תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה הַנּוֹבְלוֹת הַנִּמְכָּרוֹת עִם הַתְּמָרִים הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרוֹת. מַה שְׁתֵּי קוּפּוֹת זוּ בְצַד זוּ אוֹ זוּ עַל גַּבֵּי זוּ וְלָא שַׁנְייָא הִיא זוּ בְצַד זוּ הִיא זוּ עַל גַּבֵּי זוּ. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּמְעוֹרָבוֹת כְּשֶׁהִטִּילוּ שְׂאוֹר אוֹ בְּשֶׁלֹּא הִטִּילוּ שְׂאוֹר. רִבִּי מָנָא אָמַר בְּשֶׁהִטִּילוּ שְׂאוֹר אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִטִּילוּ שְׂאוֹר בִּפְנֵי עַצְמָן יְהוּ חַייָבוֹת. לֵית יָכִיל דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי שֶׁרוֹב הַמִּינִין הָאֵילּוּ אֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הַהֶבְקֵר לְפִיכָךְ מָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים. רִבִי חֲנִינָא אָמַר בְּשֶׁלֹּא הִטִּילוּ שְׂאוֹר אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁלֹּא הִטִּילוּ שְׂאוֹר אֲנָן קַייָמִין אֲפִילוּ בִּמְעוֹרָבוֹת יְהוֹ פְטוּרוֹת. לֵית יָכִיל דְּתַנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּיכֵּר בּוֹ גַּרְגִּיר יְחִידִי כּוּלּוֹ חִיבּוּר לְמַעְשְׂרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא חַד אָמַר כְּהָדֵין וְחַד אָמַר כְּהָדֵין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה אֶלָּא אֶת שֶׁהִטִּילוּ שְׂאוֹר חַייָבוֹת וְאֶת שֶׁלֹּא הִטִּילוּ שְׂאוֹר פְּטוּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם בשלא הטילו שאור אנן קיימין. א''כ אפילו במעורבות יהו פטורות ומ''ט דר''י בר''י:
לית יכיל. אתה לומר כן דהתני ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אשכול שביכר בו אפילו גרגר ענבה יחידי כולו חיבור למעשרות ואף אלו שלא ביכרו וה''נ מכיון שהן מעורבות עם התמרים כולן חיבור הן:
ר' זעירא ור' הילא. פליגי נמי בפלוגתא דר' מנא ור' חנינא אליבא דר' יוסי בר' יהודה:
וחכ''א וכו'. וכחכמים דהתוספתא שהבאתי לעיל:
לית יכיל. כלו' אין זו קושיא דלית יכיל אתה להכריח כן דהא אר''י לעיל מפני שרוב המינין וכו' וא''כ הואיל ונובלות הן חזקתן מן ההפקר ואע''פ שהטילו שאור לא מהני אליבא דר''י בר''י:
ר' חנינא. פליג אדר' מנא וקאמר דבשלא הטילו שאור אנן קיימין להא דר''י בר''י לחומרא הוא דפליג:
ופריך הש''ס אם בשהטילו שאור אפילו בפ''ע יהו חייבות ומ''ט דר''י בר''י דפליג בהא:
ר' מנא אמר מסתברא בשהטילו שאור אנן קיימין להא דר''י בר''י לקולא הוא דפליג:
בשהטילו שאור. לדברי ר''י בר''י בעי אם לקולא הוא פליג דקסבר דאף בשהטילו השאור דוקא אם נמכרות עם התמרים אז הן חייבות או דילמא בשלא הטילו שאור קאמר ולחומרא הוא פליג דאע''ג שלא הטילו שאור אם הן נמכרות עם התמרים חייבות:
מה. ושואל הש''ס לדברי ר' יוסי בר' יהודה מה האי דקאמר נמכרות עם התמרים אם הן שתי קופות זו בצד זו ואחת של נובלות ואחת של תמרים חשובין ולפי שהן נמכרות כך מקפיד בעה''ב עליהן וקסבר ר' יוסי דאף הנובלות לא הוו הפקר. או דבעינן זו עג''ז ואז הנובלות נחשבות כתמרים הטובות ולא שנייא ופשיט לה דאין חילוק דהיא זו בצד זו והיא זו עג''ז בשתיהן לא מקרי נמכרות עם התמרים דבקופות בפ''ע הן אלא כי אנן קיימין אליבא דרבי יוסי בר''י במעורבות הנובלות עם התמרים בתוך קופה אחת ובהא הוא דקאמר הנמכרות עם התמרים וחייבות אף הנובלות בדמאי:
שאור. משיפתחו כשאור שיש בו סדקים כדתנן בפ''א דמעשרות תמרים משיטילו שאור:
תני. בתוספתא דמכילתין ריש פ''ק והכי איתא התם ר' יוסי בר' יהודה אומר הנובלות הנמכרות עם התמרים חייבות וחכ''א עד שלא יטילו שאור פטורות משיטילו שאור חייבות. וחסר כאן סוף דברי ר' יוסי עד ראש דברי חכמים:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה נִכְנְסוּ לוֹכַל בִּמְסוּייָפוֹת וְצָווַח בָּהֶן הַשּׁוֹמֵר וּמָשַׁךְ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אֶת יָדָיו. אָמַר לוֹ רִבִּי אֲכוֹל שֶׁכְּבָר נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן בְּעֵי צָווַח וְאַתְּ אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה יְאוּת הוּא מַקְשֵּׁי. וְהָא מַתְנִיתָא 2a פְלִיגָא הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁבְּחָצֵר אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין חַייָבִין. הָא בְּגִינָּה אֲפִילוּ נִישְׁמָרִין פְּטוּרִין. תַּמָּן יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ הֲרֵי כָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְפָנֶיךָ בְּרַם הָכָא כַּלְכָּלָה אַחַת הִיא וַאֲנִי מְשַׁמְּרָהּ לְבַעַל מְלַאכְתִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נכנסו לוכל במסוייפות. נכנסו לשדה אילן של תאנים לאכול מסופי התאנים וצווח בהן השומר ומשך ר' יוסי בר''י את ידיו מלאכול מהן הואיל והשומר מקפיד עליהן:
אמר לו רבי אכול ואל תשגיח בהשומר שכבר נתייאשו הבעלים מהן והרי הן הפקר:
ר' יוחנן בעי. על זה:
צווח ואת אמר הכן. הרי השומר צווח וא''כ הבעלים מקפידין שהושיבו שם שומר בשבילן ואת אומר שנתייאשו מהן:
אמר ר' יונה יאות הוא מקשי. ר' יוחנן דמדהושיב שומר ודאי הבעלים מקפידין עליהם. והא מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דתנינן לקמן בפרק ג' ממעשרות:
והאזוב. בערבי צעת''ר:
הסיאה. פוליי''ו בלע''ז:
שבחצר. ודרך אלו שצומחין מאליהן ואפ''ה אם היו בחצר המשמרת חייבין במעשר דסתמא לאדם קיימי ומדקתני בחצר ש''מ הא בגינה אפי' נשמרין פטור וקשיא לר' יוחנן דהא האי עובדא לאו בחצר הויא. ומשני תמן יכול הוא לומר לו הרי כל העולם כולו לפניך. כלומר שהרי הן מאליהן צומחות ויכול הוא לומר להשומר מה אתה מקפיד. הרי הן נמצאים בכל מקום והלכך בגינה אפי' היו נשמרים פטורין דבטלה דעתו אצל כל אדם שאינן נשמרין אלא בחצר אבל הכא שאין התאנים מצויין בכל מקום יכול השומר לומר כלכלה אחת היא שנשארו מהן כדי להשימן בכלכלה אחת ואני משמרה לבעה''ב שלי ויאות מקשי ר' יוחנן דמסתמא בעה''ב מקפיד עליהן:
והקורנית. שדריאה בלע''ז:
וְהַגּוּפְנָן שָׁמֵירָה. מַה בֵּין בִּיהוּדָה בֵּין בַּגָּלִיל. מִן מַה דְמַתְלִין לָהּ מְתַל בְּגָלִילָא. שׁוֹמֵירָא שְׁמַר מָרָהּ מִן מְתַל לָךְ עִם תַּבְלָייָא. הָדָא אָֽמְרָה בְּגָלִיל פָּטוּר וּבִיהוּדָה חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והגופנין שמירה. כך שמה בגליל כדלקמן:
מה בין ביהודה בין בגליל. משום דבנוסחא דהאי תלמודא במשנה כתוב וביהודה האוג והחומץ והכסבר משמע דעל הא דחשיב והגופנין והנצפה קאמר וביהודה לא היו אלו פטורין אלא מנו תחתיהן האוג והחומץ והכסבר ומפני שהחומץ לא היה אלא בראשונה כדקאמר לקמן הלכך הני דקחשיב ביהודה שנוהגות לעולם והן שתים האוג והכסבר תחת שתים שבגליל והן הגופנין והנצפה והיינו דמפרש ומה בין יהודה לגליל באלו:
וקאמר מן מה דמייתון לה למשל בגליל ואומרים שומירה שמר מרה כלומר זאת נקראת שומרה ועל שם שבעלים שומרים אותה וכן הנצפה שמר מרה ומאן מתל לך עם תבלייא כלומר ואעפ''כ מי ממשיל ומדמה לך עם התבלין שעם כל זאת אינם חשובים הן אף לתבלין בעלמא:
הדא אמרה בגליל פטורה. שאין חושבין אותה וביהודה חייבת דבדידהו לא הוי הפקר:
כּוּסְבְּרָא כּוּסְבָּרָתָא. מַה בֵּין בִּיהוּדָה בֵּין בַּגָּלִיל. מִן מַה דְמַתְלִין לָהּ מְתַל דְּרוֹמָא. כּוּסְבְּרָא כּוּסְבָּרָתָא מִן מְתַלִיךְ עִם תַּבְלָייָא. הָדָא אָֽמְרָה בְּגָלִיל חַייֶבֶת וּבִיהוּדָה פְטוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן מה דמתלין לה בדרומה. של גליל והוא ארץ יהודה ואומרים משל על הכסבור שבגליל שהי' חשוב בעיניהם מאן מתליך עם תבליא דאעפ''כ מי מדמה לך אף לתבלין. הדא אמרה שבגליל חשובה היא וחייבת וביהודה פטורה דלא היו חושבין אותה והוי הפקר:
כסברה כוסברתא שמה. כך היו קורין אותה:
מה בין וכו'. ומ''ט דכסבר דדוקא ביהודה פטורה:
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה חוֹמֶץ שֶׁבִּיהוּדָה פָּטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין יֵינָן בְּטָהֳרָה לִנְסָכִים וְלֹא הָיָה מַחְמִיץ וְהָיוּ מְבִיאִין מִן הַתֶּמֶד. וְעַכְשָׁיו שֶׁהַיַּיִן מַחְמִיץ חַייָב. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דְּתַנֵּינָן תַּמָּן הַמְּתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בְּמִידָּה וּמָצָא כְדֵי מִידָּתוֹ פָּטוּר. וְרִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב. וְכָא הוּא אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי לָא בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עֲנָבִים מְרוּבּוֹת וְלֹא הָיוּ חַרְצָנִים חֲשׁוּבוֹת וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין עֲנָבִים מְרוּבּוֹת חַרְצָנִים חֲשׁוּבוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ק. שהיו עושין יינן בטהרה. לנסכים ולפיכך הי' מגין עליהם שלא היה יינם מחמיץ והיו מביאין החומץ מן התמד ופטור ממעשר אבל עכשיו שבטלו הנסכים והיין שלהן ג''כ מחמיץ הרי הן ככל המקומות וחייב:
מיחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן. בפ''ה ממס' מעשרות:
המתמד. שנותן מים על החרצנים וזגין שנדרכו כדי לעשות ממנו תמד:
פטור. ממעשר דאינו אלא קיוהא בעלמא:
ור' יהודה מחייב. דס''ל דהוי כיין מזוג אלמא לר' יהודה תמד של חרצנים חייב במעשרות:
והכא הוא אומר הכן. דבראשונה שהיה החומץ מן התמד היה פטור וקשיא דידיה אדידיה:
בראשונה היו ענבים מרובות. שהברכה היתה מצויה ולא היו החרצנים מן הענבים הדרוכות נחשבות לכלום והתמד הבא מהן כהפקר הוא ופטור ועכשיו שאין ענבים מרובות החרצנים חשובות ולפיכך מחייב ר' יהודה להתמד במעשר:
רִבִּי הוּנָא אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְּעִי לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְיִרְבּוּ כָּל הָרִימִין שֶׁבָּעוֹלָם עַל רִימֵי שִׁקָמָא וְיִהְיוּ פְטוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר בְּמָקוֹם שֶׁרוֹב מְשַׁמְּרִין. רִבִּי יוֹסֵי בִּרְבִּי בְּעִי וְאֵין כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְפָנָיו וְיִרְבּוּ כָּל הָרִימִין עַל רִימֵי אוֹתוֹ מָקוֹם וְיִהְיוּ פְטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית הדא פליגא על ר''ש בן לקיש. על הא דקאמר ר' יהודה במתני' חוץ מרימי שקמה קאי דהא לר''ל הולכין בזה אחר הרוב כדאמר לעיל ומתרצינן התוספתא אליביה דאם רוב משמרין חייב בדמאי ואם רוב אין משמרין פטור וה''נ נימא וירבו כל הרימין על רימי שקמה ויהיו פטורין ומי לימא דהא דר' יהודה פליגא על סברת ר''ל:
תיפתר במקום שרוב משמרין. דהא דמחייב ר' יהודה לרימי שקמה כגון שיש שם רוב משמרין אותן והולכין אחר הרוב דלא הוי הפקר:
ר' יוסי ב''ר בעי. עלה דמה בכך דבאותו מקום רוב משמרין הא אפ''ה וכי אין כל העולם כולו לפניו שאין משמרין את הרימין וא''כ וירבו כל הרימין על רימי שקמה ויהיו פטורין אלא ע''כ דהא דר''י פליגא על הא דר''ל:
תַּנִּי נֶאֱכַל בָּאֳנִינָה וְאֵינוֹ נֵאֱכַל בְּטוּמְאָה. מַה בֵּין אֳנִינָה וּמַה בֵּין טוּמְאָה. אָמַר רַב נַחְמָן טוּמְאָה מְצוּיָה אֳנִינָה אֵינָהּ מְצוּיָה. גָּֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מָצוּי וְלֹא גָֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ כְּסָפֵק טֵבֵל לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ. אִילּוּ בְּסָפֵק טֵבֵל נִיתְקַן מַחְמַת שֵׁנִי סָפֵק לֹא נִתְקַן שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר לְאוֹנָן. בְּרַם הָכָא מוּתָּר לְאוֹנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' בספק טבל לא עשו אותו. אפילו בדין של ספק טבל שהוא טבול למעשר שני כדמפרש ואזיל דאף אם הוא ספק ניתקן ממנו מעשר שני או לא אסור הוא לאונן ואילו מע''ש של דמאי מותר הוא לאונן ולא נתנו בו חכמים דין של ספק טבל:
תני נאכל באנינה. מעשר שני של דמאי אבל אינו נאכל בטומאה כדמפרש טעמא מפני שהטומאה מצויה היא וגזרו בדמאי אטו מעשר של ודאי אבל אנינות אינה מצויה כמו טומאה ולא גזרו בשל דמאי:
הלכה: לֹא כְּיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא יִתְוַדּוּ. הָא לְבָעֵר צָרִיךְ לְבָעֵר וּבְוַדַּאי. אֲבָל בַּדְמַאי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא כיוחנן כה''ג העביר הודיות מעשר. כלומר לא תימא הא דתנן הדמאי אין לו ביעור דאתייא הא לבתר דהעביר יוחנן כ''ג הודיית מעשר כדתנן לקמן בסוף מעשר שני ולפיכך הקלו בביעור של דמאי הא ליתא דמה שיוחנן כ''ג העבירן שלא יתוודו הוא שהעבירן כדמפרש התם טעמא הא לבער צריך לבער שמצות ביעור לא ביטל והיינו בודאי אבל בדמאי לא תיקנו בו ביעור כלל ולעולם אפילו קודם תקנת יוחנן כ''ג א''צ לבער:
משנה: 2b הַדְּמַאי אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִּיעוּר וְנֶאֱכַל לְאוֹנָן וְנִכְנַס לִירוּשָׁלַ.ם וְיוֹצֵא וּמְאַבְּדִין אֶת מִיעוּטוֹ בַדְּרָכִים וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ וְאוֹכְלוֹ כְנֶגְדּוֹ וּמְחַלֵּל אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף וּנְחוֹשֶׁת עַל נְחוֹשֶׁת כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת וּנְחוֹשֶׁת עַל הַפֵּירוֹת וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּירוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵעָלוּ הַפֵּירוֹת וְיֵאָֽכְלוּ בִּירוּשָׁלַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונחשת על הפירות. יכול לחלל של דמאי מעות נחשת על הפירות ובלבד שיהא דעתו לחזור ולפדות את הפירות על המעות דאז יכול לחזור לחלל עליהן ולהעלותן לירושלם דברי ר''מ וחכ''א יעלו אותן הפירות עצמן ויאכלו בירושלים והלכה כחכמים:
ומחללין אותו כסף על כסף. אם יש לו מעות כסף של מעשר שני של דמאי והוא צריך לו יכול אפי' לכתחלה לחללן על כסף חולין משא''כ בודאי שאין מחללין כסף על כסף וכן נחשת על נחשת וכן כסף על נחשת מחלל בדמאי אפי' לכתחלה שלא מתוך הדחק אבל של ודאי אין מחללין כסף על נחשת אלא בשעת הדחק ואם אח''כ ימצא ריוח צריך לחזור ולחללו על כסף:
ונותנו לעם הארץ. לאכלו בירושלם ואע''פ שהוא חשוד לאכלו בטומאה. ואוכלו כנגדו. לפי מה שנתן לע''ה לוקח מנכסיו כנגדו ואוכל בטהרת מעשר בירושלים משא''כ בודאי שאין מוסרין אותו לע''ה לפי שאינו נזהר לאכלו בטהרה:
ומאבדין את מיעוטו בדרכים. אם היה מעשר שני של דמאי בדרכים במקום גדודי חיה ולסטים אפי' היה דבר מועט ויכול להביאו בלא טורח ובלא הפסד אינו חושש לו ומניח אותו ליאבד בדרך במקום שהוא שם. ורמב''ם פירש שאם בשעה שמוליך מעשר שני לירושלם נאבד ממנו מעט בדרך אינו חושש לו אבל בודאי צריך שיעלהו כולו או דמיו לירושלים ולא יהא נפסד ממנו כלום בדרכים:
ונכנס לירושלים ויוצא. לפי' שבודאי הנכנס לירושלם המחיצות קולטות אותו ושוב אין יכולין להוציאו חוץ לחומה ולפדותו אבל בדמאי לא גזרו ומעשר שני שלו נכנס ויוצא ונפדה ונאכל חוץ לירושלם:
ונאכל לאונן. דמעשר שני של ודאי אסור לאונן דכתיב לא אכלתי באוני ממנו ומע''ש של דמאי לא גזרו בו:
ואין לו ביעור. בסוף ג' שנים שחייב לבער כל מעשרותיו כדכתיב בערתי הקודש מן הבית ובדמאי לא תקנוהו רבנן:
מתני' הדמאי אין לו חומש. הפודה מעשר שני של דמאי אינו צריך להוסיף החומש משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן והלכך קרן דמעכב בדאורייתא איתא בדרבנן חומש דלא מעכב בדאורייתא ליתיה בדרבנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source