Dmaye
Daf 13a
משנה: 13a הָרוֹצֶה לַחֲזוֹם עָלֵי יֶרֶק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַלּוֹקֵחַ יֶרֶק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר אֶלָּא מִנְייָן. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טוֹעַן אֶחָד יָפֶה מִמֶּנּוּ מוֹתָּר לְהַחֲזִיר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ.
Traduction
Celui qui veut couper les feuilles vertes des bottes de légumes (127)''Il s'agit, bien entendu, de bottes ficelées, seules soumises au droit de la dîme et pour lesquelles il y ait lieu de craindre une consommation illégale; mais la verdure, non mise en bottes, peut être abandonnée à tout venant et, par cela même, dispensée de tout droit.'' pour alléger son fardeau ne doit pas les jeter avant d’avoir prélevé la dîme (pour que personne, en les trouvant, ne les mange indûment). Celui qui achète des légumes verts au marché et qui après réflexion faite, veut les rendre, ne doit pas le faire avant d’avoir prélevé la dîme (que l’on rend à l’acquéreur et que l’on place publiquement à côté des produits), car il ne manque à l’acquisition que l’achèvement du paiement (et il serait à craindre que d’autres acquéreurs ne s’y trompent). Mais si quelqu’un, au moment d’acheter un objet (avant de l’avoir pris) aperçoit d’autres produits préférables, il peut renoncer à son premier projet d’acquisition (sans autres procédés), parce qu’il n’avait pas encore pris possession (128)C'est une condition de l'achat, de la conclusion du marché pour les objets mobiliers..
Pnei Moshe non traduit
מתני' לחזום. לחתוך ולכרות עלי הירק שנתחייב במעשר כגון שנאגד או שמילא את הכלי או שליקט כל צרכו כדתנן בפ''ק דמעשרות והוא מסיר את העלין כדי להקל ממשאו:
לא ישליך עד שיעשר. שלא יעשה תקלה לעמי הארץ שימצאו אותן ויאכלו כשאינם מתוקנים:
הלוקח ירק מן השוק. ונטלו בידו ולאחר שנטלו נמלך להחזירו למוכר:
לא יחזיר עד שיעשר. דמכי אגבהינהו קנה ונעשה שלו לענין זה שלא יוציאו מתחת ידו עד שיעשר ובגמרא פריך עלה שהרי הוא גוזל את המוכר שמחזיר לו כשהוא מעושר ונמצא מפסידו בכדי המעשר ומשני שהוא נותן לו דמי המעשר שמפריש:
שאינו מעושר אלא מנין. האי מעושר פירושו מחוסר כלומר שכבר קנה אותם בהגבהה ולא היה מחוסר אלא למנותן כך וכך אגודות בפרוטה:
היה עומד ולוקח. כלומר שהיה בורר איזה מהם יקח ולא הגביה על מנת לקנות וראה טוען אחר משאוי אחר של ירק שהוא יפה ממנו:
מותר להתזיר. כך בלא מעשר:
מפני שלא משך. לא גמר בדעתו לקנותו:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַזּוֹכֶה זוֹכֶה בְדַקָּה וְאֵין הַמַּבְקִיר מַבְקִיר בְּגַסָּה. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִי מֵאִיר דּוּ אָמַר כֵּיוָן שֶׁאָדָם מַבְקִיר דָּבָר וְיָצָא מֵרְשׁוּתוֹ הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַזּוֹכֶה זוֹכֶה בְדַקָּה וְאֵין הַמַּבְקִיר מַבְקִיר בְּגַסָּה. וַאֲפִילוּ עַל רִבִּי יוֹסֵי לֵית הָדָא פְלִיגָא דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין הֶבְקֵר יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים אֶלָּא בִּזְכִייָה אֵין הֶבְקֵרוֹ הֶבְקֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַמַּבְקִיר מַבְקִיר בְּגַסָּה וְאֵין הַזּוֹכֶה זוֹכֶה בְדַקָּה.
Traduction
R. Eleazar dit: l’avis de ne pas jeter les feuilles avant de les rédimer est conforme à l’avis de R. Meir (129)Comp. ci-dessus,(2,4)., car c’est lui qui dit qu’il est seulement permis de vendre au marchand de gros les objets soumis au doute (tandis qu’il est indispensable de rédimer toute vente au détail, ainsi qu’il est dit dans notre Mishna). Selon R. Yohanan, au contraire, notre Mishna peut se trouver en conformité d’opinion avec celle des autres docteurs; seulement, il y a des distinctions à établir: lorsque, dans notre Mishna, il est interdit de détacher une partie du fardeau, c’est que chaque parcelle (détail) trouvée à terre est ramassée et aussitôt acquise (il importe donc de la rédimer), tandis que l’on n’abandonne guère à tout venant des grosses quantités (voilà pourquoi il est dit plus haut que l’on peut les vendre en cas de doute). Mais le dit avis (de rédimer) n’est-il pas en contradiction avec un autre avis de R. Meir, qui dit: dès qu’un homme a déclaré tels objets abandonnés à tous et qu’il ne les a plus en sa possession (130)Ci-dessus, traité (Pea 6,1), l’abandon est déclaré valable et définitif (n’en résulte-t-il pas qu’en ce cas il n’y a plus d’obligations de dîme)? —Il n’y a pas de contradiction: l’on abandonne bien de petites parts, non de grandes quantités (or, l’acquisition des feuilles détachées pour l’allégement se fait par petites parts). Il n’y a même pas de contradiction, selon R. Yossé; car, s’il pense que toute chose abandonnée sort seulement de la possession du propriétaire, c’est par l’acquisition d’un autre (sans quoi l’abandon est nul et le maître peut reprendre son bien); n’est-ce pas que lorsque l’on jette les feuilles successivement, elles ne sont déclarées abandonnées que lorsqu’elles sont réunies, et la quantité entière sera seule abandonnée? C’est qu’il y a ici une distinction à établir, l’acquisition qui valide l’abandon ayant eu lieu successivement pour chaque feuille détachée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דרבי מאיר הוא. הא דקתני לא ישליך עד שיעשר ומסתמא בבעה''ב מיירי שמביא ירק שלו מן הגינה וחותך את העלים ומשליכן להקל ממשאו כר''מ היא דאתיא ופלוגתא דר''מ ורבנן בתוספתא (פ''ג) והובאה בפ' דלעיל (בהלכה ד') דקתני התם לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. שהוא מוכר במדה גסה. ובעה''ב בין כך ובין כך צריך לעשר דברי ר''מ. כלומר (בין) שמוכר במדה דקה בין במדה גסה עליו הוא מוטל המעשר קודם שיוציא מתחת ידו:
וחכמים אומרים אחד סיטון ואחד בעה''ב מותר למכור ולשלוח לחבירו וליתן לו במתנה. והיינו במדה גסה כדאמרינן במתני' דלקמן והלוקח או המקבל הוא יפריש את הדמאי ומוקי לה ר' אלעזר להמתני' כר''מ דס''ל דבעל הבית אינו יכול להוציא מידו דבר שאינו מעושר ואפי' במדה גסה הלכך במתני' נמי לא ישליך עד שיעשר:
ר' יוחנן. אמר דלא היא אלא ד''ה היא מתניתין ואף לחכמים דשנייא היא הכא:
שהזוכה זוכה בדקה ואין המבקיר מבקיר בגסה. כלומר דכמו שהמוצא אותו וזוכה בו במעט מעט הוא זוכה מה שמלקטו מן הארץ כך זה המשליך ומפקיר אותו אינו מפקיר במדה גסה דמסתמא אינו משליך ממנו הרבה אלא מעט מעט להקל ממשאו ולא קשיא אדהתם דחכמים נמי ל''פ עלי' דר''מ אלא בבעה''ב המוציא מתחת ידו במדה גסה לא הטילו עליו לעשר כדאמרן אבל הכא כיון שמעט מעט הוא משליך אף חכמים מודו שלא יוציא מתחת ידו בלתי מעושר:
ולית הדא פליגא על דר''מ השתא מדייק הש''ס על עיקרא דדינא שהטילו ע''ז לעשר מה שהוא משליך הרי הפקר הוא ופטור מן המעשר ומי נימא דהדא פליגא על דר' מאיר פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי בדין הפקר הובאה לעיל (בפ''ו דפאה בהלכה א') דר''מ ס''ל כיון שאדם מפקיר דבר ויצא מרשותו הפקירו הפקר אע''פ שלא זכה בו שום אדם ורבי יוסי ס''ל דלא הוי הפקר עד שבא ליד הזוכה וכל זמן שלא זכה בו אדם יכול הוא לחזור בו וכן הוא חייב במעשר והשתא האי מתניתא פליגא על ר''מ דהא מיד כשמשליכו מפקירו הוא ואמאי צריך לעשר הרי הזוכה בו מן ההפקר הוא זוכה:
שניא היא שהזוכה זוכה בדקה ואין המבקיר מבקיר בגסה. כלומר דהש''ס מדחי לה השתא לאידך גיסא דיכילנא לשנויי לך דהכא מיירי שמשליך הרבה ואין דרך להפקיר במדה גסה ומה שהזוכה זוכה במעט מעט הוא זוכה ונמצא כשבא לידו אכתי לאו הפקר הויא דבשעה שהשליך לא הפקיר מה שהשליך במדה גסה ושפיר אתיא כר''מ בהא והבעה''ב צריך לעשר וכדס''ל לר''מ נמי בהא דלעיל דבעה''ב לעולם צריך לעשר:
ואפי' לר' יוסי לית הדא פליגא. השתא מהדר וקאמר דאף למאי דס''ל לר' יוסי לא תקשי דאמאי צריך לעשר הא ר' יוסי אמר אין הבקר יוצא מתחת ידי בעלים אלא בזכייה. כשבא ליד הזוכה וא''כ תקשי אין הפקרו הפקר בתמיה כלומר הא מיהת בא עכשיו ליד הזוכה והוי הפקר ואמאי זה צריך לעשר משום המוצא הרי כשיבא ליד המוצאו הפקר הוא ועלה קאמר דשנייא היא ואפילו תימא דכר' יוסי נמי אתיא:
שהמבקיר מבקיר בגסה ואין הזוכה זוכה בדקה. כלומר לר' יוסי יכילנא לשנויי לך איפכא דהכא מיירי שהמשליך השליך הרבה ובמדה גסה הפקיר וכיון דלא הוי הפקר לר' יוסי עד דאתי ליד הזוכה וכאן אין הזוכה זוכה אלא בדקה כדרך המוצאים איזה דבר ללקוט מעט מעט ונמצא אף מה שבא במעט מעט לידו אכתי לא הוי הפקר דאין הזוכה זוכה בדקה מה שהפקיר זה בגסה והלכך צריך זה לעשר קודם שיוציא מתחת ידו:
חִזְקִיָּה אָמַר אֵינוֹ הֶבְקֵר מְחוּסָּר לְבַעֲלִין אֶלָּא בִזְכִייָה מִנְייָן.
Traduction
Il ne manque à l’acquisition que l’achèvement du paiement,'' dit-il. Hiskia l’explique, en disant: il ne manque à l’abandon du maître que l’acquisition par le nombre (il est complété par le compte).
Pnei Moshe non traduit
חזקיה אמר אינו מחוסר לבעלין אלא בזכיית מנין. כצ''ל ותיבת הבקר טעות הדפוס הוא שנשמטה משורה העליונה. חזקיה בא לפרש הא דקתני הלוקח ירק מן השוק וכו' שאינו מעושר וכו' היינו שאינו מחוסר לבעלים שיתנו לזה הלוקח אלא בזכיית מנין כלומר שיהיו מונין לו כך וכך כמה הוא רוצה והמקח ידוע הוא כך וכך בסך כך והלכך קנה זה ולא יחזיר אא''כ עישר:
Dmaye
Daf 13b
משנה: הַמּוֹצֵיא פֵּירוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. אִם מִתְּחִילָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוֹ פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ.
Traduction
Si l’on trouve des fruits sur sa route que l’on prend pour les manger de suite, et que l’on se propose ensuite de les mettre en réserve, on ne doit pas les mettre de côté avant d’avoir prélevé la dîme. Mais si, dès le principe, on les a seulement ramassés pour qu’il ne se perdent pas (et non pour un usage personnel), on est dispensé de prélever la dîme. Toute chose qu’il ne serait pas permis de vendre aussi longtemps qu’elle est douteuse (134)Voir ci-dessus,(2,4) et 5. Il faut adopter, non la petite mesure, mais la grande., ne peut pas non plus être envoyée à un prochain. R. Yossé permet de faire de tels envois pour des produits notoirement inaffranchis, à la condition d’en faire part au destinataire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המוצא פירות בדרך. והם בענין שהוקבעו למעשר כגון שרוב מכניסין למכור בשוק או מחצה על מחצה וכדתנן (בפ''ב דמכשירין)אם רוב מכניסין לבתיהן פטור שעדיין לא הוקבעו למעשר ואם רוב מכניסין למכור בשוק חייב שמן הבית הן מביאין וכבר הוקבעו למעשר מחצה על מחצה דמאי:
ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע. דכשנטלן לאכלן קנה והלכך לא יצניע עד שיעשר כדי שלא יהיה תקלה לאחרים:
בשביל שלא יאבדו. ולא נתכוין לזכות בהן פטור עד שירצה לאוכלן או למוכרן או לשולחן ואז יעשר דמאי אם דינו דמאי:
כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי. כגון במדה דקה כדתנן בפ' דלעיל:
לא ישלח לחבירו. במתנה אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למכרו בגסה:
ר' יוסי מתיר. לשלוח לחבירו ודאי אפי' בדקה ובלבד שיודיענו שהוא טבל ואינו חושש ר' יוסי שאם נתיר לו לשלוח שמא לא יודיענו ומודה רבי יוסי שבדמאי אסור בדקה כדאמר בגמ' דבדמאי חוששין שמא לא יודיענו ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: תַּנִּי אֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זָֽבְדִי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הָא דָּמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו מוּתָּר מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים.
Traduction
On a enseigné (135)(Eroubin 64b).; il n’est pas permis de passer auprès des mets que l’on trouverait sur sa route, sans les mettre de côté pour les préserver. Toutefois, ajoute R. Jacob bar Zabdi au nom de R. Abahou, cela n’a été dit qu’en principe, mais maintenant il est permis de passer outre, de crainte que ces objets n’aient été mis là dans un but de sortilège.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא דפסחים (פ''ב) מעשה בר''ג שמצא גלוסקין בדרך ואמר לטבי עבדו טול אתה גלוסקיא וראה עכו''ם אחד וא''ל מבגאי טול גלוסקין וכו' שאין מעבירין על האוכלין והובאה ברייתא זו לקמן (בפ''ק דע''ז בהלכה ט') ומסיק נמי התם דהאידנא דחיישינן לכשפים מעבירין על האוכלין:
תַּמָּן תַּנֵּינָן הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזָּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. תַּנִּי וַאֲסוּרִין מִשׁוּם גֶּזֶל. כַּהֲנָא אָמַר וְהוּא שֶׁהָֽפְכָהּ עַל מְנָת לִזְכוֹת בָּהּ. אֲבָל אִם הָֽפְכָהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִזְכוֹת בָּהּ לֹא בְּדָא. וּלְעִנְייָן נְזִיקִין לֹא בְדָא שַׁנְייָה בֵּין הָֽפְכָהּ עַל מְנָת לִזְכוֹת בּוֹ בֵּין הָֽפְכָהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִזְכוֹת בּוֹ וְהוּזָּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין תַּמָּן כְּתִיב בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם בַּעַל הַנֶּזֶק יְשַׁלֵּם. בְּרַם הָכָא עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר מִשֶׁלָּךְ אַתְּ מְעַשֵּׂר וְאֵין אַתְּ מְעַשֵּׂר מִשֶּׁל אֲחֵרִים.
Traduction
On a enseigné ailleurs (136)(Baba Kama 3,4): ''Celui qui roule une grosse pierre sur la place publique, dont le déplacement fait qu’aune autre personne est blessée, est responsable du dommage qui en est résulté''. L’on ajoute qu’il est interdit de prendre cette pierre (137)Tossefta sur Baba Qama 2. sous peine de commettre un vol (elle est acquise par celui qui l’a roulée). —Cela n’est vrai, dit Cahana, que si on a roulé la pierre dans l’intention de l’acquérir; mais, sans cette condition, l’acquisition n’est pas effective. Cependant, au point de vue des dommages à payer, on n’établit pas de distinction, pour celui qui a roulé la pierre, entre le cas où l’on a fait la condition d’acquisition, ou non: il faut, en tous cas, rembourser le dommage dont on a été la cause. Comment donc se fait-il alors que, dans notre Mishna, on établisse une distinction pour le prélèvement de la dîme, entre l’action de prendre les fruits pour soi et elle qui a lieu pour les préserver? R. Abin répondit ainsi: pour les blessures, il est dit: le maître du fossé paiera (Ex 21, 24), c’est-à-dire, celui qui a causé le dommage le paiera; tandis que pour la dîme, il est écrit (Dt 14, 22): tu prélèveras la dîme; la répétition du verbe rédimer indique que l’on est tenu de rédimer ce qui vous appartient, non ce qui est à autrui.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. (בפ''ג דב''ק הלכה ד'):
ההופך את הגלל ברה''ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו. שהוא הגורם להזיק כדמפרש לקמן:
תני ואסורין משום גזל. דגבי גלל לא קנסו חכמים לומר כל הקודם זכה בו כדאמרינן התם ברישא משום דמאן דמפיק לגלל לר''ה לאו לאשבוחי הוא מפיק לפי שמושבח ועומד הוא ולא אתי לשהויי התם ומייתי לה הכא משום דבעי לאקשויי אהא דכהנא דלקמיה:
כהנא אמר. אמתני' דהכא קאי דקתני נטלן וכו' עד שיעשר והוא שהפכה על מנת לזכות בה אבל אם בתחלה הפכה ע''מ שלא לזכות בה לא בדא אמרו שצריך לעשר דכיון דלא זכה בהן מעיקרא אין חיוב המעשר חל עליו:
ופריך ולענין נזקין לא בדא שנייא וכו' והכא את אמר הכן. ומ''ש דלענין נזקין בהופך את הגלל בר''ה דלא שאני לן בזה שאפי' זה ההופך את הגלל לא נתכוין לזכות בהן חייב הוא בנזקן והכא את אומר הכן דדוקא שנתכוין לזכות בהן נתחייב במעשר:
תמן כתיב בעל הבור ישלם. בעל הנזק ישלם כלומר מי שהוא עושה הנזק עכשיו הוא ישלם והרי הוא הפך את הגלל ממקומו והשליכו למקום אחר ונתקל בו אדם שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה הלכך הוא הכורה בר''ה:
ברם הכא עשר תעשר משלך אתה מעשר וכו'. דתבואת זרעך כתיב וכל זמן שלא זכה בו אינו חייב לעשר:
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. מִידָּה דַקָּה שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. מַידָּה גַסָּה שֶׁאָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרו דְמַאי יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה וְאוֹסֵר בִּדְמַאי בְדַקָּה.
Traduction
Toute chose qu’il ne serait pas permis de vendre aussi longtemps que c’est douteux ne peut pas non plus être envoyée à un prochain'', dit la Mishna. Cela veut dire qu’il n’est pas permis d’envoyer de petites quantités, sujettes au doute, comme il est interdit d’en vendre, mais c’est permis pour les grandes. Selon R. Yossé, il est permis de vendre (sans rédimer) les objets dont on est certain qu’ils ne sont pas rédimés, que ce soit une petite quantité ou une grande (parce qu’en ce cas, on avertit toujours l’acquéreur), mais c’est interdit pour de petites quantités d’objets douteux (de crainte qu’en raison du peu de gravité de ce cas, l’on oublie d’en aviser l’acquéreur).
Pnei Moshe non traduit
כל דבר שאין אדם רשאי וכו'. טעמא דר' יוסי מפרש דמודה בדמאי דבדקה אסור מפני הגדר הוא דהואיל דקיל ליה בדמאי חיישינן שמא לא יודיענו:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹטֵל מִן הָעֶלְיוֹן וּמְתַקֵּו. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּהֲנָא הֲוָה מַסְמִיךְ לְרִבִּי לִעֶזֶר עָֽבְרוּן עַל חַד כֶּרֶם. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם מֵיחֲצַד שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם אָמַר דְּאִין אַייתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הָא אָזִיל סְייָגָא דְּגוּבְרָא. רִבִּי חַגַּיי הֲוָה מַסְמִיךְ לְרִבִּי זְעִירָא עָבַר חַד טָעִין חַד מֵיבַל דְּקִיסִּין. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם מֵיחֲצַדָן שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הָא אָזֵילָא מִיבְלָא דְּגוּבְרָא. לָא רִבִּי זְעִירָא כָשֵׁר כָּל כֵּן. אֶלָּא מִילִּין דְּיוֹצְרָן שָׁמַע לָן 13b נֵעַבְדִּינָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ קָנֶה לֹא הָיָה חָסֵר אֶלָּא מִמְנֵי לֵיהּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹתֵן דְּמֵי אַחַת מֵהֶן וּמְתַקֵּן.
Traduction
Comment fait-on pour rédimer en ce cas? On prend quelques feuilles de dessus, et on prélève la dîme. Un tel; acte n’est pas interdit comme si c’était un vol (dîme prélevée sur des objets d’autrui), car le propriétaire n’a pas égard à quelques feuilles, ainsi que le prouve l’exemple de R. Simon bar Cahana (131)Cf. (Halla 4,12).: comme R. Eliézer, s’appuyant sur son bras, passait auprès d’une vigne, il lui dit: apporte-moi un éclat de bois (sans valeur) pour me curer les dents; puis, réflexion faite, il se reprit et dit: ne m’apporte rien, car si chacun venait en enlever autant, il ne resterait bientôt plus rien de la haie (132)Littéral: le fagot de l'homme s'en irait. de cet homme (mais c’est là un excès de scrupules). De même, lorsque R. Hagaï soutenait le bras faible de R. Zeira, un homme vint à passer chargé d’une coupe de bois; apporte-moi, lui dit R. Zeira, un brin de bois pour mes dents, puis, se reprenant, il lui dit: ne m’en apporte pas, car si chacun venait en faire autant, il ne resterait plus rien de la charge de cet homme. Ce n’est pas que R. Zeira ait été un homme tellement pieux, qu’une crainte exagérée l’eût inspiré; seulement, il a voulu faire entendre qu’il faut agir ainsi pour détourner les autres de tout mal pouvant mener au vol, interdit par Dieu. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: dès que l’on a pris les produits en mains, l’acquisition est faite; il n’y manquait plus qu’un détail, celui de les compter. Comment fait-on au cas où l’on ne les prend pas? On paie le montant de l’un de ces produits servant à rédimer le reste (contrairement à l’avis de R. Hiskia, selon lequel le prélèvement est fourni par le propriétaire);
Pnei Moshe non traduit
כיצד הוא עושה. נוטל מן העליון שלפניו ומתקן ואומר הרי זה מעשר על אלו שרציתי לקנותם:
ואינו אסור משום גזל. בתמיה והלא כשמחזיר לו ואינו לוקח כלום וקורא שם למעשר נמצא גוזל הוא את הבעלים שהן צריכין ליתן זה למעשר ואם כל אדם שבאין לקנות ממנו יעשו כן לא ישאר לו מאומה ויהיה צריך ליתן הכל למעשר:
כהדא וכו' ומייתי להני עובדי דאמרו כה''ג ולא משני להקושיא עד לבתר כן ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו' דלקמן:
היה מסמיך לר' אלעזר. היה נשען על ידו ועברו לפני כרם אחד וא''ל תביא לי קיסם אחד מן הסייג של הכרם לחצות בו השניים וחזר בו וא''ל לא תביא לי כלום שאם יבואו כל בנ''א העוברין לעשות כן ילך להפסד כל הסייג דהאי גברא בעל הכרם וה''נ בעובדא דר' חגיי ור' זעירא שעבר אחד טעון עליו משאוי של חבילת קיסמין וא''ל ר' זעירא כן וחזר בו משום כך:
לא ר' זעירא כשר וכו'. דברי ר' זעירא בעצמו הן מרוב ענותנותו אמר לא שר' זעירא אדם כשר הוא כל כך לדקדק על דבר מועט כזה מליקח משל אחרים אלא כך הוא מילין דייצרן שמע לן נעבדינן מפני שדברי' כאילו אין היצה''ר מגרה בנו כ''כ והוא בעצמו שומר לנו ואינו מפתה אותנו וא''כ נעשה זה להתאפק מליטול דבר מועט הזה ומיהת שמעינן מהני עובדי דאף שהוא דבר מועט מ''מ בהצטרפות כאו''א שיעשה כן הוי גזל והשתא הדרינן להקושיא אם כל א' יעשה כזה להחזיר המקח ולעשרו נמצא שלא ישאר ביד המוכר כלום:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. כלומר דמשני דבאמת כך צריך לומר דהטעם דיעשו ולא יחזיר כך משום כיון שמשך קנה שלא היה חסר אלא להיות המוכר ממני ליה המנין וכיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן להמוכר ומתקנן לאותו המנין שרצה לוקח בתחלה. ואין כאן גזל:
וְלֹא נִמְצָא עוֹשֶׂה תְקָלָה לַבָּאִים אַחֲרָיו. עוֹשֶׂה אוֹתָן צִיבּוּר לְפָנָיו. וְיִקְבַּע אוֹתָן לְתוֹךְ פֵּירוֹתָיו. וְלֹא כֵן תַּנִּי קוֹבֵעַ הוּא אָדָם מַעְשְׂרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ פֵּירוֹתָיו וַאֲפִילוּ עוֹשֶׂה תְקָלָה לַבָּאִים אַחֲרָיו. אָמַר רִבִּי חִינְנָא תִּקְּנוּ בְלוֹקֵחַ וְלֹא תִקְּנוּ בְּמַחֲזִיר.
Traduction
et, pour que ceux qui viendront après lui ne soient pas entraînés à mal agir (et ne l’emploient à rédimer d’autres, en supposant que ce n’est pas encore rédimé), on le leur fait savoir en entassant ces produits à part. Ne devrait-on pas obliger le marchand à déterminer la dîme des objets vendus au milieu des fruits qui lui restent chez lui (sans crainte de confusion et sans contraindre l’acheteur à faire cette opération)? N’a-t-on pas enseigné (133)Cf. ci-après,(7,1). que lorsque l’on vend des fruits non libérés à son prochain (sans l’aviser), le marchand peut fixer au milieu des siens, la part de dîme qui leur est afférente, sans s’arrêter à la supposition qu’il peut en résulter de la confusion pour d’autres (qui prélèveraient indûment la dîme avec ce qui est déjà racheté)? On admet ce procédé, répondit R. Hinena, de rédimer ainsi les produits lorsqu’ils sont achetés de cette façon; mais non lorsqu’il est possible de prévenir.
Pnei Moshe non traduit
ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו. לקנות מהמוכר הזה שהרי החלק זה מעושר הוא והבאים אחריו שיקנו אפשר שיעשרו מזה על השאר ונמצא מעשרין מהפטור על החיוב. ומשני עושה אותן צבור לפניו. כלומר שהמוכר יעשה אלו המעושרין ציבור בפ''ע לפניו ויאמר להבאין לקנות החלק הזה כבר מעושר הוא:
ויקבע אותן לתוך פירותיו. כלומר דהדר פריך ואמאי יפסיד למה צריך ליתן להמוכר דמים בשביל המעשר ולמה לא יקבע המעשר הזה לתוך פירותיו שלו דכי לא כן תני בתוספתא דמעשר שני (פ''ד) קובע הוא אדם וכו' וכך היא שנויה שם מפרישין תרומת מעשר על פירות ע''ה ואע''פ שעושין תקלה לבאין אחריו אלמא דקובע אדם תרומת מעשר במקום א' על פירות ע''ה לתקנן ולא חיישינן לתקלת הבאין אחריו לקנות מאותן הפירות ויפריש מהן על פירות אחרים וה''נ אמאי חוששין לכך יעשה הוא ג''כ תרומ' מעשר על פירותיו ולא יפסיד הדמים שנותן להמוכר:
א''ר חיננא. דלא תקנו זה אלא בלוקח ואינו מחזיר המקח אבל לא תקנו במחזיר המקח לעשות כן דכיון שהוא חוזר בו ממה שלקח יפסיד דמי המעשר ולא יקבע אותו על פירותיו:
כֵּינִי מַתְנִיתָא הָיָה עוֹמֵד וּבוֹרֵר. עַד כְּדוֹן בְּאוֹתוֹ הַמִּין אֲפִילוּ מִין אַחֵר.
Traduction
– Lorsque la Mishna parle de celui qui, achetant un objet, en veut un autre, il s’agit de choisir, sans avoir encore rien acquis. Il n’y est question, toutefois, que du cas où l’on choisit entre des produits de la même espèce; mais, qu’en est-il lorsque l’on passe à une autre espèce? (Il n’y a pas de réponse à cette question).
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא. על הסיפא קאי היה עומד ולוקח. ומהו ולוקח דקאמר והלכך מפרש דה''ק היה עומד ובורר ליקח וראה טוען אחר וכו'. ורבותא קמ''ל דאע''ג שלקח בידו מ''מ לא קנה שיתחייב במעשר כשמחזירו דלא לקח בידו אלא להיות בורר מהן ולא היה בדעתו ע''מ לקנות:
עד כדון באותו המין. אם עד כאן לא אמרו אלא אם היה טוען אחר היפה ממנו מאותו המין בעצמו דאפשר אם היה ממין אחר היה בדעתו לקנות גם את זה או לא ופשיט ליה דאפי' היה מין אחר לא אמרינן דדעתו היה לקנות גם מין הראשון אלא כיון שלא נטל בידו אלא להיות בורר לא קנה ומותר להחזיר וא''צ לעשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source