Vayedaber

Shvouoth

Daf 22a

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִיתֶּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן לִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִים שֶׁאֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל שְׁבוּעַת מָמוֹן כַּפִּקָּדוֹן׃ מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִים 22a מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת׃ עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין׃

Traduction

Quelqu’un dit: ''Je vous conjure de venir témoigner qu’un tel a promis de me donner 200 zouz et ne me les a pas remis''; ils sont alors absous (de s’abstenir); car ils sont seulement coupables s’il s’agit d’une réclamation d’argent qui ressemble à un dépôt (et serait niée). Quelqu’un dit: ''je vous conjure, aussitôt que vous saurez me donner un témoignage, de venir l’exprimer''; ils sont alors absous, parce que le serment précède le témoignage. Quelqu’un étant dans une synagogue dit: ''Je vous conjure, si vous savez me donner un témoignage, de venir l’exprimer'', ils sont absous (à moins d’avoir spécialement adressé son objurgation à ceux qui pouvaient témoigner pour lui).

Pnei Moshe non traduit

מתני' שאמר איש פלוני ליתן לי וכו' פטורין. כדילפינן לעיל משבועת הפקדון שאין העדים חייבין אלא בתביעת ממון ויש לו:

מפני שקדמה שבועה לעדות. ורחמנא אמר ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע שקדמה העדות לשבועה ולא שקדמה שבועה להעדות:

שאם אתם יודעין לי עדות וכו' הרי אלו פטורין. דכתיב והוא עד עד שייחד את עדיו:

משנה: אָמַר לִשְׁנַיִם מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי וְהֵם שֶׁיּוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין׃

Traduction

Quelqu’un dit à deux hommes: ''Je vous conjure, vous tel et tel, si vous avez un témoignage à me donner, de venir l’exprimer''; sur quoi ils répliquent: ''nous jurons ne rien savoir à ton sujet'', tandis qu’en réalité ils le savent, mais seulement d’après l’assertion d’un autre témoin, ou si l’un d’eux est un proche parent de l’objurgateur, ou impropre à attester; ils sont alors absous.

Pnei Moshe non traduit

מתני' והם יודעין לו עדות עד מפי עד וכו' פטורין. שאם העידוהו לא היתה עדותן מועלת לו כלום:

משנה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לֹו עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ׃

Traduction

Quelqu’un envoie son esclave pour les conjurer, ou l’individu accusé dit aux témoins: ''Je vous conjure, si vous avez un témoignage à donner en sa faveur, de venir l’exprimer pour lui''; ils sont absous, et ils ne sont coupables qu’en entendant l’objurgation de la bouche de l’intéressé.

Pnei Moshe non traduit

מתני' עד שישמעו מפי התובע. כדמפרש בגמרא דכתיב אם לוא יגיד מלא בוי''ו ואל''ף למידרש הכי אם לו לא יגיד כלומר לתובע ונשא עונו הא אם לאחר לא יגיד פטור:

מתני' משביע אני עליכם וכו'. והוא שיאמר מצוה אני עליכם בשבועה אוסרכם אני בשבועה ושישביעם בשם או בכינוי מן הכנויים:

הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול'. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְאָהֵן הֵן לֹא בְצֶדֶק הוּא. וְהִ֥ין צֶדֶ֭ק אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין שֶׁלְּצֶדֶק הֲוָה.

Traduction

R. Jacob b. Zabdi ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (98)Voir J., (Sheviit 10, 9). Cf. (Baba Metsia 4, 2).: lorsque l’on a promis de faire un présent à son prochain et que l’on désire ensuite reprendre sa parole, on le peut. Quoi! s’écria R. Yossé en se levant devant R. Jacob b. Zabdi, serait-ce là une mesure juste? Peut-on autoriser une telle injustice? —Peut être, répondit R. Jacob, au moment de promettre est-on revenu de suite sur son assertion.

Pnei Moshe non traduit

גמ' וביקש לחזור בו חוזר. ואין בו משום מחוסרי אמנה. וגרסי' לה לעיל בסוף שביעית ובפ' הזהב הל' ב':

וההן לאו צדק והן צדק. והכי פריך בשביעית וכי זה הן צדק הוא והתורה אמרה שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק:

אמרי. בשעה שאמר הין של צדק הוה. והיה דעתו ליתן לו אלא שאח''כ הוא רוצה לחזור ואמרינן דאין זה יכול לתובעו בדין והיינו נמי טעמא דמתני':

הלכה: אָמַר לִשְׁנַיִם מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול'. רִבִּי מָנָא שָׁמַע מִדְּבַתְרֵיהּ אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל. הָא לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל חַייָבִין. וְיוֹדֵעַ הוּא בְהוֹן. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן. רִבִּי יוֹסֵי שָׁמַע לָהּ מִקַּדְמִיתָא. מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת׃ הָא לֹא קָֽדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת חַייָבִין. וְיוֹדֵעַ הוּא בְהוֹן. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן.

Traduction

R. Mena explique le doute énoncé précédemment (si c’est le défaut de connaissance ou d’intention) d’après la Mishna suivante, disant: ''Si l’un d’eux est un proche parent, ou impropre à attester, ils sont absous''; or, s’ils ne sont pas dans ces conditions d’inaptitude, le témoignage étant accueilli, ils seraient coupables; pourtant, le solliciteur ne les connaît pas (puisqu’il leur demanda s’ils peuvent attester); donc, la dispense précitée a pour motif le défaut d’intention. R. Yossé explique l’incertitude en question d’après la Mishna précédente (4,7), disant: ''si quelqu’un conjure des personnes, aussitôt qu’elles sauront donner un témoignage pour lui, de venir l’exprimer, et elles ne le font pas, il y a dispense, parce que le serment précède le témoignage''. Si donc le serment n’avait pas précédé le témoignage, ils seraient coupables, et pourtant le solliciteur ne les connaît pas; donc, la dispense a pour motif le défaut d’intention.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' מנא שמע לה מן דבתרה. שמע לדיוקא במתני' דלעיל דמספקא לן אי טעמא הוי משום דלא ידע בהן או משום שאין מתכוין להם ולמד ר' מנא ממתני' דהכא דהיא בתרה דלעיל כדמסיק ואזיל:

או שהיה אחד מהן קרוב או פסול. דקתני דלא מהני הא לא היה אחד מהן קרוב או פסול מהני וחייבין ויודע הוא בהון בתמיה וכי יודע בהן שיודעין לו עדות הא אם אתם יודעין לי עדות קאמר ואפ''ה אמרת דחייבין:

הוי לית טעמא. דמתני' דלעיל אלא משום שאין מתכוין להן:

ר' יוסי שמע לה. לטעמא דמתני' דלעיל מקדמיית' להמתני' דלעיל משביע אני עליכם כשתדעון וכו' פטורין מפני שקדמה שבועה לעדות הוא דלא מהני הא אם לא קדמה שבועה לעדות כגון אם אמר להם אם אתם יודעין לי עדות מהני וחייבין:

ויודע הוא בהן. שיודעין לו עדות בתמיה ואפ''ה מהני הוי דלית טעמא דמתני' דלעיל אלא משום שאין מתכוין להן:

לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. מִשְׁכֵּן שְׁנַיִם שְׁנַיִם. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן. יוֹדֵעַ בָּהֶן. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְלָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָהֶן.

Traduction

Pourquoi la Mishna déclare-t-elle ''absous'' ceux qui l’on conjure au témoignage dans une synagogue? Est-ce parce qu’on ne sait qui invoquer, ou parce que l’adjurateur ne s’adresse pas à deux hommes en particulier? Entre ces divers motifs, il y a une divergence au cas où l’intéressé a pris à part 2 hommes: on ne peut pas prétendre qu’il ne les connaît pas, car son acte le prouve; mais il est admissible que dans sa formule dubitative, il n’ait pas songé à eux (aussi, sont-ils absous).

Pnei Moshe non traduit

למה. אמתני' דקתני עמד בביהכ''נ וכו' ובעי מאי טעמא אי משום שאינו יודע בהן איזה שנים הם יודעין לו עדות או דטעמא משום שאין מתכוין לשנים העדים אלא אומר לכלל העומדין בבית הכנסת:

מה נפק מביניהון. מבין הני טעמי:

משכן. שמשך אותם בבית הכנסת שנים שנים והשביע אותם דאי תימר משום דלא ידע מי הן עדיו:

ויודע בהן. בתמיה אפי' משכן שנים שנים אינו יודע אם הם עדיו שהרי אומר אם אתם יודעים לי עדות:

הוי. מדקתני עמד בבית הכנסת ומשמע דוקא בכה''ג אבל משכן שנים שנים מהני ש''מ דלית טעמא דמתני' אלא משום שאין מתכוון להם הילכך אם משכן שנים שנים והשביע אותן מהני אע''פ שאינו יודע אם יודעין לו עדות:

Shvouoth

Daf 22b

משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם אוֹסֶרְכֶם אָנִי הֲרֵי אֵלּוּ חַייָבִין. בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. באל''ף דל''ת, ביו''ד ח''א בְּשַׁדַּי בִּצְבָאוֹת בְּחַנּוּן וְרַחוּם בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וּבְכָל הַכּנּוּיִין הֲרֵי אֵלּוּ חַייָבִין. הַמְקַלֵּל בְּכוּלָּן חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכוּלָּן חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ בְּכוּלָּן עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. יַכְּכָה אֱלֹהִים וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה. וִיבָרֶכְךָ וְיֵיטִיב לָךְ רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר׃

Traduction

Quelqu’un dit: ''Je vous conjure, ou: je vous oblige (par serment), ou: je vous lie (de même)''; ils sont coupables. Mais s’il dit: ''par le ciel et la terre'', ils sont absous. S’il les conjure par le nom divin, soit par les lettres ALEF et DALET, soit par les lettres YOD et HE, ou par les attributs divins SHADAI (tout puissant), Sabaoth, miséricordieux, gracieux, longanime, plein de bienveillance, ou par tout autre qualificatif de la Divinité, ils sont coupables (c’est une objurgation formelle). Celui qui blasphème Dieu par un de ces noms quelconques est coupable; tel est l’avis de R. Meir. Les autres sages le déclarent absous. Celui qui maudit son père ou sa mère par un de ces surnoms divins est coupable, selon l’avis de R. Meir; les autres sages le déclarent absous. Celui qui maudit lui-même ou maudit son prochain par un de ces noms transgresse la défense relative à l’énonciation vaine du nom divin (Ex 20, 7). Si quelqu’un dit au témoin (Dt 28, 12): Dieu te frappera, ou: que Dieu te frappe ainsi, c’est là la malédiction inscrite dans la Loi. Mais s’il dit: ''que Dieu ne te frappe pas, qu’il te bénisse, qu’il te fasse du bien'', R. Meir le déclare coupable; les autres sages l’absolvent.

Pnei Moshe non traduit

באל''ף דל''ת. שם הכתוב באל''ף דל''ת:

ביו''ד ה''א. שם הכתוב ביו''ד ה''א:

המקלל בכולן. מברך את השם באחד מהן כגון יכה פלוני את פלוני שזה הוא חיובו כשמקלל שם בשם:

וחכמים פוטרין. מסקילה בכינוים דעל שם המיוחד דוקא הוא דבסקילה דכתיב בנקבו שם יומת ועל הכינויים באזהרה דאלהים לא תקלל ובשבועת העדות מודים חכמים לר''מ דחייב על הכינויים כמו שהוא חייב על שם המיוחד דבשבועה כתיב ושמעה קול אלה:

המקלל עצמו. דכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד וכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

וחבירו. דכתיב לא תקלל חרש אפי' חרש שאינו שומע ולא קפיד מקללתו לא תקלל וכ''ש שאר כל אדם דשמע וקפיד:

יככה אלהים כן יככה אלהים. אם אמר לעדים יככה אלהים אם לא תעידוני או ששמע א' שקורא בקללות שבתורה יככה. אלהים ואמר הוא לעדים וכן יככה אלהים אם לא תעידוני זו היא אלה הכתובה בתורה דהא כתיב בהם ככל אלות הברית:

אל יככה אלהים. אם תעידוני או שאמר יברכך ה' וייטיב לך אם תעידוני וכפר:

ר''מ מחייב. דס''ל מכלל לאו אתה שומע הן אל יככה אלהים אם תעידוני הא אם לא תעידוני יככה וכן יברכך אלהים אם תעידוני הא אם לא תעידוני יקללך ואין הלכה כר''מ:

הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול' עַד סוֹפָהּ. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם סְתָם. חַייָבִין. אוֹסֶרְכֶם אָנִי כּוּבַלְכֶם אָנִי. חַייָבִין.

Traduction

S’il a dit: ''Je vous conjure'' vaguement (sans redire: par serment), ils sont coupables; et de même ils le sont s’il dit: ''Je vous lie'', ou: ''Je vous engage (par serment).

Pnei Moshe non traduit

גמ' משביע אני עליכם סתם חייבין. כלומר אם אמר משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידוני אינו צריך לומר עוד בשבועה שהרי אמר משביע אני עליכם:

אוסרכם אני כובלכם אני חייבין. אם אמר בשבועה:

הלכה: שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִם לֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ לֹא. מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וּמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנִּינָן וְלֹא תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר הֲוִיָן אָֽמְרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ 22b וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַנִּתְבָּע חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי לָֽעְזָר וְלֹא תַנִּינָן הֲוִינָן מָרִין. יִשְׁמְעוּ מִפִּי הַנִּתְבָּע וְלֹא נִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ חַייָבִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין וּצְרִיכָה לְמַה דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ וְיִשְׁבְּעוּ לַתּוֹבֵעַ.

Traduction

R. Eléazar interprète pourquoi il est dit (ibid.): s’il ne le dit pas, il supportera son péché (où le mot LO a un WAW superflu); le péché consiste à ne pas le dire au solliciteur (non à le celer à tout autre). Outre les termes de la Mishna il faut l’avis de R. Eléazar, et outre ce dernier il faut celui de la Mishna. Or, en présence du texte seul de la Mishna, sans l’avis de R. Eléazar, on aurait pu croire qu’ ''entendant l’objurgation de la bouche de l’intéressé'', s’ils ont juré non au demandeur, mais au défendeur, ne rien savoir (après audition de la sollicitation), on les suppose coupables; c’est pourquoi l’explication de R. Eléazar affirme le contraire, en vertu du verset exigeant le défaut de communication au solliciteur. D’autre part, si l’on ne connaissait que ce dernier avis, non celui de la Mishna, on pourrait supposer la culpabilité en cas d’audition du défendeur, sans avoir juré rien qu’au solliciteur ne rien savoir. Il faut donc exprimer l’avis de la Mishna et celui de R. Eléazar, à savoir que la demande devra avoir été faite par le solliciteur, et le serment de refuser sa présence (sous peine de nullité).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מה תלמוד לומר אם לוא יגיד ונשא עונו. מפני מה כתוב בוי''ו אלף:

לוא. בוי''ו אלף:

מפי התובע. דדוקא כדפרישית במתני'. מתנית' צריכ' וכו'. כלומר דברי ר''א דאמר מפי התובע ודברי מתני' עד שישמעו מפי התובע תרווייהו צריכי ושמעינן מדברי שניהם מה דלא היה שמעינן מכל חד באנפי נפשיה:

אילו תנינן. דאלו ממתני' לחוד בלא מה דתני ר' לעזר הוינן אמרין ישמעו מפי התובע הוא דבעינן שיהא הוא תובע להן אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני:

ולא נשבעו לנתבע חייבין. לשון קצר הוא זה כדרך האי תלמודא וכלומר לא נשבעו לו להתובע אלא להנתבע הוא דנשבעו הוי אמינא דחייבין דהמתני' נוכל לפרש דלא קפדינן אלא על התביעה עד שישמעו מפי התובע אבל אם אחר ששמעו התביעה מפיו אמרו להנתבע שבועה שאין אנו יודעין לו עדות או כיוצא בזה שקבלו השבועה שהשביע אותם התובע בפני הנתבע ולא בפני התובע ס''ד דהוי שבועה:

הוי צורכה למה דאמר ר' לעזר. הלכך קמ''ל להא דר''א דדריש מלוא יגיד שצריך שיהא מפי התובע והיינו הגדה של העדים דקפדינן נמי בהא דבעינן לו לא יגיד שישבעו או שיקבלו שבועה בפני התובע שאינם יודעים להגיד:

אלו תנא ר' לעזר. מפי התובע ולא תנינן הא דבמתני' עד שישמעו:

הוי אמרין ישמעו מפי הנתבע. אפי' לא שמעו התביעה אלא מפי הנתבע:

ולא נשבעו לתובע. כלומר אלא שלא נשבעו לו כי אם להתובע הוא דנשבעו סגי בהכי והוי אמינא דחייבין:

הוי. הלכך תרווייהו צריכי ושמעינן שיהא התביעה מפי התובע וגם השבוע' בפני התובע:

רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי כְּמַתְנִיתִין. וְאִית דָּֽמְרִין רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתִין. רִבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וְרִבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. רִבִּי מֵאִיר כְדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. קִלְּלָם בְּכִנּוּי רַבִּי מֵאִיר מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין׃

Traduction

R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï, ou selon d’autres R. Abahou dit au nom de R. Yohanan, qu’il faut ainsi rectifier notre Mishna. R. Meir le déclare coupable, mais R. Juda le dispense de sacrifice (au lieu de l’avis anonyme des sages). Chacun de ces docteurs est conforme à sa propre opinion, car on a dit ailleurs (99)Sanhedrin 7, 8.: Celui qui maudit ses parents par un attribut divin est coupable, dit R. Meir; R. Juda le déclara absous. –

Pnei Moshe non traduit

ר' יוחנן בשם ר' ינאי כיני מתניתא ואית דאמרין דר' אבהו בשם ר' יוחנן הוא דאמרה כיני מתניתא ר''מ מחייב ורבי יהודה פוטר. כדגריס הכא במתני' דחכמים דפליגי אדר''מ ר' יהודה הוא:

ר''מ כדעתיה וכו'. דתנינן תמן בפ''ז דסנהדרין המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קיללם בכינוי ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ואשמעינן דחכמים דהתם היינו ר' יהודה דהכא:

הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵירוֹ בְּכוּלָּן עוֹבֵר בְּלָאו. מָהוּ לִלְקוֹת. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. אֵין לוֹקֶה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. לָמָּה. שֶׁהוּא לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַהֲרֵי הַמֵּמִיר וְהַנִּשְׁבָּע לַשֶׁקֶר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא.

Traduction

''Celui qui se maudit lui-même, ou maudit son prochain par un de ces noms, transgresse une défense''. Ce délit est-il passible de la peine des coups? Les compagnons répondent qu’il n’est pas passible. Pourquoi, dit R. Yossé? Est-ce parce que cette défense n’entraîne pas d’acte? Mais on pourrait en dire autant de l’échange ou du faux serment (100)Ci-dessus, 3, 10., et pourtant ces délits sont passibles de la peine des coups?

Pnei Moshe non traduit

אמר לון ר' יוסי לחכמים למה. אינו לוקה אם מפני שהוא ל''ת שאין בו מעשה והרי הממיר והנשבע לשקר דנמי לאו שאין בו מעשה הוא ואפ''ה לוקה דהני כולהו איתרבו למלקות ואע''פ שאין בהן מעשה כדאמרינן בסוף פרק דלעיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source