אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא סוֹף דָּבָר מִגִּנּוֹתָיו אֶלָּא אֲפִילוּ מִגִּנּוֹת אֲחֵרוֹת עִם מְעַשְּׂרִין הֵן לְדַעְתּוֹ מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה. וְאִם לָאו אֵינוֹ מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא דר''ש. דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות:
לא סוף דבר מגינותיו. לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה:
ואם לאו. שאין הבעה''ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני':
הלכה: רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וּכְרִבִּי מֵאִיר מְעַשֵּׂר מִכָּל קֶלַח וְקֶלַח. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי מֵאִיר וְכִי מִפְּנֵי מַה טִימּוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה הַפֶּה. כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן דֶּרֶךְ אֲגוּדָה לִיתוּר וְהוּא 23a קְשׁוֹרָהּ בְּפִיו בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ אֲגוּדָה לִיתוּר וְהוּא נוֹתֵן מַה שֶׁבִּפְנִים בַּחוּץ וּמַה שֶׁבַּחוּץ בִּפְנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין. ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל''מ הוא ומעתה אין לו תקנה:
כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין:
גמ' מתני' דר''מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ''ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה:
טעמא דר''מ. דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו''ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו''ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה:
ודא. האי קרא מסייע ליה לר''מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין:
א''ל אדרבה כל גרמא אמר. כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר''ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו''ם כ''א לישראל וביובל יצא א''כ ש''מ הא אם נמכרה לעכו''ם מכורה לחלוטין היא:
גמ' כיני מתנית'. כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות:
גמ' ר' יונה בעי וכר''מ. אם אליבא דר''מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר''מ:
וקאמר הש''ס דלא היא תמן. והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה:
ברם הכא דרך אגודה ליתור. הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא:
והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים. כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא''כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח:
דתנינן תמן. (בפ''ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר''מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע''פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ''מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר''מ דס''ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא''כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה''נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן:
משנה: הַלּוֹקֵחַ טֵבֵל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ אֵין אָדָם רְשַׁאי לִמְכּוֹר טֵבֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויחזור ויתרום. על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא:
מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו''ם. בגמ' מוקי לה כר''מ דס''ל אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו''ם ומרחן העכו''ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו''ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ':
משל ישראל על של כותים. משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא:
ר''א אוסר משל כותים על של כותים. משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו''ם גמורים לכל דבר:
מתני' עציץ נקיב. כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא:
תרם מן הארץ וכו'. אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד:
ומשאינו נקוב על הנקוב. דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ''ק דתרומות) אלא דמ''מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא:
מן הנקוב על שאינו נקוב. וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות:
תרם מן הדמאי על הדמאי. וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא''צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו''א בפ''ע:
מן הודאי על הדמאי. ה''ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר:
אלא לצורך. כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ':
מתני' הלוקח טבל משני מקומות. ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש:
אע''פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל. לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ''מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין אָדָם רְשַׁאי לִמְכּוֹר טֵבֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ וּבִלְבַד לְחָבֵר. מֵעַתָּה עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב טִבְלוֹ בְחוּלִין אֵין לוֹ תַקָּנָה. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה הוֹלֵךְ אֶצֶל חָבֵר וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ טֵבֵל וּמְעַשְּׂרוֹ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין. ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל''מ הוא ומעתה אין לו תקנה:
כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין:
גמ' מתני' דר''מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ''ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה:
טעמא דר''מ. דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו''ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו''ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה:
ודא. האי קרא מסייע ליה לר''מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין:
א''ל אדרבה כל גרמא אמר. כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר''ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו''ם כ''א לישראל וביובל יצא א''כ ש''מ הא אם נמכרה לעכו''ם מכורה לחלוטין היא:
גמ' כיני מתנית'. כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות:
גמ' ר' יונה בעי וכר''מ. אם אליבא דר''מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר''מ:
וקאמר הש''ס דלא היא תמן. והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה:
ברם הכא דרך אגודה ליתור. הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא:
והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים. כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא''כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח:
דתנינן תמן. (בפ''ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר''מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע''פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ''מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר''מ דס''ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא''כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה''נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן:
משנה: מְעַשְּׂרִים מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל גּוֹיִם וּמִשֶׁל גּוֹיִם עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים. וּמִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. עָצִיץ נָקוּב הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ. תָּרַם מִן הָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב וּמֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וּמִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב תְּרוּמָה וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי וּמִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָה וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויחזור ויתרום. על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא:
מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו''ם. בגמ' מוקי לה כר''מ דס''ל אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו''ם ומרחן העכו''ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו''ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ':
משל ישראל על של כותים. משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא:
ר''א אוסר משל כותים על של כותים. משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו''ם גמורים לכל דבר:
מתני' עציץ נקיב. כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא:
תרם מן הארץ וכו'. אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד:
ומשאינו נקוב על הנקוב. דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ''ק דתרומות) אלא דמ''מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא:
מן הנקוב על שאינו נקוב. וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות:
תרם מן הדמאי על הדמאי. וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא''צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו''א בפ''ע:
מן הודאי על הדמאי. ה''ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר:
אלא לצורך. כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ':
מתני' הלוקח טבל משני מקומות. ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש:
אע''פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל. לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ''מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן:
הלכה: מַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעוֹ מִיַּד מַעֲשֵׂר. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעֲשֵׂר. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה. הֵקִישׁ אֲחוּזָה לַעֲבָדִים. מַה עֲבָדִים אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶן וְהֵן אֵינָן קוֹנִין מִכֶּם אַף אֲחוּזָה אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶן וְהֵן אֵינָן קוֹנִין מִכֶּם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי מֵאִיר וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתוּת כִּי לִי הָאָרֶץ. לְחוֹלְטָנִית. אָמַר לֵיהּ כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה דְּהִיא מְסַייעָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא תִמָּכֵר הָא אִם נִמְכְּרָה חֲלוּטָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין. ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל''מ הוא ומעתה אין לו תקנה:
כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין:
גמ' מתני' דר''מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ''ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה:
טעמא דר''מ. דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו''ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו''ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה:
ודא. האי קרא מסייע ליה לר''מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין:
א''ל אדרבה כל גרמא אמר. כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר''ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו''ם כ''א לישראל וביובל יצא א''כ ש''מ הא אם נמכרה לעכו''ם מכורה לחלוטין היא:
גמ' כיני מתנית'. כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות:
גמ' ר' יונה בעי וכר''מ. אם אליבא דר''מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר''מ:
וקאמר הש''ס דלא היא תמן. והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה:
ברם הכא דרך אגודה ליתור. הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא:
והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים. כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא''כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח:
דתנינן תמן. (בפ''ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר''מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע''פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ''מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר''מ דס''ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא''כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה''נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן:
רִבִּי חוּנָא רוּבָּא דְּצִיפּוֹרִין אָמַר הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָא בְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרִבִּי שִמְעוֹן. רִבִּי זְעִירָא אָמַר הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָא בְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרִבִּי שִמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהדא דר''ש. דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות:
לא סוף דבר מגינותיו. לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה:
ואם לאו. שאין הבעה''ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני':
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲלָכָה כְּרִבִּי שִמְעוֹן דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי מַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ פֵּירוֹת טְבוּלִין בְּפֵירוֹתַי וְשָׁאַלְתִּי אֶת רִבִּי טַרְפוֹן. וְאָמַר לִי צֵא וְלוֹקְחָם מִן הַגּוֹי וְעַשֵּׂר עֲלֵיהּ. וְתַנִּי עֲלֵיהּ רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּלָא תִיסְבּוֹר מֵימַר תְּרֵיי כָּל קֳבֶל תְּרֵיי אִינּוּן. לְפוּם כָּךְ צָרִךְ לוֹמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי שִמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלכה כר''ש. דאמר יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע ממעשרות:
דלא כן מה אנן אמרין. כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר''ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר''מ בר פלוגתי' הוא וכי ר''מ ור''ש אין הלכה כר''ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר''ש:
בגין דתני. בתוספתא (פ''ה) א''ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו''ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו''ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו:
ותני עלי' ר' יהודה ור''ש וכו'. והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר''ט כר''מ הוא דס''ל וא''כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר''ש:
אָמַר רִבִּי אָחָא בִּימֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּקְשׁוּ לְהִימָּנוֹת עַל הַר הַמֶּלֶךְ לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָֽמְרוּ יָבוֹא רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לֹא הִסְפִּיק לָבוֹא עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בקשו להמנות על הר המלך. שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל:
אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה. ונתבטל אותו המנין והדבר:
רִבִּי יוֹנָה רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתֵן לַשֵּׁבֶט וְנוֹתֵן דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. וְהַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מְחוּבָּרִין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתְנָן לַשֵּׁבֶט וְאֵינוֹ נוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. מַה טַעַם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִיַּד מַכָּרֵי כְהוּנָּה וּלְוִייָה. וַאֲתְיָא כַּיי דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִיַּד הַגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו''ם. כצ''ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות:
ואין את מוציא מיד העכו''ם. כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו''ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר:
ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה. כדאמרינן (בפ''ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה''נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו''ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים:
מה טעם. אפירות תלושין קאי ומ''ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר:
הלוקח פירות מחוברין מן העכ''ום וכו'. דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו:
הלוקח פירות תלושין מן העכו''ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה. מדבריהם וזהו כר''ש וכדאמרינן לעיל (בפ''ה) דמודה ר''ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ''ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא:
רִבִּי זְעִירָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף עַל גַּב דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת מוֹדֶה הוּא הָכָא דְּיֵשׁ לוֹ קִנְייַן נְכָסִים. אָמַר רִבִּי בָּא אוֹכֶלֶת פֵּירוֹת. 23b וְהָתַנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא בִּיכּוּרִין מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְיָבִיא בִיכּוּרִים דְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתנינן. התם קמהדר דמוקי להמתני' כר''מ דקתני שם מכר שדהו לעכו''ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו''ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר''מ דאין קנין לעכו''ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים:
מודה הוא דיש לו קנין נכסים. כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו''ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו''ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו''ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו''ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source