Shvouoth
Daf 39a
משנה: וְאֵילּוּ נִשְׁבָּעִין שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה הַשּׁוּתָפִין וְהָאֲרִיסִין וְהָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשְׂאָה וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּבֶן הַבָּיִת. אָמַר לוֹ מָה אַתָּה טוֹעֲנֵינִי רְצוֹנִי שֶׁתִּישָּׁבַע לִי חַייָב. חָלְקוּ הַשּׁוּתָפִין וְהָאֲרִיסִין אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ. נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַּׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה׃
Traduction
Sont condamnés à prêter serment sur des réclamations douteuses les associés, les fermiers, les tuteurs, les intendants, la femme qui dirige le commerce de la maison, le fils de la maison (qui en dirige le commerce pour lui et pour ses frères après la mort de leur père). Si l’un de ces individus demande à son adversaire: ''Qu’est ce que tu réclames?'', et l’autre répond: ''Je n’ai aucune réclamation déterminée, mais je veux que tu prêtes serment d’avoir scrupuleusement géré le commerce'' (sans chercher à faire quelques profits à mes dépens), il doit prêter le serment exigé. Si les associés et les fermiers ont déjà fait leur partage sans qu’on ait exigé d’eux le serment, on ne peut plus venir plus tard le leur imposer. Mais, si l’un de ces individus est obligé de prêter serment dans un autre procès qu’il a avec son adversaire, celui-ci peut exiger que le serment soit prêté en même temps sur sa gérance, du temps où il était associé au fermier (162)On appelle cela un serment par Ghilgoul, par entraînement.. Enfin la septième année arrête le serment (163)On sait que le créancier perd le droit d'exiger le paiement de sa dette à la fin de l'année du repos agraire (Dt 15, 2). Si le créancier a obtenu par le tribunal le droit d'exiger de son débiteur un serment, il perd ce droit également après la dite année..
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואלו נשבעין שלא בטענה. שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא שטוענו שמא עכבת משלי ומשום דכל הני מורו היתירא לעצמן לפי שטורחי' בנכסים והלכך רמו רבנן שבועה עלייהו:
והאפיטרופין. שמינו אותן ב''ד על היתומין נשבעין אבל אם אביהן מינה אותן לא ישבעו:
והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית. (או) שהושיבה בעלה חנוונית:
ובן הבית. שהוא מכניס ומוציא פועלים ומכניס ומוציא הפירות בכל אלו א''ל מה אתה טועניני רצוני שתשבע לי חייב שבועה מספק שמא גזלו או לא דקדקו בחשבון:
חלקו. ולא השביעו אותן בשעת חלוקה שוב אין יכול להשביען:
נתגלגלה לו. שנתחייב לו אח''כ שבועה ממקום אחר מטענת ודאי או שנעשה לו שותף או אחד מאלו אח''כ מגלגל עליו גם את שבועת ספק שהיה לו בראשונה עליו וכדרך שמגלגלין בשבועת התורה ובשבועה שהיא כעין של תורה כך מגלגלין בשבועת היסת:
והשביעית משמטת את השבועה. לאו אהנך דשבועת שותפין קאי דהא אין שביעית משמטת השותפות וכל טענה שאין השביעי' משמטת אינה משמטת שבועתה כדאמר בגמרא אלא מלוה ושבועתה היא משמטת:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוּסֵי. הָדָא אָֽמְרָה בְּנוֹשֵׂא וְנוּתֵן שֶׁלֹּא בְחֶשְׁבּוֹן. אֲבָל בְּחֶשְׁבּוֹן לֹא בְדָא. וְאָהֵן בֶּן בַּיִת עוֹד הוּא בְּנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן שֶׁלֹּא בְחֶשְׁבּוֹן. רִבִּי זֵירָא כְהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל לְמֵידָן קַמֵּי רִבִּי זֵירָא וְחִייְבוֹ שְׁבוּעָה עַל תְּרֵין דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. לָאו תְּרֵין דֵּינָרִין אֲנִי חַייָב לָךְ. הָא טְרֵיפִין לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. וּמִילַת פַּלָּן וּפַלָּן. אֲמַר רִבִּי זֵירָא. אוֹ הַב לֵיהּ כָּל דִּתְבַע לָךְ אוֹ אִישְׁתְּבַע לֵיהּ כָּל דִּמְגַלְגֵּל עֲלָךְ. עַד כַּמָּה מְגַלְגְּלִין עָלָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה כֹהֵן וְעֶבֶד עִבְרִי. וְכִי יֵשׁ עֶבֶד בִּזְמַן הַזֶּה.
Traduction
R. Yossé dit: il est vrai que l’on défère le serment sur des réclamations douteuses, si l’un des plaideurs a des relations commerciales avec l’autre sans compter, non s’ils comptent ensemble (en ce cas, il n’y a sans doute qu’une erreur de compte). De même, le fils de maison (énuméré parmi ceux qui jurent en cas de doute) est aussi de ceux qui font du commerce avec le maître sans compter. R. Zeira est conforme à l’avis de R. Yossé au sujet du serment par entraînement (164)Baba Metsia, 3, 1.. Un homme alla soutenir un procès devant R. Zeira, qui lui déféra le serment pour la somme de 2 dinars en litige. Puisque, dit-il, je suis condamné à te payer 2 dinars si je ne jure pas, je préfère te les donner que de jurer. J’ai encore tel et tel objet à te réclamer, dit le demandeur. R. Zeira dit alors au défendeur: ou tu devras lui donner tout ce qu’il te réclame, ou jurer pour tout ce qu’il reversera sur toi en même temps, par entraînement.En général, jusqu’où peut-on être entraîné à prêter serment par série? R. Yohanan répond: le demandeur peut aller jusqu’à faire jurer l’adversaire qu’il ne lui a pas été vendu comme esclave. Mais s’il arrive que le défendeur est un cohen, peut-on le faire jurer sur l’hypothèse inadmissible qu’il soit devenu esclave hébreu (état incompatible avec le sacerdoce)? De plus, il n’y a plus d’esclaves de nos jours.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוסי הדא אמרה. הא דאמר מתני' דיכול להשביען בטענת ספק בשנושא ונותן עמהן שלא בחשבון אבל אם הכל בחשבון הוא לא בדא אמרו שיכול להשביען אולי טעו בחשבון דבזה אמרינן מסתמא דקדק בתחילה עמהן:
ואהן בן בית. כלומר דלא תיקשי דבשלמא בשותפין ואינך שייכא הא דאמרינן לחלק בין נושא ונותן שלא בחשבון או בחשבון דמצוי הוא בשותפין שנושאין ונותנין שלא בחשבון וסומכין זה על זה עד שעת החלוקה וכן אינך אבל בן הבית שמסתמא כל משאו ומתנו עם הבעה''ב בחשבון הוא ואפ''ה קתני דמשביעין אותו והלכך קאמר דלא היא דגם בן הבית זה דקתני נמי בנושא ונותן שלא בחשבון מיירי דדוקא בכה''ג הוא דיכול להשביעו מספק:
ר' זירא כהדא דר' יוסי. לאו אהאי ר' יוסי קאי דאין ענין זה לזה אלא אדר' יוסי דריש פ' המפקיד קאי דקאמר התם לענין גלגול שבועה וקמ''ל דר' זירא דלקמן ור' יוסי דהתם בחדא שיטתא קיימי:
לאו תרין דינרין אני חייב לך. אם איני נשבע הא טריפין לך והרי הן לפניך ואין רצוני לישבע:
א''ל. התובע ומילת פלן ופלן עדיין יש לי לטעון עליך מדבר זה ומזה:
א''ר זירא או הב ליה וכו'. דכך הדין או תשלם לו הכל או תשבע על הכל:
עד כמה מגלגלין עליו. בגלגול שבועה בעלמא קאי עד היכן יכול לגלגל עליו בטענות:
עד כדי וכו'. אפי' זה יכול לגלגל עליו השבע לי שלא נמכרת לי לעבד:
הגע עצמך שהיה כהן ועבד עברי. בתמיה ואם היה זה כהן וכי היאך יכול לגלגל עליו טענה זו דהא אין כהן נמכר בעבד עברי לפי שאינו יכול להיות נרצע שנעשה בעל מום:
וכי יש עבד בזמן הזה. קושיא אחריתא היא וכלומר ועוד אפי' בישראל וכי עבד עברי נוהג בזמן הזה הא קי''ל כל זמן שאין היובל נוהג אין עבד עברי נוהג:
רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. 39a שְׁטָר הַיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַב יָדוֹ פָּסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. מִתְעַסֵּק הָיִיתָ בִשְׁטָרוֹתֶיךָ. הָא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כָּשֵׁר. רִבִּי אַבִּינָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם פָּסוּל עַד שֶׁיֵּצֵא מִידֵי הַמַּלְוֶה בִּכְתַכ יְדֵי לֹוֶה. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בִּדְייָתֵיקִי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שטר סימפון היוצא וכו'. גרסינן לה לעיל סוף פ''ק דב''מ עד בדייתיקי ושם ביארתי עיין עליו:
Shvouoth
Daf 39b
משנה: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשֶּׁבֶר וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמִּיתָה וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הַגְּנֵיבָה׃
Traduction
Il y a quatre catégories de gardiens (166)''V. Baba Mecia '''', 7, 6 (9), qui reproduit notre texte (t. 10, p. 137 et notre 3).''; le gardien gratuit, celui qui emprunte un objet pour en user; le garde salarié, celui qui loue un objet (pour soi). De ces quatre, le gardien gratuit n’a qu’à jurer s’il est défendeur. Celui qui loue un objet (ayant la possibilité complète) doit payer pour tout accident. Enfin, celui qui garde pour un salaire et celui qui loue doivent payer, si l’animal ou l’objet s’est perdu ou été volé; mais si l’animal s’est cassé une patte, ou s’il a été enlevé par des ennemis, ou s’il est mort, le gardien est acquitté en prêtant serment (qu’il n’est pas la cause de l’accident et qu’il n’a pas pu l’empêcher).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ארבעה שומרין הן. ודיניהן שלשה:
נושא שכר. שומר בשכר. נשבע על הכל. שלא פשע:
והשואל משלם את הכל. כל הנך דתנן במתני' שבויה ושבורה ומתה גניבה ואבידה אבל מתה מחמת מלאכה אינו משלם דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת כבר מפורשת בהשוכר את הפועלים והאי דהדר רבי ותנייה הכא משום דחיובי ופטורי דקרבן שבועה משבועת הפקדון תלוי בכך אם בכפירתו פטר עצמו מלשלם שאז חייב אבל אם לא פטר עצמו שהכפירה היה מחיוב אל חיוב וכן מפטור לפטור שאפילו אם היה מודה היה פטור מלשלם וכן מפטור לחובה שאז פטור מקרבן שבועת הפקדון כדמפרש ואזיל במתני' דלקמן:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שְׁמָרָהּ. דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין. שְׁמָרָהּ. לֹא בָטְלֵיהּ. 39b הִיא בַּעַל בַּעַל. מַה בַּעַל שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מַשְׁמִיט אַף כָּאן מַשְׁמִיט. דְּבָרִים שֶׁהֵן מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְשֶׁאֵין מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ לֹא אוֹתוֹ וְלֹא שְׁבוּעָתוֹ. כָּל שֶׁשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ מְשַׁמֶּטֶת שְׁבוּעָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת שְׁבוּעָתוֹ.
Traduction
R. Samuel b. Isaac dit: lors même que, par la conservation de l’objet en litige durant la 7e année, on n’aurait pas été obligé de jurer, cette année l’arrêt; sans quoi, si l’on supposait qu’en raison de sa conservation en cette année le serment n’est pas arrêté, on pourrait objecter qu’on le déduit par analogie des mots baal (maître), usités soit pour le serment (Ex ibid.), soit pour le repos agraire (Dt 15, 2), concluant aussi à l’arrêt du serment. Toutefois, cela ne prouve rien: pour les objets de ''dette de la main'' (tel que le prêt), le repos de la 7e année a son effet, ainsi que pour le serment; mais pour ce qui n’est pas de cette nature, la 7e année n’arrête pas. Voici du reste la règle générale (165)Tossefta à Sheviit ch. 8.: en chaque cas où la 7e année suspend la dette, elle suspend aussi le serment; là où elle ne suspend pas la dette, elle n’arrête pas non plus le serment.
Pnei Moshe non traduit
שמרה. אהא דקתני והשביעית משמטת את השבועה קאי וקס''ד דרב שמואל דאהני דלעיל קאמר אשבועת השותפין וכן שבועת השומרין דג''כ שבועות מספק היא ודמיא להנך בזה אלא דשל תורה הן והיינו דקאמר שמרה כלומר ששמרה גם בשביעית ועברה עליו שביעית כשהוא עדיין שומר לזה או שותף ואפ''ה השביעית משמטת שבועתו דלא תימא דוקא בשעברו ימי שמירתו או שותפותו מקודם שביעית וכבר נתחייב לו שבועה בהא הוא דאמרינן דהשביעית משמטת אבל אם עברה עליו שביעית בעודנו שומר או שותף ואח''כ נתחייב לו שבועה אין השביעית משמטתה קמ''ל דאע''ג דלא נתחייב בשבועה בשעת השמיטה אפ''ה עיקר טענתו הוא דמשמטת והרי עברה עליו שביעית וכדמסיק להוכיח דבריו:
דלא כן מה אנן אמרין שמרה לא בטלוה. דאי לא תימא הכי אלא דאמרת אם עדיין היה שומר בשביעית לא בטליה שביעית לשבועתו שהרי עדיין לא נתחייב בה עד אחר שביעית קשיא:
היא בעל בעל. כלומר היינו בעל דכתיבא גבי שבועת ונקרב בעל הבית אל האלהים. והיינו בעל דכתיבא גבי שביעית שמוט כל בעל משה ידו וא''כ אמאי לא נילף בג''ש מה בעל שנאמר להלן משמט אף כאן משמט וכלומר דכל טענה ואפי' יהיה מחמת שומרין וכה''ג למה לא תשמטנה שביעית הרי עכ''פ עברה עליו שביעית בשעה שהי' החוב זה עליו:
דברים וכו'. ודחי לה הש''ס דהאי מילתא דרב שמואל מעיקרא ליתא דאין הכתוב מדבר אלא בדברים שהן משה ידו שהן ע''י הלואה ולאפוקי שומרין ושותפין וכה''ג שאין החוב ע''י הלואה אין השביעית משמטתו לא את החוב ולא את שבועתו:
כל ששביעית משמטתו. ותניא נמי הכי בתוספתא פ''ח דשביעית דכל שהשביעית משמטת את החוב משמטת ג''כ השבועה וכל שאין שביעית משמטת את חובו אינה משמטת שבועתו וכי תנן במתני' השביעית משמטת את השבועה בשבועה שבאה מחמת חוב הלואה כגון הודה במקצת וכה''ג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source