Berakhoth
Daf 16a
משנה: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ (רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר) יָצָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ 16a לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה יַחְזוֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה.
Traduction
Si quelqu’un récite le shema tellement bas qu’il ne s’entende pas lui-même (157)Cf. Sifri à (Dt 6, 4)., il a pourtant accompli le devoir; selon R. Yossé, cela ne suffit pas. S’il récite incorrectement, il n’est pas tenu de recommencer, selon R. Yossé; mais il le faut, selon R. Juda. Celui qui récite à rebours n’est pas dispensé d’une nouvelle lecture, et celui qui se trompe dans sa récitation doit reprendre à partir de l’endroit où il s’est trompé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' יוסי אמר לא יצא. משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות''ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת''ק:
קרא ולא דקדק באותיותיה. להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת:
ר' יוסי אומר יצא. והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי''ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי''ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס:
הקורא למפרע. הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה:
לא יצא. דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה:
יחזור למקום שטעה. אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב''ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך:
הלכה: רַב אָמַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. דִּלָכֵן מַה כֵן אָֽמְרִין סְתָמָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כִסְתָמָא. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וּמַה צְרִיכָא לְמֵימַר רַב הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. אֶלָּא בְגִין שָׁמַע דְּתַנִּי לָהּ רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְפוּם כֵּן צָרִיךְ לְמֵימַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל.
Traduction
Rav dit: en pratique, on adopte comme règle l’avis de chacun en ce qu’il a de moins sévère. S’il n’en était pas ainsi (s’il n’avait rien dit), que serait-il admis? -N’est-ce pas une règle fixe que si un anonyme (le préopinant), émet un avis contraire à R. Yossé, le premier a la prépondérance? Ou encore, si R. Yossé discute l’avis de R. Juda, ce dernier prédomine? A quoi bon alors Rav dit-il qu’on suit l’avis de chacun en ce qu’il a de moins grave? -C’est que, ayant entendu dire que R. Hiya avait enseigné cet avis au nom de R. Juda (de sorte que ce n’est plus celui d’un anonyme), il a fallu préciser qu’elle est la règle à suivre pour ce cas contesté.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל. בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת''ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי:
ופריך דלא כן מה אנן אמרין. הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא''כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא''כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה:
אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר''מ. כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר''מ דס''ל הכי והכי איתא התם בפ''ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה''ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר''מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר''ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר''מ הוא דס''ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות''ק דמתני' היינו ר''מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא''כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר''מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי:
לפום כן. צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש''מ דהלכה כת''ק:
Berakhoth
Daf 16b
תַּנִּי נִתְפַּלֵּל וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי יוֹסֵי. הַייְּדֵין רִבִּי יוֹסֵי הֲדָא דְתַנִּינָן הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. אָמַר רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר מַה פְלִיגִין רַבָּנָן וְרִבִּי יוֹסֵי בִּשְׁמַע דִּכְתִיב בָּהּ שְׁמַע. הָא שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת לֹא. מִן דָּמַר 16b רַב מַתָּנָה דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא הֲוֵי הִיא שְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו. יִשְׁמְעוּ אָזְנֶךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר.
Traduction
On a enseigné: Si quelqu’un dit la prière (amida) trop bas pour pouvoir s’entendre lui-même, on considère pourtant le devoir comme accompli. D’après qui a-t-il fallu enseigner cela? D’après R. Yossé (158)Puisque, d'après l'anonyme de la Mishna, c'est un devoir suffisant même pour la lecture du schema'. Il va donc sans dire qu'il en est de même, selon lui, pour la 'amida, qui est moins grave.. Or, quel est ce R. Yossé? -C’est celui qui professe dans la Mishna une opinion contraire à l’anonyme. R. Matna dit également que c’est un avis de ce docteur (159)(Megila 2, 4): le sourd est impropre à lire.. En effet, R. Yossa (un homonyme bien postérieur au premier) dit: on avait supposé d’abord que le sujet de la contestation entre les rabbins et R. Yossé était le mot shema, qui veut dire, écoute, entends, et que pour tous les autres commandements ce serait inutile; on vient nous dire, au contraire, que l’auteur de cet avis, selon R. Matna, est R. Yossé; cela démontre qu’il en est du shema comme de tous les autres commandements (il faut les entendre). Pourquoi? -C’est que R. Yossé se fonde sur ce verset (Ex 15, 26): Tu prêteras l’oreille à ses commandements (en général); tes oreilles doivent entendre ce que ta bouche prononce (160)Cf. (Sanhedrin 2, 3), et les passages parallèles du Midrash cité par M. Schuhl, Sentences, etc., p. 335.
Pnei Moshe non traduit
למי נצרכה. האי ברייתא לר' יוסי דמתני' כדמפרש ואזיל:
היידין ר' יוסי. איזה ר' יוסי וקאמר הדא דתנינן וכו' וכלומר דלר' יוסי דס''ל במתני' דבק''ש אף בדיעבד לא יצא קמ''ל דבתפילה מודה הוא דבדיעבד יצא דלא כתיב בה שמע. וכן י''ל דהאי למי נצרכה אמתני' דתרומות נמי קאי דקתני התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שלכתחילה צריך להשמיט לאזניו כשמברך ובדיעבד תרומתו תרומה דאף ר' יוסי דמתני' מודה בה מיהו הא דלקמן אמתני' דמגילה איתמר כדמשמע מהסוגיא ולא שייכא כולה אמתני' דתרומות כ''א מקצת ממנה:
אמר רב מתנה דר' יוסי היא. האי דרב מתנה לאו אמתני' דהכא איתמר אלא אמתני' דפ''ב דמגילה כדלקמן והכי נמי גרים לדרב מתנה התם ואיידי דמשתעי בדינא דר' יוסי מייתי לה וכן נמי מייתי לה בפ''ק דתרומות וכדרך הש''ס הזה דאגב מייתי לכולא מילתא מה דאיתמר בדוכתיה. דתנינן התם הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ועלה קאמר רב מתנה התם דמתני' דפוסל בחרש דר' יוסי היא:
א''ר יוסי. הוא ר' יוסי אמורא דהאי ש''ס ולפעמים קורא אותו רב יוסף כדמשמע בכמה דוכתי:
הוינן סברין מימר. אי לאו דאוקמי רב מתנה למתני' דמגילה כר' יוסי דמתני' היינו סוברין לומר דעד כאן ל''פ רבנן ור' יוסי במתני' אלא בשמע משום דכתיב בה שמע ומר דריש לה להשמיע לאזניו ומר דריש לבכל לשון כדפרישית במתני':
הא שאר כל המצות. דלא גלי לן קרא לא פליג ר' יוסי ומודה הוא דא''צ להשמיע לאזניו אבל מן מה דאמר רב מתנה ר' יוסי היא מתני' דמגילה הוי היא שאר כל המצות כק''ש לר' יוסי ובדיעבד נמי לא יצא חרש במגילה כדמפרש טעמיה דדריש מוהאזנת למצותיו:
אָמַר רַב חִסְדָּא לֵית כַּאן חֵרֵשׁ. הַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן הִיא. מַתְנִיתָא לְרִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִסְתַּבְּרָא דְיוֹדֵי רַב חִסְדָּא בִּתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן עַל כָּרְחֵיךְ אִיתְמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי דְתַנִּינָן חֲמִישְׁתָּא קַדְמִייָתָא וְלֹא תַנִּיתָא עִמָּהֶן אִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְהָא תַנִּינָן חֲמִישְׁתָּא אַחֲרָנִייָתָא וְלֹא תַנִּיתָהּ עִמָּהֶן. הָא סוֹפָךְ מֵימַר דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא.
Traduction
Selon, R. Hisda, il n’est pas question du sourd; c’est une simple façon de parler. L’avis exprimé dans la Mishna est même conforme à R. Juda. R. Yossah dit: R. Hisda paraît reconnaître que l’opinion anonyme qui interdit les oblations faites par un sourd (161)''Pour bien comprendre cette déduction, il faut avoir sous les yeux la Michnâ suivante, qui se trouve au traité (Terumot 1, 1); comf. Babli, même traité, 15a): '''' Il y a cinq individus qui ne peuvent prélever la dîme, sous peine d'accomplir un acte insuffisant; ce sont: le sourd, le fou, l'enfant, celui qui prélève ce qui ne lui appartient pas, et l'étranger qui prélève l'oblation sur les biens d'un israélite, même avec l'autorisation du propriétaire. Le sourd, qui parle sans entendre, ne doit rien prélever; mais si cet acte est fait, il est valable. Partout ailleurs, en parlant des sourds, il est question de sourds-muets ''''. On voit que cet avis ne porte pas de nom d'auteur, et qu'on peut par analogie l'appliquer à R. Yossé. Cf. (Terumot 1, 1) (f. 41e); (Megila 2, 5) (f. 73b).'' est de R. Yossé. En effet, R. Hanina dit, au nom de R. Hisda, que c’est son avis. R. Yossé bar-R. Aboun dit qu’il en est forcément ainsi, car lorsqu’on fait l’énumération des cinq premières personnes qui ne doivent pas prélever l’oblation, on n’y compte pas le sourd (donc, on suppose, sauf avis contraire, que cela lui est permis; c’est R. Yossé qui l’interdit). Mais, objectera-t-on, cela va sans dire, puisque l’oblation, même déjà prélevée, ne peut servir? -Non, cela ne va pas sans dire, car le sourd ne compte pas non plus dans l’énumération des cinq dernières personnes auxquelles c’est défendu: finalement, il faut dire que l’interdiction du sourd a été faite par R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
אמר רב חסדא לית כאן חרש. רב חסדא פליג אדרב מתנה דאוקי לההיא מתני' כר' יוסי וקאמר דאפי' תימא כר' יהודא ובחרש בדיעבד יצא וא''נ אפי' לכתחילה ולא גרסינן במתני' דמגילה חרש אלא אשגרת לישן היא הואיל דבכל מקום שונה התנא חרש עם שוטה וקטן קאמר הכי וחרש דקתני לאו דוקא הוא לדינא:
מתני' לר' יהודה. כלומר והשתא מתניתא דהתם לר' יהודה נמי אתייא וכדאמרן:
א''ר יוסי. אע''ג דפליג רב חסדא עליה דרב מתנה ואוקי למתני' דמגילה כר' יודא מסתברא הוא דמיהת מתני' דתרומות דתנינן התם בפ''ק חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום לפי שאינו שומע הברכה ואם תרם תרומתו תרומה בהאי מתני' מודה רב חסדא דלא אתיא אלא כר' יוסי ואע''ג דר' יוסי דמתני' דהכא ס''ל דאף בדיעבד לא יצא שאני' התם דברכות מדרבנן הן והלכך לכתחילה הוא דלא יתרום ובדיעבד תרומתו תרומה דאין הברכות מעכבות וכן א''ר חנינא בשם רב חסדא דמוקי למתני' דתרומות כר' יוסי דמתני':
א''ר יוסי בר בון. על כרחך אית לן למימר דמתני' דתרומות ר' יוסי היא וא''צ ראיה דמגופא דמתני' שמעינן לה דהא תנינן התם חמשה קדמייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החש''ו וכו' ולא תניתה להאי חרש המדבר ואינו שומע עמהן ואי משום דהני חמשה אפי' בדיעבד אין תרומתן תרומה ובמדבר ואינו שומע בדיעבד תרומתו תרומה אכתי קשיא והא תנינן התם לקמן חמשה אחרנייתא חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשיכור וכו' ולמה לא תניתה למדבר ואינו שומע עמהן:
הוי סופך מימר. אלא על כרחך דהאי דמדבר ואינו שומע דר' יוסי היא ומשום הכי לא קתני לה עם הני חמשה אחרנייתא דהא קמ''ל התנא דהאי דינא המדבר ואינו שומע כר' יוסי היא דמודה בה דבדיעבד יצא דאלו הוי תני עם הני חמשה האחרונים ה''א דהאי דינא כר' יהודה אתיא וס''ל דלכתחיל' לא כמו באינך דאפי' לר' יהודה לכתחילה לא ודמיא להנך חמשה דהתם הלכך הוא דתני באנפי נפשה לאשמעינן דהאי דינא כר' יוסי הוא ומודה בה לענין דיעבד כדאמרן אבל לר' יהודה אפי' לכתחילה הוא תורם:
אֵלּוּ צָרִיךְ דִּקְדּוּק. עַל לְבָֽבְךָ. עַל לְבַבְכֶם. עֵשֶׂב בְּשָֽׂדְךָ. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. הַכָּנָף פְּתִיל. אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ. רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י֙י.
Traduction
Voici la liste des mots du shema à la lecture desquels il faut s’appliquer (pour ne pas les confondre, à cause de la consonance de la lettre finale du premier mot avec l’initiale du mot suivant): par exemple Æbbl l[ ''sur ton cœur; -sur votre cœur; -de l’herbe dans ton champ; -vous périrez bientôt; -à l’angle du vêtement un fil; -vous de la terre''. R. Hanina, au nom de R. Aha, ajoute à cette nomenclature l’expression que Dieu a promis par serment (162)Curieuse observation philologique: on pouvait déjà confondre 'ain et alef comme sons..
Pnei Moshe non traduit
אלו. התיבות שצריכין דיקדוק ליתן ריוח בין הדבקים:
אשר נשבע ה'. גם בזה צריך שידקדק להתיז את העי''ן דלא לישתמע נשבה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חוֹשֶׁךְ. דְּלָא יֵימַר יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא נוֹגַהּ. רִבִּי חַגַּיי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא שָׁם שָׁרוּ לָךְ דְּלָא יֵימַר שָׁם הַלְלוּ לָךְ. רִבִּי לֵוִי רִבִּי אֶבְדִּימָא דְחֵיפָה בְשֵׁם רִבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי צָרִיךְ לְהַתִּיז לְמַעַן תִּזְכְּרוּ. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא צָרִיךְ לְהַתִּיז כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. תַּנִּי אֵין מַעֲבִירִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא חֵיפָנִין וְלֹא בֵּישָׁנִין וְלֹא טִיבְעוֹנִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חֵיתִין הֵיהִין וְעַיְנִין אָאִין. אִם הָיָה לְשׁוֹנוֹ עָרוּךְ מוּתָּר.
Traduction
R. Samuel bar-Hanina, ajoute encore, au nom de R. Oshia (la formule de la première bénédiction du matin): ''qui forme la lumière et crée les ténèbres (163)Imitation d'(Is 45, 7). Compar. pour les détails, Babli, même traité, fol. 11b.'', pour ne pas dire: qui forme la lumière et crée l’éclat du jour. R. Haggaï, au nom de R. Aba bar-Zabda, prescrit de dire les mots: là ils t’ont chanté, pour qu’on ne dise pas: ils t’ont loué là (164)Pour éviter la confusion des deux lamed dans le mot Hallel, louer.. R. Levi, R. Abdima de Hipa, au nom de R. Levi bar-Sisi, dit: Il faut faire sonner la consonne ''zaïn'' du mot Tizkerou (165)Afin de ne pas lire tiskerou, vous serez payés., afin que vous vous souveniez (dans la troisième section du shema). R. Yona, au nom de R. Hisda, dit qu’il faut prononcer de même les mots ''ki léolam Hasdo'', sa grâce (166)Le mot hébreu, lu autrement, signifie l'opposé. est éternelle (Ps 136, 1). On a enseigné (167)Cf. J. (Megila 2, 1). qu’il ne faut pas faire officier par les gens des localités de Hipa, Baïsan, ou Tibon, car ils prononcent la lettre j comme h, et le h comme a (même observation philologique que plus haut); ce n’est permis que s’ils ont une prononciation correcte).
Pnei Moshe non traduit
ובורא חושך. מפני שצריך להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה דלא יאמר ובורא נוגה ואע''ג דאיכא למ''ד בריש פסחים דאור לילי הוא וא''כ מזכיר הוא שניהם אפ''ה צריך לומר לישנא דלא מסתפקא:
שם שרו לך. אם לא אמר פ' ציצית בלילה אמרי' בפ''ק דאומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ומבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושם שרנו לך ולא יאמר הללו לך מפני שצריך ליזהר דלא לישתמע כתיבה אחת הללוך:
צריך להתיז כי לעולם חסדו. בהלל ובפסוקים דלא לישתמע חשדו:
אם היה לשונו ערוך. כמו ארוך כלומר שהיה מגמגם בלשונו כאלו המגמגמין מחמת שלשונם קצת ארוך וכבד עליהם להוציא המבטא ומאריכין ביותר טרם שמדברין מותר מפני שזה אינו משנה האותיות מהוייתן:
פיסקא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. רִבִּי יוֹנָה אָמַר תַּנָּא רַב נַחְמָן בַּר אָדָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תַּנָּא נַחְמָן סַבָּא וְהָיוּ כְּדֶרֶךְ הֲוִייָתָן יְהוּ. תַּנִּי אַף בְּהַלֵּל וּבִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה כֵּן.
Traduction
Celui qui lit à rebours n’a pas accompli son devoir''. – R. Yona dit, au nom de R. Nahman bar-Ada, ou, selon R. Yossé, au nom de Nahman Saba: L’expression biblique qu’ils soient (Dt 4, 6) indique que les mots doivent rester dans leur ordre. Il en est de même pour la lecture du Hallel (168)Voir ci-dessus, note 100 et de l’histoire d’Esther.
Pnei Moshe non traduit
והיו כדרך הוייתן יהו. כסדר שהן כתובין בתורה ולא למפרע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source