Dmaye
Daf 24a
וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא אַבָּא אֲנַטּוֹלִי זְבִין פֵּירֵי מִן דַּאֲרַמָּאי אֲתָא לְגַבֵּי דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן לֵוִי שְׁלַח לִמְנַחֵם בְּרֵיהּ דִּיתַקֵּן לֵיהּ וִיהַב לֵיהּ מַעְשְׂרֵיהּ. מִי אֲתִי קָם עִימֵּיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲמַר לֵיהּ מָאן יַעֲבִיד דָּא אֶלָּא אָבוּךְ. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתְנָן לַשֵּׁבֶט וְנוֹטֵל דָּמִין מִן הַשֵּׁבֶט. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא רִבִּי סִימוֹן לֹא אָמַר כֵן אֶלָּא מִי אֲתִי קָם עִימֵּיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲמַר לֵיהּ לֵיתּ אִילֵּין דְּאָבוּךְ. וְאִיקְפִּיד 24a רִבִּי זְעִירָא.
Traduction
On peut déduire la même conclusion du fait raconté par R. Zeira : Aba Anloli, dit-il, avait acheté des fruits à un araméen. Il se rendit auprès de R. Juda ben Lévi pour le consulter, lequel fit envoyer le tout à son fils Menahem, avec ordre qu’Antoli le rédime, puis remette les dîmes à R. Juda ben Lévi. Lorsque le fils arriva, R. Josué ben Levi se leva à sa rencontre et lui dit : c’est évidemment ton père qui agit ainsi, de prendre la dîme pour avoir opéré les prélèvements (c’est mal d’anticiper ainsi indirectement; il en résulte toutefois que la dîme était due, que le païen n’acquiert pas, contrairement à R. Simon ; il a donc fallu préciser que cet avis de R. Simon prédomine). Est-ce que R. Josué ben Levi ne se contredit pas lui-même? Plus haut il dit que si l’on achète à un étranger des fruits détachés, il faut, seulement par décision des rabbins, prélever sur ces produits les diverses oblations sacerdotales (l’acquisition du païen étant réelle) ; tandis que, selon le dernier fait raconté, l’acquisition d’un païen est nulle? En voici l’explication, répondit R. Aba ben Zemina en présence de R. Zeira: on n’a pas bien raconté le fait, où il est question de R. Simon ; et lorsqu’on rapporte qu’à l’arrivée du fils R. Josué ben Levi se leva, c’était pour dire que la dîme n’est pas à son père gratuitement, comme on le suppose, mais il doit en payer l’équivalent à Aba Anloli.
Pnei Moshe non traduit
ועוד מן הדא. שמעינן נמי דהלכה כר''ש:
אבא אנטולי. כך שמו:
אתא לגביה דר' יודה בן לוי. ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי:
מי אתא. כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב''ל וא''ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר''ש סבירא לן דיש קנין לעכו''ם לפטור ממעשרות:
ופריך הש''ס מחלפה שיטתי' דריב''ל דתמן הוא אומר וכו'. לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות:
א''ר אבא בר זמינא לפני ר''ז ר' סימון לא אמר כן דריב''ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ''א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב''ל וא''ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב''ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון:
ר' זעירא וכו'. כלומר שאמרו בשם ריב''ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס''ל לריב''ל כלל כדא''ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן:
רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן מְעַשְּׂרִין שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. זֶה שֶׁנִּתְעָרֵב טִבְלוֹ בְחוּלִין. וְזֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מִפְּסִיקִיָּה שֶׁל כּוּתִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל דָּמִין מִן הַשֵּׁבֶט. אִם אָמַר אַתְּ שֶׁהוּא נוֹטֵל דָּמִין מִן הַשֵּׁבֶט הֲרֵי בִרְשׁוּת תָּרַם.
Traduction
R. Zeira, ou R. Aba, ou R. Tanhoum bar R. Hiya dit au nom de R. Josué ben Lévi : dans deux circonstances, il arrive que l’on rédime les produits sans nécessité; d’abord s’il arrive que les fruits non rédimés se mêlent à d’autres profanes non rédimés (bien que la dîme ne soit due en ce cas que par ordre dns rabbins, elle est obligatoire); ensuite, si l’on achète des fruits sur le marché des Samaritains (assimilés aux étrangers et dont les dîmes ne sont pas dues, dans l’hypothèse que leurs acquisitions sont valables). Cela prouve, dit R. Zeira, que l’on ne prélève aucun remboursement sur 1a caisse sacerdotale ; car, s’il y en avait, à quoi bon s’en préoccuper? Comme le propriétaire n’v perdrait rien, il va sans dire que l’on est tenu de prélever les dîmes.
Pnei Moshe non traduit
ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות. חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות:
זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו''ם ושנתערב טבלו בחולין. הרבה וס''ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא:
וזה שהוא לוקח מפסקיה. שם מקום אחד ושל כותים הוא וס''ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות:
א''ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס''ל לריב''ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב''ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א''כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש''מ דהאי מימרא בשם ריב''ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן טַעְמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ פֵּירוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּמַאי אַחַר רוּבָּן אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. כָּךְ עָשָׂה פֵּירוֹת כּוּתִי וַדַּאי אַחַר רוּבָּן אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
Le motif, dit R. Yohanan, de l’avis exprimé par R. Éliézer dans la Mischnâ est celui-ci : de même que, pour les fruits palestiniens, en cas de doute, on se règle d’après la majorité (qui rédiment), et ils ne peuvent servir mutuellement pour les prélèvements; de même, pour les fruits non rédimés d’un samaritain, on se règle d’après la majorité d’entre eux qui ne prélèvent pas les parts dues.
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר''א במתני'. דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ''ה) וה''ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ''ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא''י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח''ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו:
כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן. שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי:
Dmaye
Daf 24b
24b רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא עָצִיץ עָשׂוּ אוֹתוֹ סָפֵק. וְהָתַנֵּינָן עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בְּכֶרֶם וּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ בְּכֶרֶם מִסָּפֵק.
Traduction
R. Aboun ben Hiya dit au nom de R. Zeira : l’on considère le pot troué comme douteux (s'il lient ù la terre ou non) pour la question de savoir s’il faut eu prélever l’oblation sacerdotale. Mais n’a-t-on pas enseigné s que le pot troué est interdit dans la vigne s’il contient un produit hétérogène et c’est permis s'il n’est pas troué? (N’en résulte-t-il pas qu’il n’y a pas doute?) Non, car c’est interdit même au cas de doute (c’est très-sacré).
כְּמַה דְתֵימַר מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָה וְלֹא תֵיאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. וְאָמַר מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי כֵן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק זֹאת אוֹמֶרֶת סָפֵק דִּימּוּעַ כְּסָפֵק תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי פָּטוּר מִן הַוַּדַּאי.
Traduction
Puisque l’on applique la règle pour la certitude (§ 11) à celle du cas de doute pour l’oblation sacerdotale et qu’il est interdit, en ce cas, de manger des produits avant d'avoir prélevé les parts légalement dues, ne devrait-on pas lui appliquer les règles pour tous les cas douteux ? (Il n’y a pus été répondu). Il résulte de la Mis-chnà, dit R. Aboun bar Hiya au nom de R. Samuel bar R. Juda, qu’il en est du doute si sur des produits soupçonnés, l'oblation de Ia dime est prise, comme du doute des mélanges (l’information suffit, et l’on est dispensé d’en prélever ailleurs).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק. על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ''ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי:
והתנינן. לקמן (סוף פ''ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס''ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא:
מספק. כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א''נ דהכי קאמר מספק כלומר אה''נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא:
כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן. ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג''כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא:
זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי. כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא''כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום:
הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source