Berakhoth
Daf 45b
לָמָּה הוּא חוֹתֵם בָּהּ בָּאָרֶץ. נַעֲשֵׂית כְּבִרְכַּת פּוֹעֲלִים. דְּתַנִּי הַפּוֹעֲלִים שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה עִם בַּעַל הַבַּיִת הֲרֵי 45b אֵלּוּ מְבָ‍ֽרְכִין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְכוֹלְלִין שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם בְּשֶׁל הָאָרֶץ וְחוֹתְמִין בְּשֶׁל הָאָרֶץ. אֲבָל אִם הָיוּ עוֹשִׂין עִמּוֹ בִּסְעוּדָן אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל הַבַּיִת אוֹכֵל עִמָּהֶן הֲרֵי אֵלּוּ מְבָ‍ֽרְכִין אַרְבַּע. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי עָ‍ֽבְדִין לָהּ כְּמַטְבֵּעַ בְרָכָה.
Traduction
On termine la formule (du résumé) par la mention finale de la ''Terre-Sainte'' (ou de la 2ème bénédiction), parce qu’on la considère comme la bénédiction des ouvriers; car on a enseigné (436)Voyez plus haut, (2, 5).: Les ouvriers qui travaillent chez un propriétaire disent la première bénédiction, résument la seconde et la troisième, et terminent par le final de la seconde; mais si, pour salaire de leur travail, ils reçoivent le repas, ou si le propriétaire mange avec eux, ils doivent dire les quatre bénédictions bien complètes. Chez R. Ianaï, on avait donné à ce résumé pour les ouvriers une formule fixe.
Pnei Moshe non traduit
למה הוא חותם בה בארץ. אברכה אחת מעין שלש דבעלמא קאי דהואיל וכולל בה גם ירושלים מפני מה הוא חותם בארץ דוקא על הארץ ועל המחיה:
נעשית כברכת פועלים דתני. בתוספתא פ''ה והובאה גם לעיל בפ''ב בהלכה ה' הפועלים וכו' מפני שהן צריכין למהר למלאכתן תקנו להם שאינם מברכין כל ברכות המזון אלא ברכה הראשונה כתקנה ובשנייה כוללין לירושלים בברכת הארץ וחותמין בשל הארץ על הארץ ועל המזון וה''נ בברכה מעין ג' כן:
עבדין לה כמטבע ברכה. בהא דלחתום על הארץ במעין ג' היו עושין כן לכל ברכות מעין ג' בין דחמשת המינין ובין דיין ופירות דז' מינין היו חותמין בכולן על הארץ:
מַהוּ לְהַזְכִּיר בָּהּ מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא רִבִּי זְעִירָא הָיָה מַזְכִּיר בָּהּ מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה הוֹאִיל וְחָשׁ לָהּ רִבִי זְעִירָא צְרִיכִין אָנוּ מֵיחוּשׁ.
Traduction
Doit-on aussi mentionner au résumé la solennité du jour? R. Aba bar-Zimna répond que parfois R. Zeira le faisait, R. Jérémie ajoute: comme R. Zeïra y avait égard, nous devons en faire autant
Pnei Moshe non traduit
מהו להזכיר בה מעין המאורע. בשבת ויו''ט ור''ח:
תַּנִּי מְבָ‍ֽרְכִין עַל הַדָּגָן כְּשֶׁהוּא מִן הַמּוּבְחָר. קָלּוּסְקִין וּשְׁלֵמָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר עַל הַקָּלּוּסְקִין. פְּרוּסָה שֶׁל קָלּוּסְקִין וּשְׁלֵמָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר הַשְּׁלֵמָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. פַּת חִיטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין אוֹמֵר עַל שֶׁל חִטִּין. פְּרוּסָה שֶׁל חִטִּים וּשְׁלֵמָה שֶׁל שְׂעוֹרִים אוֹמֵר עַל הַפְּרוּסָה שֶׁל חִטִּין. פַּת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְמִין אוֹמֵר עַל שֶׁל שְׂעוֹרִין. וַהֲלֹא שֶׁל כּוּסְמִין יָפָה מִמֶּנּוּ. אֶלָּא שֶׁזּוּ מִמִּין שִׁבְעָה וְזוּ אֵין מִמִּין שִׁבְעָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא דְּרִבִּי יוּדָה הִיא דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מִמִּין שִׁבְעָה עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ. פַּת טְמֵאָה וּפַת טְהוֹרָה רִבִּי חִייָא בַּר ווָא אָמַר אוֹמֵר עַל הַטְּהוֹרָה. פַּת נְקִייָה טְמֵאָה וּפַת קִיבָר טְהוֹרָה. רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה מְבָרֵךְ.
Traduction
. On a enseigné que, lorsqu’on prononce la bénédiction du pain, il faut choisir pour cela ce qu’il y a de plus distingué (437)Tosseftâ, ch. 4.: entre un pain supérieur, collx, et la miche entière de la maison, il faut préférer le premier; entre un morceau de pain supérieur et la miche entière, il faut préférer cette dernière (qui est plus présentable). Si l’on a un pain de froment et un autre d’orge, on prend le premier; entre un morceau de pain de froment et un pain d’orge entier, on choisit le premier; entre du pain d’orge et un autre de maïs, on choisit le premier. Cependant, cette seconde sorte n’est-elle pas supérieure? Elle a le désavantage de ne pas faire partie des sept classes supérieures de la Palestine. Cette dernière opinion, dit R. Jacob bar-Aha, au nom de R. Zeïra, est celle de R. Juda, qui dit (§ 4): s’il y a, parmi les diverses sortes de pain, un seul composé de l’une des sept espèces supérieures de fruits palestiniens, on lui donne la préférence. Entre un pain impur et un autre pur, on choisit naturellement, dit R. Hya bar-Aba, le pur. Si l’on est en présence d’un pain beau mais impur, et d’un autre qui l’est moins, mais pur, on dit la bénédiction sur celui des deux que l’on préfère, dit R. Hiya bar-Ada au nom de R. Aha.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ד:
כשהוא מן המובחר. כלומר מברך על המובחר שלפניו כדמפרש ואזיל:
קלוסקין ושלימה של בע''ה. היו לפניו פת גלוסקא יפה ושניה של קיבר ושל בע''ה כמו שעושה הבעל הבית בביתו ושתיהן שלימות מברך על השלימה של גלוסקא:
על השלימה של בעל הבית. אף על פי שהגלוסקא יותר יפה מברך על של בעל הבית והיא של קיבר הואיל ושלימה היא הוי מן המובחר:
אומר על הפרוסה של חטין. אע''ג דשל שעורין שלימה היא אפ''ה הואיל ושני מינין הן מברך על הפרוסה של חטין דמין המובחר הוא:
דר' יודה היא. דקפיד על מין שבעה כדתנן במתני' דלקמן:
פת טמאה. שלא נזהר לעשותה בטהרה:
על איזה מהן שירצה יברך. דהואיל והטהורה פת קיבר היא מברך על הטמאה אם ירצה דנקיה היא:
קוֹרָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. תַּנָּא רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. תַּנִּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי אוֹשַׁעְיָא פְּלִיגָא עִילוֹי וְאֵלּוּ הֵן מִינֵי דְּשָׁאִים הַקִּינַרַס וְהַחֲלִימָה וְהַדְּמוּעַ וְהָאָטָד.
Traduction
Pour les pousses de première année du palmier, on dit: selon R. Jacob bar-Aha, au nom de Samuel: ''créateur des fruits de l’arbre''. Selon R. Halaphta ben-Shaoul, on dit: ''tout a été créé par sa parole''. Selon R. Josué (438)Un Amôra, observe Frankel. on dit: ''créateur des espèces de verdures''. Une Mishna (439)Cf. (Kilayim 5, 7) fin. de R. Oshia conteste cet avis, en énumérant quelles sont les verdures (non compris les pousses du palmier); ce sont: l’artichaut, cinara, l’arroche alimo'' une herbacée épineuse et le chardon.
Pnei Moshe non traduit
קורא. הוא רך של דקל של הענפים הנוספים בכל שנה ובשנה זו הוא רך ובשניה מתקשה ונעשה עץ ואפליגי מה מברכין עליו:
מתניתא דר' אושעיא פליגא עילוי. ברייתא דר' אושעיא חולק על הא דר' יהושע דקתני דאינו בכלל דשאים אלא הקונרס וכו' שהן מיני ירקות כדתנינן בכלאים והאטד הוא ג''כ בכלל דשאים אבל לא קורא של דקל:
Berakhoth
Daf 46a
משנה: 46a בֵּירַךְ עַל פֵּירוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה יָצָא. עַל פֵּירוֹת הָאֲדָמָה בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ לֹא יָצָא. וְעַל כּוּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל יָצָא.
Traduction
Si, pour les fruits de l’arbre, on a dit: ''créateur des fruits de la terre'', cela suffit; mais non si, en mangeant des fruits de la terre, on dit ''créateur des fruits de l’arbre''. Pour toutes les sortes on peut dire: ''tout a été créé par sa parole (440)Le texte a seulement le premier mot de la formule.''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בירך על פירות האילן וכו' יצא. מפני שפירות האילן בכלל פרי האדמה הן שהכל גדל מן הארץ:
ועל פירות הארץ וכו'. שאין פירות האדמה בכלל פרי העץ כדאמר בגמרא. ואילן נקרא כל היכא דכי שקלי לפירא ואיתא לענף ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פירות לשנה האחרת באילן כזה מברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל היכא דכי שקלי לפירא לא ישאר ענף שיחזיר ויוציא פירות לשנה האחרת אין מברכין על פירותיו אלא בפה''א:
על כולם אם אמר שהכל יצא. ואפי' על הפת ועל היין ומיהו לכתחילה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע לברך ברכה הראויה לו:
הלכה: רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דְּרִבִּי יוּדָה הִיא דְּרִבִּי יוּדָה עֲבִיד אֶת הָאִילָנוֹת כְּקַשִּׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא פֵּירוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פֵּירוֹת הָאֲדָמָה. וְאֵין פֵּירוֹת הָאֲדָמָה בִּכְלַל פֵּירוֹת הָעֵץ. רַב הוּנָא אָמַר חוּץ מִן הַיַּיִן וּמִן הַפַּת. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגֶּפֶן. חוּץ מִן הַפַּת שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
Traduction
R. Ezéchia dit, au nom de R. Jacob bar-Aha (441)(Bikurim 1, 8).: le 1er avis émane de R. Juda; car il dit de considérer les arbres comme la tige (c’est-à-dire que l’arbre est au fruit ce que la paille est un graine de blé). R. Yossé réplique que c’est une opinion communément admise que les fruits des arbres peuvent être classés parmi ceux de la terre (442)Voilà ce qui autorise l'échange des formules., mais l’inverse ne se peut pas. R. Houna dit (443)Au sujet de la fin de la Mishna. qu’il faut faire une exception pour le vin et le pain. C’est l’expression de la Mishna (§ 1): hormis le vin, dit-elle, pour lequel on dit la formule: ''créateur du fruit de la vigne'', et hormis le pain, pour lequel on dit la formule: ''qui produit le pain de la terre (444)En raison de leur supériorité.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר' יודא היא. מתני' דקתני בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אלמא דעיקרו של אילן כארעא הוא כר' יהודה דפ''ק דבכורים הוא דאתיא:
דר' יודא עביד את האילנות כקשים. כלומר אף להאילנות שנקצצו ונעשו קשים ששוב אינן יונקין מן הקרקע אפ''ה משוי להו ר' יהודה כאילנות גמורים היונקים מן הקרקע והוו כקרקע כדתנן שם יבש המעיין ונקצץ האילן מביא הבכורים מהן ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעיין ונקצץ האילן אין כאן אדמה ור' יהודה אומר מביא וקורא דכארעא חשיבי:
א''ר יוסי. לא היא דדברי הכל היא מתני' והיינו טעמא דפירות האילן בכלל וכו' כדפרישית במתני':
חוץ מן היין ומן הפת. הא דקתני על כולם אם אמר שהכל יצא חוץ משנים אלו דקבעו להן חכמים ברכה לעצמן ואפי' בדיעבד לא יצא בברכת שהכל:
מתניתא אמרה כן וכו'. אלמא דהן אינן בכלל פירות האילן ופירות הארץ וכי קתני על כולם אם אמר שהכל יצא אפירות האילן ופירות הארץ דרישא קאי:
תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הַמְּשַׁנֶּה עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּֽבְעוּ חַכָמִים לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר כָּל שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה מִבְּרִייָתוֹ וְלֹא שִׁינָּה בִּרְכָתוֹ לֹא יָצָא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִילוּ אָמַר בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא הַחֵפֶץ הַזֶּה. מַה נָאֶה הוּא זֶה יָצָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרִבִּי מֵאִיר. מִילְתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה כֵן. חַד פַּרְסוֹי אָתָא לְגַבֵּי רַב בְּגִין דַּאֲנָא אֲכַל פִּיסָּתִי וְלָא אֲנָא חֲכִים מְבָֽרְכָה עָלֵיהּ וַאֲנָא אֲמַר בָּרוּךְ דְּבָרָא הָדֵין פִּיסָּא נְפִיק אֲנָא יְדֵי חוֹבָתִי. אֲמַר לֵיהּ אִין.
Traduction
R. Yossé dit: Dès qu’on change la formule adoptée par les sages, on n’a pas accompli son devoir. R. Juda dit: Si, pour un objet qui a changé de forme (le pain et le vin), on ne modifie pas la formule de bénédiction, on n’a pas accompli son devoir. R. Méir dit qu’il suffit même de dire: ''Béni soit le créateur de cet objet qui est si beau''! Et R. Jacob bar-Aha dit, au nom de Samuel, que cet avis sert de règle. Le fait suivant, survenu à Rav, en est une preuve. Un juif persan se présente chez lui et lui: Quand je mange du pain, ne sachant pas quelle formule convenable de bénédiction, je dis: ''Soit béni le créateur de ce morceau de pain'', ai-je alors accompli mon devoir? -Oui, répondit Rav.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ד:
כל שנשתנה מברייתו ושינה ברכתו לא יצא. כצ''ל וכך הוא בתוספתא וכלומר דוקא באלו שנשתנו מברייתן ועל ידי כך בא להם ברכתן כגון הפת והיין אם שינה ברכתן לא יצא:
מילתיה דרב אמרה כן. שמעינן ממילתיה דרב דלקמיה דאמר נמי הלכה כר''מ:
חד פרסוי. מארץ פרס:
אתא לגבי רב. ושאל לו בשביל שאני אוכל פיסתי. חתיכה פת שלי ואיני יכול לברך המוציא ואומר אני ברוך וכו' אם אני יוצא ידי חובתי וא''ל אין וכר''מ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source