הלכה: חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה כול'. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרִיהוֹן אָֽמְרִין. אַרְבָּעָה דָמִים הֵן. אָדוֹם הוּא שֶׁהוּא לוֹקֶה וְנַעֲשֶׂה שָׁחוֹר. שְׁמוּאֵל אָמַר. שָׁחוֹר בָּא מִכּוּלָּן. מְנַיִין לַחֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְהִיא גִילְתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ. וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ. דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ. וְהָא וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ מִינְּהוֹן הוּא. אֶלָּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִימֵי זִיבָתָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ זִיבָה. וּמְנַיִין שֶׁיֵּשׁ דָּמִים טְמֵאִין וְיֵשׁ דָּמִים טְהוֹרִין. רִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵף בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. כְּתִיב כִּי יִפָּלֶה מִמְּךָ דָבָר לִמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בֵּין דָּם לְדָם. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ דָּמִים טְמֵאִין וְיֵשׁ דָּמִים טְהוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בין דם ודם אין כתיב כאן. דאי הוה כתיב הכי הוה משמע בין דם נדה ודם זיבה וכולן טמאין אבל השתא דכתיב בין דם לדם משמע דבמראה דמים פליגי בין דם טמא לדם טהור:
ומנין וכו'. דלמא כל דם דאתי מינה טמא הוא:
אלא שבא עליה. שהכתוב בא כאן ללמד עליה בימי זיבתה ומה שעושה אותה זבה כמפורש בפרשה:
דם יהיה זובה בבשרה והא ואשה כי יזוב זוב דמה מנהון הוא. כלומר הני קראי לא מרבי מידי דמנהון הן מדמיה שהוזכרו ולא בא הכתוב כאן אלא לגופן כדמסיים ואזיל:
גמ' ארבעה דמים הן וכו'. כדפרישית במתני':
שחור בא מכולן. כלומר כולן אם לקו נוטין הן למראה שחור:
משנה: 8a חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה הָאָדוֹם וְהַשָּׁחוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם וּכְמֵימֵי אֲדָמָה וְכַמֶּזֶג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. הַיָּרוֹק עֲקַבְיָה בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. אָמַר רִבִּי מֵאִיר אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶּם מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכמזוג. כיצד ב' חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני מקום ידוע בארץ ישראל פ''א יין העשוי מגפנים הנטועים בבקעה ובעמק לשון חבצלת השרון. ובזמן הזה כל מראה טמא הוא חוץ מן הלבן והירוק ככרתי או כמראה שעוה והזהב כל שאינו נוטה לאדמומית:
ומציף עליו מים. נותן מים על העפר עד שיהו המים צפין ע''ג ומשערין אותן עכורים ואין משערין אותן צלולין:
מבקעת בית כרם. מקום ידוע בארץ ישראל ששמו בית כרם:
כברור שיש בו. העלין הברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן ושלש שורות של שלש שלש עלין יש בכרכום ואין בודקין אלא בשורה האמצעית ובעלה האמצעי שבה שהוא המשובח שבכולן:
דיהא מכאן. שנדהא מראיתו ואינו שחור כל כך טהור וה''ה לכל דמים טמאין דבכולהו עמוק מכאן טמא דיהא מכאן טהור חוץ מן המזוג דבין עמוק ובין דיהא טהור:
שחור כחרת. של דיו היבש והוא כעין שיש בשולי הכלי שהוא שחור הרבה ולא כמראה הדיו שמלמעלה שהוא קלוש ואינו שחור כל כך:
מתני' כדם המכה. כדם תחלת הכאה של סכין בשחיטה א''נ כדם תחלה של הקזה שהוא אדום הרבה:
מתני' חמשה דמים טמאין באשה. כדמפרש בגמרא דארבעה דמין הן דילפינן מקראי והיא גילתה את מקור דמיה וטהרה ממקור דמיה ומיעוט דמיה שנים הרי ד' דמים אדום וקרן כרכום ומימי אדמה ומזוג והחמישי שהוא שחור בכלל אדום הוא אלא שלקה:
וכקרן כרכום. כמראה זיו הכרכום מלשון כי קרן עור פניו:
וכמימי אדמה. כדמפרש במתני' דלקמן:
וכמזוג. כיין אדום המזוג במים:
וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא מבשר צלי:
בית הלל מטהרין. וג' מחלוקת בדבר ת''ק דאמר ה' דמים טמאין ותו לא ס''ל דמימי תלתן ובשר צלי תולין לא אכלין ולא שורפין וב''ש מטמאין ושורפין עליהן תרומה וקדשים וב''ה מטהרין לגמרי והלכה כב''ה:
עקביה בן מהללאל מטמא. דס''ל האי ירוק כקרן כרכום הוא אלא שלקה והאי ירוק דקאמר כמראה אתרוג ולא כמראה כרתי שאין זה נוטה למראית אדמומית כלל:
וחכמים מטהרין. וג' מחלוקת נמי בירוק ת''ק סבר תולין ועקביא מטמא ושורפן וחכמים מטהרין לגמרי והלכה כחכמים והן ר' יוסי דלקמן:
אם אינו מטמא משום כתם. להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה מטמא משום משקה וחשוב הוא דם להכשיר את הזרעים לקבל טומאה ככל שאר הדם שהוא א' מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:
לא כך ולא כך. לא מטמא משום כתם ולא מכשיר את הזרעי' וכן הלכה:
אף כמימי תלתן. כמים ששורין בהן התלתן פינצרי''קי בלע''ז:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי. הֲרֵי שִׁבְעָה. דּוֹמִין הֵן לְמֵימֵי אֲדָמָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לא טִימֵּא רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא שֶׁנָּגַע בּוֹ עֲקַיבִהָ. וִיטַמֵּא כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי שֶׁנָּֽגְעוּ בָהֶן בֵּית שַׁמַּי. אוֹמְרִין הֵן. דּוֹמִים לְמֵימֵי אֲדָמָה. דָּם טָהוֹר מַכְשִׁיר. דָּם טָמֵא אֵינוֹ מַכְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומרין הן דומין למימי אדמה. לא מצית אמרת הכי דהא טעמייהו דב''ש מפני שבכלל מימי אדמה הן וא''כ הוו דם טמא מדאורייתא ודם טהור הוא מכשיר דם טמא אינו מכשיר וכלומר דלא שייך ביה הכשר בדם טמא דקי''ל דכל המטמאין אין צריכין הכשר שהרי טומאתן והכשרן כאחת הן חוץ מדם השרץ דמטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו כדתנן בפ''ו דמכשירין ולא שייך לומר דאם אינו דם להוי כמשקה להכשיר דמנא ליה לר''מ לאיפלוגי בכך אם לשיטת ב''ש הוא טמא וא''צ הכשר אבל לשיטת עקביא שפיר הוא דשייך דה''ק דשמעינן לעקביא דמחמיר הוא בירוק לטמאו מצד חומרא ולא דס''ל דהוי דם טמא מדאורייתא וא''כ אמאי מטהריתו לגמרי לכל הפחות ליהוי כמשקה להכשיר הזרעים:
ויטמא כמי תלתן וכמי בשר צלי שנגעו בהן בית שמאי. כלומר מאי חזית דמפרשת להא דר''מ אדם ירוק ואליבא דעקביא דילמא אהני דמטמאי ב''ש קאמר דלהוו כמשקה להכשיר הזרעים:
לא טימא ר' מאיר אלא שנגע בו עקביא. כלומר בהאי דם ירוק שנגע בו עקביא והיינו דם ירוק עלה קאמר ר''מ לחכמים שאם אינו מטמא משום דם טמא באשה יהא כמשקה להכשיר את הזרעים:
הרי שבעה. לב''ש ולא כתיב אלא תרי ודמיה וכדאמרן ומשני דאלו דומין הן למימי אדמה ובכללו הן:
משנה: אֵי זֶהוּ הָאָדוֹם כְּדַם הַמַּכָּה. הַשָּׁחוֹר כְּחֶרֶת. דִּיהֵא מִיכֵּן טָהוֹר. וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ. וּכְמֵימֵי אֲדָמָה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם וּמֵצִיף מַיִם. וְכַמֶּזֶג שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכמזוג. כיצד ב' חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני מקום ידוע בארץ ישראל פ''א יין העשוי מגפנים הנטועים בבקעה ובעמק לשון חבצלת השרון. ובזמן הזה כל מראה טמא הוא חוץ מן הלבן והירוק ככרתי או כמראה שעוה והזהב כל שאינו נוטה לאדמומית:
ומציף עליו מים. נותן מים על העפר עד שיהו המים צפין ע''ג ומשערין אותן עכורים ואין משערין אותן צלולין:
מבקעת בית כרם. מקום ידוע בארץ ישראל ששמו בית כרם:
כברור שיש בו. העלין הברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן ושלש שורות של שלש שלש עלין יש בכרכום ואין בודקין אלא בשורה האמצעית ובעלה האמצעי שבה שהוא המשובח שבכולן:
דיהא מכאן. שנדהא מראיתו ואינו שחור כל כך טהור וה''ה לכל דמים טמאין דבכולהו עמוק מכאן טמא דיהא מכאן טהור חוץ מן המזוג דבין עמוק ובין דיהא טהור:
שחור כחרת. של דיו היבש והוא כעין שיש בשולי הכלי שהוא שחור הרבה ולא כמראה הדיו שמלמעלה שהוא קלוש ואינו שחור כל כך:
מתני' כדם המכה. כדם תחלת הכאה של סכין בשחיטה א''נ כדם תחלה של הקזה שהוא אדום הרבה:
מתני' חמשה דמים טמאין באשה. כדמפרש בגמרא דארבעה דמין הן דילפינן מקראי והיא גילתה את מקור דמיה וטהרה ממקור דמיה ומיעוט דמיה שנים הרי ד' דמים אדום וקרן כרכום ומימי אדמה ומזוג והחמישי שהוא שחור בכלל אדום הוא אלא שלקה:
וכקרן כרכום. כמראה זיו הכרכום מלשון כי קרן עור פניו:
וכמימי אדמה. כדמפרש במתני' דלקמן:
וכמזוג. כיין אדום המזוג במים:
וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא מבשר צלי:
בית הלל מטהרין. וג' מחלוקת בדבר ת''ק דאמר ה' דמים טמאין ותו לא ס''ל דמימי תלתן ובשר צלי תולין לא אכלין ולא שורפין וב''ש מטמאין ושורפין עליהן תרומה וקדשים וב''ה מטהרין לגמרי והלכה כב''ה:
עקביה בן מהללאל מטמא. דס''ל האי ירוק כקרן כרכום הוא אלא שלקה והאי ירוק דקאמר כמראה אתרוג ולא כמראה כרתי שאין זה נוטה למראית אדמומית כלל:
וחכמים מטהרין. וג' מחלוקת נמי בירוק ת''ק סבר תולין ועקביא מטמא ושורפן וחכמים מטהרין לגמרי והלכה כחכמים והן ר' יוסי דלקמן:
אם אינו מטמא משום כתם. להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה מטמא משום משקה וחשוב הוא דם להכשיר את הזרעים לקבל טומאה ככל שאר הדם שהוא א' מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:
לא כך ולא כך. לא מטמא משום כתם ולא מכשיר את הזרעי' וכן הלכה:
אף כמימי תלתן. כמים ששורין בהן התלתן פינצרי''קי בלע''ז:
וּכְמֵימֵי אֲדָמָה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם מֵיצַף מַיִם. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מֵיצַף מַיִם עַל גַבֵּי מַטְלֵית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיצף מים על גבי מטלית. כלומר שיהו המים צפין על גבי האדמה כל כך כמו אם היה גבוה כמטלית עליה:
וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ. כְּלַח וְלֹא כְיָבֵשׁ. כָּעֶלְיוֹן וְלֹא כַתַּחְתּוֹן. בְּרוֹאֶה אֵת הַצֵּל וְלֹא בְרוֹאֶה אֶת הַחַמָּה. רִבִּי אַבָּהוּ אַייְתֵי קוֹמֵי רִבִּי לָֽעְזָר בְּאִילֵּין קוֹזְקַזְתְּהוֹן. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר דָּהוּ מַרְאָיו. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אַייתֵי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ דַּם שָׂעִיר בָּאָדוֹם. וְדַם דָּגִים בְּשָׁחוֹר. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר דָּהוּא מַרְאָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברואה את הצל ולא ברואה את החמה. כלומר בעליון שאמרו לאו בעליון ממש שרואה את החמה אלא ברואה את הצל של עליון והוא האמצעי והוא עליון נגד התחתון:
באילין קוזקזתהון. הביא לפניו אלו כוסות שמקבלין בהן דם הקזה ולהראו' מראה האדום שאמרו וא''ל על אלו שהראה לו כבר דיהו מראיו שנשתנו דלא משערין אלא בכוס ראשון:
דם שעיר באדום. דם של שעיר הביא לפניו להראות דוגמת מראה האדום ודם דגים לדוגמת מראה השחור וא''ל כבר נשתנו ודיהא מראיו:
וְהַשָּׁחוֹר כְּחֶרֶת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. רִבִּי בָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. נוֹטֵל אֶת הַחֶרֶת וְנוֹתֵן עַל גַּבֵּי עוֹר לָבָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. עַל גַּבֵּי עוֹר צָבוּעַ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַבָּנִן. שָׁחוֹר כְּעוֹרֵב שָׁחוֹר כְּעֵנַב שֶׁחוֹר כְּזֶפֶת טָהוֹר. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁחוֹר כִּדְיוֹ טָהוֹר. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּפִּילְיוֹן שֶׁלָּרֹאשׁ הַבָּא מִמְדִינַת הַיָּם טָמֵא. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. כָּל הַלֵּין מִילַּייָא לְעוֹבֲדָא. אָמַר לֵיהּ. אִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כּוּלְּהוֹן דִּיהֵא מִיכֵּן טָהוֹר. עָמוֹק מִיכֵּן טָמֵא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כּוּלְּהוֹן דִּיהֵא מִיכֵּן טָהוֹר. עָמוֹק מִיכֵּן טָהוֹר חוּץ מִשָּׁחוֹר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנִינָן. וְהַשָּׁחוֹר כְּחֶרֶת טָמֵא. דִּיהֵא מִכֵּן טָהוֹר. הָא עָמוֹק מִיכֵּן טָמֵא. לֹא אָֽמְרִינָן אֶלָּא שָׁחוֹר. הָא כּוּלְּהוֹן אֲפִילוּ עֲמוּקִין מִיכֵּן טְהוֹרִין. קַרְתֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְרַב יְהוּדָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא וּמְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלָא עָֽבְדִין עוֹבְדָא דִכְוָותֵיהּ. דְּרִבִּי חֲנִינָה מָזַג מֶזֶג לְבַר קַפָּרָא. אָמַר לֵיהּ. כְּזֶה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. טָמֵא. אַדְהִיתֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. טָהוֹר. אָמַר לֵיהּ. יְהֵא שְׁלָמָא לְגַבְרָא דְטָעָה בְפוּמֵיהּ וְלֹא טָעָה בְעֵיינוֹי. הֲווֹן בְּעֵיי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. טָהוֹר. בִּמְצַחְצֵחַ. וּמָּאן דָּמַר. טָמֵא. בְּשֶׁאֵינוֹ מְצַחְצֵחַ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת מִשֶׁלְּבֵית רִבִּי שֶׁהָֽיְתָה רוֹאָה דָמִים שְׁחוֹרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יעֲקֹב בַּר זַבְדִּי וְקוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי וּבִקְשׁוּ לְטַמּוֹתָהּ. אָמַר לוֹן רִבִּי חֶלְבּוֹ. כֵּן אָמַר רַב חוּנָא בְשֵׁם רַב. שָׁחוֹר מַקְדִּיר טָהוֹר. מְצַחְצֵחַ טָמֵא. לֹא אָמַר אֶלָּא שָׁחוֹר. הָא כּוּלְּהוֹן אֲפִילוּ מְצַחְצְחִין טְהוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל הלין מילייא לעבודה. אם כל הדברים הללו למעשה הן וא''ל אין:
דתנינן והשחור כחרת טמא דיהא מכאן טהור. ומשמע הא עמוק מכאן טהור ומדקתני גבי שחור דוקא משמע דלא אמרן אלא בשחור הא כולהון אפי' עמוקין מכאן ממראיהן שנשנו טהורין:
קרתיה דרב יהודה. באתריה דרב יהודה היו נוהגין כר''ש בן לקיש ורב יהודה בעצמו כר' יוחנן:
תני בר קפרא. מהא דבר קפרא נראה דמסייע לרשב''ל ואפ''ה לא עבדינן עובדא כוותיה אלא כר' חנינה:
דר' חנינא מזג לבר קפרא. הראה לפניו מראה מזוג והיה עמוק ממראה ששנינו במתני' וא''ל כזה מהו א''ל טמא חזר ואדהיתה וא''ל טהור וזהו כר''ל שאמר בכולן עמוק מכאן טמא:
אמר ליה יהא שלמא לגברא דטעי בפומיה ולא טעוי בעיינוי. שלא טעה במראה והכיר בין עמוק לדיהא ומיהו טעי בפומיה דר' חנינא ס''ל דמזוג בין עמוק מכאן ובין דיהה מכאן טהור:
הוון בעיי מימר מ''ד טהור בשאינו מצחצח ומ''ד טמא במצחצח. כצ''ל וכדמוכח מדלקמן. אם הוא מצחצח ואינו מקדיר על הבגד או על המטלת שבודקת בו הוא מראה טמא ואם הוא מקדיר ונבלע בו הוא טהור כך היו רוצין בני הישיבה למימר דלא פליגי כלום דמר אמר במצחצח ומר אמר בשאינו מצחצח:
נישמעינה מן הדא. מן האי מעשה ש''מ דאין חילוק בשאר מראות כ''א בשחור אמרו כן:
וביקשו לטמותה. ולא הוי שמיע להו להא דאמר רב לקמיה:
מקדיר. אם נבלע הוא ואין מראיתו נראה כ''כ טהור ואם הוא מצחצח טמא ולא אמרן אלא בשחור הא שאר כל המראות אם אינן כמו ששנינו במתני' אפי' הן מצחצחין טהורין:
כפליון. כסודר של ראש השחורין הבאין ממדה''י טמא:
שחור כדיו. כמראה דיו הלח והקלוש טהור:
טהור. דכל הני מראה דיהה של שחור:
על גבי עור צבוע. אפי' ע''ג צבוע:
על גבי עור לבן. שניכר בו מראה השחור:
הלכה: אֵי זֶהוּ הָאָדוֹם כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי עוּלָּא דְקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא. כְּדַם הַמַּכָּה שֶׁלָּקָת וְשִׁינָּת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. 8b וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָדוֹם כְּדַם הַמַּכָּה. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן וְרִבִּי אֶבְדַּומָא דְּמִן חֵיפָא הֲווֹן יָֽתְבִין. אָתָא חַד בַּר נַשׁ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן לְרִבִּי אֶבְדַּומָא. קָרוֹב הוּא זֶה לָבוֹא לְדַם נִידָּה. מַה וּפְלִיג. שֶׁאִילּוּ יְשַׁנֶּה הֲוָה כְדַם הַנִּידָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאילו ישנה. לא פליג אלא ה''ק שאילו ישנה והוכה בה פעם שנית ויצא דם הוה כדם הנדה:
מה ופליג. אם ר' יצחק פליג על הא דר''ש בן מנסיא דאמר שלקת ושנת:
אתא חד בר נש. והיתה בו מכה המוציאה דם ואמר ר' יצחק קרוב הוא זה המראה לבוא למראה דם נדה:
ומתניתא אמרה כן. ומלישנא דמתני' דייקינן הכי דקתני כדם המכה מאי המכה משמע שהיתה בו מכה וכאותו דם היוצא אם חזר ושנה ונגף בה:
גמ' שלקת ושנת. שהיתה בו מכה וחזר והוכה עליה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source