Vayedaber

Shvouoth

Daf 37a

משנה: אָמַר לַחֶנְווָנִי תֶּן לִי בְדֵינָר פֵּירוֹת וְנָתַן לוֹ אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדֵּינָר אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלֵי יִישָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדֵּינָר אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּירוֹת אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ יִישָּׁבַע הַחֶנְווָנִי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל שֶׁהַיפֵּרוֹת בְּיָדוֹ יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אָמַר לַשּׁוּלְחָנִי תֶּן לִי בְדֵינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדֵּינָר אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלִי יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדֵּינָר אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ יִישָּׁבַע הַשּׁוּלְחָנִי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין דֶּרֶךְ הַשּׁוּלְחָנִי לִיתֵּן אִיסָּר עַד שֶׁיִּטּוֹל אֶת הַדֵּינָרִין׃

Traduction

Un homme dit à un boutiquier: ''donne-moi des fruits pour un dinar'', celui-ci donne les fruits, puis il réclame le dinar mais l’autre répond: ''Je te l’ai donné et tu l’as mis dans ta bourse'', Mappula. Dans ce cas, l’acheteur prêtera serment qu’il a donné le dinar (et il est acquitté). Si au contraire, l’homme a donné le dinar et il réclame les fruits, mais le boutiquier dit: ''Je te les ai donnés, et tu les as portés chez toi''; c’est le boutiquier qui prêtera serment pour être acquitté. R. Juda dit: Celui qui a les fruits à la haute main (156)D'après Rashi, si le boutiquier a donné les fruits à l'acheteur et qu'il réclame le dinar, que l'acheteur dit avoir déjà donné, il est acquitté sous serment, car il a les fruits, et les boutiquiers n'ont pas l'habitude de donner les marchandises sans recevoir d'abord le prix.. Un homme dit à un changeur: ''donne-moi des maoths pour un dinar''; celui-ci les lui donne, il réclame le dinar, l’autre dit: ''Je te l’ai donné, et tu l’as mis dans ta bourse''; dans ce cas, l’homme prêtera serment qu’il a donné le dinar pour être acquitté. Si ayant donné le dinar réellement il réclame les maoths, et que le changeur dise: ''Je te les ai données, et tu les as mises dans ta bourse'', alors le changeur prêtera serment qu’il les a données pour être acquitté. R. Juda dit: les changeurs n’ont pas l’habitude de donner la monnaie sans recevoir d’abord le dinar.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אמר לחנווני תן לי בדינר פירות ונתן לו. כלומר שמדד החנווני את הפירות והניחן לפניו ברשות הרבים ואמר לו הרי הן לפניך:

אמר לו תן לי את הדינר. ועכשיו תובע החנווני את הדינר בעד פירות אלו:

אמר לו בעל הבית נתתי לך. את הדינר אחר שמדדת הפירות:

ונתתו באנפלי. בתיק שלך העשוי למעות:

ישבע בעל הבית. כעין של תורה ויטול דכיון שהפירות מונחין הן ברשות הרבים וכבר יצאו מרשותו ומודה החנווני שמכרם ישבע בעל הבית ויטול:

נתן לו את הדינר. ובא ליטול הפירות המונחין ברשות הרבים וא''ל תן לי את הפירות שהרי שלי הן:

אמר לו. החנווני כבר נתתים לך הפירות שהיו מגיעים לך בעד הדינר והולכתן לתוך ביתך ופירו' אלו המונחין שלי הן ומעולם לא מכרתי אלו לך ואני הנחתים ברשות הרבים למכרן:

ישבע החנווני. דהואיל שהחנווני כופר במכירת פירות אלו שמעולם לא מכרן לזה ישבע הוא כעין של תורה ויטלן:

ר' יהודה אומר וכו'. ר' יהודה אסיפא פליג וס''ל דלעולם בעה''ב נשבע ונוטל דכיון שהפירות יצאו מרשות החנווני ומונחין הן ברשות הרבי' הוי כאלו הם ביד בעה''ב וכל שהפירות בידו ידו על העליונה והוא הנשבע ונוטל:

אמר לשולחני וכו'. וכן הדין בנותן דינר לשלחני ליטול בעדו מעות והמעו' צבורין ומונחין ברשות הרבים. וצריכי דאי אשמועינן בחנווני ה''א התם הוא דאמור רבנן דכי אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך ישבע החנווני ויטול לפי שמדרך החנווני ליתן הפירו' קודם שיקבל הדינר אבל בשלחני שאין דרכו ליתן האיסרין קודם שיקבל הדינר אימא מודו ליה לר' יהודה דלעולם בעה''ב נשבע ונוטל ואי אתמר בהא הוה אמינא בהא קאמר ר' יהודה אבל בחנווני אימא מודו להו לרבנן צריכא ואין הלכה כר' יהודה:

37a הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁלֹּא הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ. אֲבָל הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ אֵין בַּעַל הַבַּיִת חַייָב כְּלוּם. כְּהָדָא דָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר שָׁלוֹם. סָֽמְכוֹן כַּתָּפַייָא גַבֵּי קַפֵּילַייָא. אֲתוֹן. וְאַפְקוֹן דְּלָא יְהַב לְהוֹן. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שַׁמַּי. מִמָּה דְאִילּוּ הֲווֹן קַפֵּילַייָא יֵימַר מְסַבּוֹת לֵית סוֹפֵיהוֹן דְּאִילֵּין וְאִילֵּין מֵיסַב אֶלָּא יִסְבּוּן מִכְּבָר.

Traduction

– Quant à l’avis de la Mishna, que le demandeur jure et se fait payer du propriétaire, c’est vrai si les ouvriers ne se sont pas tenus chez le boutiquier avec le propriétaire (s’il n’a pas livré); mais s’ils se sont trouvés avec lui chez le boutiquier (qui s’est refusé à les solder), le propriétaire ne doit plus rien, et ils ont recours contre le boutiquier. Ainsi, raconte R. Juda b. Shalom, on avait un jour adressé des porteurs aux débitants (154)Ceux-ci devaient fournir aux premiers des marchandises en paiement du travail fait chez le propriétaire.;mais ceux-ci, à l’arrivée des ouvriers, les jetèrent dehors, sans leur donner de denrées. Le litige fut soumis à R. Saméi, qui dit: si le débitant prétendait leur avoir déjà payé, les ouvriers ne finiraient-ils pas par toucher ce qui leur est dû par le maître? Comme il avoue (par sa violence) n’avoir pas payé, ils prendront désormais ce qui leur est dû par lui (155)Au boutiquier la dette a été transférée par le propriétaire qui n'est plus en cause..

Pnei Moshe non traduit

הדא דתימר. דשניהם נשבעין ונוטלין מבעה''ב:

בשלא העמידו עמו. שלא מסר הבעה''ב להפועלים אצל החנוני:

אבל העמידו עמו. אצל החנוני והמחה אותן בידו לשלם להן שוב אין להן על הבה''ב כלום ודינם עם החנוני:

כהדא דאמר ר' יודה בר שלום. שכך היה המעש' להלכה:

סמכון כתפייא גבי קפילייא. שסמכן הבעה''ב להפועלים נושאי כתף אצל החנוני והמחה אותו לשלם להן עבורו:

אתון. באו אצלו אח''כ לקבל ממנו שכר והוציא החנוני אותם מביתו ולא נתן להם כלום:

אתא עובדא קומי ר' שמי. כשבא הדין לפניו אמר ממה דאלו הוון קפילייא יימר מסבות. אלו היה אומר החנוני להם נטלתם כבר ממני ושלמתי לכם לא היה הסוף שאלו ואלו היה נוטלין מבעה''ב כדתנן במתני' ונמצא החנוני הזה אינו מפסיד לעולם אפי' היו הפועלים מכחישין אותו ולמה לא ישלם עכשיו:

אלא יסבון מכבר. כלומר אלא שעכשיו הוא מודה להם שלא פרע אותם ומכיון שקיבל עליו לשלם להן יקחו עדיין ממנו ולפי שאין להן על הבעה''ב כלום שכבר המחה אותם אצלו:

Shvouoth

Daf 37b

משנה: כְּשֵׁם שֶׁאָֽמְרוּ הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִין לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְכֵן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּֽרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פִיקְּדָנוּ אַבָּא וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָּרוּעַ. הֵעִיד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אֲפִילּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָה שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה׃

Traduction

On a dit (159)Ketubot 9, 8.: Si la femme divorcée avoue que le mari lui a payé une partie du douaire, et le mari dit l’avoir payé entièrement, elle prêtera serment pour se faire payer le reste. Si un seul témoin atteste que le douaire a été payé, la femme prêtera serment qu’elle n’a pas été payée, puis sera payée. Si le mari a vendu les biens, la femme ne peut se faire payer des terrains vendus qu’après avoir prêté le serment qu’elle n’a pas été payée. Si elle est veuve et qu’elle veuille se faire payer sur les biens des orphelins, elle doit à cet effet prêter serment. Enfin, elle doit encore prêter serment, si le mari divorcé avec elle est à l’étranger, et qu’elle veuille se faire payer en son absence. Comme la femme doit prêter serment, si elle veut se faire payer des orphelins, les héritiers qui réclament pour le défunt ne peuvent pas non plus se faire payer (des orphelins) qu’après avoir prêté serment, en disant: ''nous jurons que notre père ne nous a rien ordonné à ce sujet, il ne nous a pas dit que l’acte présenté ait été payé, et que nous n’avons trouvé, dans les papiers de notre père, aucun écrit qui indiquerait le paiement de la dette (160)''Voir (Ketubot 9, 7 ); (Baba Metsia 1, 8).''. R. Yohanan b. Broqah dit: quand même le fils serait né après la mort de son père, il prête serment qu’il n’a trouvé aucun papier constatant que la dette ait été payée, pour se faire payer la somme indiquée dans l’acte. R. Simon b. Gamliel dit: s’il y a des témoins que le père a dit avant la mort: ''cet acte n’est pas payé'', le fils peut se faire payer sans serment. (161)Toute la Guemara sur ce § est traduite en (Ketubot 9, 7) et 8 (t. 8, pp. 121-3).

Pnei Moshe non traduit

מתני' כשם שאמרו הפוגמת כתובתה. שמוציאה שטר כתובתה ומודה שנתקבלה מקצתה לא תפרע אלא בשבועה אם הבעל טוען שנתקבלה כולה:

ועד אחד מעידה וכו' ומנכסים משועבדים וכו'. כלהו אכשם קיימי כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה וכן היתומי' אינם נפרעי' אלא בשבועה והיינו יתומים הנפרעים מן היתומים ומיירי המתני' כגון שאלו היתומים שבאים להפרע מהן אומרים אין אנו יודעין אם פרע אבינו זה החוב אם לאו אבל אם טענו אמר לנו אבינו שלא לוה ולא נתחייב בחוב הזה מעולם והרי אלו היתומים מוציאים שטר חוב על אביהם ונפרעין מהן שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ולא שנו דבשבועה מיהת שקלי היתומים מן היתומים אלא שמת המלוה בחיי הלוה כדאמר בגמרא:

שלא פקדנו אבא. בשעת מיתה ושלא אמר לנו קודם לכן ששטר זה פרוע:

הרי זה נשבע. שלא מצא בין שטרותיו של אביו ששטר זה פרוע:

ארשב''ג אם יש עדים וכו'. והלכה כרשב''ג:

הלכה: אָמַר לַחֶנְווָנִי תֶּן לִי בְדֵינָר פֵּירוֹת כול'. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי 37b יוּדָה. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁהָֽיְתָה הַקּוּפָּה מוּנַחַת בֵּין שְׁנֵיהֶן. אֲבָל אִם הָֽיְתָה יוֹצְאָה מִתַּחַת יְדֵי אֶחָד מֵהֶן.

Traduction

Selon R. Hanina, il faut aussi admettre dans la discussion (entre R. Juda et les autres sages) l’enseignement suivant (158)Selon le texte de la Tossefta, ch. 6, reconstitué d'après le commentaire.: quelqu’un dit à un boutiquier ''donne-moi des fruits pour un dinar'', celui-ci donne les fruits, puis réclame le dinar; mais l’autre répond: ''je te l’ai donné et tu l’as serré'', l’acheteur jure alors ou prouve l’avoir donné (et il est acquitté). Si au contraire l’homme a donné le dinar et réclame les fruits, mais le boutiquier dit: ''je te les ai donnés et tu les as portés chez toi'', le boutiquier devra jurer ou prouver son dire (et sera acquitté). Toutefois, ajoute R. Juda, c’est vrai lorsque le panier de fruits se trouve dans la rue, à égale distance des deux plaideurs; mais si le panier se trouve chez l’un d’eux, le demandeur est tenu de prouver le bien fondé de sa réclamation (dernier point seul admis d’accord).

Pnei Moshe non traduit

גמ' רבי חנינא אמר במחלוקת. אברייתא דלקמיה קאי דאלו במתני' הא חזינן דפליגי ר' יהודה ורבנן:

אמר רבי יודה. תוספתא היא בפ''ו והש''ס קיצר בהעתקה כדרכו לפי שהיו הברייתות שגורין בפיהם והאי אבל אם היתה יוצאה מתחת ידי אחד מהן התחלת החלוקה היא ואינו מסיים וכמו וכו' הוא דסמיך על מה דמסיים בתוספת' ודוגמתו תמצא בב''ק פ' הכונס הלכה ו' וכן מצוי הרבה כהנה בש''ס הזה. והכי תנינא בתוספת' שם אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר והוא אומר נתתיו לך ונתתו באונפלא ישבע בעל הבית או יביא ראיה שנתן לו את הדינר נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את הפירות אמר לו נתתים לך והולכתם לתוך ביתך ישבע חנוני או יביא ראיה שנתן אמר ר' יהודה בד''א בזמן שהיתה קופה מונחת בינתיים אבל אם היתה יוצאת מתחת יד אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה. ומפרש השתא ר' חנינא דהאי אימתי או בד''א דקאמר ר' יהודה לאו אליבא דנפשיה קאמר ולומר דבהא הוא דמודה להו לרבנן כשהקופה מונחת בינתיים דא''כ קשיא סוף דבריו אבל אם היתה יוצאה מתחת יד אחד מהן וכו' דאטו רבנן לא ס''ל הממע''ה בשאחד מוחזק בהן וא''כ במאי פליגי במתני' אלא ה''ק הא דפליגינן במתני' ואנא ס''ל דלעולם ישבע בה''ב ונוטל ורבנן ס''ל דבסיפא כשהב''ה טוען להפירות ישבע החנוני בזמן שהקופה מונחת בין שניהן הוא דפליגינן שאין אחד מהן מוחזק יותר מחבירו והיינו דקאמר במחלוקת כלומר דבר זה דקאמר ר' יהודה בד''א וכו' הוא במחלוקת שנחלקו בו והוא מפרש לה דבהאי גוונא הוא דפליגי וכדפרישית במתני' דמכיון שהפירות מונחין בר''ה סברי רבנן דבסיפא שהחנוני אינו מודה כלל במכירת הפירות האילו עליו השבועה היא וישבע אם אין לו ראיה ויטלן ור' יהודה סבר דהוי כמו שהן ביד בה''ב וידו על העליונה והוא ישבע או אומרין לו שהוא יבקש ראיה ויטלן אבל אם היתה יוצאת מתחת יד אחד מהן בהא לא פלגינן כלל דודאי כל המוציא מחבירו עליו הראיה ואם אין לו ראיה אינו נאמן בשבועה להוציא מיד המוחזק ור' יהודה אשמועינן סברא דידיה וסברא דרבנן:

עוֹד הִיא בַמַּחֲלוֹקֶת. הָדָא דַּתָּ מַר בָּאַכְסְנַאי. אֲבָל בְּבֶן עִיר דַּרְכּוֹ לִיתֵּן אִיסָּר עַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל דֵּינָרוֹ.

Traduction

De même, ils sont en discussion sur le cas suivant, pour l’argent en litige entre un changeur et un particulier si l’argent est dans la rue, à égale distance des deux plaideurs. Enfin l’assertion finale de R. Juda (que le changeur ne donne guère la monnaie sans recevoir d’abord le dinar) est vrai à l’égard d’un étranger, xeno'', mais il arrive à donner la monnaie à son compatriote même avant d’avoir le dinar.

Pnei Moshe non traduit

עוד הוא במחלוקת. אסיפא דמתני' קאי אמר לשלחני וכו' דלא מפרש לה בתוספתא ולא תנינן לה התם ומפרש לה הש''ס דאף הכא נמי בהאי מחלוקת היא דכי היכי דפליגי בחנווני בשהפירות מונחין ביניהן ברשות הרבים ה''נ בהאי פלוגתא גופה פליגי גבי שלחני בשהמעו' מונחין ביניהן בר''ה וכדפרישית במתני':

הדא דתימר באכסנאי. הא דקאמר ר' יהודה גבי שלחני שאין דרך ליתן איסר עד שיטול את הדינר ולהכי תנינן לה גם להאי בבא במתני' לאשמועינן רבותא אליבא דרבנן כדפרישית במתני' דוקא באכסנאי שאינו מכירו מיירי ואינו מאמין לו ליתן לו האיסרין מקודם שיטול דינרו:

אבל בבן עיר שלו ומכירו דרכו וכו'. וכלומר דאי בבן עירו א''כ היינו חנוני ולא הוה איצטריך לאשמועינן האי בבא כלל ולא תני לה אלא משום אכסנאי וקמ''ל דאפ''ה פליגי רבנן היכא שהמעות מונחין בר''ה ואין השלחני מודה שמכר לו האיסרין הללו הוא נשבע ונוטל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source