Berakhoth
Daf 21a
משנה: 21a חָתָן אִם רוֹצֵה לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הָרוֹצֵה לִיטּוֹל אֶת הַשֵּׁם יִטּוֹל.
Traduction
Si le fiancé désire faire la lecture du shema, même la première nuit de son mariage, il le peut. Mais R. Siméon bar-Gamliel dit qu’il n’est pas permis à chacun de s’arroger un vain titre (de gloriole).
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול. אם לא מוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין זה אלא יוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ואין הלכה כרשב''ג וקצת מרבוותא אמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק''ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים אם לא יקרא בלילה א' מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה אלא השתא משום דטריד במצוה:
הלכה: תַּנִּי כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל צַעַר כָּל הָרוֹצֵה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל שְׁבָח לֹא כָּל הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן מִינּוּ אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר.
Traduction
On a enseigné ceci (205)Tossefta à Taanit ch. 1.: Pour tout ce qui est une imposition de privations ou de souffrance (comme le jeûne), chacun peut se considérer, soit comme un simple particulier, soit comme un homme instruit (lequel d’ordinaire s’impose plus de sacrifices pour la religion). Et l’on s’attirera les bénédictions du ciel. Mais on ne peut agir de même, à l’exception du savant, lorsqu’il s’agit d’une question de luxe ou d’honneurs (dans laquelle la vanité peut être mise en jeu), à moins que l’on n’ait été nommé administrateur de la communauté (auquel cas c’est maintenir la dignité de la fonction que de la rehausser par une marque extérieure d’éclat).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה''ב:
תַּנִּי מִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מִשְׁתַּקֵּעַ אֲפִילוּ בְשָׂדֶה שֶׁהִיא מְלֵאָה כוּרְכְּמִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בַדֶּרֶךְ וְהָיוּ מִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים וְרָאוּ אֶת רִבִּי יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ וּבָא כְנֶגְדָּן. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִי הוּא זֶה שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ בְאֶצְבַּע אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס הוּא שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו לְשׁוּם שָׁמַיִם. אָמַר לֵיהּ וְלָא כֵן תַּנִּי כָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל שְׁבָח לֹא כָל הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן מִינּוּ אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר. אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּי כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל צַעַר כָּל הָרוֹצֵה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְחוּד דְּלָא יְבַזֶּה חוֹרָנִין.
Traduction
Il est permis de marcher aux bords (des champs cultivés) pour éviter les bourbiers des grandes routes (206)''Baba bathrâ, 5, 1; B. ib., fol, 81a.'', et même dans les plantations de safran (dont la perte serait trop sensible); on peut passer, si la route est complètement défoncée (au point qu’il soit impossible d’y faire quelques pas). R. Abahou raconte qu’il arriva à R. Gamliel et à R. Josué d’être obligés de longer les champs à cause de l’état détrempé de la route; et ils voyaient que R. Juda ben-Paphos s’enfonçait en allant vers eux. R. Gamliel dit à R. Josué: ''Quel est cet homme qui fait parade (se désigne comme savant) au point de ne pas traverser les champs? – C’est, répondit son compagnon, R. Juda ben-Paphos, dont toutes les actions ont un but religieux. – Mais, objecta le premier, n’a-t-on pas enseigné que, lorsqu’il s’agit de s’attirer les louanges par des scrupules exagérés, on n’a pas le droit, si l’on est un simple particulier, de renchérir sur les prescriptions légales, à moins d’être l’administrateur de la communauté? – C’est vrai, répondit l’interlocuteur; mais on a aussi enseigné que, lorsqu’il s’agit de s’imposer des souffrances, chacun a le droit d’être scrupuleux; et il s’attirera les bénédictions du ciel'' (or, c’était là le cas de Juda ben-Paphos). Toutefois, ajoute R. Zeira, on ne doit pas en faire une occasion de mépriser les autres (et il nous fait injure par ses procédés).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דב''ק פ''ח מסתלקין לצדדין להשדות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך לשם מפני יתידות הדרכים כשהארץ יבישה ועשויה כמין גריד וכיתדות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מסתלקין לצדדין וזה א' מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמודא בפ' המוכר את הספינה:
ובשעה שהוא משתקע וכו'. כלומר אם השדה שהיא מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אם הולכין ודורסין עליה ואם יקיף ולא יעבור באותה שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז מותר להסתלק אפי' לאותה שדה מליאה כרכום מפני טורח המרובה:
שהיה משתקע. הרבה ונטה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א''נ ובשעה שהוא משתקע שצריך להשתקע עצמו הרבה בהדרך שהיא עשויה כמין גומות ועולה ויורד שכיחי הרבה בה מסתלקין אפי' לשדה כרכום:
באצבע. מראה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא:
שכל מעשיו לשום שמים. ואין לחושדו משום יוהרא:
ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח וכו'. ור''ג היה סבור לדמות זה לדבר של שבח שמראה חשיבות לפניהם שהוא מדקדק במעשיו ומחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין:
אמר ליה. ר' יהושע והא תני כל דבר של צער וכו'. והאי נמי דבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הדרך כשאינו מסתלק לצדדין:
ובלחוד דלא ובזה חורנין. הא דאמרי' דבדבר של צער אם רצה לעשות אותה דוקא בפני עצמו יכול להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדא לא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשו' לפנים משורת הדין והוא עושה:
דֵּלֹמָא. רִבִּי מִייָשָׁא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲווּ יָֽתְבִין אָֽכְלִין בְּחָדָא מִן אִילֵּין כְּנִישָׁתָא עִלִּייָתָא. אִתָּת עוֹנָתָא דִצְלוּתָא וְקָם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַצְלַייָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מִייָשָׁא לָא כֵן אַלְפָּן רַבִּי אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. וְתַנִּי חִזְקִיָּא כָּל מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִדָּבָר וְעוֹשֵׂהוּ נִקְרָא הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן חָתָן פָּטוּר. חָתָן אִם רוֹצֶה. אָמַר לֵיהּ וְלָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. אָמַר לֵיהּ יָכוֹל אַנָּא פְטָר כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם.
Traduction
Une fois (207)(Shabat 1, 1) bis (f. 3 a)., R. Yassa (208)Fraenkel corrige: R. Meischa (à cause de la suite). et R. Samuel bar-R. Isaac étaient assis ensemble pour prendre le repas dans l’une des salles supérieures de la maison de réunion. Lorsque l’instant de la prière survint, R. Samuel bar-R. Isaac se leva. R. Meisha lui dit: Ce n’est pas là ce que nous a enseigné Rabbi (209)(Shabat 1, 1).: Si l’on a commencé le repas, dit-il, on n’a pas besoin de s’interrompre. Aussi Hiskia a-t-il enseigné que celui qui est dispensé d’accomplir une chose et l’accomplit cependant mérite le nom d’homme simple. Cependant, fut-il objecté, n’a-t-on pas appris (§ 8) que le fiancé est dispensé de la lecture du shema, et pourtant, s’il veut, il peut le lire? Il est loisible, répondit-il, de répondre selon l’avis de R. Gamliel. En effet, celui-ci renchérit un jour sur sa propre opinion, en lisant le shema lorsqu’il en était dispensé; et, comme ses disciples lui firent observer qu’il se contredisait lui-même, il leur répondit: -Je ne vous écoute pas, s’il s’agit de m’autoriser à me détourner de l’adoration de Dieu, même pour un instant. (210)Traduit par feu L. Hollaenderski. Il a fallu compléter cette version en bien des points, surtout pour les acceptions d'origine grecque ou latine, et ajouter une page finale traitant d'impuretés, que le défunt avant craint d'aborder.
Pnei Moshe non traduit
דלמא. מעשה בר' ייסא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא' מבהכ''נ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל:
א''ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה. כלומר דאע''פ ששנינו שהחתן פטור מק''ש אפ''ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין:
א''ל יכיל אנא פתר כר''ג. והכי גריס לה בפ''ק דשבת ול''ג ההיא א''ל קמא. כלומר דמתני' דהכא כר''ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק''ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק''ש דאית ביה קבלת מלכות שמים:
הדרן עלך היה קורא
Berakhoth
Daf 21b
משנה: מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו פָּטוּר מִקִּרְיַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִילִּין. נוֹשְׂאֵי הַמִּיטָּה וְחִילּוּפֵיהֶן וְחִילּוּפֵי חִילּוּפֵיהֶן אֶת שֶׁלִּפְנֵי 21b הַמִּיטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּיטָּה. אֶת שֶׁהַמִּיטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִין. וְאֶת שֶׁאֵין הַמִּיטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶן חַייָבִין. אֵילּוּ וָאֵילּוּ פְטוּרִין מִן הַתְּפִילָּה.
Traduction
Lors d’un décès, et aussi longtemps que le mort n’est pas enterré, les proches parents sont dispensés de la lecture du shema et de la mise des phylactères. Quant aux porteurs, ainsi que leurs remplaçants et leurs adjoints, soit qu’ils se trouvent devant le cercueil, soit qu’ils le suivent (211)Des groupes étaient posés sur le passage du mort, et ils se chargeaient tour à tour de le porter, considérant cet acte comme une œuvre pie., si l’on a besoin d’eux, ils sont dispensés de réciter le Shema; sinon, ils y sont obligés. Dans l’un et l’autre cas, ils sont dispensés de la prière d’amida.
Pnei Moshe non traduit
מתני מי שמתו מוטל לפניו. אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם מוטל עליו לקוברו:
פטור מק''ש ומן התפילין. משום דטריד טרדא דמצוה:
וחילופיהן. שכן דרך שמתחלפין לפי שהכל רוצים לזכות במצוה:
את שלפני המטה ואת שלאחר המטה. כלומר בין אלו ובין אלו את שהמטה צורך בהן שצריכין לשאת את המטה פטורין ואת שאין המטה צורך בהם כגון ההולכין ללוות את המת בלבד לכבודו חייבין:
אלו ואלו פטורין מן התפלה. דלאו דאורייתא היא כמו ק''ש ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירה:
הלכה: תַּנִּי וּמִן הַתְּפִילִּין. אָבֵל בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּיּוֹם הַשֵׁנִי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת הוּא חוֹלְצָן כָּל שִׁבְעָה דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשֵּׁנִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלְצָן. אִם בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין צוּרְכָה מֵימַר מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו. אֶלָּא בְגִין דְּתַנָּא דָא תַנָּא דָא.
Traduction
Nous avons enseigné (212)(Moed Qatan 3, 5). qu’au premier jour de deuil, ils (les proches parents) ne mettent pas les phylactères; le second jour, ils y sont obligés. Mais, quand des étrangers arrivent (pour les consoler), il faut les retirer n’importe quel jour de la semaine; c’est l’avis de R. Eléazar. R. Yéhoshouah dit que, le premier et le deuxième jour, on ne met pas les phylactères, et que, le troisième, il faut les mettre sans plus les ôter. S’il en est ainsi (que le second jour encore on ne les mette pas), à quoi bon la Mishna enseigne-t-elle qu’on est dispensé de mettre les phylactères seulement quand le mort n’est pas enterré? C’est vrai; mais de même qu’on a mentionné la dispense du shema (en présence d’un mort), de même on a parlé de la dispense des phylactères quoiqu’elle s’étende jusqu’au deuxième jour.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ומן התפילין. קתני במתני' ומן התפילין וקשיא מאי איצטריך ליה כדמסיק לקמן הקושיא מהאי ברייתא דלקמיה כמו שהיא שנויה בפ' אלו מגלחין ואגב מייתי לה לכולא:
אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. עליו דילפינן מדקאמר ליה הקדוש ב''ה ליחזקאל פארך חבוש עליך זה תפילין מכלל דלכ''ע אסור וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:
ואם באו פנים חדשות. מן המנחמין:
הוא חולצן כל שבעה. כלומר מיום השני עד סוף כל שבעה חולץ אותן כשיבאו ומשילכו מניחן:
ר' יהושע. ס''ל דשני ימים אסור להניחם והא דכתיב כיום מר עיקר מרירות הוא דהוי חד יומא אבל אבילות שני ימים הוין:
ואם באו פנים חדשות. משלישי ואילך אינו צריך לחולצן:
אם ביום השני. השתא מסיק להקושיא דאם ביום השני של אבילות אסור להניח תפילין אם כן צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו דפטור מן התפילין בתמיה:
אלא בגין דתנא דא. בשביל דתני ק''ש במתני' תני נמי תפילין ואע''ג דמשנה דלא צריכא היא:
רִבִּי זְעִירָא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּנְתִינָה וּכְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲלִיצָה. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי נָתַן בְּיוֹם הַשֵּׁנִי כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחְלוֹץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְכֵינִי נַעֲשֶׂה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחְלוֹץ וְאִין כֵינִי נֵימָא הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Traduction
R. Zéra et R. Jérémie soutiennent, au nom de Rav, qu’on adopte la règle de R. Eléazar, concernant la mise des phylactères (le deuxième jour), et celle de R. Yéhoshouah (de ne pas les ôter à la vue des étrangers, si on les a). R. Zéra demande alors: Quand on a mis les phylactères le second jour, comme le veut R. Eléazar, ne faut-il pas les garder (à l’arrivée des étrangers), comme le veut R. Yéhoshouah? -Oui, dit R. José, fils de Aboun; si l’on a mis les phylactères le second jour, selon l’avis de R. Eléazar, il faut ne plus les ôter (à l’arrivée des étrangers), selon R. Yéhoshouah. Puisqu’il en est ainsi, on peut conclure que la règle est comme le veut R. Eléazar pour la mise.
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''א בנתינה. דביום השני הוא נותן תפילין וכר' יהושע בחליצה דמשלישי ואילך אינו חולצן אף אם באו פנים חדשות:
נתן ביום השני כר''א. דהלכתא כוותיה בנתינה אלא הא דמספקא לן מהו שיעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ כלומר מהו שיעשה בדיניה דר''א כסברת ר' יהושע בחליצה דהיינו ביום השני אם אינו צריך לחולצן אם באו פנים חדשות דאלו ר''א לדידיה ס''ל דאפי' כל שבעה הוא חולצן מיהו לדידן דלא קי''ל כר''א בחליצה כ''א כר' יהושע ולדידיה משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן דהא ביום השני ס''ל דאינו נותן כלל והשתא הבעיא היא ביום השני אי נהגינן כסברת ר' יהושע בחליצה שאינו צריך לחולצן:
א''ר יוסי בר' בון וכיני. וכך הוא הדין באמת דכר''א בנתינה הוא דקי''ל אבל לא בחליצה וא''כ אם נתן בשני כדיניה דר''א אינו צריך לחולצן דהא בחליצה כר' יהושע הוא דקי''ל דכל זמן שמותר להניחן אינו חולצן אפי' אם באו פנים חדשות:
ואין כיני נימא הלכה כר''א. כלומר דמתמה הש''ס דאם כן הוא דאפי' ביום השני אינו חולצן א''כ לאיזה ענין הוא דאיצטריך ליה למימר הלכה כר' יהושע בחליצה שהרי לר' יהושע גופיה משלישי ואילך הוא דקאמר ואי אנן נהגינן גם בשני דאין לחולצן לא לימא אלא הלכה כר''א בנתינה לחודיה וממילא שמעינן דדוקא בנתינה הלכתא כוותיה אבל לא בחליצה ואף ביום השני אינו חולצן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source