Le texte Le vocabulaire Les révisions
Berakhoth
Daf 40b
משנה: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן מִפְּנֵי הַטֵּירוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הֻבְטַחְתּוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִילָּתוֹ רְשָׁאִי.
Traduction
L’officiant ne doit pas répondre amen après la bénédiction des Cohanim, pour qu’il ne soit pas induit en erreur (397)''L'officiant énonce avant les cohanim le mot à mot pour la bénédiction; il est donc à craindre, s'il répond amen comme les fidèles, qu'il ne s'embrouille dans l'énonciation des mots.''. S’il n’y a pas d’autre cohen que lui, il ne doit pas prononcer la formule de bénédiction (398)C'est aussi par la crainte qu'il n'ait pas l'esprit assez calme pour terminer la prière.. S’il est certain de pouvoir la prononcer sans se troubler et de continuer aussi la prière, il lui est loisible de le faire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא יענה אחר הכהנים אמן. בסוף כל ברכה כמו ששאר צבור עונים:
מפני הטירוף. שלא תטרוף דעתו ויטעה לפי שש''צ צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור ולהתחיל הברכה שראוי להתחילה:
לא ישא את כפיו. שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שאפשר שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:
ואם הבטחתו. ואם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הציבור רשאי לישא את כפיו:
הלכה: תַּנִּי הַפּוֹרֵס אֶת שְׁמַע וְהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְהַנּוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְהַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה וְהַמַּפְטִיר בְּנָבִיא וְהַמְבָרֵךְ עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה לֹא יַעֲנֶה אַחַר עַצְמוֹ אָמֵן. וְאִם עָנָה הֲרֵי זֶה בּוּר. אִית תְּנָיֵי תַּנִּי הֲרֵי זֶה בּוּר. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי הֲרֵי זֶה חָכָם. אָמַר רַב חִסְדָּא מַאן דָּמַר הֲרֵי זֶה חָכָם בְּעוֹנֶה בְּסוֹף. וּמַאן דָּמַר הֲרֵי זֶה בּוּר בְּעוֹנֶה עַל בְּרָכָה וּבְרָכָה.
Traduction
On a enseigné ceci: Ni celui qui (étant arrivé en retard à la synagogue) récite les formules partielles (de qaddish) dont on fait précéder le shema, ni celui qui passe à la tribune pour officier, ni celui qui lève les mains pour bénir l’assemblée, ni celui qui fait officiellement la lecture publique d’une section du Pentateuque, ni celui qui récite comme service final un chapitre des prophètes, ni celui qui prononce la bénédiction en accomplissant l’une des préceptes énoncés dans la Loi, ne doit répondre amen à ses propres paroles; s’il le disait, ce serait intelligent. Selon d’autres opinions, c’est un acte de sagesse. R. Hisda s’explique ainsi (399)''Il explique qu'il n'y a pas de contradiction entre les 2 Beraïthoth; le même acte est tantôt celui d'un ignorant, tantôt celui d'un homme instruit.'': Ceux qui prétendent qu’il est sage de répondre amen parlent de celui qui le dirait à la fin de tout (parce que c’est alors une sorte de confirmation de tout ce qu’il a dit auparavant); mais c’est un non sens de dire amen pour chacune des bénédictions
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא דמגילה פ''ג:
אית תניי תני הרי זה בור. העונה אמן אחר ברכותיו:
בעונה בסוף. כל הברכות כמו אחר כל י''ח ברכות דתפלה וכיוצא בה:
רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְנִשְׁתַּתֵּק זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן. אִם אֹמֵר אַתְּ מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹנִים נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן. וְהָאַחֲרוֹנִים נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶן וְלֹא נִתְבָּ‍ֽרְכוּ לִפְנֵיהֶן וּכְתִיב תּוֹרַת י֨י 40b תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ תְּמִימָה.
Traduction
R. Aba fils de R. Hiya bar-Aba, et R. Hiya, au nom de R.Yohanan, disent (391)(Megila 4, 1) et 5.: Si l’on est en train de lire la Loi et que l’on s’arrête, celui qui assiste le lecteur public reprend au point où le premier a commencé. En effet, si l’on admettait qu’il suffit au second de reprendre au point où le dernier vient de s’interrompre, il arriverait ceci: pour les premiers versets lus on aurait entendu en réalité la bénédiction qui se dit avant, mais non celle d’après (392)Toute la lecture officielle d'une section du Pentateuque faite au temple est suivie et précédée d'une bénédiction, répétée à chaque interruption, et il faut remarquer que chaque fidèle appelé à cette part d'office lisait lui-même sa section.; pour les derniers versets, il y aurait celle d’après, mais non celle d’avant. Or, il est écrit (Ps 19, 8): La loi de Dieu est parfaite (complète); elle récrée l’âme; il faut donc qu’elle soit présentée d’une manière complète (avec un nombre toujours égal de bénédictions).
Pnei Moshe non traduit
יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. זה שקרא לפניו ונשתתק כדמפרש טעמא שאם אומר את ממקום שפסק א''כ פסוקים הראשונים שקרא הראשון נתברכו לפניהן שבירך זה לפני קריאתן ולא נתברכו לאחריהן שהרי לא הספיק לברך:
והאחרונים. פסוקים אחרונים שקרא זה שעומד תחתיו נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהן שהרי מתחיל ממקום שפסק וגומר קריאת הראשון על סמך ברכתו שבירך כבר:
וכתיב תורת ה' תמימה וגו' שתהא כולה תמימה. בברכותיה שמברכין עליה והלכך צריך שיתחיל ממקום שהתחיל הראשין ואז יברך בתחילה ובסוף ונמצאו כל הפסוקים נתברכו לפניהן ולאחריהן:
תַּנִּי לֹא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד מְתַרְגֵּם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִפְּנֵי הַבְּרָכָה. וְהָתַנִּי לֹא יְהוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וְאֶחָד קוֹרֵא אִית לָךְ מֵימַר מִפְּנֵי הַבְּרָכָה אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁאֵין שְׁנֵי קוֹלוֹת נִכְנָסִין לְתוֹךְ אוֹזֶן אַחַת.
Traduction
On a enseigné ceci (393)ibid., § 5.: Lorsqu’on fait la lecture officielle (de la section du Pentateuque, le samedi, dans la synagogue), il ne faut pas que deux personnes lisent simultanément le texte pendant qu’une autre le traduit à haute voix. -Pourquoi? R. Zeira répond: -C’est pour qu’il n’y ait pas de contestation au sujet de la bénédiction (pour savoir qui des deux la dirait). Mais n’a-t-on pas enseigné: Il ne faut pas que deux personnes traduisent et qu’une autre lise le texte? Or, si une seule personne lit (et comme le traducteur ne prononce pas de bénédiction), comment supposer qu’il y ait contestation? Il faut donc alléguer une autre raison: c’est que l’oreille ne peut pas percevoir deux voix à la fois.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דמגילה פ''ג:
א''ר ר' זעירא. דטעמא הויא מפני הברכה שאי אפשר שיהו שנים מברכין על קריאה אחת ובלא ברכה היאך יקרא בתורה ופריך הש''ס על טעמיה דר''ז והתני שם בסיפא וכן לא יהו שנים מתרגמין וא' קורא וכי אית לך למימר מפני הברכה על התרגום אלא היינו טעמא דרישא והסיפא משום שא''א לשני קולית שיהו נכנסין לתוך אזן אחת דתרי קלי לא משתמעי:
תַּנִּי שְׁנַיִם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְאֵין שְׁנַיִם מַפְטִירִין בְּנָבִיא. אָמַר רִבִּי עוּלָּא קְרוּיוֹת בַּתּוֹרָה וְאֵין קְרוּיוֹת בְּנָבִיא.
Traduction
On a enseigné que deux personnes peuvent lire ensemble la Loi (la seconde personne suit à voix basse), mais on n’appelle pas deux personnes pour la lecture additionnelle d’un chapitre des prophètes (394)C'est sans doute pour cela qu'on a conservé l'habitude de la faire lire par les particuliers appelés à la Loi, et non par l'officiant.. R. Oulla dit: On fait plusieurs appels (et divisions de section) pour la Pentateuque, mais non pour les prophètes.
Pnei Moshe non traduit
תני. תניא אידך דפליג על הברייתא דהתוספתא:
א''ר עולא. טעמא דהאי תנא משום דקריאות בתורה כלומר עיקר החיוב מתקנת משה ועזרא שיהו קורין בתורה אבל לא תקנו הם לקרות בנביא וא''כ הואיל דקריאת התורה חובה עליהן יהבי דעתייהו לשמוע אפי' ב' הקורין ובנביא שתקנו חכמי' אח''כ להפטרה ואין חובה כל כך עליהם אין שנים קורין דלא יהבי דעתייהו לשמוע מהם:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמָיָא שְׁלשָׁה דְּבָרִים רוּבָּן וּמִיעוּטָן רַע וּבֵינוֹנִתָן יָפֶה הַשְּׂאוֹר וְהַמֶּלַח וְהַסֵּרוּב. בַּתְּחִילָּה מְסָרֵב שְׁנִייָה מְעַמְעֵם. וּבַשְּׁלִישִׁית רָץ וּבָא. רִבִּי חוּנָא הֲוָה יְתִיב בְּחַד כְּנִשְׁתָּא עֲאַל חֲזָנָא וְאַטְרַח עַל חַד דְּיֵיעוֹל וְלָא קְבִיל עִילוֹי. בְּסוֹפָא אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר לֵיהּ לָא יִכְעוֹס מָרִי עָלַי בְּגִין דְּלָא הֲוִינָא מִיתְעַר לָא עֲלִית. אֲמַר לֵיהּ עֲלָךְ לָא כְּעַסִּית אֶלָּא עַל הַדֵּין דְּאַטְרַח.
Traduction
R. Josué Droma (395)D'après lui, on ne doit pas refuser d'officier. disait: Il y a trois choses qui sont mauvaises lorsqu’il y en a trop ou trop peu, et qui sont bonnes dans une mesure moyenne: le levain, le sel et l’abstention. A la première invitation (d’officier), on refuse; à la seconde, on doit hésiter à accepter, à la troisième on accourt. R. Houna était assis dans une synagogue. Le servant entra et se donna beaucoup de mal pour qu’un nouvel arrivé montât près de la tribune, mais celui-ci n’accepta pas l’invitation. A la fin, ce nouvel arrivé se présenta à R. Eliézer (396)Cf. ci-dessus, p. 3, notes. et lui dit: ''Maître, ne sois pas fâché de mon abstention; je n’ai pas eu l’intention de te blesser, mais je ne suis pas monté parce que je n’étais pas bien disposé. – Ce n’est pas contre toi, répondit-il, que je suis fâché, mais contre ce servant qui t’importunait pour te faire approcher (de la tribune)''.
Pnei Moshe non traduit
בתחלה מסרב. כשאומרין לאחד לירד לפני התיבה להתפלל ובפעם שניה מגמגם כמו שרוצה ואינו רוצה ובפעם השלישית רץ ובא להתפלל:
עאל חזנא. ולא היה רוצה לעלות ולהתפלל והטריח על אחד שיתפלל במקומו ולא קיבל זה ממנו ובסוף בא זה לגבי ר''א להתנצל עצמו על שסירב ואמר אל יכעוס אדוני עלי שבשביל שלא הייתי מתעורר בגופי והרגשתי איזה כבדות בעצמי בשביל כך לא עליתי לבהכ''נ לירד לפני התיבה והשיב לו לא עליך כעסתי כ''א על זה שהטריח עליך הרבה:
בְּטִיטַיי אִשְׁתַּתַּק בְּאוֹפָנַייָא אֲתוּן וְשַׁייְלוּן לְרִבִּי אָבוּן. אֲמַר לוֹן רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה שֶׁעוֹבֵר תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. אָ‍ֽמְרִין לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן מַתְחִיל הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה. אֲמַר לוֹן מִכֵּיוָן דַּעֲנִיתוּן קְדוּשְׁתָּא כְּמוֹ שֶׁהוּא תְּחִילַת בְּרָכָה.
Traduction
Le ministre officiant Batityi s’est interrompu un jour (dans l’office du matin, après la Qedousha, ou sanctification de Dieu) en arrivant au passage de la prière qui parle des ophannim (êtres célestes). On vint consulter sur ce fait R. Aboun, qui dit, au nom de R. Josué ben-Lévi: Que celui qui le remplace reprenne au point d’arrêt. Mais, lui dit-on, n’a-t-on pas enseigné qu’il faut reprendre au commencement de la bénédiction où l’erreur a été constatée? Cependant, leur répondit-il, comme vous avez répondu à la sanctification de Dieu (qui précède le passage où il est question des ophannim), cela correspond à l’ensemble de la bénédiction (et il suffit donc de reprendre à ce passage).
Pnei Moshe non traduit
בטיטיי. שם אחד שעבר לפני התיבה ונשתתק באופנייה בסדר קדושה של ברכת יוצר אור והאופנים וכו' אתון ושאלון לרבי אבון מהיכן יתחיל זה שעובר תחתיו:
אמר לון מכיון דעניתון קדושתא. כשפתח הראשון באופנים כבר ענו הצבור קדושה בתחלה הוי השתא ממקום זה ואילך כמי שהוא תחלת ברכה:
Berakhoth
Daf 41a
משנה: כֵּיצַד מְבָ‍ֽרְכִין עַל הַפֵּירוֹת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגֶּפֶן. וְעַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְּרָקוֹת הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים.
Traduction
Quelle est la bénédiction des fruits (408)''La Mishna suppose qu'on sait déjà qu'il faut prononcer une bénédiction pour tous les produits consommés; il ne s'agit plus que de régler les diverses formules.''? Pour les fruits des arbres on dit: ''Sois loué, créateur des fruits de l’arbre'', excepté pour le vin (409)''En raison de sa supériorité; il est l'objet d'une formule à part, comme le pain.'', à propos duquel on dit: ''Créateur du fruit de la vigne''. Mais sur les fruits de la terre on dit ''créateur du fruit de la terre'' sauf pour le pain, car sur le pain on dit ''Celui qui produit le pain de la terre''. Sur les légumes on dit: ''créateur du fruit de la terre''; mais pour le pain on dit: ''qui fait sortir le pain de la terre''. Pour la verdure, on dit: ''créateur du fruit de la terre'', et selon R. Juda: ''créateur des espèces de légumes''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד מברכין. דסברא הוא שמברכין על הנהנין כדי שלא יהנה מעולם הזה בלא ברכה:
חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת:
בורא מיני דשאים. לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא שהן ירקות וזרעים שהן מיני קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה הני מילי ירקות שדרכן לאוכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאוכלן מבושלין ואכלן מבושלין אבל אותן שדרכן לאכול חיין ואכלן מבושלין או שדרכן לאכול מבושלין ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל וירקות שאוכלין אותן בין חיין בין מבושלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין:
משנה: הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה סִימָן רַע הוּא לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִיבּוּר הוּא סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָ‍ֽמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָ‍ֽמְרוּ לוֹ מְנַייִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶן אִם שְׁגוּרָה תְפִילָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקוּבָּל. וְאִם לָאו יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטוּרָף.
Traduction
Si l’on se trompe en priant (en disant un mot pour un autre), c’est un mauvais présage; si c’est un ministre officiant qui se trompe, c’est un mauvais signe pour ceux qu’il représente, car l’envoyé d’un homme est comme lui-même. On raconte que lorsque R. Hanina ben-Dossa priait Dieu pour les malades, il disait de suite: Tel mourra, tel vivra. -''Comment, lui disait-on, sais-tu cela? -C’est que, répondait-il, si je dis ma prière couramment, je sais qu’elle est agréée; au cas contraire, je suis troublé, et mon vœu est par conséquent rejeté''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם שגורה תפלתי בפי. שהיא סדורה בפ' במרוצה ואיני נכשל בה:
שהוא מטורף. החולה הוא מטורף כמו אך טרוף טורף. א''נ לשון טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת היא ואינ' מקובלת:
הלכה: רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר וּבִלְבַד בְּאָבוֹת.
Traduction
R. Aha bar-Jacob dit: Ces présages ne peuvent s’appliquer qu’à la première section (405)Si pour le commencement, su couramment, il y a eu erreur, c'est de mauvais augure..
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובלבד באבות. הא דאמרו המתפלל וטעה בברכת אבות הוא שאמרו שברכה זו ראשונה היא וצריך לכוין בה:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא 41a שְׁנַיִם יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן מְמַצְּעִין אֶת הַכֹּהֵן. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁכּוּלָּם שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן תַּלְמִיד חָכָם מְמַצְּעִין אֶת הֶחָבֵר.
Traduction
. R. Hanina dit (400)Cet alinéa, dit Frankel n'a que faire ici.: S’il se trouve à la synagogue deux simples israélites et un cohen, on place ce dernier au milieu (401)Cf. ci-dessus, (3, 2) fin. (pour faire honneur). Dans quel cas les range-t-on ainsi? Lorsque tous trois sont de valeur égale; mais si l’un d’eux est un savant, on le place au milieu (il a le pas).
Pnei Moshe non traduit
שנים ישראל ואחד כהן. שהיו מהלכין בדרך ממצעין את הכהן לכבדו לפי ששלשה המהלכין הגדול באמצע:
ממצעין את החבר. דת''ח קודם לכהן עם הארץ ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא:
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁחָלָה בְנוֹ וְשָׁלַח שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים אֵצֶל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא בְּעִירוֹ. אָמַר לוֹן הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶעֱלֶה לַעֲלִיָּיה וְעָלָה לַעֲלִיָּיה וְיָרַד אָמַר לָהֶן בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁנִּינוּחַ בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל מֵחָלְייוֹ וְסִייְמוּ בְּאוֹתֶהּ שָׁעֶה תָּבַע מָזוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בֵּרִבִּי נַחְמָנִי אִם כִּווָנתָּ אֶת לִבְּךָ בִתְפִילָּה תְּהֵא מְבוּשָּׂר שֶׁנִּשְׁמְעָה תְפִילָּתָךְ. וּמַה טַעַם תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִם עָשׂוֹ שִׂפְתוֹתָיו שֶׁל אָדָם תְּנוּבָה יְהֵא מְבוּשָּׂר שֶׁנִּשְׁמְעָה תְפִילָּתוֹ. מַה טַעַם בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר י֨י וּרְפָתִיו.
Traduction
Lorsque R. Gamliel vit son fils malade, il envoya deux savants auprès de R. Hanina ben-Dossa, dans sa ville, pour le consulter. Il leur dit -Attendez-moi ici, je vais monter dans ma chambre (pour prier), puis je vous répondrai. Lorsqu’il fut redescendu, il leur dit: J’ai maintenant la conviction (par la prière que j’ai faite) que le fils de R. Gamliel est rétabli de sa maladie. Ils marquèrent le moment précis où, de son côté, le convalescent avait en effet demandé à reprendre de la nourriture. R. Samuel bar-Nahmeni dit: Si l’on applique toute son attention pendant la prière, on peut être assuré qu’elle a été exaucée (406)''V. Midr. Rabba sur (Lv 16); sur (Dt 2).''. Pourquoi? Parce qu’il est dit (Ps 10, 17): Tu raffermis leur cœur; tu leur prêtes l’oreille (407)La ferveur du cœur est le signe de la prestation des oreilles, et prouve que la prière est exaucée.. R. Josué ben-Levi dit: Si les lèvres de l’homme se remuent toutes seules (c’est-à-dire, si les expressions lui arrivent spontanément), il peut être assuré que sa prière est exaucée. Pourquoi? Parce qu’il est écrit: Il crée l’action des lèvres: Que la paix soit de près et de loin, dit l’Eternel, et je le guérirai (Is 57, 19).
Pnei Moshe non traduit
תנובה. שמרגיש בעצמו שאומרה סדורה ותיבה אחר תיבה כהוגן ובכוונה:
בורא ניב שפתים. כשיש ניב שפתים אז מבושר לו שלום:
הדרן עלך אין עומדין
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִיָּמַי לֹא בֵּרַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן וְלֹא הִנַּחְתִּי יִשְׂרָאֵל לְבָרֵךְ לְפָנַי.
Traduction
Cependant R. Josué ben-Levi dit (402)(Gitin 5, 9).: Jamais je n’ai récité la formule des bénédictions après le repas, en présence d’un cohen (afin de lui en laisser l’honneur), et je n’ai pas non plus permis à un simple israélite de les dire à ma place (afin de tenir dignement mon rang de lévite).
Pnei Moshe non traduit
ולא הנחתי ישראל לברך לפניו. גרסי' להא בפ' הנזקין בהלכה ט':
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר כָּל כֹּהֵן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי כַּד הֲוָה תָּשִׁישׁ הֲוָה חֲזִיק רֵישֵׁיהּ וְקָאִים לֵיהּ אֲחוֹרֵי עֲמוּדָה. רִבִּי אֶלְעָזָר נְפִיק לֵיהּ לִבְרָא.
Traduction
R. Juda ben-Pai dit, au nom de R. Eléazar: Tout cohen qui se trouvant à la synagogue, ne lève pas la main pour bénir l’assemblée, transgresse un précepte positif du Pentateuque qui l’ordonne (Nb 6, 23). R. Juda ben-Pazi, étant un jour indisposé, s’entoura la tête solidement d’un turban (403)Pour montrer la cause de son abstention., et il se plaça derrière une colonne du temple (pour se tenir à distance de l’enceinte que bénissaient les prêtres, et s’excuser de ce que son indisposition l’empêchait de prendre part, comme cohen, à la bénédiction solennelle). Quant à R. Eléazar, il sortait en ce cas.
Pnei Moshe non traduit
כד הוה תשיש. ולא היה יכול לישא את כפיו הוה חזיק רישיה קושרו בחוזק למען יראו שמחמת תשות כח אינו הולך לנשיאות כפים והיה עומד אחורי העמוד בבית הכנסת אבל ר' אלעזר היה נוהג שיצא לחוץ מבהכ''נ כשלא היה יכול לישא את כפיו:
רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּמָא בֵּרִבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי שִׂמְלַאי עִיר שֶׁכּוּלָּהּ כֹהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. לְמִי הֵן מְבָ‍ֽרְכִין לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּצָפוֹן לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּדָרוֹם לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּמִזְרָח לַאֲחֵיהֶן שֶׁבְּמַעֲרָב. וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן הַנָּשִׁים וְהַטַּף.
Traduction
R. Aha et R. Tanhouma bar-R. Hiya disent au nom de R. Samlaï: Lorsqu’une communauté entière ne se compose que de cohanim, ils doivent pourtant tous lever les mains pour bénir les fidèles. -Mais qui bénissent-ils alors? -Leurs frères du nord, du sud, de l’orient et de l’occident. -Et qui leur répond amen? -Les femmes et les enfants.
Pnei Moshe non traduit
נושאין את כפיהן. כולן:
לאחיהם שבצפון וכו'. כלומר להעם שבשדות:
תַּנָּא אַבַּיי בֵּי רִבִּי בִּנְיָמִן הָעוֹמְדִין לַאֲחוֹרֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָן בִּכְלַל בְּרָכָה. הָעוֹמְדִין לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר ווָא אֲפִילוּ חוֹמָה שֶׁל בַּרְזֶל הַבְּרָכָה מַפְסֶקֶת. הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִים נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא נִתְכַּווֵן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לַאֲחוֹרָיו. לָאֲחוֹרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו הַזִּייָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל הַצְּדָדִין שֶׁלְּפָנָיו הַזִּייָתוֹ כְּשֵׁירָה. הֲדָא אָ‍ֽמְרָה אַף הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִים מִכְּלַל בְּרָכָה הֵן.
Traduction
Abayé a enseigné chez R. Benjamin: Ceux qui se tiennent derrière des cohanim ne sont pas englobés dans cette bénédiction, mais ceux qui se tiennent devant eux en jouissent toujours; fussent-ils séparés d’eux par un mur de fer, dit R. Hiya bar-Aba, la bénédiction le traversera. Mais qu’en est-il de ceux qui se tiennent de côté? C’est un cas à résoudre d’après la mishna suivante (404)Mishna, 6, (Para 12, 2).: ''Si (en aspergeant des objets avec l’eau de lustration) on a l’intention de la répandre devant soi et qu’elle tombe derrière, ou si l’inverse a lieu, l’aspersion est considérée comme défectueuse et insuffisant (car c’est un manque de soin); si l’on a l’intention de la répandre au contraire devant soi, et qu’elle tombe aux côtés, l’aspersion est valable''. Cela démontre, pour notre sujet, que les personnes qui se tiennent de côté pendant l’office des cohanim sont englobées dans la bénédiction.
Pnei Moshe non traduit
אינן בכלל ברכה. דהני לא אניסי והן מראין בעצמן שאין הברכה חשובה בעיניהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים משום שהברכה צריך להיות פנים כנגד פנים. דכתיב כה תברכו וגו' אמור להם:
העומדים לפני הכהנים. פנים כנגד פנים אפי' יש דבר מפסיק ביניהם הואיל דלא קיימי אחורי העורף לא מיקרי הפסק כדאמר ר''ח בר ווא:
אפי' חומה של ברזל אין הברכה מפסקתן. כצ''ל וכן הוא בגיטין שם:
העומדין מן הצדדין. מהו אי חשיבי כלפניהם או לא:
נשמעינה מן הדא. מתני' דפרה פ' י''ב:
והזה לאחריו. שהיו גם שם כלים הצריכין הזייה:
הזייתו פסולה. דבעינן שיהא מתכוין להם:
על הצדדין הזייתו כשירה. וכן הוא בגיטין ול''ג התם שלפניו אלמא דצדדין כלפניו חשיבי:
אָמַר רַב חִסְדָּא וְצָרִיךְ שֶׁיְהֵא הַחֲזָן יִשְׂרָאֵל. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר אִם הָיָה כֹהֵן אֶחָד אוֹמֵר כֹּהֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים כֹּהֲנִים. אָמַר רַב חִסְדָּא אֲפִילוּ כֹהֵן אֶחָד אוֹמֵר כֹּהֲנִים שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא לַשֵּׁבֶט.
Traduction
R.Hisda dit que le ministre officiant doit être un simple israélite (l’invitation de bénir qui est adressée par lui aux cohanim ne doit pas être faîte par l’un d’eux). R. Nahman bar-Jacob dit: Lorsque le ministre officiant adresse cet appel, il le fait au singulier au cas où il n’y a qu’un prêtre, de même que l’on emploie le pluriel lorsqu’il y en a plusieurs. R. Hisda dit au contraire d’employer toujours le pluriel, car on est censé appeler toute la tribu à bénir le peuple.
Pnei Moshe non traduit
וצריך. לכתחילה שיהא החזן המקרא ישראל:
כהן אחד. אומר המקרא כהן ולשנים קורא כהני':
שאינו קורא אלא לשבט. כהנים עם קדושיך ולעולם שייך לומר כהנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source