רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אָכַל חֲצִי זַיִת בִּידִיעַת קוֹדֶשׁ וְהֶעֱלֵם טוּמְאָה וְכַחֲצִי זַיִת בִּידִיעַת טוּמְאָה וְהֶעֱלֵם קוֹדֶשׁ הֶעֱלֵימוֹת מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אכל חצי זית בידיעת קדש והעלם טומאה. וחזר ונזכר שהוא טמא ונעלם ממנו קדש ואכל חצי כזית השני בידיעת טומאה והעלם קדש מהו שיצטרפו אלו העלמות למיהוי כאכל כזית בהעלם אחד מי אמרינן דכל חדא וחדא העלמה הוי לענין אם אכל כזית בהעלם אחד מהן ה''נ מצטרפין לכזית וחייב או דילמא כיון דהעלמות אינן שוין הן דהאי בהעלם טומאה והאי בהעלם קדש הוו אינן מצטרפין ולא איפשיטא הבעיא:
רַב חִסְדָּא בָעֵי. נִכְנַס לַמִּקָדָּשׁ כְּסָבוּר כְּנֶסֶת מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים. הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ טוּמְאָה בָעוֹלָם אֶלָּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא יְדִיעָה. 10b אֶלָּא כִּי אֲנָן קַייָמִין בְּבָרִיא לֹו שֶׁטָּמֵא וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. וָכָא בְּבָרִיא לֹו שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נכנס למקדש כסבור כנסת. שנעלם ממנו מקום מקדש וכסבו' שהוא בית הכנסת מהו מי אמרינן כיון שידע שיש מקדש בעולם הוי ליה ידיעה בתחיל' או דילמא כיון דלא ידע מקום מקדש העלמה בתחילה היא ואין כאן ידיעה:
כן אנו אומרים. ר' יוסי מתמה על הא דבעי רב חסדא למימר דכיון שידע שיש מקדש בעולם איכא לספוקי דהויא כידיעה בתחילה דהא ליתא דעד כאן אמרינן לעיל גבי טומאה דשמעינן ממילתיה דר' יוחנן דאמר ספק ידיעה כידיעה ואם היה יודע שיש טומאה בעולם אלא שנעלם ממנו אם חייבין עליה קרבן לא כל שכן שתהא ידיעה שהרי ידע שטמא ודאי ואם כן התם היינו טעמא שידע מן הטומאה גופה:
אלא כי אנן קיימין. כלומר אבל הכא כי אמרינן דחייב בהעלם מקדש או' בהעלם טומאה דוקא אם ידע בהן בתחילה הוא דאמרי' כגון אם בריא לו שטמא הוא ונעלם ממנו מקדש והיינו שידע בו בתחילה ועכשיו הוא שנעלם ממנו ומחמת כן נכנס למקדש:
וכא בבריא לו. כלומר והכא נמי אם בריא לו שהוא מקדש ונעלמה ממנו טומאה והוא ידע בה בתחילה ועכשיו שנעלמה ממנו ונכנס למקדש אבל זה לא ידע מעולם מקום המקדש ולא קרינן בי' נעלם ממנו מקדש שהרי לא ידע בו כלל ואע''פ שידע שיש מקדש בעולם כיון שלא ידע מקום מקדש גופיה לא הוי ידיעה בתחילה:
משנה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה וְאֶחָד נִכְנַס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא כַמֶּלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתוּמִּים וּכְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּכִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵילּוּ הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַייָּבִין עָלֶיהָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו היא מצות עשה שבמקדש. דיש כאן עשה דוישלחו מן המחנה כל טמא שאין חייבין עליה ב''ד פר העלם דבר אם שגגו וטעו בהוראה זו והורו לו שיצא בארוכה אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של ציבור כדתנן בפ''ב דהוריות:
ובקצרה פטור. היכא דלא השתחוה ולא שהא ויצא לו דרך קצרה פטור:
ובא לו. או שבא לו בארוכה שיצא לו דרך ארוכה ויש קצרה ממנו לצאת אע''פ שלא שהה חייב:
או ששהא. כלומר או שהשתחוה כלפי חוץ למזרח ובהך השתחויה שהא כדי שיעור השתחויה שהיא בפישוט ידים ורגלים ושיעור השתחויה הוא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו:
והשתחווה. בהעלם זה כלפי פנים אע''פ שלא שהה כ''א בכריעה בעלמא:
מתני' נטמא בעזרה. וידע שנטמא:
ובשיר. השיר שהיו אומרים ארוממך ה' כי דליתני. ובבית שני אע''פ שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים הקדושה שקדש שלמה הבית בראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ועבודה דנחמיה בן חכליה לזכר בעלמא הוה:
ובשתי תודות. בשתי לחמי תודה והיו נושאים אותן בהקף סביב עד סוף הגבול שמקדשים ושם שורפין האחת ואוכלין השניה ועל פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת והיינו דתנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ומנחמיה בן חכליה גמר דכתיב ביה ואעמידה שתי תודות גדולות:
אלא במלך. דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו וקרא יתירא הוא למידרש לדורות ובימי משה הוא מלך ונביא ואחיו כ''ג והיו שם אורים ותומים ושבעים זקנים אף לדורות כן:
שאין מוסיפין וכו'. ולפיכך היא קדושה כראשונה:
מתני' אחד הנכנס לעזרה. הראשונה:
וא' הנכנס לתוספת עזרה. שהוסיפו עליה אחרי כן:
הלכה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה כול'. רַב אָמַר. בַּתְּחִילָּה. וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת בֵּֽית יי בִּירושָׁלִַם אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. וְדָוִיד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ. שִׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וְשָׂרֵי. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹוֹת וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֶל בַּר רִבִּי יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בתחילה ויעל דוד וכו'. סוגיא זו כתובה באורך בפ''ק דסנהדרין הלכה ג' והש''ס קיצר כאן ולא העתיק אלא תחלתה וסופה וסמיך אדהתם ושם תמצא מפורש:
מִפְּנֵי שֶׁהָֽיְתָה תּוֹרְפַת יְרושָׁלִַם שָׁם וְהָֽיְתָה יְכוֹלָה לְהִיכָּבֵשׁ מִשָּׁם.
משנה: נִטְמָא בָעֲזָרָה וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר לַמִּקְדָשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ הַמִּקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה. וְהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. וּבָא לוֹ בָאֲרוּכָּה חַייָּב וּבַקְּצָרָה פָּטוּר. זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּש שֶׁאֵין חַייָּבִין עָלֶיהָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זו היא מצות עשה שבמקדש. דיש כאן עשה דוישלחו מן המחנה כל טמא שאין חייבין עליה ב''ד פר העלם דבר אם שגגו וטעו בהוראה זו והורו לו שיצא בארוכה אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של ציבור כדתנן בפ''ב דהוריות:
ובקצרה פטור. היכא דלא השתחוה ולא שהא ויצא לו דרך קצרה פטור:
ובא לו. או שבא לו בארוכה שיצא לו דרך ארוכה ויש קצרה ממנו לצאת אע''פ שלא שהה חייב:
או ששהא. כלומר או שהשתחוה כלפי חוץ למזרח ובהך השתחויה שהא כדי שיעור השתחויה שהיא בפישוט ידים ורגלים ושיעור השתחויה הוא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו:
והשתחווה. בהעלם זה כלפי פנים אע''פ שלא שהה כ''א בכריעה בעלמא:
מתני' נטמא בעזרה. וידע שנטמא:
ובשיר. השיר שהיו אומרים ארוממך ה' כי דליתני. ובבית שני אע''פ שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים הקדושה שקדש שלמה הבית בראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ועבודה דנחמיה בן חכליה לזכר בעלמא הוה:
ובשתי תודות. בשתי לחמי תודה והיו נושאים אותן בהקף סביב עד סוף הגבול שמקדשים ושם שורפין האחת ואוכלין השניה ועל פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת והיינו דתנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ומנחמיה בן חכליה גמר דכתיב ביה ואעמידה שתי תודות גדולות:
אלא במלך. דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו וקרא יתירא הוא למידרש לדורות ובימי משה הוא מלך ונביא ואחיו כ''ג והיו שם אורים ותומים ושבעים זקנים אף לדורות כן:
שאין מוסיפין וכו'. ולפיכך היא קדושה כראשונה:
מתני' אחד הנכנס לעזרה. הראשונה:
וא' הנכנס לתוספת עזרה. שהוסיפו עליה אחרי כן:
הלכה: נִיטְמָא בָעֲזָרָה כול'. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּתוֹב אֶחָד אוֹמֵר אֶת מִשְׁכַּ֤ן יְי טִמֵּ֔א וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אֶת מִקְדַּ֨שׁ יְי טִמֵּ֗א. הָא כֵיצַד. לִיתֵּן חֶלֶק בֵּין לַמִּיטָּמֵא בִפְנִים לַמִּיטָּמֵא בַחוּץ. מִיטָּמֵא בִפְנִים עַד שֶׁיַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. מִיטָּמֵא בַחוּץ עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. נִיטְמָא בִפְנִים וְנִכְנָס לִפְנַיי וְלִפְנִים. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָייָה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁהָה לָאו כְמִי שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. וְתֵימַר. עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֳוָייָה. וָכָא עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֳוָייָא. 11a הֵיךְ עֲבִידָא. עַל אֵי זֶה מֵהֶן מִתְחַייֵב. עַל הָרִאשׁוֹנָה אוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֶי. אָֽמְרֵי לֵיהּ. צֵא. וְתֵימַר. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין עַל הָאַחֲרוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כהנא אמר. גרסינן להא בפ''ב דהוריות ואמתני' דהתם קאי דתנן אין ב''ד חייבין על טומאת מקדש וקדשיו ואין מביאין אשם תלוי על עשה ול''ת שבמקדש אבל חייבין על עשה ול''ת שבנדה וכו' ואיידי דאיירי במתני' בהאי ענינא מייתי לה הכא:
אי אפשר. טעמא דאין מביאין אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו בעי לפרש משום דחיוב טומאת מקדש וקדשיו דוקא בידיעה בתחילה ובידיעה בסוף והעלם בנתיים הוא ובאשם תלוי הבא על הספק אי אפשר לומר כן שיהא לו ידיעה בסוף. והאי טעמא לא קאי דהא איכא למיפרך אם אין לו ידיעה בסוף קרבן עולה ויורד לא לייתי אשם תלוי מיהו לייתי ולקמן מסיק טעמיה:
ויהיו כן המורים. יהיה דין המורים ג''כ לחיובא ואמאי ב''ד המורים וטעו בטומאת מקדש וקדשיו אינן חייבין על הוראתן כמו בשאר עבירות:
אנן בעיי נכנסין. אנחנו רוצים לידע הטעם בנכנסין עצמן אמאי אין מביאין אשם תלוי דטעמא דקאמר רב כהנא ליתא כדפרישית ואת מייתי לן מורין למבעי טעמא:
מאי כדון. והשתא מ''ט דמתני':
מצות מצות. ילפינן דכתיב בחטאת חלב ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה וכתיב באשם תלוי מכל מצות אשר לא תעשינ' ולא ידע וגו' מה להלן בחטאת קבוע אף אשם תלוי אינו בא אלא על דבר שאם נודע לו מביא חטאת קבוע לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד והשתא האי טעמא גופיה נמי בב''ד שאין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו משום דכתיב בהו ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו' וילפינן מצות מצות מהתם שאינן חייבין אלא על דבר שיש בו חטאת קבוע:
נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים. מהו אם בעינן שיעור כדי השתחויה או לא אם כמיטמא בחוץ מדמינן לה ובהכנסת ראשו ורובו חייב או דילמא כיון דסוף סוף נטמא בפנים הוא עד דשהא כשיעור בעינן:
גמ' כתוב א' אומר את משכן ה' וגו' וכתוב א' אומר את מקדש ה' וגו' הא כיצד. שני כתובים הללו למה:
כדי ליתן חלק. כדי לחלוק בין המיטמא בפנים להמיטמא בחוץ:
מיטמא בפנים עד שישהא כדי השתחויה מיטמא בחוץ עד שיכניס ראשו ורובו כצ''ל ובספרי' נתחלף בטעות:
נשמעינה מן הדא. דתנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה ולא מחלק בין נכנס לפני ולפנים או לא:
וכיון ששהא לאו כמי שהכניס ראשו ורובו. כלומר אי ס''ד דפנים כלפי לפני ולפנים כחוץ מדמינן לה א''כ קשיא אמאי תנינן סתמא או ששהה כדי השתחויה הא זימנין משכחת לה דאפילו בלא שיעור השתחוי' אלא בשהא מעט שהוא כדי הכנסת ראשו ורובו חייב וכגון שנכנס לפני ולפנים דבשהי' כל שהוא מתחייב:
ותימר וכו'. ואמרת דלעולם בשיעור כדי השתחוי' משערינן ולא בשיעור הכנסה לפני ולפנים:
וכא. א''כ ש''מ דה''נ אפי' נכנס הוא לפני ולפנים עד שישהא כדי השתחוי':
היך עבידא על איזה מהן מתחייב. כלומר בכה''ג אם נטמא בפנים ולא יצא לחוץ או נכנס לפני ולפנים על איזה מהן מתחייב על הראשונה שנטמא בפנים מביא הוא קרבן או על האחרונה שלא יצא או שנכנס לפני ולפנים ונפקא מינה כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או שלא לצאת לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד:
אמר לון ר' יוסי אמר ליה צא ותימר על הראשונה. בתמיה כשנטמא אומרין לו צא לחוץ וא''כ עיקר החיוב אחר שנטמא הוא על שלא יצא לחוץ והיינו על האחרונה:
תַּמַּן תַּנִּינָן. הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. עַל אֵי זוֹ מִתְחַייֵב. עַל הָרִאשׁוֹנָה אוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. חֲבֵרַייָה אָֽמְרֵי. עַל הָאַחֳרוֹנָה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אוֹמְרִים לוֹ. הִיכָּנֵס. וְתֵימַר. עַל הָאַחֲרוֹנָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין עַל הָרִאשׁוּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין על כניסה ראשונה הוא דמתחייב. דהויא כביאה ריקני' שלא הכניס אלא אחת מהן:
תמן תנינן. בפ''ה דיומא הוציאו לו את הכף ואת המחתה וכו' נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו מהלך בהיכל וכו' וגרסינן שם להא על דאמר אם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. על איזו מתחייב על הכנסה הראשונה שלא הביא אלא א' מהן ונכנס שלא כמצותו או על האחרונה שנכנס פעם שניה ונ''מ אם הזיד בכניסה של אחת מהן:
אומר לו הכנס ותימר על האחרונה. בתמיה הרי כשלא הכניס בתחילה אלא אחת מהן המחתה או הכף אומרים לו לך והכנס את השניה ואתה אומר שהוא מתחייב על כניסה אחרונה:
שֵׁיעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה עֶשֶׂר אַמּוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה בָאֲרוּכָּה עֶשְׂרִים וּבַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הִילֵּךְ חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא חָמֵשׁ וְאִין יֵיזִיל בְּדָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם אֵין מִתְחַייֵב עַד שֶׁתְּהֵא אֲרוּכָּה מְרוּבָּה עַל הַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה בָאֲרוּכָּה שְׁלֹשִׁים וּבַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הִילֵּךְ חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ. עַד כַּמָּה הִיא הִשְׁתַּחֲוָיָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַד כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם מִתַּלְמִיד לָרַב. שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שיעור השתחויה. שאמרו אם שהא כדי השתחויה הוא כדי הילוך עשר אמות:
היך עבידא. הא דתנן ארוכה וקצרה היכי דמי ארוכה וה''ד קצרה:
הי' בארוכה כ' ובקצרה י' הילוך חמש. כלומר שהתחיל להלך בארוכה חמש אמות:
אין ייזיל בדא חמש ואין ייזיל בדא ט''ו. כלומר דלא תימא שהוא מתחייב על כל הליכה שבארוכה ואפי' בחמש הראשונות ובמה שעדיין לא הוסיף בהליכתו ממה שהיה ממעט אם היה מהלך בקצרה הלכך קמ''ל דלא מתחייב אלא במה שהוא מוסיף בהליכתו בארוכה היינו דקאמר הילוך חמש שאע''פ שהילך חמש בארוכה איך משערין לחייבו אלא במה שיש לו עוד לקצר ביציאתו שאם ילך ויחזיר מן דרך הארוכה ויבא לו בקצרה לצאת דרך שם אין לו להלך אלא חמש והא אכתי שיעור קצרה הויא ואם יגמור הליכתו בארוכה יש לו להלך ט''ו ועל הוספה זו מתחייב הוא וכן כיוצא בזה:
עד שתהא ארוכה מרובה על הקצרה עשרים כצ''ל:
היך עבידא וכו'. כעין דלעיל:
עד כמה השתחויה. לעיל פירש כמה שיעור שהיה בכדי השתחויה והכא קמפרש השתחוה דקתני דחייב ואפי' לא שהה ועד כמה השתחויה דקאמר:
עד כדי שאילת שלום וכו'. שלום עליך שהוא תוך כדי דיבור קטן דאמרינן בעלמא:
מתלמיד לרב. שהוא תוך כ''ד גדול:
משנה: אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּידָּה שֶׁחַייָּבִין עָלֶיהָ. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִיטְמֵאתִי וּפֵרַשׁ מִיָּד חַייָּב שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָייָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' איזו היא מצות עשה שבנידה. שדומה לזו שבמקדש שאירע לו הטומאה משבא בהיתר לידי כניסה ואם שגגו ב''ד בהוראה זו חייבין עליה פר העלם דבר של ציבור:
היה משמש עם הטהורה. שנכנס בהיתר ואמרה לו נטמאתי עכשיו ופירש מיד בקושי האבר חייב אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי וזהו העשה שבנדה:
הלכה: אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּידָּה כול'. כָּהֲנָא אָמַר. אִי אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּנְתַיִים. הָתִיב רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּיְמִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְיִהְיוּ כֵן הַמּוֹרִים. אָמַר לֵיהּ. אֲנָן בָּעֵיי נִכְנָסִין וְאַתְּ מַייְתֵי לָן מוֹרִין. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִצְוֹת מִצְוֹת. מַה מִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּקְבוּעַ אַף כָּאן בִּקְבוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כהנא אמר. גרסינן להא בפ''ב דהוריות ואמתני' דהתם קאי דתנן אין ב''ד חייבין על טומאת מקדש וקדשיו ואין מביאין אשם תלוי על עשה ול''ת שבמקדש אבל חייבין על עשה ול''ת שבנדה וכו' ואיידי דאיירי במתני' בהאי ענינא מייתי לה הכא:
אי אפשר. טעמא דאין מביאין אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו בעי לפרש משום דחיוב טומאת מקדש וקדשיו דוקא בידיעה בתחילה ובידיעה בסוף והעלם בנתיים הוא ובאשם תלוי הבא על הספק אי אפשר לומר כן שיהא לו ידיעה בסוף. והאי טעמא לא קאי דהא איכא למיפרך אם אין לו ידיעה בסוף קרבן עולה ויורד לא לייתי אשם תלוי מיהו לייתי ולקמן מסיק טעמיה:
ויהיו כן המורים. יהיה דין המורים ג''כ לחיובא ואמאי ב''ד המורים וטעו בטומאת מקדש וקדשיו אינן חייבין על הוראתן כמו בשאר עבירות:
אנן בעיי נכנסין. אנחנו רוצים לידע הטעם בנכנסין עצמן אמאי אין מביאין אשם תלוי דטעמא דקאמר רב כהנא ליתא כדפרישית ואת מייתי לן מורין למבעי טעמא:
מאי כדון. והשתא מ''ט דמתני':
מצות מצות. ילפינן דכתיב בחטאת חלב ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה וכתיב באשם תלוי מכל מצות אשר לא תעשינ' ולא ידע וגו' מה להלן בחטאת קבוע אף אשם תלוי אינו בא אלא על דבר שאם נודע לו מביא חטאת קבוע לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד והשתא האי טעמא גופיה נמי בב''ד שאין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו משום דכתיב בהו ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו' וילפינן מצות מצות מהתם שאינן חייבין אלא על דבר שיש בו חטאת קבוע:
נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים. מהו אם בעינן שיעור כדי השתחויה או לא אם כמיטמא בחוץ מדמינן לה ובהכנסת ראשו ורובו חייב או דילמא כיון דסוף סוף נטמא בפנים הוא עד דשהא כשיעור בעינן:
גמ' כתוב א' אומר את משכן ה' וגו' וכתוב א' אומר את מקדש ה' וגו' הא כיצד. שני כתובים הללו למה:
כדי ליתן חלק. כדי לחלוק בין המיטמא בפנים להמיטמא בחוץ:
מיטמא בפנים עד שישהא כדי השתחויה מיטמא בחוץ עד שיכניס ראשו ורובו כצ''ל ובספרי' נתחלף בטעות:
נשמעינה מן הדא. דתנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה ולא מחלק בין נכנס לפני ולפנים או לא:
וכיון ששהא לאו כמי שהכניס ראשו ורובו. כלומר אי ס''ד דפנים כלפי לפני ולפנים כחוץ מדמינן לה א''כ קשיא אמאי תנינן סתמא או ששהה כדי השתחויה הא זימנין משכחת לה דאפילו בלא שיעור השתחוי' אלא בשהא מעט שהוא כדי הכנסת ראשו ורובו חייב וכגון שנכנס לפני ולפנים דבשהי' כל שהוא מתחייב:
ותימר וכו'. ואמרת דלעולם בשיעור כדי השתחוי' משערינן ולא בשיעור הכנסה לפני ולפנים:
וכא. א''כ ש''מ דה''נ אפי' נכנס הוא לפני ולפנים עד שישהא כדי השתחוי':
היך עבידא על איזה מהן מתחייב. כלומר בכה''ג אם נטמא בפנים ולא יצא לחוץ או נכנס לפני ולפנים על איזה מהן מתחייב על הראשונה שנטמא בפנים מביא הוא קרבן או על האחרונה שלא יצא או שנכנס לפני ולפנים ונפקא מינה כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או שלא לצאת לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד:
אמר לון ר' יוסי אמר ליה צא ותימר על הראשונה. בתמיה כשנטמא אומרין לו צא לחוץ וא''כ עיקר החיוב אחר שנטמא הוא על שלא יצא לחוץ והיינו על האחרונה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source