Shvouoth
Daf 4b
משנה: אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכּפּוּרִים מְכַפֵּר שֶׁנֶּאֱמַר מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּיפּוּרִים עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר זֶה מְכַפֵּר. מָה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה אַף חִיצוֹן לֹא יְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה׃
Traduction
Si l’homme impur n’a pas eu connaissance de son état avant son acte, mais après, le délit sera expié par le bouc dont le sang est aspergé en dehors du sanctuaire, au jour du Grand Pardon et en ce jour même, comme il est dit (Nb 29, 11): En dehors du sacrifice expiatoire du pardon. Or, l’effet du pardon obtenu par un bouc est aussi obtenu par l’autre; comme le bouc au sang aspergé à l’intérieur effectue seulement le pardon à l’égard d’un délit connu, de même le bouc aspergé au dehors effectue seulement le pardon dans les mêmes conditions.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין בה ידיעה בתחילה. שלא ידע בטומאה זו מימיו וזה לא בא לכלל קרבן לעולם שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה:
שעיר הנעשה בחוץ. הקרב במזבח החיצון במוספין של יה''כ:
ויה''כ. עצמו מכפר עם השעיר:
שנאמר. בשעיר הנעשה בחוץ ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים והקישן הכתוב ללמדך שעל מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה ומאי נינהו ידיעה בתחלה כדפרישית במתני' דלעיל דיליף לה מקרא אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה ומאי נינהו ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתיא לכלל קרבן ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה:
וְכִפֶּ֣ר עַל הַקּוֹדֶשׁ מִטּוּמְאֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וגו'. יֵשׁ לִי בְעִנְייָן זֶה שָׁלֹשׁ טֻמְאוֹת. טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁנֶּאֱמַר לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת מִקְדָּשִׁ֔י. גִּילּוּי עֲרָיוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחוּקּוֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙. שְׁפִיכוּת דָּמִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹ֧א תְטַמְּאוּ אֶת הָאָ֗רֶץ. יָכוֹל עַל כָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ שָׁעִיר זֶה מְכַפֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר מִטּוּמְאֹת וְלֹא כָל טוּמְאוֹת. מַה מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. אַף כָּאן לֹא נַחֲלוֹק אֶלָּא בְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. 4b מִמְּקוֹמוֹ הוּא מוּכְרַע. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֶּ֣ר עַל הַקּוֹדֶשׁ מִטּוּמְאֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. כָּל טוּמְאָה שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ. יָכוֹל עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו שָׁעִיר זֶה יְכַפֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם. אֵילּוּ הַמָּֽרְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר מֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ פָּשַׁ֣ע בִּ֔י.
Traduction
Il est dit (ibid., 16, 16): Il pardonnera (purgera) par la sainteté pour les impuretés des fils d’Israël. On peut rapporter à ce sujet trois sortes d’impuretés (17)Torath Cohanim, section Ahraë-Moth.: 1° celle de l’idolâtrie, dont il est dit (ibid. 20, 3): en souillant mon sanctuaire, 2° celle des relations illicites, dont il est dit (18, 30): en ne suivant aucune de ces lois infâmes,3° celle de l’homicide, dont il est dit (Nb 35, 34): Ne souillez pas le sol, etc. Est-ce à dire que pour toutes ces impuretés, le bouc offert le jour du Grand Pardon ait le même effet? —C’est pourquoi il est dit: ''des impuretés'', non toutes. Comme on trouve la distinction établie par la Bible pour l’impureté concernant, soit le Temple, soit les saintetés (passible d’un sacrifice variable, non fixe), de même la restriction du terme précité, ''des impuretés'', implique qu’il s’agit seulement d’impureté au Temple, ou des saintetés. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Simon, cette spécialisation ressort du texte même: ''Il pardonnera par la sainteté pour les impuretés d’Israël''; il ne s’agit donc que d’impureté en présence des saintetés. —Est-ce à dire que ce bouc effectuera le pardon pour toute impureté de cet ordre (même en connaissant la faute avant et après l’acte)? —Non, car il est dit (ibid.): et de leurs péchés; ce terme se réfère aux rebelles (18)Les impies conscients n'obtiennent pas de pardon par le sacrifice.. De même il est dit (2R 3, 7): le roi de Moab a péché contre moi. Donc, en cas de connaissance de la faute avant et après l’acte commis par ignorance, l’offrande sera variable; s’il n’y a pas eu connaissance finale, le bouc du Grand Pardon expiera la faute, sauf à suspendre le sacrifice variable jusqu’après cette fête (19)Le texte est complété par le Midrash précité, selon l'avis du commentaire..
Pnei Moshe non traduit
וכפר על הקדש וגו'. בשעיר הנעשה בפנים כתיבא ויש לי להביא בענין הזה שלש טומאות:
מה מצינו שחלק הכתוב. כלומר הואיל דמצינו שחלק הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו שאינו מביא חטאת קבוע אלא בעולה ויורד אף כאן דמטומאות כתיב לחלוק הכתוב דלא מיירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו:
ממקומו הוא מוכרע. מקרא דהכא גופי' נשמע דבטומאת מקדש וקדשיו הוא דמכפר דכתיב וכפר על הקדש מטומאת משמע מטומאת הקדש:
יכול על מקדש וקדשיו. כלומר על סתם וכל טומאת מקדש וקדשיו יכפר ואפי' על שיש בה ידיעה תחילה וסוף וצריך לגרוס יכול על כל וכו' והכי הוא בת''כ:
ת''ל ומפשעיה' אילו המורדין. שהוא מזיד להכעיס ואינן בני קרבן כדתנן לקמן על זמן טומאת מקדש וקדשיו שעיר הפנימי ויה''כ מכפר ועל שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף תולה הוא דכתיב לכל חטאתם ודריש בת''כ במחוייבי חטאת וכלומר שיבוא לכלל חטאת וזהו יש בה ואין בה. וה''ג בת''כ. אחר תיבת פשע בי. וכך הוא אומר אז תפשע לבנה בעת ההיא מכאן אמרו כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתיים ה''ז בעולה ויורד יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויה''כ תולה עד שתוודע לו יביא בעולה ויורד וכן הוא אומר לכל חטאתם במחויבי חטאות ע''כ ויש שם בספרי הדפוס חסרון הניכר. ולקמן בפ''ה שם היא הנוסחא הנכונה:
Shvouoth
Daf 5a
משנה: וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בַסּוֹף שְׂעִירֵי הָֽרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי הָֽרְגָלִים מְכַפְּרִין אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְּׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בַסּוֹף וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָֽמְרוּ לֹו מַה הֵן שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם יִקְרְבוּ. אָֽמְרוּ לוֹ הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה הֵיאַךְ קְרֵיבִים זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶן כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו׃
Traduction
Quant au fait dont le délinquant ne s’est rendu compte ni avant ni après l’acte, il est expié par le sacrifice des boucs offerts aux jours de fête et aux néoménies. Tel est l’avis de R. Juda. R. Simon dit: il sera expié par les boucs offerts aux jours de fête, non par ceux des néoménies. Quel est donc l’objet d’expiation de ces derniers sacrifices? Ils sont offerts pour l’homme pur qui a mangé de l’impur (non pour l’inverse). Selon R. Meir, l’effet d’expiation de tous les boucs est le même en ce qui concerne l’impureté du sanctuaire et de ses saintetés. R. Simon dit: les boucs offerts aux néoménies donnent le pardon à l’homme pur qui a mangé de l’impur; celui offert aux jours de fête donne le pardon à celui qui aurait mangé à l’état impur sans en avoir eu connaissance ni avant ni après; enfin, le bouc offert au jour du Grand Pardon pardonne un tel délit accompli avec inconscience avant l’acte, mais dont on a eu connaissance après l’acte. Les autres docteurs dirent à R. Simon: peut-on offrir un de ces sacrifices à la place de l’autre? —Oui, répondit-il. Mais comment est-ce admissible, remarquèrent-ils, puisque l’objet de l’expiation n’est pas le même? Ils ont tous ce point commun, répondit-il, d’expier l’impureté survenue dans le sanctuaire, ou aux saintetés.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שעירי הרגלים. בכל הרגלים נאמרו שעירי חטאת במוספין:
ושעירי ראשי חדשים מכפרין. דכתיב בשעיר ר''ח לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' שעיר זה יהא מכפר והיינו שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר''ח בהיקש דשעיר הוי מצי למכתב בכולהו רגלים וכתב ושעיר וא''ו מוסיף על ענין ראשון להקיש שעל מה שזה מכפר אלו מכפרים:
על טהור שאכל טמא. טעמא דר''ש מפרש בגמרא:
כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי המוספין בין שעירי הרגלים בין שעיר ר''ח בין שעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורים כפרתן שוה שהם מכפרים בין על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ובין על הטהור שאכל את הטמא ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אבל שעיר הנעשה בפני' לא נחלקו עליו שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף והוא אינו מכפר כפרתן דכתיב אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות והן אין מכפרין כפרתו דכתיב אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:
היה ר''ש אומר. האי דהדר נקט לה משום דבעי למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה:
מה הן שיקרבו זה בזה. אם אבד שעיר שהופרש ליום הכפורים ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בר''ח מהו שיקרב לשם שעירו של יום:
אמרו לו. חכמי' דסברי כר''מ לר''ש אי אמרת בשלמא דכולן כפרתן שוה יקרב שהרי כולן כפרה אחת הן מכפרים אלא לדידך דאמרת אין כפרתן שוה זו שהופרשה לכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף איך יקרב ברגל לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף או בר''ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא:
כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. וכיון דבזה שוין אע''פ שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב:
הלכה: אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה כול'. מַה חֲמִית מֵימַר. הַפְּנִימִי תוֹלֶה וְהַחִיצוֹן מְכַפֵּר אוֹ הַחִיצוֹן תוֹלֶה וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר אוֹ זֶה וָזֶהּ יִתְלוּ אוֹ זֶה וָזֶה יְכַפְּרוּ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מִילָּה חֲמִית. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וָאֲתִיב לֵיהּ. מֵחִלּוּקֵי כַפָּרוֹת הִיא מִילְּתָא. וְלִינָה יְדַע מָה מַר לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זֵירָא. דִּילָמָא דָא הִיא. מַה חֲמִית מֵימַר. בְּטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר אוֹ נֵימַר בְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. תַּלְמוּד לוֹמַר וְטוּמְאָתוֹ עָלָי֑ו. בְּטוּמְאַת הַגּוּף. לֹא בְטוּמְאַת בָּשָׂר. אוֹ זֶה וָזֶה יְכַפְּרוּ. מַאי כְדוֹן. וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו עֲווֹנוֹת אֵילּוּ הַזְּדוֹנוֹת. פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֵילּוּ הַמְּרָדִים. חַטֹּאתָ֑ם אֵילּוּ הַשְּׂגָגוֹת. כְּשֶׁאָמַר יְכַפֵּֽר. אָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָי֛ו אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָם. טָפַשׂ הַזְּדוֹנוֹת וְהִנִּיחַ הַשְּׁגָגוֹת. לוֹמַר. מַה זְדוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. אַף הַשְּׁגָגוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. וְלָמָּה בָאוּ לְכָאן. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. לִתְלִייָה. 5a וְיִתְלֶה עַל אוֹכְלֵי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בְּמַשְׁמַע. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זֵירָא. חַטֹּאתָ֑ם חַטֹּאתָ֑ם. מַה חַטֹּאתָ֑ם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. אַף חַטֹּאתָ֑ם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. יָֽצְאוּ זְדוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. שִׁיּוּר שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׁה בִפְנִים יוֹם הַכִּיפּוּרִים תּוֹלֶה. מַה שִׁיַירְתָּה. אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף.
Traduction
Est-ce à dire que le bouc préparé à l’intérieur suspend la punition pour la faute qui est seulement accompagnée d’une connaissance initiale, tandis que le bouc préparé au dehors effectue le pardon en cas de savoir final? ou est-ce l’inverse, que le bouc de l’extérieur effectue la suspension, tandis que le bouc de l’intérieur effectue le pardon, ou bien tous deux effectuent-ils la suspension, ou tous deux le pardon? A quelle règle faut-il s’arrêter? R. Jacob b. Aha dit avoir vu Resh Lakish consulter R. Yohanan sur un point que celui-ci lui a expliqué; je sais bien qu’il s’agissait d’un détail des pardons divers, mais j’ignore ce qu’il a dit. Peut être, dit R. Zeira, a-t-il rappelé la question posée plus haut: ''Qu’est-ce qui prouve que, dans le verset (Lv 4, 23), il s’agisse d’un impur qui mange un objet pur, et non d’un homme pur qui mange de l’impur? C’est qu’il est dit (22, 3): l’impureté est sur lui; il s’agit donc du corps impur, non de la chair impure qui est mangée''. Quant à la question (non résolue), que les deux boucs devraient effectuer le pardon, pourquoi la Mishna n’est-elle pas de cet avis? Pour le bouc extérieur il est dit (16, 21): Il confessa sur lui les crimes, commis sciemment; les péchés, accomplis dans un but de révolte; leurs fautes, survenues involontairement. Le terme il supportera (ibid.) rappelle le pardon. Or, dit R. Amé au nom de R. Simon b. Lakish, il est dit (ibid.): Le bouc supportera, sur lui, tous leurs crimes; il est question seulement des délits volontaires, non des involontaires, afin d’indiquer ainsi une analogie et dire que le bouc pardonne pour les délit volontaires n’entraînant pas l’obligation du sacrifice, ainsi que pour les involontaires dans le même cas. A quelle espèce de délits involontaires, non passibles de sacrifice, se réfère le pardon par le bouc extérieur? Il s’agit, répond R. Ila au nom de R. Yassa, des cas de suspension de l’offre (lorsqu’alors le Grand Pardon est passé, on est dispensé de l’offrir plus tard). —D’où sait-on que l’ajournement se rapporte à cette sorte de fautes? -Peut être s’agit-il d’erreurs passibles de la peine des coups, telles que la consommation de reptiles et vermisseaux? —Non, dit R. Samuel au nom de R. Zeira, on compare le terme péchés d’ici avec le même mot de ce verset (Nb 5, 7): ils confesseront leur péché commis; or, comme il s’agit là de faute passible du sacrifice, il en sera de même ici, à l’exclusion des erreurs non passibles de sacrifice (mais de la peine des coups). En outre (à l’instar de la déduction admise pour le bouc externe), on admet une déduction pour le bouc offert à l’intérieur, et en cas de doute la solennité du Grand Pardon suspend la pénalité. —Que manque-t-il alors (20)En quoi consiste alors l'extension? pour que le pardon soit définitif? —C’est au cas où, à défaut de connaissance initiale, il y en a une finale (comme alors il n’y a plus lieu d’offrir le sacrifice, le pardon est de suite définitif).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה חמית מימר הפנימי תולה. על יש בה ואין בה והחיצון מכפר על אין בה ויש בה או אימא דהחיצון תולה והפנימי מכפר או נימא דזה וזה יתלו או זה וזה יכפרו כפרה גמורה כל א' וא' על שלו:
מאי כדון. השתא מאי נאמר טעמא בזה:
מילה חמית. ראיתי לריש לקיש ששאל דבר א' מר' יוחנן והשיב לו ומענין חילוקי כפרות היה הדבר אבל לא ידעתי מה אמר לו:
דילמא דא היא. מילתא ששמעת מה דאמר בהלכה דלעיל מה חמית מימר וכו' ברייתא זו שמעת דג''כ מענין חילוקי כפרות מיירי ללמד על איזה טומאת קדש מביא קרבן:
או זה וזה יכפרו. ומהדר הש''ס על הקושיא דמכל מקום קשיא על מתני' דמנלן שזה תולה וזה מכפר כדפרכינן לעיל ומאי כדון נימא בה טעמא וקאמר הש''ס מהכא:
והתודה וגו'. גבי שעיר המשתלח כתיבא:
המרדים. שעושה להכעיס במרד:
נשא יכפר. כך כתוב בדפוס קראקא ונוסחה נכונה היא ובדפוס ויניציאה כתוב כשאמר יכפר ולא מצינו לתיבת יכפר בשעיר המשתלח ואפשר לפרש דה''ק כשאמר יכפר והיינו נשא דכתיב בקרא דאבתריה ונשא השעיר וגו' והאי נשא יכפר הוא ובהאי קרא דכפרה לא כתיבי חטאתם כמו בקרא דהתודה וכדאסיק ר' אמי לקמיה ומפרש לטעמא:
ונשא השעיר וגו' ואמאי בהאי קרא לא כתיב אלא עונותם תפס הזדונות והניח השגגות דכתיב ברישיה דקרא ולא הזכירם אלא דזה בא ללמד דחטאתם דנאמר שם לא נאמר אלא להקיש מה זדונות שאינן בני קרבן מכפר אף השגגות שאינן בני קרבן הוא דמכפר ולפיכך בקרא דכפרה לא הוזכר אלא עונותם לפי שהחטאים שהוא מכפר אותן שהוקשו לעונות שאינם עכשיו בני קרבן הוא דמכפר וכדמפרש ואזיל לענין מאי מיירי האי כפרה:
ולמה באו לכאן. ולאיזה ענין אתה אומר דשעיר המשתלח מכפר על השגגות לאותן שאינן בני קרבן ועל כרחך דאינן בני קרבן עכשיו אבל ראוין לקרבן הן וכדמסיק ואזיל והיינו דלא תטעה לומר שמכפר כפרה גמורה אלא כדר' אילא:
לתלייה. כהאי דאמרינן בפ''ו דכריתות חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יה''כ פטורין מלהביא אחר יה''כ מפני שכגון אלו שעיר המשתלח תולה שהוא במקום אשם תלוי ואינן פטורין כ''א מאשם תלוי אבל כי מתיידע להו בתר יה''כ דחטאו ודאי חייבין להביא חטאת כדאמרינן שם:
ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע. כלומר ומנא לך דילפת מהקישא דחטאים לזדונות דעל אותן שגגות שאינן בני קרבן עכשיו הוא תולה אימא דחטאים דקרא לא מישתעי אלא בשגגי חייבי מלקיות כגון אוכלי שקצים ורמשים וכיוצא בהן שהרי אף הן במשמע חטאים וקרא ה''ק בין הזדונות ובין השגגות דאינם בכי קרבן כלל מתודה עליהן ומכפר הוא אבל לאותן שגגות דחייבי קרבן וכגון חייבי אשמות תלוין לעולם אימא לך דאינו תולה עליהם וחייב להביא אשם תלוי אף לאחר יה''כ:
חטאתם חטאתם. ילפינן ממקום אחר דכתיב והתודו את חטאתם אשר עשו מה להלן שיש בהן חיוב קרבן כלומר דשייכא קרבן בהו אף חטאתם שנ' כאן שיש בהן חיוב חטאת והיינו דשייכא חטאת בהו ואע''ג דעכשיו אין בהן חיוב קרבן חטאת וכדאמר ר' אמי לעיל מ''מ שייכא קרבן בהן:
יצאו שגגות שאין בהם חיוב קרבן. כצ''ל כלומר יצאו אלו שגגי חייבי מלקות דקאמרת דבהו לא שייכא חיוב קרבן כלל והשתא מכיון דעל כרחך חטאתם דקרא באותם דשייכא בהו קרבן מיירי א''כ היקישא דשגגות לזדונות דקאמר ר' אמי אף השגגות שאין בהן חיוב קרבן היינו דעכשיו אינן בני חייב חטאת דאכתי לא מתיידע לי' ולתלייה הוא דמכפר במקום אשם תלוי וכדאמרן:
שייר שעיר הנעשה בפנים ויה''כ תולה. השתא מהדר לשנויי קושיא דלעיל דמנלן שזה תולה אדידיה וזה מכפר אדידי'. וכלומר דמהאי מילתא דאמרן גבי שעיר המשתלח ילפינן נמי מיניה לגבי שעיר הפנימי דכתיב ביה נמי ומפשעיה' לכל חטאתם ואיתקש חטאתם לפשעים דבחטאים דלאו בני קרבן עכשיו מיירי והיינו יש בה ואין בה דכמו דאמרינן בשעיר המשתלח דלתלייה הוא דמכפר לאותן שאין בני חטאת עכשיו ואינו מכפר כפרה גמורה וה''נ בשעיר הפנימי כן הואיל דיכול לבוא לחיוב קרבן דידיה לכשיתודע לו אח''כ אינו מכפר כפרה גמורה אלא הוא ויה''כ תולה עליו:
ומה שיירתה. כלו' השתא מה נשאר עוד לכפרת החיצון:
אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף. ועל כרחך דכפרה גמורה הוא דמכפר שהרי זה לא יבא לכלל קרבן לעולם דאין בה ידיעה בתחלה וכבר שמעינן דלא שייכא תליה כ''א במקום שיכול לבוא לכלל קרבן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source