Berakhoth
Daf 47a
הלכה: 47a רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַה פְּלִיגִין רִבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן. כְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת. אֲבָל אֵין בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת כָּל עַמָּא מוֹדוֹיי שֶׁאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מִמִּין שִׁבְעָה עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּסוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲדָא דְּרִבִּי בָּא פְּלִיגָא עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַה פְּלִיגִין רִבִּי יוּדָה וְרַבָּנָן בְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת אֲבָל אֵין בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מִמִּין שִׁבְעָה עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ. וָמַר רִבִּי אַבָּא וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּסוֹף לֹא בֵּירַךְ נַעֲשָׂה טְפֵילָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן כָּל שֶׁהוּא עִיקָּר וְעִמּוֹ טְפֵילָה מְבָרֵךְ עַל הָעִיקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵילָה.
Traduction
R. Josué ben-Levi dit: Sur quel point porte le sujet de la discussion entre R. Juda et les rabbins? Sur le cas où l’on avait l’intention de manger du pain avec ces fruits (la formule du pain en dispense); mais, au cas où l’on ne se propose pas de manger du pain, tout le monde reconnaît qu’il faut donner la préférence à l’une des sept classes supérieures, s’il y en a une, pour prononcer sur elle la bénédiction. – R. Aba dit (448)Au sujet de l'avis final de la Mishna. qu’il faut prononcer la bénédiction à la fin (selon les sages, lorsque l’on dit la bénédiction pour une espèce non supérieure, à la fin elle ne suffit pas: il en faut une spéciale). R. Yossé dit: cette opinion de R. Aba est en discussion (puisque, d’après lui, il faut une bénédiction postérieure) avec l’avis de R. Josué ben-Levi, selon lequel il n’y a de discussion entre R. Juda et les autres sages qu’au cas où l’on mange du pain avec d’autres produits (et que la bénédiction du pain, selon lui, en dispense), non au cas contraire. R. Aba dit qu’il faut une bénédiction finale. C’est que si l’on ne prononçait pas de bénédiction pour ce produit, on le considérerait comme un accessoire, et l’on a enseigné (§ 7) qu’au cas où il y a un accessoire avec ce qu’on mange, on fait la bénédiction pour l’objet principal (et il est impossible que cela s’applique aux espèces supérieures).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה פליגי. הא דפליגי ר' יודה ורבנן דוקא כשהיה בדעתו לאכול פת אח''כ וכלומר שהביאו לפניו מינין אלו קודם הסעודה שכך היה דרכן לאכול מיני פירות המעוררין תאות האכילה לפני הסעודה ובהא הוא דפליגי רבנן וסבירא להו דמברך על איזה מהן שירצה וטעמא דמכיון שהן באין בשביל הסעודה הוו כדברים הבאין בתוך הסעודה ולא ללפת בהן את הפת אלא לקנוח סעודה שדינן שהן טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דלאחריהם ברכת המזון פוטרתן וה''נ בדברים אלו שהן באים כדי להמשיך תאוה לאכילת הפת אינם טעונין ברכה לאחריהם דברכת המזון שעל הפת פוטרתן ולפניהם הוא דטעונין ברכה שהרי אסור ליהנות עד שיברך ועדיין לא בירך על הפת שתהא ברכת המוציא פוטרת לברכה שלפניה' והכי אמרינן לקמן בסוף הלכה זו דרבנן סלקין לריש ירחא ואכלין ענבין ולא מברכין בסופה לפי שדעתן לאכול פת אח''כ וריב''ל ס''ל כהני רבנן והלכך קאמר דבכהאי גוונא הוא דפליגי רבנן עלי' דר' יודה וטעמא להך פלוגתא בכה''ג דוקא משום דס''ל לרבנן דהואיל שאין מברך עליהן בסוף לא איכפת לן אם אוכל ממין ז' או ממין אחר שברכותיהן שוות לפניהן ומברך על איזה מהן שירצה. אבל אין בדעתו לאכול פת. אח''כ וא''כ טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם בהא כל עמא מודו שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך דכיון שצריך לברך לאחריהם ומין שבעה עדיף דטעון ברכה מעין ג' מברך ג''כ לפניו עליו ולא על מין אחר:
א''ר אבא צריך לברך בסוף. לעולם וכדמפרש ר' יוסי למילתיה ואקשי עליה:
הדא דר' אבא פליגא על דריב''ל. כלומר דלא תימא דר' אבא לא קאמר צריך לברך בסוף אלא בשאין דעתו לאכול פת אח''כ והלכך מפרש ר' יוסי דלא היא דאם כן היינו דריב''ל דהא שמעינן מדאמר ריב''ל דלא פליגי ר''י ורבנן אלא בשהיה דעתו לאכול פת וכו' א''כ סבירא ליה דכשאין דעתו לאכול פת צריך לברך בסוף ומאי קמ''ל ר' אבא אלא ודאי דר' אבא פליג עליה דר' יהושע בן לוי:
ואמר ר' אבא וצריך לברך בסוף. כלומר מדקאמר ר' אבא על מילתי' דריב''ל דקאמר לענין אוקמתא דפלוגתא דמתני' כדאמרן א''כ ע''כ דר' אבא פליג וסבירא ליה דלעולם צריך לברך עליהן בסוף ואפילו כשדעתו לאכול פת אח''כ ולא מפרש לאוקמתא דמתני' כריב''ל:
לא בירך נעשה טפילה. בתמיה מסקנת דברי ר' יוסי היא וכמקשה על דברי ר' אבא וכלומר דאמאי צריך לברך בסוף בשדעתו לאכול פת וכי לאו הכי הוא שאם בירך אח''כ על הפת נעשה זה המין שאכל טפילה וברכת המזון של פת פוטרת אותן וכדתנינן תמן במתני' לקמן כל שהוא עיקר וכו'. א''נ יש לפרש דהאי לא בירך נעשה טפילה לאו קושיא היא אלא אדרבה טעמא למילתיה דר' אבא מסיק הוא ר' יוסי כלומר דלהכי קאמר שצריך לברך עליהן בסוף ואפי' כשדעתו לאכול פת משום דכי לא כך הוא שאם בירך על זה המין נעשה הפת טפילה לו ושוב אינו צריך לברך על הפת וכיון דלא מברך כלל על הפת אין כאן ברכת המזון שתהא פוטרת והלכך לעולם צריך לברך עליהן בסוף והויא ממש כהאי דתנינן לקמן כל שהוא עיקר וכו' דפוטר את הפת שהפת טפילה לו:
הֲדָא גָרִיזְמָתָא רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַמִּי מְבָרֵךְ עַל הַתּוּרְמוּסָא. אָמַר רִבִּי לֵוִי עַל שֵׁם אַל תִּגְזוֹל דָּל כִּי דַל הוּא.
Traduction
Si l’on a devant soi un mélange de plusieurs sortes, ou desserts, garismata, on dit la bénédiction, selon R. Jérémie au nom de R. Amé, pour le lupin (449)Il est essentiel, fut-il inférieur en qualité.. R. Levi dit que c’est en vertu du verset (Pr 22, 22): Ne vole pas le pauvre, à cause de sa pauvreté (c’est-à-dire: on en doit pas donner la préférence aux espèces supérieures, mais bénir aussi bien le lupin).
Pnei Moshe non traduit
הדא גריזמתא. מאכל הבא באחרונה ויש בה תורמוסין ומינין הרבה ובלעז לופינ''י הערוך ובויקרא רבה ריש פ' צו הדא גריזמתא באה באחרונ' למה שיש בה מינין הרבה:
מברך על תורמוסה. וכדאמר ר' לוי על שם אל תגזול דל וכלומר אע''פ שיש בה מינין אחרים חשובין יותר מהתורמוס אפ''ה מברך על התורמוס שהוא העיקר והברכה ראויה עליו ואין לגוזלו מהברכה:
Berakhoth
Daf 47b
משנה: בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּירַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּירַךְ עַל הַפַּת פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. בֵּירַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵירָה.
Traduction
Si l’on a fait la bénédiction pour le vin offert avant le repas, cela dispense de celle d’après le repas; si on a récité la bénédiction pour les accessoires avant le repas, on est dispensé de celle d’après; si on l’a dite d’abord pour le pain, on est dispensé de la répéter pour le reste, sans qu’il y ait réciprocité; selon Shammaï, on n’est pas même dispensé de celle des mets cuits.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פטר את היין שלאחר המזון. והני מילי בשבתות ויו''ט שרגילין לקבוע על היין לאחר המזון והלכך כשבירך על היין שלפני המזון אדעתא דהכי בירך אבל בשאר הימים שאין רגילין לקבוע עצמן על היין לאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון וכל לאחר המזון דתנן במתני' היינו כמו שהיו רגילין שלאחר המזון היו מסלקין ידיהן מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון:
פרפרת. כל דבר שמלפפים בו את הפת כגון בשר ודגים וביצים קרוין פרפרת ופעמים שהיו מביאין פרפראות קודם הסעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת ואית דמפרשי פרפרת דמתני' פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכין עליה בורא מיני מזונות והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע''ג דהיא נמי מין פת אבל מעשה קדרה כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן פטר הפרפרת אותן:
ב''ש. סברי כשם שהפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה ואין הלכה כב''ש:
הלכה: אָמַר רַב חִסְדָּא לֹא תַנִּינָן אֶלָּא בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. אֲבָל אִם בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן לֹא פָטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. תַּמָּן אָֽמְרִין אֲפִילוּ בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן לֹא פָטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. וְהָא תַנִּינָן בֵּירַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. רַב הוּנָא וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אֲמַר בְּהָדֵין דְּשָׁתִי קוֹנְדִּיטוֹן. וְחָרָנָא אֲמַר בְּהָדֵין דְּשָׁתִי חֲמָר אַחַר בַּילְנֵי.
Traduction
On a seulement enseigné, dit R. Hisda, que, si l’on a fait la bénédiction du vin avant le repas, elle dispense de celle d’après le repas; mais, si l’on a fait la bénédiction pour le vin pris au milieu du repas, cela n’en dispense pas pour celui d’après. On a enseigné ailleurs que même la bénédiction du vin bu auparavant ne dispense pas de celle d’après (à cause du long intervalle). Comment expliquer cette contraction avec l’avis de la Mishna (d’après laquelle la bénédiction faite antérieurement au repas dispense de celle d’après)? R. Houna et R. Josué ben-Levi répondirent tous deux à cette objection: le premier dit que, si l’auteur anonyme dans la Mishna dispense d’une nouvelle bénédiction, il parle de celui qui boit, après le repas, du vin épicé, conditum (lequel n’est pas pur), et l’autre répondit qu’il s’agit de celui qui boit du vin après le bain, balaneion, ou un apéritif (452)Frankel lit: Bilis., (mais en dehors de ces cas, il faut une bénédiction nouvelle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון. דוקא היין שלפני המזון הוא דפוטר את שלאחר המזון דתרוייהו לשתות הן:
אבל אם בירך וכו'. אם לא בא להם יין לפני המזון אלא בתוך מזון ובירך עליו אינו פוטר את היין שלאחר המזון מפני שאין דרך לשתות בתוך הסעודה אלא מעט כדי לשרות האכילה בתוך מעיו ואין ברכת היין שהוא לשרות פוטר את היין שהוא לשתות:
תמן. בבבל אמרין אפי' יין שלפני המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון:
והא תנינן. דפוטר:
כהדין דשתי קונדיטין. מתני' איירי בשותה יין קונדיטין והוא יין ודבש ופלפלין ושותין אותו לרפואה כגון אחר הקזת הדם שאז הוא דרך לקבוע על היין והלכך הוא דפוטר:
וחרנה. ואידך אמר דמתני' איירי בהדין דשתי חמר בתר בילני אחר המרחץ שג''כ מדרך לקבוע על היין אבל בלאו הכי אינו פוטר את היין שלאחר המזון:
עַד כְּדוֹן כְּשֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת. אֵין בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת לָא בְּדָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל זוּגָא סְלַק גַבֵּי אִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי חַמְתוּן נָֽסְבִין זֵיתָא וּמְבָֽרְכִין לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. 47b אֲמַר לוֹן וַעֲבְדִּין כְּדוֹן. רִבִּי זְעִירָא שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רִבִי כֲּהָנָא בְּשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מִמִּין שִׁבְעָה עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי זֵירָא וְיֵאוּת. מִן מַאן דַּאֲנָן חֲמִייָן רַבָּנָן סָֽלְקִין לְרֵישׁ יַרְחָא וְאָֽכְלִין עֲנָבִין וְלָא מְבָֽרְכִין בְּסוֹפָהּ. לֹא בְּשֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל פַּת.
Traduction
On sait donc jusqu’à présent ce qu’il faut dire lorsqu’on se propose de manger du pain plus tard. Mais il n’en est pas de même si l’on n’a pas l’intention de manger du pain (et l’on bénira le meilleur). R. Gamliel Zouga se rendit dans la maison de R. Ianaï, et il le vit, en mangeant des olives, prononcer une bénédiction préalable et une autre postérieure (quoique la pensée de manger du pain après le fruit eût pu l’en dispenser). -Mais, lui dit-il, agit-on ainsi? (N’a-t-on pas enseigné au contraire que la bénédiction du pain dispense)? R. Zeira envoya demander une solution à ce sujet auprès de R. Samuel bar-Nahman, qui répondit que, selon Rav, au nom de R. Abina, tout le monde reconnaît qu’il faut donner la préférence à l’une des sept classes supérieures, s’il y en a une (et qu’alors on ne mange pas de pain). La décision est bonne, dit R. Zeira, puisque nous voyons que les rabbins, lorsqu’ils sont en route pour annoncer la néoménie (450)On l'annonçait à la vue des premiers linéaments de la lune (Voir notre Almanach perpétuel, Préface, p. 8)., mangent des raisins et ne disent pas de bénédiction après cela. -Pourquoi ne la disent-ils pas? -C’est qu’ils ont l’intention de manger du pain et de s’en dispenser par la bénédiction d’ensemble (conformément à l’avis précité).
Pnei Moshe non traduit
עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת. שאוכל הגריזמתא לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אח''כ ואז אינו מברך עליה ברכה אחרונה בהא הוא דאמרינן מברך על התורמוס ואע''פ שיש בה מינין ממין שבעה וכחכמים דמתני' דמברך על איזה מהן שירצה והואיל וכאן התורמוס הוא החביב דאגביה מערבין מינין אחרים הלכך מברך עליו:
לא היה בדעתו. אבל אם אין בדעתו לאכול פת אחריה לא בדא אמרו לברך על התורמוס דכיון דאינו אוכל פת אח''כ צריך הוא לברך ברכה אחרונה על הגריזמתא ואם יש בה ממין שבעה דברכתו מעין ג' ועדיף מברך נמי לפניו עליו וכריב''ל לעיל וכדפרישית:
רבן גמליאל זוגה. כך שמו ונזכר כמה פעמים בש''ס הזה ובמקומות אחרים גריס גמליאל זוגה:
חמתהון. ראה אותם לוקחים הזית ומברכין לפניו ולאחריו ואף אם הי' דעתן לאכול פת אח''כ והילכך היה מתמה ואמר לון ועבדין כדין הלא ברכת המזון שעל הפת פוטרתו מברכה של אחריו:
ר' זעירא שלח שאל לר''ש בר נחמן. מהו הדין אם אין דעתו לאכול פת אח''כ והיו לפניו מינין הרבה על איזה מהן מברך והשיב לו בשם ר' כהנא ר' אבינא דהכל מודים בזה שאם יש ביניהם ממין שבעה שעליו הוא מברך כדלעיל וכטעמא דפרישית:
א''ר זעירא ויאות. אחר שהשיב לו כן נזכר ר' זעירא מה שראה בעצמו ואמר שפיר קאמר ר' אבינא וזהו ממה שאנו רואין לרבנן דסלקין לריש ירחא לקדש החדש ולוקחין ענבים ומברכין עליהן ולא מברכין עליהו בסוף ומאי טעמא לאו משום דשיש בדעתן לאכול פת אלמא דברכת המזון פוטרת אף לדברים הבאין לפני הסעודה מברכה שלאחריהם:
הָיוּ לְפָנָיו מִינִין שִׁבְעָה עַל אֵי זֶה מֵהֶן הוּא מְבָרֵךְ. תַּמָּן אָֽמְרִין כָּל הַקּוֹדֵם לְמִקְרָא קוֹדֵם לִבְרָכָה וְכָל הַסָּמוּךְ לָאָרֶץ קוֹדֵם לַכֹּל.
Traduction
Lorsqu’on a devant soi plusieurs espèces faisant toutes parties des classes supérieures, laquelle faut-il préférer pour la bénédiction? - C’est, comme on l’a déjà dit ailleurs, la première dans l’ordre biblique (451)Voir p. 116 note. Le verset commence par le mot terre., et celle qui est la plus proche de la terre (par exemple le blé passe avant tout).
Pnei Moshe non traduit
היו לפניו מינין שבעה. הרבה מינין וכולן מין שבעה:
תמן. בבבל אמרין:
כל הקודם למקרא. במקרא ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה וגו' הוא קודם לברכה:
וכל הסמוך לארץ קודם לכל. וזית שהוא סמוך לארץ שני הוא קודם לשעורה שזה ראשון הוא לארץ וזה שני לארץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source