Berakhoth
Daf 48a
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב הוּנָא רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָא רוּבָּא פַּת הַבָּאָה כִּיסְנִין אַחַר הַמָּזוֹן טְעוּנָה בְרָכָה לְפָנֶיהָ 48a וּלְאַחֲרֶיהָ. אָמַר רִבִּי אַמִּי רִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי חִזְקִיָּה בְּמַה הוּא פְלִיג. כְּשֶׁאָכַל מֵאוֹתוֹ הַמָּזוֹן בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ לֹא אָכַל מֵאוֹתוֹ הַמִּין בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן. אָתָא רַב חַגַּי בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ לֹא אָכַל מֵאוֹתוֹ הַמִּין בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן.
Traduction
R. Helbo, R. Houna ou Rav, au nom de R. Hiya-Rouba, dit: Pour les gâteaux que l’on apporte après le repas, il faut des bénédictions spéciales avant de les manger et après (la bénédiction du repas ne suffit pas). R. Amé dit que R. Yohanan le conteste et ne l’admet pas. Il ne le conteste, dit R. Mena à R. Ezekia, que lorsqu’on en a mangé au milieu du repas. – -Non, répliqua ce dernier, il le conteste même si l’on n’en a pas mangé au milieu du repas. Et R. Haggaï, au nom de R. Zeira, vint confirmer cet avis.
Pnei Moshe non traduit
פת הבאה כיסנין. שבאה עם הכיסני והן קליות שהיו רגילין לאכלן אחר הסעודה שיפים ללב ואוכלין עמהן פת הנעשית מקמח ושקדים ותבלין:
טעונה ברכה לפניה ולאחריה. ואע''ג שלא בירך ברכת המזון מפני שהיא כדברים הבאים אחר הסעודה שלא מחמת הסעודה ולא ברכת המוציא ולא ברכת המזון פוטרת אותה:
ר' יוחנן פליג. וס''ל דאינה טעונה ברכה לפניה. במה הוא פליג. באיזה ענין הוא פליג אם דוקא בשאכל מאותו המין כצ''ל שנעשית הפת הבאה בכיסנין באמצע המזון ולהכי אין צריך ברכה לפניה דהוי כמו אותו המזון שבאמצע הסעודה דברכת הפת אותו או אפי' לא אכל בתחילה באותו המין פליג ר' יוחנן:
א''ל אפי' לא אכל וכו'. וכן כי אתא ר' חגי אמר בשם ר' זעירא הכי אליבא דר' יוחנן:
רִבִּי חֲנִינָא בַּר סִיסַיי הֲווּן אִילֵּין דִּנְשִׂייָא מְשַׁלְּחִין לֵיהּ נִקָלַווְסִין וַהֲוָה שְׁבַק לוֹן בָּתָר מְזוֹנֵיהּ וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן תְּחִילָּה וְסוֹף. רַב חוּנָא אָכַל תְּמָרִין עִם פִּיסָּתֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי פְּלִיג אַתּ עַל רַבָּךְ שׁוֹבְקִין בָּתָר מְזוֹנָךְ וְאַתְּ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן תְּחִילָּה וְסוֹף. אֲמַר לֵיהּ אִינִּין אִינִּין עִיקָּר נְגִיסָּתִי. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי סָֽלְקוּן לְמִשְׁתִּיתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָא עֵנְתָּנָייָה אַפִּיק קוֹמֵיהוֹן פַּת הַבָּאָה בְכִיסְנִין לְאַחַר הַמָּזוֹן. אָֽמְרִין נִישְׁבּוֹק אוּלְפָּנָא וְנֵיתֵי לָן לְמַתְנִיתָא. דְּתַנִּי רִבִּי מָנָא מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי פַּת הַבָּאָה כִּיסְנִין לְאַחַר הַפָּזוֹן טְעוּנָה בְרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אָֽמְרֵי מִכֵּיוָן דְּהֵן יְחִידָיֵי וְרַבָּנָן פְּלִיגִין עֲלוֹי נַעֲבִד כְּרַבָּנָן.
Traduction
A R. Hanina bar-Sissi les gens de la maison du nassi (prince) envoyaient des fruits (453)Les produits de certains palmiers, ou dattes dures, dites Nicolai (Pline 13, 4)., qu’il mettait de côté pour les manger après le repas, en prononçant deux bénédictions spéciales. R. Hana mangeait des dattes avec son pain (pour que la bénédiction du pain s’y rapportât). -Comment, lui dit R. Hiya bar-Ashé, tu veux contester l’avis de ton maître (qui est opposé)? Laisse ce que tu manges là pour la fin du repas; puis tu pourras prononcer les bénédictions spéciales qui s’y rapportent. – C’est, répliqua-t-il, le pain qui est pour moi le principal (et, pour ce motif, je ne dis pas la bénédiction des fruits). R. Yona et R. Yossé se rendirent à un festin chez R. Hanina Antonieh (d’Anath); on leur apporta comme dessert des gâteaux joints à des épis grillés. Dans le présent cas, dirent-ils, laissons de côté nos études et nos opinions personnelles pour adopter les règles de cet enseignement; or, R. Mena a professé, au nom de R. Juda, qui le tenait de R. Yossé le Galiléen, que pour ces sortes de gâteaux, présentés comme dessert, il faut des bénédictions spéciales. Donc, dirent-ils, puisque l’avis de ce particulier est contesté par les rabbins, il faut suivre ces derniers (et ne pas prononcer de nouvelle bénédiction).
Pnei Moshe non traduit
ר' חנינא בר סיסיי הוון אילין דנשייא משלחין ליה ניקלווסין. כך ראיתי בערוך ול''ג אמר. ניקלווסין הוא דבר חשיבות כעין דאמרי' בפ''ק דע''ז דקל טב וחצב ונקליבס וכששלחו לו מבית הנשיא אלו הדברים שהן כפת הבאה בכיסנין והביאו לו בתוך הסעודה הניח אותן לאחר סעודתו כדי לברך לפניהן ולאחריהן:
אכל תמרין עם פיסתיה. עם חתיכה לחם שלו שלא יצטרך לברך על התמרים:
פליג אתה על רבך. רב דקאמרת לעיל משמיה בשם ר' חייה רבא דדברים כאלו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם והיה לך להניח אותן אחר סעודתך כדי לקיים דברי רבך:
אינון אינון עיקר נגיסתי. הן הן עיקר סעודתי שאני אוכל אותם עם הפת. נגיסה מלשון נשיכה ואכילה ובפ''ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל:
למישתיתיה. לסעודת המשתה של ר''ח ענתנייה:
אמרין נישבוק אולפנא. נניח סברת אמוראין שהן בעלי התלמוד ונבוא לפסוק לן למתניתה דתני בתוספתא פ''ה ר' מונא אמר משום ר' יודה פת הבאה בכיסנין וכו':
אמרי. שאר החברים דלא היא מכיון דהאי ברייתא יחידאה היא ורבנן דלעיל פליגי כדר' אמי אמר ר' יוחנן נעביד אנן כאלו רבנן:
Berakhoth
Daf 48b
משנה: הָיוּ יוֹשְׁבִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵיסֵיבוּ אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן. בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן. וְאוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר.
Traduction
Si l’on est assis à manger isolément, chacun prie séparément; si les convives sont assis en rond (ensemble), l’un fait la prière pour tous les assistants; si du vin arrive au milieu du repas, chacun le bénit séparément; si l’on en apporte après le repas, l’un prie pour tous les autres, ainsi que pour les parfums (455)Selon l'usage oriental, on brûle de l'encens et des épices après le repas., quoiqu’on ne les apporte qu’après le repas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו יושבין. לאכול בלא הסיבה ואין זה קביעות לפי שהיו רגילין כשמתועדין חבורת אנשים לאכול היו מסובין על המטות ואוכלין ושותין בהסיבת שמאל:
כל אחד ואחד מברך לעצמו. דאין קביעות סעודה בלא הסיבה:
הסיבו אחד מברך לכולן. וה''ה אם אמרו ניזיל וניכל נהמא בדוכתא פלן אפי' לא הסיבו כהסיבו דמי ואחד מברך לכולן ומצטרפין נמי לזימון:
בתוך המזון כל א' ואחד מברך לעצמו. לפי שאין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובין פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם וחיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן:
לאחר המזון. אחר שסיימו מלאכול וזה מיירי בימיהם שהיו נוהגין לסלק השלחן והיו צריכין לחזור ולברך על היין:
אחד מברך לכולם. דמכיון שסיימו מלאכול ליכא סכנה ויכולין לענות אמן לפיכך אחד הוא שמברך בשביל כולם והן עונין אמן:
והוא. המברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילין להביא לפניהם אחר האכילה אבקת רוכלין במחתה על האש לריח טוב ואע''ג דאיכא דעדיף מיניה אפ''ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך:
אע''פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. לאחר ברכת המזון ולאו מצרכי הסעודה הוא אפ''ה עכשיו שהביאו אותו מיד אחר סיום האכילה קודם ברכת המזון אותו שבירך על היין שלאחר המזון מברך על זה דכיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן:
הלכה: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בִּשְׁבוּעַ הַבֵּן הִיא מַתְנִיתָא. הָא בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לֹא. תַּנִּי רִבִּי חִייָא אֲפִילוּ בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
Traduction
La Mishna parle du repas qui suit une cérémonie de circoncision (456)Pour les invités., mais non d’un maître de maison qui réunit les siens près de lui (auquel cas l’on n’a pas besoin d’être assis en rond pour qu’un seul prie). Selon R. Hiya, il s’agit même d’un repas ordinaire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשבוע הבן היא מתניתא. בסעודת מילה שנקראת שבוע הבן בהא הוא דקתני דכל שלא הסיבו כל א' וא' מברך לעצמו ומפני שבסעודה זו וכיוצא בה אין דרך שבעל הבית יושב עמהן אלא עומד עליהן ומשמשן ואחד מהן מברך לכולן ועד שלא הסיבו לא הוי קביעות אבל בעל הבית בתוך ביתו וכלומ' בשאר הימי' שמזמין אורחי' והבעל הבית יושב עמהן בסעודה אין חילוק ואפי' בישבו בלא הסיבה הבעל הבית הוא המברך לכולן:
תני ר' חייא. בתוספתא דאפי' בעל הבית בתוך ביתו אין אחד מברך לכולן אלא בהסיבו כדמייתי בברייתא דלקמיה:
אֲמַר מָרִינוֹס בֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲהֵן אֲכַל גָּרִיזְמִי וְסֻלִית אַף עַל גַּב דְּהוּא מְבָרֵךְ עַל גָּרִיזְמָתָא בְּסוֹפָהּ לֹא פָטַר סוּלְתָא. מַה כְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמֵר אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. בֵּירַךְ עַל הַפַּת פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת וְאֶת מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא פָטַר אֶת מַעֲשֵׂה קְדֵירָה. אֲבָל אִם בֵּירַךְ 48b עַל הַפַּרְפֶּרֶת תְּחִילָּה כָּל עַמָּא מוֹדוֹי דְּלֹא פָטַר אֶת הַפַּת וְלֹא מַעֲשֵׂה קְדֵירָה. רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בְּעִי. אֲהֵן דְּאָכַל סוֹלֶת וּבְדַעְתֵּיהּ מֵיכוֹל פִּיתָּא מַהוּ מְבָֽרְכָה עַל סוּלְתָא בְּסוֹפָהּ. רַבָּנָן דְּקֵיסַרִין פַּשְׁטִין לָהּ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּסוֹף.
Traduction
R. Marinos dit chez R. Josué: Celui qui mange une sorte de caviar (454)Lévy, s. v., traduit: Garonbrei. et des mets de fine farine ne peut se contenter de la bénédiction faite après ce mélange; il en faut une seconde pour les mets farineux. D’après qui? Est-ce selon Shammaï, qui dit que la récitation de la bénédiction principale ne dispense même pas de celle des mets cuits? -Non, et R. Yossé dit: C’est une opinion unanimement admise que la bénédiction du pain dispense de celle des accessoires; pourles mets cuits, on est dispensé selon Hille, mais non selon Shammaï. Toutefois, si, dès le principe, on a fait la bénédiction pour les accessoires, tous reconnaissent (même Hillel) qu’elle ne dispense ni du pain, ni des mets cuits. R. Aba, fils de R. papa, demanda: Si quelqu’un mange des mets de farine, ayant l’intention de manger du pain, doit-il faire une bénédiction postérieure, spéciale à la farine? -Oui, répondirent les rabbins de Césarée (parce que l’un n’entraîne ni ne comprend l’autre).
Pnei Moshe non traduit
אהן. מי שאכל גריזמי היא גריזמתא שהוזכר בהלכה דלעיל. והיא עשויה מהרבה מיני תבשיל:
וסלית. ומיני מאכלים שנעשים מסולת. ונקרא מעשה קדרה אע''ג דהוא מברך על גריזמתא בסופה. והוא הדין בברכה שלפניה לא פטרה סולתא כדמסיק דאם בירך על הפרפרת לא פטר למעשה קדרה והא דקאמר בסופה לאשמועינן דטעונה ברכה אחרונה משום דהיא באה לאחר הסעודה לאחר שמשכו ידיהם מן הפת והלכך טעונה ברכה אף לאחריה וכדאמרינן לעיל דאם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא אמרו דמברך על התורמוסא שבגריזומתה אלא על המין ז' שבתוכה משום דבכה''ג צריך גם ברכה אחרונה וכדפירישית שם:
מה כב''ש. בתמיה דקאמר אף לא מעשה קדירה וקס''ד דב''ש אסיפא הוא דפליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אבל מעשה קדירה פוטרה הפרפרת ועלה פליגי ב''ש ואמרי דפרפרת לא פטר מעשה קדירה ולת''ק דהן בית הלל בר פלוגתייהו פוטר הפרפרת למעשה קדירה וא''כ היאך פסק הוא כב''ש דגריזמי פרפרת היא שהיא עשויה ממינין הרבה כדלעיל ולא פטרה. סולתא דהוי מעשה קדירה:
א''ר יוסי דברי הכל היא. ולא כדקס''ד דב''ש אסיפא קאי אלא ארישא קאי והכי קתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה כדברי ב''ה דהן ת''ק דב''ש ועלה קאמרי ב''ש דהפת לא פטרה את מעשה הקדירה אבל בפרפרת לא נחלקו ודכ''ע סברי דאם בירך על הפרפרת תחילה דלא פטר לא את הפת ולא מעשה קדירה:
רבי אבא בריה דרב פפי בעי. מי שאכל סולת והוא מעשה קדירה או סולת מקליות מז' המינין שטעונין ברכה לאחריה אבל בדעתו לאכול אחריו פת מיד מהו שצריך לברך ברכה אחרונה על הסולתא דבהלכה דלעיל פליגי בה ריב''ל ור' אבא בדברים הטעונין ברכה לאחריהן ואכלן לפני הסעודה אם הם כדברי' הבאים בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה דאין טעונין ברכה אלא לפניהם אבל לאחריהם ברכת המזון פוטרתן כדפרישית שם ובעי הלכה כדברי מי:
רבנן דקיסרין פשטין לה. דהלכה דצריך לברך בסוף וכר' אבא דלעיל דלא אמרו אלא בבאין בתוך הסעודה אבל בבאין לפני הסעודה לא מהני מה שדעתו לאכול אחריהן פת מיד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source