Shvouoth
Daf 39b
משנה: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשֶּׁבֶר וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמִּיתָה וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הַגְּנֵיבָה׃
Traduction
Il y a quatre catégories de gardiens (166)''V. Baba Mecia '''', 7, 6 (9), qui reproduit notre texte (t. 10, p. 137 et notre 3).''; le gardien gratuit, celui qui emprunte un objet pour en user; le garde salarié, celui qui loue un objet (pour soi). De ces quatre, le gardien gratuit n’a qu’à jurer s’il est défendeur. Celui qui loue un objet (ayant la possibilité complète) doit payer pour tout accident. Enfin, celui qui garde pour un salaire et celui qui loue doivent payer, si l’animal ou l’objet s’est perdu ou été volé; mais si l’animal s’est cassé une patte, ou s’il a été enlevé par des ennemis, ou s’il est mort, le gardien est acquitté en prêtant serment (qu’il n’est pas la cause de l’accident et qu’il n’a pas pu l’empêcher).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ארבעה שומרין הן. ודיניהן שלשה:
נושא שכר. שומר בשכר. נשבע על הכל. שלא פשע:
והשואל משלם את הכל. כל הנך דתנן במתני' שבויה ושבורה ומתה גניבה ואבידה אבל מתה מחמת מלאכה אינו משלם דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת כבר מפורשת בהשוכר את הפועלים והאי דהדר רבי ותנייה הכא משום דחיובי ופטורי דקרבן שבועה משבועת הפקדון תלוי בכך אם בכפירתו פטר עצמו מלשלם שאז חייב אבל אם לא פטר עצמו שהכפירה היה מחיוב אל חיוב וכן מפטור לפטור שאפילו אם היה מודה היה פטור מלשלם וכן מפטור לחובה שאז פטור מקרבן שבועת הפקדון כדמפרש ואזיל במתני' דלקמן:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שְׁמָרָהּ. דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין. שְׁמָרָהּ. לֹא בָטְלֵיהּ. 39b הִיא בַּעַל בַּעַל. מַה בַּעַל שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מַשְׁמִיט אַף כָּאן מַשְׁמִיט. דְּבָרִים שֶׁהֵן מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְשֶׁאֵין מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ לֹא אוֹתוֹ וְלֹא שְׁבוּעָתוֹ. כָּל שֶׁשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ מְשַׁמֶּטֶת שְׁבוּעָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת שְׁבוּעָתוֹ.
Traduction
R. Samuel b. Isaac dit: lors même que, par la conservation de l’objet en litige durant la 7e année, on n’aurait pas été obligé de jurer, cette année l’arrêt; sans quoi, si l’on supposait qu’en raison de sa conservation en cette année le serment n’est pas arrêté, on pourrait objecter qu’on le déduit par analogie des mots baal (maître), usités soit pour le serment (Ex ibid.), soit pour le repos agraire (Dt 15, 2), concluant aussi à l’arrêt du serment. Toutefois, cela ne prouve rien: pour les objets de ''dette de la main'' (tel que le prêt), le repos de la 7e année a son effet, ainsi que pour le serment; mais pour ce qui n’est pas de cette nature, la 7e année n’arrête pas. Voici du reste la règle générale (165)Tossefta à Sheviit ch. 8.: en chaque cas où la 7e année suspend la dette, elle suspend aussi le serment; là où elle ne suspend pas la dette, elle n’arrête pas non plus le serment.
Pnei Moshe non traduit
שמרה. אהא דקתני והשביעית משמטת את השבועה קאי וקס''ד דרב שמואל דאהני דלעיל קאמר אשבועת השותפין וכן שבועת השומרין דג''כ שבועות מספק היא ודמיא להנך בזה אלא דשל תורה הן והיינו דקאמר שמרה כלומר ששמרה גם בשביעית ועברה עליו שביעית כשהוא עדיין שומר לזה או שותף ואפ''ה השביעית משמטת שבועתו דלא תימא דוקא בשעברו ימי שמירתו או שותפותו מקודם שביעית וכבר נתחייב לו שבועה בהא הוא דאמרינן דהשביעית משמטת אבל אם עברה עליו שביעית בעודנו שומר או שותף ואח''כ נתחייב לו שבועה אין השביעית משמטתה קמ''ל דאע''ג דלא נתחייב בשבועה בשעת השמיטה אפ''ה עיקר טענתו הוא דמשמטת והרי עברה עליו שביעית וכדמסיק להוכיח דבריו:
דלא כן מה אנן אמרין שמרה לא בטלוה. דאי לא תימא הכי אלא דאמרת אם עדיין היה שומר בשביעית לא בטליה שביעית לשבועתו שהרי עדיין לא נתחייב בה עד אחר שביעית קשיא:
היא בעל בעל. כלומר היינו בעל דכתיבא גבי שבועת ונקרב בעל הבית אל האלהים. והיינו בעל דכתיבא גבי שביעית שמוט כל בעל משה ידו וא''כ אמאי לא נילף בג''ש מה בעל שנאמר להלן משמט אף כאן משמט וכלומר דכל טענה ואפי' יהיה מחמת שומרין וכה''ג למה לא תשמטנה שביעית הרי עכ''פ עברה עליו שביעית בשעה שהי' החוב זה עליו:
דברים וכו'. ודחי לה הש''ס דהאי מילתא דרב שמואל מעיקרא ליתא דאין הכתוב מדבר אלא בדברים שהן משה ידו שהן ע''י הלואה ולאפוקי שומרין ושותפין וכה''ג שאין החוב ע''י הלואה אין השביעית משמטתו לא את החוב ולא את שבועתו:
כל ששביעית משמטתו. ותניא נמי הכי בתוספתא פ''ח דשביעית דכל שהשביעית משמטת את החוב משמטת ג''כ השבועה וכל שאין שביעית משמטת את חובו אינה משמטת שבועתו וכי תנן במתני' השביעית משמטת את השבועה בשבועה שבאה מחמת חוב הלואה כגון הודה במקצת וכה''ג:
Shvouoth
Daf 40a
הלכה: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן וְאֵין חַייָבִין אֶלָּא דֶּרֶךְ קִינְייָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אַף לְעִנְייָן גְּזֵילָה אֵין חַייָבִין אֶלָּא דֶּרֶךְ קִינְייָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ כול'. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר רִבִּי בּוּן. אַף בִּגְנֵיבָה אֵין חַייָבִין אֶלָּא דֶּרֶךְ קִינְייָן. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וָמֵת חַייָב. הִגְבִּיהוֹ בִרְשׁוּת הַבְּעָלִים כְּמִי שֶׁיָּצָא כָל רְשׁוּת הַבְּעָלִים. הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא עַד שֶׁיָּצָא כָל רְשׁוּת הַבְּעָלִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּעוֹמֶדֶת בַּאֲבוּסוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. אִם בְּעוֹמֶדֶת בָּאֲבוּסוֹ אֲפִילוּ לֹא מָשַׁךְ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. מַה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. מָה נָן קַייָמִין. 40a אִם בְּעוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחָשַׁב לְגוֹזְלָהּ וָמֵתָה בְּאוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב. אִם עַד שֶׁלֹּא מָשַׁךְ דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּעוֹמֶדֶת בַּאֲבוּסוֹ. כִּדְאָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כְבֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי בּוּן. תַּמָּן בְּקוֹנֶה שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים. בְּרַם הָכָא בְּקוֹנֶה מִדַּעַת הַבְּעָלִים.
Traduction
R. Yohanan dit: les 4 sortes diverses de gardiens ne deviennent responsables par le fait de leurs fonctions que lorsqu’ils ont acquis par attraction l’objet à conserver. R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Eliézer: en cas de vol par le gardien du dépôt qui lui a été confié, il n’en est responsable qu’après s’être chargé de le garder. En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, un enseignement dit aussi (167)Tossefta à Baba Metsia, ch. 9.: Si quelqu’un accepte de son prochain un champ en fermage et le néglige, il en est responsable dès l’acceptation et devra payer au propriétaire le produit présumé en être tiré. De même, dit R. Hanina au nom de R. Aboun, si le dépôt a été volé de chez son maître, le gardien n’est responsable qu’après s’être chargé du dépôt par voie d’acquisition. Une Mishna (168)(Baba Qama 7, 6) (8). dit bien: ''Si après l’avoir attiré pour le faire sortir, l’animal meurt étant encore dans le domaine du propriétaire, le voleur sera acquitté (ne l’ayant pas encore dans son propre domaine); mais si après l’avoir soulevé ou transporté du domaine de son propriétaire au dehors l’animal meurt, le voleur est responsable et coupable. Il est certain qu’en le soulevant même dans le domaine du maître, il acquiert l’animal, qu’il a pour ainsi dire enlevé de tout le domaine du maître; mais il reste à savoir si après avoir fait l’attraction pour l’enlever, qui ne donne la possession qu’en dehors du domaine du maître, il faut encore avoir emmené l’animal jusque dans son domaine propre pour en être responsable. —Oui, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, il faut avoir l’animal dans sa propre étable pour en répondre. Mais alors, objecta R. Aboun b. Hiya, dès qu’on l’a dans son étable, on le possède même sans l’avoir attiré? Il s’agit donc dans la Mishna d’un animal qui se trouvait sur la voie publique (de là, il faut l’avoir attiré chez soi pour en répondre). N’en résulte-t-il pas que R. Aboun b. Hiya se conforme à l’avis de Shammaï (opposé à Hillel) qui dit: ''Si le gardien déclare vouloir mettre la main sur le dépôt, il est coupable et condamné d’après l’école de Shammaï, comme s’il l’avait déjà fait; d’après l’école de Hillel, il n’est condamné qu’après le fait accompli''?Or, en quel cas discutent-ils? Si au moment où l’animal était sur la voie publique le voleur a projeté de le voler, et l’animal meurt après cet énoncé (l’ayant attiré à lui), tous s’accordent à condamner le voleur; si au contraire le voleur n’a pas attiré l’animal, tous le déclarent absous; il faut donc admettre qu’ils discutent sur le cas où l’animal est à l’étable, amené là de la rue (en ce cas, Shammaï voit la preuve de la préméditation du vol).En résulte-t-il donc que R. Aboun b. Hiya, n’exigeant pas l’attraction, suive l’avis de Shammaï seul? Il faut distinguer, répond R. Aboun: en ce cas, dans la Mishna précédente, il s’agit d’acquisition faite sans l’assentiment du propriétaire (Hillel est alors d’avis que l’attraction ne suffit pas pour rendre le voleur responsable); tandis qu’ici il s’agit d’acquisition faite avec l’assentiment du maître.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואין חייבין אלא דרך קנין. אינן מתחייבין בשמירתן עד שימשכו ויקנו להן להיות שומר כל אחד ואחד לפי דינו:
אף לענין גזילה. אם גזל השומר מן הבעלים בזה הפקדון שמסר לו כגון ששלח בו יד או שלא עשה כדרך שהתנה עמו כדלקמי' אינו מתחייב אלא דרך קנין כלומר לאחר שזכה בו להיות שומר עליו:
ומתניתא. ברייתא אמרה כן:
המקבל שדה מחבירו וכו'. ברייתא בתוספתא פ''ט דב''מ דקתני התם המקבל שדה מחבירו משזכה בה חבירו שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו כלומר אם הובירה ולא עשה כדתנן במתני' פ' המקבל אלמא דאינו מתחייב בעבודת השדה שקיבל עליו עד שיזכה ויחזוק בה לכך וה''ה בכל השומרין שעברו על דעת הבעלי' אינן מתחייבין עד שיזכו בה דרך הקנין שלהם:
אף בגניבה. אם גנב מבית בעלים אינו מתחייב עד שיזכה בה דרך קנין:
ומתניתא. משנה בסוף פ' מרובה אמרה כן דתנן היה מושכו הגנב ויוצא ומת ברשות בעלים פטור דאכתי לא קני לה להתחייב בה עד שיגביהו או שיוציאו מרשות בעלים:
הגביהו ברשות הבעלים. השתא מדייק הש''ס בפירושא דמתני' דפרק מרובה דמייתי לה הכא ואסיפא דהתם קאי נתנו לבכורת בנו וכו' והיה מושכו ויוצא וכו' כדמוכח מדלקמן וקאמר דהא ודאי פשיטא לן דאם הגביהו ברשות בעלים קנה דכמי שיצאה מכל רשות הבעלים הוי דהגבהה קונה בכל מקום:
היה מושכו. כלומר אלא בהא דקתני היה מושכו ויוצא ובודאי במשיכה על כרחך אינו קונה עד שיוציאנו מרשות בעלים מיהו הא קא מיבעיא לן אם עד שיצא כל רשות הבעלים סגי ואפי' עומדת ברשות הרבים כבר קנה ולא בעינן עד דאתי לרשותיה או דילמא לא קנה עד שיכניסנו לרשותו:
בעומדת באבוסו. כלומר לא קנה עד שיעמידנה על אבוסו דברשותיה בעינן:
ר' בון בר' חייה בעי. על זה אם בעומדת על אבוסו מאי אריא דקתני היה מושכו דמשמע דהקנייה מחמת משיכה מרשות הבעלים היא הא אפי' לא משך כלל מרשות הבעלים אלא מנאה ברשות הרבים ולקחה והעמידה על אבוסו נמי קנה:
אלא. ודאי כי אנן קיימין במתני'. אפי' בעומדת ברשות הרבים דמכיון שמשכה והוציאה מכל רשות הבעלים קנה. מה. ומתמה הש''ס דמאי האי דקאמר ר' בון בר חייא דאזלא סברא דידיה כבית שמאי ולא כב''ה:
דב''ש אומרים ילקה בחסר וביתר. אסיפא דמתני' קאי וכמו וכו' הוא דבסיפא דמתני' דהתם בפרק המפקיד פליגי ב''ש וב''ה החושב לשלוח יד בפקדון שאמר בפני עדים הריני שולח יד בפקדון של פלוני ב''ש אומרים חייב דילפי מעל כל דבר פשע וב''ה אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד שנאמר אם לא שלח ידו וגו':
מה אנן קיימין. והוינן עלה במאי עסקינן פלוגתייהו אם בעומדת ברשות הרבים וחשב לגוזלה כלומר שמשך אותה ואמר בפני עדים הריני חושב לגוזלה ומתה באותה מחשבה אחר שאמר כן ד''ה חייב דהא קמה לה ברשותי' מכיון שמשכה:
אם עד שלא משך. חשב לגוזלה בהא ד''ה פטור דמכיון דאינה ברשותו ולא משכה ממקומו אפי' ב''ש מודים דדיבורו לאו כלום הוא ואינו מתחייב בשביל כך:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בעומדת באבוסו שמשך אותה מרשות הרבים והעמידה על אבוסו וקסברי ב''ש דכיון שאמר הריני גוזלה והיא על אבוסו כבר קנאה להתחייב באונסה:
כדאמר ר' בון בר חייה כב''ש. מהדר למסקנ' הקושיא והשתא הא דר' בון דפשיטא ליה דבהעמידה על אבוסו לא בעינן משיכה מרשות הבעלים ואפי' מר''ה מהני לקנות להתחייב בה כב''ש אתיא בתמי':
אמר לך ר' בון שאני תמן דבקונה שלא מדעת הבעלים הוא והלכך פליגי ב''ה וקאמרי דהמשיכה מר''ה לא מהני להתחייב בה בדיבורו בלבד ברם הכא בנתנו לבכורות בנו בקונה מדעת בעלים הוא וכיון דדעת אחרת מקנה אותו אפי' לא משכה אלא מר''ה והעמידה על אבוסו קנה והלכך במתני' דמיירי שמשכה מרשות הבעלים לא בעינן עומדת באבוסו אלא אפי' עומדת בר''ה קנה:
כְּתִיב כִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜הוּ וגו'. לִשְׁמוֹר. וְלֹא לִקְרוֹעַ. לִשְׁמוֹר. וְלֹא לְהַשְׁלִיךְ. לִשְׁמוֹר. וְלֹא לִיתֵּן בְּמַתָּנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁאָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אָמַר. לִפְלֹנִי. מִכֵּיוָן שֶׁשְּׁמִירָתוֹ עָלָיו כְּמִי שֶׁהוּא עָלָיו.
Traduction
Il est écrit (Ex 22, 10): Si quelqu’un remet à son prochain en dépôt, etc.; le dépositaire est responsable s’il a été chargé de garder le dépôt, non s’il a été chargé de le déchirer (170)V. B., Baba Qama 93. (de le perdre), ou de le garder, non de le jeter, ou de le garder, non de le livrer en don. Toutefois observe R. Yossé, pour être déchargé de la responsabilité, il faut que le maître ait dit de le donner à qui veut le recevoir; mais si le maître a spécifié qui devra le recevoir en don, la responsabilité du gardien est maintenue.
Pnei Moshe non traduit
לשמור ולא לקרוע. אם מסרו לידו בתחילה ע''מ לקרעו ולאבדו פטור:
ולא ליתן במתנה. אם מסרו לחלקו לעניים במתנה דליכא תובעין וכדמפרש ר' יוסי שאמר ליתן מתנה לכל מי שירצה ולאפוקי אם א''ל ליתן לפלוני הוי ממון שיש לו תובעין וחייב בשמירתה:
תַּנֵּי. וְגוּנַּב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ. לֹא מֵרֹאשׁ גַּגּוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא דְתִימַר בְּגַג שֶׁאֵינוֹ מְבוּצָּר. אֲבָל בְּגַג מְבוּצָּר כְּבַיִת הוּא.
Traduction
On a enseigné: de l’expression s’il disparaît de la maison de quelqu’un (ibid., 7), on conclut qu’en cas de vol au sommet du toit, le bénéfice du double paiement par le voleur ne sera pas attribué au gardien. C’est vrai, dit R. Eléazar, pour un toit non enclos (alors ce n’est pas à l’intérieur); mais un enclos est considéré comme dans la maison.
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא וגונב מבית האיש ולא מראש גגו. ואסיפיה דקרא קאי ובענין קניית כפל להשומר מיירי דכתיב אם ימצא הגנב ישלם שנים וגו' דדרשינן לה בטוען טענת גנב ואם שילם או שנתרצה לשלם ולא רצה לישבע ואח''כ נמצא הגנב משלם הכפל להשומר ועלה דרשו דוקא אם נגנב מביתו של זה אבל מראש גגו לא מקני לי' כפילה דכיון דלא הכניסה לביתו אכתי לא קנאה לענין קניית הכפל מהגנב:
הדא דתימר בגג שאינו מבוצר. שאינו סתום ולאו מביתו הוי שיקנה לו הכפל אבל אם הגג מבוצר כבית הוא ודיניה ככל שומר לענין קניית הכפל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source