Dmaye
Daf 23a
משנה: מְעַשְּׂרִים מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל גּוֹיִם וּמִשֶׁל גּוֹיִם עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים. וּמִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. עָצִיץ נָקוּב הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ. תָּרַם מִן הָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב וּמֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וּמִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב תְּרוּמָה וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי וּמִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָה וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
On peut se servir du blé acheté à un Israélite pour rédimer celui d’un païen, ou de même de celui d’un païen pour libérer celui de l’Israélite, ou de celui d'un Israélite pour libérer celui du samaritain, ou pareillement de celui du samaritain pour libérer celui d'un autre samaritain, R. Eliézer interdit ce dernier cas. Un pot de semence, pourvu d’un trou au bas, est considéré comme adhérent à la terre (par rapport aux parts dues par la Loi). Si l’on a prélevé l’oblation sacerdotale avec des fruits de la terre pour ceux contenus dans un pot troué, ou avec ceux du pot troué pour les produits de la terre, l’oblation est valable. Mais si l'on s’est servi des fruits d’un pot non troué (moins obligatoire), pour libérer ceux d’un pot troué, l’oblation subsiste (elle conserve son caractère sacré), mais il faut recommencer (elle n’a pas été donnée dans des conditions dues légalement). Si l’on se sert des produits d’un pot troué pour libérer ceux d’un pot non troué (moins soumis à ce droit), l’oblation est parfaitement constituée; seulement, le sacerdote ne pourra pas en manger avant que le propriétaire en ait prélevé les autres oblations et les dimes. Si l’on s’est servi de fruits soumis au Demaï pour libérer d’autres également soupçonnés de doute, ou si l’on s’est servi de produits douteux pour affranchir d’autres qui sont certainement encore soumis aux divers droits, l’oblation conserve son caractère sacré, mais il faut la prélever de nouveau avec d’autres. Mais si l’on s’est servi de fruits certainement in-affranchis pour en libérer d’autres qui sont douteux, l’oblation est valable; seulement le sacerdote ne pourra pas en manger, avant que le propriétaire en ait prélevé les autres oblations et les dimes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו''ם. בגמ' מוקי לה כר''מ דס''ל אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו''ם ומרחן העכו''ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו''ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ':
משל ישראל על של כותים. משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא:
ר''א אוסר משל כותים על של כותים. משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו''ם גמורים לכל דבר:
מתני' עציץ נקיב. כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא:
תרם מן הארץ וכו'. אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד:
ומשאינו נקוב על הנקוב. דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ''ק דתרומות) אלא דמ''מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא:
ויחזור ויתרום. על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא:
מן הנקוב על שאינו נקוב. וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות:
תרם מן הדמאי על הדמאי. וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא''צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו''א בפ''ע:
מן הודאי על הדמאי. ה''ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר:
משנה: הַלּוֹקֵחַ טֵבֵל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ אֵין אָדָם רְשַׁאי לִמְכּוֹר טֵבֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ.
Traduction
Celui qui achète en deux endroits différents des produits qui ont été déclarés non affranchis peut prélever sur une part de quoi affranchir l’autre. Malgré ce que l’on vient de dire il est bien entendu que l’on ne peut vendre de ces produits inaffranchis qu’en cas de nécessité urgente (227)''Lorsqu'il arrive, par exemple, que des fruits ordinaires (affranchis) sont tombés au milieu d'autres inaffranchis, il faut faire prélever la dîme sur ces fruits par d'autres; en ce cas, l'opération ne peut se faire que par les soins d'un compagnon instruit, non par un homme du vulgaire. Après quoi seulement, les produits reprennent leur caractère profane.''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח טבל משני מקומות. ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש:
אע''פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל. לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ''מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן:
אלא לצורך. כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ':
הלכה: מַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעוֹ מִיַּד מַעֲשֵׂר. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעֲשֵׂר. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה. הֵקִישׁ אֲחוּזָה לַעֲבָדִים. מַה עֲבָדִים אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶן וְהֵן אֵינָן קוֹנִין מִכֶּם אַף אֲחוּזָה אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶן וְהֵן אֵינָן קוֹנִין מִכֶּם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי מֵאִיר וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתוּת כִּי לִי הָאָרֶץ. לְחוֹלְטָנִית. אָמַר לֵיהּ כָּל גַּרְמָהּ אָֽמְרָה דְּהִיא מְסַייעָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא תִמָּכֵר הָא אִם נִמְכְּרָה חֲלוּטָה הִיא.
Traduction
L’opinion exprimée dans la Mischna doit provenir de R. Meir, puisqu’il dit ailleurs: les fruits que possède un étranger en Palestine ne sont pas considérés comme acquis par lui, et ils sont soumis aux diverses obligations de la dîme (aussi dit-on que les produits d'un païen sont considérés au même litre que ceux d'un Israélite), tandis que, selon R. Juda et R. Simon, l’étranger peut acquérir des produits en Palestine; et, dès lors, ils ne sont plus soumis à aucun droit. R. Imi dit, au nom de R.Simon ben Lakisch, que R. Meir se fonda sur ce qu’il est écrit (Lévitiquc, XXV, 46, des esclaves païens): vous pourrez les transmettre en héritage à vos fils après vous, comme une possession éternelle, il établit une comparaison entre l’état do cette propriété immuable et celui des esclaves, pour dire ceci. de même que l'on peut acquérir des esclaves des païens sans qu'eux puissent acheter des esclaves hébreux ; de même l’on peut acheter des terres aux païens, tandis qu’eux ne le peuvent pas (aussi leurs produits restent soumis à tous les droits légaux). En effet, dit R. Eleazar ben R. Yossé en présence de R. Yossa, un autre verset vient appuyer l’avis de R. Meir, puisqu’il est écrit (ibid. 23). la terre ne sera jamais vendue à perpétuité, car la terré m’appartient; or, le terme לצמיתות indique qu’un bien immeuble en Palestine ne saurait passer définitivement à un étranger. Au contraire, fut-il répliqué, les termes mêmes du verset prouvent que l'avis de R. Simon est seul vrai, puisqu’il est dit: elle ne sera pas vendue; donc, si elle l'était, la possession d’autrui serait valable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' דר''מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ''ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה:
טעמא דר''מ. דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו''ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו''ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה:
ודא. האי קרא מסייע ליה לר''מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין:
א''ל אדרבה כל גרמא אמר. כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר''ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו''ם כ''א לישראל וביובל יצא א''כ ש''מ הא אם נמכרה לעכו''ם מכורה לחלוטין היא:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין אָדָם רְשַׁאי לִמְכּוֹר טֵבֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ וּבִלְבַד לְחָבֵר. מֵעַתָּה עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב טִבְלוֹ בְחוּלִין אֵין לוֹ תַקָּנָה. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה הוֹלֵךְ אֶצֶל חָבֵר וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ טֵבֵל וּמְעַשְּׂרוֹ לוֹ.
Traduction
R. Yona dit que l’enseignement de la Mishna est ainsi complété: il n’est permis de vendre des objets non rédimés, en cas de grand besoin, qu’au compagnon instruit (pour lequel on a la certitude qu’il prélèvera les parts dues). Faut-il en conclure que s’il arrivait par mégarde à l’ignorant d’avoir des produits non rédimés mêlés au profane ordinaire, il lui serait interdit de s’en servir? Que doit-il faire? Il doit se rendre auprès du compagnon, en achetant ailleurs des objets non rédimés; et le compagnon prélèvera les dîmes sur le tout.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתנית'. כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות:
מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין. ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל''מ הוא ומעתה אין לו תקנה:
כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין:
הלכה: רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וּכְרִבִּי מֵאִיר מְעַשֵּׂר מִכָּל קֶלַח וְקֶלַח. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן אָמַר רִבִּי מֵאִיר וְכִי מִפְּנֵי מַה טִימּוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה הַפֶּה. כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן דֶּרֶךְ אֲגוּדָה לִיתוּר וְהוּא 23a קְשׁוֹרָהּ בְּפִיו בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ אֲגוּדָה לִיתוּר וְהוּא נוֹתֵן מַה שֶׁבִּפְנִים בַּחוּץ וּמַה שֶׁבַּחוּץ בִּפְנִים.
Traduction
R. Yona fit la remarque suivante (au sujet de la dernière hypothèse de la Mishna): selon R. Meir, il faut prélever la dîme séparément sur chaque produit; comme on a enseigné ailleurs (226)Mishna, VIe partie, (Makshirin 6,2)., qu’au nom de R. Meir on déclare les produits susceptibles d’impureté dès qu’ils ont été réunis en bottes, parce qu’en ce cas ils ont été ouverts puis humectés au contact de la bouche, pour fermer le lien de la botte; de même ici, comme il s’agit des bottes, il est bien admissible que le lien de ces bottes ayant été rompu, on a pu en déplacer le contenu, mettre en dehors ce qui était à l’intérieur, ou vice versa, ou enfin confondre deux bottes entre elles (de sorte qu’il n’y a plus unité de provenance dans la même botte, et il faut tout rédimer à part).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יונה בעי וכר''מ. אם אליבא דר''מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר''מ:
דתנינן תמן. (בפ''ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר''מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע''פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ''מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר''מ דס''ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא''כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה''נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן:
וקאמר הש''ס דלא היא תמן. והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה:
ברם הכא דרך אגודה ליתור. הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא:
והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים. כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא''כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא סוֹף דָּבָר מִגִּנּוֹתָיו אֶלָּא אֲפִילוּ מִגִּנּוֹת אֲחֵרוֹת עִם מְעַשְּׂרִין הֵן לְדַעְתּוֹ מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה. וְאִם לָאו אֵינוֹ מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
Puisqu’il en est ainsi, observa R. Yona, il ne faut plus (comme le dit la Mishna), pour prélever une seule fois la dîme sur tous les produits, qu’ils proviennent d’une seule propriété; cela se peut même s’ils proviennent de plusieurs terres. Tout dépend de l’avis du propriétaire: s’il dit de prélever la dîme d’une part pour le reste, on opère ainsi; sinon, on la prélève séparément.
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר מגינותיו. לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה:
ואם לאו. שאין הבעה''ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני':
רִבִּי חוּנָא רוּבָּא דְּצִיפּוֹרִין אָמַר הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָא בְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי זְעִירָא אָמַר הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָא בְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
R. Houna, qui professait à Sippori, raconta que R. Hanina se conduisait dans celte ville (située à la frontière palestinienne) selon l’avis de R. Simon; et R. Zeira confirme celte opinion.
Pnei Moshe non traduit
כהדא דר''ש. דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות:
Dmaye
Daf 23b
רִבִּי זְעִירָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף עַל גַּב דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת מוֹדֶה הוּא הָכָא דְּיֵשׁ לוֹ קִנְייַן נְכָסִים. אָמַר רִבִּי בָּא אוֹכֶלֶת פֵּירוֹת. 23b וְהָתַנֵּינָן הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא בִּיכּוּרִין מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְיָבִיא בִיכּוּרִים דְּבַר תּוֹרָה.
Traduction
R. Zeira dit en présence de R. Abahou au nom de R. Eliézer: quoique R. Meir dise qu’il n’y a pas d’acquisition valable pour le païen en Palestine, au point de dispenser ses produits de toute dîme (elle est due), il reconnaît toutefois que le païen peut acheter tous biens meubles et objets transportables. Il en résulte, ajoute R. Aba, que les fruits sont bien à lui (et par conséquent ils échappent à toute redevance). Mais n'a-t-on pas enseigné que si l’on vend une propriété à un étranger et qu'elle est rachetée par un juif, ce dernier doit prélever les prémices' pour les offrir au Temple, afin de satisfaire à la règle générale; or, s’il est admis qu'il n’y a pas eu vento régulière au païen, à quoi bon prescrire ce précepte prévu par la Loi ? (C’est que, cela va sans dire, cette Mischnà est conforme à l’avis de R. Simon, c'est-à-dire que la vente est valable).
Pnei Moshe non traduit
מודה הוא דיש לו קנין נכסים. כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו''ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו''ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו''ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו''ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני:
והתנינן. התם קמהדר דמוקי להמתני' כר''מ דקתני שם מכר שדהו לעכו''ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו''ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר''מ דאין קנין לעכו''ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים:
רִבִּי יוֹנָה רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתֵן לַשֵּׁבֶט וְנוֹתֵן דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. וְהַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מְחוּבָּרִין מִן הַגּוֹי מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מֵהֲלָכָה וְנוֹתְנָן לַשֵּׁבֶט וְאֵינוֹ נוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. מַה טַעַם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִיַּד מַכָּרֵי כְהוּנָּה וּלְוִייָה. וַאֲתְיָא כַּיי דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצִיא וְאֵין אַתְּ מוֹצִיא מִיַּד הַגּוֹי.
Traduction
H. Yona ou R. Simon dit au nom de R. Josua ben Levi: celui qui achète à un étranger des produits détachés (qui ne sont plus sur pied), doit prélever, d’après la dérision des rabbins, l’oblation sacerdotale et celle de la dîme (le 100⁰), donner la part contributive à la caisse sacerdotale, puis se faire rembourser par cette caisse (formalité d’échange); mais celui qui achète à un étranger des fruits encore adhérents à la terre doit prélever sur eux les mêmes oblations pour la dite caisse, sans avoir aucun recours de remboursement auprès de celle caisse. Pourquoi est-ce dû (rabbiniquement) ? Parce qu’il est écrit (Nombres, XVI II, 26); lorsque vous (les lévites) achèterez des enfants d’Israël; lorsque l’acquisition s’est faite chez eux, on peut être remboursé, mais non lorsque l’on a acquis des produits appartenant aux sacerdoles ou aux lévites; enfin c’est conforme à l'avis de R. Eliézer, d’après lequel ce verset indique précisément que le remboursement n’est applicable qu’entre Israélites, non aux étrangers dont l’acquisition est valable (et la dime n’est pas due ; aussi, R. Josué dit-il qu’en ce cas les prélèvements ne sont dûs que rubbiniquement).
Pnei Moshe non traduit
הלוקח פירות תלושין מן העכו''ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה. מדבריהם וזהו כר''ש וכדאמרינן לעיל (בפ''ה) דמודה ר''ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ''ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא:
הלוקח פירות מחוברין מן העכ''ום וכו'. דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו:
מה טעם. אפירות תלושין קאי ומ''ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר:
מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו''ם. כצ''ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות:
ואין את מוציא מיד העכו''ם. כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו''ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר:
ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה. כדאמרינן (בפ''ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה''נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו''ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים:
אָמַר רִבִּי אָחָא בִּימֵי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּקְשׁוּ לְהִימָּנוֹת עַל הַר הַמֶּלֶךְ לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָֽמְרוּ יָבוֹא רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לֹא הִסְפִּיק לָבוֹא עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָׁעָה.
Traduction
Au temps de R. Oschia, dit R. Aha, on voulut décider que tous les produits provenant de la Montagne royale (qui était déjà entre les mains des étrangers) seraient dispensés des dîmes légales (dans l'hypothèsé que les acquisitions des étrangers sont valables). Que l’on appelle R. Oschia, fut-il répliqué, pour qu’il le décide ; mais il était trop tard, car dans l’intervalle l’heure devint trouble (l’assembléc juridique fut dispersée).
Pnei Moshe non traduit
בקשו להמנות על הר המלך. שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל:
אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה. ונתבטל אותו המנין והדבר:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי מַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ פֵּירוֹת טְבוּלִין בְּפֵירוֹתַי וְשָׁאַלְתִּי אֶת רִבִּי טַרְפוֹן. וְאָמַר לִי צֵא וְלוֹקְחָם מִן הַגּוֹי וְעַשֵּׂר עֲלֵיהּ. וְתַנִּי עֲלֵיהּ רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעֲשֵׂר. דְּלָא תִיסְבּוֹר מֵימַר תְּרֵיי כָּל קֳבֶל תְּרֵיי אִינּוּן. לְפוּם כָּךְ צָרִךְ לוֹמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
R. Juda bar Pazi dit au nom de R. Oschia: l’avis de R. Simon doit servirde règle. Sans cet avis, n’esl-il pas toujours admis qu’en cas de divergence entre R. Meir et R. Simon, l’avis de ce dernier prédomine? Il était nécessaire do le dire, on raison de ce que raconte R. Simon Schezori: il m’arriva, dit-il, que des fruits nou rédimés furent mêlés aux miens (déjà rédimés), et comme je consultai R. Tarphon sur ce que je devais faire, il me dit d’aller acheter autant de fruits chez un païen (pour démontrer que ce dernier n’acquiert pas, selon l’avis de R. Meir) et d’en prélever les dîmes. C’est au sujet de ce récit qu’il a été dit : R. Juda et R. Simon admettent que l’acquisition faite pur un étranger en Palestine est valable et ses produits sont dispensés de tous droits. Il y a donc deux avis (ceux de R. Meir et de R. Simon Schezori), opposés à deux autres, qui sont égaux (ceux de R. Juda et de R. Simon). Voilà pourquoi il a fallu prévenir que l’avis de R. Simon prédomine.
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''ש. דאמר יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע ממעשרות:
דלא כן מה אנן אמרין. כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר''ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר''מ בר פלוגתי' הוא וכי ר''מ ור''ש אין הלכה כר''ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר''ש:
בגין דתני. בתוספתא (פ''ה) א''ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו''ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו''ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו:
ותני עלי' ר' יהודה ור''ש וכו'. והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר''ט כר''מ הוא דס''ל וא''כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source