Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 11a
משנה: אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּידָּה שֶׁחַייָּבִין עָלֶיהָ. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִיטְמֵאתִי וּפֵרַשׁ מִיָּד חַייָּב שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָייָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ׃
Traduction
Quand pour le précepte relatif aux menstrues, la transgression comporte-t-elle un sacrifice? Si quelqu’un a des relations avec une femme pure, laquelle déclare (pendant le coït) être devenue impure lorsque l’homme se retire aussitôt d’elle (52)Sed consistet in loco isto, donec membrum desideat, et postea separaoit se., il est coupable, quia tam egressus ejus quam ingressus est ei voluptas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' איזו היא מצות עשה שבנידה. שדומה לזו שבמקדש שאירע לו הטומאה משבא בהיתר לידי כניסה ואם שגגו ב''ד בהוראה זו חייבין עליה פר העלם דבר של ציבור:
היה משמש עם הטהורה. שנכנס בהיתר ואמרה לו נטמאתי עכשיו ופירש מיד בקושי האבר חייב אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי וזהו העשה שבנדה:
הלכה: אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּידָּה כול'. כָּהֲנָא אָמַר. אִי אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּנְתַיִים. הָתִיב רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּיְמִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְיִהְיוּ כֵן הַמּוֹרִים. אָמַר לֵיהּ. אֲנָן בָּעֵיי נִכְנָסִין וְאַתְּ מַייְתֵי לָן מוֹרִין. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִצְוֹת מִצְוֹת. מַה מִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּקְבוּעַ אַף כָּאן בִּקְבוּעַ.
Traduction
Cahana dit (53)(Horayot 2, 5).: On n’est pas tenu d’offrir le sacrifice de péché pour le doute d’impureté au Temple, ou des saintetés, car on est seulement coupable de ce fait en cas de connaissance initiale et d’une autre finale, entre lesquelles il y a eu un oubli (or, en cas de doute, la 2e condition, ou savoir final, manque). R. Samuel b. Abdimé objecta devant R. Mena que le tribunal enseignant une règle erronée à ce sujet devrait aussi être astreint au sacrifice? (Pourquoi ne sont-ils pas coupables en ce cas, comme pour toute autre fausse doctrine)? Quoi! s’écria R. Mena, nous nous préoccupons du motif de dispense d’offre pour celui qui entre à l’état douteux d’impureté, et tu nous parles de ceux qui nous enseignent les règles. En somme pour quel motif y a-t-il dispense? On la déduit, répond R. Samuel b. R. Isaac, de l’analogie entre les mots préceptes, employés, soit pour le délit d’avoir mangé par erreur de la graisse interdite (Lv 4, 2), soit pour le sacrifice suspendu à cause du doute (ibid., 13); or, comme au premier cas il s’agit seulement d’un sacrifice fixe, il en sera de même au second cas (et comme en cas d’impureté à l’égard du Temple le sacrifice sera proportionné aux moyens, on est dispensé en cas de doute).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כהנא אמר. גרסינן להא בפ''ב דהוריות ואמתני' דהתם קאי דתנן אין ב''ד חייבין על טומאת מקדש וקדשיו ואין מביאין אשם תלוי על עשה ול''ת שבמקדש אבל חייבין על עשה ול''ת שבנדה וכו' ואיידי דאיירי במתני' בהאי ענינא מייתי לה הכא:
אי אפשר. טעמא דאין מביאין אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו בעי לפרש משום דחיוב טומאת מקדש וקדשיו דוקא בידיעה בתחילה ובידיעה בסוף והעלם בנתיים הוא ובאשם תלוי הבא על הספק אי אפשר לומר כן שיהא לו ידיעה בסוף. והאי טעמא לא קאי דהא איכא למיפרך אם אין לו ידיעה בסוף קרבן עולה ויורד לא לייתי אשם תלוי מיהו לייתי ולקמן מסיק טעמיה:
ויהיו כן המורים. יהיה דין המורים ג''כ לחיובא ואמאי ב''ד המורים וטעו בטומאת מקדש וקדשיו אינן חייבין על הוראתן כמו בשאר עבירות:
אנן בעיי נכנסין. אנחנו רוצים לידע הטעם בנכנסין עצמן אמאי אין מביאין אשם תלוי דטעמא דקאמר רב כהנא ליתא כדפרישית ואת מייתי לן מורין למבעי טעמא:
מאי כדון. והשתא מ''ט דמתני':
מצות מצות. ילפינן דכתיב בחטאת חלב ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה וכתיב באשם תלוי מכל מצות אשר לא תעשינ' ולא ידע וגו' מה להלן בחטאת קבוע אף אשם תלוי אינו בא אלא על דבר שאם נודע לו מביא חטאת קבוע לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד והשתא האי טעמא גופיה נמי בב''ד שאין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו משום דכתיב בהו ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו' וילפינן מצות מצות מהתם שאינן חייבין אלא על דבר שיש בו חטאת קבוע:
הלכה: נִיטְמָא בָעֲזָרָה כול'. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּתוֹב אֶחָד אוֹמֵר אֶת מִשְׁכַּ֤ן יְי טִמֵּ֔א וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אֶת מִקְדַּ֨שׁ יְי טִמֵּ֗א. הָא כֵיצַד. לִיתֵּן חֶלֶק בֵּין לַמִּיטָּמֵא בִפְנִים לַמִּיטָּמֵא בַחוּץ. מִיטָּמֵא בִפְנִים עַד שֶׁיַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. מִיטָּמֵא בַחוּץ עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. נִיטְמָא בִפְנִים וְנִכְנָס לִפְנַיי וְלִפְנִים. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָייָה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁהָה לָאו כְמִי שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. וְתֵימַר. עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֳוָייָה. וָכָא עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֳוָייָא. 11a הֵיךְ עֲבִידָא. עַל אֵי זֶה מֵהֶן מִתְחַייֵב. עַל הָרִאשׁוֹנָה אוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֶי. אָֽמְרֵי לֵיהּ. צֵא. וְתֵימַר. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין עַל הָאַחֲרוֹנָה.
Traduction
R. Hiskia, ou R. Amé au nom de R. Eléazar tire une déduction du double emploi de ces mots (successifs): Il a rendu impure la demeure de l’Eternel (Nb 19, 13) et ibid. 20, à savoir d’établir une différence entre celui qui rend impur par son séjour à l’intérieur, et celui qui le fait en restant au dehors. Le premier est celui qui y reste le temps d’une génuflexion; le second est celui qui y entre seulement la tête et la majeure partie du corps. Si étant devenu impur à l’intérieur, il entre au sanctuaire réservé (sacro sanctum), faut-il pour établir la culpabilité, qu’il soit resté au-dedans comme le premier ou avoir seulement pénétré comme le second? On peut résoudre cette question par ces mots (de notre Mishna): S’il fait une génuflexion, ou s’il n’y séjourne que le temps nécessaire à cet effet (sans parler de pénétrer plus avant ou non); si donc ce séjour était considéré comme externe, pourquoi parler de ''séjour pendant le temps d’une génuflexion''? Ne suffit-il pas d’avoir pénétré de la majeure partie du corps au très saint pour être coupable? Pourtant il est dit que le temps de la génuflexion sert de mesure; donc, celle-ci est exigible, même en pénétrant plus avant. Si le cohen devient impur à l’intérieur du Temple, et omet de sortir, ou pénètre plus avant, est-il passible de sacrifice pour le premier fait (l’impureté), ou pour la négligence qui a suivi? On ne saurait, répondit R. Yossé, l’appliquer au premier fait (qui n’est pas de la faute du cohen); il est donc coupable pour la suite, ou négligence commise ensuite.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתוב א' אומר את משכן ה' וגו' וכתוב א' אומר את מקדש ה' וגו' הא כיצד. שני כתובים הללו למה:
כדי ליתן חלק. כדי לחלוק בין המיטמא בפנים להמיטמא בחוץ:
מיטמא בפנים עד שישהא כדי השתחויה מיטמא בחוץ עד שיכניס ראשו ורובו כצ''ל ובספרי' נתחלף בטעות:
נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים. מהו אם בעינן שיעור כדי השתחויה או לא אם כמיטמא בחוץ מדמינן לה ובהכנסת ראשו ורובו חייב או דילמא כיון דסוף סוף נטמא בפנים הוא עד דשהא כשיעור בעינן:
נשמעינה מן הדא. דתנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה ולא מחלק בין נכנס לפני ולפנים או לא:
וכיון ששהא לאו כמי שהכניס ראשו ורובו. כלומר אי ס''ד דפנים כלפי לפני ולפנים כחוץ מדמינן לה א''כ קשיא אמאי תנינן סתמא או ששהה כדי השתחויה הא זימנין משכחת לה דאפילו בלא שיעור השתחוי' אלא בשהא מעט שהוא כדי הכנסת ראשו ורובו חייב וכגון שנכנס לפני ולפנים דבשהי' כל שהוא מתחייב:
ותימר וכו'. ואמרת דלעולם בשיעור כדי השתחוי' משערינן ולא בשיעור הכנסה לפני ולפנים:
וכא. א''כ ש''מ דה''נ אפי' נכנס הוא לפני ולפנים עד שישהא כדי השתחוי':
היך עבידא על איזה מהן מתחייב. כלומר בכה''ג אם נטמא בפנים ולא יצא לחוץ או נכנס לפני ולפנים על איזה מהן מתחייב על הראשונה שנטמא בפנים מביא הוא קרבן או על האחרונה שלא יצא או שנכנס לפני ולפנים ונפקא מינה כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או שלא לצאת לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד:
אמר לון ר' יוסי אמר ליה צא ותימר על הראשונה. בתמיה כשנטמא אומרין לו צא לחוץ וא''כ עיקר החיוב אחר שנטמא הוא על שלא יצא לחוץ והיינו על האחרונה:
תַּמַּן תַּנִּינָן. הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. עַל אֵי זוֹ מִתְחַייֵב. עַל הָרִאשׁוֹנָה אוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. חֲבֵרַייָה אָֽמְרֵי. עַל הָאַחֳרוֹנָה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אוֹמְרִים לוֹ. הִיכָּנֵס. וְתֵימַר. עַל הָאַחֲרוֹנָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין עַל הָרִאשׁוֹנָה.
Traduction
On a dit ailleurs (50)J., (Yoma 5, 1) (t. V, p. 216).: ''On apportait au grand prêtre'' (de la cellule des ustensiles) la pelle (la cuiller) et l’encensoir, etc.''. Or, pour laquelle des deux actions (génuflexion ou séjour) est-il coupable? Est-ce pour avoir subi une impureté, pour n’être pas sorti aussitôt? Selon les compagnons, il l’est pour la première faute. —Non, dit R. Yossé, puisque dès la révélation de l’impureté on lui dit de sortir; c’est donc là le point capital (entraînant la culpabilité en cas de retard).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דיומא הוציאו לו את הכף ואת המחתה וכו' נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו מהלך בהיכל וכו' וגרסינן שם להא על דאמר אם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. על איזו מתחייב על הכנסה הראשונה שלא הביא אלא א' מהן ונכנס שלא כמצותו או על האחרונה שנכנס פעם שניה ונ''מ אם הזיד בכניסה של אחת מהן:
אומר לו הכנס ותימר על האחרונה. בתמיה הרי כשלא הכניס בתחילה אלא אחת מהן המחתה או הכף אומרים לו לך והכנס את השניה ואתה אומר שהוא מתחייב על כניסה אחרונה:
אלא כן אנן קיימין על כניסה ראשונה הוא דמתחייב. דהויא כביאה ריקני' שלא הכניס אלא אחת מהן:
שֵׁיעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה עֶשֶׂר אַמּוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה בָאֲרוּכָּה עֶשְׂרִים וּבַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הִילֵּךְ חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא חָמֵשׁ וְאִין יֵיזִיל בְּדָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם אֵין מִתְחַייֵב עַד שֶׁתְּהֵא אֲרוּכָּה מְרוּבָּה עַל הַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה בָאֲרוּכָּה שְׁלֹשִׁים וּבַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הִילֵּךְ חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ. עַד כַּמָּה הִיא הִשְׁתַּחֲוָיָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַד כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם מִתַּלְמִיד לָרַב. שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי.
Traduction
Une génuflexion dure autant de temps qu’il faut pour parcourir dix coudées. Qu’entend-on par ''le long chemin et le plus court''? Si le 1er a 20 coudées, le 2e 10 coudées, et l’homme a parcouru 5 coudées du 1er chemin; il ne faut pas croire qu’il soit coupable du fait de cette 1re marche, mais seulement en l’achevant par le parcours des 15 autres coudées. Selon R. Yossé, il n’est coupable que lorsque le plus long chemin dépasse le plus court de vingt coudées, et voici comment: Si le long a 30 c., le court 10, et l’homme a parcouru 5 c. du 1er chemin; il sera coupable en l’achevant par le parcours du reliquat de 25 c. (au lieu d’abréger par le chemin court). Quelle est la durée d’une génuflexion? R. Simon au nom de R. Josué b. Lévi dit: le temps qu’il faut pour saluer son prochain (51)V. J., (Berakhot 2, 1).. Aba bar Houna dit au nom de R. Yohanan: c’est le temps que met un disciple à saluer son maître, en lui disant: ''Salut à toi mon maître''.
Pnei Moshe non traduit
שיעור השתחויה. שאמרו אם שהא כדי השתחויה הוא כדי הילוך עשר אמות:
היך עבידא. הא דתנן ארוכה וקצרה היכי דמי ארוכה וה''ד קצרה:
הי' בארוכה כ' ובקצרה י' הילוך חמש. כלומר שהתחיל להלך בארוכה חמש אמות:
אין ייזיל בדא חמש ואין ייזיל בדא ט''ו. כלומר דלא תימא שהוא מתחייב על כל הליכה שבארוכה ואפי' בחמש הראשונות ובמה שעדיין לא הוסיף בהליכתו ממה שהיה ממעט אם היה מהלך בקצרה הלכך קמ''ל דלא מתחייב אלא במה שהוא מוסיף בהליכתו בארוכה היינו דקאמר הילוך חמש שאע''פ שהילך חמש בארוכה איך משערין לחייבו אלא במה שיש לו עוד לקצר ביציאתו שאם ילך ויחזיר מן דרך הארוכה ויבא לו בקצרה לצאת דרך שם אין לו להלך אלא חמש והא אכתי שיעור קצרה הויא ואם יגמור הליכתו בארוכה יש לו להלך ט''ו ועל הוספה זו מתחייב הוא וכן כיוצא בזה:
עד שתהא ארוכה מרובה על הקצרה עשרים כצ''ל:
היך עבידא וכו'. כעין דלעיל:
עד כמה השתחויה. לעיל פירש כמה שיעור שהיה בכדי השתחויה והכא קמפרש השתחוה דקתני דחייב ואפי' לא שהה ועד כמה השתחויה דקאמר:
עד כדי שאילת שלום וכו'. שלום עליך שהוא תוך כדי דיבור קטן דאמרינן בעלמא:
מתלמיד לרב. שהוא תוך כ''ד גדול:
Shvouoth
Daf 11b
משנה: 11b רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁרֶץ וְנֶעְלַ֥ם מִמֶּ֔נּוּ. עַל הֶעֱלֵם הַשֶּׁרֶץ חַייָּב וְאֵינוֹ חַייָּב עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא טָמֵ֖א עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה חַייָּב וְאֵינוֹ חַייָּב עַל הֶעְלֵם הַמִּקְדָּשׁ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ שְׁתֵּי פְעָמִים לְחַייֵּב עַל הֶעֱלֵם הַטּוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם הַמִּקְדָּשׁ׃
Traduction
R. Eliézer dit que pour la mention de la contagion d’impureté par un ver rampant, il est dit (Lv 5, 2): s’il n’y pense plus; donc seulement en cas d’oubli que c’était un ver rampant, on est coupable, non pour l’oubli de se trouver dans le Temple. R. aqiba dit: de l’expression ''il a oublié qu’il est impur'' (ibid.) on conclut à la culpabilité pour l’oubli de l’impureté, non pour l’oubli de la sainteté du Temple. Selon R. Ismaël au contraire, du double emploi de l’expression ''il oublie'' on conclut à la culpabilité pour chaque oubli, celui de l’impureté et celui de la sainteté du Temple.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' אליעזר אומר השרץ ונעלם. דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו וקרא יתירא הוא דהא לעיל כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא ושרץ בכלל הוא אלא ללמדך שאם ידע שנטמא ודאי ואינו יודע אם בשרץ אם בנבלה אינו חייב קרבן אם אכל קדש עד שתהיה לו ידיעה בתחילה אם בשרץ נטמא אם בנבלה נטמא:
ר''ע. סבר דכיון דידע ודאי שנטמא אע''ג דלא איתברירא ליה הטומאה במה הוא נטמא חייב ותרווייהו פטרי על העלם מקדש ור' ישמעאל מחייב והלכה כר' ישמעאל:
משנה: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי עֲקִיבָה אֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַייָב שֶׁזֶּה חַייָב. אָמַר לָהֶן אֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן.
Traduction
Les serments sont de deux sortes, qui se composent de quatre. Ainsi, ''je jure de manger, ou: de ne pas manger'', ou bien ''je jure avoir mangé, ou: n’avoir pas mangé''. Celui qui dit ''je jure que je ne mangerai pas'', et a mangé si peu que ce soit, est passible de la pénalité. Tel est l’avis de R. aqiba. Mais, lui fut-il objecté, où trouvons-nous dit qu’une consommation interdite minime entraîne une condamnation, de façon qu’ici l’auteur du faux serment soit coupable pour si peu? C’est vrai, répliqua R. aqiba; mais nous ne trouvons pas davantage que quelqu’un, pour avoir parlé à tort, soit tenu d’offrir un sacrifice, et pourtant cela arrive. Celui qui dit: ''je jure que je ne mangerai pas'', et il a mangé et bu, n’est qu’une fois coupable. Celui qui dit: ''je jure de ne manger ni boire'', puis il mange et boit, est deux fois coupable (55)Il y a eu double serment..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שבועות שתים. שאוכל ושלא אוכל הן שתים המפורשות בתורה דכתיב להרע או להטיב דמשמע להבא ולא אוכל להרע אוכל להטיב:
שאכלתי ושלא אכלתי. הן השתים הנוספות ממדרש חכמים כדיליף ר''ע לקמן בפרקין מרבוי הכתוב:
במדבר ומביא קרבן. במדבר ואוסר עליו שיהא מביא קרבן בשביל ביטול דבורו:
שזה מדבר. ואוסר עליו ומביא קרבן בשביל ביטול דבורו וכיון דמשום ביטול דבורו הוא אף זה ביטול דיבורו הוא שהאומר לא אוכל דעתו לאסור עצמו בכל שהוא ואין הלכה כר''ע:
הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר כול'. חִזְקִיָּה אָמַר. מַחֲלוֹקֶת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין בֵּינֵיהוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה חַייָב וְלֹא עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הֶעֱלֵם שֶׁרֶץ חַייָב וְלֹא עַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֲפִילוּ לֹא יָדַע. וָכָא אָמַר. עַד שֶׁיָדַע. תַּמָּן אֲשֶׁ֥ר חָטָא֭ בָּ֑הּ. עַד שֶׁיֵּדַע בַּמֶּה נִתְחַייָב. הָכָא וְה֥וּא טָמֵא֭ מִכָּל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. וָכָא לֵית כְּתִיב בָּהּ. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. וְה֥וּא טָמֵא֭. עַד שֶׁיֵּדַע בַּמֶּה נֵיטְמָא. הָכָא אֲשֶׁ֥ר חָטָא֭ בָּ֑הּ מִכָּל מָקוֹם. וּמַה מְקַייֵם רִבִּי לִיעֶזֶר בָּהּ. פְּרָט לְמִתְעַסֵּק.
Traduction
Selon Hiskia, il y a discussion entre R. Eliézer et R. aqiba (sur le point de savoir s’il faut connaître la cause de l’impureté, ou non); selon R. Yohanan, ils ne discutent pas et diffèrent seulement d’avis sur l’interprétation des versets. En effet, selon une déduction tirée du texte (précité), en cas d’oubli de l’impureté on est coupable, non pour l’oubli de se trouver au Temple (à l’état impur); d’après l’autre déduction, on est coupable en cas d’oubli que c’était un ver rampant, non pour l’oubli de se trouver au Temple. Est-ce que R. Eliézer ne se contredit pas? Il dit ailleurs (54)(Kritot 4, 2). que si quelqu’un a mangé l’un des 2 objets interdits, même sans savoir lequel, il est coupable, tandis qu’ici il exige la connaissance de l’impureté? -Non, car au 2e verset invoqué, le terme ''il est impur'' implique la connaissance de l’impureté, tandis qu’au premier verset il y a les mots ''il a péché'', d’une façon quelconque (et il est coupable). De même, est-ce que R. Josué ne se contredit pas? Il dit d’une part qu’il n’est pas nécessaire de connaître l’impureté pour être coupable, et d’autre part il exige de savoir en quoi consiste la faute? C’est que, dit R. Hinena, pour l’impureté il y a l’expression par elle (ce qui implique la connaissance de celle-ci). Que réplique R. Eliézer à cette déduction tirée en faveur de l’avis de R. Josué? La dite expression, répond R. Eliézer, a pour but de dispenser celui qui, en s’occupant d’un devoir religieux (ou objet permis), est entraîné par erreur à commettre une faute.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חזקיה אמר מחלוקת ביניהון. בין ר''א ור''ע דמתני' דפליגי אם צריך לידע באיזו טומאה נטמא או לא כדפרישית במתני':
משמעות דורשין ביניהון. ולא פליגי לדינא דלר''א נמי לא בעי עד שידע באיזו טומאה אלא דמר דריש למעט העלם מקדש מן השרץ ונעלם ומר דריש לה מן ונעלם ממנו והוא טמא:
אית תניי תני וכו'. מסקנת דברי ר' יוחנן הוא דהכי אשכחן דחד תנא דריש לה מהאי קרא ואידך מקרא אחרינא:
מחלפה שיטת ר' אליעזר. אליבא דחזקיה פריך דקאמר דפליגי ולר''א עד שידע באיזו טומאה נטמא א''כ קשיא דידיה אדידיה:
תמן הוא אומר אפי' לא ידע. בפ''ד דכריתות פליגי ר''א ור' יהושע בחלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל ר''א מחייב חטאת דמה נפשך חלב אכל חייב נותר אכל חייב ור' יהושע פוטר דבעינן עד שידע במה חטא וקשיא לר''א דהתם מחייב אפי' לא ידע במה חטא והכא אמר עד שידע במה נטמא:
ומשני תמן הוא אמר והוא טמא עד שידע במה נטמא הכא אשר חטא בה מכל מקום. כצ''ל ובספרים נתחלפו השיטות מדר' יהושע לדר''א ומדר''א לר' יהושע וכן הא דר' חיננא שייך בתר שינויא אליבא דר' יהושע. התם במתני' דטומאת קדש והוא כומא וידע כתוב כדדרשי' לעיל למר מונעלם מכלל שידע ולמר מונעלם שני פעמים ובעינן עד שידע באיזו טומאה נטמא והכא גבי חטאת כתיב בנשיא או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה מכל מקום:
מחלפה שיטת ר' יהושע. אע''ג דלא מצינו בהדיא דברי ר' יהושע בטומאת מקדש וקדשיו מ''מ פריך מדלא אשכחן דקאמר הכי גבי טומאה כמו דאמר גבי חטאת ש''מ כרבנן ס''ל דלא בעינן שידע במה נטמא ואמאי קאמר התם עד שיודע במה חטא א''נ דבעי מי נימא דר' יהושע גבי טומאה כר''א הוא דס''ל:
תמן אשר חטא בה עד שיודע במה נתחייב הכא והוא טמא מ''מ. גבי חטאת דריש ר' יהושע מדכתיב בה עד שידע באיזה חטא נתחייב והכא כתיב והוא טמא אפי' לא נודע לו אלא שהוא טמא ולא ידע במה נטמא הויא ידיעה:
אמר ר' חיננא וכא לית כתיב בה. בתמיה מי לא כתיב גבי טומאה נמי או כי יגע בטומאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו וגו' וא''כ מהכא נדרוש כר''א עד שידע במה נטמא וקשיא לר' יהושע:
ומה מקיים ר' אליעזר בה. דכתיבא גבי חטאת:
פרט למתעסק. בדבר היתר ועלתה בידו דבר איסור כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אבל מתעסק בחלבים ועריות אע''פ שלא נתכוין חייב שכן נהנה מן האיסור ולא אשכחן מתעסק לפטורא אלא כגון מתעסק דשבת:
הדרן עלך ידיעות הטומאה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source