Kilayim
Daf 22b
משנה: הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בְּאֶמְצַע 22b וְגֶדֶר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינָן מִצְטָֽרְפוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם עִרְסָן מִלְּמַעֲלָן הְרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפוֹת.
Traduction
Si l’on plante une rangée de 2 ceps sur son champ et s’il y a une autre rangée (de 3 ceps) chez le voisin, fussent-ils séparés par un chemin privé, ou par une grande route publique (145)Ayant une largeur moindre que 8 coudées., et même par une haie n’ayant pas une hauteur de dix palmes, on les considère cependant comme jointes (146)Ce sont 5 ceps formant une vigne et exigeant un écart de 4 coudées. mais si cette haie est supérieure à dix palmes, on ne les considère pas comme jointes. Selon R. Juda, on les considère aussi comme jointes si, par en haut (par dessus la haie), les branches s’entrelacent.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנוטע שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו. כלומר ויש שורה אחת בתוך של חבירו סמוכה לה וכנגדה:
ודרך הרבים באמצע. וכגון שדרך הרבים הזה אינו רחב ח' אמות דאלו יש שמנה אמות בין השורות לא הוי כרם ומותר להביא זרע ביניהן כדאמרינן בסוף פרקין:
הרי אלו מצטרפות. להיות כרם ומסיק בגמ' דאפי' לר''ש דס''ל דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו הכא מודה דכיון דאיכא שלו ושל חבירו מצטרפין הן לאסור הזרעים:
אם ערסן מלמעלן. שהעלה ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין הן אותם שבצד הגדר מזה עם אותם שבצד זה וערסן מלשון איזהו עריס דלקמן רפ''ו ואין הלכה כר' יהודה:
משנה: הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁלֹשׁ וְאִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֵירָתָהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַאי אֲפִילוּ חָֽרְבָה הָאֶמְצָעִית וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֵירָתָהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שֶׁאִילּוּ מִתְּחִילָּה נְטָעָהּ הָיָה מוּתָּר בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הָיָה הוֹפֵךְ סַעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר וּבַשָּׁנָה הָאֲחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַסַּעַר לִמְקוֹם הַזֶּרַע וְזָרַע אֶת הַבּוּר וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת מוּתָּר.
Traduction
Si l’on plante 2 rangées de 2 ceps, on ne peut rien semer entre elles lorsqu’il n’y a pas entre elles un intervalle de 8 coudées (148)On les considère alors comme une vigne.; s’il y a 3 rangs il faut au moins, pour semer, un espace de 16 coudées (149)Sans quoi, ce serait une vigne ordinaire, pourvue d'une plate-bande.. R. Eliézer ben Jacob dit au nom de Hanania ben Hakhinaï: si même la rangée du milieu (sur 3) est détruite, l’on ne peut rien y semer à moins d’un espace de 16 coudées, bien que si la plantation avait été telle en principe (150)Alors ce n'était pas encore une vigne, et il n'y avait pas la crainte de confusion., il eût suffit d’une séparation de 8 coudées. Si l’on plante une vigne de telle façon qu’entre chaque rang il y ait 16 coudées libres (163)Comp. Ci-dessus, (3, 7)., il est permis d’y semer d’autres objets. R. Juda raconte à ce propos un fait survenu à Tsalmon (154)V. Lightfoot, Decade chorographica Marco in hor. Hebr. Praemissa, 5.. Quelqu’un y planta une vigne ayant 16 coudées libres aux côtés de chaque rangée; il tourna du même côté les branches de 2 rangées (155)Afin que les côtés extérieurs soient même dépourvus d'ombre., puis il ensemença de l’autre côté le champ fraîchement labouré. L’année suivante, il retournait les branches d’un autre côté, et ensemençait le terrain; lorsque les sages eurent connaissance de ce fait, ils l’autorisèrent. R. Meir et R. Simon disent: si en plantant la vigne on ne laisse que 8 coudées d’espace entre les rangées, il est aussi permis d'y semer (156)On n'exige 16 coudées que lorsqu'une rangée a été arrachée..
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנוטע שתי שורות. בין שיש בכל שורה שלש גפנים או יותר ואין בין השורות שמנה אמות לא יביא זרע לשם דשתי שורות הוו כרם אבל יש ביניהם שמנה אמות חוץ ממקום הגפנים כדאמר בגמ' הרי הן כגפן יחידית ומרחיק ששה טפחים משורה זו וכן משורה זו וזורע את הששה אמות שבאמצע:
היו שלש אם אין וכו'. קסבר האי תנא דבג' שורות הוי כרם נידון המקום שבין השורות כדין קרחת הכרם שהוא ט''ז אמה ובהא הוא דפליג עם ראב''י דלהאי תנא דוקא בנטע בתחלה כך והן ג' שורות אבל אם חרבה שורה האמצעית לא בעינן ביניהן שיעור קרחת הכרם מכיון דלא נשתייר כ''א שתי שורות ודין קרחת הכרם דריש פרקין היינו בכרם שיש בו ארבעה וחמשה שורות דכי חרבה האמצעית אכתי נשאר שלש שורות או יותר וראב''י ס''ל דאפי' חרבה שורה האמצעית מאחר שהיה לו דין כרם של שלש שורות אף עתה צריך הרחק ט''ז אמה:
שאלו מתחלה נטען. כלומר שאם לא הגיעו מעולם לכלל שלש שורות ולא היה נוטען מתחלה אלא שתי שורות היו מותר בשמנה אמות כדאמרינן ברישא עכשיו שנטען שלש הלכך אע''פ שחרבה האמצעית ולא נשתייר אלא שתי שורות הרי הוא ככרם שחרב באמצע וצריך הרחק ט''ז אמה ואין הלכה לא כת''ק ולא כראב''י בדין שלש שורות אלא כדאמרינן בסוף פרקין דלעולם אם נטע השורות רחוקות זו מזו שמנה אמות מותר להביא זרע ביניהן בהרחק ששה טפחים בלבד ובין שנטע שתי שורות ובין שלש שורות או יותר לעולם הדין כך ובענין חרבה האמצעית בזה הדין כדאמרי' ריש פרקין דבשלש שורות דהוא כרם גדול יש לו דין קרחת הכרם אבל בכרם קטן שאין בו אלא שתי שורות לא שייך דין קרחת הכרם דהא בעינן שישתיירו מיהת גפנים מכאן ומכאן כדאמרי' לעיל:
מתני' הנוטע את כרמו שש עשרה וכו'. כלומר על י''ו י''ו בין כל שורה ושורה מותר להביא זרע לשם ומרחיק ו' טפחים מן השורות כדין גפן יחידית וזורע את המותר באמצע:
בצלמון. שם מקום:
היה הופך וכו'. מחמיר על עצמו היה והיה נזהר שלא יהו הגפנים נוטים על הזרע והיה מצרף שער והיינו ראשי הגפנים של שתי שתי שורות לצד אחד אלו כלפי אלו וזורע את הניר שמצד האחר ובשנה האחרת היה הופך את השער למקום הזרע כלומר למקום שהיה זרוע באשתקד וזורע את הבור מקום הפנוי של אשתקד ושכך היה דרכם מקום שזורעין בו תבואה שנה אחת מניחין אותו לשנה אחרת בורה בלא חרישה וזריעה:
אף הנוטע את כרמו על שמנה אמות. בין כל שורה ושורה מותר דקסברי מכיון שהשורות רחוקות ח' אמות זו מזו הו''ל כגפן יחידית ומניח ו' טפחים סמוך לשורה ושורה וזורע את המותר וכן הלכה כדקאמ' בגמ':
הלכה: רִבִּי אַחַי בָּעֵי לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. תַּמָּן אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. בְּרַם הָכָא שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מִצְטָֽרְפִין לֶאֱסוֹר אֶת הָאֶמְצָעִי. רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כֵּן הוּא אָמַר אֵין אָדָם חוֹבֵשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. תַּמָּן אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. בְּרַם הָכָא שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מִצְטָֽרְפִין לֶאֱסוֹר אֶת הָאֶמְצָעִי.
Traduction
R. Aha demanda: n’est-ce pas en contradiction avec ce qu’a dit R. Simon (147)Comp. Ci-dessus, (2, 7), fin. que l’on ne peut pas consacrer ce qui ne vous appartient pas? (Comment fait-on intervenir le champ du voisin)? Là, fut-il répondu, on déclare que l’on ne peut pas causer la perte de ce qui est à autrui, tandis qu’ici il s’agit seulement de constater qu’à la jonction de deux champs se trouve fixée l’existence d’un objet interdit (au point de séparation il est interdit de rien semer; mais il ne s’agit pas de détruire quoi que ce soit). Selon R. Mena, on ne s’exprime pas ainsi, mais voici ce qu’a dit R. Samuel au nom de R. Zeira: R. Simon est conséquent avec lui-même; et aussi bien qu’il dit que l’on ne peut pas consacrer (faire détruire) ce qui ne vous appartient pas, il reconnaît aussi que l’on n’a pas le droit d’englober ce qui ne vous appartient pas (ici, il ne s’agit pas d’interdire ce qui est à autrui, mais les semences se trouvent cernées au milieu des 2 vignes réunies). Or, tout en reconnaissant que l’on ne peut pas enfermer le bien d’autrui aussi bien que l’on ne peut pas le rendre sacré (interdit), on admet ici que l’on joint le champ de l’un à celui du voisin pour déclarer que la partie médiale est interdite, si l’on y sème un corps étranger.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית הדא פליגא על ר''ש. לימא מתני' דלא כר''ש דס''ל לקמן בפ''ז אין אדם מקדש דבר שאינו שלו גבי המסכך את גפנו על תבואתו של חבירו:
תמן. שאני דהאיסור כולו שלו הוא ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו אבל הכא שורה גפנים שלו עם שורה של חבירו הן שמצטרפין לאסור את האמצעי כלומר דבר האמצעי והוא הזרע שנזרע ביניהן או סמוך להשתי שורות בתוך ד''א:
ר' מנא לא אמר כן. כלומר לא כר' אחי דהוה קשיא ליה מהאי דר''ש דלקמן בפ''ז כדאמרן משום דהאי דמתני' לא דמיא כלל להך דמסכך גפנו על גבי של חבירו אלא דהכי הוה קשיא ליה דלא כן א''ר שמואל בשם ר''ז לעיל בפ''ב בהל''ז על הא דתנינן לר''ש במתני' שם דס''ל אחד זרע פשתן ואחד כל המינין מותר לסמוך בצד שדה חבירו וקאמר עלה ר''ז דר''ש כדעתיה דכמה דס''ל לקמן דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו כן הוא אומר אין אדם חובש דבר שאינו שלו. כלומר שאינו אוסר על חבירו משום חובש ומקיים כלאים וקס''ד דר' מנא דהואיל דמדמי לה דינא דהתם לדינא דהמסכך גפנו א''כ ה''ה נמי דינא דמתני' דזה נוטע בתחלה שורה שלו אצל שורה של חבירו כמו דהתם דסומך הזרעים עכשיו אצל שדה חבירו ולר''ש דמתיר שם מותר נמי הכא והלכך מייתי לה ר' מנא להך דלעיל:
תמן. ומשני הש''ס דאפ''ה לא דמי דתמן האיסור הוא בא משלו לחוד ואין אדם וכו' אבל הכא האיסור שלו והאיסור של חבירו מצטרפין הן לאסור את זרע האמצעי:
הלכה: אָמַר רִבִּי זְעִירָא שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין. כְּמַה דְתֵימַר שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין. וְדִכְווָתָהּ אַרְבַּע חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין
Traduction
Selon R. Zeira, on commence à mesurer l’écart des 8 coudées en dehors de l’espace où se trouvent les racines de la vigne (5, 5). De même que l’on vient de dire à l’égard des 8 coudées d’écart qu’elles doivent être comptées en dehors de l’espace où se trouvent les racines de la vigne, de même ce procédé doit être observé à l’égard des 4 coudées exigibles (5,4), pour distinguer une petite vigne plantée dans un pressoir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמנה אמות שאמרו בין שתי השורות חוץ ממקום כרתין. כלומר חוץ ממקום הגפנים בעצמן והן נקראין כרתין כדלעיל בהל''ג ועל שם שכורתין אותן ומניחין העקרין שיתעבו ויתגדלו ביותר וקמ''ל דאין מקום הגפנים בחשבון ח' אמות:
כמה דתימר וכו'. בעיא היא אי אמרינן דכמו דשמנה אמות שבין שתי השורות צריך שיהיו חוץ ממקום הגפנים כן נימא ודכוותה ארבע אמות שאמרו שצריך להרחיק מן הכרם יהיו חוץ ממקום גפנים ואי תימא דאה''נ א''כ לישמעינן דכל ד''א שאמרו בכרם הן חוץ ממקום הגפנים וממילא ידעינן דבשמנה שבין שתי השורות הדין כן:
Kilayim
Daf 23a
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר הֶחֱמִירוּ תוֹכוֹ יוֹתֵר מֵחוּצָה לוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא עַד דַּאֲנָא תַמָּן קִייְמַנְתָּהּ תּוֹכוֹ שְׁמוֹנֶה חוּצָה לָהּ 23a שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה אָסוּר וּמְקַדֵּשׁ. מִשְּׁמוֹנֶה וְעַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
Traduction
R. Eliézer fait remarquer que l'on est plus sévère à l’égard de l’espace resté vide à l’intérieur de la vigne que pour la partie extérieure (puisque, s'il y a une rangée détruite au milieu, il faut un espace de 16 coudées pour pouvoir y semer, tandis qu'au 1er cas il suffit d’un intervalle de 8 coudées). R. Zeira dit: lorsque je me trouvais là-bas (à Babylone), j’ai expliqué comment il se fait que, dans la présente Mishna, on exige d’abord un espace libre de 8 coudées, pour pouvoir semer, puis un espace de 16: c’est qu’à l’intérieur l’espace exigible est de 8; à l’extérieur, il est de 16. C’est pourquoi R. Eliézer dit: si on sème dans une vigne ayant plus de 4 coudées et moins de haut, c’est une semence interdite qu’il faut détruire; si le terrain a de 8 à 16 coudées, il est défendu en principe d’y semer, mais en cas de fait accompli, on n’est pas tenu de retourner le champ et de détruire la semaille.
Pnei Moshe non traduit
א''ר אלעזר. דלא היא אלא דהחמירו בתוכו יותר מחוצה לו דמכיון שבין שתי שורות יש כאן איסור מכאן ומכאן הלכך בעינן שיהו הח' אמות חוץ ממקום הגפנים אבל בד''א שמרחיקין מן הכרם הן בחוצה לו ואין כאן איסור אלא מצד אחד של הגפנים לא החמירו בו ומקום הגפנים בחשבון של ד''א הן:
עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בבבל קיימנתה. וכלומר דעל הא דקאמר החמירו תוכו יותר מחוצה לו קאי והייתי מקיים ומפרש דלאו כללא היא בכל מקום אלא דמצינו דלפעמים מחמירין בחוצה לו יותר מתוכו כדמסיים ואזיל:
תוכו שמנה חוצה לו שש עשרה אמה. והיינו במחול הכרם לב''ש דס''ל דבין כרם לגדר בעי הרחק ט''ז אמה כדאמרינן לעיל ובבין שתי השורות סגי בח' אמות דלא אשכחן דב''ש פליגי בזה וא''כ קיל תוכו יותר מחוצה לו להכרם שלא יביא זרע בין הכרם להגדר עד שיהא שם ט''ז אמה וה''ה לב''ה חמיר בכה''ג בחוצה לו שהוא י''ב אמה ותוכו בין השורות הוא בח' אמות אלא דהואיל לב''ש החומרא היא ביותר נקט אליבא דידהו:
א''ר אלעזר. על הא דר' זעירא קאי וכלומר דמפרש דאף לב''ש דמצינו דחוצה לו חמיר היינו לכתחלה שלא יביא זרע לשם אבל אם הביא בזה תוכו הוא חמיר דמד' אמות ועד שמנה אסור ומקדש הוא אף בדיעבד ומשמונה ועד ט''ז שהוא בין הכרם לגדר אסור הוא לכתחילה ואם הביא זרע אינו מקדש כ''א עד ד''א סמוך להגפנים:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּבֵית שַׁמַּאי. כְּמַה דְבֵית שַׁמַּאי אָֽמְרוּ שׁוּרָה אַחַת כֶּרֶם. כֵּן רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר שׁוּרָה אַחַת כֶּרֶם. מַה נַפְשֵׁךְ כֶּרֶם גָּדוֹל הוּא אָסוּר בִּשְׁמוֹנֶה. כֶּרֶם קָטָן הוּא אָסוּר בִּשְׁמוֹנֶה. רִבִּי יוּדָן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אָסוּר. שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְכָל שֶׁהוּא מוּתָּר. אִית דְּבָעֵי מֵימַר שֶׁאִילּוּ מִתְּחִילָּה נְטָעוֹ מַטַּע שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה הָיָה מוּתָּר בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה בֶן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּבֵית שַׁמַּאי. כְּמַה דְבֵית שַׁמַּאי מַחְמִירִין בָּהּ בְּחוּרְבָּנוֹ יוֹתֵר מִמַּטָּעָתוֹ כֵּן רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַחְמִיר בְּחוּרְבָּנוֹ יוֹתֵר מִמַּטָּעָתוֹ.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan que cette opinion de R. Eliézer ben Jacob est conforme à celle de Shammaï; de même qu’il dit plus haut (§ 5) qu’une seule rangée de ceps suffit (puisqu’il ne reste qu’un rang de chaque côté) pour constituer la vigne (et interdire d’autres plantes), de même cet avis est partagé ici par R. Eliézer. Si une ligne constitue la vigne, n’en résulte-t-il pas en tous cas qu’un espace de 8 coudées est interdit (exigeant 4 coudées de chaque côté, soit 8), et qu’il faut aussi bien un écart de 8 coudées pour une grande vigne que pour une petite? (Comment donc se fait-il qu’aux termes de la Mishna, si la plantation avait été de 16 coudées, en principe, un écart de 8 coudées eût suffit)? R. Juda dit: on a seulement voulu indiquer que s’il y a 8 coudées, c’est interdit; mais c’est permis dès qu’il y a un peu plus de 8 coudées (151)On peut ensemencer le terrain qui est en excédant.. Selon d’autres, on a voulu dire: si en principe, il s’agissait d’une plantation ayant 16 coudées en largeur sur une égale longueur, il est permis de semer dans le terrain bien qu’il n’ait en réalité que 8 coudées. R. Juda ben Pazi dit au nom de R. Yohanan: l’avis de R. Eliézer est conforme à celui de Shammaï; et de même que celui-ci exprime un avis plus sévère (exigeant un plus grand espace de terre) pour un champ en friche que pour une culture (152)Comp. 1, au commencement., de même R. Eliézer ben Jacob est aussi sévère en ce cas.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בשם ר' יוחנן וכו'. ר' יוסי ור' יהודה בן פזי דלקמן פליגי אליבא דר' יוחנן בהך פלוגתא דאשכחן לעיל ר''פ דאיכא דאמרי לב''ש עבודת הכרם ד' אמות ואיכא דאמרי לב''ש עבודת הכרם ח' אמות וה''פ דהאי מילתא:
אתיא דראב''י. דמתני' כב''ש כלומר דר' יוסי מפרש דהא דקאמר ראב''י אפי' חרבה האמצעית וכו' שאלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות ה''ק משום דסבירא ליה כבית שמאי דלעולם אף שורה אחת כרם מיקריא כדקאמר לעיל בהל''ה וסבירא להו נמי דעבודת הכרם שמנה אמות כהאי דאמר לעיל בריש פרקין ועבודת הגפן אדעתיה דב''ש שמנה אמות והיינו דאראב''י במתני' דלעולם בעינן ט''ז אמה בין השורות דס''ל דשורה אחת הוי כרם וצריך להרחיק ח' אמות משורה זו וח' אמות משורה זו וא''כ אפי' חרבה האמצעית צריך שיהא ט''ז אמה בין שורות החיצונות:
מה נפשך וכו'. אסוקי מילתא היא וכלומר והא דקאמר שאלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות לאו בח' אמות בין השורות בין הכל קאמר אלא בח' אמות לזו ובח' אמות לזו והשתא בחרבה האמצעית נמי בעינן ט''ז דמה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמונה כלומר כשהיה שלש שורות והיה כרם גדול אסור הוא בשמונה אמות לבד בין השורות עד שיהא שש עשרה בין השורות ח' אמות לזו וכן לזו דשורה אחת הוי כרם ומכל כרם צריך להרחיק ח' אמות שהן עבודת הכרם לב''ש:
ר' יודן לא אמר כן. כלומר בפירושא דסיומא מילתי' דראב''י במתני' פליג ר' יודן אר' יוסי ולא אמר כן אלא דה''ק שאלו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות היינו משמנה אמות ולמעלן דשמונה אמות מצומצמות הוא דאסור כב''ש מפני שיש כאן בין השורות אבל שמנ' אמות וכל שהוא יותר מותר דלעולם לא בעינן ח' אמות לזו וח' אמות לזו בתחילת מטען אלא דעכשיו שחרבה האמצעית ס''ל לראב''י דצריך שיהא ט''ז אמה בין שורות החיצונות ולר' יודן לא ס''ל לראב''י בהך מילתא כב''ש דשורה אחת ליהוי כרם:
אית דבעי מימר. לפרש סיומא דמילתיה דראב''י דה''ק שאלו מתחלה נטען להשורות על מטע ט''ז ט''ז בין כל שורה ושורה היה מותר להביא הזרע אף בח' אמות רחוק בין השורות וזורע באמצע אבל עכשיו שחרבה האמצעית לא יביא זרע לשם עד שיהא בין השורות החיצונות ט''ז אמה וטעמא דמילתא משום דמחמרינן בחרבנו יותר ממטעו בתחלה וכסברת ר' יודה בן פזי דלקמן וזה ע''כ בין לר' יודן ובין לאית דבעי מימר צריך לומר דס''ל הכי:
ר' יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן. פליג אעיקרא דמילתא דקא''ר יוסי בשם ר' יוחנן ואהא דקאמר דראב''י ס''ל כב''ש בענין שורה אחת דהוי כרם דלא היא דבהא לא ס''ל כב''ש וכן בהא דקאמר ר' יוסי דלב''ש עבודת הכרם ח' אמות פליג נמי ר' יודה בן פזי אלא דאף לב''ש עבודת הכרם ד''א ואם אמרינן דאתיא דראב''י כב''ש בהא הוא דאמרינן דכמה דב''ש מחמירין בחרבנו יותר ממטעתו בתחלה כדא''ר יוחנן לעיל בריש פרקין גבי קרחת הכרם דבתחלת מטען ב''ש נמי מודו דמותר ליטע השורות על מטע ד''א ובחרבנו הוא דמחמירין כדפרישית טעמא לעיל מפני שצריך שישאר מקום חשוב באמצע והיינו ח' אמות לכאן וח' אמות לכאן וד' לעבודת הכרם לכאן וד' לכאן הרי כ''ד אמות כן ס''ל לראב''י דמחמרינן בחרבנו יותר ממטעתו ומיהו לאו לגמרי כב''ש ס''ל בדין קרחת הכרם אלא בהך סברא הוא דס''ל כב''ש דמחמרינן בחרבנו ואלו מתחלה נטען היה מותר בח' אמות בין השורות ועכשיו שחרבה האמצעית צריך בין השורות החיצונות ט''ז אמה ולדברי ר' יהודה בן פזי מתפרשין דברי ראב''י כפשטן וכדפרישית במתני':
רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב מוּתָּר הַזֶּרַע וְאָסוּר לִזְרוֹעַ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב הִלְכְתָא מוּתָּר לִזְרוֹעַ. רַב חִייָא בַר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה מוּתָּר הַזֶּרַע וּמוּתָּר לִזְרוֹעַ. אוֹ מוּתָּר הַזֶּרַע וְאָסוּר לִזְרוֹעַ. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי בָּא מָשַׁח לִי רַב חִייָא בַר אַשִּׁי כַּרְמִי מַטַּע שְׁמוֹנֶה עַל שְׁמוֹנֶה הָדָא אָֽמְרָה מוּתָּר הַזֶּרַע וּמוּתָּר לִזְרוֹעַ. רַב הוּנָא זָרַע כַּרְמֵיהּ כָּרָתִין. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. מְעֻרְבְבִין הַוְייָן וְאֵין עֲבוֹדָה לְגֶפֶן יְחִידִית אֶלָּא כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר אֵין עֲבוֹדָה לְגֶפֶן יְחִידִית דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְתַנֵּי תַמָּן הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
R. Yona dit au nom de Rav que la semence est permise en cas de fait accompli, et qu’en principe, on ne doit pas y semer; mais, selon R. Yossé au nom de Rav, la règle est que la semence est permise et qu’il est permis d’y semer même en principe. R. Hiya bar Ashé, au nom de Rav, demanda: l’avis de R. Meir et de R. Simon sert-il de règle, et ces deux derniers veulent-ils dire que la semence est permise et qu’il est même permis en principe d’y semer? Ou disent-ils seulement que la semence est permise en cas de fait accompli, non en principe? De ce que R. Aba a dit avoir vu mesurer la vigne par R. Hiya bar Ashé, sur un espace ayant 8 coudées en carré (soit 16), cela prouve que non seulement la semence est permise, mais qu’il est permis d’y semer en principe. R. Houna semait dans sa vigne des poireaux, et ce n’était pas défendu au point de vue des hétérogènes, car les plants de vigne étaient irréguliers. Mais ne tient-on pas compte du terrain nécessaire à l’alimentation d’un cep isolé? -Non, d’après l’avis de R. Ismaël qui n’en tient pas compte, ce qui est aussi l’avis des rabbins. R. Jacob bar Idi, au nom de R. Josué ben Levi, dit que la règle est conforme à celui qui déclare qu’à l’égard des produits nés hors de la Terre-Sainte, on adopte l’avis le moins sévère dans l’application ordinaire des lois agraires. R. Jacob bar Aha confirme cet avis, en rappelant que ce même enseignement se trouve ailleurs (157)Comp. Ci-après, 6, 1, fin, et babli, (Berakhot 36a) (1, p. 375)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מותר הזרע. על הא דר''מ ור''ש קאי דר' יונה קאמר בשם רב דמותר הזרע קאמרי אם זרע שם אבל לכתחלה אסור לזרוע ור' יוסי בשם רב קאמר דהלכתא דמותר לזרוע אפי' לכתחילה:
רב חייא בר אשי בשם רב. קאמר סתמא דהלכה כר''מ ור''ש קאמר ושואל הש''ס מה דלענין מה קאמר אם דמותר אף לכתחילה לזרוע או דוקא בדיעבד הוא דמותר הזרע ופשיט ליה דאף לדידיה מותר לכתחילה קאמר רב:
דא''ר בא משח. מדד לי רב חייא בר אשי כרמי להיות המטע על ח' ח' ובזה התיר לי לזרוע בין השורות ש''מ דכך קיבל מרב דאף לכתחילה מותר:
זרע כרמיה כרתין. כרישין:
ופריך ואינו אסור משום כלאים בכרם ומשני מערבבין היו הגפנים בכרם ולא היו נטועות שורות שורות כדין הכרם:
ופריך וכי אין עבודה לגפן יחידית. ולפחות היה צריך להרחיק ששה טפחים כדין גפן יחידית:
אלא כר' ישמעאל. ס''ל דאמר לעיל דאין דין עבודה לגפן יחידית:
דברי חכמים. כלומר ולדברי חכמים כך הוא כדאמר ר' יעקב בשם ריב''ל דהלכה כדברי שהוא מיקל בארץ ועבדינן כותיה בחו''ל וא''צ להרחיק מגפן יחידית וכן א''ר יעקב בר אחא והכי תניי תמן בבבל שבחו''ל הלכה כדברי המיקל בארץ:
הדרן עלך קרחת הכרם
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source