Vayedaber

Kilayim

Daf 15b

נִתְמָעֵט כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי הָדָא דְּאַתְּ אָמַר לִזְרָעִים שֶׁבּוֹ הָא לִזְרֹעַ בּוֹ בַּתְּחִילָּה אָסוּר. עָבַר וְזָרַע 15b מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ מוּתָּרִין אַף אֵלּוּ מוּתָּרִין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי נִיחָא נֶעֶקְרוּ הַשְּׁנִייִם הָרִאשׁוֹנִים מוּתָּרִין. נֶעֶקְרוּ הָרִאשׁוֹנִים הַשְּׁנִייִם מַה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמִּיטָּה שֶׁנִּיטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרוּכוֹת שֶׁלָּהּ וְעָשָׂה לָהּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת וְלֹא שִׁינָּה אֶת הַנְּקָבִים. נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת טְמֵיאָה וִישָׁנוֹת טְהוֹרָה שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְּשָׁנוֹת. הָדָא אָֽמְרָה נֶעֶקְרוּ הַשְּׁנִייִם הָרִאשׁוֹנִים מוּתָּרִין. נֶעֶקְרוּ הָרִאשׁוֹנִים הַשְּׁנִייִם אֲסוּרִין.

Traduction

⁠— Si le rebord haut d’un palme, dit la Mishna, s’est un peu effondré, il conserve sa valeur primitive (comme démarcation). Cette règle s’applique, selon R. Imi, aux semences qui s’y trouvent déjà; mais, en principe, il est préférable de ne pas ensemencer cette portion de terrain effondré. Si, malgré cette défense, il y a semé diverses espèces, leur usage est permis aussi bien que pour les premiers produits. Mais, objecta R. Jérémie, on conçoit qu’au cas où les seconds produits ont été enlevés, l’usage des premiers soit autorisés; mais quelle est la règle pour les seconds, si les premiers ont été enlevés? On peut déduire la réponse de ce qui suit (95)Mishna, (Kelim 19, 6).: ''Si d’un lit (devenu impur et apte à propager l’impureté) deux tiges ont été enlevées et qu’on les ait remplacées par des neuves, sans modifier les ouvertures par où l’on passe ces tiges, et qu’ensuite les neuves aient été brisées (rien n’est changé à l’état primitif), l’impureté subsiste; mais si les vieilles sont brisées, c’est pur (l’impur a disparu), car l’on se règle d’après ces dernières'' (qui subsistaient quand l’impureté s’est produite). Cela prouve donc qu’ici également, si les seconds produits ont été enlevés, les premiers peuvent servir; mais, si les premiers seuls ont été enlevés, les seconds ne peuvent pas servir (on se dirige d’après ce qui subsistait avant l’effondrement du rebord).

Pnei Moshe non traduit

נתמעט כשר. הא דתנינן במתני' גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר מפרש ר' אימי דוקא לזרעים שבו שנזרעו כשהיה גבוה טפח כשר ומותר לקיימן אע''פ שנתמעט הגבול אבל לזרוע בו בתחלה אחר שנתמעט אסור:

עבר וזרע. אחר שנתמעט מאחר שאלו הזרעים הראשונים מותרין אף אלו השניים מותרין:

ניחא. כלומר הא ניחא לן בפשיטות שאם נעקרו זרעים השניים הראשונים מותרין שהרי עומדין בהכשרן כי קמיבעיא לן אם נעקרו הראשונים השניים מה הן מי נימא הואיל ובשעת זרע השניים היו עדיין הראשונים קיימים והרי הן בהכשרן אע''פ שנעקרו הראשונים או דילמא מכיון שנעקרו אין כאן המתיר להשניים ואסורין הן לקיימן שנזרעו באיסור:

נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' י''ט דכלים מטה שהיתה טמאה וניטלו שתי ארוכות שלה ולא נשתברו וראויות הן להחזרן למקומן ולא נטהרה המטה מטומאתה בנטילת הארוכות:

ועשה לה ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבים של המטה לפי מדת החדשות לפיכך אף אם נשתברו החדשות עדיין המטה בטומאתה שהרי הישנות קיימות הן ולא נשתנו הנקבים שלה:

וישנות. ואם נשתברו הישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות שהן היו במטה כשנטמאת וכשנשתברו הויא המטה שבר כלי דלא חזיא בלא ארוכות אלמא אע''פ שעשה החדשות בשעה שעדיין הישנות קיימות היו מ''מ אין הכל הולך אלא אחר הישנות הדא אמרה וכו' נעקרו הראשונים השניות אסורין לפי שהכל הולך אחר הראשונים שנזרעו בעת שהיה הגבול גבוה טפח וכשנעקרו נשארו השניים באיסורן:

רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אִימִּי תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר סוֹמְכִין לְגְדֶר וְאֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. וְחָרָנָה אָמַר גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר. הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סוֹמְכִין לְגֶדֶר וְאֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. הֲוֵי רִבִּי אִימִּי דּוּ אָמַר גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר. הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. סוֹמְכִין לְגֶדֶר. דְּתַנִּינָן הַסּוֹמֵךְ לְבוּר וּלְנִיר וּלְגָפָה וּלְדֶרֶךְ וּלְגֶדֶר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. דְּתַנִּינָן הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵן עֲמוּקִין טֶפַח זוֹרְעִין לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה מִינֵי זֵירְעוֹנִין אֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁסּוֹמְכִין לְגוֹבֵל. יִזְרַע לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת. אָֽמְרִין חֲבֵרַיָּא קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אָבִין תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה זוֹרֵעַ בְּרֹאשׁ הַגּוֹבֵל. אָמַר לוֹ אִין כֵּינִי יַעֲקוֹר אוֹתוֹ הַקֶּלַח וְיִזְרַע לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת. לֹא מוּטָּב לַעֲקוֹר קֶלַח אֶחָד וְלִזְרֹעַ לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת.

Traduction

R. Yona dit que R. Zeira et R. Imi expriment tous deux, au nom de R. Yohanan, des avis différents: l’un dit que l’on peut adosser les produits à une haie (qui est une démarcation bien marquée), mais non à une bordure (susceptible d’un palme de culture); l’autre dit que le bord dont une partie s’est effondrée est apte à cela, tandis que la haie amoindrie perd de sa valeur comme séparation. L’on ne savait pas quel auteur professait le premier avis et qui avait exprimé le second; mais comme R. Yossé dit ailleurs, selon R. Zeira au nom de R. Yohanan, que l’on peut adosser les produits à une haie, non à une bordure, cela prouve que l’avis contraire est exprimé par R. Imi. Nous aussi, ajoute R. Yossé, nous reconnaissons tous deux que si un rebord s’est un peu effondré, il sert encore de démarcation, tandis qu’une haie rompue perd de sa valeur comme telle. - On peut adosser les produits à la haie, comme il est dit (2,9): ''On peut l’adosser à un champ en friche, ou à une culture, ou à un enclos, ou à la voie publique, ou à une haie haute de dix palmes''. On ne doit pas l’adosser au bord, comme il est dit dans notre Mishna: ''Dans un sillon, ou un canal desséché, ayant une profondeur d’au moins un palme, on peut planter trois espèces de semences de jardinage, une sur chaque côté et une au milieu''. Or, s’il était permis d’adosser le produit au bord, on pourrait semer au-dessous, jusqu’à 6 rangées de diverses espèces (cela prouve donc que la disposition du terrain exige un écart de 3 palmes et qu’il ne reste qu’un espace de 3 autres palmes, insuffisant pour y circonscrire d’autres espèces). On peut aussi expliquer ce cas, dirent les autres compagnons devant R. Samuel bar Abin, qu’il n’est pas permis d’y adosser plusieurs rangs de diverses espèces, parce que le bord même est planté (ce qui exige un intervalle d’au moins 3 palmes). S’il en est ainsi, leur répondit Samuel, on ferait mieux d’arracher les quelques plantes du bord afin de pouvoir planter au-dessous des rangées complètes, larges de 6 palmes (et composées d’autant d’espèces qu’il y a des espaces de 6 palmes); il vaut mieux perdre le contenu d’un petit espace que celui de rangées entières.

Pnei Moshe non traduit

חד אמר. הדין הזה בשם ר' יוחנן מה שיש חילוק בין גדר לגבול דסומכין לגדר מיני זרעים מכאן ומינין אחרים מכאן לפי שהגדר מפסיק אבל אין סומכין כך לגבול דאין הגבול מפסיק בין המינין אא''כ יש שיעור הרחק ביניהן:

וחרנא אמר. ואידך אמר בשם ר' יוחנן דזה הוא החילוק דמחלקינן בין גדר לגבול דאלו גבול שנתמעט כשר אבל הגדר שנתמעט מגבהות עשרה טפחים פסול הוא ואינו מפסיק בין המינין:

ולא ידעין וכו'. ולא מסיימי מי אמר זה הדין ומי אמר זה אלא דלמדין אנו מן מה דאמר רבי יוסי בהדיא דר' זעירא הוא דאמר דבר זה בשם ר' יוחנן סומכין וכו' ש''מ ר' אימי הוא דאמר הדין של המיעוט:

אוף אנן תנינן תרתיהון. דיכולין אנו לדייק ממתני' שני חילוקי דינים האלו דמדקתני גובל שנתמעט כשר ש''מ הא גדר שנתמעט פסול דאם לא כן לישמעינן רבותא טפי דאפי' גדר שהוא להפסק בין שני המינין ואם נתמעט כשר הוא עדיין להפסק גבול שלא שנינו בו לענין הפסק בין המינין אלא לענין הזרעונים שבו שאם היא גבוה טפח זורעין עליו כמה מינין כפי שיעור ההרחק שיש בו בין מין למין לכ''ש דאין המיעוט פוסל בו שהרי המינין שנזרעו עדיין יש שיעור ההרחק ביניהן אלא ודאי גבול דוקא קתני אבל הגדר שנתמעט פסול שאין כאן לא הפסק ולא שיעור הרחק בין המינין שמכאן ומכאן:

סומכין. והא נמי תנינא דסומכין לגדר ולא לגבול דלגדר כדתנן בפ' דלעיל וסומך לבור וכו' ולגבול שאין סומכין שמעינן מהאי דתנן במתני' התלם וכו' והרי הגבול שגבוה טפח הוי כמו אלו שהן עמוקין טפח ותנינן בהו זורעין לתוכה ג' וכו' כצ''ל ואם אומר את שסומכין לגבול יזרע למטן כמה שורות וכלומר דאי איתא דהגבול שהוא גבוה טפח הוי הפסק לענין שסומכין לו מין אחד מכאן ומין אחר מכאן וא''כ יזרע למטה ממנו אפי' כמה שורות ממין זה מכאן וממין זה מכאן והשתא בתלם ואמת המים העמוקין טפח נמי דינא הכי ואמאי מדייק התנא למיתני בהו א' מכאן וא' מכאן הא אפי' כמה שורות מכאן וכמה שורות מכאן מותר כמו בגבול אלא לאו ש''מ דגבהות הטפח לא הוי הפסק וכן לא עמקות הטפח לענין שיכול לזרוע כמה שורות מכאן ומכאן:

תיפתר שהיה זורע בראש הגבול. כלומר אי משום הא לא איריא דלעולם הגבול הוי הפסק לענין שסומכין לו המינין מכאן ומכאן וכן התלם ואמת המים העמוקין טפח ושאני הכא דיש קלח אחד ממין שנזרע באמצע והרי זה כמו אם היה זורע בראש הגבול שצריך מן הזרע שבו להרחיק כשיעור וה''ה הכא ודחי לה ר' שמואל דאם כיני הוא יעקור אותו הקלח האחד שבראש הגבול ויזרע למטן כמה שורות דכי לא מוטב לעקור קלח אחד כדי לזרוע למטן כמה שורות וה''ה הכא בתלם ואמת המים אלא לאו ש''מ דלא הוי הפסק לענין סמיכה:

Kilayim

Daf 16a

משנה: 16a הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יֶרֶק וְנִכְנַס לְתוֹךְ שְׂדֵה יֶרֶק אַחֵר מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְסוֹף שָׂדֵהוּ. הָֽיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יֶרֶק וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִיטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל יֶרֶק אַחֵר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם מְפוּלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אוֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרוֹחַב מְלוֹאוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר רוֹחַב כִּמְלוֹא רוֹחַב הַפַּרְסָה.

Traduction

Si l’extrémité angulée d’une rangée de verdure (96)(Shabat 85b). pénètre dans un champ d’une autre verdure, cela ne fait rien (cela ne constitue pas un mélange défendu); parce que l’on voit que c’est la fin du champ. Si dans son champ déjà ensemencé d’une espèce de verdure, on veut planter encore un rang d’une autre espèce, on ne peut le faire, dit R. Ismaël, que lorsque le sillon de séparation traverse le champ d’un bout à l’autre. R. aqiba dit: il suffit qu’il ait 6 palmes de longueur et une largeur égale à la profondeur (6 palmes). Selon R. Juda, il suffit que la largeur équivaille à celle d’un pas (97)Toutefois, une extrémité devra rester libre et la partie semée n'être entourée que de trois coudées. (ce qui équivaut au palme).

Pnei Moshe non traduit

מתני' היה ראש תור ירק. כעין זוית מחודדת וזה מותר משום דאיכא הכירא וכדתנן בפ' דלעיל גבי מיני תבואה וקמ''ל הכא דאף במיני ירקות התירו כן ולא חיישינן שמא יתפשטו העלין כדרך הירקות ולא יהא נראה ההיכר:

היתה שדהו זרועה ירק וכו'. אע''ג דתנן בפרק דלעיל ירק בירק ששה טפחים התם שדה ירק אצל שדה ירק קאמר ודכ''ע היא אבל הכא בשורה של ירק בתוך שדה ירק אחר הוא פליגי בה ור''ע מיקל בה וכן ר' יהודה:

עד שיהא התלם. המפסיק בין מין למין ורוחב התלם ששה טפחים וצריך [שיהי' מפולש] מראש השדה ועד ראשו האחר:

ור''ע אומר. די שיהא אורך התלם ו''ט ואע''פ שאינו ממשיך אותו על פני אורך הזרע שבשורה:

ורוחב מלואו. רחבו כמלואו והיינו עמקו אם עומק התלם טפח צריך שיהא ברחבו טפח ואם יותר יותר:

כמלא רוחב הפרסה. והיינו טפח ולישנא דקרא נקט דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק ומשמע שצריך להיות מקום בין ירק לירק כרוחב הרגל וזהו פרסה והלכה כר''ע:

הלכה: הָיָה רֹאשׁ תּוֹר כו'. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אֵינוֹ זוֹרֵעַ לְתוֹכָהּ אֶלָּא מִין אֶחָד בִּלְבַד.

Traduction

Quant au sillon complet, Bar-Kappara a enseigné que l’on ne peut y semer qu’une espèce (de crainte de confusion).

Pnei Moshe non traduit

תני בר קפרא אינו זורע לתוכה אלא מין אחד בלבד. בספרי הדפוס כתוב זה אחר מתני' דלקמן וטעות הוא דלא שייך כלל לשם ואהאי מתני' הוא דשייכא וכלומר דברייתא דבר קפרא פליגא דס''ל כיון שאינם עמוקים אלא טפח לא הוו הפסק שיזרע מין א' מכאן ומין א' מכאן ואינו זורע אלא לתוכה מין א' בלבד:

גמ' תני בר קפרא וכו'. לא שייך כאן אלא לעיל בסוף הלכה כדפרישית וטעות הדפוס הוא:

מַה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרוֹחַב. מַה אִין רִבִּי עֲקִיבָה חוֹבֵשׁ בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת. אִית לֵיהּ רוֹחַב מְלוֹאוֹ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא חוֹבֵשׁ בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מַה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשׁוּרָה שֶׁיֶּרֶק בִּשְׂדֵה תְבוּאָה. מַה אִין רִבִּי עֲקִיבָה דְּהוּא מֵיקִל הָכָא הוּא מַחְמִיר תַּמָּן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּהוּא מַחְמִיר הָכָא לֹא כָּל שֶׁכֵּן דְּיַחְמִיר תַּמָּן. לֹא צוּרְכָא דְּלֹא מַה דְּאָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל תַּמָּן בְּרוֹחַב. כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר תַּמָּן לֹא שַׁנְייָא הִיא רִבִּי עֲקִיבָה הִיא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרוֹחַב.

Traduction

Quel est l’avis de R. Ismaël au sujet de la largeur exigible (dont il parle dans la Mishna)? Si R. aqiba, qui permet d’entourer ce sillon par d’autres produits des 3 côtés, admet que la largeur doit être celle de la longueur (le carré), il en est à plus forte raison de même pour R. Ismaël qui exige que le sillon soit libre de 2 côtés. Quel est l’avis de R. Ismaël à l’égard d’une rangée de verdure qui se trouverait au milieu d’un champ de blé? (Quelle largeur exigera-t-il)? Si R. aqiba, qui est peu sévère ici (se contente d’une largeur de 6 palmes), exige plus loin, où il s’agit de blé, une longueur plus grande (10 palmes et demi), à plus forte raison R. Ismaël sera-t-il sévère en ce cas et exigera-t-il que le sillon traverse toute la longueur du champ, comme il le prescrit ici. Ceci va donc sans dire et ne forme pas le sujet de la demande; mais voici ce qu’il s’agit de savoir: est-ce que R. Ismaël exige pour le blé une largeur plus grande que ne la prescrit R. aqiba, ou non? Comme il n’y a pas de distinction établie ici au sujet de la largeur entre R.Ismaël et R. aqiba (l’on ne se préoccupe que de la longueur du sillon), il en est de même plus loin (il ne s’agit que de la longueur, et le différend porte sur le point de savoir si, autour de la rangée, on peut semer sur 3 côtés, ou seulement sur deux).

Pnei Moshe non traduit

מה. ובעי הש''ס מה רבי ישמעאל אומר ברוחב התלם דלא פירש דבריו כ''א בארכו:

ופשיט לה דנלמד במכ''ש דמה אם ר''ע דחובש בשלש שורות וכלומר בשלש רוחות חובש את השורה דהא לא בעי שיהא התלם מפלש מראש השדה ועד הסוף אלא אפי' עשה אותו מראש השדה עד אורך ששה טפחים סגי ונמצא השורה היא טמונה בג' רוחות ממין הירק של השדה ומחמיר הוא ברוחב שצריך שיהיה רחבו כמלואו ר' ישמעאל דמחמיר בארכו שאינו חובש את השורה אלא משתי הרוחות דהרי התלם הוא מפולש על כל פני אורך השדה לכ''ש דמחמיר ברחבו ושיהא כמילואו:

מה א''ר ישמעאל בשורה של ירק בשדה תבואה. דלקמן בהל''ז תנן היתה שדהו זרועה תבואה וביקש ליטע בתוכה שורה של דלועין נותנין לה עבודתה ששה טפחים ושואל הש''ס מה ר' ישמעאל אומר בדין זה אם פליג בשורה של ירק בתבוא דא''צ להפסיק כל כך והדר ומתמה דמאי קמיבעיא לך דמה אם ר''ע דמיקל הכא בשורה של ירק בשדה מחמיר הוא תמן דהא לא פליג ר''ע גבי שדה תבואה דתבואה חמירא דהא שדה ירק מתבואה צריך הרחק בית רובע כדתנן בפ' דלעיל אלא דבשורה אחת הקילו חכמים ומיהו ששה טפחים בעינן על כל פני אורך השורה ור' ישמעאל דמחמיר הכא לכ''ש דמחמיר תמן:

לא צורכה דלא מה אמר וכו'. לא צריכה הא דקמיבעיא לן אלא מה אומר ר' ישמעאל תמן לענין רוחב אם ההפסק ברוחב צריך ג''כ שיהיה ששה טפחים:

כמה דאת אמר תמן. ופשיט לה דכמה דאומר תמן נותנין לה עבודתה ששה טפחים והיינו גם ברוחב דכל היכא ששנינו שיעור הרחק בעבודה ארכה כרחבה ולא שנייא היא ר''ע היא ר' ישמעאל ברוחב וכלומר דבין למר ובין למר הרוחב הוא כאורך בעבודת שורת ירק בתבואה:

שְׁמוּאֵל אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוּרָה אַחַת הָא שְׁתַּיִם אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרֵי לֹא שַׁנְייָא הִיא אַחַת הִיא שְׁתַּיִם.

Traduction

Samuel dit: il n’est question dans la Mishna que d’une rangée; mais pour deux, ce serait interdit (à titre de mélanges hétérogènes); R. Yohanan et R. Simon ben Lakish disent tous deux que c’est même permis pour 2 rangées (on les distingue du grand champ, et il n’y a pas de confusion).

Pnei Moshe non traduit

לא שנו. במתני' אלא שורה אחת התירו של ירק מין אחר בתוך שדה ירק הא שתי שורות אסור:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מוּתָּר לְהַבְקִיעַ אַרְבַּע שׁוּרוֹת בְּבִקְעָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת נִידּוֹנוֹת כַּעֲרוּגָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְבַד שְׁלֹשָׁה בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה.

Traduction

R. Simon ben Lakish dit: il est permis de fendre 4 rangées (de 2 sortes de plantes) dans une vallée entourée de champs de toutes parts (98)Bien que l'on ait planté 4 rangées, la portion de terrain située au milieu et en contrebas ne perd pas l'avantage légal de sa situation, qui permet la variété des espèces. Comp. Ci-dessus, (2, 8).. Toutefois, dit R. Yohanan, l’on devra considérer les 2 rangées extérieures comme des champs de jardinage (et n’y planter que de la verdure, afin de les distinguer). De plus, ajoute R. Zeira, il devra y avoir 3 palmes ensemencés sur 6 des 2 rangées externes (afin qu’on les distingue par leur importance). Selon R. Juda, est-il dit dans la Mishna, la largeur devra être l’équivalent d’un pas.

Pnei Moshe non traduit

מותר להבקיע ארבע שורות בבקעה שהיא זרועה מין אחד מותר להבקיע בתוכה ד' שורות ממין אחר:

ובלבד שיהא שתי שורות החיצונות. הסמוכו' לזרע הבקעה נידונית כערוגה שצריך הרחק מקום כשיעור ששנינו בדין זרעוני ערוגה בריש פרקין:

ובלבד שלשה בתוך ששה. ר' זעירא ס''ל דצריך הרחק ג''ט בין מין למין וזורע אחד מכאן ואחד מכאן וא' באמצע והרי שלשה מינין בתוך רוחב ששה טפחים:

אָמַר רִבִּי הוּנָא טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְכַמָּה הִיא שִׁיעוּרָהּ שֶׁל פַּרְסָה טְפַח.

Traduction

Cet avis, dit R. Houna, est fondé sur ce verset (Dt 11, 10): tu l’arroseras avec tes pieds comme un jardin d’herbes; or, quelle est la grandeur d’un pas? c’est un palme (99)Voir (1, 9)..

Pnei Moshe non traduit

טעמא דר' יודה וכו'. כדפרישית במתני':

תַּנִּינָן הָכָא דְּרִבִּי יוּדָה וְתַנִּינָן תַּמָּן. אִילּוּ תַנִּיתָהּ הָכָא וְלֹא תַנִּיתָהּ תַּמָּן הֲוִינָן אָֽמְרִין מַה אִין רִבִּי יְהוּדָה דְּהוּא מַחְמִר הָכָא מֵיקִל תַּמָּן. רַבָּנָן דְּאִילֵּין מֵקִילִין הָכָא לֹא כָּל שֶׁכֵּן יָקִילוּן תַּמָּן. הֲוֵי צוּרְכָא מַתְנֵי תַּמָּן. אוֹ אִילּוּ תַנִּיתָהּ תַּמָּן וְלֹא תַנִּיתָהּ הָכָא. הֲוִינָן אָֽמְרִין מַה אִין רַבָּנִן דְּאִינּוּן מַחְמִרִין תַּמָּן אִינּוּן מֵקִילִין הָכָא. רִבִּי יְהוּדָה דְּהוּא מֵיקִל תַּמָּן לֹא כָּל שֶׁכֵּן דְּיָקִיל הָכָא. הֲוֵי צוּרְכָא מַתְנֵי הָכָא וְצוּרְכָא מַתְנֵי תַּמָּן.

Traduction

On dit dans notre Mishna qu’un écart d’un palme suffit selon R. Juda; et il a dit plus haut (§ 1) que l’on peut planter 6 espèces au milieu, le même écart d’un palme suffisant (à quoi bon exprimer 2 fois cet avis)? En voici la raison: si on l’avait seulement exprimé ici, on eût raisonné ainsi et l’on eût dit que R. Juda, qui exige ici l’écart d’un palme non planté, permet plus haut de planter le tout; à plus forte raison les autres rabbins qui n’imposent pas ici cette condition, ne l‘imposeraient pas au cas exprimé plus haut; il a donc fallu dire plus haut qu’ils sont plus sévères que R. Juda (qu’ils autorisent seulement 5 espèces et non 6). Si, au contraire, on avait seulement enseigné la Mishna dite plus haut, on eût dit que si les rabbins, plus sévères en ce cas que R. Juda (sur le nombre d’espèces à semer), le sont ici moins (n’exigeant pas d’écart vide), à plus forte raison R. Juda qui est moins sévère qu’eux plus haut, partagerait leur avis ici. Il a donc fallu exprimer l’un et l’autre enseignement.

Pnei Moshe non traduit

תנינן הכא דר' יודה ותנינן תמן. בריש פרקין בפלוגתא דר''י ורבנן וקעביד הש''ס צריכותא לתרתי פלוגתי דידהו:

אלו תניתה הכא. כלומר אילו לא הוי תני פלוגתייהו דרבנן אלא הכא במתני' היינו אומרי' מה אם ר' יודה דהוא מחמיר הכא דהא קסבר דלעולם צריך שיהא רוחב התלם המפסיק טפח ואפי' אין בעמקו טפח והיינו החומרא דהא לרבנן והיינו ר' ישמעאל ור''ע דס''ל רוחבו כמלא עומקו ומשכחת לה קולא אליבייהו היכא דאין בעומקו טפח ואע''ג דאם עומקו יותר מטפח הוי קולא אליבא דר' יהודה וחומרא אליבא דרבנן מ''מ בשיעור עד הטפח שהוא דוגמא דגבול גבוה טפח בפלוגתא דריש פרקין ר' יהודה לחומרא הוא דס''ל הכא ומיקל הוא תמן בגבול שיש בו זרע דס''ל ששה באמצע בערוגה ולרבנן אחד באמצע וא''כ ה''א לרבנן דמקילין הכא לכ''ש דיקילון תמן הוי צריכא למיתני תמן פלוגתייהו:

או אילו תניתה תמן. וכן נמי איפכא אילו לא היה תני פליגתייהו אלא תמן היינו טועין בדר' יהודה דמה אם תמן דרבנן מחמירין והוא מיקל לכ''ש דמיקל הוא הכא הוי צריכ' למיתני פלוגתייהו בהדיא הכא והתם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source