Vayedaber

שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדִעִין לָךְ עֵדוּת. לוֹקִין מִשֵּׁם שְׁבוּעַת עֵדוּת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידָךְ. לוֹקִין מִשֵּׁם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שבועה שאין אנו יודעין וכו'. אמתני' קאי דקחשיב שבועה שלא נעידך וכו':

תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין מְרוּבַּע מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. הָתִיב רִבִּי בְּרֶכְיָה. וְהָתַנִּינָן. גּוּף הַבַּהֶרֶת כִּגְרִיס הַקִּילִקִי מְרוּבַּע. מְקוֹם הַגְּרִיס תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת. מְקוֹם עֲדָשָׁה אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. נִמְצְאוּ שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת׃ אָמַר רִבִּי יוסנה. כָּל גַּרְמָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ מְרוּבַּע. וְלָמָּה תַנִּיתָהּ מְרוּבַּע. דִּי יְרַבְעֶינָּה הוּא. 17b והכגעה. מָלֵא הוּא קִיטְרִין. וְהָא עֲנִיבָה דְפִילָא. עָגוּל הוּא מִלְּמַטָּה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. לֹא מַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא בְבִרְיוּת. וְתַנֵּי כֵן. מְרוּבַּע בְּאוֹכְלִין. אֵין מְרוּבַּע בַּבִּרְיוּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין מרובע מששת ימי בראשית. אין לך בריה בעולם שנברא מרובע ממש במרובע הישר:

והתנינן. בפ''ו דנגעים:

והנגעה. ובנדרים גריס והא כנעה והוא שם שרץ ותולעת כמו דתנן בפרק ט' דפרה הדירה והכנה שבתבואה ומרובע הוא ומשני מלא הוא קטרין כלומר שאינו חלק כמו שטח המרובע אלא מלא קשרים הוא:

והא עניבא דפילא. שם ענב הוא של פרי אחד שהוא מרובע ומשני עגול הוא מלמטה ואית דבעי מימר דבלאו הכי לא קשיא מענבא דפילא ומגריס הקילקי דלא אמר רשב''ג אלא בבריות לא מצינו אבל במיני אוכלין יש ותני נמי כן:

כל גרמה אמרה שאינו מרובע. אדרבה מכל עצמה של משנה זו שמעינן דלאו מרובע מברייתו הוא דא''כ למה לי למיתני מרובע אלא דלמה תנינן מרובע שירבע הוא וישאר הנגע כמות הגריס במרובע שיהא ארכו כרחבו:

שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל כִּכָּר זוֹ כול'. שָׁוְא וְשֶׁקֶר שְׁנֵיהֶן בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרו. מַה שֶׁאֵין אוֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ ולֹא פֶה לְדַבֵּר. מְחַֽלְלֶ֨יהָ֙ מ֣וֹת יוּמָ֔ת וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי כְבָשִׂ֥ים בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרו. לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז גְּדִלִי֖ם תַּֽעֲשֶׂה לָּ֑ךְ שְׁנֵיהֶן בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרו. עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת אָחִ֖יךָ יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרו. וְלֹֽא תִסֹּ֤ב נַֽחֲלָה֙ וְכָל בַּ֞ת יֹרֶ֣שֶׁת נַֽחֲלָ֗ה שְׁנֵיהֶן בְּדִיבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרו. מַה שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר לַפֶּה לְדַבֵּר וְלֹא לָאוֹזֶן לִשְׁמוֹעַ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם ז֥וּ שָׁמָעְנוּ. וְאוֹמֵר הֲלֹ֨וא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם יְי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שוא ושקר. לא תשא שמע שוא ולא תשבעו בשמי לשקר בדבור א' נאמרו וכל הני חשוב להו בסיפרי:

שְׁבוּעַת שָׁוְא. נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם. שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. נִשְׁבַּע לְהַחֲלִיף. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַיָּדוּעַ לִשְׁנַיִם זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא. לִשְׁלֹשָׁה זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ יָדוּעַ לִשְׁנַיִם וְאֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם מַכִּירוֹ שְׁבוּעַת שָׁןְא הִיא. מַה מַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. שִׁינָּה בִּפְנֵי שְׁנַיִם וְהִשְׁלִיכוֹ לַיָּם וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין לוֹקֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר לוֹקֶה. הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר לוֹקֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ לוֹקֶה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. אֲפִילוּ ביטה וּמַרְגָּלִיתָא. וְאָהֵן אֲפִילוּ. אֶלָּא כְגוֹן ביטא וּמַרְגָּלִיתָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואהן אפילו. בתמיה וכי על זה שייך לומר אפי' פשיטא דשבועת שוא היא דאין לך הפלגה גדולה יותר מזו אלא אימא הכי כגון ביטא ומרגליתא נשבע לשנות הידוע הוא:

אפי' ביטה ומרגליתא. אפי' אמר שראה מרגלית גדולה כביצה נשבע לשנות את הידוע הוא:

התרו בו משום שבועת שקר. וכן נמי איכא בינייהו אם משום שבועת שקר התרו בו דלר' יוחנן הוא דלוקה דהא בפני שנים הוה ולדידיה שבועת שקר מיקרי ולר''א אינו לוקה שהרי יש א' בסוף העולם שהוא מכיר ולא מיקרי שקר אלא שבועת שוא. וכך הגי' בהא בנדרים על דעתיה דר' יוחנן לוקה על דעתיה דר' לעזר אינו לוקה:

על דעתיה דר' יוחנן אינו לוקה. שהרי אי אפשר שיכיר השלישי להדבר ולר''א לוקה דסוף סוף שבועת שוא הוי בשעה שנשבע שיש א' בסוף העולם שמכירו וא''צ שיהא בפנינו:

שינה בפני שנים. נשבע לשנות הידוע בפני שנים המכירין שהן לפנינו והשליך את הדבר לים והן התרו בו משום שבועת שוא איכא בינייהו:

וא' בסוף העולם מכירו. אפי' שאין השלישי בפנינו אלא בסוף העולם הוא ומכיר הדבר שבועת שוא מיקרי:

מה מפקה מביניהון. מה בינייהו דר' יוחנן ודר''א ובמאי פליגי הא אפי' לר' יוחנן שפיר מקרי ידוע לכל אדם דאע''פ שאין השלישי בפנינו עכ''פ ידוע לשלשה הוא דכשיבא זה יתגלה שקרו הידוע:

לשנות את הידוע לאדם. כדתנן על איש שהוא אשה ושבועת שקר נשבע להחליף ואינו ידוע לכל אדם כגון אכלתי ונמצא שלא אכל:

ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן כל הידוע לשנים זהו שבועת שקר לשלשה זו היא שבועת שוא כצ''ל וכן הוא בנדרים. כלומר דר' יוחנן פליג וס''ל דאפי' בדבר הידוע יש חילוק אם אין ידוע אלא לשנים שבועת שקר מיקרי ולשלשה מיקרי ידוע לכל אדם והוי שבועת שוא:

תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁנִּדְרֵי הֲבַאי מוּתָּרִין כָּךְ שְׁבוּעוֹת הֲבַאי מוּתָּרִין. וְהָתַנֵּי. שְׁבוּעוֹת הֲבַאי אֲסוּרִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי פְדָת. כָּאן בְּמַעֲמִידִין כָּאן בְּשֶׁאֵין מַעֲמִידִין. וַאֲפִילוּ תֵימָא. כָּאן וְכָאן בְּמַעֲמִידִין. כָּאן בְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל נְכָסָיו. שְׁבוּעָה נְכָסַיי עָלַיי. נְכָסָיו אֲסוּרִין. הָא לִלְקוֹת אֵינוֹ לוֹקֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּדְרֵי זֵירוּזִין מוּתָּרִין כָּךְ שְׁבוּעוֹת זֵירוּזִין מוּתָּרִין. עוּד הוּא בְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל נְכָסָיו. שְׁבוּעָה נְכָסַיי עָלַיי. נְכָסָיו אֲסוּרִין. הָא לִלְקוֹת אֵינוֹ לוֹקֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו. כלומר דהש''ס קאמר דההיא ברייתא דזירוזין נמי בהכי מיתוקמא כמו בשבועת הבאי כגון שמיחל השבועה על נכסיו ואומר שבועת נכסיי עלי אם אני פוחת לך מן הסלע דה''נ כן דנכסיו אסורין הן אם אינו מקיים השבועה ומותרות דקאמר לענין מלקות הוא דאינו לוקה עליהן:

בשבועה לזרז את חבירו אין כאן שבועה:

כשם שנדרי זרוזין מותרין. כדאמרינן בפ''ג שם כך אם נשבע:

נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה. כלומר הא דקתני אסורין על נכסיו קאי שנכסיו נאסרו בכך משום דאמרינן בודאי נתכוין לאסור עליו נכסיו הוא כדי שלא ילקה משום שבועת שוא והא דקתני מותרין לענין מלקות קאמר דללקות אינו לוקה בשבועת הבאי משום שבועת שוא:

כאן במיחל שבועות על נכסיו שבועה נכסיי עלי. כלומר הכא במאי עסקינן במיחל השבועה על נכסיו כגון שאמר בשבועה נכסיי עלי אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים:

ואפי' תימא. ודחי לה הש''ס דאפי' תימא דשתי הברייתות במעמיד דבריו מיירי ול''ק מידי:

כאן במעמידין. הא דקתני אסורין במעמידין דבריהם ואומר שלא אמר דרך גוזמא אלא ודאי כן הוא ולפיכך השבועה חלה ואסור והא דקתני מותרין בשאינו מעמיד דבריו:

כך שבועות הבאי מותרין. אם אמר בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים:

תני. בתוספתא פ''ב דנדרים:

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכְלֶנָּה. הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְהַשְּׁנִייָה שְׁבוּעַת שָׁוְא. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. אוֹמְרִים לוֹ שֶׁלֹא יֹאכַל. מוּטָּב לַעֲבוֹר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא לְחוּד וְלֹא עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא וּבִיטּוּי.

שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה. הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְהַשְּׁנִייָה שְׁבוּעַת שָׁוְא. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ. אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיֹּאכַל. מוּטָּב לַעֲבוֹר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא וְלֹא עַל שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שבועה שאוכל ככר זו וכו'. דקתני במתני' ומפרש דכיצד עושין לו:

מוטב לעבור על שבועת שוא. לחוד ולא על שבועת ביטוי ג''כ עמה הלכך אומרין לו שיאכל וכן נמי איפכא אם הראשונה הוא שלא יאכל והשניה שיאכל אומרין לו שלא יאכל ויעבור על שתיהן דמוטב שלא יעבור אלא על שבועת שוא לחוד:

הלכה: שְׁבוּעַת בִּיטּוּי כול'. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. דָּבָר שֶׁאִילּוּ בִנְדָרִים אָסוּר וּבִשְׁבוּעוֹת מוּתָּר לֹא אַתְייָא אֶלָּא בְמַתְנִיתָה אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּעַצְמוֹ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים. אֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ. וָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לְאִישׁ פְּלוֹנִי מְנָה. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי עַל תְּרַוֵּיהוֹן. זֶה חוֹמֶר לְשֶׁעָבַר מִשֶּׁלָּבֹא. שֶׁהָאוֹמֵר. לֹא אוֹכַל לֹא אוֹכַל. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. לֹא אָכַלְתִּי לֹא אָכַלְתִּי לֹא אָכַלְתִּי. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה וכו' אינו חייב אלא אחת. דאין שבועה על שבועה כדתנן במתני' דלעיל ולא מייתי לה הכא אלא משום דבעי למימר החומר בנדרים ובשבועות שיש בזה מה שאין בזה כדלקמיה וכן גריס לה בפ''ג דנדרים:

דבר שאילו בנדרים אסור בשבועות מותר. כלומר הא דאמרן היינו מה שבנדרים אסור ובשבועות מותר כדתנן שם בפ''ב יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה:

לא אתי' וכו'. חסר כאן וה''ג כמו שהוא שם דבר שבשבועות אסור ובנדרים מותר לא אתי' וכו'. כלומר והא דתנן בנדרים שם במתני' ב' קרבן לא אוכל לך מותר שבועה לא אוכל לך אסור זה חומר בשבועות מבנדרי' וכו' ומפרש לה דלאו אשלא אוכל לך קאי דלא שייך זה חומר דהא בקרבן מותר לגמרי הוא ולא אתייא אלא על האי מתני' דתנן הכא לעיל אחד דברים של עצמו וכו' ואחד דברים שאין בהן ממש ועלה הוא דשייך לומר זה חומר בשבועות מבנדרים דאלו שבועות חלות על דבר שאין בהן ממש ונדרים אינן חלות מדאוריית' על דבר שאין בהן ממש והא דתנן בריש פ''ב שם קונם שאיני ישן וכו' ה''ז בלא יחל דברו אוקימנא התם דמדרבנן קאמר והיינו זה חומר דבשבועות מדאורייתא חלין עליהן גם על דבר שאין בהן ממש:

ואמר ר' בא בשם שמואל וכו'. והא דקאמר לעיל בהלכה ה' דס''ל לשמואל דמילת' דליתיה בלהבא ליתיה נמי בלשעבר:

אשכח תני על תרויהון זה חומר וכו'. כלומר דאשכחן ברייתא דפליגא על הא דשמואל דקחשיב התם לדינא דשמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה וחשיב נמי לא אוכל לא אוכל דלקמיה ועל תרווייהו קאמר זה חומר בלשעבר משלבא שנוהגות בלשעבר אף שאינן נוהגות בלהבא ודלא כשמואל:

שהאומר. הא מילתא בתרייתא דתני בברייתא היא וקמייתא הא דאמרן וקאמר דבזה נמי חומר בלשעבר משלבא שהאומר שבועה לא אוכל שבועה לא אוכל אינו חייב אלא אחת כדאמרינן לעיל דאין שבועה חלה על שבועה אבל בלשעבר אם אומר שבועה שלא אכלתי שבועה שלא אכלתי חייב על כל אחת ואחת דלא שייך לפוטרו משום שבועה על שבועה בלשעבר לפי שכנשבע שבועה ראשונה יצתה שבועה לשקר מפיו והלכה לה והשניה שבועה אחרת בפני עצמה היא:

משנה: שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוּכְלֶינָּה הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי וְהַשְּׁנִייָה שְׁבוּעַת שָׁוְא. אֲכָלָהּ עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא אֲכָלָהּ עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּיטּוּי׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אכלה עבר על שבועת שוא. לחוד:

לא אכלה עבר על שבועת ביטוי. כלומר אף על שבועת ביטוי דאשבועות שוא לעולם חייב דמיד כשנשבע שבועה שניה שבועת שוא היא ובין יאכל ובין לא יאכל לוקה משום שבועת שוא אלא דאם לא אכלה חייב גם אשבועה ראשונה משום שבועת ביטוי:

מתני' והשניה שבועת שוא. שהרי נשבע שיאכל ככר זו וא''כ בשניה נשבע לבטל את המצוה הוא:

חִזְקִיָּה אָמַר. אָהֵן דְּמִשְׁתְּבַּע עַל תְּרֵין דְּאִינּוּן תְּרֵין לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. רִבִּי מְנַחֵם בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. 18a אָהֵן דַּחֲמֵי מִיטְרָא נְחִית וַאֲמַר. קוּרִי פָּלֻּי בּרֵיכּסוֹן. לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. רִבִּי חוֹנְיָא רִבִּי יַעֲקֹב בְּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. כ''ד בּוּלַייוֹת הָיוּ בַדָּרוֹם וְכולָּם חָֽרְבוּ עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁהִיא אֱמֶת. דִּכְתִיב לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת בְּנֵיכֶ֔ם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לשוא. על עסקי שבועת שוא:

בוליות. עיירות:

אהן דחמי. מי שרואה המטר שיורד ואומר קירי האדון ולשון שבועה הוא שהמטר יורד הרבה פלי לשון הרבה בריקשון מטר הוא בלשון יוני וכלומר ואע''פ שהיא שבועת שוא של אמת כדר' חוניא:

ההן. מי שנשבע על שנים שהן שנים שבועת שוא היא ולוקה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source