אָמַר רִבִּי אַבִּין. עַל יְדֵי שֶׁבַּעַל הַבַּיִת עֲסָקָיו מְרוּבִּין תִּיקְנוּ בְשָׂכִיר לִישָּׁבַע וְלִיטּוֹל. [אָמר רִבִּי יוּסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תַּמָּן תִּיקְנוּ בְשָׂכִיר שֶׁיְּהֵא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.] וְדִכְווָתָהּ תִּיקְנוּ בְבַעַל הַבַּיִת שֶׁאִם עָבַר זְמַנּוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. 34a אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ בִזְמַנּוֹ אֲפִילוּ ךְאַחַר שָׁנָה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אָמר רִבִּי יוּסֵי. אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. תְּבָעוֹ בַיּוֹם אֵין לוֹ אֶלָּא יוֹם. לַיְלָה אֵין לוֹ אֶלָּא לַיְלָה. וְחָרָנָה אָמַר. בְּשֶׁתְבָעוֹ וְאָמַר. נָתַתִּי. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. אֶתֵּן. חֲזָקָה נָתָן. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָא וּמָאן אָמַר דָא. מִמָּה דָמַר רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. תְּבָעוֹ בַיּוֹם אֵין לוֹ אֶלָּא יוֹם. לַיְלָה אֵין לוֹ אֶלָּא לַיְלָה. הֲוֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה דְאָמַר. בְּשֶׁתְבָעוֹ וְאָמַר. נָתַתִּי. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. אֶתֵּן. חֲזָקָה נָתָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. פְּעָמִים שֶׁתְּבָעוֹ אַחַר זְמָן וְנַעֲשֶׂה בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ. הֵיךְ עֲבִידָא. תְּבָעוֹ וְאָמַר לוֹ. לֹא אָמַרְתִּי לָךְ מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם נָתַתִּי. אוֹתוֹ הַיּוֹם נַעֲשֶׂה כְמִי שֶׁהוּא אֶתְמוֹל. נוֹתֵן לוֹ שִׁיעוּר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' אבין. על המתני' קאי דטעמא דתקנו חכמים בשכיר להיות נשבע ונוטל דעל ידי שבעל הבית טרוד בעסקיו המרובין לא מידכר:
היך עבידא תבעו וא''ל לא אמר לך וכו'. כלומר וכי לא אמרתי לך כבר שמאותו היום שתבעתני בזמנו נתתי לך א''כ הוי כתובעו והולך מאותו היום ואילך ונעשה אותו היום כמי שהוא אתמול והוא תבעו נותנין לו עוד שיעור אחד כפי אותו היום:
פעמים שתבעו אחר זמן. ואפ''ה נעשה דינו כמי שתבעו בתוך זמנו ונותנין לו עוד יום א' כנגדו כדין תובע כל תוך הזמן כדמפרש ואזיל:
ממה דאמר ר' חמא. בהדיא בשם ר''ל דהוא אמר להא תבעו ביום וכו' ולא מחלקינן בין אמר נתתי או אתן שמעינן דר' יוסי בר חנינה הוא דאמר להא דמחלקי' בכך:
ולא ידעין. ומספקא לן מי משניהם אמר זה ומי אמר זה דר' יונה אמר סתם איתפלגון:
וחרנא אמר. דאפילו באותו יום דוקא כשיש עדים שתבעו ואמר נתתי בהא הוא דאמרינן דיש לו כל אותו היום ונשבע ונוטל אבל אם כשתבעו אמר אתן לך אמרינן דחזקה לא עבר על דבריו ונתן לו ואין השכיר נשבע ונוטל אלא אם הוא מכחישו ותובעו אח''כ עדיין לא נתת לי בעל הבית ישבע היסת ויפטור:
לילה. אם הוא שכיר יום וזמנו בלילה ותבעו בתחלת הלילה אין לו אלא אותה לילה בלבד וביום שלאחריו אינו נשבע ונוטל:
תבעו ביום. כגון שהוא שכיר לילה דזמנו ביום ואם תבעו ביום בתחלתו אין לו אלא אותו יום בלבד ובלילה שלאחריו אינו נשבע ונוטל:
ר' יוסי. פליג על הא דקאמר ר' חייה דאפי' לאחר שנה נשבע ונוטל אלא אין לו כי אם אותו היום בלבד שהוא יום התביעה וכדמפרשי אמוראי לקמיה:
אם יש עדים שתבעו בזמנו וכו'. דס''ל לר' חייה דלא אמרינן חזקה דאין בעה''ב עובר בבל תלין אלא היכא דאיכא עוד חזקה בהדה דאין השכיר משהא שכרו והילכך אם תבעו בזמנו אזדא לה האי חזקה דהרי לא שהה מלתבעו ואפי' לאחר שנה נשבע השכיר ונוטל:
ודכוותה. כמו דתיקנו בשכיר דכוותה נמי תיקנו לבעל הבית דלפעמים לא ישבע השכיר ליטול כגון שאם עבר זמנו דחזקת בעל הבית שאינו עובר בבל תלין וכי מטא זמן חיובא רמי אנפשיה ומידכר:
פְּשִׁיטָא. מֵת בַּעַל הַבַּיִת הַשָּׂכִיר נִשְׁבָּע לְיוֹרְשָׁיו. וַאֲפִילוּ מֵת הַשָּׂכִיר יוֹרְשָׁיו נִשְׁבָּעִין לְיוֹרְשֵׁי בַעַל הַבַּיִת. כְּלוּם תִּיקְנוּ אֶלָּא בְשָׂכִיר. שֶׁמָּא בְיוֹרְשָׁיו. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בְּשֶׁתְּבָעוֹ בְעֵדִים. [אֲבָל אִם תְּבָעוֹ שֶׁלֹּא בָעֵידִים.] יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. נָתַתִּי לְךָ שְׂכָֽרְךָ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין אוֹמְרִים בְּמָמוֹן. מֵאַחַר. מְאַחַר דִּיכִיל מֵימַר לֵיהּ. לֹא שָׂכַרְתִּיךָ. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. שָׂכַרְתִּיךָ וְנָתַתִּי לְךָ שְׂכָֽרְךָ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. נָתַתִּי. וְזֶה אוֹמֵר. לֹא נָטַלְתִּי. נָתַתִּי לְךָ שְׂכָֽרְךָ. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא נָטַלְתִּי. שָׂכַרְתָּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא שָׂכַרְתִּיךָ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה. וְקַשְׁייָא עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר. אִם בָּאוֹמֵר. בָּעֵדִים שָׂכַרְתָּנִי. וְהַלָּה אוֹמֵר. לֹא שָׂכַרְתִּיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם באומר בעדים וכו'. בתמיה וכלומר דהא ע''כ ברייתא בשלא שכרו בעדים מיירי דאי בעדים היאך הן חלוקין בזו הטענה וש''מ דנאמן בעה''ב במיגו היכא שלא שכרו בעדים:
מתניתא. בריית' בתוספתא פ''ו פליגא על הא דר' אלעזר דקתני התם בד''א דהשכיר נשבע ונוטל בזמן שאמר לו נתתי שכרך והוא אומר לא נתת לי. אבל אם א''ל שכרתני והוא אומר לו סלע אמרתי לך והוא אומר שתים אמרת לי המוציא מחבירו עליו הראיה. ונראה דיש חסרון הניכר שם דשתי בבות צ''ל א''ל שכרתני והוא אומר לא שכרתיך הוא אומר לו סלע וכו' קתני מיהת דבחלוקין אם שכרו או לא המוציא מחבירו עליו הראיה וקשיא על דר' אלעזר כדמסיק:
אין אומר בממון מאחר. בתמיה וכי אין אומרים מיגו בממון דמאי איכפת לן שתבעו בעדים אם לא שכרו בתחלה בעדים דלעולם יש כאן מיגו דמאחר דיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם מהימן לומר נתתי לך שכרך ואע''פ שתבעו בעדים ולא נתן לו אומר לו נתתי לך אח''כ ביני לבינך:
אמר ר' לעזר כשתבעו בעדים וכו'. אהא דלעיל קאי דאמרי' כשתבע בזמנו נשבע ונוטל כל אותו היום ותו לא ובודאי כשתבעו בעדים איירי ופריך ר' אלעזר וכי כשתבעו בעדים ולא נתן לו באותה שעה אמאי יכול לומר אח''כ נתתי לך שכרך דקס''ד דתבעו בעדים מהני שלא יוכל בה''ב לטעון אח''כ נתתי ואפי' לאחר זמן:
שמא ביורשיו. שייכא האי טעמא בתמיה:
כלום תיקנו. חכמים אלא בשכיר עצמו משום כדי חייו ומכיון דאיכא עוד טעמא דב''ה טרוד הוא נתנו השבועה להשכיר:
פשיטא. הא לן דאם מת בעה''ב השכיר נשבע ליורשיו ונוטל דמאי שנא כי קא מיבעיא לן אי אמרינן דאפי' מת השכיר ג''כ דהשבועה ליורשיו והן נשבעין ליורשי בה''ב ונוטלין:
הִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ. בְּדָא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ. בְּדָא נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. הָיָה עֶבֶד. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְעֶבֶד. הָיָה חָשׁוּד. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְחָשׁוּד. 34b הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. יַחֲלוֹקוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
היו שניהן חשודין. בהא תליא בתפלוגתא דר''מ ור' יוסי לקמן במתני' גבי חשוד וה''ה דפליגי הכא ולרבי יוסי דקאמר חזרה שבועה למקומה ה''נ כן:
וב''ד מוסרין שבועה לעבד. בתמיה ומאי תיבעי לך. וכן בחשוד:
היה עבד. מהו דכיון דלא מהימן בשבועה מי אמרינן דבזה בה''ב הוא דנשבע היסת ליפטר:
היה המשכון. של בה''ב ביד השכיר נוטל בלא שבועה דכיון דבה''ב טרוד הוא מהימנין להשכיר במה שיש בידו שאלו פרעו היה מחזיר לו המשכון:
בדא. נשבע ונוטל וכלומר דלא תימא מכיון שהוא טוען שהקדים לו שכרו יהא נאמן דקודם שפורע לפועליו בסוף היום אינו טרוד וזכור היא הלכך קמ''ל דאפ''ה אמרינן טרוד הוא מחמת עסקיו ואינו זכור ומיהו בזה נשבע השכיר ונוטל:
הקדים לו שכרו. כלומר שהב''ה הוא טוען שהקדים לו שכרו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source