משנה: מְנָה לִי בְיָדֶךָ אָמַר לוֹ הֵין וּלְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵיהוּ לִי נְתַתִּיו לָךְ פָּטוּר. מְנָה לִי בְיָדֶךָ אָמַר לוֹ הֵין אַל תְּתְּנֵיהוּ לִי אֶלָּא בִפְנֵי עֵדִים. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי נְתַתִּיו לָךְ חַייָב מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִיתְּנֵם בִּפְנֵי עֵדִים׃
Traduction
Un individu dit à un autre: ''Tu me dois cent zouz''. Si l’autre dit (devant témoins) que oui, et plus tard le demandeur en réclame le paiement, bien que le défendeur dise avoir payé, il est acquitté; s’il dit qu’il n’était jamais débiteur, il est condamné (puisqu’il a dit d’abord devant témoins qu’il devait l’argent). Le demandeur dit: ''tu me dois cent zouz''; si l’autre dit que oui, puis le demandeur dit: ''tu me les paieras que devant témoins'', plus tard il réclame le paiement, et l’autre dit avoir payé, il est condamné, car il devant payer devant témoins).
Pnei Moshe non traduit
חייב. לשלם שהרי הוחזק כפרן והוא שכפר בב''ד אבל שלא בב''ד לא הוחזק כפרן:
אין לך בידי. לא היו דברים מעולם:
פטור. משבועה דאורייתא אבל משביעין אותו היסת:
מתני' מנה לי בידך אמר לו הין. בפני עדים וכגון שאמר אתם עדי דשוב אינו יכול לטעון משטה הייתי בך:
הלכה: מְנָה לִי בְיָדֶךָ כול'. אָמַר רִבִּי בּוּן. דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַלְווֹת לַחֲבֵירֵיהֱןֶ שֶׁלֹּא בָעֵדִים וּלְתוֹבְעָן בְּעֵדִים.
Traduction
Il doit s’agir d’une réclamation devant témoins, dit R. Aboun; car il est d’usage de prêter sans témoins, puis de réclamer le montant devant témoins.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דרך בני אדם וכו'. כלומר דהא ע''כ מתני' בשתבעו בעדים מיירי כדפרישית ואע''פ שבתחלה האמינו והלוהו שלא בעדים מ''מ מצינן לאוקמי הכי לפי שפעמים עושין כן:
מְנָה לִי בְיָדֶךָ. אָמַר לוֹ. הֵין. אַל תְּתְּנֵיהוּ לִי אֶלָּא בִפְנֵי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. לְמָחָר אָמַר לוֹ. תְּנֵיהוּ לִי. נְתַתִּיו לָךְ. חַייָב. שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ בָעֵדִים׃ הַגַּע עַצְמָךְ דְּאָמַר לֵיהּ. נְתַתִּיו לָךְ בָּעֵדִים. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. בְּמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. הַגַּע עַצְמָךְ דְּאָמַר לֵיהּ. בְּמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. רִבִּי בָּא רַב הַמְנוּנָא רִבִּי אָדָא בַּר אַהֲבָה בְשֵׁם רַב. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי וְאָמַר. יָבוֹאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי.
Traduction
Si le demandeur réclame un Maneh, que le défendeur avoue posséder, et le réclame (seul), et le défendeur prétend l’avoir remis, il sera obligé de jurer, car il devait rendre le montant devant témoins. —Ne peut-on supposer que le défendeur réponde avoir remis l’argent devant d’autres témoins? (Pourquoi ne pas le croire sans serment)? Bar Qappara répond: le demandeur a prévenu que le remboursement devra être fait en présence de tel et tel seulement. N’est-il pas loisible au défendeur, malgré cela, de déclarer avoir payé sa dette devant d’autres? R. Aba, ou R. Hamnona, ou R. Ada b. Ahaba dit au nom de Rav qu’un fait analogue a été soumis à Rabbi qui a exigé la comparution des témoins spéciaux.
Pnei Moshe non traduit
הגע עצמך דאמר ליה נתתיו לך בעדים. אחרים ואמאי לא יהא נאמן:
אל תתניהו לי אלא בפני פלוני ופלוני וכו' חייב. כדמפרש לקמיה דאמר במעמד פלוני ופלוני:
תני בר קפרא. דה''ק במעמד פלוני ופ' בפניהן דוקא שהם יראו שפרעתני:
מעשה. כזה בא לפני רבי ואמר יבאו פ' ופ' שייחדן המלוה ויעידו דהואיל וייחד וקאמר במעמד פ' ופלוני מיקפד הוא דקפיד בפניהן דוקא:
הגע עצמך וכו'. ובעי הש''ס הגע עצמך דאם אמר כן אם אינו נאמן לומר שפרעו בפני עדים אחרים:
מְנָה לִי בְיָדֶךָ. אֵין לְךָ בְיָדִי. פָּטוּר. אֲפִילוּ. כַּמָּה לִי בְיָדֶךָ. אֵין לְךָ בְיָדִי. פָּטוּר. אֶלָּא כֵינִי. מְנָה לִי בְיָדֶךָ. אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה. חַייָב. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין. וְהוּא שֶׁהִלְווָהוּ בָעֵדִים. אֲבָל אִם הִלְווָהוּ שֶׁלֹּא בָעֵדִים יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הִלְוִיתָנִי וְנָתַתִּי לָךְ מֶחֱצָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. 29a אֵין אוֹמְרִים בְּמָמוֹן מֵאַחַר. מֵאַחַר דִּיכִיל לְמֵימַר לֵיהּ. לֹא הִלְוִיתָנִי. וִיכִיל מֵימַר לֵיהּ. הִלְוִיתָנִי וְנָתַתִּי לָךְ חֶצְייָם. מַתְנִיתָה פְלִיגָה בְרִבִּי יוֹחָנָן. מְנָה לִי בְיָדֶךָ אָמַר לוֹ. הֵין. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵיהוּ לִי. נְתַתִּיו לָךְ. פָּטוּר. אֵין לָךְ בְיָדִי. חַייָב.
Traduction
Assé ayant dit qu’un prêt fait au prochain devra être remboursé devant témoins, R. Abin l’explique ainsi: Le prêt ayant été remis devant témoins devra être restitué dans les mêmes conditions publiques. Pourtant, la Mishna suivante est opposée à Assé, puisqu’elle dit: ''Si l’un réclame à l’autre cent zouz et l’autre déclare que c’est dû plus tard, le demandeur en réclame le montant, bien que le défendeur dise l’avoir payé, il est dispensé de jurer, etc.'' (bien qu’il s’agisse d’un prêt et de l’aveu devant témoins).
Pnei Moshe non traduit
מנה לי בידך אמר לו הין. והכא כשאמר לו בפני עדים מיירי דאי לאו הכי יכול לומר לו משטה הייתי בך והוי כהלוהו בפני עדים וקתני אין לך בידי חייב אלמא דאם הלוהו בעדים אינו יכול לומר להד''מ:
מתניתא פליגא בר' יוחנן. דקאמר בהלווהו בלא עדים נאמן במיגו ומוקי למתני' דבשהלוהו בעדים מיירי וא''כ קשיא עליה הא דקתני אין לך בידי פטור ממתני' דלקמן:
מאחר וכו'. בתמיה כלומר דנימא מאחר שאלו היה רוצה היה אומר לא היו דברים מעולם נאמין לו במה שאומר הלויתני ונתתי לך חציין הא לא אמרינן בממון וטעמא דמיגו דהעזה הוי שאין אדם מעיז בפני בע''ח ולומר לו לא הלויתני מעולם והלכך אפי' הלוהו [צ''ל שלא] בעדים ומודה במקצת הוא מיחייב שבועה:
אין אומר בממון מאחר. אין אומרים מיגו זה בממון:
והוא שהלוהו בעדים. הא דתנן מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב דוקא שהלוהו בעדים דאינו יכול לומר להד''מ אבל אם הלווהו שלא בעדים מתוך שהיה יכול לכפור בכל יכול מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה:
אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב. כלומר ודאי לגופה לא איצטריך האי בבא במתני' אלא לדיוקא איצטריך דמהו דתימא כי תנן ההודאה בשוה פרוטה בשלא היה הטענה אלא שתי כסף וכיוצא בזה בסך מועט אבל בטוענו מנה לי בידך והלה מודה בפרוטה לא חשיבא הודאה כגד הכפירה במנה וכאלו לא הודה לו בכלום דמי קמ''ל דוקא אם אומר אין לך בידי כלו' הוא דפטור אבל אם אומר אין לך בידי אלא פרוטה חייב דלעולם הודאה בפרוטה הויא הודאה ואפי' בסך מרובה והיינו דאשמעינן הך משנה יתירה:
מנה לי בידך אין לך בידי פטור. קתני במתני' ומתמה הש''ס דמאי קמ''ל בזה אפי' כמה לי בידך כלומר אפי' יהיה כמה שיהיה שזה טוענו והלה כופר בכל הוא פטור משבועת התורה דהא כבר תנינן דצריך שתהא ההודאה במקצת:
מְנָה לִי בְיָדֶךָ. אֵין לְךָ בְיָדִי. אִסִּי אָמַר. הַמַּלְוֶה לַחֲבֵירוֹ בָעֵדִים לֹא יִפְרָעֶנּוּ אֶלָּא בָעֵדִים. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִילְּתֵיהּ דְּאִסִּי הַמַּלְוֶה לַחֲבֵירוֹ בָעֵדִים לֹא יַחֲזִיר לוֹ אֶלָּא בָעֵדִים. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עֲלוֹי. מְנָה לִי בְיָדֶךָ. אָמַר לוֹ הֵין. לְמָחָר אָמַר לוֹ. תְּנֵיהוּ לִי. נְתַתִּיו לָךְ. פָּטוּר. אֵין לָךְ בְיָדִי. חַייָב.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא עלוי. דאסי דקתני מנה לי בידך וכו' ובשהודה בפני עדים מיירי וכהלוהו בעדים הוא וקתני נתתיו לך פטור:
לא יפרענו אלא בעדים. ומשום דמילתיה דאסי בסתמא הוא מפרש לה ר' אבין דה''ק לא יחזיר לו אלא בעדים וכלומר דלא תימא דעצה טובה קמ''ל שלא יפרענו אלא בעדים כי היכי דלא ליהדר ולתבעיה אע''ג דלא מהימן הוא ולא שצריך הוא לפרעו בעדים והלכך מפרש דלא יחזיר לו אלא בעדים קאמר דמשום שהלוהו בעדים אינו יכול זה לומר פרעתיך ביני לבין עצמך:
מנה לי בידך אין לך בידי. כלומר והשתא אי כר' יוחנן דמתני' ובעדים מיירי קשיא הא דקתני במתני' מנה לי בידך אין לך בידי פטור:
משנה: לִטְרָא זָהָב לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִטְרָא כֶסֶף פָּטוּר. דֵּינַר זָהָב לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דֵּינַר כֶּסֶף קטְרֵיסִית וּפוּנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה חַייָב שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אֶחָד.
Traduction
Si le demandeur réclame une livre (litra) d’or, et l’autre avoue devoir une livre d’argent, il est acquitté sans serment; mais si le demandeur réclame un dinar d’or, et l’autre avoue devoir un dinar d’argent, un tressis (triple as), ou un pondion, ou une prouta, il prêtera serment, car la demande et l’aveu portent tous les deux sur une pièce de monnaie.
Pnei Moshe non traduit
ליטרא זהב וכו'. בכאן ג''כ הגי' נשתבשה וחסר בהעתק ועל התוספתא קאי כדמוכח מלקמן. ובתוספתא דמכילתין פ''ה גריס דינרי זהב לי בידך אין לך אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה פטור. דינר זהב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה חייב. ובתוספתא בדפוס כתוב ברישא ובסיפא דינר זהב וטעות סופר הוא ומפרש לה ר' יעקב לטעמא:
דינר כסף וטריסית. או או קתני וטריסית מין מטבע קטנה:
מתני' אלא ליטרא כסף פטור. שאין כאן הודאה ממין הטענה כיון דטענו משקל:
הֲרֵי שֶׁבָּא בִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. רִבִּי אוֹמֵר. יִדּוֹן בִּשְׁטָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יִדּוֹן בַּחֲזָקָה. רִבִּי זֵירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי יְהוּדָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי קַמֵּי רִבִּי זֵירָא. מַה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי. תַּמָּן אָמַר. יִדּוֹן בִּשְׁטָר. וָכָא אָמַר. יִדּוֹן בַּחֲזָקָה. נֵימַר. עַד דְּלֹא יַחְזוֹר בֵּיהּ. וַאֲפִילוּ תֵימַר 29b מִדְּחָזַר בֵּיהּ. לֹא בִיקֵּשׁ רִבִּי אֶלָּא לַעֲמוֹד עַל אֲמִיתָן שֶׁלִּדְבָרִים. הַמַּחֲזִיק מַחֲמַת אוֹנוֹ וְנִמְצֵאת פְּסוּלָה אֵינָהּ חֲזָקָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. בַּמַּחֲלוּקֶת. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר רִבִּי זֵירָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבִּינָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן בְּבָא בִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. הָכָא בָּבָא בִשְׁטָר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תַּמָּן בְּבָא בִשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. הָכָא בְכוֹפֵר בִּרְאָיוֹתָיו.
Traduction
Si un homme occupant un terrain se voit contester sa possession, et il prétend prouver son assertion tant par la présomption de ce qu’il occupe depuis des années que par le contrat d’achat, selon Rabbi, le défendeur devra montrer au réclamant le contrat (sous peine de nullité); selon R. Simon b. Gamliel, il lui suffira de faire attester sa possession (même sans contrat). R. Zeira dit devant R. Jérémie qu’un fait analogue fut soumis à R. Juda (Rabbi) qui se prononça selon l’avis de R. Simon b. Gamliel (de ne se référer qu’à la possession). R. Jérémie demanda devant R. Zeira: est-ce à dire que Rabbi se contredise lui-même? Il vient d’émettre l’avis que le défendeur est tenu de produire le contrat, et ici il vient de juger qu’il suffit de faire confirmer la possession? Ou est-ce à dire que le fait précité s’est passé avant que Rabbi, renonçant à l’avis de son interlocuteur, eût professé une opinion plus sévère? —Non, on peut dire que le fait eut lieu même après la renonciation d’avis par Rabbi et qu’il eût professé un avis opposé; mais Rabbi a eu seulement en vue de faire confirmer par le contrat la véracité du défendeur (121)Celui-ci toutefois, à défaut de contrat, pourra aussi prouver (dit Rabbi) ses droits de possession par des témoignages., ce dont R. Simon b. Gamliel permet de se passer. Si quelqu’un détient un sol en vertu d’un contrat, wnh, lequel vérifié se trouve être impropre, la présomption de possession est nulle (122)Tossefta à Baba Batra ch. 2.. Selon R. Jérémie, c’est un point en litige entre Rabbi et R. Simon b. Gamliel (le premier exige une preuve qui se trouve annulée; le second se contente de l’attestation pour confirmer la propriété). R. Samuel, ou R. Zeira, ou R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Abina que l’avis précité (d’invalidité de possession) est adopté par tous. Selon R. Yossé, il y a ailleurs discussion lorsque le défendeur prétend prouver son dire à la fois par le contrat et la présomption de possession, tandis qu’ici on suppose qu’après avoir prétendu fournir la preuve par le contrat, qui est trouvé faux, le défendeur veuille faire valoir la présomption attestée de possession (en ce cas, R. Simon b. Gamliel. admet aussi la nullité). Selon R. Judan, ailleurs le défendeur argue pouvoir se présenter avec deux séries de témoins (1° pour le contrat, 2° pour la possession), et à défaut de validité de la première, la seconde lui servira de preuve; tandis qu’ici il s’est révélé comme démentant lui-même ses propres preuves (le contrat invoqué étant impropre).
Pnei Moshe non traduit
ר' יודן. מפרש דתמן בבא בשתי כיתי עדים כלומר שטוען שיש לו עדי שטר ועדי חזקה וקסבר רשב''ג דאף דלא החזיק מכח עדי השטר שלא הביא אותו לפנינו החזיק מכח עדי החזקה:
הכא בכופר בראיותיו. כלומר אבל הכא מיירי שהוא בעצמו הראה ככופר בראיותיו הוא כלומר שהשטר ראיה שלו שקר הוא וכגון שעד לא שלמו לו שני חזקה בא ואמר יש לי שטר מכירה מפלוני על שדה או בית שאני מחזיק בו והוברר הדבר ששטר פסול היה לו אע''פ שאח''כ שלמו לו שני חזקה ועודנו מחזיק אינה חזקה דכיון דמהדר אזיופא אחזוקי נפשיה בשקרא הוא דאחזיק:
הרי שבא בשטר וחזקה. המחזיק בקרקע ואמר לו חבירו מה אתה עושה בתוך שלי ואמר לו אתה מכרתה לי ואכלתי שני חזקה ועדיין שטר המכירה בידי:
ר' יוסי. מפרש לה דתמן בפלוגתייהו מיירי שבא לידון בשטר ובחזקה אבל הכא בברייתא מיירי שלא טען מתחילה אלא שיש לו שטר אלא דאח''כ שנמצאת פסולה טוען שיש לו עדי חזקה והלכך אף רשב''ג מודה בה דאינה חזקה:
ר' שמואל. אמר דברי הכל היא כאן וכדמפרשי לה אמוראי דלקמיה:
במחלוקת. דרבי ורשב''ג תליא דר' ירמיה מפרש לה כגון שיש לזה ג''כ עדי חזקה ולרבי דאמר צריך לברר וכאן שנמצא השטר פסול חזקתו בטילה:
ואפי' תימר מדחזר ביה. לא היא דאפי' תימא מדחזר ביה רבי ולא כדקס''ד דלרבי אם לא הביא השטר יפסיד אלא אף רבי לא ביקש בהא דקאמר ידון בשטר אלא כדי לברר ולעמוד על אמיתן של דברים שמא אם יביא השטר לפנינו ימצא מזויף וכיוצא בו דבכי הא ודאי לא תהני ליה חזקתו ובהא פליגי דרשב''ג סבר אין צריך לברר דבריו כלל ולהביא השטר הואיל ויש לו עדי חזקה ורבי סבר אע''פ כן כיון דאמר יש לי שטר צריך להביא אם יש לו השטר דמתוך כך נוכל לעמוד על אמיתו של הדבר אבל אם לא מצא השטר או שלא מצא עדים לקיימו בהא אף רבי מודה דידון בעדי חזקה ומעשה כי הוה בכה''ג הוה ולפיכך הורה רבי דידון בחזקה:
ידון בשטר. קס''ד דה''ק על כרחו צריך להביא השטר ואע''ג דשני חזקה במקום שטר קיימי התם כדאמרינן דטפי מתלת שנין לא מוזדהר אינשא בשטריה אבל האי כיון דאמר ישנו להשטר בידי צריך הוא לברר ולהביא ואם לא מצא השטר יפסיד:
ידון בחזקה. אף בחזקה באיזה מהן שירצה ואם יש לו עדי חזקה אין צריך לברר דבריו על השטר:
מעשה בא לפני ר' יהודה. הנשיא והוא רבי הורה כרשב''ג:
ר' זירא בעי קומי ר' ירמיה גרסינן:
מה. האי דאתה אומר דרבי פסק כרשב''ג א''כ מחלפא שיטתי' דרבי דהא לעיל אמר ידון בשטר והכא אמר ידון בחזקה:
נימר עד דלא יחזיר ביה. מי נימא דהמעשה שהיה קודם שחזר בו רבי היה דהוה ס''ל כרשב''ג ואח''כ חזר בו וקאמר ידון בשטר:
המחזיק מחמת אונו. שטוען שיש לו שטר שמכרה לו זה ונמצא השטר פסול אינה חזקה:
רִבִּי מָרִינוּס הֲוָה עָרֵב לְכַלָּתֵיהּ וָהֲווּ דָיַינִין קֹמֵי רִבִּי חָמָא אֲבִי בַּר קַפָּרָא וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מִדְּהוֹדָה אָמַר לֵיהּ. יְהָבִית. שָׁאֲלוֹן לְרִבִּי חִייָה רוֹבָה. שָׁאַל רִבִּי חִייָה לְרִבִּי. הַמִּתְחַייֵב בְּבֵית דִּין לֹא כָל הֵימֵינוּ. מַאי לֹא כָל הֵימֵינוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם נֶאֱמָן לוֹמַר נָתַתִּי. וְאִם מִפִּי אֲחֵרִים לֹא כָל הֵימֵינוּ. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר. אַף בִּשְׁבוּעוֹת כֵּן. מָהוּ אַף בִּשְׁבוּעוֹת כֵּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם מֵעַצְמוֹ נִשְׁבָּע נֶאֱמָן לוֹמַר נִשְׁבַּעְתִּי. וְאִם מִפִּי אֲחֵרִים לֹא כָל הֵימֵינוּ.
Traduction
Ainsi, R. Morenos avait garanti pour un prêteur de sa bru; à la suite d’une contestation survenue, ils allèrent plaider devant R. Hama père de Bar Qappara et R. Oshia. Après avoir reconnu sa garantie devant les juges et avoir été condamné à payer, il déclara avoir payé à sa bru. On demanda à R. Hiya le grand si l’on ajoute foi à une telle assertion, et à son tour R. Hiya demanda à Rabbi, qui répondit: un homme condamné en justice n’est plus cru s’il dit avoir payé. —Pourquoi ne le croit-on pas? R. Abahou répond au nom de R. Yohanan: Celui qui paie spontanément est cru s’il affirme avoir payé, mais celui qui est condamné par d’autres n’est pas cru. R. Aboun b. Cahana dit qu’il en est de même en fait de serments. Qu’entend-on par là? R. Abahou répond au nom de R. Yohanan: celui qui jure spontanément est cru s’il affirme avoir déjà juré; mais si d’autres lui défèrent le serment, on n’ajoute pas foi à ce qu’il dit.
Pnei Moshe non traduit
הוה ערב לכלתיה. היה ערב לה בעבור אחד שלוה ממנה והיו דנין לפני ב''ד שהיתה איזו הכחשה ביניהם:
מדהודה. לאחר שהודה לפני ב''ד שנעשה לה ערב ונתחייב לשלם אמר לה אח''כ יהבית. פרעתי לך:
שאלון לר' חייה רובה. אם נאמן לומר על פסק דין פרעתי:
שאל ר' חייה לרבי. והשיב לו המתחייב בב''ד לא כל הימנו לומר פרעתי:
מאי לא כל הימנו. מ''ט אינו נאמן:
אם מעצמו משלם נאמן לומר נתתי. כלומר ודאי בעלמא מה שמשלם מעצמו בלא כפיית ב''ד נאמן אדם לומר פרעתי ואם זה מכחישו נשבע הלוה היסת:
ואם מפי אחרים. כגון הכא שלא רצה להודות לה עד שנתחייב בב''ד לא כל הימנו לומר פרעתי:
אף בשבועות כן. כדמפרש לה ר' אבהו שאם נתחייב לו שבועה ואמר כבר נשבעתי לך והלה מכחישו אם מפי עצמו עד שלא הטריחו לבא לב''ד נשבע שכך וכך הוא כדבריו נאמן לומר כבר נשבעתי לך ואם אחר שבאו לב''ד ונתחייב מפיהם שבועה ואמר לו אח''כ נשבעתי לא כל הימנו עד שיביא ראיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source