Dmaye
Daf 9b
משנה: הַמְקַבֵּל עָלָיו לִיהְיוֹת חָבֵר אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֶצֶל עַם הָאָרֶץ וְלֹא מְאָֽרְחוֹ אֶצְלוֹ בִכְסוּתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק וְלֹא יְהֵא מִיטָּמֵא לְמֵתִים וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא בָאוּ אֵלּוּ לִכְלָל.
Traduction
Celui qui prend l’engagement d’adopter la conduite pure et scrupuleuse du compagnon des savants (101)''Pour acquérir l'état de pureté complète du savant, il faut 30 jours d'exercices peiux; l'engagement se prend en présence de 3 témoins. Voir (Bekhorot 30b).'' ne doit pas vendre à l’ignorant des fruits humides (susceptibles d’impureté), ni même des secs; il ne lui en achète pas des verts (par cette même crainte); il n’accepte pas l’hospitalité chez un ignorant (pour ne rien manger qui soit douteux), et il ne l’accueille pas chez lui comme hôte (à cause de son impureté contagieuse) (102)L'impureté qui se communique par les vêtements est plus grave que toute autre. Voir (Is 65, 5).. R. Juda ajoute: il ne doit pas élever des troupeaux de moutons (de peur qu’il en résulte quelque violation de pâturage), il doit se restreindre dans l’expression de ses vœux (pour ne pas être exposé à les enfreindre), se livrer aux plaisirs avec modération, ne pas se rendre impur pour les morts et fréquenter assidûment les salles d’étude. Toutefois, lui répliqua-t-on, tout cela n’est pas une règle obligatoire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקבל עליו להיות חבר. לענין טהרות שיהיו בגדיו ואוכלין ומשקין שלו טהורים וצריך שירגיל עצמו בחזקת טהרות שלשים יום ואחר ל' יום משיקבל עליו דברי חבירות בפני ג' חברים נאמן הוא על כל הטהרות כשאר כל החברים ואע''פ שהוא אינו תלמיד חכם ות''ח עצמו דינו מפורש בגמרא:
אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש. מפני שגורם להם טומאה שכל מה שביד ע''ה בחזקת טמא הוא והאי תנא ס''ל שאסור לגרום טומאה לחולין שבא''י ואינו לוקח ממנו לח מפני שהוכשר לקבל טומאה אבל יבש מותר ליקח ממנו שכל זמן שלא בא עליו משקה לא הוכשר לקבל טומאה ונאמן ע''ה לומר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו ולא נטמאו כדאמר בגמרא:
ואינו מתארח אצל עם הארץ. שלא יטמא גופו ויבא ויטמא טהרות:
ולא מארחו אצלו בכסותו. דכסות ע''ה טמא הוא ואי אפשר לו להזהר ממגע כסותו ותנן בגדי ע''ה מדרס לפרושין:
רבי יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה. שאסור לגדל בהמה דקה בא''י מפני הגזל שהן רועות בשדה אחרים:
ולא יהא פרוץ בנדרים. שלא ירבה בשבועות ונדרים כי ברוב הנדרים והשבועות אי אפשר שלא יחלל:
ובשחוק. דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה:
ולא יהא מיטמא למתים. במקום שיש מטפלין בהן כדי שלא יהא רגיל בטומאה:
ומשמש בבית המדרש. לתלמידי חכמים:
אמרו לו לא באו אלו לכלל. דברי חבירות שאין ענינים לכך ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: אֵינוֹ לוֹקֵחַ הִמֶּנּוּ לַח. הָא יָבֵשׁ מוּתָּר שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל הֶכְשֵׁירוּת. וְתַנִּי כֵן נֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר הַפֵּירוֹת הַלָּלוּ לֹא הוּכְשְׁרוּ. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר הוּכְשְׁרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא קִיבְּלוּ אֶת הַטּוּמְאָה.
Traduction
Le compagnon savant ne doit pas acheter à l’ignorant des fruits humides (de crainte d’impureté), mais il peut en acquérir des fruits secs, parce que l’on ajoute foi aux ignorants pour la question d’aptitude à la purification (et que les fruits n’ont pas été mouillés). En effet, un enseignement formel le déclare aussi: on le croit lorsqu’il déclare que tels fruits ne sont pas devenus humides; mais on ne le croit plus si, après avoir déclaré qu’ils ont été mouillés, il prétend qu’ils n’ont été affectés d’aucune impureté.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא יבש מותר וכו'. שנאמן הוא על הכשרו' לומר שלא הוכשרו כדפרישית במתניתי':
הָא מִכְּלָל דּוּ מוֹדֵי עַל הַקַּמָּייָתָא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹנָה דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר חֲבֵירִין אֵינָן חֲשׁוּדִין לֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לְהַאֲכִיל שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וִיטַּמֵּא גוּפוֹ וְיָבֹא וִיטַמֵּא טָהֳרוֹת. וַאֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי לֵית הָדָא פְלִיגָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר חֲבֵירִין חֲשׁוּדִין לוֹכַל וְאֵינָן חֲשׁוּדִין לְהַאֲכִיל. תַּמָּן לְטָהֳרוֹת אֲבָל הָכָא לְמַעְשְׂרוֹת. הַנֶּאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
– De l’expression ''R. Juda ajoute, etc.'' il résulte que pour le reste, R. Juda partage l’avis du préopinant (et qu’entr’autres le compagnon ne doit pas s’attabler avec l’ignorant). N’est-ce pas en contradiction avec R. Yona, puisque, selon lui, on ne soupçonne les compagnons ni de manger au dehors un produit non rédimé, ni d’en faire manger à autrui? Il y a la crainte, non qu’il y mange, mais qu’il ne s’expose à rendre son corps impur (en s’y installant) et qu’ensuite il rende impurs d’autres objets purs. De même, n’est-ce pas en contradiction avec l’avis de R. Yossé, selon lequel les compagnons, sans être sujets au doute pour ce qu’ils donnent à autrui, sont pourtant soupçonnés de s’attabler parfois chez l’ignorant (ce que notre Mishna interdit)? Là aussi, il s’agissait de la question de pureté du corps (sans manger), mais plus haut (selon R. Yossé) il s’agit de la dîme. Or, celui qui est digne de foi, pour la question de pureté, l’est également pour celle de la dîme (voilà pourquoi, dans la première hypothèse, il était loisible aux compagnons de s’y rendre).
Pnei Moshe non traduit
הא מכלל דהוא מודי על קמייתא. אדברי ר''י קאי מדקאמר אף לא יגדל כו' מכלל דהוא מודה באלו שנשנו מקודם ואינו מתארח אצל עם הארץ ומדייק וכי לית הדא פליגא על ר' יונה דאמר בהלכה דלעיל לר' יהודה חבירין אין חשודין לא לאכול ולא להאכיל והלכך אף המתארח אצל ע''ה נאמן דאף שהוא מתארח בביתו תלינן דאינו אוכל דבר שאינו מתוקן אלא על תנאי שבלבו אינו אוכל כדפרישית לעיל והכא הא מודה ר' יהודה דאינו מתארח אצל ע''ה. ומשני דשאני הכא דלענין טהרות מיירי וחיישינן שלא ילך ויטמא גופו ויבא ויטמא טהרות:
ואפילו על דר' יוסי לית הדא פליגא וכלומר דהא לר' יוסי דלעיל טפי קשיא דאיהו קאמר אליבא דר' יהודא דטעמיה בדלעיל משום דס''ל דאף דיש חבירין חשודין לאכול מ''מ אין חש דין להאכיל לאחרים והרי כאן מודה ר' יהודה אלא דאפילו לר' יוסי מתרצינן הכי תמן לטהרות כלומר במתני' דהכא לטהרות הוא דמיירי ומודה רבי יהודה דאין מתארח אצל ע''ה מטעמא דאמרן:
אבל הכא. במתני' דלעיל למעשרות:
הנאמן על הטהרות וכו'. כדאמרי' לעיל ומשום דטהרות חמירי ועוד שהן מדרבנן ומעשרות מדאורייתא והלכך כאן שהוא לטהרות אף ר' יהודה מודה. תני כל הבא וכו'. בתוספתא (פ''ב):
אָמַר רִבִּי יוֹנָה חֲבֵירִין אֵינָן חֲשׁוּדִין לֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לְהַאֲכִיל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חֲבֵירִין חֲשׁוּדִין לֶאֱכוֹל וְאֵינָן חֲשׁוּדִין לְהַאֲכִיל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. אָֽמְרוּ לוֹ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעִין עַל רִבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוֹף אֲבָל בִּתְחִילָּה אוּף רִבִּי יוּדָה מוֹדֵי. אִין תֵימַר חֲבֵירִים אֵין חֲשׁוּדִין לֹא לוֹכַל וְלֹא לְהַאֲכִיל מַה בֵּין בִּתְחִילָּה מַה בֵּין בְּסוֹף. דְּתַנִּי הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן חוּץ מִדָּבָר אֶחָד אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ הֶחָשׁוּד עַל דָּבָר אֶחָד חָשׁוּד הוּא עַל הַכֹּל. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ חָשׁוּד 9b אֶלָּא עַל אוֹתוֹ דָבָר בִּלְבַד.
Traduction
En effet, dit R. Yona (conformément à l’avis du préopinant), on ne soupçonne les compagnons ni de manger chez eux un produit quelconque qui ne soit pas rédimé, ni d’en faire manger à d’autres (quelles que soient leurs habitudes de manger chez des personnes négligentes dans l’accomplissement des prélèvements légaux). Selon R. Yossé, au contraire, puisqu’ils s’attablent chez des ignorants, on peut aussi les soupçonner de négligence à cet égard, mais non de donner à d’autres des produits interdits. Notre Mishna est évidemment en contradiction avec l’avis de R. Yossé; car, si d’après son opinion, le compagnon n’est pas digne de foi, comme ne mangeant pas avec certitude, chez lui, seulement des objets autorisés, comment peut-on le croire lorsqu'il s'agit d’autres et qu'il ne donneras pas à autrui des objets interdits? (C’est-à-dire, d’après celui qui admet que l’on peut se fier à lui pour sa propre consommation, la discussion de la Mishna serait compréhensible: comme, selon R. Juda, on ne le soupçonne pas de manger des produits interdits, même s’il est seul, on ne craint pas non plus qu’il en donne à d’autres, bien qu’il s’attable chez l’ignorant; et, selon les rabbins, comme il ne craint pas de s’attabler chez l’ignorant, on le soupçonne aussi de manger chez lui des mets non rédimés; mais, d’après celui qui déclare que, chez lui, on ne le soupçonne pas de donner à autrui des objets interdits, mais d’en manger personnellement, quel est le motif de R. Juda seul en disant que cet homme est digne de foi? Et quel serait par conséquent le sujet de la discussion? Il faut donc reconnaître que l’avis de R. Juda est exprimé, selon l’interprétation de R. Yona, à savoir que le compagnon n’est soupçonné de rien). A l’appui de l’avis de R. Yossé, on peut citer les paroles des Rabbins suivants: R. Hanina et R. Yassa disent au nom de R. Yohanan que l’avis émis par R. Juda, selon lequel le compagnon est digne de foi même s’il mange au dehors, n’est applicable qu’à la fin (lorsqu’il l’est depuis longtemps); mais au commencement de son compagnonnage, il est admis, même selon R. Juda, qu’une fois soupçonné d’une chose, on ne lui ajoute plus foi pour d’autres. On a enseigné (96)''Tossefta sur ce traité,2; Babli, (Bekhorot 30d)'': si quelqu’un prend l’engagement d’être compagnon digne de foi pour tous ses produits, excepté pour un cas, on ne considère pas l’engagement comme sérieux; car, si l’on est soupçonné pour un cas, on l’est pour tous les autres. Selon R. Juda, on n’est soupçonné que pour le seul cas prévu (mais pour le reste, on est digne de foi).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה. הא דקתני את שהוא לוקח אם הוא לוקח ע''מ לאכול והא כבר תנינן את שהוא אוכל ומ''ש אם אוכל מפירותיו או שאוכל ממה שהוא לוקח אלא את שהוא ליקח ע''מ למכור והתנינן וכו'. אלא לעולם ע''מ למכור הוא וכך אנו מפרשין את שהוא מוכר דרישא היינו מה שהוא מוכר מפירות מכנסו מה שהוא מכניס מן שדה שלו ומשום דהו''א דוקא בפירות שלו הטריחוהו חכמים לעשר מה שהוא מוכר קמ''ל דאף הלוקח ע''מ למכור צריך הוא לעשר שלא יצא מידו דבר שאינו מתוקן:
תני. בתוספתא (ריש פ''ב) שהשיבו חכמים לר''מ וזהו ר' יהודה דמתניתן מימיהן של בעלי בתים וכו' כלומר כך מצינו שהיו בעלי הבתים נוהגין שאע''פ שלא נמנעו מלהיות מתארחין אצל חביריהם שאין נאמנין על המעשר מ''מ נוהגין היו להיות מתקנין פירותיהן בבתיהן:
חבירין אין חשודין לא לאכול ולא להאכיל. כלומר דקמ''ל דצריך שלא יהו חשודין לעולם לאכול דבר שאין מתוקן ואז אינם חשודים להאכיל לאחרים אבל אם חשודין הן אפי' פ''א לאכול דבר שאינו מתוקן שוב אין נאמנין להאכיל לאחרים. ר' יוסי פליג וס''ל דמשום פעם א' שחשוד לאכול לא הפסיד נאמנות שלו לגבי אחרים ובהא הוא דקאמר יש לך שחשודין לאכול ואין חשודין להאכיל:
מתניתא פליגא על ר' יוסי וכו'. דמשמע אפי' בפעם אחת שנתארח אצל עם הארץ שוב אינו נאמן לאחרים:
מיליהון דרבנן. דלקמן ר' חנינא ור' יסא מסייעין על ר' יוסי וכלומר דודאי אליבא דחכמים דמתני' לא מצית לאוקמי מלתיה דר' יוסי דהא בהדיא קאמרי על עצמו אינו נאמן דכשהוא מתארח אצל עם הארץ ודאי אוכל שם דבר שאינו מתוקן וכיצד יהא נאמן על של אחרים וא''כ לחכמים אפי' בפעם אחת שחשוד הוא לאכול כבר חשוד הוא להאכיל כדאמרינן דמתני' פליגא על ר' יוסי וכי קאמר הש''ס מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי אליבא דר' יהודה הוא דקאמר והיינו דאיכא סברא לחלק בין חשוד לאכול פעם אחת או יותר ובהך סברא פליגי ר' יהודה וחכמים דמתני' כדלקמן:
דא''ר חנינא ור' יסא בשם ר' יוחנן לא אמר ר' יהודה אלא בסוף. כלומר שאם קבל עליו בתחלה שלא להתארח אצל ע''ה ואף שבסוף נתארח אצלו בהא הוא דקאמר ר''י דאפילו הכי נאמן הוא לאחרים אבל בתחלה אף ר''י מודה שצריך לקבל עליו שלא יתארח אצל ע''ה והשתא אין תימר דאין סברא כלל לומר דבפעם אחת לבד שהוא חשוד לאכול אינו חשוד להאכיל אלא דתימר דחברים אין חשודין לא לאכול לעולם דבר שאינו מתוקן ואז אין חשודין לא להאכיל א''כ מה בין בתחלה בין בסוף לר' יהודה דהא אף שקיבל עליו בתחלה כן מ''מ הרי נתארח לבסוף וכבר הפסיד נאמנות שלו ומ''ט דר' יהודה דאמר דאפ''ה נאמן אלא ודאי ר' יהודה אית ליה האי סברא דר' יוסי דמשום פעם אחת שנתארח אצל ע''ה ואכל דבר שאינו מתוקן לא הפסיד נאמנותו לאחרים. וחכמים סבירא להו דאף בפעם אחת שחשוד לאכול חשוד הוא להאכיל ובהאי סברא הוא דפליגי:
דתני. בתוספתא שם וכלומר דתניא נמי הכי דפליגי בכה''ג:
המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד. שאינו מקבל עליו בתחלה אין מקבלין אותו כלל:
החשוד על דבר אחד. שבתחלה קיבל עליו כל דבר ואח''כ נמצא חשוד לדבר אחד מהם הפסיד כל נאמנות שלו וחשוד הוא על הכל:
ר' יודה אומר אינו חשוד אלא על אותו דבר בלבד. שראינו שאינו חושש כלל לאותו דבר והשתא כמו דפליגי בחשוד לבסוף על דבר אחד אם הוא חשוד לכל דבר ה''נ פליגי בכה''ג במתני' אם קיבל עליו בתחלה על הכל ולבסוף נתארח אצל עם הארץ פעם אחת ורבי יהודה סבר דאף שהוא חשוד לאכול עכשיו מכל מקום אינו חשוד להאכיל לאחרים:
תַּנִּי הַנֶּאֱמָן עַל הַטָּהֳרוֹת נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת. תַּנִּיתָהּ רִבִּי יַנַּאי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר טַעְמָא. הָדָא דְּתֵימַר בְּמִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ אֲבָל בְּרַבִּים אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בְּרַבִּים. רִבִּי אַמִּי בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אֲפִילוּ אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן עַד שֶׁנְּקַבֵּל עָלָיו בְּרַבִּים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ חָבֵר שֶׁשָּׁלַח לְחָבֵר צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא כְּגוֹן אֲנִי לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לִי. אָמַר לֵיהּ מַה אַתְּ בְּעֵי מֵרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק דְּכָל מַה דְּהוּא אוֹכֵל מִן שׁוּקָא הוּא אוֹכֵל.
Traduction
On a enseigné encore (97)Cf. ci-après: 3, et (5,1): celui qui est digne de foi pour ce qui concerne les diverses purifications (profanes) l’est aussi pour les dîmes. R. Yanaï bar R. Ismaël a répété cet enseignement et en a expliqué les conditions: cela n’est applicable, dit-il, qu’au compagnon qui, désirant s’installer chez lui, y est autorisé; mais, pour qu’en public cet engagement soit valable, il faut qu’il soit pris publiquement (devant 3 compagnons au moins). —Moi, par exemple, dit R. Amé au nom de R. Yanaï (quoique personne ne me soupçonne de manquer à mes devoirs), je ne serai digne de foi pour tous que lorsque j’aurai pris un engagement public. R. Zeira ou R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: même un compagnon (bien que tous deux soient dignes de foi à ce sujet) doit au préalable les rédimer. Mais, demanda R. Zeira en présence de R. Yassa, serons-nous dans la présomption de la pureté si j’envoie quelque chose à R. Samuel bar R. Isaac, ou s’il m’envoie? —Certes non, fut-il répondu; et il n’y a pas même lieu de le demander, puisque l’on sait que tout ce que R. Samuel bar Isaac mange est acheté sur le marché public (soumis au doute, et ne provient pas de son propre grenier, dont les fruits seraient évidemment rédimés).
Pnei Moshe non traduit
הנאמן על הטהרות. שאוכל חולין בטהרה ומדברי סופרים הוא:
נאמן על המעשרות. דכיון שאינו חשוד על דרבנן כ''ש דנאמן הוא על מדאורייתא:
תניתה ר' ינאי וכו'. הוא תני לה להך ברייתא בשם דבי ר' ישמעאל והוא אמר בה טעמא כדאמרן וכמסיים עלה:
הדא דתימר במתארח אצלו. שיכול לסמוך עליו ולאכול עמו דמכיון דקפיד על הטהרות ודאי אינו אוכל דבר שאינו מתוקן:
אבל ברבים. כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מעושר שיסמכו עליו אע''פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן:
אינו נאמן. על זה עד שיקבל עליו לפני רבים דברים אלו שנשנו במתני' להמקבל עליו להיות נאמן:
אפילו אני. כלומר אפי' תלמיד חכם כגון אני צריך שיקבל עליו ברבים:
אפי' חבר ששלח. פירות לחבר צריך לעשר ולא יסמוך על זה ששולח לו דשמא הוא יסמוך ג''כ עליו שהוא עישר ובין דין לדין יאכל דבר שאינו מתוקן וכעובדא דר' זעירא לעיל (פ''ק בהלכה ג'):
כגון אני וכו'. אם אנחנו ג''כ אין לנו לסמוך זה על זה:
מה את. רוצה מר' שמואל בר רב יצחק בענין הספק הלא מה שהוא אוכל מן השוק הוא אוכל ומסתמא אינו לוקח מן השוק כ''א דבר המתוקן:
הוּא נֶאֱמָן וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ נֶאֱמָנֶת לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ וְאֵין מִתְאָֽרְחִין אֶצְלוֹ. אֲבָל אָֽמְרוּ הֲרֵי כְדָר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה. אִשְׁתּוֹ נֶאֱמָנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן מִתְאָֽרְחִין אֶצְלוֹ וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אֲבָל אָֽמְרוּ תָבוֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ נֶאֱמָנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן.
Traduction
– Si le mari est digne de foi pour les prélèvements légaux (98)Tossefta sur ce traité, 3., mais la femme ne l’est pas, on peut acheter des fruits chez lui, mais non s’y attabler (le ménage d’intérieur étant géré par la femme); en effet, l’on a dit à ce sujet qu’autant vaut aller demeurer dans le repaire du serpent (99)Babli, (Ketubot 72a).. Si la femme est digne de foi, mais le mari ne l’est pas, on peut s’attabler chez lui, mais l’on ne doit rien y acheter; du reste, il a été dit que la malédiction viendra sur la maison dont la femme est scrupuleuse dans l’accomplissement de ses devoirs, tandis que le mari ne l’est pas.
Pnei Moshe non traduit
הוא נאמן וכו'. תוספתא (בפ''ג):
לוקחין ממנו. שהרי הוא נאמן אבל אין מתארחין לסעוד אצלו מפני אשתו שאינה נאמנת ואינה מקפדת לערב באכילה מדבר שאינו מתוקן:
אבל אמרו. ובתוספתא הגי' אף על פי שאמרו. כלומר אף שאמרו הרי הוא כמו שדר עם הנחש בכפיפה ואינו יכול לסבול. לא יסמוך על זה שהאיש מתקוטט תמיד עמה שתהי' זהירה בכך דמ''מ כיון שהיא בעצמה אינה נאמנת לפעמים אין הבעל משגיח מה שהיא עושה:
אשתו נאמנת וכו' דבזה איפכא הואי:
תַּנִּי לֹא יְשַׁמֵּשׁ חָבֵר בְּמִשְׁתֶּה עַם הָאָרֶץ וְלֹא בִסְעוּדַת עַם הָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכֹּל מְתוּקָּן וּמְעוּשָּׂר מִתַּחַת יָדוֹ וַאֲפִילוּ מֵינֶקֶת שֶׁל יַיִן. וְאִם שִׁימֵּשׁ חָבֵר בְּמִשְׁתֶּה עַם הָאָרֶץ וּבִסְעוּדַת עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זוּ חֲזָקָה לְמַעְשְׂרוֹת. רָאוּ אוֹתוֹ מֵיסַב אֵינָהּ חֲזָקָה אֲנִי אוֹמֵר עַל הַתְּנָאִין שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא מֵיסַב. בְּנוֹ מֵיסַב אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו. חֲבֵירוֹ אֵין צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יָדָיו.
Traduction
On a enseigné: un compagnon ne doit servir ni dans une collation, ni dans un repas, à moins d’avoir tout rédimé et convenablement préparé sous sa surveillance, même le contenu du robinet servant à tirer le vin; s’il sert dans ces sortes de repas, il y a présomption que les prélèvements ont été accomplis.Ce n’est pas une présomption suffisant de le voir attablé, car il peut en ce cas prélever mentalement (par ce qu’il a chez lui) les parts dues (100)Cf. ci-après: (7,2), et il en est de même si son fils est attablé avec lui (par les mêmes raisons). Mais s’il a près de lui un compagnon (pour qui la condition mentale n’a pas lieu), l’on peut être rassuré pour la dîme.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
ואפי' מינקת של יין. כלומר אפי' אין שם יין אלא דבר מועט הנכנס במינקת אחת ששואבין בה מן החבית אין סומכין שהבעה''ב תיקן לאותו דבר מועט:
ה''ז חזקה למעשרות. שמסתמא אותו החבר תיקן הכל דאם לאו לא היה משמש שם:
ראו אותו מיסב. לחבר בסעודת ע''ה ואוכל עמהם אינה חזקה לאחרים לסמוך עליו שהוא תיקן לפי שאני אומר על התנאים שבלבו הוא מיסב שעשה תנאי בלבו שיפריש אח''כ מעשר על מה שהוא אוכל עמו:
בנו מיסב אצלו. בן חבר שמיסב אצל ע''ה ואוכל עמו אין סומכין ג''כ שאביו תיקן הסעודה וצריך לעשר על ידו לפי שאביו החבר התנה בלבו על מה שבנו אוכל:
חבירו של חבר שמיסב ואוכל שם אינו צריך לעשר על ידיו לפי שבחזקת שהחבר תיקן ולא התנה עליו בלבו ואם לא היה מתוקן לא היה החבר הזה מניח לחבירו שהיה מיסב עמהם:
Dmaye
Daf 10a
משנה: הַנַּחְתּוֹמִין לֹא חִייְבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְווָנִין אֵינָן רְשָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְכָל הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה רְשָׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי. וְאֵלּוּ הֵן הַמְּשׁוּפָּעִין בְּמִידָּה גַסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה.
Traduction
Les boulangers de cette catégorie (qui auraient acheté de la farine à un ignorant) ne sont tenus de prélever, par l’ordre des sages (107)''Dispense est faite de la 2e dîme, à cause des impôts onéreux; comp.Yoma 8.'', que l’oblation de la dîme (le 100ème) et la parcelle de la pâte (Halla). Les boutiquiers (marchands au détail) ne sont pas autorisés à vendre des produits soumis au doute; mais ceux qui vendent par grandes quantités, en gros, peuvent céder ces produits (parce que, grâce à la quantité, il y a à supposer que l’acheteur fera les prélèvements dus). On appelle marchands en gros ceux qui vendent le blé encore vert (sitwnei''), ou ceux que le vendent aux détaillants (quoique déjà sec).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנחתומים. הלוקחין תבואה מעם הארץ לא חייבו אותן חכמים להפריש מהדמאי אלא כדי תרומת מעשר שהיא אחד ממאה וכדי שיעור חלה אבל לא מעשר שני והקילו חכמים עליהם בדבר זה משום ששוטרי המלך בירושלים היו חובטים אותם ולומר להם מכרו בזול לפיכך לא הטריחום שיפרישו מעשר שני מדמאי ולעלות לאכלו בירושלים אלא הלוקח מהם צריך שיפריש מעשר שני ודוקא אם מוכרים בחנותם או על פתח חנותם כדאמר בגמרא:
החנוונין. שהן מוכרין מעט מעט ומשתכרין הרבה אינן רשאין למכור את הדמאי וצריך שיתקנו מקודם ועוד מפני שרגילין התינוקות לקנות מהם שלא יאכלו התינוקות דבר שאינו מתוקן:
וכל המשופעין. שמוכרין בשפע הרבה במדה גסה כדמפרש במתני' דלקמן איזו היא מדה גסה והן רשאין למכור את הדמאי מפני שהן מוסיפין על המדה ואין משתכרין הרבה לא הטילו חכמים עליהם לתקן את הדמאי אלא על הלוקח מהן:
כגון הסיטונות. הן המוכרין יין ושמן הרבה ביחד להחנוונים ומוכרי תבואה שהן קונים תבואה מבעלי האוצרות ומוכרין להחנוונים הרבה ביחד:
תַּנִּי כָּל הַבָּא צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו אֲפִילוּ חָבֵר תַּלְמִיד חָכָם אֲבָל חָכָם שֶׁיָּשַׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל 10a עָלָיו שֶׁכְּבָר קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁב. אָמַר רִבִּי לָא וְהוּא שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְּעֵי אִי מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לָמָּה לִי חָבֵר אֲפִילוּ עַם הָאָרֶץ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה סְלַק לְגַבֵּי אִילֵּין דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי וַהֲווֹ נְשָׁייָא חַזְייָן לֵיהּ וְעָֽרְקָן מִקּוֹמוֹי. אָמַר לוֹן אָבֹא לְכוֹן בַּייְתָא עַם הָאָרֶץ אֲנִי אֶצֶל הָטָּהֳרוֹת.
Traduction
On a enseigné: tout nouvel arrivant est tenu de prendre ledit engagement public, fût-ce un compagnon savant; mais le savant qui a passé un certain temps dans les assemblées scolaires, n’est pas tenu de prendre cet engagement qu’il a déjà pris publiquement au moment de prendre séance pour les études. Selon R. Ila, le compagnon savant n’est pas tenu de renouveler son engagement de pureté, parce qu’il a dû le prendre dès la première heure où il a été reçu en cette qualité (et s’il le prend plus tard, l’engagement n’a plus d’effet). S’il en est ainsi, objecta R. Yossé, qu’il faut le prendre dès la première heure de la réception, il n’y a pas lieu d’établir une distinction entre le compagnon savant et l’ignorant (si ce dernier n’a pas été scrupuleux et que, pendant sa vieillesse, il veut changer de conduite, l’engagement doit être encore moins valable). L’avis exprimé par R. Ila, est bien conforme à celui de R. Simon b. Lakish: Lorsque celui-ci se rendit dans la famille de R. Yanaï, les gens, en le voyant, s’enfuirent. ''Je vous fais peur, lui dit-il, mais je suis comme un ignorant sous le rapport de la purification'' (quoique savant et compagnon, il n’avait pu prendre ledit engagement à un certain âge, faute de l’avoir pris dans sa jeunesse).
Pnei Moshe non traduit
צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים אפי' הוא חבר ואפי' הוא ת''ח:
אינו צריך לקבל עליו. בפני ג' חברים שכבר קיבל עליו משעה שישב בישיבה:
והוא שקיבל עליו משעה ראשונה. אחבר ות''ח קאי שצריך שיקבל עליו דברי חבירות משעה ראשונה וכלומר שצריך שנדע שנוהג בהם בתחלה בצינעה בתוך ביתו ואז מקבלין אותו:
ר' יוסי בעי אי משעה ראשונה. צריך שינהוג אם כן למה לי חבר אפי' ע''ה דינו כך ומה בין חבר לע''ה:
אתיא דרבי לא כר''ל. דמשמע מעובדא דלקמיה דאף חבר ות''ח צריך שינהוג כך בתחלה בצינעה בתוך ביתו:
והוו נשיא. והיו הנשים הרואות אותו בורחין מלפניו ומשמרין עצמן שלא יגע בבגדיהן ואמר להן אני אבוא אצליכם בתוך הבית. כלומר אל תחושו לזה מלפני לפי שע''ה אני אצל טהרות שלא קבלתי עלי משעה ראשונה:
תַּנִּי הוּא נֶעֱנֶה לַחֲבוּרָה וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַּנִּי הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ נֶעֱנִין לַחַבוּרָה. וְלֹא פְלִיג. כָּאן בְּטִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן כָּאן כְּשֶׁאֵינָן טִפּוּלִין לַאֲבִיהֶן. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל גְּדוֹלִים נֶעֱנִין לַחֲבוּרָה קְטָנִים נֶעֱנִין לוֹ.
Traduction
On a enseigné que l’on procède ainsi: le maître de maison prend l’engagement de tenir tout ce qui doit être rempli par le compagnon, en présence d’une assemblée; puis, à leur tour, ses enfants et les gens de sa maison prennent entre ses mains le même engagement. Selon un autre enseignement, ses enfants et les gens de sa maison s’engagent avec lui en public. Il n’y a pas de contradiction entre ces deux enseignements: dans le premier cas, il s’agit d’enfants mineurs, encore placés sous la tutelle du père; au second cas, il s’agit de ceux qui ne le sont plus. Aussi, R. Halafta ben Shaoul dit-il: les grandes personnes s’engagent en assemblée publique, et celles-ci, à leur tour, reçoivent l’engagement des jeunes.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
הוא נענה לחבורה. כלומר הוא בעצמו צריך שיקבל עליו בפני חבורה של ג' אבל בניו וב''ב נענין לו הן גוררין אחריו ואינם צריכים לקבל בפני חבורה בפ''ע:
אית תניי תני. תניא אידך שאף בניו וב''ב צריכין לקבל בפני חבורה:
וקאמר הש''ס דלא פליגי כאן בטפולין לאביהן שהן סמוכין על שלחנו נגררין אחריו ובשאינן טפולין לו צריכין לקבל בפני עצמן:
תני ר' חלפתא בן שאול. לחלק בין גדולים ובין קטנים ולא בטפולין תליא מלתא:
תַּנִּי מַקְרִיבִין לִכְנָפַיִם וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין לְטָהֳרוֹת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּנָפַייִם מַדָּפוֹת הַסָּתוֹת טָהֳרוֹת מַעְשְׂרוֹת.
Traduction
On a enseigné (103)Tossefta, ibid.: pour graduer la purification, on commence par les obliger à se laver les mains avant le repas, puis on leur enseigne les autres devoirs de la purification. En voici l’ordre, selon R. Isaac bar R. Eliézer: l’ablution des mains, ou les impuretés légères et impuretés plus graves (104)Ou: couche de l'impur et ce qui est agité par lui.; la pureté de la dîme enfin (ou de l’oblation) servira de guide pour le manger profane.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
מקריבן לכנפים. בתחלה מקריבן אותם שיקבלו ע''ע לטהרת ידים קודם אכילה וקודם נגיעה באוכלין דתרומה ואח''כ מלמדין אותם לטהרות לחומר שאר טהרות מדברים הנוהגין בהן:
כנפיים וכו'. כלומר כך הוא סדרן בתחלה צריך לקבל לטהרת ידים ואחר כך למדפות להזהר מטומאה קלה ומטומאת הסיטות ולדין שמירת טהרות ולמעשרות:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים חָבֵר שֶנַּעֲשֶׂה גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. חָֽזְרוּ לוֹמַר כָּל זְמָן שֶׁהוּא גַּבַּיי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. יָצָא מִגַּבַּייָתוֹ הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר.
Traduction
En principe on disait: le compagnon savant qui accepte les fonctions de percepteur d’impôts (105)Profession considérée jadis comme avilissante pour les savants juifs. est repoussé pour toujours du compagnonnage (et il ne peut plus y rentrer, même en renonçant à ses fonctions); mais plus tard, il a été convenu qu’il y est de nouveau reçu s’il renonce à ce métier.
Pnei Moshe non traduit
בראשונה היו אומרים. תוספתא. (פ''ג):
חבר שנעשה גביי. ממונה למלך לגבות מס מישראל:
דוחין אותו מחבורתו. ואפילו פירש מגבאות אין מקבלין אותו חזרו לומר וכו':
חִייָא בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חָבֵר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבוּרָתוֹ. הָא קָטָן אֵין צָרִיךְ קֵירוּב.
Traduction
Hiya bar Aboun dit au nom de R. Yohanan: si un compagnon a quitté la Terre-Sainte (ce qui lui est interdit), on ne le repousse pas pour cela du compagnonnage (106)Selon Frankel, il y a là peut-être une lacune.; ne faut-il pas aider le mineur à se rapprocher de la bonne voie? (de même, ce compagnon, qui a quitté quelque temps la Palestine, est pour ainsi dire redevenu un enfant).
Pnei Moshe non traduit
חייא בר בון בשם ר' יוחנן אמר אלו שני דברים חבר שיצא לחו''ל אין דוחין אותו מחבורתו ואע''פ שנטמא בארץ העמים הואיל וטומאה דרבנן היא:
הא קטן אין צריך קירוב. ועוד אמר ר' יוחנן דקטן אין צריך קירוב בפני חבורה אלא נגרר אחר אביו הוא וכהאי דר' חלפתא דמחלק בין גדולים לבין קטנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source