משנה: נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִיטֵּל פָּטוּר. לְקַייֵם אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא קִייֵם פָּטוּר. שֶׁהָיָה בַדִּין שֶׁיְּהֵא חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וּמָה אִם הָֽרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי הֲרֵי הוּא חַייָב עָלֶיהָ. מִצְוָה שֶׁהוּא מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַייָב עָלֶיהָ. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָֽרְשׁוּת שֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין. תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִטֵּל פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות. זו היא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות לפי שאין בו מעשה:
שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה. אע''ג דמשבועה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה תנא לן שבועה שלישית לאשמועי' דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא הא שבועות איכא שלא יצאו לבטלה ואם ימצאו מקום יחולו שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נשבע וחלה השניה למפרע וכן אם נשאל על השתי' הרי אלו כאינם וחלה השלישית למפרע:
מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה אבל אמר תחילה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל חייב שתים דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר ואמר שלא אוכל כיון שאכל כזית ממנה חייב דהכי משמע שלא אוכל שיעור אכילה ממנה והא דאמר ככר זו למישרי נפשיה באחרינא קאמר והלכך השבועה אחרונה חיילא וכי אכיל כזית מינה חייב וכי הדר ואכיל כולה מיחייב משום שבועה ראשונה:
דברי ר' יהודה בן בתירא. בהא הוא דפליג וס''ל דחייב כדיליף מק''ו אבל אם נשבע לקיים הל''ת ועבר ולא קיים מודה ר''י בן בתירא דפטור כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר''י בן בתירא:
שהיה בדין שיהא חייב. כלומר ויש בדבר מצוה שבדין הוא שיהא חייב כגון שנשבע לקיים את המצוה במצות עשה לישב בסוכה ולאכול מצה:
לקיים את המצוה. כגון שנשבע שלא אוכל נבילות ולא קיים פטור משבועת ביטוי דמושבע ועומד הוא:
מתני' ולא בטל פטור. משבועת ביטוי אבל לוקה הוא משום שבועת שוא כדתנן לקמן בפרקין:
הֵיךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּרִישׁ. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט. וַהֲלֹא אֵין בִּפְרָט אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. 16a אֶלָּא כֵינִי. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א כְלָל. פְּרָט וּכְלָל וְהַכֹּל בִּכְלָל וְרִיבָה דְבָרִים שֶׁהֵן לְשֶׁעָבַר. אֶלָּא כֵינִי. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפוּרָשׁ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מְנַיִין. אָמַר לוֹ. מֵרִיבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ. אִם רִיבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ רִיבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ׃ לֵית יְכִיל דָּמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. מָצִינוּ דְבָרִים שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנָן מִשֵׁם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּבְהֶעֱלֵימָן מִשֵׁם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. וִיתֵיבִינֵיהּ. מָצִינוּ דָבָר שֶׁחַייָבִין בִּזְדוֹנוֹ מִשֵׁם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּמֵבִיא קָרְבָּן. אָמַר לֵיהּ. וְאִית לָךְ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה וְלֵי נָן כְּתִיבִין. אָמַר לֵיהּ. אַף עַל גַּב דְּאִית לִי דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. לֵית אִינּוּן כְּתִיבִין אִין בָּהֶן מִשּׁוּם הֲרָעָה וַהֲטָבָה. הָא לְשֶׁעָבַר לֵית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא יחל דברו. להבא הוא:
אזהרה לשבועת הרשות. בלהבא מנין:
הא לשעבר לית. אבל לשעבר ליתא כלל רמיזה בקרא והלכך אין לי לרבות בלשעבר:
היך ר' ישמעאל דריש. על ר' ישמעאל דמתני' קאי ומפרש היך דריש לקראי או נפש וכו' ופריך א''כ כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא במה שבפרט והלא בפרט דברים שיש בהן הרעה והטבה דוקא:
אלא כיני וכו'. ופריך אכתי פרט וכלל הוא וא''כ הכלל הוא מוסיף על הפרט ומרבה הכל אפי' לשעבר. אלא כיני וכו' דהוי כלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט:
מה הפרט מפורש הוא וכו'. דברי ר''ע הן שהשיב לר' ישמעאל:
לית יכיל וכו'. בריש פרקין גרסינן להא ואיידי דקאמר לעיל לית יכיל נקטה בהאי לישנא הכא כי איירי בפלוגתייהו ומפורש הוא לעיל עד ומביא קרבן:
אמר ליה ואית לך. תשובת ר''ע לר' ישמעאל הוא דמהדר ואמאי יש לך לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה ולית אינון כתיבין ואע''פ כן יש לך מריבוי הכתוב א''כ לשעבר נמי תיפוק לך מריבוי הכתוב דלכל אשר יבטא:
אמר ליה ר' ישמעאל לר''ע לא דמיא דאע''ג דאית לי לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה היינו טעמא:
לית אינון כתיבין אין בהן הרעה והטבה. בתמיה וכלומר וכי אין בהן הדמיון להרעה והטבה דכתיבא ונהי שאינן כתובין בהדיא בקרא עכ''פ דומין הן לרעה והטבה הנאמר בכתוב דהוו להבא כדכתי' להרע או להטיב:
הלכה: נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה כול'. אָמַר רִבִּי מָנִי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. חַייָב. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. מָה מַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא בִּשְׁאָר הָאִיסּוּרִין. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל נְבֵילָה. וְלֹא אֲכָלָהּ. פָּטוּר. אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אִין תֵּימַר חַייָב. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָֽרְשׁוּת שֶׁעָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵֵין וְהֵין כְּלָאו. תֵּימַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר שבועה שלא אוכל ואכל אין תימר חייב. והשתא בשאמר שבועה שלא אוכל נבילות אי תימא דחייב לר''י בן בתירא דאכולא מילתא פליג קשיא ויתיביניה הת''ק במתני' לא אם אמרת וכו' תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן והן כלאו. צ''ל וכלומר דאי ס''ד דבשלא אוכל נבילות נמי פליג וס''ל דחייב א''כ אמאי לא אסיק הת''ק בפירכא דפריך ליה הא לדידך לא עשה בה גם ההן כלאו שהרי אם נשבע שאוכל נבילות מודית דפטור הוא ואם נשבע שלא אוכל נבילות קאמרת דחייב אלא ודאי מודה ר''י ב''ב בשאר האיסורין שאם נשבע לקיים הלא תעשה כגון שלא אוכל נבילות וכיוצא בזה ולא קיים שפטור הוא משבועת ביטוי ולא פליג אלא בנשבע לקיים מצות עשה ולא קיים דבהא סבר דחייב מק''ו והלכך פריך ליה אלא שלא עשה בה לאו כהן בלחוד שהרי אם נשבע לבטל את המצוה מודית דפטור הוא וקרא כתיב להרע או להטיב דמשמע דבר שיש בו הן ולאו בעינן:
שבועה שאוכל נבילה ולא אכלה פטור. כלומר הא בכה''ג ודאי לכ''ע פטור הוא דנשבע לבטל את המצוה הוא:
מה אמר ר''י בן בתירא בשאר איסורין. כלומר וכי תימא דמה דאמר ר''י ב''ב דחייב בשאר האיסורין נמי אמר אם נשבע לקיים האיסורין כגון שלא לאכול נבילו' ואכל חייב הוא משום שבועת ביטוי א''כ קשיא כדמפרש ואזיל:
גמ' כיני מתניתא חייב דברי ר' יהודה בן בתירא. כן אנחנו שונין במשנה דעל דין אחד חייב הוא לדברי ר''י בן בתירא ולא גרסינן חייב כדברי ר''י בן בתירא דהוי משמע דאכולא מילתא פליג בלקיים את המצוה ואפי' נשבע לקיים הלא תעשה ולא קיים קמ''ל דלא פליג בהא כדפרישית במתני' וכדמסיק הש''ס ואזיל:
אַזְהָרָה לִשְׁבוּעַת הָֽרְשׁוּת מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ. לֹא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא יחל דברו. להבא הוא:
אזהרה לשבועת הרשות. בלהבא מנין:
הא לשעבר לית. אבל לשעבר ליתא כלל רמיזה בקרא והלכך אין לי לרבות בלשעבר:
היך ר' ישמעאל דריש. על ר' ישמעאל דמתני' קאי ומפרש היך דריש לקראי או נפש וכו' ופריך א''כ כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא במה שבפרט והלא בפרט דברים שיש בהן הרעה והטבה דוקא:
אלא כיני וכו'. ופריך אכתי פרט וכלל הוא וא''כ הכלל הוא מוסיף על הפרט ומרבה הכל אפי' לשעבר. אלא כיני וכו' דהוי כלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט:
מה הפרט מפורש הוא וכו'. דברי ר''ע הן שהשיב לר' ישמעאל:
לית יכיל וכו'. בריש פרקין גרסינן להא ואיידי דקאמר לעיל לית יכיל נקטה בהאי לישנא הכא כי איירי בפלוגתייהו ומפורש הוא לעיל עד ומביא קרבן:
אמר ליה ואית לך. תשובת ר''ע לר' ישמעאל הוא דמהדר ואמאי יש לך לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה ולית אינון כתיבין ואע''פ כן יש לך מריבוי הכתוב א''כ לשעבר נמי תיפוק לך מריבוי הכתוב דלכל אשר יבטא:
אמר ליה ר' ישמעאל לר''ע לא דמיא דאע''ג דאית לי לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה היינו טעמא:
לית אינון כתיבין אין בהן הרעה והטבה. בתמיה וכלומר וכי אין בהן הדמיון להרעה והטבה דכתיבא ונהי שאינן כתובין בהדיא בקרא עכ''פ דומין הן לרעה והטבה הנאמר בכתוב דהוו להבא כדכתי' להרע או להטיב:
משנה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה וַאֲכָלָהּ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּיטּוּי שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות. זו היא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות לפי שאין בו מעשה:
שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה. אע''ג דמשבועה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה תנא לן שבועה שלישית לאשמועי' דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא הא שבועות איכא שלא יצאו לבטלה ואם ימצאו מקום יחולו שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נשבע וחלה השניה למפרע וכן אם נשאל על השתי' הרי אלו כאינם וחלה השלישית למפרע:
מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה אבל אמר תחילה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל חייב שתים דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר ואמר שלא אוכל כיון שאכל כזית ממנה חייב דהכי משמע שלא אוכל שיעור אכילה ממנה והא דאמר ככר זו למישרי נפשיה באחרינא קאמר והלכך השבועה אחרונה חיילא וכי אכיל כזית מינה חייב וכי הדר ואכיל כולה מיחייב משום שבועה ראשונה:
דברי ר' יהודה בן בתירא. בהא הוא דפליג וס''ל דחייב כדיליף מק''ו אבל אם נשבע לקיים הל''ת ועבר ולא קיים מודה ר''י בן בתירא דפטור כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר''י בן בתירא:
שהיה בדין שיהא חייב. כלומר ויש בדבר מצוה שבדין הוא שיהא חייב כגון שנשבע לקיים את המצוה במצות עשה לישב בסוכה ולאכול מצה:
לקיים את המצוה. כגון שנשבע שלא אוכל נבילות ולא קיים פטור משבועת ביטוי דמושבע ועומד הוא:
מתני' ולא בטל פטור. משבועת ביטוי אבל לוקה הוא משום שבועת שוא כדתנן לקמן בפרקין:
חָזַר חֵיפָה וּבְדָקֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חָמֵשׁ כִּכָּרִין וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חָמֵשׁ כִּכָּרִים אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבַּע. וְחָזַר וְאָמַר. שָׁלשׁ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁנַיִם. וְחָזַר וְאָמַר. זוֹ. וְאָכַל כּוּלָּם. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ. חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל חָמֵשׁ כִּכָּרִים. וְאָכַל ד'. שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. טעית דחייב על כל אחת ואחת משום דלא הוי שבועה על שבועה דאילו מי שאמר בשבועה אם אוכל חמש ככרים והוא לא אכל אלא ארבעה שמא אינו פטור דודאי פטור הוא דהרי לא נשבע אלא שלא יאכל כל החמשה והשתא כי חזר ונשבע על הארבעה שבועה אחריתא היא וכן כולן:
חזר חיפה ושאלו איפכא היו לפניו וכו' וא''ל אינו חייב אלא אחת על כולן דמכיון שנשבע בתחלה על כולן שבועות האחרונו' הוו כשבועה על שבועה דהאחרונות בכלל הראשונות הן:
אַבִּימֵי אַחוֹי דְחֵיפָה אָמַר. שַׁמְשִׁית בִּנְדָרִים שַׁמְשִׁית בִּשְׁבּועוֹת. בָּעֵי חֵיפָה מִיבְדְּקִינֵיהּ. הָיוּ לְפָנָיו חָמֵשׁ כִּכָּרִין וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁתַּיִם אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. שְׁלְשָׁה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. אַרְבָּעָה אֵילּוּ. וְחָזַר וְאָמַר. הֲמּשָּׁה אֵילּוּ. וְאָכַל הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר לֵיהּ. חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מִכֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר עָלֶיהָ שְׁבוּעָה עֲשָׂאָהּ כִּנְבֵילָה. מִיכָּן וָאֵילַךְ כְּמֵיחַל שְׁבוּעוֹת עַל הָאִיסּוּרִין. וְאֵין שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסּוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל. טעית דאינו חייב אלא אחת עליה דמכיון שהזכיר שבועה על הראשונה עשאה כנבילה ואין שבועות האחרונות חלות על הראשונה דאמרינן דדעתו היה בכל פעם לישבע ולאסור עליו עוד בשניה כמו הראשונה וכן בשלישית וכן כולן ולא היה דעתו על הראשונה שכבר מושבע ועומד עליה:
א''ל חייב על כל אחת ואחת. על כל שבועה ושבועה דקסבר אבימי דאין זו שבועה על שבועה דמאחר שבשבועה השניה מוסיף הוא בשבועה על ככרות אחרות וכן בכל שבועה ושבועה חיילו נמי על הראשונה במגו דחיילא על האחרות:
היו לפניו וכו'. ואמר שבועה שאוכל ככר זו בשבועה עלי אם אוכל מככר זו וחזר וכללה עם השניה וכו' ואכל את הראשונה מהו חייב עליה:
בעי חיפה מיבדקיניה. היה רוצה לנסותו בשאלות ושאלו:
שמשית בנדרים. שמשתי לפני רבי ולמדתי מסכת נדרים ומסכת שבועות:
רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה. וַאֲכָלָהּ. חַייָב אַחַת. מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר בָּהּ זוֹ. הָא אִם לֹא הִזְכִּיר בָּהּ זוֹ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשמעינה מן הדא. דקתני במתני' שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' וטעמא מפני שהזכיר בה זו ותו לא חיילא שבועה שניה עליה דאין שבועה חלה על השבועה הא אם לא אמר זו אלא שהיו לפניו ככרות הרבה ואמר כמה פעמים שבועה שלא אוכל סתם אמרינן כל חדא שבועה אחד ככר חיילא וגרסינן להא בפ''ב דנדרים הלכה ג':
שבועה שבועה שבועה. היו לפניו ככרות הרבה ואמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל וכו' מהו אם חייב על כל אחת ואחת או לא:
רִבִּי פִּינְחָס בָּעֵי. הָיָה אַסְתֶנֵיס. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר. כלומר דפשיטא לי' להש''ס דכמו בלהבא ולשעבר דאמרינן לעיל בהלכה ה' דבעינן מילתא דאית ביה תרוייהו וכל שאין בו להבא כדהתם שאינו יכול לישבע שיתן פלוני לפלוני אין בו בלשעבר השבועה שנתן פלוני לפלוני וה''נ כיון דליתיה בהן ליתיה בלאו:
היה אסתניס. אמתני' קאי דקתני שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' אינו חייב אלא אחת ומשמע דדוקא כי קאמר מעיקרא לא אוכל והדר לא אוכלנה כדפרישית במתני' אבל אמר לא אוכלנה והדר אמר לא אוכל חייב שתים אם אכל כולה ודייקינן להא מדשני תנא בלישני' שלא אוכל ושלא אוכלנה אלא לאשמעינן כדאמרן ושמעינן מיהת דשלא אוכלנה כולה משמע והשתא בעי אם היה הנשבע הזה איסתניס ואם היה נשבע שיאכלנ' היום לא היה יכול לקיים שבועתו ולאכול כולה מהו אי נימא הואיל דליתיה בשבועה שאוכלנה ה''נ ליתה בשבועה שלא יאכלנה דבעינן מילתא דאית ביה לאו והן:
הלכה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ כול'. 16b שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זֶה הַיּוֹם. וְעָבַר הַיּוֹם וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. פָּטוּר. לֹא טַעֲמָא דְאָהֵן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה. טַעֲמֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. שְׂרָפָהּ וְהִשְׁלִיכָהּ לַיָּם. אִין תֵּימַר מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל הַתְרָייָה פָּטוּר. וְאִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שרפה והשליכה לים. להככר דביטל לשבועתו בידים איכא בינייהו דלמ''ד משום התראת ספק ה''נ פטור דאם תאמר יתרו בו בשעה ששורפה ומשליכה לים התראה בשעה שעובר על איסורו בעינן ולא בשעת ביטולו ולמ''ד משום דהוי לאו שאין בו מעשה הכא חייב דיש בו מעשה:
מה מפקא מביניהון. כלומר מאי איכא עוד בינייהו ובגופה דשבועה:
משם שאינו ראוי לקבל התראה. שהרי התראת ספק היא שכל אותו היום שמתרין בו יכול הוא לומר עדיין יש שהות ביום ואין המתרה יכול לכוון שיעבור היום בתוך כדי דבור של התראה:
לא טעמא דאהן. טעמא דאהן תרוייהו אמרי פטור ממלקות אם הזיד ואין טעמו של זה כטעם של זה:
גמ' ועבר היום ואכלה. אח''כ ובאותו היום עבר ולא אכלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source