משנה: הַמַּפֶּלֶת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגִינוֹס וְזָכָר תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. טוּמְטוּם וְזָכָר וְאַנְדְרוֹגִינוֹס וְזָכָר תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. טוּמְטוּם וּנְקֵיבָה אַנְדְרוֹגִינוֹס וּנְקֵיבָה תֵּשֵׁב לַנְּקֵיבָה בִּלְבַד. יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס לִכְשֶׁיָּצָא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד. יָצָא כְדַרְכּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא רוֹב רֹאשׁוֹ. וְאֵי זֶה הוּא רוֹב רֹאשׁוֹ מִשֶּׁתֵּצֵא פַדַחְתּוֹ. הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה הוּא תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. אֵין יָדוּעַ אִם וְולָד הָיָה תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה וְלַנִּידָּה. הַמַּפֶּלֶת לְיוֹם אַרְבָּעִים אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לִוְולָד. לְיוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וְלַנִּדָּה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנִּידָּה יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה וְלַנִּידָּה שֶׁהַזָּכָר נִגְמַר לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וְהַנְּקֵיבָה לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד בְּרִייַת הַזָּכָר וְאֶחָד בְּרִייַאת הַנְּקֵיבָה זֶה וְזֶה לְאַרְבָּעִים וְאֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תשב לזכר ולנקבה ולנדה. כלומר נותנין לה ימי טומאה דנקבה ואין לה דם טוהר כלל שהרי ספק נדה היא ואם כן לענין מאי הוזכר כאן זכר לענין קלקול מניינה שאם תראה יום ארבעי' ואחד אף על פי שראתה ביום שלשים וארבעה הרי זה ספק נדה דשמא יולדת היתה וראיית יום ארבעה ושלשים היה בימי טוהר ועכשיו תחילת נדה היא ואסורה לבעלה עד יום ארבעים ושמנה וכן הראייה של יום ארבעה ושלשים מחזקינן לה בספק נדה דהא אין לה ימי טוהר כלל וכן לענין נקבה שאם תראה ביום שמנים ואחד אע''פ שראתה ביום ארבעה ושבעים ה''ז ספק נדה דשמא ראיית יום ע''ד היה בימי טוהר ועכשיו היא תחילת נדה ואסורה לבעלה עד יום פ''ח וכן ראיית יום ע''ד ספק נדה היא שאין לה ימי טוהר כלל:
תשב לזכר ולנקבה. ולא אמרינן מדהאי זכר ודאי האי נמי זכר:
תשב לנקבה בלבד. שאפי' הוי טומטום זכר בתר הנקבה אזלינן דכל ימי זכר בין לטומאה בין לטהרה מובלעים הן בתוך של נקבה:
מחותך. שנחתך הולד במעיה ויצא אבר אבר:
ומסורס. או שיצא מסורס דרך מרגלותיו ולשון היפוך הוא כמו סרס המקרא ודרשהו:
משיצא רובו הרי הוא כילוד. וכן ראשו כרובו ומשיצא ראשו כולו כאחת הרי הוא כילוד:
פדחתו. מצחו:
ואין ידוע מה הוא. אם זכר אם נקבה וכגון שהיתה בחזקת מעוברת ועברה בנהר והפילה וכיוצא בזה הרי זו בחזקת שהפילה ולד ותשב לזכר ולנקבה:
אין ידוע אם ולד הוא. כגון שלא היתה בחזקת מעוברת והפילה ואין ידוע מה הפילה וספק יולדת היא:
המפלת ליום ארבעים. לטבילתה אינה חוששת לולד. שאין צורת הולד נגמרת בפחות מארבעים יום שלימים:
ליום ארבעים ואחד. ה''ז ספק יולדת ותשב לזכר ולנקבה ולנדה דשמא אין כאן ולד וליכא ימי טוהר:
ר' ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה. ימי טומאת לידה דזכר אפי' אינה רואה כגון בלידה יבישתא ואם תראה ספק נדה היא אבל ימי טומאה דנקבה אין לה כדקתני טעמא שיצירת הנקבה לשמנים ואחד ואין הלכה כר' ישמעאל:
וחכמים אומרים וכו'. חכמים היינו ת''ק אלא משום דמסתבר טעמיה דר' ישמעאל טפי מדת''ק הדר רבי ושנאה בלשון חכמים לאשמעינן דהלכה כסתם ראשון ואע''פ שמחלוקת ר' ישמעאל בצדו:
טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר. כגון שילדה תאומים אחד טומטום או אנדרוגינוס והאחד זכר ודאי:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. נִימּוֹק הַוְולָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מוֹשִׁיב אֶת אִמּוֹ יְמֵי לֵידָה. מֵעַתָּה יְהֵא הַבַּיִת טָמֵא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. תִּיפְתָּר שֶׁיָּצָא כָּל שֶׁהוּא נִימּוֹק. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲכָמִים. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בְּמוֹצִיא אֶת הַסֵּפֶל מִבַּיִת הַפְּנִימִי לַחִיצוֹן שֶׁהוּא טָהוֹר. אָֽמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְטָרוּף. אָמַר לָהֶן. אַף זֶה כְטָרוּף הוּא. כֵּלִים שֶׁהָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת יְצִיאָה מָה הֵן. 12a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּֽׁפְאָה חֲרֶרֶת דָּם הֲרֵי זֶה תִיקָּבֵר וּפְטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְתַנֵּי עֲלָהּ. אֵינָהּ מְטַמָּא בְמַשָּׂא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. הָדָא אָֽמְרָה. כֵּלִים שֶׁהָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת יְצִיאָה טְהוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה. דאפי' כלים שהיו שם בבית בשעת יציאה של הולד ממעי אמו טהורין הן לר''ש דכיון דטעמיה משום ביטול ברוב הוא אע''ג דאכתי לא נימוק כולו בשעת יציאה מכל מקום בטל ברוב הוא לעולם אפי' בשעת הלידה:
דרבי שמעון היא. הא דאמרי' דחיישי' בשליא שמא נימוק הולד שלה כסברת ר''ש במתני' היא וכלומר דבהא כ''ע מודים דחיישינן לנימוק ומיהו בטומאת הבית פליגי כדלקמן ובטומאת לידה מודה נמי ר''ש כדאמר ר' יוחנן לקמיה מודה ר''ש שהוא מוציא את אמו ימי לידה לטמא אותה:
מעתה יהא הבית טמא. לר''ש ואמאי פליג ר''ש בהא הא מודה הוא דכולד חשבינן ליה לטומאת לידה:
תיפתר שיצא כל שהוא נימוק. שנראה שנימוק כל שהוא והלכך לענין טומאה ס''ל דאינו מטמא הבית משום דלא הוי שלם ונתבטל כדמסיק לטעמיה לקמן אבל לענין לידה מודה הוא שאפי' נימוק כולו טמאה דכתיב אשה כי תזריע וילדה אפי' לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה:
במוציא את הספל. שהולד זה מונח בתוכו והוציאו מבית הפנימי לחיצון שהבית החיצון טהור:
אמרו לו. הן בזה אנו מודים מפני שהוא כטרוף דהואיל וטלטלוהו נימוק ובטל הוא:
כלים שהיו שם בשעת יציאה מה הן. אליבא דר''ש קמיבעי לה ובשעת יציאת הולד מאמו הוא דמספקא ליה וכלומר למאי דקאמר ר''ש דאף בבית הפנימי טרוף הוא אם הוי כמו בבית החצון אליבא דחכמים דטעמייהו דמטהרי מפני שעל ידי הטילטול נימוק והולך לו וה''נ לר''ש בבית הפנימי שנימוק והולך ובהא פליגי דלדידיה אף אם לא טילטלוהו להוציאו לבית אחר נימוק מעצמו הוא וא''כ לא מטהר הכלים של בית הפנימי אלא אותן שהיו שם אחר שיצא הולד ממעי אמו אבל אותן הכלים שהיו שם בשעת יציאתו ממעי אמו איכא למימר דגם לר' שמעון טמאין דאכתי לא נימק כולו או דילמא אפי' אותן הכלים מטהר רבי שמעון:
נישמעינה מן הדא דתנינן תמן. בפ''ג דבכורות:
בהמה גסה ששפעה חררת דם. שלא ילדה מעולם ושפעת כמו חררת דם:
הרי זה תיקבר. דמיחוי של בכור הוא:
ונפטרה מן הבכורה. שאם תלד עוד אין הולד לכהן:
ותני עלה. בתוספתא פ''ב דבכורות אותה החררה אינה מטמאה במשא:
אמר ר' יוחנן. ואמר ר' יוחנן לפרש הטעם דאינה מטמאה במשא אף על גב דמחשבינן לה כולד לפטור להבא אחריה מבכורה משום דר''ש ור''א בן יעקב אמרו דבר אחד דסבירא להו דמיחוי הולד נתבטל ברוב בדם הלידה והיינו נמי טעמיה דר''ש במתני' דמטהר את הבית:
אמר להן אף זה כטרוף הוא. אף אם הוא בבית הפנימי טרוף ובטל הוא:
הלכה: הַמַּפֶּלֶת טוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגִינוֹס כול'. כָּל הֵן דְּתַנִּינָן תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. יֹדֹ טְמֵאִין וכֹוֹ טְהוֹרִין. נוֹתְנִין עָלֶיהָ חוֹמְרֵי זָכָר וְחוֹמְרֵי נְקֵיבָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. לְבֵיתָהּ. אֲבָל לְטַהֳרוֹת תֵּשֵׁב לַנְּקֵיבָה. טוּמְטוּם וְזָכָר וְאַנְדְרוֹגִינוֹס וְזָכָר תֵּשֵׁב לַזָּכָר וְלַנְּקֵיבָה. וְחוֹשְׁשִׁין לִזָכָר. טוּמְטוּם וּנְקֵיבָה אַנְדְרוֹגִינוֹס וּנְקֵיבָה תֵּשֵׁב לַנְּקֵיבָה בִּלְבַד. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְזָכָר. הָדָא אָֽמְרָה. יָֽלְדָה זָכָר וּנְקֵיבָה אוֹ נְקֵיבָה וְזָכָר תֵּשֵׁב לִנְקֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כל הן דתנינן וכו'. כדלעיל בהלכה א':
וחוששין לזכר. לענין ימי טוהר ולענין טומאה תשב לנקבה דשמא טומטום ואנדרוגינוס נקבה הן:
ואין חוששין לזכר. דכיון דאתיליד נקבה בהדייהו אפי' הן זכר הרי מובלעין הן בתוך של נקבה:
הדא אמרה ילדה זכר וכו'. כלומר בין שיצא הזכר תחלה ובין שיצאה הנקבה תחלה תשב לנקבה בלבד ולא אמרינן מכיון שיצא הזכר באחרונה הולכין אחריו לימי טוהר אלא מכיון דלידה אחת היא אחר הנקיבה הולכין בין לימי טומאה בין לימי טהרה:
משנה וכמה היא קשויה רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום רבי יהודה אומר דייה חדשה רבי יוסי ורבי שמעון אומר אין קישוי יותר משתי שבתות:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
משנה המקשה נידה קישת שלשה ימים מתוך אחד עשר שפת מעת לעת וילדה הרי זו כיולדת בזוב דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפת מן הצער אבל לא מן הדם:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
משנה דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה דם יולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש ומודין ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
משנה בנות צדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותן הרי הן ככותיות פירשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראל רבי יוסי אומר לעולם הן כישראל עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
הלכה: בְּנוֹת כּוּתִים נִידּוֹת מֵעֲרִיסָתָן כול'. דַּם נִידָּה זָהוּם דַּם בְּתוּלִים אֵינוֹ זָהוּם. דַּם נִידָּה אָדוֹם דַּם בְּתוּלִים אֵינוֹ אָדוֹם. דַּם נִידָּה מִן הַמָּקוֹר דַּם בְּתוּלִים אֵינוֹ מִן הַמָּקוֹר אֶלָּא מִן הַצַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' דם נידה זהום וכו'. תוספתא היא בפ''ט דמכילתין ומייתי לה הכא משום דקאמר והן יושבות על כל דם ודם ואינם מבחינים בין דם טהור לדם טמא ואם ראתה דם בתולים מונה מראייה זו אע''פ שרואה בתוך ז' דם נדה וה''ז מקולקלת לפי שדם הבתולים אינו בא מן המקור אלא מן הצד והוא טהור:
סליקא לה ברחמי דשמיא ובסעדא דאלהא רבא מאי דאשכחנא מהאי תלמודא עילאה וחביבא:
משנה: בְּנוֹת כּוּתִים נִידּוֹת מֵעֲרִיסָתָן. וְהַכּוּתִּים מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹעֲלֵי נִידּוֹת וְהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל כָּל דָּם. וְאֵין חַייָבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁטוּמְאָתָן בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. גּוּלְגּוֹלֶת הָעוֹף בְרוּבּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. גַּרְגֶּרֶת הָעוֹף בְּרוֹבּוֹ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּאֶחָד שֶׁנִּיקֵּב מְלֹא מַחַט. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זֶה הוּא רוּבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גולגלת העוף ברובו. איידי דאיירי הכא ברוב גלגלתו נקט להא וקמ''ל דלא תימא בעוף כיון דחיותיה קליש לא בעינן רובו הלכך קאמר דאף בעוף ברובו כדאמרינן בפ' א''ט גבי בהמה גולגלת שנחבסה ברובה:
גרגרת העוף ברובו. וכן פסוקת הגרגרת דתנינן התם בטרפות העוף שיעורו ברובו כדאמרינן שם בבהמה:
באחד שניקב מלא מחט. בגרגרת העוף ושאלו לר' יוסי והשיב וכי אין אנו יודעין איזה הוא רובו דמספק' לכו במלא מחט וכלומר דאין כאן חשש דגם גרגרת העוף שיעורו ברובו:
הדרן עלך המפלת
מְחוּתָּךְ שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מָהוּ. רִבִּי יָסָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. רֹאשׁוֹ כְרוּבּוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. רֹאשׁוֹ כְאֶחָד מֵאֵיבָרָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס מִשֶּׁיָּצָא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד. פָּתֵר לָהּ בְּשֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ. 12b מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. יָצָא כְדַרְכּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא רוֹב רֹאשׁוֹ. הָדָא קַדְמִיתָה אָֽמְרָה. רֹאשׁוֹ לֹא כְלוּם. פָּתַר לָהּ עָל מְסוּרָס. רִבִּי יוֹנָתָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹנָתָן כְּרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי זְעִירָא מְחַוֵּי לַחֲבֵרַייָא. פְּדַחְתּוֹ וְגוּלְגּוֹלְתּוֹ. חַד דְּבֵי גַמְלִיאֵל בֵּירִבִּי לֵיאָנִי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מִיכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. וְולָד הוּא. מֵעַתָּה הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְכוֹר לֹא לְנַחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר שֶׁיָּֽצְאוּ מֵתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פתר לה בשיצא ראשו הדא קדמייתא אמרה ראשו לאו כלום. ובלשון בתמיה מיתפרשא כלומר ור' אלעזר אמר לך דאם פתר את להסיפא בשיצא ראשו דאמחותך קאי א''כ קשיא רישא וסיפא אהדדי דהא קדמייתא והיינו רישא אמרה דראשו לאו כלום הוא דהא אתרוייהו קתני מחותך או מסורס משיצא רובו דוקא ה''ז כילוד אלא ודאי סיפא מיירי שיצא כדרכו וכתקנו שלא נתחתך משיצא רוב ראשו ה''ז כילוד:
מחוי לחברייא. הראה להם בידו הא דקתני רוב ראשו היינו פדחתו וגולגלתו כלומר לא רוב גולגלתו לחוד אלא עד שיצא גם פדחתו:
הדא דבי גמליאל. חד מדבי גמליאל בר' ליאני בעא קומי ר' מנא מכיון דאת אמר מחותך שיצא ראשו כולד הוא מעתה הבא אחריהן לא ליהוי לא בכור לנחלה ולא בכור לכהן ואנן תנינן בפ''ח דבכורות היוצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן:
תיפתר שיצאו מתים. והלכך הבא אחריו בכור לנחלה הוי דראשית אונו כתיב מי שלבו דוה עליו וזה הראשון אין לב אביו דוה עליו:
מתניתא פליגא על ר' לעזר. דקתני סיפא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו. אלמא אם לא יצא מסורס אלא כדרכו ואעפ''י שמחותך הוא ה''ז כילוד ביציאת רוב ראשו. וגרסינן הכא האי פתר לה דכתוב לעיל דלתירוצא דרבי לעזר שייכא:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן יצא מחותך וכו' משיצא רובו. אלמא במחותך נמי רובו בעינן. ונראה דנתחלפו השיטות בכאן וצ''ל פתר לה על מסורס. דהאי תירוצא דכתוב לקמן אליבא דר' יוחנן שייכא. כלומר דמפרש למתני' הכי יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס משיצא רובו ה''ז כילוד אבל אם יצא הראש תחילה ה''ז כילוד ולא בעינן רובא:
ראשו כאחד מאבריו. ועד שיצא רובו בעינן:
ראשו. מיחשבא כרובו:
איתפלגון. פלוגתא היא בזה:
מחותך שיצא ראשו מהו. משום דבמתני' קתני משיצא רובו ובעי אם רובו דוקא או לאו דוקא ואפי' ראשו כרובו הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source