אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ אַתְּ מְהַלֵּךְ בּוֹ כְּיָרָק. וּבַשְּׁבִיעִית אַתְּ מְהַלֵּךְ בּוֹ כְּאִילָן. הֵיךְ עֲבִידָא. מֵחֲמִשִּׁית לְשִׁשִּׁית שִׁשִּׁית. מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. נִכְנַס מֵחֲמִשִּׁית לַשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית. לְקָטָן בַּשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. לְקָטָן מֵשִׁשִּׁית חֲמִשִּׁית. נִכְנַס מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית. לְקָטוֹ בַּשְּׁמִינִית שְּׁמִינִית. רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ וְנִמְנוּ אֶתְרוֹג בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ אִישּׂוּרוֹ לְמַעְשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוחנן. דהכי פירושא דמתני' ול''ק דהא דאמרן לענין מעשרות הולכים בו אחר לקיטה כירק היינו בשאר שני שבוע ולענין אם מתעשר מעשר שני או עני כדפרישית במתני' ובשביעית את מהלך בו לענין הכל כאילן כדמפרש ואזיל היך עבידא בשאר שני שבוע אם נכנס מחמישית לששית ששית ומתעשר מעשר עני כדין ששית הואיל ונלקט בששית:
מששית לשביעית ששית. ומתחייב במעשרות דהואיל ואמרו דלגבי שביעית עשו אותו כאילן א''כ גם לענין מעשרות הולכין בו אחר חנטה בששית לשביעית:
נכנס מחמישית לששית ולשביעית. לפי שעומד לפעמים ב' וג' שנים על האילן עד שיגמר כולו:
ולקטן בשביעית. כלומר כל מה שלקט ממנו בשביעית דין ששית לו כדאמרן דכל שהוא בשביעית הולכין בו להחמיר לענין מעשרות וקמ''ל דבכה''ג המעשר שלו כדין ששית ולא כדין חמישית שהוא מעשר שני ומשום דמיהת נלקט הוא אחר שעבר עליו ששית:
לקטן מששית ששית. כצ''ל וכדלעיל:
נכנס מששית וכו' לשמינית ולקטן בשמינית. הולכין בו הכל כשמינית וחייב במעשרות:
רבותינו וכו' למעשרות ולשביעית. הולכין בו אחר הלקיטה:
הלכה: אִם לָאִילָן לָמָּה לַיָּרָק. אִם לַיָּרָק לָמָּה לָאִילָן. תַּמָּן אָֽמְרִין נִכְנַס מִשִּׁישִּׁית לַשְּׁבִיעִית הֲרֵי לַבְּעָלִין כְּאִילָן וּפָטוּר 10a מִמַּעְשְׂרוֹת כְּיָרָק. אָמַר לוֹן רַב הַמְנוּנָא. אָֽמְרִין דְּבַתְרָהּ. נִכְנַס מִשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית הֲרֵי הוּא הֶבְקֵר כְּאִילָן. וְחַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת כְּיָרָק. וְהֶבְקֵר חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אם התרו בו. על דם השרץ לוקה:
והתנינן וכו'. דאין לוקין עליו דהא אין חייבין קתני וקאמר ר' בא דאין חייבין עליו כרת קאמר אבל לוקין עליו ופריך והתני בתוספתא דכריתות יצא דם מהלכי שתים שאין בו אף טומאה קלה ודם השרץ שאין בו טומאה חמורה ומשמע שגם אין בו מלקות:
הדא דתימר. דאין חייבין עליו דוקא אם התרו בו משום דם אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה שדמו כבשרו הוא כדפרישית במתני' ובהכי הוא דאיירי רב דקאמר אם התרו בו לוקה:
גמ' אם לאילן למה לירק וכו'. כלומר הא כיצד דאם אתה אומר שהוא שוה לאילן לשביעית א''כ אם נחנט בשביעית פטור הוא ממעשרות והדר אמרת שלענין מעשר הולכין אחר לקיטתו כירק ואם נלקט בשמינית חייב הוא במעשרות:
תמן. בבבל אמרין דהולכין בו להקל לענין שניהן כגון אם נכנס מששית לשביעית דהרי הוא לבעלים ופטור מן הביעור הואיל וחנט בששית וכדין אילן ופטור הוא ממעשרות דנלקט הוא בשביעית וכדין ירק:
והבקר חייב במעשרות. בתמיה וסיומא דקושיא היא דלדבריכם צריך הוא שיהא כך בנכנס משביעית לשמינית והאי לא מצית אמרת דהרי מכיון שכבר דין הפקר לו מחמת שחנט בשביעי' היכי מחייבת ליה בתר הכי למעשרות וכי הפקר חייב במעשרות:
אמר לון רב המנונא. א''כ היאך אומרים אתם דבתרה בדבר שאח''כ כגון אם נכנס משביעית לשמינית והרי הוא הפקר שחנט בשביעית כדין אילן ויהא חייב במעשרות כדין ירק שהרי נלקט הוא בשמינית:
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלֹּוֹ בְּט̇וֹ בִּשְׁבָט. רִבִּי יוֹחָנָן שָׁאַל לְרִבִּי יוֹנָתָן. כְּסִדְרָן שֶׁלְּשָׁנִים אוֹ כְסִדְרָן שֶׁלִּתְקוּפוֹת. אָמַר לֵיהּ כְּסִדְרָן שֶׁלְּשָׁנִים וַאֲפִילוּ שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכל מודין. שלענין ר''ה שלו אין הולכין בו כירק שר''ה שלו תשרי אלא כאילן ור''ה שלו בט''ו בשבט:
ר' יוחנן שאל לר' יונתן. איזה שבט אמרו שבט דחדשים וכסדרן של שנים שאנחנו מונין לחדשי הלבנה או שבט דתקופה וכסדרן של חדשי התקופות שבשנה מעוברת על הרוב אין התקופה בשבט דחדשים וא''ל לעולם אחר סדרן של שנים הולכין ואפילו בשנה מעוברת:
מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁלָּקַט אֶתְרוֹג וְנָהַג עָלָיו חוּמְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. לָמָּה לִי [אֶתְרוֹג] אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הָאִילָן. תַּנֵּי כְּחוּמְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְחוּמְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר לֹא מִן בֵּית הִלֵּל אִינּוּן הֲווֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּשֶׁחָנַט קוֹדֶם לְט̇וֹ בִּשְׁבָט שֶׁלַּשְּׁנִייָה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל עִישּׂוּרוֹ עָנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עִישּׂוּרוֹ שֵׁינִי. מַה עָשָׂה לוֹ. קָרָא שֵׁם לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁבּוֹ וּפְדָייוֹ וְנוֹתְנוֹ לֶעָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעשה בר''ע שלקט אתרוג וכו'. ופריך אי כחומרי ב''ש וב''ה למה לי אתרוג אפי' בשאר כל האילן דלמר ר''ה שלו באחד בשבט ולמר בט''ו בשבט ומאי קמ''ל בהאי מעשה דאתרוג:
תני. דלא כחומרי ב''ש וב''ה נהוג בה אלא כחומרי ר''ג ור''א דמתניתין נהוג בו ופריך ר''ג ור''א על דב''ה אינון הוו כצ''ל. וכך היא הגי' בפ''ק דר''ה סוף הלכה ב' וכלו' בתמיה ואם כחומרי ר''ג ור''א נהוג בו וכי אתיא האי מילתא דידהו אליבא דב''ה הלא לפי הס''ד דחומרי ב''ש וב''ה נהוג א''כ היה זה בתחילת שבט והשתא אם נהג בו ב' עישורין ס''ל דכבר נתחדשה השנה מאחד בשבט וזהו כב''ש ולא כב''ה:
תיפתר. דה''ק בענין דפליגי ר''ג ור''א באתרוג הוא דנהוג בו כחומרי דתרווייהו כגון שחנט קודם ט''ו בשבט של שנה שנייה ונכנס לשלישית דלר''ג הולכין בו במעשר אחר לקיטתו ועישורו מעשר עני כדין שנה שלישית ולר''א דלכל דבר הוא שוה לאילן והוא חנט בשנייה ועישורו מעשר שני ונהג בו כשתיהן והכל אליבא דב''ה:
מה עשה. הלא מחמת ספק הוא עשה כך דאל''כ היאך נקט חומרי תרווייהו דסתרי אהדדי ואם ספוקי מספקא ליה א''כ היאך יעשה במעשר עני דלמא הדין בו שמעשרו מע''ש והעני הזה יאכלנו חוץ לירושלים וקאמר דכך עשה למעשר הזה שהיה רוצה ליתן להעני קראו בתחלה עליו שם של מעשר שני ופדאו ואח''כ נתנו לעני ואין כאן חשש לכלום:
משנה: דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְדַם הַשֶּׁרֶץ אֵין חַייָבִין עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כוי. נחלקו בו אם הוא מורכב מן העז ומן הצבי או בריה בפני עצמו הוא ובגמרא הכא אמרי רבנין דבריה בפני עצמו הוא:
מתני' דם מהלכי שתים. הוא דם האדם שוה לדם בהמה לענין הכשר זרעים אם הוציאו לשתיה כדתנן בסוף מכשירין:
דם השרץ אין חייבין עליו. משום דם אלא הרי הוא כבשרו כדתנן במעילה ובפ''ו דמכשירין ובנוסחות המשניות גריס ודם השרץ וכו' ופירשו בו שעל דם האדם קאי שלענין זה שוה הוא לדם השרץ שאין חייבין עליו:
כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם חיה. ומכסין אותו בלא ברכה ואין שוחטין אותו ביו''ט משום דא''א לכסות את דמו בי''ט דלא ידעינן ביה אם מין חיה הוא או מין בהמה ואפר כירה דמוכן הוא היינו לודאי אבל לא לספק:
וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה. לפי שחלב בהמה טהרתו התורה כדכתיב וחלב נבלה וגו' יעשה לכל מלאכה וזה שמא חיה הוא וחלב חיה טמא לפיכך טמא הוא וטומאתו מספק:
ואין פודין בו פטר חמור. דשמא חיה הוא והתורה אמרה תפדה בשה:
מתני' כיצד שוה לבהמה חלבו אסור. מחמת ספק כחלב בהמה אבל אין חייבין עליו כרת וכן אין לוקין עליו שאין האיסור אלא מספק:
ואינו נלקח וכו'. כלומר ואע''ג דאמרינן דבמקצת שוה לבהמה הוא היינו לחומרא לאסור חלבו וכן חייב הוא בזרוע ולחיים וקיבה כבהמה אבל אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים דתנינן בפ''ק דמעשר שני דלוקחין בהמה בכסף מעשר ולהקרב שלמים וזה א''א להקריבו דספק חיה הוא ודלא תימא דא''כ מיהת יקח אותו לבשר תאוה לאכול בירושלים כדתנינן שם גבי חיה קמ''ל דאף לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר דספק בהמה הוא:
ר''א פוטר. מהמתנות לפי שהכהן מוציא מחבירו ועליו הראיה דבהמה הוא ואין הלכה כר''א דאע''ג דספק הוא התורה רבתה לחיוב מתנות דכתיב אם שה לרבות את הכוי:
מתני' כיצד אינו שוה לא לחיה לא לבהמה אסור משום כלאים וכו' והכותב וכו' לא כתב לו את הכוי. שאינו לא חיה ולא בהמה:
אמר הריני נזיר וכו'. כלומר אם חיה הוא או לא או אם בהמה הוא או לא ה''ז נזיר דספק איסורא לחומרא כדתנינן בפ''ה דנזיר ומייתי לה בגמרא:
ושאר כל דרכיו שוין וכו'. בגמרא קאמר לרבות להרובע או הנרבע ממינו שחייב:
הלכה: רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה. וְהָא תַנִּינָן דַּם הַשֶּׁרֶץ אֵין חַייָבִין עָלָיו. אָמַר רִבִּי בָּא אֵין חַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. וְהָתַנֵּי דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שֶׁאֵין בּוֹ טוּמְאָה קַלָּה. דַּם הַשֶּׁרֶץ שֶׁאֵין בּוֹ טוּמְאָה חֲמוּרָה. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם דָּם. אֲבָל אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שֶׁקֶץ לוֹקֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אם התרו בו. על דם השרץ לוקה:
והתנינן וכו'. דאין לוקין עליו דהא אין חייבין קתני וקאמר ר' בא דאין חייבין עליו כרת קאמר אבל לוקין עליו ופריך והתני בתוספתא דכריתות יצא דם מהלכי שתים שאין בו אף טומאה קלה ודם השרץ שאין בו טומאה חמורה ומשמע שגם אין בו מלקות:
הדא דתימר. דאין חייבין עליו דוקא אם התרו בו משום דם אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה שדמו כבשרו הוא כדפרישית במתני' ובהכי הוא דאיירי רב דקאמר אם התרו בו לוקה:
גמ' אם לאילן למה לירק וכו'. כלומר הא כיצד דאם אתה אומר שהוא שוה לאילן לשביעית א''כ אם נחנט בשביעית פטור הוא ממעשרות והדר אמרת שלענין מעשר הולכין אחר לקיטתו כירק ואם נלקט בשמינית חייב הוא במעשרות:
תמן. בבבל אמרין דהולכין בו להקל לענין שניהן כגון אם נכנס מששית לשביעית דהרי הוא לבעלים ופטור מן הביעור הואיל וחנט בששית וכדין אילן ופטור הוא ממעשרות דנלקט הוא בשביעית וכדין ירק:
והבקר חייב במעשרות. בתמיה וסיומא דקושיא היא דלדבריכם צריך הוא שיהא כך בנכנס משביעית לשמינית והאי לא מצית אמרת דהרי מכיון שכבר דין הפקר לו מחמת שחנט בשביעי' היכי מחייבת ליה בתר הכי למעשרות וכי הפקר חייב במעשרות:
אמר לון רב המנונא. א''כ היאך אומרים אתם דבתרה בדבר שאח''כ כגון אם נכנס משביעית לשמינית והרי הוא הפקר שחנט בשביעית כדין אילן ויהא חייב במעשרות כדין ירק שהרי נלקט הוא בשמינית:
משנה: כּוֹי יֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְיֵשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה. כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה. דָּמוֹ טָעוּן כִּיסּוּי כְדַם חַיָּה וְאֵין שׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. וְאִם שְׁחָטוֹ אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ. וְחֶלְבּוֹ מִטַּמֵּא בְּטוּמְאַת נְבֵילָה כַחַיָּה. וְטוּמְאָתוֹ בְּסָפֵק וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר. כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה. חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה וְאֵין חַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכוֹל בִּירוּשָׁלֵם וְחַייָב בִּזְרוֹעַ וּבִלְחָיַיִם וּבַקֵּיבָה. רִבִּי לָֽעְזָר פּוֹטֵר שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָיָה. כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה. אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה. הַכּוֹתֵב חַייָתוֹ וּבְהֵמָתוֹ לִבְנוֹ לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי. אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה הֲרֵי הוּא נָזִיר. וּשְׁאָר כָּל הַדְּרָכָיו שָׁוִים לַחָיָּה וְלַבְּהֵמִה וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזְה וְכָזֶה. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי כָּזְה וְכָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כוי. נחלקו בו אם הוא מורכב מן העז ומן הצבי או בריה בפני עצמו הוא ובגמרא הכא אמרי רבנין דבריה בפני עצמו הוא:
מתני' דם מהלכי שתים. הוא דם האדם שוה לדם בהמה לענין הכשר זרעים אם הוציאו לשתיה כדתנן בסוף מכשירין:
דם השרץ אין חייבין עליו. משום דם אלא הרי הוא כבשרו כדתנן במעילה ובפ''ו דמכשירין ובנוסחות המשניות גריס ודם השרץ וכו' ופירשו בו שעל דם האדם קאי שלענין זה שוה הוא לדם השרץ שאין חייבין עליו:
כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם חיה. ומכסין אותו בלא ברכה ואין שוחטין אותו ביו''ט משום דא''א לכסות את דמו בי''ט דלא ידעינן ביה אם מין חיה הוא או מין בהמה ואפר כירה דמוכן הוא היינו לודאי אבל לא לספק:
וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה. לפי שחלב בהמה טהרתו התורה כדכתיב וחלב נבלה וגו' יעשה לכל מלאכה וזה שמא חיה הוא וחלב חיה טמא לפיכך טמא הוא וטומאתו מספק:
ואין פודין בו פטר חמור. דשמא חיה הוא והתורה אמרה תפדה בשה:
מתני' כיצד שוה לבהמה חלבו אסור. מחמת ספק כחלב בהמה אבל אין חייבין עליו כרת וכן אין לוקין עליו שאין האיסור אלא מספק:
ואינו נלקח וכו'. כלומר ואע''ג דאמרינן דבמקצת שוה לבהמה הוא היינו לחומרא לאסור חלבו וכן חייב הוא בזרוע ולחיים וקיבה כבהמה אבל אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים דתנינן בפ''ק דמעשר שני דלוקחין בהמה בכסף מעשר ולהקרב שלמים וזה א''א להקריבו דספק חיה הוא ודלא תימא דא''כ מיהת יקח אותו לבשר תאוה לאכול בירושלים כדתנינן שם גבי חיה קמ''ל דאף לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר דספק בהמה הוא:
ר''א פוטר. מהמתנות לפי שהכהן מוציא מחבירו ועליו הראיה דבהמה הוא ואין הלכה כר''א דאע''ג דספק הוא התורה רבתה לחיוב מתנות דכתיב אם שה לרבות את הכוי:
מתני' כיצד אינו שוה לא לחיה לא לבהמה אסור משום כלאים וכו' והכותב וכו' לא כתב לו את הכוי. שאינו לא חיה ולא בהמה:
אמר הריני נזיר וכו'. כלומר אם חיה הוא או לא או אם בהמה הוא או לא ה''ז נזיר דספק איסורא לחומרא כדתנינן בפ''ה דנזיר ומייתי לה בגמרא:
ושאר כל דרכיו שוין וכו'. בגמרא קאמר לרבות להרובע או הנרבע ממינו שחייב:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי. בִּיכּוּרֵי יִיחוּר מַהוּ שֶׁיַּתִירוּ חֲנָטוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא בעי. אליבא דר''ש דס''ל שצריך לקרותן בכורים בתלוש ואם כשתייר מהאילן ביכורי יחור אחד במחובר מהו שיתירו חנטו במה שקרא שם על פירות יחור הזה בעוד שחנטו דאפשר הואיל וקרא שם בתלוש על שארי פירות האילן הזה הותרו גם בכורי יחור הזה או דילמא דלר''ש צריך קריאת שם בתלוש על כל הפירות שרוצה להביאן לבכורים וענין בעיא זו בכגון שאין כאן ששים שהוא שיעור הבכורים מדבריהם כדלקמיה עד שיצטרפו בכורי היחור עמהן ולא איפשיטא לר''ש:
הלכה: כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּיכּוּרִין כול'. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא קָרָא שֵׁם בְּתָלוּשׁ לֹא קִידְּשׁוּ אֵינָן מְדַמְּעִין אֵין חַייָב עֲלֵיהֶן חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן חוּץ לַחוֹמָה. מַה טַעֲמָא דְּרַבָּנִין. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה. בִּשְׁעַת הֲבָאָה פֶּרִי אַף בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה. אֲפִילוּ בוֹסֵר אֲפִילוּ פַגִּים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַה בִּשְׁעַת הֲבָאָה פֶּרִי אַף בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה פֶּרִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' על דעתיה דר''ש וכו'. כלומר דלר''ש מעכב הוא קריאת השם בתלוש שאם לא קרא עליהן בכורים אחר שנתלשו לא קדשו כלל לא לענין דמוע ולא לענין חיוב חומש לזר האוכלן ולא לענין מלקות לכהן האוכלן חוץ לחומה לאחר שנכנסו לירושלים ויצאו:
מ''ט דרבנן וכו' אבל בשעת הפרשה כו'. כצ''ל כמפורש במתני':
פדאו. לפטר חמור בכוי חוזר ופודה אותו בשה לפיכך אם אח''כ מת אחד מהן פטור דהכהן מוציא מחבירו הוא ועליו להביא ראיה דהרי הוא שלו:
גמ' אזהו כוי וכו'. רבנין אמרין מין הוא עיקרו. בפני עצמו ולא יכלו חכמים לעמוד עליו מאיזה מין הוא:
משנה: כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּיכּוּרִין. יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְאֵינָה שֶׁבִּיכֵּירָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּיכֵּר רִימּוֹן שֶׁבִּיכֵּר קוֹשְׁרָן בְגֶמִי וְאוֹמֵר הֲרֵי אֶלּוּ בִּיכּוּרִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּיכּוּרִין מֵאַחַר שֶׁיִּתָּֽלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כיצד מפרישין הבכורים יורד וכו' תאנה שבכרה וכו'. אף על פי שלא נגמרו כל צרכן קושרן בגמי לסימן וקורא להן שם ואומר הרי אלו ביכורים ואין צריך לחזור ולקרות להן שם לאחר שיגמרו ויתלשו וטעמייהו דרבנן מפרש בגמרא משום דכתיב הנה הבאתי את ראשית פרי וגו' בשעת הבאה צריך שיהו פרי אבל לא בשעת הפרשה ור''ש ס''ל שצריך לחזור ולקרות להן שם לאחר שיתלשו דדריש ולקחת מראשית כל פרי שאף בשעת לקיחה וקריאת שם צריך שיהו פרי ואין הלכה כרבי שמעון:
רִבִּי חַגַּיי בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לָמָּה לֹא תַנִּינָן הָרוֹבַע וְהַנִּרְבַּע מִמֶּנּוּ חַייָב. אָמַר לֵיהּ תַנֵּיתָהּ בְּסוֹפָהּ וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו שָׁוִין לַחָיָּה וְלַבְּהֵמָה.'
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למה לא תנינן הרובע והנרבע ממינו חייב. וה''ז שוה לבהמה ולחיה וא''ל תניתה להא בסיפא ושאר כל דרכיו וכו' וה''ז ג''כ בכלל:
הדרן עלך התרומה והבכורים
אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה. נָזִיר. שֶׁזֵּה בְהֵמָה. נָזִיר. שֶׁאֵין זֶה חַיָּה. נָזִיר. שֶׁאֵין זֶה בְהֵמָה. נָזִיר. שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה. נָזִיר. שֵׁין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְהֵמָה. נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר הריני נזיר וכו'. כלומר בין שאמר כך ובין שאמר כך לעולם אמרינן ספקו לחומרא והוי נזיר כדתנן סוף פ''ה דנזיר:
מַתְנִיתָא דְּלָא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי הִקְדִּישׁ חַייָתוֹ וּבְהֵמָתוֹ לֹא הִקְדִּישׁ אֶת הַכּוֹי. רִבִּי אוֹמֵר הִקְדִּישׁ אֶת הַכּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא דלא כרבי דתני בברייתא הקדיש וכו' רבי אומר הקדיש את הכוי. דממ''נ הקדש הוא אם הוא בהמה או אם הוא חיה וה''ה לכותב חייתו ובהמתו לבנו ות''ק כתנא דידן ס''ל:
וְחַייָב בִּזְרוֹעַ וּבִלְחָיַיִם וּבַקֵּיבָה. רִבִּי לָֽעְזָר פּוֹטֵר. רִבִּי לָֽעְזָר דּוּ אָמַר עַכְשָׁיו הוּא נִסְתַּפֵּק לוֹ דּוּ אָמַר פָּטוּר. וְרַבָּנִין דִּינוּן מָרִין מִין הוּא עִיקָּרוֹ. אִינּוּן אָֽמְרִין חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחייב בזרוע וכו'. ומפרש טעם פלוגתייהו דר''א דהוא אמר עכשיו נסתפק הוא לנו דילמא בהמה דילמא חיה הוא לפיכך דהוא אומר פטור מטעם המוציא מחבירו אבל רבנן דאינון אמרין מין הוא עיקרו ובריה בפני עצמו הוא כדלעיל לפיכך הוא דאינון אמרין דחייב במתנות דהתורה רבתה אותו לכך:
וַאֲפִילוּ בַּשָּׁעָה שֶּׁהָיוּ לוֹקְחִין בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה אֵינוֹ נִלְקָח מַעֲשֵׂר לֵיאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' בשעה וכו'. אהא דקתני אינו נלקח בכסף מעשר וכו' מפרש לה דלא תיקשי מאי קמ''ל פשיטא דמכיון דספק בהמה הוא ספק חיה ואינו קרב שלמים מהיכי תיתי ילקח לבשר תאוה שמא בהמה הוא ובהמה אינה נקחית לבשר תאוה בכסף מעשר הלכך קאמר דהאי מתני' לא צריכא אלא אפי' בשעה שהיו לוקחין בהמה לבשר תאוה כדאמרינן לעיל בפ''ק דמעשרות בראשונה היו לוקחין אח''כ התקינו שלא יהו לוקחין אלא לשלמים וזה לא נלקח בכסף מעשר לאכול בשר תאוה בירושלים אפי' באותה שעה:
מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר. דְּתַנֵּי רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר כּוֹי (אֵין) חַייָבִין עַל חֶלְבּוֹ אָשָׁם תָּלוּי. מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרַב. דְּרַב [אָמַר] כָּל שֶׁאֵיפְשַׁר לַעֲמוֹד עַל וַודָּאוֹ לֹא יְהוּ חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. פָּתַר לָהּ חֲלוּקִין עַל דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתני' דלא כר' אלעזר דתני ר' אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי. כצ''ל וכך היא הגי' בפרק ד' דיבמות בהלכה ב' ולתנא דמתני' דס''ל אין חייבין על חלבו כרת א''כ אין כאן אשם תלוי דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:
מתניתא דלא כרב דרב אמר כל שא''א לעמוד על ודאו לא יהו חייבין על ספיקו אשם תלוי כצ''ל. וכך הוא ביבמות שם דפליגי התם בהא ורב ס''ל דבעינן חתיכה מב' חתיכות באשם תלוי כגון ב' חתיכות לפניו א' של חלב וא' של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל דזה אפשר לעמוד אח''כ על ודאו אבל חתיכה אחת ספק היא של חלב ספק היא שומן ואכלו זה אי אפשר לעמוד בבירור על ודאו אינו מביא אשם תלוי וא''כ הך ברייתא דר' אלעזר פליגא על רב דהא כוי אי אפשר לעמוד על ודאו מה הוא ומחייב ליה באשם תלוי:
פתר לה. רב דחלוקין חביריו על דברי ר' אלעזר וכדקאמר הכא דמתני' דידן דלא כר' אלעזר ורב כהך סתמא ס''ל:
פָּדוּי בְּכוֹי חוֹזֵר וּפוֹדֶה בְשֶׂה. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא בעי. אליבא דר''ש דס''ל שצריך לקרותן בכורים בתלוש ואם כשתייר מהאילן ביכורי יחור אחד במחובר מהו שיתירו חנטו במה שקרא שם על פירות יחור הזה בעוד שחנטו דאפשר הואיל וקרא שם בתלוש על שארי פירות האילן הזה הותרו גם בכורי יחור הזה או דילמא דלר''ש צריך קריאת שם בתלוש על כל הפירות שרוצה להביאן לבכורים וענין בעיא זו בכגון שאין כאן ששים שהוא שיעור הבכורים מדבריהם כדלקמיה עד שיצטרפו בכורי היחור עמהן ולא איפשיטא לר''ש:
הלכה: אֵי זֶהוּ כּוֹי. 10b אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר עֵז שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי צְבִי וּצְבִי שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי עִיזָּה. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין מִין הוּא עִיקָּרוֹ וְלֹא יָֽכְלוּ חֲכָמִים לַעֲמוֹד עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' על דעתיה דר''ש וכו'. כלומר דלר''ש מעכב הוא קריאת השם בתלוש שאם לא קרא עליהן בכורים אחר שנתלשו לא קדשו כלל לא לענין דמוע ולא לענין חיוב חומש לזר האוכלן ולא לענין מלקות לכהן האוכלן חוץ לחומה לאחר שנכנסו לירושלים ויצאו:
מ''ט דרבנן וכו' אבל בשעת הפרשה כו'. כצ''ל כמפורש במתני':
פדאו. לפטר חמור בכוי חוזר ופודה אותו בשה לפיכך אם אח''כ מת אחד מהן פטור דהכהן מוציא מחבירו הוא ועליו להביא ראיה דהרי הוא שלו:
גמ' אזהו כוי וכו'. רבנין אמרין מין הוא עיקרו. בפני עצמו ולא יכלו חכמים לעמוד עליו מאיזה מין הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source