Berakhoth
Daf 53a
משנה: נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין עַד כְּזַיִת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד כְּבֵיצָה.
Traduction
Les femmes, les esclaves et les enfants ne sont pas comptés pour former le nombre légalement exigé pour la prière en commun (479)Il faut dix hommes pour constituer le minian (compte religieux).. Combien faut-il avoir mangé pour que ce manger entraîne l’obligation de la prière en commun? Au moins la valeur d’une olive; selon R. Juda, la valeur d’un œuf.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נשים. אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן:
וקטנים. בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י''ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא:
עד כזית. וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה:
רִבִּי זְעוּרָא בְּעִי אִילֵּין שָׁלֹשׁ קְרוּיוֹת מַה אַתְּ עֲבִיד לוֹן. כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת. אוֹ כִשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִין תַּעַבְדִּינוּן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת. הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. וְהָאַחֲרוֹן בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְהָאֶמְצָעִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ כָּל עִיקָּר. אִין תַּעַבְדִּינוּן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִילוּ הָאֶמְצָעִי מְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּימִי לֹא לָֽמְדוּ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא לְרַבִּים. 53a וְאִם לְרַבִּים אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לֹא יְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּ מָרִי אַחֲוֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי עֲשָׂאוּהָ כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה. מַה שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה. אַף זוּ טְעוּנָה בְרָכָה.
Traduction
R. Zeira demande (à propos de ces diverses comparaisons entre le repas et la lecture de la Loi): Comment considérer (pour les formules) trois lectures de la Loi faites successivement? Est-ce à trois individus qui auraient mangé ensemble (et dont l’un prie pour tous), ou à trois individus ayant mangé séparément (et priant de même)? Faut-il les comparer au premier cas, de sorte que le premier lecteur dira la bénédiction antérieure, le troisième la formule finale, et le second rien? Ou est-ce semblable au second exemple, auquel cas le lecteur médial dirait comme les autres une bénédiction avant et une autre après? R. Samuel bar-Abdoma répond: l’on ne déduit les règles pour la lecture de la Loi, d’après celles du repas, que par rapport au grand nombre; aussi une seule personne (pas plus que la 2ème et la 3ème) ne dira pas la bénédiction de la lecture. R. Aba-Maré, frère de R. Yossé, dit: On la considère à l’égal des autres prescriptions de la Loi, et il faut dire, en l’exécutant, une bénédiction comme pour toutes les autres.
Pnei Moshe non traduit
אילין שלשה קרויות. מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר''י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ''מ מן הבעיא:
אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת. דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא''כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה''נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא''כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ''ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון:
אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'. או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה''נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו:
לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא''כ ברכת התורה ליחיד מניין:
אמר ר' אבא מרי. אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא:
אָכַל דְּמַאי. הֲדָא אָֽמְרָה אָכַל פֵּירוֹת סָפֵק נִיתַקְּנוּ סָפֵק לֹא נִיתַקְּנוּ מְזַמְּנִין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אַחֲוֵי דְּרִבִּי בְּרֶכְיָה. בְּשָׁעָה שֶׁגָּֽזְרוּ עַל הַדְּמַאי רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ הָיוּ מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן. וַיי דָא אָֽמְרָה דָא כּוּתִי מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאָהֵן כּוּתִי לָאו סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי אַבָּא תִּיפְתָּר כְּמַן דָּמַר כּוּתִי כְגוֹי דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר.
Traduction
Celui qui a mangé des produits douteux, etc.'' Peut-on déduire d’ici l’autorisation d’admettre celui qui a mangé des fruits dont il est soupçonné de n’avoir pas prélevé des dîmes pour les lévites et les oblations pour les prêtres (476)Il s'agit d'élucider une halakha, un cas particulier, que l'on compare d'abord au Demaï ensuite au cuthéén. Ni l'une, ni l'autre comparaison, n'est trouvée juste. La question n'est pas résolue., etc.? R. Simon, frère de R. Berakhia, dit (477)(Orla 2, 1).: lorsqu’une ordonnance fut promulguée au sujet de ces fruits douteux, qui défendait de les porter au marché avant les prélèvements légaux, la plupart des paysans rentraient leurs produits chez eux (ce qui fait supposer qu’ils suivaient les préceptes de la Loi). Comment se fait-il qu’il soit dit dans la Mishna de pouvoir s’adjoindre un Samaritain pour compléter le nombre légal nécessaire à la prière du repas en commun? -N’est-il pas d’une fidélité juive douteuse? -On admet, répond R. Abahou, qu’il est considéré en tout comme israélite; car on a enseigné que selon Rabbi, c’est un étranger; mais, selon R. Simon ben-Gamliel, il est considéré comme israélite en tout (478)''(Demai 6, 11); (Sheqalim 1, 1).''.
Pnei Moshe non traduit
אכל דמאי. דקתני במתני' דמזמנין עליו אע''ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א''כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו:
אמר רבי שמעון. לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי:
ויי דא אמרה. ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת:
דא. מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א''נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ''ה מזמנין עליו וה''ה בספק פירותיו של בעל הבית:
תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ''ל. מתני' כהאי מ''ד אתיא דס''ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב''ג אומר כותי כישראל לכל דבר:
Berakhoth
Daf 53b
הלכה: רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לַעֲשָׂרָה. וְהָתַנִּי אֵין מְדַקְדְּקִין בְּקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַייְמָא רִבִּי סִימוֹן רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִשְׁנֵי קְטַנִּים נִצְרְכָה. שֶׁאִם הָיָה קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ 53b סָפֵק. סָפֵק עוֹשִׂין אוֹתוֹ וַדַּאי. רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי תִּשְׁעָה נִרְאִין כַּעֲשָׂרָה מַה מְזַמְּנִין מְסוּייָמִין. אֶלָּא אֲפִילוּ קָטָן בֵּינֵיהֶן.
Traduction
R. Simon dit, au nom de R. Josué ben-Levi, et R. Yossé ben-Shaoul, au nom de Rabbi: On peut s’adjoindre un enfant (au-dessous de treize ans) comme dixième (s’il y a déjà neuf hommes). Mais n’a-t-on pas enseigné qu’on accepte l’enfant sans examen? (Ne devrait-il pas compter sans condition (480)Ou (selon le Sdé-Yehoschouà, adopté par Frankel), l'enfant certainement trop jeune devrait être récusé.?). Selon R. Yossé, c’est R. Simon qui dit: ou selon R. Hanina, c’est R. Simon au nom de R. Josué ben-Levi que le dit: il s’agit de 2 enfants (à compter avec 8 adultes); si l’enfant est tout jeune, il n’est admis qu’à titre douteux; s’il est adolescent, il est considéré comme un homme. R. Juda bar-Pazi dit, au nom de R. Yossé: neuf hommes en représentent parfois dix. Comment neuf hommes peuvent-ils s’unir pour dire la formule commune à dix? Il faut donc admettre que ce nombre peut être complété par un enfant:
Pnei Moshe non traduit
גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה. אעפ''י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן:
והתני אין מדקדקין בקטן. בתוספתא פ''ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס''ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב''ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה:
קיימה ר' סימון. בשם ריב''ל להך ברייתא:
לשני קטנים נצרכה. לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן:
ספק עושין אותו ודאי. כלומר אע''פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו:
מסוימין. אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם:
אלא אפי' קטן ביניהן. כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה:
רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים תַּמָּן קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיפִין לַעֲשָׂרָה. וָמַר אַף הָכָא עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לִשְׁלֹשָׁה. מַה תַּמָּן שֶׁמַּזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. כַּאן שֶׁאֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ וְהָא אֵינוֹ כָּל שֶׁכֵּן. תָּמַּן עַל יְדֵי שֶׁהֵן אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. וְכַאן שֶׁאֵין קוֹרִין אֶת הַשֵּׁם אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף.
Traduction
R. Berakhia dit que R. Jacob bar-Zabdi observa à R. Yossé bar-Eliézer: Puisqu’on vient d’enseigner qu’on peut adjoindre un enfant pour compléter le chiffre dix, sert-il également à compléter le nombre trois? -Oui, comme on l’adjoint pour prononcer le nom de l’Eternel, qui se trouve dans la formule des dix, à plus forte raison en fait-on autant pour trois, cas où on ne le prononce pas. Ce raisonnement, fut-il répliqué n’est pas fondé, car pour pouvoir prononcer le nom de l’Eternel (étant déjà neuf), on va jusqu’à admettre un enfant, tandis qu’il n’en est pas de même pour la formule à trois.
Pnei Moshe non traduit
בעא קומי ר' יוסי. על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה:
כמה דברים אמורים תמן וכו'. כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק''ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ''ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן:
והא אינו כל שכן. כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ''ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע''י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן:
תַּנִּי קָטָן וְסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. אָמַר רִבִּי יוּדָן כֵּינִי מַתְנִיתָא קָטָן לְסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף.
Traduction
On a enseigné que, pour adjoindre l’enfant, on lui remet un rouleau de la Loi (symbole des connaissances et des aptitudes religieuses). R. Judan dit de corriger ainsi l’avis précédent: un enfant peut au besoin être adjoint au nombre des appelés à la Loi.
Pnei Moshe non traduit
תני. חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס''ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה:
מֵאֵימָתַי עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. רִבִּי אֲבִינָא אֲמַר אִיתְפַּלְּגוּן רַב חוּנָא וְרַב יְהוּדָה תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר כְּדֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ טִיב בְּרָכָה. וְחָרָנָא אָמַר שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לְמִי הוּא מְבָרֵךְ. אֲמַר רִבִּי נָסָא כַמָּה זִימְנִין אֲכָלִית עִם רִבִּי תַּחְלִיפָא אַבָּא וְעִם אֲנִינִייָא בַּר סִיסַיי חֲבִיבִי וְלָא זְמַנִּין עָלַי עַד שֶׁהֵבֵאתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
Traduction
A partir de quel âge peut-on l’adjoindre? R. Abina dit que R. Houna et R. Juda ont transmis à ce sujet, au nom de Samuel, des avis différents: selon l’un, il faut que l’enfant sache bien la bénédiction et son sens (481)Comp. Babli, même traité, fol. 48 a.; selon l’autre, il faut qu’il sache à qui cette prière s’adresse. R. Nassa dit: J’ai mangé souvent avec R. Tahelipha mon père et Anounia (482)Pour Hânounia (par adoucissement de la première lettre). bar-Sisi mon oncle, et l’on ne m’a adjoint pour la formule de bénédiction en commun que lorsque j’eus l’âge de puberté (vers douze ans).
Pnei Moshe non traduit
שיהא יודע טיב ברכה. אע''פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך:
ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן:
שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּעָא קוֹמֵי רַב. וְאִית דְּאָֽמְרִין בְּעוּן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת. תִּשְׁעָה פַת וְאֶחָד יֶרֶק. אָמַר לָהֶן מְזַמְּנִין. שְׁמוֹנֶה פַת וּשְׁתַּיִם יֶרֶק אָמַר לוֹן מְזַמְּנִין. שִׁבְעָה פַת וּשְׁלֹשָׁה יֶרֶק אָמַר לוֹן מְזַמְּנִין. רִבִּי אֲבִינָא בְּעִי מֶחְצָה לְמֶחְצָה מַהוּ. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא עַד דַּאֲנָא תַמָּן אִצְרִכַת לִי מַיצְרִי לִי מִינָךְ לָא שַׁלְתֵּיהּ.
Traduction
Samuel bar-Shilath fit à Rav (ou, selon d’autres, on posa à Samuel) la question suivante: Si neuf personnes ont mangé du pain et une de la verdure, peuvent-elles dire ensemble l’action de grâce? -Oui, fut-il répondu. – Si huit seulement ont mangé du pain, en est-il de même? -Oui. – S’il n’y en a eu que sept contre trois? – Encore oui. – Mais, demanda R. Abina, si la moitié seulement a pris du pain et l’autre moitié non, peuvent-ils aussi prier ensemble? R. Zeira répondit: Lorsque j’étais là-bas (à Babylone), la question était douteuse pour moi; mais je n’osais pas la soulever, ce que je regrette.
Pnei Moshe non traduit
עד דאנא תמן אצרכת לי. בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג''כ כמו דמספקא לך:
מיצרי לי מינך לא שאלתיה. ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source