Vayedaber

רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי אִימִּי תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר סוֹמְכִין לְגְדֶר וְאֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. וְחָרָנָה אָמַר גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר. הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סוֹמְכִין לְגֶדֶר וְאֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. הֲוֵי רִבִּי אִימִּי דּוּ אָמַר גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן גּוֹבֵל שֶׁנִּתְמָעֵט כָּשֵׁר. הָא גֶדֶר שֶׁנִּתְמָעֵט פָּסוּל. סוֹמְכִין לְגֶדֶר. דְּתַנִּינָן הַסּוֹמֵךְ לְבוּר וּלְנִיר וּלְגָפָה וּלְדֶרֶךְ וּלְגֶדֶר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֵין סוֹמְכִין לְגוֹבֵל. דְּתַנִּינָן הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵן עֲמוּקִין טֶפַח זוֹרְעִין לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה מִינֵי זֵירְעוֹנִין אֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד מִיכָּן וְאֶחָד בְּאֶמְצַע. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁסּוֹמְכִין לְגוֹבֵל. יִזְרַע לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת. אָֽמְרִין חֲבֵרַיָּא קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אָבִין תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה זוֹרֵעַ בְּרֹאשׁ הַגּוֹבֵל. אָמַר לוֹ אִין כֵּינִי יַעֲקוֹר אוֹתוֹ הַקֶּלַח וְיִזְרַע לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת. לֹא מוּטָּב לַעֲקוֹר קֶלַח אֶחָד וְלִזְרֹעַ לְמַטָּן כַּמָּה שׁוּרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תיפתר שהיה זורע בראש הגבול. כלומר אי משום הא לא איריא דלעולם הגבול הוי הפסק לענין שסומכין לו המינין מכאן ומכאן וכן התלם ואמת המים העמוקין טפח ושאני הכא דיש קלח אחד ממין שנזרע באמצע והרי זה כמו אם היה זורע בראש הגבול שצריך מן הזרע שבו להרחיק כשיעור וה''ה הכא ודחי לה ר' שמואל דאם כיני הוא יעקור אותו הקלח האחד שבראש הגבול ויזרע למטן כמה שורות דכי לא מוטב לעקור קלח אחד כדי לזרוע למטן כמה שורות וה''ה הכא בתלם ואמת המים אלא לאו ש''מ דלא הוי הפסק לענין סמיכה:

סומכין. והא נמי תנינא דסומכין לגדר ולא לגבול דלגדר כדתנן בפ' דלעיל וסומך לבור וכו' ולגבול שאין סומכין שמעינן מהאי דתנן במתני' התלם וכו' והרי הגבול שגבוה טפח הוי כמו אלו שהן עמוקין טפח ותנינן בהו זורעין לתוכה ג' וכו' כצ''ל ואם אומר את שסומכין לגבול יזרע למטן כמה שורות וכלומר דאי איתא דהגבול שהוא גבוה טפח הוי הפסק לענין שסומכין לו מין אחד מכאן ומין אחר מכאן וא''כ יזרע למטה ממנו אפי' כמה שורות ממין זה מכאן וממין זה מכאן והשתא בתלם ואמת המים העמוקין טפח נמי דינא הכי ואמאי מדייק התנא למיתני בהו א' מכאן וא' מכאן הא אפי' כמה שורות מכאן וכמה שורות מכאן מותר כמו בגבול אלא לאו ש''מ דגבהות הטפח לא הוי הפסק וכן לא עמקות הטפח לענין שיכול לזרוע כמה שורות מכאן ומכאן:

אוף אנן תנינן תרתיהון. דיכולין אנו לדייק ממתני' שני חילוקי דינים האלו דמדקתני גובל שנתמעט כשר ש''מ הא גדר שנתמעט פסול דאם לא כן לישמעינן רבותא טפי דאפי' גדר שהוא להפסק בין שני המינין ואם נתמעט כשר הוא עדיין להפסק גבול שלא שנינו בו לענין הפסק בין המינין אלא לענין הזרעונים שבו שאם היא גבוה טפח זורעין עליו כמה מינין כפי שיעור ההרחק שיש בו בין מין למין לכ''ש דאין המיעוט פוסל בו שהרי המינין שנזרעו עדיין יש שיעור ההרחק ביניהן אלא ודאי גבול דוקא קתני אבל הגדר שנתמעט פסול שאין כאן לא הפסק ולא שיעור הרחק בין המינין שמכאן ומכאן:

ולא ידעין וכו'. ולא מסיימי מי אמר זה הדין ומי אמר זה אלא דלמדין אנו מן מה דאמר רבי יוסי בהדיא דר' זעירא הוא דאמר דבר זה בשם ר' יוחנן סומכין וכו' ש''מ ר' אימי הוא דאמר הדין של המיעוט:

וחרנא אמר. ואידך אמר בשם ר' יוחנן דזה הוא החילוק דמחלקינן בין גדר לגבול דאלו גבול שנתמעט כשר אבל הגדר שנתמעט מגבהות עשרה טפחים פסול הוא ואינו מפסיק בין המינין:

חד אמר. הדין הזה בשם ר' יוחנן מה שיש חילוק בין גדר לגבול דסומכין לגדר מיני זרעים מכאן ומינין אחרים מכאן לפי שהגדר מפסיק אבל אין סומכין כך לגבול דאין הגבול מפסיק בין המינין אא''כ יש שיעור הרחק ביניהן:

נִתְמָעֵט כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי הָדָא דְּאַתְּ אָמַר לִזְרָעִים שֶׁבּוֹ הָא לִזְרֹעַ בּוֹ בַּתְּחִילָּה אָסוּר. עָבַר וְזָרַע 15b מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ מוּתָּרִין אַף אֵלּוּ מוּתָּרִין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי נִיחָא נֶעֶקְרוּ הַשְּׁנִייִם הָרִאשׁוֹנִים מוּתָּרִין. נֶעֶקְרוּ הָרִאשׁוֹנִים הַשְּׁנִייִם מַה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמִּיטָּה שֶׁנִּיטְּלוּ שְׁתֵּי אֲרוּכוֹת שֶׁלָּהּ וְעָשָׂה לָהּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת וְלא שִׁינָּה אֶת הַנְּקָבִים. נִשְׁתַּבְּרוּ חֲדָשׁוֹת טְמֵיאָה וִישָׁנוֹת טְהוֹרָה שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַיְּשָׁנוֹת. הָדָא אָֽמְרָה נֶעֶקְרוּ הַשְּׁנִייִם הָרִאשׁוֹנִים מוּתָּרִין. נֶעֶקְרוּ הָרִאשׁוֹנִים הַשְּׁנִייִם אֲסוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ועשה לה ארוכות חדשות ולא שינה את הנקבים של המטה לפי מדת החדשות לפיכך אף אם נשתברו החדשות עדיין המטה בטומאתה שהרי הישנות קיימות הן ולא נשתנו הנקבים שלה:

נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' י''ט דכלים מטה שהיתה טמאה וניטלו שתי ארוכות שלה ולא נשתברו וראויות הן להחזרן למקומן ולא נטהרה המטה מטומאתה בנטילת הארוכות:

ניחא. כלומר הא ניחא לן בפשיטות שאם נעקרו זרעים השניים הראשונים מותרין שהרי עומדין בהכשרן כי קמיבעיא לן אם נעקרו הראשונים השניים מה הן מי נימא הואיל ובשעת זרע השניים היו עדיין הראשונים קיימים והרי הן בהכשרן אע''פ שנעקרו הראשונים או דילמא מכיון שנעקרו אין כאן המתיר להשניים ואסורין הן לקיימן שנזרעו באיסור:

עבר וזרע. אחר שנתמעט מאחר שאלו הזרעים הראשונים מותרין אף אלו השניים מותרין:

נתמעט כשר. הא דתנינן במתני' גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר מפרש ר' אימי דוקא לזרעים שבו שנזרעו כשהיה גבוה טפח כשר ומותר לקיימן אע''פ שנתמעט הגבול אבל לזרוע בו בתחלה אחר שנתמעט אסור:

וישנות. ואם נשתברו הישנות טהורה שהכל הולך אחר הישנות שהן היו במטה כשנטמאת וכשנשתברו הויא המטה שבר כלי דלא חזיא בלא ארוכות אלמא אע''פ שעשה החדשות בשעה שעדיין הישנות קיימות היו מ''מ אין הכל הולך אלא אחר הישנות הדא אמרה וכו' נעקרו הראשונים השניות אסורין לפי שהכל הולך אחר הראשונים שנזרעו בעת שהיה הגבול גבוה טפח וכשנעקרו נשארו השניים באיסורן:

תַּנִּינָן הָכָא דְּרִבִּי יוּדָה וְתַנִּינָן תַּמָּן. אִילּוּ תַנִּיתָהּ הָכָא וְלֹא תַנִּיתָהּ תַּמָּן הֲוִינָן אָֽמְרִין מַה אִין רִבִּי יְהוּדָה דְּהוּא מַחְמִר הָכָא מֵיקִל תַּמָּן. רַבָּנָן דְּאִילֵּין מֵקִילִין הָכָא לֹא כָּל שֶׁכֵּן יָקִילוּן תַּמָּן. הֲוֵי צוּרְכָא מַתְנֵי תַּמָּן. אוֹ אִילּוּ תַנִּיתָהּ תַּמָּן וְלֹא תַנִּיתָהּ הָכָא. הֲוִינָן אָֽמְרִין מַה אִין רַבָּנִן דְּאִינּוּן מַחְמִרִין תַּמָּן אִינּוּן מֵקִילִין הָכָא. רִבִּי יְהוּדָה דְּהוּא מֵיקִל תַּמָּן לֹא כָּל שֶׁכֵּן דְּיָקִיל הָכָא. הֲוֵי צוּרְכָא מַתְנֵי הָכָא וְצוּרְכָא מַתְנֵי תַּמָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תנינן הכא דר' יודה ותנינן תמן. בריש פרקין בפלוגתא דר''י ורבנן וקעביד הש''ס צריכותא לתרתי פלוגתי דידהו:

אלו תניתה הכא. כלומר אילו לא הוי תני פלוגתייהו דרבנן אלא הכא במתני' היינו אומרי' מה אם ר' יודה דהוא מחמיר הכא דהא קסבר דלעולם צריך שיהא רוחב התלם המפסיק טפח ואפי' אין בעמקו טפח והיינו החומרא דהא לרבנן והיינו ר' ישמעאל ור''ע דס''ל רוחבו כמלא עומקו ומשכחת לה קולא אליבייהו היכא דאין בעומקו טפח ואע''ג דאם עומקו יותר מטפח הוי קולא אליבא דר' יהודה וחומרא אליבא דרבנן מ''מ בשיעור עד הטפח שהוא דוגמא דגבול גבוה טפח בפלוגתא דריש פרקין ר' יהודה לחומרא הוא דס''ל הכא ומיקל הוא תמן בגבול שיש בו זרע דס''ל ששה באמצע בערוגה ולרבנן אחד באמצע וא''כ ה''א לרבנן דמקילין הכא לכ''ש דיקילון תמן הוי צריכא למיתני תמן פלוגתייהו:

או אילו תניתה תמן. וכן נמי איפכא אילו לא היה תני פליגתייהו אלא תמן היינו טועין בדר' יהודה דמה אם תמן דרבנן מחמירין והוא מיקל לכ''ש דמיקל הוא הכא הוי צריכ' למיתני פלוגתייהו בהדיא הכא והתם:

אָמַר רִבִּי הוּנָא טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְכַמָּה הִיא שִׁיעוּרָהּ שֶׁל פַּרְסָה טְפַח.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טעמא דר' יודה וכו'. כדפרישית במתני':

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מוּתָּר לְהַבְקִיעַ אַרְבַּע שׁוּרוֹת בְּבִקְעָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת נִידּוֹנוֹת כַּעֲרוּגָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְבַד שְׁלֹשָׁה בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מותר להבקיע ארבע שורות בבקעה שהיא זרועה מין אחד מותר להבקיע בתוכה ד' שורות ממין אחר:

ובלבד שיהא שתי שורות החיצונות. הסמוכו' לזרע הבקעה נידונית כערוגה שצריך הרחק מקום כשיעור ששנינו בדין זרעוני ערוגה בריש פרקין:

ובלבד שלשה בתוך ששה. ר' זעירא ס''ל דצריך הרחק ג''ט בין מין למין וזורע אחד מכאן ואחד מכאן וא' באמצע והרי שלשה מינין בתוך רוחב ששה טפחים:

שְׁמוּאֵל אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוּרָה אַחַת הָא שְׁתַּיִם אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרֵי לֹא שַׁנְייָא הִיא אַחַת הִיא שְׁתַּיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא שנו. במתני' אלא שורה אחת התירו של ירק מין אחר בתוך שדה ירק הא שתי שורות אסור:

מַה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרוֹחַב. מַה אִין רִבִּי עֲקִיבָה חוֹבֵשׁ בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת. אִית לֵיהּ רוֹחַב מְלוֹאוֹ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא חוֹבֵשׁ בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מַה אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשׁוּרָה שֶׁיֶּרֶק בִּשְׂדֵה תְבוּאָה. מַה אִין רִבִּי עֲקִיבָה דְּהוּא מֵיקִל הָכָא הוּא מַחְמִיר תַּמָּן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּהוּא מַחְמִיר הָכָא לֹא כָּל שֶׁכֵּן דְּיַחְמִיר תַּמָּן. לֹא צוּרְכָא דְּלֹא מַה דְּאָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל תַּמָּן בְּרוֹחַב. כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר תַּמָּן לֹא שַׁנְייָא הִיא רִבִּי עֲקִיבָה הִיא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרוֹחַב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה. ובעי הש''ס מה רבי ישמעאל אומר ברוחב התלם דלא פירש דבריו כ''א בארכו:

ופשיט לה דנלמד במכ''ש דמה אם ר''ע דחובש בשלש שורות וכלומר בשלש רוחות חובש את השורה דהא לא בעי שיהא התלם מפלש מראש השדה ועד הסוף אלא אפי' עשה אותו מראש השדה עד אורך ששה טפחים סגי ונמצא השורה היא טמונה בג' רוחות ממין הירק של השדה ומחמיר הוא ברוחב שצריך שיהיה רחבו כמלואו ר' ישמעאל דמחמיר בארכו שאינו חובש את השורה אלא משתי הרוחות דהרי התלם הוא מפולש על כל פני אורך השדה לכ''ש דמחמיר ברחבו ושיהא כמילואו:

מה א''ר ישמעאל בשורה של ירק בשדה תבואה. דלקמן בהל''ז תנן היתה שדהו זרועה תבואה וביקש ליטע בתוכה שורה של דלועין נותנין לה עבודתה ששה טפחים ושואל הש''ס מה ר' ישמעאל אומר בדין זה אם פליג בשורה של ירק בתבוא דא''צ להפסיק כל כך והדר ומתמה דמאי קמיבעיא לך דמה אם ר''ע דמיקל הכא בשורה של ירק בשדה מחמיר הוא תמן דהא לא פליג ר''ע גבי שדה תבואה דתבואה חמירא דהא שדה ירק מתבואה צריך הרחק בית רובע כדתנן בפ' דלעיל אלא דבשורה אחת הקילו חכמים ומיהו ששה טפחים בעינן על כל פני אורך השורה ור' ישמעאל דמחמיר הכא לכ''ש דמחמיר תמן:

לא צורכה דלא מה אמר וכו'. לא צריכה הא דקמיבעיא לן אלא מה אומר ר' ישמעאל תמן לענין רוחב אם ההפסק ברוחב צריך ג''כ שיהיה ששה טפחים:

כמה דאת אמר תמן. ופשיט לה דכמה דאומר תמן נותנין לה עבודתה ששה טפחים והיינו גם ברוחב דכל היכא ששנינו שיעור הרחק בעבודה ארכה כרחבה ולא שנייא היא ר''ע היא ר' ישמעאל ברוחב וכלומר דבין למר ובין למר הרוחב הוא כאורך בעבודת שורת ירק בתבואה:

הלכה: הָיָה רֹאשׁ תּוֹר כו'. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אֵינוֹ זוֹרֵעַ לְתוֹכָהּ אֶלָּא מִין אֶחָד בִּלְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תני בר קפרא וכו'. לא שייך כאן אלא לעיל בסוף הלכה כדפרישית וטעות הדפוס הוא:

תני בר קפרא אינו זורע לתוכה אלא מין אחד בלבד. בספרי הדפוס כתוב זה אחר מתני' דלקמן וטעות הוא דלא שייך כלל לשם ואהאי מתני' הוא דשייכא וכלומר דברייתא דבר קפרא פליגא דס''ל כיון שאינם עמוקים אלא טפח לא הוו הפסק שיזרע מין א' מכאן ומין א' מכאן ואינו זורע אלא לתוכה מין א' בלבד:

משנה: 16a הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יֶרֶק וְנִכְנַס לְתוֹךְ שְׂדֵה יֶרֶק אַחֵר מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְסוֹף שָׂדֵהוּ. הָֽיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יֶרֶק וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִיטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל יֶרֶק אַחֵר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם מְפוּלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אוֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרוֹחַב מְלוֹאוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר רוֹחַב כִּמְלוֹא רוֹחַב הַפַּרְסָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כמלא רוחב הפרסה. והיינו טפח ולישנא דקרא נקט דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק ומשמע שצריך להיות מקום בין ירק לירק כרוחב הרגל וזהו פרסה והלכה כר''ע:

ורוחב מלואו. רחבו כמלואו והיינו עמקו אם עומק התלם טפח צריך שיהא ברחבו טפח ואם יותר יותר:

ור''ע אומר. די שיהא אורך התלם ו''ט ואע''פ שאינו ממשיך אותו על פני אורך הזרע שבשורה:

עד שיהא התלם. המפסיק בין מין למין ורוחב התלם ששה טפחים וצריך [שיהי' מפולש] מראש השדה ועד ראשו האחר:

היתה שדהו זרועה ירק וכו'. אע''ג דתנן בפרק דלעיל ירק בירק ששה טפחים התם שדה ירק אצל שדה ירק קאמר ודכ''ע היא אבל הכא בשורה של ירק בתוך שדה ירק אחר הוא פליגי בה ור''ע מיקל בה וכן ר' יהודה:

מתני' היה ראש תור ירק. כעין זוית מחודדת וזה מותר משום דאיכא הכירא וכדתנן בפ' דלעיל גבי מיני תבואה וקמ''ל הכא דאף במיני ירקות התירו כן ולא חיישינן שמא יתפשטו העלין כדרך הירקות ולא יהא נראה ההיכר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source