Shvouoth
Daf 25a
משנה: תֶּן לִי פִיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדֶךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי פִיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. תֶּן לִי חִיטִּים וּשְׁעוֹרִים וְכוּסְמִין שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדֶךָ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת׃
Traduction
Si quelqu’un dit à l’autre: ''donne-moi le froment, l’orge et l’épeautre que j’ai chez toi'', et l’autre nie par serment l’avoir chez lui, celui-ci ne sera qu’une fois coupable pour faux serment (le cas échéant); mais si ce dernier dit: ''Je jure n’avoir à toi ni froment, ni orge, ni épeautre'', il est coupable pour chaque assertion (3 fois). R. Meir dit: Si même la demande du blé comporte le singulier, le dépositaire est plusieurs fois coupable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''מ אומר אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת. דקסבר הטוען את חבירו חטה מין חטה קאמר וכן שעורה וכוסמת דכתיב והחטה והכוסמת לא נכו והוי כאילו טוענו חטין ושעורין וכוסמין ורבנן סברי לשון מקרא לחוד והכא גרגיר אחד של חטה ושל שעורה ושל כוסמת קאמר ואין הלכה כר''מ:
רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקַייָא בָעֵי. שְׁבוּעָה חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין אֵין לָךְ בְיָדִי מָהוּ. כְּמִי שֶׁהִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף. מֵאַחַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה שְׁבוּעָה מִתְקַייֶמֶת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אֵין לָךְ בְיָדִי חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין שְׁבוּעָה. 25a כְּמִי שֶׁהִזְכִּיר שְׁבוּעָה תְחִילָּה וְסוֹף. מֵאַחַר שֶׁעַל יְדֵי זֶה וְעַל יְדֵי זֶה שְׁבוּעָה מִתְקַייֶמֶת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אִין בִּשְׁבוּעַת בִּיטּוּי כֵן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. שֶׁלֹּא אוֹכַל שְׁבוּעָה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא אֶחָד עַל הַכֹּל. אוּף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִמְזָרֵז עַצְמוֹ מִן הָאִיסּוּרִין. לֹא אַתְיָא דְלָא אָמַר הוּא לְשֶׁעָבַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי שְׁבוּעָה. עַל דַּעְתְּין דְּרַבָּנִן מֵבִיא שְׁנֵי קָרְבָּנוּת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מֵבִיא אֶחָד בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
R. Judan de Cappadoce demanda: Si quelqu’un dit ''je jure n’avoir en mains à toi ni froment, ni orge, ni épeautre'', quelle est la règle? Est-ce que dans une telle formule le serment énoncé compte comme cité au commencement et à la fin, se référant à tout? Ou bien, comme de toutes façons, n’eut-on pensé qu’à une sorte de blé, il faut finalement dire: ''je jure n’avoir rien à toi'', n’est-on qu’une fois coupable? De même, si quelqu’un dit: ''je n’ai en mains de toi ni froment, ni orge, ni épeautre, je le jure'', cette disposition finale du terme équivaut-elle à la mention du serment au commencement et à la fin? Ou bien, comme de toutes façons, il faut finalement jurer, n’est-on qu’une fois coupable? (question non résolue). Cette discussion sur l’exigence du terme serment au commencement et à la f in, est-elle aussi applicable au serment énoncé par mégarde? Ainsi, quelqu’un ayant juré de ne pas manger ce pain, puis dit: ''je ne le mangerai pas, je le jure'', dit-on que d’après les docteurs (qui n’exigent pas la double mention) la mention finale du serment suscite l’obligation du sacrifice pour chaque point à part, tandis que d’après R. Eléazar, qui exige la double mention, le terme final ne compte que pour un et n’entraîne la pénalité que d’un sacrifice pour le tout? La question est superflue, car R. Eléazar reconnaît aussi qu’en ce cas le 2e serment n’est qu’une sorte d’incitation pour se détourner de l’interdit (109)Ci-dessus, ibid. (sans valeur nouvelle d’objurgation). La question est seulement posée pour celui qui s’exprime au passé: ''je jure ne l’avoir pas mangé''; ''je ne l’ai pas mangé, je le jure'' (chaque énoncé est, à part, un mensonge). Or, selon les autres docteurs, la mention finale à part du serment (qu’ils n’exigent pas d’ordinaire) fait que le délinquant doit un double sacrifice, soit un pour chaque serment; selon R. Eléazar (qui exige la double mention), un seul sacrifice sera obligatoire pour chaque serment.
Pnei Moshe non traduit
שבועה חיטין ושעורין וכוסמין אין לך בידי מהו. דבמתני' דלקמן תנינא תן לי חטין וכו' שבועה אין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין וכו' חייב על כל אחת ואחת ומסתמא פליג ר''א גם בהא דמאי שנא הרבה תביעות מהרבה תובעין ולדידיה בסיפא צריך שיזכיר שבועה תחילה וסוף והשתא בעי אם לא הזכיר שבועה בסוף אלא שאמר דבריו בהפך שבועה חטין ושעורין וכוסמין שאין לך בידי מהו מי אמרי' כיון דהזכיר התביעות סמוך לשבועה קאי שבועה אכולהו והוי כמי שהזכיר שבועה תחילה וסוף דמה שאמר לבסוף אין לך בידי קאי נמי אשבועה דאמר בתחילה על כולן אלא שקיצר בדבריו או דילמא מאחר שע''י זה וע''י זה שבועה מתקיימת כלומר בין כך ובין כך דהא סוף סוף אפי' אין דעתו אלא על אחת צריך הוא לומר שבועה שאין לך בידי וא''כ אינו חייב אלא אחת דלא איכפת לן בהא דסמיך שבועה להתביעות מכיון שלא הזכיר שבועה בפירוש לבסוף וכן הבעיא שניה אם סמיך שבועה לבסוף אצל התביעות מי אמרינן דהוי כמי שהזכיר שבועה גם בתחלה או לא דמאחר שע''י זה וכו' ולא איפשיטא אליבא דר''א:
אין בשבועת ביטוי כן. בעיא היא אם אמרי' דגם בשבועת ביטוי פליגי בתחלה וסוף או לא וכדמפרש ואזיל:
שבועה שלא אוכל. ככר זו וחזר ואמר שלא אוכל שבועה מי נימא דעל דעתין דרבנן דלא בעי שיזכיר שבועה תחלה וסוף והבא שהזכיר גם בסוף שבועה אחריתא היא וחייב על כל אכילה ואכילה ולר''א דבעי שבועה תחלה וסוף שבועה אחת היא ואינו מביא אלא קרבן אחד על הכל:
אוף ר''א מודה. וקאמר הש''ס דלאו מילתא היא ולא שייכא הך בעיא כלל בשבועת ביטוי להבא דאפי' ר''א דאית לית האי סברא דשבועה שמזכיר בסוף היא גורמת לחלק מודה הוא בשבועת ביטוי דכיון שנשבע שלא אוכל ואסר ככר זו על עצמו כל שחזר ונשבע אח''כ לא הוי אלא כמזרז עצמו מן האסור עליו כבר ולא הוי שבועה כלל דאין שבועה חלה על שבועה:
לא אתיא דלא אמר הוא לשעבר. לא אתיא הך בעיא אלא באומר שבועה לשעבר:
שבועה שלא אכלתי שלא אכלתי שבועה. ואמרינן בפרק דלעיל דבלשעבר אם אמר שבועה שלא אכלתי שלא אכלתי הוו שתי שבועות וחייב על כל אחת ואחת דבשעה שנשבע יצא שקר מפיו ולא שייך לומר אין שבועה על שבועה בלשעבר והשתא אליב' דרבנן דלא בעי שיזכיר שבועה תחלה וסוף הכא שהזכיר גם לבסוף איכא למימר דחייב ב' קרבנות על כל אחת ואחת ולר''א דבעי תחלה וסוף אינו מביא אלא קרבן א' על כל שבועה ושבועה:
רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. אָמַר. שְׁבוּעָה חִיטִּין וְחִיטִּין אֵין לְךָ בְיָדִי. מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מְקוֹמוֹת הַרְבֶּה עָשׂוּ אוֹתָן כְּמִינִין הַרְבֶּה. אִילּוּ מַר. לֹא מאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְלֹא מאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. יֵאוּת.
Traduction
R. Abahou ou R. Jérémie demanda: si quelqu’un jure n’avoir pas à autrui du froment ni de froment, ce redoublement de désignation compte-t-il comme double serment, ou non? On peut le savoir de ce qu’il est dit: Si sur une réclamation de froment confié à autrui en tel et tel endroit, celui-ci répond qu’il jure n’avoir rien à lui ni dans tel lieu, ni dans tel autre, il est coupable de faux pour chaque endroit récusé (de même ici, la culpabilité sera double). Cela ne prouve rien, dit R. Yossé; plusieurs endroits désignés sont comme plusieurs sortes (tandis que la désignation double d’une même espèce ne compte que pour une), et seulement en cas de répétition des localités
Pnei Moshe non traduit
שבועה חיטין וחיטין אין לך בידי מהו. מי אמרינן דאפי' במין אחד אם פרט וחזר ופרט כשתי שבועות הוו וחייב על כל א' וא' או לא:
נשמעינ' מן הדא. בריית':
לא ממקום פלוני. אם תבעו מין אחד תן לי חיטין שהפקדתי לך במקום פלוני ובמקום פלוני שבועה שאין לך בידי לא ממקום פלוני ולא ממקום פלוני חייב על כל מקום ומקום אע''פ שהוא מין א' וה''נ אפי' במין א' חייב על כל שבועה ושבועה:
א''ר יוסי. מהתם לא תפשוט דאיכא למימר מקומות הרבה הוא דעשו אותן כמינין הרבה אבל הרבה פעמים במין אחד לא הוי כשבועות הרבה:
אילו אמר לא מאותו המקום ולא מאותו המקום. כלומר על מקום אחד אמר שתי פעמים והוי תני דחייב על כל אחד ואחד:
יאות. שפיר דנפשטה הבעיא דחיטין וחיטין אבל משתי מקומות לא נוכל לפשוט דהכא כיון דלא אמר אלא חדא שבועה אע''פ שכפל ואמר חיטין וחיטין אינו חייב אלא אחת:
רִבִּי חַגַּיי בָעֵי. י' שְׁבוּעוֹת אֵין לָךְ בְיָדִי. מָהוּ.
Traduction
l’observation de R. Hagaï relative à la pluralité est juste. Si un défendeur dit: ''je jure dix fois n’avoir rien à toi'' compte-t-on cette expression pour dix serments autant de fois punissables, ou non? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
עשרה שבועות. אני נשבע לך שאין לך בידי מהו אי הוה כשבועות הרבה זה אחר זה וחייב על כל אחת ואחת או דילמא כיון דטעמא דחייב על כל שבועה ושבועה משום שיכול לחזור ולהודות לאחר שכפר ונשבע הוא והכא דלא שייך לומר כן שהרי כללן בפעם אחת ולא הוי אלא שבועה א' ואינו חייב אלא אחת ולא איפשיטא:
רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה אֵין לְךָ בְיָדִי. מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוּכְלֶינָּה. וַאֲכָלָהּ. חַייָב אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר זוֹ. הָא לֹא הִזְכִּיר זוֹ חַייָב בְּכָל אַחַת וְאַחַת. אַף בִּשְׁבוּעַת בִּיטּוּי כֵן. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל נְבֵילָה וּפַת חִיטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְמִין. מֵאַחַר שֶׁפָּטוֹר עַל הַנְּבֵילָה פָּטוּר עַל הַשְׂאָר.
Traduction
R. Yossé demanda: Si l’un dit jurer plusieurs fois n’avoir pas le dépôt réclamé, cela se réfère-t-il à autant d’espèces, entraînant autant de fois la culpabilité? On peut résoudre ce point, dit R. Yossé, de ce qu’il est dit plus haut (3, 1): Celui qui jure ne pas vouloir manger ce pain, ou dit ''je jure ne pas le manger'', et le mange ensuite, est une fois coupable, car par la désignation le 2e serment n’était plus effectif. Mais si, en présence de plusieurs pains, on a énoncé plusieurs serments d’interdit, dès que par le 1er serment on n’a pas désigné ce pain, on est autant de fois coupable (de même ici chaque serment se rapporte à autant de sortes). – Quant à l’avis de R. Simon, d’exiger un énoncé à part pour chaque sorte, il en est de même des serments émis par mégarde. Ainsi l’un dit: ''je jure vouloir manger de la charogne, et du pain de froment ou d’orge ou d’épeautre'', comme le premier point est irréalisable, le serment de manger de la charogne étant nul et échappe à la punition, le reste sera aussi nul.
Pnei Moshe non traduit
שבועה שבועה אין לך בידי מהו. אמינין הרבה קאי דאמרינן דאם פרט המינין שאמר שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת והשתא בעי אם לא פרטן אלא שאמר שבועה שבועה אין לך בידי מי אמרינן דכל שבועה על מין אחד קאי או לא:
נישמעינה מהדא. דתנן לעיל בפ''ג שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' ואמרינן התם טעמא דאמר ככר זו והלכך שבוע' שניה הוי כשבועה על שבועה ולא חלה אבל אם היו לפניו ככרות הרבה ואמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל כיון שלא הזכיר בראשונה זו כל חדא שבועה על חד ככר חיילא וה''נ אמרינן דכל חדא שבועה אכל מין ומין חיילא וחייב על כל אחת ואחת:
אף בשבועת ביטוי כן. אדברי ר''ש דמתני' קאי דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד וה''ה בתביעות הרבה עד שיאמר שבועה על כל תביעה ותביעה וכן במינין הרבה עד שיאמר שבועה על כל מין ומין כדאמרינן לעיל ואמרינן בהלכה דלקמן דלדברי ר''ש אם לא אמר שבועה על כל מין ומין אלא שאמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ונמצא שאין בידו חטין ואשתכח דאחטין קושטא אשתבע פטור נמי על השאר ואפי' יש בידו שעורין וכוסמין והשתא קאמר דלר''ש אף בשבועת ביטוי כן הוא דאם אמר שבועה שאוכל נבלה ופת חטין וכו' מאחר דלא חיילא שבועה על הנבילה ופטור הוא משבועת ביטוי דלא חלה לבטל את המצוה בלא תעשה פטור על השאר דלא חיילא גם על ההיתר:
Shvouoth
Daf 25b
הלכה: תֶּן לִי פִיקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׂאֵין בְיָדוֹ חִטִּים פָּטוּר בִּשְׁאָר. אָמַר רִבִּי בָּא. 25b אַף רִבִּי יָסָא מוֹדֶה בָהּ. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוּ חִיטִּין מָהוּ שֶׁתָּחוּל שְׁבוּעָה בִּשְׁאָר הַמִּינִין. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. לָא חָלָה. רִבִּי זֵירָא אָמַר. חָלָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מַתְנִיתָי מְסָייְעָה לְמָא דְּאָֽמְרֵי חֲבֵרַייָא. אִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה. הֲרֵינִי נְזִירָה. וְשָֽׁמְעָה חֲבֵירָתָהּ וְאָֽמְרָה. וַאֲנִי. וְשָׁמַע בַּעַל הָרִאשׁוֹנָה וְהֵיפֵר לָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. אִם אָֽמְרָה. לֹא נִתְכַּווַנְתִּי לִהְיוֹת אֶלָּא כְמוֹתָהּ. שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת. מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרָה. לֹא נִתְכַּווַנְתִּי לִהְיוֹת אֶלָּא כְמוֹתָהּ וּכְיוֹצֶא בָהּ. הָא אִם לֹא אָֽמְרָה. לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ וּכְיוֹצֶא בָהּ. הָרִאשׁוֹנָה מוּתֶּרֶת וְהַשְּׁנִייָה אֲסוּרָה. מָה אִם תַּמָּן שֶׁאֵין שָׁם עִיקַּר שְׁבוּעָה אַתָּ מַר חָלָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ עִיקַּר שְׁבוּעָה לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁתָּחוּל. וּמַאי דָא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׂאֵין בְיָדוֹ חִטִּין פָּטוּר בִּשְׁאָר. בְּמַתְפִּיס בָּאוֹמֵר. שְׂעוֹרִין יְהוּ כְחִיטִּין. כּוּסְמִין יְהוּא כְחִיטִּין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' דברי ר''ש. לר''ש דאמר לעיל עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד ואם לא אמר אלא חדא שבועה לא קאי אלא אקמא וה''ה בחטין ושעורין וכוסמין דכי היכי דפליגי ברישא בתובעין הרבה ה''נ פליגי בסיפ' באחד תובע תביעות הרבה או מינין הרבה כדמדמי לה בהלכה דלעיל ושמעינן השתא לר''ש אם אמר לו שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ונמצא שאין בידו חטין ואשתכח דאחטין קושטא הוא דמשתבע פטור נמי על השאר ואפי' יש בידו שעורין וכוסמין דשבועה דקאמר על החיטן הוא דקאמר. וגרסינן להא סוגיא בפ''ד דנזיר הלכה ג':
אף רבי יודה מודה בה. צ''ל וכן הוא בנזיר דר' יהודא הוא ת''ק דמתני' כדמוקי לקמן וס''ל דחייב על כל א' וא' מודה הוא הכא דפטור על השאר דלא אמרינן דשבועה דקאמר על כל א' וא' קאי אא''כ כפר בכל התביעות וכולן שקר הן דמאי חזית דדעתיה אקמייתא לחודה הוא דהוי אבל היכא דקמייתא קושטא הוי אמרינן מסתמא כי אשתבע אקושטא הוא דמשתבע:
נמצא שאין בידו חטין מהו וכו' כצ''ל וכן הוא בנזיר. וכלומר דהאי דינא דלעיל בעו לה בבית המדרש ופליגי בה והא דקאמר ר' יוחנן מיתרצא היא לקמן:
מהו שתחול שבועה על שאר המינין שיש בידו. ולר''ש הוא דאיבעי' להו:
חבריי' אמרי לא חלה. דאמרינן שבועה דקאמ' לא היה דעתו אלא על תחילת דיבורו ואחטין הוא דמשתבע ולא על שאר המינין:
מתניתא. ברייתא דתנינן בנזיר שם מסייע למה דאמרי חברייא:
הראשונה מותרת והשנייה אסורה. דקי''ל בעל מיגז גייז בהפרתו דמכאן ולהבא לא ליהוי נדר אבל אינו עוקר הנדר מעיקרו והילכך שנייה שתפסה בה מעיקרא אסורה:
ר' שמעון אומר אם אמרה לא נתכוונתי וכו'. גרסי' והכי הוא בברייתא דנזיר דר''ש הוא דקאמר לה:
כמותה וכיוצא בה. אם תתקיים נדרה ולא יפר לה בעלה אהא נזירה ואם לא תתקיי' לא אף השנייה מותרת:
מפני שאמרה. וטעמא דאמרה הכי אבל אם לא אמרה לא נתכוונתי וכו' מודה הוא ר''ש דהראשונה מותרת והשנייה אסורה ולא אמרי' דמה שאמרה ואני מסתמא היתה כוונתה שתהיה הכל כיוצא בה ואם יפר לה בעלה תהי' גם היא מותרת אלא דאמרי' מסתמא לא נתכוונה זו אלא אתחילת דיבורה שאמרה הריני נזירה וה''נ אמרינן דכי קאמר שבועה אריש דיבוריה דסמיך הוא דקאמר לא נתכוון לומר שבועה על שאר המינין ומסייע להו לחברייא אליבא דר''ש:
מה אם תמן. כלומר דדחי לה הש''ס דלא היא ואדרבא איפכא מסתברא מהתם וק''ו הוא דמה אם תמן שאין שם עיקר שבועה כלומר שאין שם עיקר נדר ונזירות גבי שניה אלא במה שאמרה ואני ומסברא הוי לן למימר דואני כמותך וכיוצא בך קאמרה ואם ייפר לך בעליך מותרת גם אני ואפ''ה את אומר דחלה הנזירות עליה עד שתאמר בפירוש לא נתכוונתי אלא להיות כמותה:
כאן שיש עיקר שבועה. שהרי אמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין לכ''ש דנאמר דאם נמצא שאין בידו חטין דחלה השבועה על שאר המינין דמהיכי תיתי לומר דלא הוה דעתו אלא שיהו שאר מינין כמו החטין דכשם שהוא פטור על החטין כך יהא פטור על שאר המינין הא עכ''פ שבועה קאמר ואם על החטין פטור הוא דקושטא הוא שאין בידו מ''מ הא אמרינן התם דמסתמא לאסור עצמה נתכוונה ה''נ חלה השבועה על שאר המינין:
ומאי דא דאמר ר' יוחנן. ולא תקשה דהא ר' יוחנן אמר לעיל בפשיטות דפטור על השאר לדברי ר''ש התם במתפיס מיירי שאומר בפירוש לא נתכוונתי אלא שיהו שעורין וכוסמין כחטין וכשם שאני פטור על החטין כך לא היה דעתי לישבע כלל אשאר המינין אבל אם לא מתפיס לא אמרינן הכי והויא ממש דומיא דברייתא דנזירות לר''ש:
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. לֹא הֵיפֵר לָהּ בַּעֲל הָרִאשׁוֹנָה וְעָֽמְדָה בְנִדְרָהּ לוֹקָה. שְׁנִייָה מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מֵאַחַר שֶׁזּוֹ לוֹקָה זוֹ לוֹקָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וּתְנַיי בֵית דִּין הוּא. וְתֵיעָשֶׂה שׁנִייָה כְאוֹמֶרֶת. הֲרֵינִי נְזִירָה ל' יוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ דְּאָמַר. בְּמִגְבָּה הַדָּבָר תָּלוּי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
פשיטא דא מילתא. לדברי ר''ש קאי שאם אמרה השניה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה. וכיוצא בה הרי היא כמותה ואם לא הפר לה בעלה של הראשונה ועברה על נדרה גרסינן וכן הוא בנזיר וכלומר אע''פ שאח''כ הפר לה אלא בשעה שעברה על נדרה עדיין לא הפר לה פשיטא לן דלוקה היא וכדתנן בנזיר שם האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים ה''ז סופגת את הארבעים והיינו אע''פ שהפר לה בעלה אח''כ לוקה היא על שעברה קודם הפרה דקמ''ל דבעל מיגז גייז:
שנייה מהו. שתלקה אם עברה על נדרה קודם שהפר לה בעלה של הראשונה מי אמרינן דבעיקרה קא מיתפסה והואיל ועברה קודם הפרה של זו לוקה או דילמא לבסוף קמיתפסה ומכיון שהפר לה בעלה של הראשונה את נדרה אגלאי מילתא למפרע דהשנייה לא הויא נזירה כלל שהרי כמותה וכיוצא בה אמרה וראשונ' דלוקה היא מפני שעברה קודם הפרת בעלה:
מאחר שזו לוקה זו לוקה. דס''ל מעיקרה קמיתפסה וכל זמן שלא הפר לה בעלה ראשונה חל הנדר גם עליה:
ותנאי בית דין הוא. וכי תנאי ב''ד הוא דקאמרת מאחר שזו לוקה זו לוקה אמאי לוקה ותעשה שניה זו כאומרת הריני נזירה לאחר שלשים יום וכלומר דס''ל דלבסוף קמיתפסה אם תתקיים נדרה ולא יפר לה בעלה והשתא דהפר לה אגלאי מילתא דהשניה מעיקרא לא היתה נזירה כלל:
ר''ש כדעתיה. לר''ש קאמרינן ולטעמיה הוא דאזיל דאמר במגבה בדיבור כמו אגיבין ליה כלומר בדבור הראשון הדבר תלוי. ובנזיר גריס ר''ש כדעתיה ר''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין והיינו הך דשמעינן לר''ש דאמר בפ' י''ב דמנחות גבי האומר הרי עלי מנחה מן השעורין מביא מן החטין ר''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבין שאין מנחת נדבה באה אלא מן החטין ולא אמרינן דדעתו היה כדרך המתנדבין וכלומר שאם יוודע לו שאין מביאין מנחת נדבה אלא מן החטין יביא הוא ג''כ מן החטין אלא דאזלינן אחר דבורו הראשון ולאו כלום קאמר וה''נ בתר דיבורה קמא אזלינן שאמרה ואני ולא אמרינן דלבסוף קמיתפס' אלא כל זמן שלא הפר לה בעלה של זו אף היא כמותה וכיוצא בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source