הלכה: 15b עִולָּה הָיָה רוֹצֶה לְהוֹרוֹת לוֹ. אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּעַצְמוֹ כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מְנָה. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. הֲרֵי תְפִילִּין אֵין בָּהֶן לָבֹא וְיֵשׁ בָּהֶן לְשֶׁעָבַר. אָמַר לוֹ. תְּפִילִּין מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאוּ. לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. מָה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא שֶׁלְּאִיסּוּר וְדָבָר שֶׁהוּא שֶׁלְּהֵיתֵר. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א פְּרָט לְקָטָן. הָֽאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה פְּרָט לָאָנוּס. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ פְּרָט לְמֵזִיד. וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ. וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ שְׁבוּעָה. אוֹ יָכוֹל וְנֶעֱלַם מִמֶּנּוּ הַחֵפֶץ. בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ. עַל הֶעֱלֵם שְׁבוּעָה חַייָב וְאֵינוֹ חַייָב עַל הֶעֱלֵם חֵפֶץ. וְתֵן הֶעֱלֵם חֵפֶץ עַל הֶעֱלֵם שְׁבוּעָה וִיהֵא חַייָב. וְאֵין בֵּינֵיהֶן הֶעֱלֵם טוּמְאָה עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. וִיהֵא חַייָב שְׁתַּיִם כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. תַּמָּן כָּתוּב וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ שְׁנֵי פְעָמִים. וְהָכָא כָתוּב וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ אַחַת. יָכוֹל הַנִּשְׁבַּע לְהָרַע לַאֲחֵרִים יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר. לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. מָה הֲטָבָה רְשׁוּת אַף הֲרָעָה רְשׁוּת. אוֹצִיא נִשְׁבַּע לְהָרַע לָאֲחֵרִים שֶׁיְּהֵא פָטוּר. כְּהוּא דְמִישְׁתָּבַע דְּלָא מִיתַּן לְחַבְרֵיהּ מֵיכוּל. חַמְתֵּיהּ מְפַרְפֵּר וִיהַב לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאחר שאין בידו לבא. שאינו יכול לישבע שיתן פלוני מנה לפלוני וכל מילתא דליתי' בלהבא ליתי' נמי בלשעבר ואינו חייב משום שבועת ביטוי:
כהוא דהוא משתבע וכו'. כלומר תדע דלאו רשות הוא דאם הוא נשבע שלא יתן לחבירו לאכול כלום וכשרואה שזה מפרפר ברעב על כרחיה הוא דיהב לי' והלכך אין בכלל הכתוב אם נשבע להרע לאחרים:
תמן. שאני התם דכתיב ונעלם ונעלם ב' פעמים והלכך הוא דדריש רבי ישמעאל לחייב נמי על העלם מקדש וקדש אבל הכא ונעלם ממנו אחת הוא דכתיבא ואין לנו לרבות להעלם חפץ:
ויהא חייב שתים. כלומר על שתיהן על העלם שבועה וכן נמי על העלם חפץ כרבי ישמעאל דמחייב התם על שתיהן:
ואין ביניהן העלם טומאה וכו'. מסקנת הקושיא היא וכלומר ומה בין זה לבין העלם טומאה דבין דין דשבועו' ביטוי כתיב בי' ונעלם גבי שבועה ובין טומאת מקדש וקדשיו דכתיב בה ונעלם והוא טמא והא התם דאמרינן דלר' ישמעאל חייב ג''כ על העלם מקדש:
ותן העלם חפץ. אמאי לא יהא חייב גם על העלם חפץ כמו על העלם שבועה דהא עכ''פ ונעלם קרינן ביה:
או יכול ונעלם ממנו החפץ. כגון שנשבע שלא יאכל פת חטין והושיט ידו לסל ליטול פת שעורין ועלתה בידו של חטין וכסבור הוא של שעורים היא ואכלה דהשבועה לא נעלמה ממנו אלא החפץ הוא שנעלם:
פרט לקטן. דאינו בחיוב שבועה:
ולא על דבר שהוא של היתר. כלומר שהוא של מצוה ויש בו עשה לקיימו ודיבורו היתר הוא לעשות המצוה אלא דאין השבועה חלה עליו שכבר מושבע ועומד מהר סיני הוא. ואיידי דקאמר דבר של איסור אמצות לא תעשה נקט נמי בלישני' דבר של היתר אמצות עשה ובפ''ב דנדרים הלכה ב' גריס בהדיא הכי יצא דבר של איסור בדבר של מצוה כלומר לא בל''ת ולא במצות עשה:
יצא דבר שהוא של איסור. כלומר דלא חיילא לא על דבר של איסור אם נשבע לעבור עליו:
ממקום אחר באו. כלומר לא דמי תפילין דממקום אחר באו למיעוט דאינן בלהבא לפי שנשבע לבטל את המצוה הוא ולא חיילא השבועה כדדרשינן להרע או להטיב דדוקא בדבר הרשות מישתעי קרא וא''כ משבועה להבא הוא דמיעטן הכתוב אבל הכא דדבר הרשות הוא ושבועה לשעבר מלכל אשר יבטא הוא דאיתרבי הלכך אמרינן דלא איתרבי אלא במקום דשייכא בו שבועה להבא כדכתיב להרע או להטיב:
הרי תפילין אין בהן לבא. אינו יכול לשבע להבא שלא אניח תפילין ואפ''ה יש בהן לשעבר כדתנן בסוף פרקין אחד זה ואחד זה המושבע מפי אחרים חייב כיצד אמר לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין משביעך אני ואמר אמן חייב:
פרט לאנוס. כשסובר שהדבר הוא כמו שנשבע ולבו אנסו לשבועה זו:
משנה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה וַאֲכָלָהּ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּיטּוּי שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ולא בטל פטור. משבועת ביטוי אבל לוקה הוא משום שבועת שוא כדתנן לקמן בפרקין:
לקיים את המצוה. כגון שנשבע שלא אוכל נבילות ולא קיים פטור משבועת ביטוי דמושבע ועומד הוא:
שהיה בדין שיהא חייב. כלומר ויש בדבר מצוה שבדין הוא שיהא חייב כגון שנשבע לקיים את המצוה במצות עשה לישב בסוכה ולאכול מצה:
דברי ר' יהודה בן בתירא. בהא הוא דפליג וס''ל דחייב כדיליף מק''ו אבל אם נשבע לקיים הל''ת ועבר ולא קיים מודה ר''י בן בתירא דפטור כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר''י בן בתירא:
מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה אבל אמר תחילה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל חייב שתים דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר ואמר שלא אוכל כיון שאכל כזית ממנה חייב דהכי משמע שלא אוכל שיעור אכילה ממנה והא דאמר ככר זו למישרי נפשיה באחרינא קאמר והלכך השבועה אחרונה חיילא וכי אכיל כזית מינה חייב וכי הדר ואכיל כולה מיחייב משום שבועה ראשונה:
שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה. אע''ג דמשבועה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה תנא לן שבועה שלישית לאשמועי' דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא הא שבועות איכא שלא יצאו לבטלה ואם ימצאו מקום יחולו שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נשבע וחלה השניה למפרע וכן אם נשאל על השתי' הרי אלו כאינם וחלה השלישית למפרע:
זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות. זו היא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות לפי שאין בו מעשה:
אַזְהָרָה לִשְׁבוּעַת הָֽרְשׁוּת מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ. לֹא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אזהרה לשבועת הרשות. בלהבא מנין:
לא יחל דברו. להבא הוא:
הא לשעבר לית. אבל לשעבר ליתא כלל רמיזה בקרא והלכך אין לי לרבות בלשעבר:
לית אינון כתיבין אין בהן הרעה והטבה. בתמיה וכלומר וכי אין בהן הדמיון להרעה והטבה דכתיבא ונהי שאינן כתובין בהדיא בקרא עכ''פ דומין הן לרעה והטבה הנאמר בכתוב דהוו להבא כדכתי' להרע או להטיב:
אמר ליה ר' ישמעאל לר''ע לא דמיא דאע''ג דאית לי לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה היינו טעמא:
אמר ליה ואית לך. תשובת ר''ע לר' ישמעאל הוא דמהדר ואמאי יש לך לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה ולית אינון כתיבין ואע''פ כן יש לך מריבוי הכתוב א''כ לשעבר נמי תיפוק לך מריבוי הכתוב דלכל אשר יבטא:
לית יכיל וכו'. בריש פרקין גרסינן להא ואיידי דקאמר לעיל לית יכיל נקטה בהאי לישנא הכא כי איירי בפלוגתייהו ומפורש הוא לעיל עד ומביא קרבן:
מה הפרט מפורש הוא וכו'. דברי ר''ע הן שהשיב לר' ישמעאל:
אלא כיני וכו'. ופריך אכתי פרט וכלל הוא וא''כ הכלל הוא מוסיף על הפרט ומרבה הכל אפי' לשעבר. אלא כיני וכו' דהוי כלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט:
היך ר' ישמעאל דריש. על ר' ישמעאל דמתני' קאי ומפרש היך דריש לקראי או נפש וכו' ופריך א''כ כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא במה שבפרט והלא בפרט דברים שיש בהן הרעה והטבה דוקא:
הלכה: נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה כול'. אָמַר רִבִּי מָנִי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. חַייָב. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. מָה מַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא בִּשְׁאָר הָאִיסּוּרִין. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל נְבֵילָה. וְלֹא אֲכָלָהּ. פָּטוּר. אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אִין תֵּימַר חַייָב. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָֽרְשׁוּת שֶׁעָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵֵין וְהֵין כְּלָאו. תֵּימַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא חייב דברי ר' יהודה בן בתירא. כן אנחנו שונין במשנה דעל דין אחד חייב הוא לדברי ר''י בן בתירא ולא גרסינן חייב כדברי ר''י בן בתירא דהוי משמע דאכולא מילתא פליג בלקיים את המצוה ואפי' נשבע לקיים הלא תעשה ולא קיים קמ''ל דלא פליג בהא כדפרישית במתני' וכדמסיק הש''ס ואזיל:
מה אמר ר''י בן בתירא בשאר איסורין. כלומר וכי תימא דמה דאמר ר''י ב''ב דחייב בשאר האיסורין נמי אמר אם נשבע לקיים האיסורין כגון שלא לאכול נבילו' ואכל חייב הוא משום שבועת ביטוי א''כ קשיא כדמפרש ואזיל:
שבועה שאוכל נבילה ולא אכלה פטור. כלומר הא בכה''ג ודאי לכ''ע פטור הוא דנשבע לבטל את המצוה הוא:
אמר שבועה שלא אוכל ואכל אין תימר חייב. והשתא בשאמר שבועה שלא אוכל נבילות אי תימא דחייב לר''י בן בתירא דאכולא מילתא פליג קשיא ויתיביניה הת''ק במתני' לא אם אמרת וכו' תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן והן כלאו. צ''ל וכלומר דאי ס''ד דבשלא אוכל נבילות נמי פליג וס''ל דחייב א''כ אמאי לא אסיק הת''ק בפירכא דפריך ליה הא לדידך לא עשה בה גם ההן כלאו שהרי אם נשבע שאוכל נבילות מודית דפטור הוא ואם נשבע שלא אוכל נבילות קאמרת דחייב אלא ודאי מודה ר''י ב''ב בשאר האיסורין שאם נשבע לקיים הלא תעשה כגון שלא אוכל נבילות וכיוצא בזה ולא קיים שפטור הוא משבועת ביטוי ולא פליג אלא בנשבע לקיים מצות עשה ולא קיים דבהא סבר דחייב מק''ו והלכך פריך ליה אלא שלא עשה בה לאו כהן בלחוד שהרי אם נשבע לבטל את המצוה מודית דפטור הוא וקרא כתיב להרע או להטיב דמשמע דבר שיש בו הן ולאו בעינן:
משנה: נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִיטֵּל פָּטוּר. לְקַייֵם אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא קִייֵם פָּטוּר. שֶׁהָיָה בַדִּין שֶׁיְּהֵא חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וּמָה אִם הָֽרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי הֲרֵי הוּא חַייָב עָלֶיהָ. מִצְוָה שֶׁהוּא מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַייָב עָלֶיהָ. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָֽרְשׁוּת שֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין. תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִטֵּל פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ולא בטל פטור. משבועת ביטוי אבל לוקה הוא משום שבועת שוא כדתנן לקמן בפרקין:
לקיים את המצוה. כגון שנשבע שלא אוכל נבילות ולא קיים פטור משבועת ביטוי דמושבע ועומד הוא:
שהיה בדין שיהא חייב. כלומר ויש בדבר מצוה שבדין הוא שיהא חייב כגון שנשבע לקיים את המצוה במצות עשה לישב בסוכה ולאכול מצה:
דברי ר' יהודה בן בתירא. בהא הוא דפליג וס''ל דחייב כדיליף מק''ו אבל אם נשבע לקיים הל''ת ועבר ולא קיים מודה ר''י בן בתירא דפטור כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר''י בן בתירא:
מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה אבל אמר תחילה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל חייב שתים דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר ואמר שלא אוכל כיון שאכל כזית ממנה חייב דהכי משמע שלא אוכל שיעור אכילה ממנה והא דאמר ככר זו למישרי נפשיה באחרינא קאמר והלכך השבועה אחרונה חיילא וכי אכיל כזית מינה חייב וכי הדר ואכיל כולה מיחייב משום שבועה ראשונה:
שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה. אע''ג דמשבועה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה תנא לן שבועה שלישית לאשמועי' דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא הא שבועות איכא שלא יצאו לבטלה ואם ימצאו מקום יחולו שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נשבע וחלה השניה למפרע וכן אם נשאל על השתי' הרי אלו כאינם וחלה השלישית למפרע:
זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות. זו היא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות לפי שאין בו מעשה:
הֵיךְ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּרִישׁ. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט. וַהֲלֹא אֵין בִּפְרָט אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. 16a אֶלָּא כֵינִי. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט. לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א כְלָל. פְּרָט וּכְלָל וְהַכֹּל בִּכְלָל וְרִיבָה דְבָרִים שֶׁהֵן לְשֶׁעָבַר. אֶלָּא כֵינִי. א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א כְּלָל. לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב פְּרָט לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפוּרָשׁ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מְנַיִין. אָמַר לוֹ. מֵרִיבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ. אִם רִיבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ רִיבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ׃ לֵית יְכִיל דָּמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. מָצִינוּ דְבָרִים שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנָן מִשֵׁם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּבְהֶעֱלֵימָן מִשֵׁם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. וִיתֵיבִינֵיהּ. מָצִינוּ דָבָר שֶׁחַייָבִין בִּזְדוֹנוֹ מִשֵׁם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּמֵבִיא קָרְבָּן. אָמַר לֵיהּ. וְאִית לָךְ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה וְלֵי נָן כְּתִיבִין. אָמַר לֵיהּ. אַף עַל גַּב דְּאִית לִי דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. לֵית אִינּוּן כְּתִיבִין אִין בָּהֶן מִשּׁוּם הֲרָעָה וַהֲטָבָה. הָא לְשֶׁעָבַר לֵית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אזהרה לשבועת הרשות. בלהבא מנין:
לא יחל דברו. להבא הוא:
הא לשעבר לית. אבל לשעבר ליתא כלל רמיזה בקרא והלכך אין לי לרבות בלשעבר:
לית אינון כתיבין אין בהן הרעה והטבה. בתמיה וכלומר וכי אין בהן הדמיון להרעה והטבה דכתיבא ונהי שאינן כתובין בהדיא בקרא עכ''פ דומין הן לרעה והטבה הנאמר בכתוב דהוו להבא כדכתי' להרע או להטיב:
אמר ליה ר' ישמעאל לר''ע לא דמיא דאע''ג דאית לי לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה היינו טעמא:
אמר ליה ואית לך. תשובת ר''ע לר' ישמעאל הוא דמהדר ואמאי יש לך לרבות דברים שאין בהן הרעה והטבה ולית אינון כתיבין ואע''פ כן יש לך מריבוי הכתוב א''כ לשעבר נמי תיפוק לך מריבוי הכתוב דלכל אשר יבטא:
לית יכיל וכו'. בריש פרקין גרסינן להא ואיידי דקאמר לעיל לית יכיל נקטה בהאי לישנא הכא כי איירי בפלוגתייהו ומפורש הוא לעיל עד ומביא קרבן:
מה הפרט מפורש הוא וכו'. דברי ר''ע הן שהשיב לר' ישמעאל:
אלא כיני וכו'. ופריך אכתי פרט וכלל הוא וא''כ הכלל הוא מוסיף על הפרט ומרבה הכל אפי' לשעבר. אלא כיני וכו' דהוי כלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט:
היך ר' ישמעאל דריש. על ר' ישמעאל דמתני' קאי ומפרש היך דריש לקראי או נפש וכו' ופריך א''כ כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא במה שבפרט והלא בפרט דברים שיש בהן הרעה והטבה דוקא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source