Shvouoth
Daf 3a
וּמְנַיִין שֶׁמִּצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. מָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם וּמָנוּ אוֹתָן אַרְבָּעָה. מַה שְׁנַיִם מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה אַף אַרְבָּעָה מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי אַבִּין. 2b אִם בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ מִצְטָרֵף לֹא כָל שֶׁכֵּן מִין בְּמִינוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וְהָיוּ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וְהָיָ֥ה. מְלַמֵּד שֶׁאֵינָן מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. תַּנֵּי חִזְקִיָּה. לְנִיגְעֵי צָרַעַת אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא לְנֶגַ֣ע צָרָ֑עַת. מְלַמֵּד שֶׁאֵין מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. אָמַר לוֹ. וְיֹאמְרוּ. מִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעֲלָה טָמֵא וּמִצְטָֽרְפִין. וְאַל יֹאמְרוּ. מַרְאו̇ת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה׃ אָמַר לוֹ. מְלַמֵּד שֶׁאֵינָן זֶה לְמַעֲלָה מִזֶּה. וִיהֵא זֶה לְמַעֲלָה מִזֶּה. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת אוֹמֵר. הַכָּהֵא טָמֵא. וְהַכָּהֵא מִן הַכָּהֵא טָמֵא. וְהַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע. הַכָּהֶה טָמֵא אֲבָל הַכָּהֶה מִן הַכָּהֶא טָהוֹר. 3a וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה. לִב' מְלָכִים וּב' אִיפַּרְבִין. מַלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה וְאִיפַּרְכּוֹ שֶׁלָּזֶה מֵאִיפַּרְכּוֹ שֶׁלָּזֶה. וְאֵין אִיפַּרְכּוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לִשְׁנֵי מְלָכִים וּשְׁנֵי שַׁגְרִירֵיהֶן. מַלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה וְשַׁגְרִירוֹ שֶׁלָּזֶה מִשֶּׁלָּזֶה. וְאֵין שַׁגְרִירוֹ שֶׁלָּזֶה גָּדוֹל מִמַּלְכּוֹ שֶׁלָּזֶה. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רַב אָחָא בַּר אַחֲווָא. מֶלֶךְ וְרַב חֵילֵיהּ וְאַרְקַבֶּטָא וְרֵישׁ גָּלוּתָא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוּסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינָן זֶה לְמַעֲלָה מִזֶּה. אִם הַשְּׂאֵת שֶׁכָּהֵא מְן הַכָּהֵא שֶׁלָּהּ טָהוֹר יֵשׁ לָהּ מַרְאֶה שֵׁינִי. בַּהֶרֶת שֶׁכָּהֵא מְן הַכָּהֵא שֶׁלָּהּ טָמֵא לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁיְּהֵא לָהּ מַרְאֵה שֵׁינִי. אָמַר לֵיהּ. חֲמִי מָה אַתָּ מַר. שֵׁינִי יֵשׁ לָהּ. שְׁלִישִׁי לֹא כָל שֶׁכֵּן. וּמַה חֲמִית מֵימַר. בַּהֶרֶת שֶׁכֵּהֶא מְן הַכָּהֵא שֶׁלָּהּ טָמֵא זו̇ שְׂאֵת. מִינָהּ שֶׁלַּשְּׂאֵת כִּקְרוּם בֵּיצָה. שְׂאֵ֤ת זוֹ שְׂאֵת. בַהֶ֔רֶת זו̇ בַהֶרֶת. סַפַּ֨חַת֙ שֵׁינִי לַבַּהֶרֶת. וּמַרְאֵ֤ה עָמוֹק שֵׁינִי לַשְּׂאֵת. מַה לְשׁוֹן שְׂאֵת. מוּגְבָּהַת. כְּמַרְאֶה הַצֵּל גָּבוֹהַּ מִמַּרְאֶה הַחַמָּה. מַה לְשׁוֹן עָמוֹק. עֲמוּקָה. מִמַּרְאֶה חַמָּה שֶׁהִיא עֲמוּקָה מִמַּרְאֶה הַצֵּל. מַה לְשׁוֹן סַפַּ֨חַת֙. טְפֵילָה. שֶׁנֶּאֱמַר סְפָחֵינִי נָ֛א אֶל אַחַ֥ת הַכְּהוּנּוֹת וגו'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. זו̇ דִבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. שְׁאֵת וּבַהֶרֶת אַחַת. סַפַּחַת שְׁנִייָה לָזֶה וְלָזֶה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. נַעֲשֵׂית מִסְפַּחַת שְׂאֵת אין מִסְפַּחַת עַזָּה.
Traduction
D’où sait-on que leur jonction peut avoir lieu? R. Mena répond: comme les sages ont dit que les couleurs des plaies sont de 2 sortes, qu’ils ont ensuite détaillées en 4, on déduit que l’on peut aussi bien joindre les 4 sortes que les 2 sortes. Mais, objecta R. Eléazar au nom de R. Abin, si l’on peut joindre les 2 sortes essentielles (p. ex. la tumeur et la tache), qui ne sont pas du même genre, ne va-t-il pas sans dire que l’on peut joindre les couleurs du même genre? C’est que, dit R. Yossé b. Aboun, comme il est écrit à ce sujet (Lv 13, 2): s’il arrive, au singulier, et non au pluriel; on voit que toutes les quatre sortes peuvent être jointes (7)V. Siffra, section Tazria', ch. 14.. Hiskia a enseigné: de ce qu’il est dit (ibid. 6): en plaie lépreuse, au singulier, non au pluriel, on conclut aussi que les diverses plaies peuvent être jointes pour constituer la mesure interdite. Selon une autre version, on posa encore cette question: Pourquoi ne pas dire qu’à partir de la nuance de la coquille d’œuf et au-dessus, on joint les aspects pour déclarer la tache impure, au lieu d’exposer les détails qui constituent les 2 sortes essentielles de couleurs qui avec les subdivisions font 4? On a employé cette dernière formule, fut-il répondu, pour nous apprendre qu’il n’y a pas de gradation supérieure l’une à l’autre dans les dites couleurs (et toutes ces quatre peuvent se joindre). Peut être, toutefois, n’y a-t-il réellement de jonction qu’entre une sorte et celle qui est immédiatement supérieure? —Non; sans quoi on supposerait que non seulement la lèpre devenue pâle est impure, mais encore ce qui touche à celle-ci est impur; tandis que la Bible dit (ibid.): si la lèpre est devenue pâle, ou trouble; cette dernière seule est donc impure, non ce que la touche. C’est conforme à ce qu’a dit R. Hanina: ce rapport de plusieurs sortes de plaies entre elles (8)Chaque essentielle ayant en sous ordre une nuance. est comparable à deux rois et deux gouverneurs, eparco''; l’un des rois est plus grand que l’autre, de même que l’un des gouverneurs est supérieur à l’autre; mais nul gouverneur n’est plus grand que le roi. Samuel dit que ce rapport est comparable à 2 rois avec leurs secrétaires (secretarius); le roi de l’un est plus élevé que celui de l’autre, et le secrétaire de l’un est plus élevé que celui de l’autre; mais le secrétaire du premier n’est pas plus élevé que le roi (inférieur) de l’autre. R. Hanina au nom de R. Aha b. Ahwa adopte comme terme de comparaison les 4 personnages suivants: le roi, son chef d’armée, le potentat (arcibathr, celui qui a le pas sur tous), et l’exilarque, chef de la captivité. R. Eléazar b. R. Yossé dit devant R. Yossé qu’un enseignement indique aussi l’absence de gradation entre les dites nuances des couleurs; car si la tumeur, dont le dérivé affaibli est pur, a pourtant une seconde couleur dont il faut tenir compte, à plus forte raison la tache lépreuse, dont le dérivé affaibli constitue une impureté, a aussi par de vers elle une seconde couleur dont il faut tenir compte. Au contraire, répliqua R. Yossé, s’il y a un dérivé du 2e degré (ou la chaux), à plus forte raison existe le 3e degré (nuance représentée par la coquille d’œuf, comme dérivé de la tache lépreuse; il y a donc gradation). Au contraire, lui réplique R. Eléazar, il n’y a pas lieu de procéder ainsi: en disant que le dérivé de la plaie affaiblie est impur, il s’agit de la tumeur qui dérive de la tache, et l’espèce analogue à la tumeur est comme la coquille d’œuf (donc, le dérivé de la tumeur l’est au 2e degré de la tache). Dans la série biblique, tumeur, ou dartre, ou tache lépreuse (ibid. 25), la dartre est au 2e degré; la couleur foncée forme un 2e degré par rapport à la tache. Le premier terme implique l’idée d’élévation; ainsi, l’apparence de l’ombre semble plus élevée que celle du soleil. De même, par contre, le terme foncé implique l’idée de profond, comme si la couleur du soleil semblait plus profonde que celle de l’ombre. Le terme dartre implique l’idée de jonction, selon ces mots (1S 2, 36): Attache-moi à l’une des divisions sacerdotales. Tel est, dit R. Eléazar, l’avis de R. Ismaël et de R. aqiba. Selon les autres docteurs, la tumeur et la tache sont à un égal degré; mais la dartre forme un second degré pour chacune de celles-ci. En effet, une Mishna dit (9)Negaïm, 7, 2.: il peut y avoir des changements tels qu’une dartre dégénère en tumeur, ou qu’elle prenne un aspect plus âpre.
Pnei Moshe non traduit
ומנין שמצטרפין זה עם זה. על הקרום והסיד הוא דקאמר דאלו שאת ובהרת נפקא לן מקרא דמצטרפין כדלקמן:
מה שנים. שאת ובהרת מצטרפין אף ארבעה שמנו כלומ' אף הסיד והקרום מהד' שמנו מצטרפין כל אחת עם האב שלה:
אם בשאינו מינו מצטרף. השאת והבהרת שהם שתי אבות כל אחת ואחת בפני עצמה ומצטרפין מין במינו שהוא הסיד עם הבהרת והקרום עם השאת שכל אחת ממין האב שלה כדקתני ושניה לה לכ''ש דמצטרפין הן:
והיו אין כתיב כאן אלא והיה. אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת וגו'. מלמד שהן מצטרפין זה עם זה כצ''ל. דמוהיה משמע שכולן מצטרפין להויה אחת:
אלא לנגע צרעת מלמד שהן מצטרפין זה עם זה כצ''ל. שכולן מצטרפין לשיעור נגע אחד:
אמר לו ויאמרו וכו'. ברייתא אחריתא היא ובלשון אחר השיב לו ר''ע על השאלה ששאל לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין:
אמר לו מלמד שאינן זה למעלה מזה. לכך שנו חכמים בלשון שנים שהן ארבעה ללמדינו שהסיד מצטרף לבהרת ואע''פ שהבהרת שתי מעלות על הסיד שהרי הסיד למטה מהשאת הוא והשאת למטה מן הבהרת וכן הקרום מצטרף להשאת ואע''פ שהוא למטה ממנה שתי מעלות שהרי הסיד שהוא למטה מהשאת הוא למעלה מן הקרום ואלו הוי תני מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין הוי אמינא שדוקא כסדר מעלתן מצטרפין הן הקרום להסיד והסיד לשאת והשאת לבהרת אבל אינו מצטרף עם הגבוה ממנו שתי מעלות קמ''ל דהסיד מצטרף אפילו עם בהרת כדקתני ושנייה לה כסיד ההיכל וכן הקרום מצטרף להשאת:
ויהא זה למעלה מזה. היא גופה קשיא דמנא לך למימר הכי אימא אין ה''נ דאין מצטרפין אלא כסדר מעלתן זה עם למעלה מזה:
אם אומר את כן נמצאת אומר הכהה טמא והכהה מן הכהה טמא. כלומר על כרחך צריך אתה לחלקן כסדר המשנה בהרת עזה כשלג ושניה לה כסיד ההיכל השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה וכך הוא סדר צירופן האב עם התולדה שלו דאם אתה אומר לחלק כסדר מעלות של מראיתן א''כ נמצאת אומר שיהיה הקרום לעולם בפחות שתי מעלות ואפילו מן השאת שהרי למטה מן הסיד הוא והסיד למטה מהשאת ויהיה נקרא הקרום כהה מן הכהה לערך שתי האבות ואפי' להשאת והוא טמא דאין לנו כהה להטהר אלא א''כ כהה מכל הד' מראות שהרי כל הד' מראות סימן טומאה הן ומשוי לי' הש''ס לערך כהה מן הכהה לפי סברא דהשתא ולענין קושיא דמסיק לקמיה:
והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא אבל הכהה מן הכהה טהור. אע''ג דוהנה כהה הנגע אצל טהרה כתיב הכי פירושא דבקרא גבי הסגר השני כתיב וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן וגו' ודריש לה בת''כ דהאי והנה כהה שנשתנה לאחד מארבע מראות הוא דקאמ' וה''ג שם והנה כהה יכול למטה מארבע מראות ת''ל הנגע אי הנגע יכול במראיו ת''ל והנה כהה הא כיצד כהה ממראיו לא למטה מארבע מראות ולפי האי דרשה ע''כ דמפרש לי' לקרא דה''ק והנה כהה הנגע ולא פשה דאלו פשה היה טמא שהרי הוא אחד מד' מראות הטומאה שאע''פ שכהה הוא מ''מ הנגע הוא וכלומר ממראה טומאת הנגע עדיין הוא אע''פ שנשתנה ממראה עזה למראה הכהה ממנה והלכך אם לא פשה הנגע אז וטהרו הכהן אבל אם פשה היה מטמאו אע''פ שנראית כהה ממה שהיתה בתחילה מכיון שהמראה כהה עכ''פ אחד מד' מראות היא ונמצינו למדין דהתורה אמרה הכהה טמא באופן שיהיה שם סימן טומאה כגון אם פשה שהוא א' משלשה סימני טומאה בעור הבשר והשתא מדייק ליה הש''ס דהתורה אמרה כהה טמא דוקא דלא מצינו אלא שלפעמים תקרא הכהה טמא אם יהי' לה סימן טומאה אבל לא שתקרא כהה מן הכהה טמא ואם אתה מחלקן להד' מראות לפי סדר מעלות מראיתן זו למעלה מן זו א''כ נמצאת אומר שהקרום תהא נקראת כהה מן הכהה מהמראות הכתובים בקרא בהדיא ועל כרחך לפי משמעות הכתוב וכדאמרן אי אתה מוצא לטמא לפעמים אלא להכהה וקשיא שהרי אפי' נשתנית להכהה מן הכהה והוא הקרום ג''כ טמא הוא אם פשה שהרי הקרום אחד מד' מראות הוא ואנן דייקינן מקרא דאי אתה מוצא לטמא אלא להכהה דוקא ולא להכהה מן הכהה ואמאי אלא דעל כרחך אין לנו לחלק לפי סדר מעלות מראיתן כי אם כסדר שנשנו במשנה סיד שניה לבהרת וקרום לשאת והשתא אין שם כהה מן הכהה כלל על הקרום שהרי היא שניה לשאת הכתוב בתורה ושפיר הוא דדייקינן דהשמיענו הכתוב דלפעמים אתה מוצא שהכהה הוא טמא דוקא אבל הכהה מן הכהה והיינו למטה מהקרום טהור:
ואתייא כהאי דאמר ר' חנינא. הא דאמרינן דאין זה למעלה מזה אלא כסדר המשנה אב ותולדתו כהאי דאמר ר''ת שדימה למשל ב' מלאכים האחד גדול מחבירו ולהם שני איפרכין ושל זה גדול משל זה אבל אין איפרכו של הגדול יותר ממלך השני וכשהולכין בדרך אין האיפרכו של הגדול מקדים לפני מלך האחר אלא כשהשני מלכים מהלכין זה בצד שמאל זה כל אחד מן האיפרכין הולך חר מלכו כך הסיד שהוא גדול מן הקרום הולך אחר האב הגדול שלו והוא בהרת ומצטרף עמו והקרום הולך אחר האב שלו שאת ומצטרף עמו:
שמואל אמר. נמי בכה''ג ודימה למשל אחר:
ושגריריהן. שלוחים נכבדים ומשנה של כל אחד:
מלך ורב חיליה. שר צבא שלו ואע''פ שהוא קטן מארקבטא מ''מ הוא שייך אחר המלך וארקבטא וריש גלותא ג''כ הריש גלותא אחר הארקבטא כך הסיד אע''פ שבמראה הוא למטה מהשאת מ''מ הוא שייך אחר האב שלו בהרת וקרום אחר השאת כעין ריש גלותא אחר הארקבטא:
מתניתא אמרה. מברייתא דלקמיה שמעינן שאינן זה למעלה מזה ולא נאמר קרום אחר הסיד אלא קרום אחר שאת הוא ואע''פ שמראה הקרום למטה ממראה הסיד הוא:
אם השאת וכו'. לפי שמצינו תולדה לשאת מן הכתוב דכתיב שאת או ספחת וספחת לשון טפילה הוא אבל לבהרת לא מצינו טפילה בהדיא ויליף לה מק''ו:
אם השאת שכהה מן הכהה שלה טהור. שהרי קרום ביצה השניה לה נקראת כהה מן השאת והכהה מן הכהה שהוא למטה מהקרום טהור הוא דכל שהוא למטה מד' מראות אינו אלא בוהק וטהור ואפ''ה יש לה מראה שני שרבתה התורה טפילה לה:
בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא. שהוא הקרום והוא כהה מן הכהה של בהרת שהרי השאת כהה מן הבהרת והקרום כהה מהשאת לא כל שכן שנרבה לבהרת מרא' שני שתהא טפילה לה והוא הסיד שמעינן מיהת שהקרום אחר השאת הוא ולא אחר הסיד וכן שמעינן שהסיד אחר הבהרת הוא ולא זה למעלה מזה כפי סדר מראיתן:
אמר ליה. רבי יוסי חמי מה אמר שני יש לה שלישי לא כל שכן. כלומר דמקשה לו דמה ראיה מהאי ברייתא דאדרבא השתא נאמר אחר דמרבי מקל וחומר שהבהר' יש לה שני והוא הסיד אם כן מכל שכן שתאמר שיהיה הקרום נגרר אחר הבהרת ויהיה השלישי שלה ומעתה הקרום אחר הסיד ויהיה זה למעלה מזה:
ומה חמית מימר וכו'. כלומר שרבי אלעזר חזר והשיב לרבי יוסי דלא היא שהרי על כרחך מלישנא דברייתא דקאמר בפשיטות מעיקרא קודם שנרבה שניה לבהרת שהכהה מן הכהה שלה טמא ומה ראית לומר כן אלא ודאי דפשיטא ליה דזו שאת שהיא כהה מן הבהרת ומינה של שאת היא כקרום ביצה וכהה מן השאת שהיא כהה מן הכהה מן הבהרת וא''כ שפיר שמעינן דהקרום אחר שאת ולא אמרינן זה למטלה מזה לפי סדר מראיתן אי נמי יש לומר דהאי ומה תמית מימר בהרת וכו' הכל מדברי רבי יוסי וסיומא דקושיא היא שהקשה לר' אלעזר דהא אית לן למימר מקל וחומר אם הסיד הוא נגרר אחר הבהר' מכל שכן שראוי הוא שהיה הקרום אחר הסיד ויהיה שלישי לבהרת ומה חמית מימר על הא דקתני בברייתא בהרת שכהה מן הכהה שלה טמא דאתה רוצה לפרש דזו שאת על הכהה של הבהרת ומיכה של שאת כקרום ביצה והיא הכהה מן הכהה דקאמר דילמא הכהה מן הבהרת והוא הסיד והקרום ביצה היא אחר הסיד ושפיר נמי הקרום כהה מן הכהה של הבהרת והשתא הוו זו למעלה מזו ולא תסייע מידי מהברייתא:
שאת זו שאת. ברייתא אחריתא היא כמו תניא אידך דמרבינן טפילה לבהרת מקראי וה''ג ספחת שני לשאת ומראה עמוק שני לבהרת שהרי בהרת עמוקה היא כדמפרש ואזיל:
ממראה חמה. כמו מראה חמה שהיא עמוקה מן הצל:
זו דברי ר' ישמעאל ור''ע. דדרשי טפילה לבהרת ממראה עמוק:
אבל חכמים אומרים שאת ובהרת אחת. כלומר שוין הן בזה דאחת לשאת ואחת לבהרת דרשינן טפילה מספחת דכתיב שאת או ספחת או בהרת והטיל הכתוב ספחת בין שתיהן לרבות שניה לזה ושניה לזה:
מתניתא אמרה כן נעשית מספחת שאת או מספחת עזה צ''ל. ומתני' היא בפ''ז דנגעים נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר כיצד להקל היתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל כצמר לבן וכקרום ביצה ומפרש לה התם נעשית מספחת שאת או מספחת עזה כלומר משלג נעשה סיד ההיכל והיינו שנעשית עזה מספחת ומצמר לבן נעשית כקרום ביצה והיינו שנעשית שאת מספחת אלמא מדקרי לה לספחת לסיד ההיכל דטעמא הוי דמספחת דרשינן טפילה לזה ולזה. ולגי' הספר יש לפרש ג''כ בענין זה דמציין בריש דברי המתני' נעשית מספחת שאת ואסוף הדיבור דהתם קאי או מספחת עזה והשתא קאמר אין מספחת עזה בלשון תמיה כלומר הרי מצינו שקורא גם לטפילה דעזה מספחת וכדלעיל:
Shvouoth
Daf 3b
משנה: כֹּל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה וִידִיעָה כַסּוֹף וְהֶעְלֵם בִּנְתַּיִים 3b הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה עַד שֶׁיִּווָדַע לוֹ וְיָבִיא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד׃
Traduction
Ainsi, lorsque quelqu’un après avoir appris d’abord qu’il est impur et (après avoir p. ex. mangé d’une sainteté ou être entré au sanctuaire) apprend ensuite qu’il est impur, tandis qu’au milieu de ces deux connaissances (pendant son acte coupable) il ignorait son état impur; il est passible du sacrifice ascendant et descendant (10)Le délinquant l'offre plus ou moins important, selon sa fortune.. S’il a eu connaissance de son état avant l’acte, non après, le délit sera expié par le bouc dont le sang est aspergé à l’intérieur du sanctuaire, au jour du Grand Pardon (11)''(Lv 16, 15; (Nb 29, 11).'', et ce jour même suspend la punition, jusqu’à ce que le délinquant apprennent de nouveau son état et qu’il offre un sacrifice ascendant et descendant (proportionnel).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל שיש בה ידיעה בתחלה. אידיעות הטומאה קאי ואיידי דזוטרי מילייהו מפרש להו ברישא והדר מפרש שבועות דנפישן מילייהו ויציאות ומראות כל חדא וחדא מפרשה במסכתא דידיה להכי לא פרשינהו בהאי מסכתא ולא תננהו הכא אלא משום דדמו להדדי בשתים שהן ארבע:
ידיעה בתחילה. שידע שנטמא:
וידיעה בסוף. משאכל את הקדש בהעלם או נכנס למקדש בהעלם ויצא נודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס:
והעלם בנתיים. כשאכל את הקדש נעלמה ממנו טומאה או קדש או נכנס למקדש ונעלמה ממנו טומאה או מקדש:
הרי זה בעולה ויורד. בקרבן המפורש באותה פרשה ולשון עולה ויורד עולה לעשיר ויורד לעני שהעשיר מביא חטאת בהמה והעני מביא חטאת העוף ולדל שבדלים עשירות האיפה והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום:
שעיר שנעשה בפנים. שעיר של יום הכפורים שמביא מדמו לפנים:
תולה. להגין עליו מן היסורין עד יוודע לו חטאו ויביא קרבן עולה ויורד לפי שנאמר בשעיר הפנימי וכפר על הקדש טומאה שבקדש ובמקדש יכול על כל טומאה שבקדש יהא שעיר זה מכפר ת''ל ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה פשעים שאינן בני קרבן אף חטאים שאינן בני קרבן ומנין לשיש בה ידיעה בתחלה דכתיב לכל חטאתם משמע לאותם שיכול לבא לכלל חטאת כשיוודע לו בסוף ואי אפשר לבא לכלל חטאת אלא אם כן היתה לו ידיעה בתחילה:
הלכה: כֹּל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה כול'. וּמְנַיִין לִידִיעָה בַּתְּחִילָּה וּבַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בִּנְתַיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְנֶעְלַ֣ם וְנֶעְלַ֣ם שְׁנֵי פְעָמִים. מִכְּלָל שֶׁבָּאת לוֹ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה וּבַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּינְתַיִים. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ מִכְּלָל שֶׁיּוֹדֵעַ. וְה֥וּא יָדַ֖ע הֲרֵי שְׁתֵּי יְדִיעוֹת. הָא רִבִּי יְשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי. וְרִבִּי כְּרִבִּי יְשְׁמָעֵאל. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה אַתְיָא. הִיא יְדִיעָה וְהֶעֱלֵם בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ. יְדִיעָה וְהֶעֱלֵם בְּטוּמְאַת הַקּוֹדֶשׁ. וְאִת דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וְה֥וּא טָמֵא֭ וְאָשֵֽׁם. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לִידִיעָה בַתְּחִילָּה תְּנֵיהוּ עִנְייָן לִידִיעָה בַסּוֹף.
Traduction
D’où sait-on que, pour l’obligation du sacrifice (12)Siffra, section Waygiqra, ch. 12., on devra avoir eu connaissance de l’impureté au commencement et à la fin, ''tandis qu’au milieu de ces 2 connaissances, on ignorait son état impur''? De ce qu’il est dit (Lv 5, 3): il l’ignore, il l’ignore; de la 2e expression superflue, on déduit la règle précédente. Cette déduction est exacte (13)V. ci-après, 8, 1. d’après R. aqiba (qui admet ces sortes d’interprétations); mais d’où sait-on la même règle selon R. Ismaël (qui ne recourt pas aux déductions)?Il se conforme à l’avis de Rabbi, qui dit (14)Cf. J., (Horayot 1, 1) ( 45d).: par l’expression s’il lui a échappé, on sait qu’à un moment il savait, et il est dit: il savait; on se trouve donc en présence de deux connaissances. On voit ainsi que R. Ismaël suit l’avis de Rabbi. Mais ce dernier adopte-t-il l’avis de R. Ismaël (de déduire du terme superflu s’il ignore, qu’il peut s’agir aussi de l’ignorance du sanctuaire)? -Non, l’avis de Rabbi est admissible aussi selon R. aqiba: la connaissance du fait en ignorant l’impureté au sanctuaire, ou la connaissance avec ignorance que la sainteté est impure, sont semblables (elles entraînent les mêmes obligations de sacrifices). Selon d’autres, on déduit la même règle de ce qu’il est dit (ibid.): soit qu’il ne s’en est pas aperçu, soit qu’il l’ait connu, il sera coupable; or, comme l’expression coupable est déjà dite, la connaissance que l’on doit avoir d’abord n’a plus besoin d’être signalée, et le terme répété vise la connaissance exigible à la fin (pour qu’en cas d’ignorance entre ces 2 faits, l’obligation du sacrifice soit fixée).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ת''ל ונעלם ונעלם שני פעמים. גבי קרבן עולה ויורד כתיב ונעלם ממנו והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע ושדי האי וידע בין תרי ונעלם וללמד דבעי ידיעה קודם העלמה ולאחר העלמה ודרוש ביה הכי וידע קודם ונעלם ממנו וידע אחר ונעלם ממנו:
עד כדון כר''ע. זו דרשת ר''ע אבל ר' ישמעאל דריש לה כרבי ומקרא דונעלם והוא ידע גופי' שמענו דונעלם משמע מכלל שידע בתחלה והשתא הוא דנעלם ממנו:
והוא ידע הרי שתי ידיעות. כלומר מוהוא ידע דרשינן לידיעה בסוף והרי כאן שתי ידיעות לתחילה ולסוף והעלם בנתיים ומונעלם שתי פעמים דריש ר' ישמעאל לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש כדמפריש לה במתני' דס''פ דלקמן:
הא ר' ישמעאל כרבי. הא שמענו דר' ישמעאל ס''ל כדרשת רבי דונעלם מכלל שידע משמע:
ורבי כר' ישמעאל. בל' שאלה ואם רבי ס''ל ג''כ למידרש כר' ישמעאל בהא דדריש מונעלם יתירה לחייב גם על העלם מקדש וקאמר הש''ס דלא היא דמילתי' דרבי ואפי' כר''ע אתיא:
היא ידיעה והעלם טומאת מקדש ידיעה והעלם בטומאת קדש. כלומר שתיהן שוין הן דלר''ע דס''ל בפרק דלקמן דאינו חייב כ''א על העלם טומאה ולא על העלם מקדש וקדש ולדידי' אמרי' דמונעלם יתירא דריש דדוקא על העלם טומאה הוא חייב דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא ובין בטומאת מקדש ובין בטומאת קדש הכל בידיעה והעלם הטומא' הוא וכן מצינו למימר דרבי כר''ע דריש להאי ונעלם יתירא ולא כר' ישמעאל:
ואית דבעי נישמעינה מן הכא. לידיעה בתחילה אליבא דר''ע כדמסיק ולא בעי למילף מונעלם ונעלם שתי פעמים כדיליף לעיל:
והוא ידע ואשם. ונעלם ממנו והוא ידע ואשם והאי והוא ידע ואשם לא איצטריך דהא כבר נאמר לעיל והוא טמא ואשם דמשמע שנודע לו אשמתו. א''נ מואשם יתירא קמדייק דהלא כבר נאמר ואשם:
אלא אם אינו ענין לידיעה בתחילה וכו'. ולקמיה פריך עלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source