Bikourim
Daf 3b
משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִינָּשֵׂא לִכְהוּנָּה עַד שֶׁתְּהֵא אִימָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים וַאֲפִילוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת עַד שֶׁתְּהֵא אִימָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִישָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֻינוֹס מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי י֨י.
Traduction
R. Eliézer b. Jacob dit (18)''Cf. Babli, Yebamot 57b; Mishna, Qidushin 4, 7 ( 77a).'': une femme qui est fille de prosélyte ne doit pas être épousée par un cohen, à moins que la mère fut juive; peu importe qu’elle soit fille de prosélyte, ou d’esclave affranchi, jusqu’à la dixième génération, on ne doit pas l’épouser, à moins que sa mère ait été juive. Le tuteur des mineurs, epitropo'', l’envoyé ou représentant, l’esclave, la femme, l’hermaphrodite atmhto'' et l’androgyne, offrent les prémices sans les accompagner de la lecture traditionnelle, puisqu’ils ne peuvent pas dire les mots: ''que tu m’as donné à moi, ô Eternel''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו'. ובגמרא דקדושין אמרו דהבא לימלך לכתחילה מורין לו כר''א בן יעקב אבל בדיעבד אם נשא הלכה כר' יוסי דהתם דאף בת גר שנשא גיורת כשירה לכהונה:
מתני' האפיטרופין. של היתומי' בין שמינהו אביהם בין שמינוהו ב''ד:
והשליח. בגמ' מוקי לה שלקטן הבעלים בתחלה לשלחן ע''י השליח אבל אם לקטן והביאן הוא בעצמו לא ישלחן ע''י שליח שכבר נראו לקריאה ואינן ניתרין אלא בקריאה:
והאשה. היא עצמה אפי' מנכסיה אבל הבעל מביא מנכסי אשתו וקורא ואע''פ שאין לו בגוף הקרקע כלום דהתורה רבתה דכתיב אשר נתן ה' אלהיך לך ולביתך ואע''פ שמתה אשתו אחר שהפריש והוא בדרך מביא וקורא:
וטומטום ואנדרוגינוס. לפי שהן ספק אשה:
מביאין ולא קורין. שכל אלו אין יכולין לומר אשר נתת לי ה':
הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כו'. תַּמָּן תַּנִּינָן רִבִּי יְהוּדָה אָמַר בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר. וְכוּלְּהוֹן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. כִּי אִם בְּתוּלוֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר אוֹ אָבִיהָ אוֹ אִמָּהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עַד שֶׁיִּוָּֽלְדוּ בִקְדוּשַּׁת יִשְׂרָאֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיָּבִיאוּ בְּתוּלִים בִּקְדוּשַׁת יִשְׂרָאֵל. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן גִּיוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁנִּתְגַּייְרָה כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָֽדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הֶחַיּוּ לָכֶם וּפִנְחָס עַמָּהֶן. וְרַבָּנִיו הֶחַיּוּ לָכֶם לָעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (19)''(Qidushin 4, 6); même série, ib. ( 66a).'': Selon R. Juda, la fille d’un prosélyte même marié à une juive est considérée comme la fille d’un cohen profané (incapable de servir), et elle sera inapte à jouir des privilèges du sacerdoce, etc. (suivent 2 autres avis). Toutes les 3 opinions fondent leur avis sur un même verset (Ez 44, 22): Seulement des vierges de la race d’Israël, est-il dit. Or, R. Juda en conclut qu’il importe surtout que la mère soit juive: selon R. Eliézer, il importe peu que ce soit le père ou la mère (un des deux suffit); enfin, selon R. Yossé, il faut qu’il soit né à l’état de sainteté en Israël (c.-à-d. de père et mère déjà juifs au moment de sa conception). R. Simon dit: il s’agit de vierges qui sont arrivées à la puberté à l’état de juives (converties dès l’âge de 3 ans). On a enseigné en effet (20)''Babli, Yebamot 60b; Kidd. F. 78a.'', au nom de R. Simon, qu’une prosélyte âgée de moins de 3 ans et un jour qui s’est convertie au judaïsme peut épouser un cohen. C’est ainsi qu’il est dit (Nb 31, 18): Et toutes les enfants parmi les femmes qui n’ont pas cohabité avec un homme, conservez-les pour vous (elles pourront devenir plus tard vos épouses); or, comme Pinhas était parmi eux, cela indique que cette faculté était applicable aux cohanim. Quant aux autres sages, qui n’en tirent pas cette déduction, ils entendent par l’expression ''conservez-les pour vous'' la faculté d’en faire des esclaves, ou des servantes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפרק עשרה יוחסין בהלכה ו' וגרסינן שם להסוגיא עד סוף הלכה:
בת גר זכר כבת חלל זכר. דתנינן שם דפסולה לכהונה לעולם בתו ובת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות אבל בת בתו מישראל כשרה לכהונה שאפי' בת חללה עצמה מישראל כשרה לכהונה:
וכולהון. תנאי דפליגי לקמן בבת גרים מקרא אחד דרשו דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו להם כי אם בתולות מזרע בית ישראל וארבעה מחלוקת בדבר זה:
ר' יהודה אומר עד שיהא אביה מישראל. כצ''ל וכך הוא בקדושין שם משום דדריש מזרע עיקר זרע והיינו האב לאפוקי בת גר זכר ואפי' נשא ישראלית:
ר''א בן יעקב ס''ל מזרע מקצת זרע או אביה או אמה מישראל לאפוקי בת גר וגיורת שפסולה לכהונה:
ר' יוסי. עד שיולדו בקדושת ישראל שתהא הורתה של זו בקדושה לאחר שנתגיירו ואפי' היא בת גר וגיורת כשרה לכהונה:
רבי שמעון אומר. האי קרא לדרשה אחרינא קאתי והכי קאמר בתולות מזרע בית ישראל עד שיזרע ויבאו הבתולי' שלה בקדושת ישראל ולאפוקי אם נתגיירה יתירה על בת שלש לפי שעיקר גמר בתוליה הן בג' שנים שלימים אבל אם נתגיירה פחותה מבת שלש הרי הבתולים באו בקדושת ישראל כשרה לכהונה והכי תניא בהדיא בשם ר' שמעון גיורת וכו':
החיו לכם. ומשמע לכם לנשים והרי פנחס עמהן אלמא כשרה לכהונה:
ורבנן. קאמרי דהחיו לכם לעבדים ולשפחות קאמר ולא להבעל:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי יוֹנָה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא רִבִּי שָׁמַע לְאִילֵּין דְּבֵי בַּר עַשְׁתּוֹר דְּאִינּוּן גֵּרִים בְּנֵי 3b גֵרִים אוֹמְרִין אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וְהָא תַנִּינָן אִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. הָא גְּרִים בְּנֵי גֵרִים לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי חִזְקִייָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא קִייְמָהּ בִּנְיָמִין בַּר עַשְׁתּוֹר קוֹמֵינָן. בְּגוֹי שֶׁבָּא בָעֲבֵירָה עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הִיא מַתְנִיתָא.
Traduction
R. Yossé dit que Benjamin b. Eshtor a déterminé devant R. Hiya b. Aba que notre Mishna parle d’un prosélyte né de l’union illicite d’un païen avec une juive. Selon R. Yona, ce n’est pas ainsi, et il a entendu dire par les disciples de l’école d’Eshtor que ces prosélytes fils de prosélytes peuvent dire aussi dans ladite formule: ''Dieu de nos ancêtres''. Mais, n’a-t-on pas enseigné que si la mère était une juive, le prosélyte pourra répéter cette formule, ce qui semblerait dire que c’est interdit aux prosélytes fils de prosélytes? Aussi R. Yossa dit que Benjamin b. Echtor a déterminé en présence de R. Hiya b. Aba, ou R. Hiskia au nom du même a fixé que notre Mishna parle du cas d'un prosélyte né de l’union illicite d'un païen avec une juive.
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה לא אמר כן. דפירשה כך להא דקתני אמו מישראל גבי בכורים אלא מתוך שפירשה להך דגבי תפילה שמע לה וכך היה המעשה דרבי שמע וכו' ואומרים אלהי אבותינו ואקשינן עלה והא תנינן וכו' הא גרים בני גרים לא ועלה הוא דאתמר דאמר ר' יוסה וכו'. וכלומר דהא בר עשתור גופיה שהוא מבני גרים פירשה להך דאמו מישראל כך וא''כ בגרים בני גרים לא היה להן לומר אבותינו:
רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְכוֹהֲנִים נָהֲגוּ סִלְסוּל בְּעַצְמָן כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. חַד כֹּהֵן נְסַב בַּת גֵּרִים. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְאַרְבְּעֵיהּ עַל סַפְסֵילָא. אָמַר לֵיהּ רַב בֵּיבַי לֹא כֵן אַלְפּוֹן רִבִּי הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ וְלֹא כֹהֲנִים נָהֲגוּ סִלְסוּל בְּעַצְמָן כְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ וְעַל מִנְהָג לוֹקִין. אָמַר לֵיהּ אִין כָּךְ אַתְּ חֲמִי מְפַייֵס לִי וַאֲנָא מוֹקִים לֵיהּ. מָה דְקַייְמָא אָמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְהוּתְּרָה הָרְצוּעָה אַף אֲנִי מוּתָּר בָּהּ.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan que l’avis de R. Yossé peut servir de règle; seulement des cohanim l’ont négligée, adoptant l’avis de R. Eliézer b. Jacob. Un cohen ayant épousé une fille de père et mère prosélytes, on raconta le fait à R. Abahou, qui le fit courber sur un siège (en signe de condamnation aux coups de lanière). —Mais, lui dit R. Bivi, notre maître ne nous a-t-il pas enseigné que l’avis de R. Yossé prédomine? —C’est vrai, répondit-il, seulement les cohanim par négligence ont adopté l’avis de R. Eliézer. —Mais, objecta R. Bivi, peut-on punir l’infraction à un usage rabbinique? -En effet, dit R. Abahou, si tu veux me faire plaisir en n’infligeant pas de punition à cet homme, je te prie aussi de le relever du siège et d’enlever tout signe de menace. Après qu’il l’eut relevé, R. Bivi dit: puisqu’on a délié la courroie pour ne pas le frapper à cause de ce fait, je l’autorise aussi en principe.
Pnei Moshe non traduit
וכהנים נהגו סלסול. ומעלה יתירה בעצמן כר''א בן יעקב:
וארבעיה על ספסילא. הרביצו על הספסל להלקותו:
אמר ליה. רב ביבי ועל מנהג לוקין בתמיה:
א''ל רבי אבהו לרב ביבי ואם כך הוא את חמי מפייס לי. תראה עצמך כאלו אתה מפייס אותי שלא להלקותו ואנא מוקים ליה מן הספסל:
מה דקיימא. משקם הכהן הזה מן הספסל א''ל רבי הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה לקיימה לאשה דהלכה כר' יוסי בדיעבד:
רִבִּי זְרִיקָן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בָּעֵי. כְּלוּם הוּא מִתְכַּוֵּין לֹא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְכִי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲבוֹתֵיהֶם הָיוּ. נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא לַזְּכָרִים שֶׁמָּא לַנְקֵיבוֹת.
Traduction
R. Zerikan ou R. Zeira fit remarquer qu’en parlant des ancêtres, on pense aux patriarches Abraham, Isaac et Jacob; or, comment peut-il dire qu’à ses ancêtres ''Dieu a promis par serment de donner la terre sainte'' pour leurs enfants? N’est-ce pas exclusivement aux fils, non aux filles (17)Question non résolue et sans importance sit R. Simson de Sens.?
Pnei Moshe non traduit
רבי זריקא אומר. דר' זעירא בעי על עקרא דהאי מילתא וכי מאי מהני אמו מישראל לכך דכלום הוא אומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו לא לאברהם ליצחק וליעקב הוא אומר וא''כ וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם היו לאלו שאמן מישראל דלמי נשבע הקב''ה לא לזכרים לתת להם הארץ שמא לנקבות בתמיה:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִימַעֲשֶׂה בְּמִשְׁפָּחָה בְדָרוֹם שֶׁהָיוּ קוֹרִין עָלֶיהָ עִרְעֵר. וְשָׁלַח רִבִּי אֶת רוֹמַינוּס לִבְדָקָן וּבָדַק וּמָצָא שֶׁנִּתְגַּייְרָה זְקֵנָתָהּ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהִכְשִׁירָהּ לִכְהוּנָּה. רַב הוֹשַׁעְיָא אָמַר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִכְשִׁירָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה רִבִּי יוּדָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְלָד בּוֹגֶרֶת כָּשֵׁר שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. וְדִכְוָותָהּ כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה וְלֹא גִיּוֹרֶת. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. הָתִיב רִבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲרֵי דּוֹר שֵׁנִי שֶׁל מִצְרִי הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִכֹּחַ עֲשֶׂה עֲשֵׂה הוּא. חָזַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא וְאָמַר לֹא דָמֵי עֲשֵׂה בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים. עֲשֵׂה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אָסוּר בַּכֹּל. וַעֲשֵׂה שֶׁבַּכֹּהֲנִים אָסוּר בַּכֹּהֲנִים וּמוּתָּר בִּלְוִיִים וּבְיִשְׂרָאֵל.
Traduction
R. Jacob b. Idi b. Oshia dit: il arriva que l’on chercha querelle (sous prétexte de descendance des prosélytes) à une famille de cohanim du midi; Rabbi chargea R. Rominos d’examiner le fait, et il se trouva que l’arrière grand mère avait été convertie au judaïsme à l’âge de moins de 3 ans, de sorte qu’elle était bien apte à épouser un cohen; car R. Oshia, conformément à R. Simon; dit qu’une prosélyte aussi jeune peut devenir l’épouse d’un cohen. Selon R. Zeira, on peut expliquer ce fait d’après tous les avis, même de ceux qui n’admettent pas la distinction d’âge; car il dit au nom de Bar-Ada neveu de R Juda, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, que la fille d’une prosélyte devenue juive à l’état nubile est apte à épouser un cohen parce qu’elle est née du fait d’une transgression accomplie pour remplir un précepte affirmatif, savoir: Il devra épouser une femme qui soit vierge (Lv 21, 13); et de même il est dit (Lv 21,14): Il ne devra prendre pour femme qu’une vierge d’entre son peuple, non celle qui est née d’un prosélyte. Or, lorsque le résultat d’un précepte affirmatif mène à une défense, l’acte affirmatif l’emporte. Mais alors, objecta R. Oshia, pourquoi la Loi interdit-elle la 2e génération d’une égyptienne, puisqu’il s’agit aussi d’une défense provenant de l’accomplissement d’un précepte affirmatif (Dt 23, 9) lequel doit l’emporter? A cette objection R. Oshia a répondu lui-même, en disant que l’on ne saurait comparer un précepte affirmatif adressé aux simples israélites avec ceux qui sont adressés aux cohanim; le premier est interdit à tous, tandis que le second est seulement applicable aux cohanim, non aux lévites, ni aux simples juifs.
Pnei Moshe non traduit
מעשה במשפחה בדרום וכו'. גרסינן להא גם בפ' הערל בסוף הל''ב:
כר' שמעון. הכשירה דס''ל דפחותה מבת ג' כשרה לכהונה:
אמר ר' זעירא. דלא היא דהאי עובדא כד''ה היא דאפי' רבנן מודו בולד גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' כשרה כדמפרש ואזיל:
ולד בוגרת. שנשאת לכ''ג כשר מפני שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה דהעשה בבתוליה יקח דרשינן ולא הבוגרת שכלו בתוליה וכל ל''ת דכה''ג עשה היא וה''נ דכוותה מעמיו יקח אשה ולא גיורת וכו' ואינו אלא איסור עשה:
הרי דור שני של מצרי. הנולד ממצרי ראשון וג''כ אינו אלא איסור עשה דור שלישי יבא ולא מקודם ואפ''ה הולד שני אסור:
חזר ר' הושעיה ואמר לא דמיא עשה שבישראל עם העשה שבכהנים. דבמצרי עשה השוה בכל הוא ואנן לא אמרינן דולד עשה מותר אלא בעשה שבכהנים:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה גֵּר עַצְמוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. מַה טָעֲמָא כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. לְשֶׁעָבַר הָיִיתָ אַב לָאֲרָם. וְעַכְשָׁיו מִיכָּן וְהֵילֶךְ אַתָּה אַב לְכָל הַגּוֹיִם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי אַבָּהוּ וְהוֹרֵי כְּרִבִּי יְהוּדָה.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Juda que même le prosélyte au 1er degré (non d’une mère juive) dira la formule en offrant les prémices, parce qu’il est dit (Gn 17, 5): Je t’ai destiné pour être le père d’une foule de nations; c.-à-d. jusqu’à présent tu n’étais qu’un père en Aram, et désormais tu seras le père de toutes les nations (aussi tout prosélyte peut se dire son descendant). R. Josué b. Seir dit que l’avis de R. Juda sert de règle. Lorsqu’un fait analogue fut invoqué devant R. Abahou, il enseigna de suivre l’avis de R. Juda.
Pnei Moshe non traduit
תני בשם ר' יהודה. דפליג אמתני' אלא אף הגר הראשון בעצמו מביא וקורא וכדמפרש ואזיל מה טעם וכו' וכן הכריע ריב''ל להלכה כר' יהודה וכך עביד ר' אבהו עובדא כר' יהודה:
Bikourim
Daf 4a
4a שָׁלִיחַ. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁלְּקָטָן לְשַׁלְּחָן בְּיַד אַחֵר. אֲבָל אִם לַהֲבִיאָם הוּא לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר. וְלֹא מְחַסֵּל לָהּ. רִבִּי יוֹנָה מְחַסֵּל לָהּ. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי אִמִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁלְּקָטָן לְשַׁלְּחָן בְּיַד אַחֵר. אֲבָל אִם לְקָטָן לַהֲבִיאָן הוּא לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר. שֶׁכָּל הַבִּיכּוּרִים שֶׁנִּרְאוּ לִיתּוּר בְּקִרְייָה אֵינָן נִיתֻּרִין אֶלָּא בְּקִרְייָה. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּו דְלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְוָותָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא נְהִיר אַתְּ כַּד אִיתְאֲמָרַת הָדָא דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה מַתְנִיתָא פְלִיגָא. הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְאַחַר כָּךְ מָכַר שָׂדֵהוּ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. קִייְמוּנָהּ בְּשֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לִמְסוֹר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְהָתַנִּינָן יָבֵשׁ הַאִילָן נִקְצָץ הָאִילָן עוֹד הִיא כְיָבֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. לְקָטָן לְשַׁלְּחָם בְּיַד אַחֵר לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר שֶׁמָּא יִימָּלֵךְ הוּא לַהֲבִיאָן.
Traduction
R. Yossé ou R. Simon b. Lakish dit au nom de R. Yohanan: la Mishna parle du messager pour le cas où l’on a cueilli les prémices dans le but de les envoyer par l’entremise d’autrui; mais si en principe le propriétaire avait l’intention de les offrir lui-même, il ne devra pas les envoyer au temple par une autre personne, opinion que R. Yossé n’acheva pas d’expliquer; mais R. Yona le fit, en observant que R. Zeira ou R. Imi professe cette même opinion, parce que toutes les prémices qui deviennent apparemment accessibles au cohen (pour devenir son bien) ne sont d’un usage permis que par la lecture officielle de la confession (et l’absence du maître y mettrait obstacle). R. Mena dit: quoique R. Yossé n’ait pas énoncé ce motif explicitement, il s’est exprimé d’une façon approximative. Aussi, R. Zeira dit à R. Yossé: tu te souviens que lorsque l’avis de R. Oshia fut exprimé, R. Yossé b. Hanina dit à ce propos qu’une Mishna suivante (1,7) s’y oppose, puisqu’elle dit: si, après avoir prélevé les prémices on vend son champ, on les offre encore, mais sans réciter la formule? Il peut s’agir du cas où l’on avait dès la 1re heure l’intention de les céder. Mais n’a-t-on pas enseigné (1,6): lorsque la source dont cet arbre vivait s’est desséchée (entre la moisson et l’offre), ou si l’arbre a été coupé, on offre les fruits sans lecture (21)Pourquoi en ce cas, les fruits seraient-ils libérés sans lecture?? C’est qu’aussi dès la 1re heure (avant la cueillette) le dessèchement a eu lieu. Est-ce que le manque de lecture est un obstacle à la présentation? Non, dit R. Samuel bar R. Isaac, lorsqu’il est possible de procéder à la lecture, celle-ci n’obvie pas à la présentation; mais si l’on a cueilli les fruits dans le but de les envoyer par un messager, on ne devra cependant pas l’en charger, car on peut changer d’idée et les offrir soi-même (22)La lecture alors importe avant tout..
Pnei Moshe non traduit
גמ' שליח. פירשו ר' יוסי ור''ל בשם ר' יוחנן דמיירי בשלקטן מתחילה לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאם הוא בעצמו לא ישלחם ביד אחר:
ולא מחסל לה.לא סיים הטעם מפני מה לא ישלחם ביד אחר ור' יונה מחסל לה לטעמא דמילתא דאמר ר' זעירא וכו' ובשם ר' הושעיה בשלקטן וכו' לא ישלחם ביד אחר מפני שכל הביכורים שנראו להתיר אותן בקרייה אין ניתורין אלא בקרייה ומכיון שלקטן להביאן הוא בעצמו ונראו לקרייה הקרייה מעכבת בהן והלכך לא ישלחם ביד אחר:
אמר ר' מנא וכו'. כך היה ר' מנא רגיל לומר לפי שר' יוסי והוא תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של ר' יונה אביו היה רבו שלו ודוגמתו תמצא לעיל בפ''ב דחלה ובכמה מקומות דאמר ר' מנא אע''ג שלא שמעתי זה בפירוש מר' יוסי רבי מ''מ אמר דכוותה לפי ששמעתי ממנו במקום אחר איזה דבר דמשמע דס''ל ג''כ כך וכהאי דלקמיה דאמר ר' זעירא לר' יוסי אם זכור אתה כד איתמרת הדא מילתא דר' הושעיא בבית המדרש והקשה עלה ר' יוסי בר' חנינא מהאי מתני' דלקמן הפריש ביכורים ואח''כ מכר שדהו מביא ואינו קורא לפי שאין יכול לומר אשר נתת לי שהרי עכשיו אין לו שדה והא הכא שנראו לקריאה בשעת הפרשה ואעפ''כ מביא בלא קריאה וקיימינה להאי מתני' דהכא נמי מיירי בשנתן דעתו למכור את השדה משעה ראשונה שהפריש אותן וא''כ ר' יוסי שהסכים להאי אוקמתא ס''ל נמי הכי שכל שנראו לקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה:
והתנינן. במתני' דלקמן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא. ומשני דעוד היא ביבש משעה ראשונה כלומר דגם האי מתני' מיירי בשיבש משעה ראשונה בשעת הפרשה:
וקרייה מעכבת. בתמיה והא אנן קי''ל כחכמים דר''ע דלקמן דהנחה היא מעכבת ולא קריאה ומשני ר' שמואל דהראוי לקריאה אין קריאה מעכבת שכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת אבל אלו דאמרן שאינן ראוין עכשיו לקריאה הואיל ובתחלה נראו לקריאה הקריאה מעכבת בהן:
לקטן לשלחן ביד אחר וכו'. בתמיה קאמר וסיומא דמילתיה דר' שמואל היא וכלומר והואיל וכך הוא א''כ שפיר הוא דאמרינן דדוקא בשלקטן להביאן בעצמו לא ישלחם ביד אחר מאחר שכבר נראו לקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה וביד השליח אינן ראוין הן לקריאה אבל כשלקטן בתחילה לשלחם ביד אחר מה תאמר בהם שלא ישלחם ביד אחר ומטעמא שמא ימלך הוא להביאן בעצמו בתמיה הא ודאי לא אמרינן דמכיון שלא נראו בתחילה לקריאה אין הקריאה מעכבת בהן:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַיּוֹרֵשׁ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּיוֹרֵשׁ בְּחַיֵי אָבִיו שְׁלוּחוֹ. וְאִם לְאַחַר מִיתַת אָבִיו שֶׁלּוֹ הֵן. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁהָיָה אָבִיו חוֹלֶה אוֹ מְסוּכָּן.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: celui qui hérite offre les prémices, sans lire la formule. De quel cas s’agit-il? S’il a reçu des fruits de son père vivant encore, le fils n’est qu’un messager (non un héritier); s’il a hérité après la mort du père, les fruits sont à lui, et pourquoi ne pas lire? C’est qu’il s’agit ici du cas où le père était seulement malade et en danger avant l’offre, puis il est mort (le fils, n’ayant hérité qu’après la moisson, ne lira pas).
Pnei Moshe non traduit
היורש מביא ואינו קורא. ומפרש לה דבמה אנן קיימין להא. אם יורשה בחיי אביו. כלומר אם זה היורש מביאן בחיי אביו א''כ שלוחו הוא דמסתמא ברשותו הוא מביאן והא שליח תנינן ליה וכדאוקמינן בשלקטן בתחילה לכך ומאי קמ''ל ביורש ואם מביאן לאחר מיתת אביו א''כ שלו הוא ואמאי אינו קורא:
אלא כי אנן קיימין בשהיה אביו חולה או מסוכן. כלומר והוא מסוכן בשעת הפרשה דמהו דתימא הואיל וזה ראוי ליורשו מביא וקורא הלכך קמ''ל דאפ''ה מביא ואינו קורא הואיל בשעת הפרשה לא היה שלו לגמרי:
כְּתִיב וִשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ י֨י אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִיכּוּרִים מִנִּכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְקוֹרֵא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְאַחַר מִיתָה. הָא בְחַיִין לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא בְחַיִין הִיא לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ דְּבַר תּוֹרָה.
Traduction
Il est dit (Dt 26, 11): tu te réjouiras de tout le bien que l’éternel ton Dieu t’a donné, ainsi qu’à ta maison (famille); de ce dernier terme on conclut (23)Sifri à ce verset, Babli, Ketubot 32a. que même ne prenant des biens de la femme pour offrir les prémices, on lit la formule. R. Simon b. Lakish dit que cet apport pourra avoir lieu après le décès de la femme, non de son vivant; selon R. Yohanan, c’est aussi bien loisible de son vivant qu’après décès. L’avis de R. Simon b. Lakish est conforme à ce qu’il dit ailleurs (24)''Ib. 8, 5; 9, 1.'': le mari n’hérite pas de sa femme par voie légale (sans quoi, il ne faudrait pas d’indice biblique pour autoriser cet héritage, et il va sans dire que le maître fait la lecture en offrant ces fruits).
Pnei Moshe non traduit
כתיב ושמחת בכל הטוב וגו'. ודריש בספרי מדכתיב ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא ופליגי ר' יוחנן ור''ל בהא דר''ל ס''ל דלאחר מיתה של אשתו הוא דרבתה התורה אבל בחייה לא משום דאין לו בהן אלא קנין פירות וקנין פירות לאו כקנין גוף דמי ור' יוחנן אמר דלא שנייא והיא בחיים והיא לאחר מיתה דין אחד להן ומביא וקורא דקנין פירות כקנין הגוף דמי:
ר' שמעון בן לקיש כדעתיה. לשיטתיה אזיל דאמר בסוף פ' השולח דאין אדם יורש את אשתו דבר תורה אלא מדרבנן והלכך ס''ל דאיצטריך קרא לרבות לאחר מיתה דאי ירושת הבעל מדאורייתא למה לי קרא לרבות ומייתי להא בהאי תלמודא בפ''ח דכתובות בהלכה ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source