Berakhoth
Daf 65b
משנה: בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. וְהַזּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר הֲרֵי זֶה תְפִילַּת שָׁוְא. כֵּיצַד הָֽיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת וְאָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר הֲרֵי זוֹ תְפִילַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר אָמַר יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְתוֹךְ בֵּיתִי הֲרֵי זוֹ תְפִילַּת שָׁוְא.
Traduction
Si l’on a construit une maison neuve, ou acquis des vases neufs, on dit: ''Soit loué celui qui nous a fait subsister pour cette ciconstance ''. On bénit le malheur sans égard au bonheur qui s’ensuit (611)P. ex. une inondation fécondante., et le bonheur sans égard au malheur qui peut en provenir. Si l’on prie pour ce qui est passé, on fait une prière vaine. Par exemple, si la femme de quelqu’un est enceinte et que son époux désire la naissance d’un garçon, c’est une prière vaine (ou sans but, de la demander). Si l’on est en route, et que, entendant un grand bruit dans la ville, l’on dise: ''Pourvu qu’il n’y ait pas de malheur dans ma famille'', c’est une prière vaine (et tardive).
Pnei Moshe non traduit
מתני' בנה בית חדש וקנה כלים חדשים. בין יש לו כיוצא בהם בין אין לו כיוצא בהן מברך שהחיינו:
על הרעה מעין הטובה. שהוא עכשיו רעה אע''פ שיש בה מעין הטובה שתבא אח''כ מחמת רעה זו אפ''ה מברך דיין האמת כפי שהיא עכשיו כגון ששטף נהר תבואתו של שנה זו אע''פ שמחמת זה רוו המים פני האדמה ונעשית שדהו משובחת לשנים הבאות השתא מיהא רעה היא:
ועל הטובה מעין הרעה. כגון דאשכח מציאה אע''פ שיש בה מעין הרעה דאי שמע בה מלכא מלקי ליה ושקיל מיניה השתא מיהא טובה הוא ומברך הטוב ומטיב:
הצועק לשעבר. המתפלל על מה שכבר עבר ה''ז תפלת שוא דמאי דהוה הוה:
הלכה: בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים כו'. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא לֹא סוֹף דָּבָר חֲדָשִׁים אֶלָּא אֲפִילוּ שְׁחָקִים כְּאִילּוּ הֵם חֲדָשִׁים לוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא אָמַר קָנָה אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִייְמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. נִיתַּן לוֹ אוֹמֵר הָטּוֹב וְהַמֵּטִיב. רִבִּי בָּא אֲבוּהּ דְּרִיבִּי בָּא מַארִי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא קָנָה אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. נִיתַּן לוֹ אוֹמֵר הָטּוֹב וְהַמֵּטִיב. לָבַשׁ בְּגָדִים אוֹמֵר בָּרוּךְ מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים.
Traduction
R. Hiya bar-Aba dit de faire cette bénédiction, non seulement pour des vêtements neufs, mais encore pour de vieux, qui sont nouveaux relativement au second possesseur. R. Jacob bar-Zabdi dit, au nom de R. Hiya bar-Aba, de réciter cette formule de bénédiction lorsqu’on les achète; mais si on les reçoit comme cadeau, on dit les mots: ''Béni soit le bon et le bienfaisant (607)''Car cela vaut mieux; c'est la formule d'une plus grande satisfaction.''''; c’est aussi l’avis de R. Aba, père de R. Abamaré. En s’habillant, on dit la formule: ''Béni soit celui qui revêt les gens nus''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא סוף דבר. לאו דוקא חדשים ממש אלא אפי' הן שחקים כאלו הם חדשים לו מברך עליהם:
קנה. כלים אומר שהחיינו ואם ניתן לו במתנה דהויא טובת המקבל וטובת הנותן דיש לו הנאה במה שנותן לזה אומר הטוב והמטיב:
וְכַמָּה גְשָׁמִים יֵרְדוּ וִיהֵא אָדָם צָרִיךְ לְבָרֵךְ. רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בִּתְחִילָּה כְדֵי רְבִיעָה. וּבַסּוֹף כְּדֵי שֶּׁיּוּדְחוּ פָנֶיהָ. רִבִּי יַנַּאי בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בִּתְחִילָּה כְדֵי רְבִיעָה. וּבַסּוֹף כְּדֵי שֶּׁתִּשְׁרֶה הַמְּגוּפָה. וְיֵשׁ מְגּוּפָה נִשְׁרֵית. אֶלָּא רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שְׁרוּיָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹנָה וְרַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בִּתְחִילָּה כְדֵי רְבִיעָה. וּבַסּוֹף אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לְהַפְסִיק תַּעֲנִית נֶאֱמְרָה. רִבִּי חִזְקִיָּה וְרִבִּי נָחוּם וְרַב אָדָא בַּר אֲבִימִי הֲווּן יָֽתְבִין. אָמַר רִבִּי נָחוּם לְרַב אָדָא 65b בַּר אֲבִימִי לֹא מִסְתַּבְּרָא לִבְרָכָה נֶאֱמְרָה. אָמַר לֵיהּ אִין. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה לְרַב אָדָא בַּר אֲבִימִי לֹא מִסְתַּבְּרָא לְהַפְסִיק תַּעֲנִית נֶאֱמְרָה. אָמַר לֵיהּ אִין. אָמַר לֵיהּ לָמָּה אָֽמַרְתָּ לֵיהּ הִין הָכִין. אָמַר לֵיהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי. אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה מָנִי רַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. אָמַר לֵיהּ וַאֲנָן אָֽמְרִינָן רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לְהַפְסִיק תַּעֲנִית נֶאֱמְרָה.
Traduction
Combien de pluie doit-il tomber (605)(Taanit 1, 3). pour devoir réciter la bénédiction? R. Hiya répond, au nom de R. Yohanan, que pour commencer, il y ait de quoi fertiliser la terre (mesure à déterminer plus loin), et pour finir, il faut que la surface du sol soit comme lavée (trempée). R. Yanaï bar-R. Ismaël, au nom de R. Simon ben-Lakish, indique la même mesure pour commencer; et pour finir, il suffit que la bonde des tonneaux soit trempée. Mais se peut-il que des bondes (tonneaux) soient trempées? Ne sont-ils pas à l’abri dans les caves? En effet, on dit seulement qu’ils paraissent trempés (sans qu’ils le soient en réalité). Selon R. Yona, R. Juda dit au nom de Samuel: le commencement devra servir à fertiliser le sol, et à la fin la moindre pluie suffit. Selon R. Yossé, au nom de R. Zeira, cette mesure a été fixée pour qu’en ce cas on interrompe le jeûne (ordonné pour le manque d’eau). R. Hiskia, R. Nahoum et R. Ada bar-Abimé, se trouvant ensemble, R. Nahoum dit à R. Ada bar-Abimé: -Ne vous semble-t-il pas que cette mesure a été donnée pour la bénédiction? – Certes, répondit-il. Au contraire, dit R. Hiskia à R. Ada, ne paraît-elle pas indiquée pour préciser l’interruption du jeûne? – Il répondit: Oui. – Alors, lui dit-il, pourquoi réponds-tu aussi affirmativement à la question R. Nahoum? -Je l’ai approuvé, répondit-il, dans la version de son maître, dont c’est l’avis; mais, pour moi, j’accepte ton explication. Cependant, dit R. Mena à R. Hiskia, quel est son maître? -R. Zeira. -Or, d’après celui-ci, il s’agit de préciser l’interruption du jeûne.
Pnei Moshe non traduit
בתחלה כדי רביעה. כלומר בזמן הראשון של גשמים כמו ששנינו בפ''ק דתענית זמן רביעה ראשונה ורביעה שניה ובראשונה אם ירדו כדי לרבעות את הארץ מברכין ולקמן מפרש לה כמה הוא כדי רביעה:
ובסוף. ברביעה שניה כדי שיודחו פניה של הקרקע שהיא נמסית מן הגשמים וכמו שהודחו פניה הויא:
כדי שתשרה המגופה. של חבית וקס''ד שירדו כל כך כדי שתשרה המגופה של החבית במי גשמים והיינו דמתמה עלה ויש מגופה נשרית במי גשמים שיורדין על הארץ זה דבר שאי אפשר:
אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. כלומר שיורדין כל כך עד שרואין את הארץ כאלו הוא שרויה שיכולין לעשות ממנה מגופת חבית מבלי תוספת מים אחרים:
ולבסוף אפילו כל שהוא. דקסבר הואיל וכבר ירדו קצת גשמים ברביעה ראשונה הלכך ברביעה שניה אפי' בכל שהו סגי:
להפסיק תענית נאמרה. כל אלו השיעורין לא נאמרו אלא לענין הפסק תענית שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כל כך כדאמר בתחילה וכו' מפסיקין ולא מתענין:
ורב אדא בר אבימי צ''ל:
לא מסתברא. אלא דלענין ברכה נאמרו אלו השיעורין והשיב הן ולר' חזקיה השיב דלענין הפסק תענית נאמרו וא''ל ר' חזקיה למה אמרת ליה לר' תנחום הין הכין דלענין ברכה נאמרו והשיב דבשיטת רבי שלי אמרתי כן לר' תנחום ועל זה שאל רבי מנא ומנו רביה וא''ל ר' זעירא הוא רבו וא''ל ר' מנא ואם כן הלא אנן אמרינן לעיל דר' יוסי בשם ר' זעירא קאמר להפסק תענית נאמרה ולא כרב אדא בר אבימי משמיה:
רַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקְאֵל אָמַר אַבָּא מְבָרֵךְ עַל יְרִידַת גְּשָׁמִים יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ וְיִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל כָּל טִיפָּה וְטִיפָּה שֶׁאַתְּ מוֹרִיד לָנוּ שֶׁאַתְּ מַמְנִיעָן זוּ מִזּוּ. כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם. כִּדְאַתְּ אֲמַר וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ. אָמַר רִבִּי יוּדָן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא מוֹרִידָן בְּמִידָּה. שֶׁנֶּאֱמַר וּמַיִם תִּיכֵּן בְּמִידָּה. רִבִּי יוֹסֵי בַּר יַעֲקֹב סְלַק מְבַקְּרָא רִבִּי יוּדָן מִגְדָּלָיָא. עַד דַּהֲוָה תַּמָּן נָחַת מִיטְרָא וְשָׁמַע קָלֵיהּ אָמַר אֶלֶף אֲלָפִין וְרִיבֵּי רִיבְווָן חַייָבִין לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ מַלְכֵּינוּ עַל כָּל טִיפָּה וְטִיפָּה שֶׁאַתְּ מוֹרִיד לָנוּ שֶׁאַתְּ גּוֹמֵל טוֹבָה לַחַייָבִים. אֲמַר לֵיהּ הֲדָא מְנָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ הָכִין הֲוָה רִבִּי סִימוֹן מְבָרֵךְ עַל יְרִידַת גְּשָׁמִים.
Traduction
R. Juda bar-Ezéchiel raconte que son père disait ces mots pour obtenir la descente des pluies: ''Que ton nom soit élevé, sanctifié, béni et exalté, ô notre roi, pour chaque goutte que tu fais descendre en notre faveur et que tu disjoins l’une de l’autre, pour qu’elles ne diminuent pas de quantité, comme il est dit: C’est une diminution de valeur (Lv 27, 18). R. Judan ajoute qu’il les fait encore descendre avec mesure, comme il dit: Tu apprêtes l’eau avec mesure (Jb 26, 10) R. Yossé par R. Jacob allait visiter R. Juda Magdala; au moment de leur arrivée, une forte pluie tomba et ils entendirent des centaines et des milliers de voix qui disaient: ''Nous devons rendre grâce à ton nom, ô notre roi, pour chaque goutte que tu nous fais descendre, afin d’en favoriser des mortels qui n’en sont pas dignes''. -Comment sais-tu cela, demanda-t-on? -C’est ainsi, fut-il répondu, que R. Simon bénissait la descente des pluies. On a dit plus haut qu’il faut, pour une pluie effective, qu’il en tombe de quoi fertiliser la terre.
Pnei Moshe non traduit
שאת ממניען זו מזו. כצ''ל וכך הוא בפ''ק דתענית. שאתה מונע טיפה א' מטיפה אחרת שלא יהא נוגעין זו בזו כדכתיב כי יגרע נטפי מים והוא לשון מניעה וגרעון כד''א ונגרע מערכך:
וְכַמָּה גְּשָׁמִים יֵרְדוּ וִיהֵא בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעָה מְלֹא כֵלִי מַחֲזִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּתְּחִילָּה טֶפַח וּבַשְּׁנִיָּה שְׁנֵי טְפָחִים וּבַשְּׁלִישִׁית שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֵין לְךָ טֶפַח יוֹרֵד מִלְּמַעֲלָה שֶׁאֵין הָאָרֶץ מַעֲלָה כְּנֶגְדּוֹ שְׁנֵי טְפָחִים מַאי טַעֲמָא תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִינּוֹרֶיךָ.
Traduction
Que représente cette mesure? Un vase plein, contenant la valeur de trois paumes; c’est l’avis de R. Meir. R. Juda dit qu’à la première fois, lorsque la terre est sèche, il faut que la pluie y pénètre à la profondeur d’un palme (c’est-à-dire qu’il en tombe beaucoup); à la seconde fois, lorsque la terre est déjà détrempée, il faut une profondeur de deux paumes, et à la troisième fois, trois. R. Simon ben-Eléazar dit: Il n’est pas un palme d’en haut qui ne soit remplacé par deux de la terre; le verset suivant l’indique: Un abîme appelle l’autre à la voix de tes outres (Ps 42, 8)
Pnei Moshe non traduit
וכמה גשמים ירדו וכו'. תוספתא פ''ק דתענית:
מלא כלי. אם הם ממלאין הכלי המחזיק ג' טפחים:
בתחלה. ברביעה ראשונה:
וְאָמַר רִבִּי לֵוִי הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים זְכָרִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נְקֵבוֹת. מַה טַעַם תִּפְתַּח אֶרֶץ. כִּנְקֵבָה הַזֹּאת שֶׁהִיא פוֹתַחַת לִפְנֵי הַזָּכָר. וְיִפְרוּ יֶשַׁע. זוּ פִּרְיָה וְרִבְיָה. וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד. זוּ יְרִידַת גְּשָׁמִים. כִּי אֲנִי י֨י בְּרָאתִיו. לְכַךְ בְּרָאתִיהָ לְתִיקוּנוֹ וּלְיִישּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם. רִבִּי אָחָא תַנִּי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רְבִיעָה שֶׁהִיא רוֹבַעַת אֶת הָאָרֶץ.
Traduction
R. Levi dit encore: Les eaux d’en haut sont considérées comme mâles et celles d’en bas comme femelles. Cela semble résulter de ce verset (Is 45, 8): La terre s’ouvrira, comme la femelle ouvre le sein au mâle; le salut fleurira, par la cohabitation; et l’équité poussera en même temps, par la descente des pluies; car c’est moi, l’Eternel, qui l’ai créé, dans l’intérêt de la constitution de la terre. R. Aha a enseigné au nom de R. Simon ben-Gamliel, qu’on donne ce nom à la pluie, parce qu’elle fertilise la terre (de la racine Raba, féconder).
רִבִּי חֲנִינָא בַּר יַקָּא בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה שׁוֹרְשֵׁי חִיטָּה בּוֹקְעִין בָּאָרֶץ חֲמִשִּׁים אַמָּה. שׁוֹרְשֵׁי תְאֵינָה רַכִּים בּוֹקְעִין בַּצּוּר. תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֵין הָאָרֶץ שׁוֹתָה אֶלָּא לְפִי חִיסּוּמָהּ. אִם כֵּן מַה יַעֲשֶׂה שׁוֹרְשֵׁי חָרוּב. מָה יַעֲשׂוּ שׁוֹרְשֵׁי שִׁקְמָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם תְּהוֹם עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָם. וּמַה טַעַם אֲנִי י֨י נוֹצְרָהּ לִרְגָּעִים אַשְׁקֶנָּה.
Traduction
R. Hanina bar-Ika dit (606)(Avoda Zara 3, 5) que les racines du froment sont enfoncées au sein de la terre jusqu’à cinquante coudées, et celles des figuiers tendres s’implantent même dans les rocs. R. Ismaël bar-R. Eléazar enseigne: la terre n’absorbe qu’autant que sa dureté (sécheresse) l’exige (et par conséquent, peu en profondeur). Comment se nourrissent alors les racines du caroubier, ou du sycomore (plantés très profondément en terre et recevant peu d’eau)? Pour eux, répond R. Hanina, une fois par mois une vapeur s’élève de l’abîme et arrose ces racines, conformément à ce verset (Is 27, 3): Moi, l’Eternel, je la préserve, je l’arrose de temps en temps.
Pnei Moshe non traduit
שורשי תאנים רכים. הם מתחלחלין ובוקעין אפי' בקרקע קשה כצור:
אלא לפי חיסומה. היינו שפתה כלומר מלמעלה בלבד ולשון המשנה הוא פי''ו דכלים הסלין של עץ משיחסום ויקנב וכן הרבה במשנה והוא מענין לא תחסום שור:
א''כ מה יעשו שורשי חרוב ושקמה. שהן עמוקים הרבה בארץ ומהיכן הן שותין:
לרגעים אשקנה. לרגע שתצטרך ולכל מין ומין כפי מה שהוא:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא תַּנִּי תַמָּן רָאָה זוֹל בָּא לָעוֹלָם וְשׂוֹבַע בָּא לָעוֹלָם נָהָר מַסְפִּיק לִמְדִינָה אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
Traduction
S’il y a abondance de produits, bon marché de vivres, et qu’un seul fleuve suffise à l’entretien d’une province, on dit la formule: ''Béni soit le bon et le bienfaisant''.
Pnei Moshe non traduit
ראה זול בא לעולם וכו'. מפני שהן טובה לו ולכל העולם:
אָֽמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו. אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּייָן הָאֱמֶת. מֵת וְהוֹרִישׁוֹ אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
Traduction
Si on annonce à quelqu’un la mort de son père, il dit: ''Soit loué le juge équitable''. Si l’on hérite du défunt, on dit: ''Soit loué le bon et le bienfaiteur''.
Pnei Moshe non traduit
מת והורישו. אומר ג''כ ברוך הטוב ומטיב אם יש עוד יורש שיורש עמו:
Berakhoth
Daf 66a
66a הָעוֹשֶׂה סוּכָּה לְעַצְמוֹ. אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סוּכָּה. לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּכָּה לִשְׁמוֹ. נִכְנַס לֵישֵׁב בָּהּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לֵישֵׁב בְּסוּכָּה. מִשֶּׁהוּא מְבָרֵךְ עָלֶיהָ לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ עוֹד מֵעַתָּה. הָעוֹשֶׂה לוּלָב לְעַצְמוֹ. אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לַעֲשׂוֹת לוּלָב. לְאַחֵר לַעֲשׂוֹת לוּלָב לִשְׁמוֹ. כְּשֶׁהוּא נוֹטְלוֹ אוֹמֵר עַל נְטִילַת לוּלָב. וַאֲשֶׁר הֶחֱייָנוּ. וּמְבָרֵךְ בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹטְלוֹ.
Traduction
Si l’on construit une Suka (tente de feuillage) pour soi-même (608)Cf. (Soucca 1, 2) et 3, 4., on dit ceci: ''Béni soit celui qui nous a sanctifiés par ses commandements et nous a ordonné de faire la Suka''; si c’est pour d’autres, on ajoute à la fin les mots: ''de construire la Suka en l’honneur de son saint nom''. Lorsqu’on y entre pour s’asseoir, on dit: ''Soit béni celui qui nous a ordonné de l’habiter''. Après que l’on a récité cette formule la première nuit de la fête, on ne la répète plus. Par analogie, on établit les règles suivantes: lorsqu’on apprête le lulav pour soi, on dit: ''Soit béni celui qui nous a sanctifiés par ses commandements et nous a ordonné le précepte du lulav''; lorsqu’on l’approprie pour d’autres, on ajoute les mots: ''d’apprêter le lulav en son honneur''. Lorsqu’on s’en sert le premier jour, on rappelle le précepte de prendre ce faisceau, en ajoutant la formule: ''qui nous a fait vivre et atteindre cette solennité''; et l’on redit la bénédiction qui rappelle ce précepte, chaque jour où l’on reprend le lulav.
Pnei Moshe non traduit
העושה סוכה לעצמו. תוספתא פ''ו העושה כל המצות צריך לברך העושה סוכה לעצמו וכו'. משהוא מברך עליה לילי י''ט הראשון אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. דכיון דלא מפסקי לילות מימים כולהו כחדא יומא אריכתא דמיא אבל בלולב הואיל דאינו נוהג בלילות כבימים כל יומא ויומא מצוה באנפי נפשה היא:
הָעוֹשֶׂה מְזוּזָה לְעַצְמוֹ. אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה. לְאַחֵר לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה לִשְׁמוֹ. כְּשֶׁהוּא קוֹבְעָהּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל מִצְוַת מְזוּזָה. הְעוֹשֶׂה תְפִילִין לְעַצְמוֹ כו'. לְאַחֵר כו'. כְּשֶׁהוּא לוֹבֵשׁ אוֹמֵר עַל מִצְוַת תְּפִילִין. הְעוֹשֶׂה צִיצִית לְעַצְמוֹ כו'. לְאַחֵר כו'. נִתְעַטֵּף כו'. הַתּוֹרֵם וְהַמְעַשֵּׂר אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. לְאַחֵר לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר לִשְׁמוֹ. הַשּׁוֹּחֵט צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ אַתָּה י֨י אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה. הַמְכַסֶּה אוֹמֵר עַל כִּיסּוּי הַדָּם.
Traduction
On observe le même cérémonial et l’on récite la même série de bénédictions, lorsqu’on met en pratique le commandement de la pose de la mezuza (inscription sur les poteaux des maisons), de la mise des tefilin (phylactères), des tsitsit (frange des vêtements), du prélèvement des oblations aux prêtres et des dîmes aux Lévites.
הַמָּל צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל הַמִּילָה. אֲבִי הַבֶּן אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הָעוֹמְדִים שָׁם צְרִיכִין לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כֵּן תַּכְנִיסֵיהוּ לְתוֹרָה וּלְחוּפָּה. הַמְבָרֵךְ צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֵאֶצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵינוּ צוּרֵינוּ צַוֶּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵירֵינוּ מִשַּׁחַת. בָּרוּךְ אַתָּה י֨י כּוֹרֵת הַבְּרִית.
Traduction
Celui qui égorge les animaux selon le rite prescrit doit rappeler ce précepte dans une bénédiction, ainsi que celui qui couvre le sang et celui qui opère la circoncision. Le père de l’enfant dit cette formule: ''Béni soit celui qui nous a sanctifiés par ses commandements et nous a ordonné de la faire entrer dans l’alliance d’Abraham notre patriarche''. Les assistants disent: ''De même que tu l’as fait entrer dans l’alliance, de même tu le feras entrer dans le giron de la Loi et passer sous le dais nuptial''. Celui qui récite ensuite la bénédiction de la cérémonie dit: ''Béni soit celui qui a sanctifié son bien-aimé dès le sein de sa mère; qui a fixé une loi à l’égard de sa famille et a apposé sur sa postérité, comme un signe, le sceau de la sainte alliance. C’est pourquoi en récompense de cet acte, le Dieu vivant, qui est notre partage et notre soutien, nous a ordonné de sauver de l’abîme du néant notre chair et notre sang bien-aimés; sois loué, Eternel, toi que contractes l’alliance''.
מִצְוֹת אֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עוֹבֵר לַעֲשִׂייָתָן. רַב הוּנָא אָמַר בִּשְׁעַת עֲשִׂייָתָן. אַתְיָא דְּרַב הוּנָא כְשְׁמוּאֵל דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל כָּל הַמִּצְוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה בִשְׁעַת עֲשִׂייָתָן חוּץ מִתְּקִיעָה וּטְבִילָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִית לָךְ חוֹרָיי תְּפִילִין שֶׁל יַד עַד שֶׁלֹּא יַחְלוֹץ. וְשֶׁל רֹאשׁ עַד שֶׁלֹּא יִיבָהּ. לֹא יִיבָהּ מִן דִּייְבָה הוּא יִיבָהּ.
Traduction
A quel moment bénit-on l’accomplissement de ces préceptes? Selon R. Yohanan, lorsqu’on va les accomplir; selon R. Houna, après l’acte. Ce dernier se conforme à l’avis de Samuel, duquel nous savons, par l’organe de R. Yossé bar-R. Aboun, qu’il faut bénir chaque acte religieux au moment de l’accomplir (609)B., Pessahim fol. 7b., excepté pour l’audition du shofar (trompette sacrée qu’on fait résonner au premier jour l’an), pour le bain de purification, et d’après quelques opinions pour la cohabitation. Il y a encore dans ce cas d’autres bénédictions, selon R. Yona: ainsi celle que l’on récite, d’après certain avis, avant de retirer les phylactères du bas, et, pour ceux de la tête, avant qu’ils y soient placés. En réalité, le moment d’avant le placement équivaut à celui d’après (en raison des deux poses successives).
Pnei Moshe non traduit
רב הונא אמר בשעת עשייתן. דשמא לא יזדמן לו לעשותה. חוץ מתקיעה. דאינו מברך אלא אחר התקיעה דבשעת התקיעה א''א לו לברך וכן טבילה וקודם לכן לא דאכתי גברא לא חזי לברך:
וי''א קידושין בבעילה. אם מקדש האשה בביאה אין לו לברך כ''א אח''כ דקודם לכן לא דשמא לא תתרצה לו ובשעת בעילה אי אפשר לברך:
אית לך חוריי. יש לך עוד אחרת שיוצאת מן הכלל דקאמר שמואל בשעת עשייתן וברכת מצוה זו א''א לברך עליה אלא קודם עשייתה וזו היא תפילין של ראש כדלקמן:
תפילין של יד עד שלא יחלוץ. כלומר ודאי דתפילין של יד הרי היא ככל המצות לשמואל דמברך עליה כל שעת עשייתה עד שלא יחלוץ:
ושל ראש. אלא בתפלה של ראש הוא דאמינא דאין לברך עליה אלא עד שלא ייבה כלומר עד שלא יביא עליו ויהדקן בראשו וטעמא דכיון דלכתחילה צריך לברך עוד ברכה אחרת על של ראש מצות תפילין ואפי' אם כבר בירך על של יד להניח והשתא על כרחך דמברך על של ראש קודם שמניח או שמהדקן על ראשו דאלת''ה א''כ לפעמים משכחת לה דאינו מקיים לברכה זו על של ראש כדמסיק ואזיל:
לא ייבה מן דייבה הא ייבה. כלומר ואם לא יברך על של ראש עד שלא יביא עליו א''כ אחר שייבה עליו הא כבר הביא עליו ומשכחת לה לפעמים דאינו מברך עליה כלל שהרי על של יד הא אמרינן דיכול לברך עליהן כל זמן שהיא עליו עד שלא יחלוץ דנקרא שעת עשייה ובשלמא אי אמרינן דעל של ראש מברך קודם לעשייה א''כ לעולם מצינו שתי ברכות דאם כבר בירך להניח על של יד מברך עוד על של ראש על מצות ואם עדיין לא בירך על של יד הרי יש לו לברך כל זמן שלא יחלוץ וברכת של ראש ודאי אינה פוטרת לשל יד דהא כבר נתחייב בברכת של יד מקודם ועוד דברכת של ראש היא על גמר המצוה ולפיכך אומר על מצות וברכת של יד היא להניח וא''כ עדיין לא בירך על מצותה ופשיטא שצריך לברך על של יד כל זמן שלא יחלוץ ויש כאן שתי ברכות אבל אם אמרינן דגם על של ראש אינו מברך קודם עשייה כ''א אחר שהניח והדקן על ראשו מעתה תו לא משכחת לה שתי ברכות כ''א בחד צד והיינו אם כבר בירך על של יד דאז ודאי מברך גם על של ראש אבל אם עדיין לא בירך על של יד והמתין עד שהניח ולשמואל יש לו לעשות כן לכתחילה דשעת עשי' בעינן א''כ שוב אינו מברך על של ראש אלא בברכה אחת סגי דהא ברכת להניח שייך על שתיהן ופוטרת ג''כ לשל ראש ומכיון דבעינן שתי ברכות על כרחך דמברך על של ראש קודם עשייה ושפיר משכחת לה שתי ברכות לעולם וכדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source