Shvouoth
Daf 2a
רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אַבִּין בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּנִּינָן תַּרְתֵּין כְּלָלִין וְלָא דָֽמְייָן דֵּין לְדֵין. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵבִיא אַרְבַּע קָרְבָּנוֹת. מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵבִיא שְׁתֵּי קָרְבָּנוֹת. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי אַבִּין פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרָן. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבַּע רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. 2a וְלָמָּה לִי כְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה אַתְיָא. הִיא יְדִיעָה וְהֶעֱלֵם עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ יְדִיעָה וְהֶעֱלֵם עַל טוּמְאַת הֶקְדֵּשׁ. אָמַר לֵיהּ. מָאן אִית לֵיהּ הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְהֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ לָאו רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וַנָּן בְּעֵיי כְרִבִּי עֲקִיבָה. פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְהֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הֵיךְ עֲבִידָא. נִיטְמָא וְיָדַע נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְיָצָא וְיָדַע. נֶעֱלַם הִימֶּינּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְיָצָא וְיָדַע. הֲרֵי כָאן הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְהֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ וְאֵינו̇ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וּפְעָמִים שֶׁיֵּשׁ כָּאן כַּמָּה יְדִיעוֹת וְכַמָּה הֶעֱלֵימוֹת וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הֵיךְ. נִיטְמָא וְיָדַע נֶעֶלְמָה הֵימֶינּוּ טוּמְאָה. עַד שֶׁהוּא בְהֶעֱלֵם טוּמְאָה נֶעֶלְמָה הִימֶּינּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְיָצָא וְיָדַע וְאָמַר. טוּמְאָה זו̇ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן. נִיטְמָא וְיָדַע נֶעֶלְמָה הִימֶיּנּוּ טוּמְאָה. עַד שֶׁהוּא בְהֶעֱלֵם טוּמְאָה נֶעֱלַם הִימֶּינּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְיָצָא אֲפִילוּ כַמָּה פְעָמִים וּבַסּוֹף יָדַע. הֲרֵי כָאן כַּמָּה יְדִיעוֹת וְהֶעֱלֵימו̇ת וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
(4)En tête est un passage traduit en (Shabat 1, 1) (t. 4, pp. 1-2). R. Mena annonce d’une façon anonyme, et R. Abin dit au nom de R. Yohanan: nous avons énoncé dans la Mishna deux règles l’une à côté de l’autre qui ne se ressemblent pas. Ainsi, ''il y a deux sortes de serments, qui (par subdivision) donnent quatre'', et ils entraînent quatre sacrifices; puis, ''il en est de même de la connaissance des impuretés''; or, si pour la première série, quatre sacrifices sont exigibles, c’est que l’on adopte l’avis de R. aqiba; mais, d’après lui, on ne peut appliquer à la seconde série que deux obligations de sacrifices? (La Mishna est-elle donc à la fois en désaccord avec R. aqiba et avec R. Ismaël)? En effet, dit R. Eléazar au nom de R. Abin, il faut recourir à l’explication suivante: la première mention de la Mishna, ''il y a deux sortes de serments, qui (par subdivision) donnent quatre'', émane de R. aqiba; mais la seconde mention, ''il en est de même de la connaissance des impuretés'' (aboutissant aussi à quatre sacrifices), est de R. Ismaël (qui énonce, de plus, l’obligation pour le cas d’ignorance de la sainteté, ou du sanctuaire). Mais, objecta R. Hagaï devant R. Yossé, pourquoi attribuer la seconde mention à R. Ismaël seul, et non à R. aqiba? Et s’il est vrai que ce dernier ne semble pas imposer le sacrifice à celui qui ignorait seulement la sainteté du Temple (la restreignant à l’ignorance de l’impureté), il reconnaît qu’il y aura double obligation en cas d’ignorance simultanée de l’impureté et de la sainteté, de façon à arriver au total dû (5)''Un impur, connaissant d'abord son état, l'oublie; se souvenant de la sainteté, il redevient impur, le sait, puis oublie l'impureté et la sainteté, suivie de la connaissance et de l'ignorance successive de l'impureté et de la sainteté. En somme, il y a deux ignorances de chaque genre, ce qui fait quatre obligations.'' des quatre obligations? — Non, dit R. Yossé, cette dernière hypothèse n’est pas admise, et d’après R. Ismaël seul, le sacrifice est aussi bien dû pour l’ignorance du sanctuaire que pour celle de l’impureté; on ne saurait donc s’expliquer la seconde mention (avec ses quatre sacrifices) d’après R. aqiba. Il arrive parfois que, tout en oubliant en même temps l’impureté et la sainteté du sanctuaire, on ne soit soumis qu’à une obligation de sacrifice; voici comment: un individu est devenu impur, il l’a su, ensuite il l’a oublié et il est entré au sanctuaire: puis il est sorti en le sachant; après quoi, oubliant l’état du sanctuaire, il y rentre, et il en sort en sachant de nouveau ce qu’il fait: l’ignorance successive de l’impureté et du sanctuaire ne constitue qu’un état d’ignorance, et n’entraîne qu’une obligation de sacrifice. D’autres fois, on semble avoir passé par plusieurs états successifs de connaissance et d’ignorance; l’on n’est qu’une fois astreint au sacrifice. Voici comment: un individu est devenu impur, et il l’a su; ensuite, oubliant son état impur, il méconnaît la sainteté du Temple et y entre par mégarde, d’où il sort, sachant ce qu’il fait, et il dit: pour une telle impureté, on ne doit pas être soumis au sacrifice (ce n’est pas une seconde ignorance, quoique différente dans les termes). De même, un individu devenu impur le sait, puis l’oubliant, il oublie aussi que le Temple est saint, y entre et en sort; si même ces transitions se renouvellent plusieurs fois, se terminant par la connaissance du fait, les divers oublis n’entraînent qu’une obligation de sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
ר' מנא אמר לה סתם. להא דלקמן ולא בשם ר' יוחנן ור' אבין קאמר לה בשם ר' יוחנן:
תנינן תרתין כללין. שנינו במתני' שתי כללות סמוכין של שתים שהן ארבע ואין דומין זה לזה כדמסיק ואזיל וה''ג שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבע קרבנות ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע מביא שתי קרבנות. כלומר דהא לא משכחת להו לאלו שתי כללות הסמוכין אליבא דחד תנא דאי אמרת גבי שבועות דכל הארבע לחיובא הן ובין שבועה לשעבר אכלתי ולא אכלתי ובין שבועה להבא אוכל ולא אוכל מביא קרבן א''כ ע''כ כר''ע אתייא דאמר לקמן בפ''ג דמיחייב קרבן גם על שעבר דאלו לר ישמעאל הא אמר התם אינו חייב קרבן אלא על העתיד לבא והשתא אי מוקמית לה רישא כר''ע קשיא ידיעות הטומאה דלדידיה אין כאן אלא שתי קרבנות בהעלם טומאה ואכל קדש או נכנס למקדש דאלו העלם קדש והעלם מקדש לית ליה לר''ע כדאמר לקמן ריש פ''ב וא''כ הני תרתי כללי דסמיכי דקתני בהו שתים שהן ארבע לא משכחת להו לא לר' ישמעאל ולא לר''ע:
פתר לה פתר חורן. מוקי לה באוקמתא אחריתא דלא מצינן לפרושי כחד תנא אלא ע''כ דמוקמינן לה בתרי תנאי ורישא שבועות שתים שהן ארבע ר''ע אומר כלומר ר' עקיבא היא דמחייב גם אלשעבר וסיפא ודיעות הטומאה שתים שהן ארבע ר' ישמעאל היא דמחייב נמי על העלם קדש ומקדש:
ולמה לי כר' ישמעאל. מאי דוחקיה דמוקי לידיעות הטומאה כרבי ישמעאל דוקא הא אפי' כר''ע אתיא דקס''ד הא דתנן ר''ע אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש היינו דוקא בשנעלם ממנו מקדש וזכור הוא לטומאה דבהא פליג ר''ע משום דנעלם ממנו והוא טמא כתיב ולא מיחייב קרבן אלא על העלם טומאה אבל אם נעלמו ממנו זה וזה מודה ר''ע דחייב שהרי העלם טומאה בידו והשתא מצית לאוקמי ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע אפי' כר''ע כדמפרש ואזיל:
היא ידיעה והעלם על טומאת מקדש. כלומר שתים שהן ארבע הכי מפרשינן להו נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור הוא למקדש ונטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה ומקדש וכן ידיעה והעלם על טומאת הקדש כלומר על הטומא' ועל הקדש כמו תרתי דמקדש והוו להו שתים שהן ארבע:
אמר ליה מאן אית ליה וכו'. כלומר הא לאו מילתא היא דקאמרת לאוקמי ידיעות הטומאה כר''ע דע''כ לא אתיא אלא כרבי ישמעאל דאיהו הוא דס''ל ונעלם ונעלם שתי פעמים כתיב לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש דאלו לר''ע כיון דלית ליה העלם מקדש לא משכחת לה דאפי' בנעלמו ממנו זה וזה לא מיחייב דהרי העלם מקדש נמי בידו וגזירת הכתוב הוא דדוקא ונעלם ממנו והוא טמא הוא דמיחייב ולא בשנעלמו ממנו זה וזה:
ואנן בעיי כר''ע. בתמיה כלומר והיכי מצינן לאוקמי כר''ע דהא לית ליה העלם מקדש כלל:
פעמים וכו'. מילתא באנפי נפשה היא כלומר דפעמים שיש בידו העלם טומאה והעלם מקדש ואפ''ה אינו חייב אלא אחת כדמפרש ואזיל:
נעלם ממנו טומאה וכו' נעלם הימנו מקדש. וחזר ונעלם ממנו אח''כ מקדש ונכנס [למקדש] באותה טומאה עצמה עדיין כהעלם אחת הוי ואינו חייב אלא אחת:
ופעמים שיש כאן כמה ידיעות והעלמות. כלומר שנראה ככמה ידיעות והעלמות ואעפ''כ לא הוי אלא כהעלם אחת ואינו חייב אלא אחת כדמפרש ואזיל:
היך. הוא כהאי גוונא:
עד שהוא בהעלם טומאה נעלם ממנו מקדש. הא פשיטא הוא דהעלם אחת הוי אלא משום דלקמיה נקט לה וכלומר דבתחלה היה הכל בהעלם א' אע''פ שאחר שיצא וידע חזר ונעלם ממנו טומאה זו בענין אחר שכסבור אמר טומאה זו אין חייבין עליה קרבן והוי אמינא דכהעלם אחר הוי קמ''ל דהואיל באותה טומאה עצמה נעלמה ממנו כהעלם אחת היא ואינו חייב אלא אחת:
ניטמא וידע וכו'. וקמ''ל אע''פ שנכנס ויצא כמה פעמים לא אמרי' דמתחלקות הן אלא הואיל ובסוף הוא דידע אחת היא ואינו חייב אלא אחת:
פִּיסְקָא. מַרְאו̇ת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה׃ אָמַר רִבִּי יוּסֵי. שָׁאַל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רִבִּי עֲקִיבָה אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ. מִפְּנֵי מָה אָֽמְרוּ. מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה׃ אָמַר לוֹ. וְאִם לָאו מַה יֹאמְרוּ. אָמַר לו̇. יֹאמְרוּ. מִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעֲלָה טָמֵא. אָמַר לוֹ. לוֹמַר שֶׁאִם אֵין בָּקִי בָהֶן וּבִשְׁמוֹתָן אֵין רוֹאֶה הַנְּגָעִים.
Traduction
Il y a deux sortes d’inspection des plaies, qui donnent quatre''. R. Yossé dit que Josué b. R. aqiba a demandé à R. aqiba (6)Tossefta en Negaïm, ch. 1.: Pourquoi (en vue d’expliquer ces subdivisions) est-il dit qu’en sous-ordre de la tache lépreuse, blanche comme la neige, il y a la couleur de la chaux, et qu’en sous-ordre de la tumeur d’un ton mat comme la laine, il y a la coquille d’œuf? Comment donc s’expliquer, fut-il réparti? – On aurait dû dire, fut-il répliqué, qu’à partir de la couleur de la coquille d’œuf et au-dessus, la plaie est impure! —C’est pour indiquer que ces divers détails seront joints. Pourquoi ne pas le dire de suite formellement? Il s’agit aussi de signaler que l’homme incompétent en ces diverses nuances n’a pas la faculté d’examiner.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי שאל יהושע בן ר''ע. תוספתא היא בריש נגעים. והש''ס חיסר וקיצר בהעתקה וה''ג בתוספתא אחר ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא אמר לו ללמד שמצטרפין זה עם זה א''ל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זע''ז א''ל לומר שאם אינו בקי בהן ובשמותן אין רואה הנגעים ע''כ התוספתא. וה''פ משום דתנן בריש נגעים מראות נגעים שנים שהן ארבעה ומפרש במתני' לדברי חכמים בהרת עזה כשלג ושניה לה כסיד ההיכל השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה ושאל לו מפני מה הוצרכו לשנות כן ויאמרו מקרום ביצה ולמעלן טמא דהואיל ואין לנו יותר מאלו הארבע מראות א''כ יאמרו מקרום ביצה ולמעלן טמא והכל בכלל:
ללמד שמצטרפין זה עם זה. ולקמן מפרש לה היאך סדר צירופן והשתא ס''ד דהכי קאמר אלא לכך שנו חכמים בשמותן לומר דאלו הד' מראות מצטרפין זה עם זה ולפיכך חזר ושאל לו וא''כ יאמרו מקרום ביצה ולמעלן טמא ומצטרפין דמסתמא צירופן הוא לפי מעלתן מקרום ביצה ולמעלה קרום ביצה עם הסיד והסיד עם השאת והשאת עם הבהרת ואם יאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין ממילא ידעינן שכסדר מעלתן כך סדר צירופן:
א''ל לומר שאם אין בקי וכו'. ולקמן תני לה ברייתא אחרת שהשיבו בענין אחר וללמד סדר הצירוף היאך הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source