מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין וריוחן דברי הכל ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין רש''א גל נפל עליהן ורצפן ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן. ע''כ שם וחסרו כאן דברי ר' יוסי ומחמת זה נשתבשה הגי' גם בדברי ר' יונה וה''פ דרבי יונה קאמר דלא כר' שמעון בר בא דמשוה דינא דהכא לדהתם ולומר דכשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין שם אלא דלא דמיא דהתם אזלא כד''ה:
שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בשכונת קברות. הך מילתא גרסינן לה בפ' בתרא דנזיר בהלכה ג' ושם הגי' נכונה ועיקרית וכאן חסרה ונשתבשה מההיא דר' יונה וכו' כדלקמן דתנינן התם המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו. כלומר שמותר לפנותו משם ולקוברו במקום אחר ונוטלו עם עפר תיחוח שתחתיו כדי תפיסה שהוא ג' אצבעות. מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן מצא ג' אם יש בין זה לזה מד''א עד שמנה ה''ז שכונת קברות כלומר אם יש מקבר ראשון עד השלישי לא פחות מד''א ולא יותר על שמונה ה''ז שכונת קברות ואסור לפנותן משם ואפילו אחד שניכר שלשם קבורה נתון הוא שם אסור לפנותו אלא שבאחד או בשנים אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם אבל בג' מוכח שזה המקום מיוחד הוא לקברות וקא''ר שמעון בר בא דכשם שר''ש ורבנן חלוקין הן כאן במתני' כך הן חלוקין בדין שכונת קברות דהתם שאם היו שם קבורין הרבה ורצופין לר''ש אין זו שכונת קברות ולרבנן רואין את האמצעים כאילו אינן ושלשה עושין שכונת קברות:
הלכה: אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹתָם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים רוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כִּילּוּ אֵינָן. הֲרֵי הֵן עִיקָּרוֹ שֶׁל כֶּרֶם. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה הָדָא אָֽמְרָה כְשֶׁהָיוּ שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשׁ. אֲבָל אִם הָיוּ חָמֵשׁ כְּנֶגֶד חָמֵשׁ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהֵן רוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כִּילּוּ אֵינָן. אָמַר רִבִּי מָנָא הָדָא דְתֵימַר כְּשֶׁהָיוּ חָמֵשׁ כְּנֶגֶד חָמֵשׁ. אֲבָל אִם הָיוּ שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשׁ אִילּוּ אַתְּ רוֹאֶה אֶת הָאֶמְצָעִיִּם כִּילּוּ אֵינָן אֵילּוּ אֵילּוּ. מַהוּ הָדָא דְתַנִּינָן רוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כִּילּוּ אֵינָן. אָמַר רִבִּי הוּנָא שֶׁמּוּתָּר לְהַדְלוֹתָן עַל זַרְעוֹ 25b. אָמַר רִבִּי מָנָא הָדָא מְסַייְעָא לְהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִם הָיוּ זְרָעִים בְתוֹךְ שִׁשָּׁה הַכֹּל אָסוּר. חוּץ לְשִׁשָּׁה גְּפָנִים מוּתָּרוֹת וְהַכֶּרֶם אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא מסייעא לההיא דא''ר יוסי. לעיל בסוף הלכה גבי שורה החיצונה שאינה מכוונת דג''כ לא הויא לה דין כרם אלא כגפן יחידית ואם זרע בתוך ששה הוא דהכל אסור אבל חוץ לששה הגפנים הן שמותרין אבל הכרם אסור וכלומר שצריך תיקון להזרעים ולכתחילה אין לזרוע שם ואם זרע צריך שידלה הגפנים הסמוכין להזרעים על הגפנים שבצדן לצד האחר כדקאמר הכא ומסייעא היא לר' יוסי דשמעינן מיהת דלכתחילה אין לזרוע בכרם דכה''ג אף חוץ לששה ואע''ג דלא הוי כרם ממש מ''מ משום מראית העין הוא ואם זרע צריך תיקון אבל לכ''ע אינו מקדש ואוסר:
מהו הדא דתנינן רואין את האמצעית כאלו אינן. אלישנא כאלו אינן מדייק דהו''ל למיתני כאלו עקורות:
אילו אתה רואה את האמצעית כאילו אינן אילו אילו. בתמיה כלומר על אלו ועל אלו והרי הוא כך הדבר לסברא דידך דלא שייך לומר על אחת בין השתים שזו לכרם וזו שאצלה בלבד היא לעצים דאלו אתה רואה להאמצעית כאילו היא לעצים אני אומר לך דשמא אלו האמצעיות הן לכרם ואלו שאצלן הן לעצים וכיון שכן הוא הדרי כולם לדין אחד להם והוו רצופים ואינן כרם כך היה לך לומר לסברא דידך אלא ודאי לא שנא דכל היכא דאיכא למימר הכי והכי פליגי ר''ש ורבנן דלר''ש מסתברא ליה דכולן שוין הן והואיל ורצופין הן לא הוה כרם ולרבנן מסתברא להו דלעולם כל היכא דאיכא אמצעית אני אומר עליה כאילו היא אינה ולעצים היא ושתים החיצונות שיש ביניהן ריוח הראוי הוו כרם:
אבל אם היו שש כנגד שש. אף רבנן מודו דלא מסתבר למימר על אחת שהיא לעצים אצל שורה אחת של כרם:
א''ר מנא הדא דתימר וכו'. כלומר ר' מנא פליג אהאי סברא דר' חנניה דאוקי לפלוגתייהו בשש כנגד שש בדוקא ומטעמא דיש לחלק בין היכא דאיכא כמה שורות זו אצל זו לעצים דבכי הא מודה ר''ש ובין היכא דנימא אחת לכרם ואחת שאצלה לעצים דבהא הוא דפליג א''כ לדידך דאמרת דמסתברא לחלק כן נימא איפכא דהדא דתימר דרבנן פליגי אדר''ש דוקא בשנטועות חמש כנגד חמש דאיכא למימר שהאמצעיות זו אצל זו שהן כלם לעצים והחיצונות בלבד הן לכרם והוי כרם דיש כאן ב' שורות וריוח הראוי ביניהן:
אבל אם היו חמש כנגד חמש. דבכה''ג איכא למימר שכל האמצעיות הן נטועות לעצים זו אצל זו והשורות החיצונות לבדן הן לכרם וכיון דאיכא שתי שורות שיש ריוח הרבה ביניהן כ''ע מודים דלא פליג ר''ש בכי הא דאני רואה את האמצעיות כאילו אינן והוי כרם:
הדא אמרה כשהיו שש כנגד שש. ר' חנניה סבירא ליה דטעמיה דר''ש כדאמרן שאין מדרך ליטע שורה של עצים אצל שורה של כרם לפיכך קאמר זאת אומרת דלא פליג ר''ש אלא בשהכרם נטוע שורות הרבה וכגון שש שורות של שש שש גפנים שהן שש כנגד שש ומשום דתנן להחכמים דרואין את האמצעיות כאילו אינן משמע שיש כאן אמצעיות הרבה ובין כל שתי שורות של הגפנים רואין את השורה שביניהן כאלו הוא לעצים ועלה הוא דפליג ר''ש דאתה אומר השורה האמצעית היא לעצים והשורות של הצדדין שלה הן לכרם ואני אומר היא לעיקר הכרם דאין דרך לעשות שורה אחת לכרם ושורה אחת שאצלה לעצים וכן לחזור ולומר על שאר השורות זו לכרם וזו שאצלה לעצים כדי שיהא ריוח הראוי בין שתי השורות ולהחשיבן כרם אלא כולם לכרם הן והואיל ורצופין הן ואין שיעור הראוי ביניהן לא הוו כרם:
גמ' אמר להן ר' שמעון וכו'. כלומר שהשיב להם מנין לכם לומר שרואין את האמצעיות כאלו אינן נחשבין לכרם אלא לעצים בעלמא ואני אומר בהיפך אפשר שאלו הן שנטען בתחלה להיות הן עיקרן של הכרם דלא נטעי אינשי מתחלה שורה לעצים אצל שורה של כרם ומכיון דלא ידעינן וכולן רצופין הן אין שם כרם עליו:
א''ר הונא שמותר להדלותן על גבי גפנים. כלומר בהאי לישנא דינא קמ''ל שאם זרע ביניהן זרעים חוץ לששה טפחים דאע''ג דאותן שורות שהן כאלו אינן וכל זמן שהן בכרם כדין גפן יחידית הן מ''מ הואיל ונטועות שורות שורות מחזי ככרם ונהי דחוץ לששה טפתים אין מקדשין את הזרעים מיהת צריך להפוך אותן לצד אחר וכדתנן לקמן בפ''ז תבואה שהיא נוטה תחת הגפן מחזיר ואינו מקדש וקמ''ל הכא דא''צ לא להחזיר את הזרעים ולא לעקור לאלו השורות אלא מותר להדלותן על הגפנים שבצדן ובהכי מהני מפני מראית העין והלכך לא קתני כאלו עקורות אלא כאלו אינן על הזרעים אם זרע שם וכדאמרן:
רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ. בַּיִת שְׁמַּחְבִּיאִים בּוֹ אֶת הַכִּלְאַיִם.
מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה הִיא מַתְנִיתָא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מַשְׁלִים. אַרְבָּעָה זֹרֵעַ מִיָּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. אבית שבכרם קאי דדוקא אם יש בו מג''ט על ג''ט ועד ארבעה על ארבעה אז זורעים בתוכו אבל אם הוא פחות מג' כסתום הוא וכטמון בכרם ובטל הוא לגבי כרם ואין זורעין בתוכו:
מג' ועד ד' משלים. כלומר השיעור הוא מיותר מג' עד תשלום ארבעה:
ארבעה. ואם יש בו ארבעה אז הוא זורע מיד וכדדריש ר' אבין בשם שמואל מקרא דכתיב בישעיה מ''ב והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו קרי ביה כלאים בית שמחביאין בו את הכלאים אלמא דבבית קטן משתעי כדמשמע מפשטיה דקרא שיחביאו עצמן בבתים קטנים מאד מקום שמחביאין שם את הכלאים בכרם ואם הוא יותר מארבעה על ארבעה כבר יצא שמן משם בתי כלאים ואין זורעין בתוכו:
רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁם חָלָל ארבע . אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָדָא דְתֵימַר בַּעֲגוֹלָה אֲבָל בִּמְרוּבָּעַת אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁם חָלָל אַרְבָּעָה. רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל אָמַר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עָפָר מִלְּמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא דְתֵימַר בַּעֲגוֹלָה אֲבָל בִּמְרוּבָּעַת אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עָפָר מִלְּמַעֲלָה.
תַּנֵּי פָּחוֹת מִיכֵּן אָסוּר. דִּלָכֵן מַה אֲנָן אָֽמְרִין עֲשָׂרָה אָסוּר תִּשְׁעָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אֶלָּא מַהוּ פָּחוֹת מִיכֵּן לְרוֹחָב דִּלָכֵן מַה אֲנָן אָֽמְרִין יֵעָשֶׂה כְסָתוּם וּתְהֵא מוּתָּר. וְיֵעָשֶׂה כְסָתוּם וִיהֵא מוּתָּר. לֹא כֵן תַּנֵּי שָׁרָשֵׁי פֵּיאָה נִכְנָסִין לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם. לְמַטָּה מִשְׁלוֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֲוֵיר הַכֶּרֶם מַקִּיף. אָמַר לָהֶן רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי שֶׁעָמוֹק כְּגָבוֹהַּ אֶלָּא רִבִּי לִיעֶזֶר מוֹדֶה לְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן שֶׁאֲוֵיר הַכֶּרֶם מַקִּיף. מִסְתַּבְּרָא יַעֲקֹב. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי לִיעֶזֶר יוֹדֵי לְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶׁעָמוֹק כְּגָבוֹהַּ. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁאֲוֵיר הַכֶּרֶם מַקִּיף.
הלכה: עַד שֶׁיְּהֵא מְבָרֵיק כְּדֵי הוּא וַעֲבוֹדָתוֹ מִן מַה דְתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּחָרִיץ מְבָרֵיק כְּדֵי הוּא וַעֲבוֹדָתוֹ. הֲוֵי כֵן רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר מֵימַר אֲפִילוּ אֵינוֹ מְבָרֵיק כְּדֵי הוּא וַעֲבוֹדָתוֹ. מַה פְלִיגִין כְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת מִיכָּן וּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת מִיכָּן. אֲבָל אִם הָֽיְתָה שׁוּרָה אַחַת מִיכָּן וְשׁוּרָה אַחַת מִיכָּן מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַגִּיעַ כְּנֶגֶד שֶׁלֹשׁ גְּפָנִים בָּטֵל הַכֶּרֶם.
משנה: חָרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּכֶרֶם עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרוֹחָב אַרְבָּעָה. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד סוֹפוֹ הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְבֵין שְׁנֵי כְרָמִים זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא כְגַת. הַגַּת שֶׁבְּכֶרֶם עֲמוּקָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. שׁוֹמֵרָה שֶׁבְּכֶרֶם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ 26a וְאִם הָיָה סֵעָר כּוֹתֵשׁ אָסוּר. גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בְגַת אוֹ בְנֶקַע נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְהַבַּיִת שֶׁבְּכֶרֶם זוֹרְעִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא מהו פחות מכאן. דקתני לאו אגובה קאי אלא לרוחב והא שפיר צריכא ליה למיתני דאל''כ מה אנן אמרין דיעשה כסתום הואיל ואין ברחבו ד' הזרע שבתוכו כסתום וסגור הוא ותהא מותר קמ''ל דאפ''ה אסור:
ויעשה כסתום ויהא מותר. ואמאי מחמרי הכא דהא לא כן תני בתוספתא פ''ד והובאה לעיל שרשי פאה נכנסין לתוך ד''א שבכרם פאה הוא צורת הפתח שבצד הכרם ומפסיק הוא שמותר לזרוע שם אע''פ שהוא בתוך ד' אמות שבכרם ואם שרשי הזרעים שבו יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך הד''א שבכרם אם הן למטה מג''ט הרי אלו מותרין מפני שהוא כסתום וה''נ נימא כן:
שנייא היא. הכא שאויר הכרם מקיף. שהחריץ פתוח הוא מלמעלה ואויר הכרם שמכאן ומכאן אוסרו:
אמר להן ר' אליעזר. גרסינן ואפלוגתא דגת דמתני' קאי שאמר להן ר''א לחכמים דמודו בשומרה שבכרם שמותר לזרוע בתוכה וכי אין אתם מודים לי שעמוק כגובה בכל מקום ואם בשומרה מותר אמאי פלגיתו עלי בגת:
אלא שאויר הכרם מקיף. תשובת חכמים לר''א היא כלומר דאלא היינו טעמא שאנו אוסרין בגת מפני שאויר הכרם מקיף סביב הגת שהיא עמוקה משא''כ בשומרה שהיא גבוה ואין אויר הכרם מקיף אותה:
מסתברא. וקאמר הש''ס דמסתברא היא שר''א שמתיר בגת יודי לראב''י בשומרה והיינו גם לחכמים לפי שעמוק הוא כגובה והא דנקט לראב''י משום סיפא הוא דנקט לה להשמיענו דראב''י לא סבר לה כר''א בגת דשאני גת שאויר הכרם מקיף אותה וכדפרישית במתני':
צריך שיהא שם חלל ארבעה. טפחים ואשומרה שבכרם קאי שצריך שיהא בתוכה חלל ארבעה כדי שתהא מופלגת מן הארץ:
הדא דתימר בעגולה. דבעגולה לא מהני רחב ארבעה למעלה מכיון שבדבר העגול נתמעט הרוחב מן הצדדין אבל במרובעת דרחבה ד' מכל צדדיה והויא מקום חשוב בפ''ע א''צ שיהא שם חלל ארבעה בתוכה:
הדא דתימא בעגולה. צריך שיהא גם ג''ט עפר מלמעלן ומטעמא דאמרן דמתמעטת מן הצדדין אבל במרובעת אין צריך גם לעפר ג''ט מלמעלן אלא ברחבה מלמעלן ד''ט בלחוד סגי:
מתני' גפן יחידית שהיא נטועה בגת או בנקע והן הבקעים שבשדות:
נותנין לה עבודתה. ששה טפחים כדין גפן יחידית וזורע את המותר שבגת ובנקע ולא אמרינן דמיחזי ככלאים ואע''פ שהזרעים עם הגפן בגומא אחת הן:
ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות. בהגת ובנקע לא יביא זרע לשם עד שיהא בה ד''א שאז ירחיק ששה טפחים מן הגפן וזורע את המותר ואין הלכה כר' יוסי:
והבית שבכרם זורעין אותו בתוכו. ולא אמרינן הואיל והגפנים מקיפין אותו סביב אין המחיצות מועילות ובגמרא מפרש לה כמה יהא שיעורו של הבית:
תני פחות מכאן אסור. בהאי ברייתא דלעיל נשנית ובדברי חכמים דפליגי אראב''י והיינו דפריך דלא כן מה אנן אמרין מאי קמ''ל פשיטא הרי אף בגבוה עשרה פליגי וס''ל אסור אף במפולש תשעה לכ''ש:
מה פליגי. חכמים בברייתא אדראב''י בשהיו שתי שורו' מכאן ומכאן כלומר שמשני צדדי החריץ איכא שיעור כרם שהן שתי שורות אבל אם כל הכרם אין בו כ''א שתי שורות בלבד ובכל שורה ושורה ג' גפנים דבהכי הוי כרם ואותן הגפנים לא בעינן שיהו אלו כנגד אלו כדאמרינן בפ' דלעיל במתני' ו' דבחמש גפנים צריך שיהו ב' כנגד ב' וא' יוצאת זנב אבל בששה גפנים אם הן נטועות בשתי שורות אע''פ שאינן מכוונין הוי כרם ואם החריץ הוא בין השתי שורות מכיון שהוא מגיע כנגד שלש גפנים של שורה אחת אף על פי שאינו מגיע עד כנגד הגפנים של שורה שכנגדה כבר בטל הכרם כלומר דבהכי הוי כמפולש בכל הכרם מכיון דמחריץ ולהלן ליכא גפנים מצד אחד ובהא כ''ע מודים שהרי החריץ הוא מפסיק בין השורו' ובטל הכרם לענין תוך החריץ שמותר לזרוע שם:
הוי. ש''מ דכן הוא סבר מימר ראב''י שאפי' אינו מבריק כדי הוא ועבודתו אלא שכולו אינו רחב אלא ארבעה וגבוה י' ומפולש בכל הכרם מותר לזרוע בתוכו:
מן מה דתני. ופשיט לה ממה דתני בברייתא דחכמים פליגי על ראב''י ואוסרין כיון שהוא בתוך הכרם וקתני שם מודים חכמים לראב''י בחריץ מבריק כדי הוא ועבודתו שמותר לזרוע בתוכו:
גמ' עד שיהא מבריק כדי הוא ועבודתו. בעיא היא אי נימא דבעינן נמי שיהא החריץ נפרץ ומתפשט בתוך הכרם עד כדי עבודה מהגפנים מכאן ומכאן ואע''ג ששנינו רחב ארבעה טפחים אלמא בהכי סגי מ''מ איכא למימר דזהו בתחתיתו במקום שזורעין בו אם רחב ד' מקום חשוב בפני עצמו הוא אבל למעלה עד שיהא פתוח ונפרץ כדי עבודה שלו מכאן ומכאן מבריק לשון פתוח ויוצא לחוץ מל' ויצא כברק חצו:
ואם היה שער כותש. ששריגי הגפנים מתערבין ומסתבכין למעלה ע''ג השומרה זה עם זה כשער ומלשון עלי במכתש אסור:
זורעים בתוכה. בהא מודים חכמים דשאני גת שאויר הכרם מקיפה אבל מקום גבוה שאין אויר הכרם מקיפו מותר אם גבוה יו''ד ורחב ד' דהוי רשות אחרת:
שומרה שבכרם. הוא מקום גבוה שהשומר עומד עליו לשמור את הכרם ויכול לראות למרחוק:
ואם לאו. שאינו מפולש בכל הכרם אלא שהכרם סתום מצד אחד ונמצא שהוא מוקף מהכרם מג' רוחותיו הרי הוא כגת שבאמצע הכרם דפליגי בה ר''א וחכמים וראב''י ס''ל כחכמים דאין זורעים בגת שבכרם אע''פ שעמוקה י' ורחבה ד' והלכה כראב''י וכחכמים:
מתני' חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה. לרבותא קתני שאע''פ שעמוק י' ורחב ד' דבעלמא מפסיק הוא כדתנן לעיל בפ''ב מ''מ הכא שהוא עובר בתוך הכרם ס''ל לראב''י דאסור לזרוע בתוכו עד שיהא ג''כ מפולש מראש הכרם ועד סופו ובעומק עשרה ורחב ד' דאז הוי כרשות אחרת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source