Dmaye
Daf 30b
משנה: פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר זוּ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְזוּ עֲשׂוּיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶן. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּאַחֲרוֹנָה וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת. וְחוֹסֵךְ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יַחְסוֹךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט אֶת מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יַחְסוֹךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.
Traduction
L’ouvrier qui ne se fie pas à son patron (pour le prélèvement), prend une figue sèche et dit: ''Que celle-ci et les 9 suivantes soient considérées comme dîme des 90 que je mange; que celle-ci soit l’oblation de la dîme (100e) pour le tout, que la 2e dîme suive et se trouve à la fin; et on la rachète contre argent. Mais on s’abstient de manger l’une des figues (distraite pour l’oblation, afin de ne rien faire perdre au propriétaire). Selon R. Simon ben Gamliel, il ne devra pas s’en priver, car (ayant faim) il diminuerait d’autant le travail dont le maître l’a chargé. Il ne devra pas s’en priver, dit R. Yossé, puisque c’est une conditions légale (que le propriétaire donne l’oblation).
Pnei Moshe non traduit
מתני' פועל שאינו מאמין לבעה''ב. על המעשרות:
ומעשר שני באחרונות. הבאין אחריהן:
וחושך גרוגרת אחת. חושך עצמו ממנה ואינו אוכלה שהיא של תרומת מעשר ויתננה לכהן:
מפני שהוא ממעט במלאכתו של בעה''ב. שאם לא יאכל מרעיב עצמו ואינו יכול לעשות מלאכה והלכך לא יחשוך עצמו אלא יקנה גרוגרת אחרת כנגד האחת של תרומת מעשר ויאכל:
ר' יוסי אומר לא יחשוך. כלומר בלאו הכי אינו חושך עצמו מגרוגרת אחת אלא נוטל גרוגרת משל הבעה''ב חליפי הגרוגרת של תרומת מעשר ואוכל מפני שהוא תנאי ב''ד שתהא תרומת מעשר משל הבעה''ב ומעשר שני משל פועל כדאמר בגמרא והלכה כר' יוסי:
משנה: הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים אוֹמֵר שְׁנֵי לוֹגִין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה. וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמֵיחַל וְשׁוֹתֶה.
Traduction
Si l’on achète du vin (tebel) aux samaritains (à l’entrée du Shabat), on dit: ''2 lougs (sur 100) que je séparerai seront l’oblation sacerdotale, les 10 suivants la dîme, et les 9 autres formeront la 2e dîme (298)''(Yoma 55b); (Suka 23b); (Gitin 25a); (Baba kama 69a); (Hulin 14b); (Meila 22a).''''. Puis, on le coupe d’eau et on le boit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח יין מבין הכותים. קודם שגזרו על יינן ויין שלהם ודאי טבל הוא ובלוקח בערב שבת איירי וכדקתני בתוספתא בהדיא הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח ולא הפריש:
אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש. הכא לא קתני למחר משום דהכא בודאי איירי ואסור להפריש בשבת אפילו קרא לו שם מע''ש והעיקר מה שבא התנא להשמיענו כאן דכשקורא שם ואומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' שותה ממנו בשבת על סמך שיפריש לאחר השבת משום דס''ל להאי תנא יש ברירה כדלקמן. והכא אינו קורא שם לתרומת מעשר כמו בריש פרקין וכן במתניתין דלקמן בבבא היו דמאי וכו' משום דגבי דמאי דמעשרן והן שלו קורא שם לתרומת מעשר כדי לתקן את המעשר ולאכלו אבל כאן שהוא טבל ודאי צריך ליתן המעשר ללוי והלוי הוא יקרא שם לתרומת מעשר:
ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני. לאו דוקא שהרי לאחר שיפריש תרומה גדולה ב' לוגין ממאה ונשארו צ''ח לא יהיה המעשר ראשון אלא עשרה לוגין פחות חומש והמעשר שני מן פ''ח וחומש יהיה שמונה לוגין ושמונה עשירית ועשירית החומש והתנא לא אמר אלא על דרך העברה:
ומיחל ושותה. ומתחיל ושותה והאי תנא ר''מ הוא דס''ל אף בדאורייתא יש ברירה ומה שנשאר הוי כאילו הופרש מתחלה ואין הלכה כן אלא דקי''ל בדרבנן יש ברירה אבל כאן כיון דודאי טבל הוא בדאורייתא אין ברירה ואינו אוכל ושותה על סמך שיפריש אח''כ אלא צריך להפריש ואחר כך יאכל וישתה:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עָשׂוּ אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת. פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא נִשְׂרְפוּ הַפֵּירוֹת הַתְּרוּמָה בְטִיבּוּלָהּ. נִישְׂרְפָה הַתְּרוּמָה לִכְשֶׁיֵאָֽכְלוּ הַפֵּירוֹת קָֽדְשָׁה הַתְּרוּמָה לְמַפְרֵעַ.
Traduction
R. Eliézer au nom de R. Oshia dit (295)Tout ce se trouve reproduit textuellement en (Terumot 4,3).: le procédé indiqué s’applique au cas où l’ouvrier n’a pas confiance dans le maître de maison. Cela va sans dire (pour toutes espèces de prélèvements) que si les produits ont été brûlés, l’oblation sacerdotale se trouve annulée (puisque la part destinée à être consacrée est brûlée); si l’oblation a été brûlée après que les fruits ont été consommés, la sanctification de l’oblation a un effet rétroactif (c’est-à-dire qu’elle est due pour la consommation et qu’il faut la renouveler).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' לעזר בשם ר' הושעיא. לא שייכא הכא מידי ובתרומות (פ''ד) גרסינן להא (בהלכה ב') אמתני' דהתם מי שהיו פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני מפריש עד שמנה סאין ואוכלן דברי ר''מ וחכ''א אינו מפריש אלא לפי חשבון שיודע בודאי שהן קיימין דשמא אכלו אותן או מקצתן ואין מפרישין על האבוד ולפי חשבון שידוע לו שהן קיימין כך יפריש עליהן לאכול ועלה קאמר שם ר' הושעיא עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעה''ב כלומר טעמייהו דחכמים מפני שדימו זה להא דתנינן הכא דהפועל מתקן הוא בתורת דמאי מה שנותן לו הבעה''ב לאכול לפי שאינו מאמינו על המעשרות וה''ה התם שאין לו לסמוך על הלוי והעני שאומרין קיימין הן עד שיודע בודאי אם קיימין הן או מקצתן ומפריש לאכול לפי חשבון והמותר יתקן אותו מספק ואיידי דקיימינן הכא בדין פועל שאין מאמין לבעה''ב נקט להא נמי הכא:
פשיטא הדא מילתא נשרפו הפירות. אחר שהפריש עליהן ועדיין לא נתן להכהן התרומה היא בטיבולה דבטלה התרומה שאין פירות לחול עליהן שלא היה בדעתו לקראה שם תרומה אלא על אותן הפירות וכיון שנאבדו הרי היא כטבל:
נשרפה התרומה. מהו:
וקאמר לכשיאכלו הפירות קדשה התרומה למפרע. כלומר בזה מסתברא הוא שכבר יצאו הפירות מטבלן ואע''פ שאין כאן תרומה מ''מ כבר היתה קדש למפרע בשעה שהפרישה ויכל לאכול הפירות על סמך אותה התרומה שכבר נתרמה:
מָהוּ חָשַׂךְ מִן מֵיכְלֵיהּ הוּא מַפִּיק תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
Traduction
Comment expliquer le procédé d’abstention indiqué dans la Mishna? C’est que, fut-il répondu, lorsqu’on s’abstient de manger ce que l’on avait destiné à sa propre consommation, on en prélèvera la dîme d’oblation ou 100e (pas plutôt).
Pnei Moshe non traduit
מהו חשך. צ''ל מן מיכלה הוא מפיק תרומת מעשר. חושך גרוגרת אחת דקתני מפרש מאי חשך שחושך עצמו מלאכול אחת מפני שצריך להוציאה לתרומת מעשר:
תַּנִּי לֹא יַחֲרוֹשׁ אָדָם בְּפָרָתוֹ בַלַּיְלָה וְיַשְׂכִּירֶנָּה בַיּוֹם וְלֹא יַעֲשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלּוֹ בַלַּיְלָה וְיַשְׂכִּיר עַצְמוֹ בַיּוֹם. לֹא יִרְעַב עַצְמוֹ וְלֹא יְסַגֵּף עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בִּמְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
Traduction
On a enseigné: l’on ne doit pas cultiver son champ avec sa vache pendant la nuit, puis la louer le jour, ni travailler soi-même la nuit lorsqu’on est au service d’autrui pendant le jour, ni se laisser affamer, ni se chagriner; parce qu’on diminue ainsi sa part de travail au détriment du propriétaire.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דב''מ (פ''ח):
וישכירנה ביום. לפי שהיא עיפה ממלאכתה בלילה ואינה יכולה עשות מלאכתו של השוכר וכן הפועל עצמו לא יעשה מלאכה שלו בלילה וכו' וכן לא ירעיב עצמו וכו' ואיידי דקתני במתני' שלא ימעט ממלאכתו של בעה''ב נקט נמי להאי ברייתא:
30b תַּמָּן תַּנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים. תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין שֶׁמָּא תִּיבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא זֶה שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ. וְהָדָא. מִתְנִיתָא לֹא כְּרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי הַכֹּל מוֹדִין עַל הַכּוֹס שֶׁהוּא עַל אֲתַר.
Traduction
On a enseigné plus loin (§ 5), que si l’on achète du vin inaffranchi des Samaritains (à l’entrée du Shabat), on énonce des conditions analogues; et, à ce sujet, R. Yossé et R. Simon ajoutent que c’est défendu, de crainte que l’outre renfermant le liquide n’éclate (qu’il s’en échappe une part désormais sacrée), et il résulterait que l’on aurait bu des objets inaffranchis. Faut-il en conclure que notre Mishna n’est pas de l’avis de R. Yossé et R. Simon (puisque l’on n’y exprime pas la crainte que le verre se brise et laisse échapper des parts sacrées)? —Cela ne prouve rien, fut-il répliqué parce qu’ici, aussitôt après avoir rappelé lesdites conditions, l’on boit, et tous reconnaissent que la crainte du bris ne serait pas fondée en un si court espace de temps.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפרקין לקמן הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו':
תני. בתוספתא (פ''ח) ר' יוסי ור''ש אוסרין דחייש שמא יבקע הנוד קודם שיפריש לאחר השבת ונמצא זה שתה בשבת טבלים למפרע והדא מתני'. בעיא היא אם הדא מתני' דהכא בתנאי דמזיגת הכוס ג''כ לא אתיא כר' יוסי ור''ש דהא הכא נמי איכא למיחש שמא יבקע הכוס או ישפך באמצע שתייתו ונמצא מה ששתה הוא טבלים למפרע:
א''ר יעקב בר אידי. לא היא דהכא שאני דהכל מודים על הכוס שהוא על אתר מיד אחר שהתנה הוא שותה ולא חיישי' הכא שמא יבקע:
רִבִּי יוֹחָנָן אֲזַל לְחַד אֲתַר אַשְׁכַּח סַפְרָא אַייַנֵיס אֲמַר לָהוּ מַהוּ כֵן. אָֽמְרוּ לֵיהּ צַייָם. אָמַר לֵיהּ אָסוּר לָךְ. וּמַה אִם מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וְדָם אַתְּ אָמַר אָסוּר מְלַאכְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
R. Yohanan se rendit un jour dans une localité, et il remarqua que le maître d’école des enfants était maladif (296)Littéralement: énervé, ainos c'est-à-dire fatigué. Ce sens serait conforme au texte. Selon le commentaire de R. Simson, il faut lire ici le mot Atimos, ce qui, en grec, dit-il, signifie: être malade. Les Helléniste, que nous avons consultés, proposent d'y voir une altération de asthenos que l'on trouve déjà dans la Mishna, (Berakhot 1,7) Le Neuhebr. Wörterbuch de J. Lévy propose de l'identifier avec athumos abattu, triste. Krankel lit: aianes. D’où cela provient-il, fut aussitôt sa demande? De ce qu’il jeûne trop souvent (297)Voir Babli, (Taanit 11a)., fut-il répondu. —Cela t’est interdit, lui dit-il, car s’il est défendu d’amoindrir la part de travail au profit d’un mortel, à plus forte raison ne doit-on pas diminuer l’enseignement religieux (et cette diminution a pour cause la fréquence des jeûnes).
Pnei Moshe non traduit
אשכח ספרא. המלמד תינוקות:
אייניס. הוא מעונה ומסוגף ביותר ושאל על זה ואמרו לו מפני שהוא ציים וא''ל לאותו המלמד אסור לך להיות יושב בתענית ומה וכו' ואתה עסק במלאכת שמים ואין לך למעט מלאכתו:
רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב תְּנַיי בֵּית דִּין שֶׁתְּהֵא תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁל פּוֹעֵל וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
Traduction
R. Hiya bar Ashé explique au nom de Rav ce qu’il faut entendre par les conditions légales énoncées dans la Mishna: l’obligation de remettre l’oblation de la dîme ou 100e incombe au maître, et l’oblation de la seconde dîme incombe à l’ouvrier.
Pnei Moshe non traduit
תניי ב''ד. על דברי ר' יוסי במתני' קאי ומפרש מהו התנאי ב''ד שתהא תרומת מעשר משל בעה''ב מעשר שני משל פועל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא (פ''ח):
Dmaye
Daf 31a
הלכה: תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין שֶׁמָּא תִיבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעוֹ. לֹא כְטַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי שֶׁמָּא יַסִּייעַ. טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִשְׁתֶּה אֶת הַשְּׁאָר. 31a כְּהָדָה דְתַנִּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבְּחֵפֶץ זֶה מְחוּלָּל עַל סֶלַע שֶׁבְּכִיס זֶה חִילֵּל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא חִילֵּל. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם אָמַר עַל הַסֶּלַע הַיְּשָׁנָה וְעַל הַדֵּינָר הַיָּשָׁן שֶׁחִילֵּל. מוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם אָמַר עַל הַסֶּלַע שֶׁאֶטּוֹל מִיַּד בְּנִי וְעַל הַדֵּינָר שֶׁאֶטּוֹל מִיַּד בְּנִי שֶׁלֹּא חִילֵּל. שֶׁלֹּא הָיוּ בְיָדוֹ בְאוֹתָהּ שָׁעָה.
Traduction
On a enseigné que, selon R. Yossé et selon R. Simon, c’est défendu de crainte que l’outre renfermant le vin n’éclate et n’en laisse échapper la part désormais sacrée, de sorte que l’on aurait consommé des produits inaffranchis. La cause pour laquelle c’est défendu par l’un n’est pas celle qu’admet l’autre (299)Quoique l'on ait déjà exprimé un motif commun, il y en a un autre pour chaque avis spécialement.. Selon R. Yossé, la désignation verbale ne saurait contribuer à la séparation (et la défense reste); selon R. Simon, il y a lieu d’éprouver une autre crainte, c’est que par oubli l’on ne boive tout le contenu du verre (y compris les parts légales). Conformément au premier avis, l’on a enseigné: si quelqu’un veut racheter la part de seconde dîme qu’il doit, en disant qu’il prendra par contre un sela de tel sac, cela suffit (et le choix se trouve déterminé d’avance); selon R. Yossé, au contraire, cela ne suffit pas (en raison du défaut de détermination). R. Yossé reconnaît cependant que si l’on a désigné comme rachat le sela ou le dinar vieux (qui se trouve seul dans ledit sac), cela suffit (il est assez déterminé); de même, les autres sages se rangent à l’avis de R. Yossé pour le cas où l’on déclare vouloir prendre comme rachat le sela ou le dinar que l’on prendra de son fils; cela ne peut suffire, parce qu’il se peut que celui-ci n’en avait pas alors en mains.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא (פ''ח):
רבי יוסי ור''ש אוסרין וכו' שמא תבקע הנוד ולא יבא לידי הפרשה:
לא כטעמיה דדין טעמיה דהדין. כלומר דהש''ס מפרש דאע''ג דהכא בהאי ברייתא תנינן דר' יוסי ור''ש תרוייהו השיבו לר''מ כן ואמרו לו אי אתה מודה שאם יבקע הנוד ששתה זה טבל אפ''ה אין זה עיקר הטעם שלהן להא דפליגי אדר''מ אלא טעמא אחרינא אית להו והא דלא השיבו לר''מ למאי דאית להו משום דלא כטעמיה דמר טעמיה דמר ואינהו גופייהו פליגי בטעמייהו כדלקמן ולפיכך השיבו לר''מ טעמא דחששא דבקיעת הנוד דבהא לכ''ע אם יבקע הנוד שתה טבל למפרע:
טעמא דר' יוסי. השתא מפרש לעיקר טעמייהו דלר' יוסי הטעם הוא שמא יסיע כלומר שמא יסיע היין מנוד זה וישימנו בנוד אחר ובכה''ג ס''ל לר' יוסי דקריאת השם כי האי לאו מילתא הוא עד שיקבע מקום ור''ש פליג עליה דר' יוסי בהא כדשמעינן מהאי ברייתא דלקמן והואיל ולא הושוו בטעמם השיבו לר''מ הטעם כדאמרן:
טעמא דר''ש. ולר''ש עיקר הטעם דשמא ישכח וישתה את השאר מה שקרא שם לתרומה ומעשרות ונמצא מה ששתה הכל טבל שתה ור' יוסי לא ס''ל האי טעמא דר''ש כדמוכח מדלקמן והיינו דאמרן דמכיון דפליגי אינהו בטעמא וכל חד וחד לא מודי ליה לחבריה משו''ה הוא דהשיבו לר''מ שמא יבקע הנוד:
כהדא דתני. השתא מפרש והיכי שמעינן להו לר''י ולר''ש בהא דאמרן דפליגי בהדא דתני בתוספתא דמעשר שני (פ''ג) וקיצר הש''ס בהעתקה וסמיך על שהיו בקיאין בתוספתות והכי תנינן לה התם האומר מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר''ש אומר קרא שם וחכ''א עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומאן חכמים דפליגי עליה דר''ש ר' יוסי כדשמעינן מהאי ברייתא דלקמיה וברייתא אחריתא היא בתוספתא שם (פ''ד) וחסר כאן או שקיצר הש''ס בהעתקה דהכי תנינן (בפ''ד) האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה רבי יוסי אומר לא חילל וחכ''א חילל. ופליגי ביש ברירה או לאו וממילא שמעינן דלר' יוסי דס''ל לא חילל דאין ברירה ולא ניכר על איזה סלע מהכיס הוא אמר משום דאנן בעינן שיהא מבורר הדבר איהו נמי ס''ל כחכמים דברייתא קמייתא דמהאי טעמא גופיה קסברי דכל שלא קבע מקום להמעשר לצפונו ולדרומו של החפץ שהיה בו הפירות לאו כלום הוא ומשום דאין ברירה והלכך נמי טעמיה דר' יוסי דפליג על ר''מ דמתניתין משום דלית ליה ברירה והיינו דקאמר לעיל טעמא שמא יסיע המעשרות שקרא שם מכלי אל כלי ועיקר הטעם דלית ליה ברירה כדמוכח מסברא דידיה בהאי ברייתא בתרייתא ור''ש דס''ל התם קרא שם משום דאית ליה ברירה ושפיר שמעינן דר''ש פליג אדר' יוסי בדין ברירה ולא מודי ליה לטעמא דידיה:
מ''ט דר' יוסי. השתא מפרש נמי לאידך גיסא למאי דאמרן דר' יוסי פליג נמי אטעמיה דר''ש בהך דפליגי אדר''מ ומ''ט ומהיכא שמעינן ליה הכי וקאמר מסיפא דהך ברייתא בתרייתא דשמעינן טעמיה שמעינן נמי דפליג אדר''ש בסברא דידיה בפלוגתא דר''מ:
שאם אמר על הסלע וכו'. סיפא דמילתא דפלוגתייהו דר' יוסי וחכמים בתוספתא שם דקתני התם ומודה רבי יוסי שאם אמר המעשר שני יהיה מחולל על סלע חדש שתעלה מן הכיס שהוא מחולל ומודים חכמים לר' יוסי שאם אמר על הסלע שאטול וכו' שמעינן מיהת דטעמא דר' יוסי ברישא משום דס''ל אין ברירה דהלכך בסיפא דאמר על הסלע חדש או ישן שתעלה הואיל ומינכרא מילתא דבריו קיימין והשתא שמעינן נמי ממילא דפליג ר' יוסי אטעמיה דר''ש דלעיל בפלוגתא דר''מ דקאמר שמא ישכח וישתה את השאר דאי ס''ד דר' יוסי נמי חייש להא א''כ היכי קתני הכא ומודה ר' יוסי שאם אמר על סלע חדש שהוא מחולל דנהי דאין כאן חששא דברירה שהרי הוברר הדבר בהאי סלע דאמר מ''מ האי חששא מיהת איכא שמא ישכח ויוציא זה הסלע חדש ונמצא שלא חילל המעשר אלא ע''כ דר' יוסי לית ליה האי סברא דר''ש דלשמא ישכח לא חיישינן והשתא שפיר מתברר לן דלא כטעמא דהדין טעמא הדין דכל חד פליג אטעמיה דחבריה והלכך הוא דאצטרכו לטעמא דשויא לתרוייהו בתשובה שהשיבו לר''מ כדאמרן:
תַּמָּן תַּנֵּינָן הַמֵּנִיחַ פֵּירוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהָדָא מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי וּכְרבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא תַּמָּן לְמַפְרְעוֹ נִתְקַלְקְלוּ. בְּרַם הָכָא מֵאוֹבְדָּן וְהֵילַךְ נִתְקַלְקְלוּ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (300)Mishna, (Gitin 3,8).: si l’on dépose des fruits pour représenter le prélèvement de l’oblation et de la dîme, ou de l’argent pour racheter la seconde dîme, on peut les consommer, s’en référant aux parts légales (sans éprouver les craintes que celles qui ont été mises de côté soient volées, ou perdues, ainsi que l’on s’est exprimé plus haut); or, comment expliquer cette Mishna, qui n’est ni l’avis de R. Yossé, ni celui de R. Simon (qui éprouvent les dites craintes)? —C’est que, répond R. Zeira, dans le cas auquel se rapporte l’avis de R. Yossé et de R. Simon, il y a une crainte de bris dont l’effet est rétroactif, savoir que l’on ne mange des produits inaffranchis, puisque le prélèvement a lieu au moment de la consommation; tandis que, dans la Mishna précitée, il n’y a de crainte à avoir qu’à partir de l’instant où l’oblation, prélevée d’avance, se perdrait (ce qui serait exagéré).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ג דגיטין (בהלכה ח') וגריס שם נמי להאי קושיא ופירוקא דלקמיה:
המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו הר''ז חושש מעל''ע דברי ר''א:
והדא מתני'. נימא דהך מתני' דלא כר' יוסי ור''ש דחיישי הכא לבקיעת הנוד והתם קתני מפריש עליהן ואינו חושש לכלום:
א''ר זעירא. שאני התם:
תמן. כלומר הכא למפרע נתקלקלו ואיידי דגריס בגיטין תמן קאמר לה בהאי לישנא וכן דרך הש''ס הזה. שהרי כאן לא היה לה חזקת תרומה מעולם שלא הופרשה אבל הכא משעת אובדן והילך הוא שנתקלקלו אבל בשעה שהפריש בתחלה הובררה התרומה ואפילו לרבנן דפליגי על ר''א התם וס''ל דאם מצא שאבדו חושש הוא למפרע על הכל מ''מ מה שאכל כבר בחזקת מתוקן הוא שאכל:
תמן תנינן. (בסוף מס' מעילה) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה לצורך חולין מעל דברי ר''ע וחכ''א עד שיוציא את כל הכיס לחולין ומודה ר''ע באומר מן הכיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס ולקמן מפרש טעמיה דר''ע דמודה בזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source