Shvouoth
Daf 10b
משנה: נִטְמָא בָעֲזָרָה וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר לַמִּקְדָשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ הַמִּקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה. וְהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. וּבָא לוֹ בָאֲרוּכָּה חַייָּב וּבַקְּצָרָה פָּטוּר. זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּש שֶׁאֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ׃
Traduction
Si après être devenu impur dans l’enceinte du Temple, il oublie cet état d’impureté, mais se souvient de la sainteté du lieu, ou s’il oublie cette sainteté, mais se souvient de son impureté, ou si l’un et l’autre lui échappent, s’il fait une génuflexion, ou s’il n’y séjourne que le temps nécessaire à cet effet (48)Mesure de temps déterminée par la récitation d'un certain verset. V. (Yoma 3, 3), et 5, 2, s’il a suivi le long chemin pour quitter le Temple, il est coupable; s’il a suivi la voie la plus courte, il n’est pas coupable. C’est là un précepte affirmatif à l’égard du Temple, qui n’entraîne pas l’obligation d’offrir le sacrifice du taureau (49)V. (Horayot 2, 4) (3)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' נטמא בעזרה. וידע שנטמא:
והשתחווה. בהעלם זה כלפי פנים אע''פ שלא שהה כ''א בכריעה בעלמא:
או ששהא. כלומר או שהשתחוה כלפי חוץ למזרח ובהך השתחויה שהא כדי שיעור השתחויה שהיא בפישוט ידים ורגלים ושיעור השתחויה הוא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו:
ובא לו. או שבא לו בארוכה שיצא לו דרך ארוכה ויש קצרה ממנו לצאת אע''פ שלא שהה חייב:
ובקצרה פטור. היכא דלא השתחוה ולא שהא ויצא לו דרך קצרה פטור:
זו היא מצות עשה שבמקדש. דיש כאן עשה דוישלחו מן המחנה כל טמא שאין חייבין עליה ב''ד פר העלם דבר אם שגגו וטעו בהוראה זו והורו לו שיצא בארוכה אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של ציבור כדתנן בפ''ב דהוריות:
משנה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה וְאֶחָד נִכְנַס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא כַמֶּלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתוּמִּים וּכְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּכִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵילּוּ הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ׃
Traduction
Peu importe que l’homme impur pénètre dans l’enceinte du Temple, ou dans l’annexe à l’enceinte, car les annexes à la ville de Jérusalem ou à l’enceinte du Temple sont érigées seulement par l’ordre du roi et du prophète, par l’oracle des Ourim We-Toumim et par le grand tribunal de 71 membres, en offrant deux gâteaux d’actions de grâce, accompagnés d’un chant; après le cortège du tribunal, on portait les dits gâteaux, suivie par tout Israël. On mangeait l’un des pains que l’on portait à l’intérieur; on brûlait l’autre au dehors. Dans tout emplacement annexe, pour lequel le cérémonial d’inauguration n’avait pas été ainsi suivi, on n’était pas coupable en y entrant à l’état impur. (47)La Guemara sur ce est déjà traduite (Sanhedrin 1, 3).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אחד הנכנס לעזרה. הראשונה:
וא' הנכנס לתוספת עזרה. שהוסיפו עליה אחרי כן:
שאין מוסיפין וכו'. ולפיכך היא קדושה כראשונה:
אלא במלך. דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו וקרא יתירא הוא למידרש לדורות ובימי משה הוא מלך ונביא ואחיו כ''ג והיו שם אורים ותומים ושבעים זקנים אף לדורות כן:
ובשתי תודות. בשתי לחמי תודה והיו נושאים אותן בהקף סביב עד סוף הגבול שמקדשים ושם שורפין האחת ואוכלין השניה ועל פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת והיינו דתנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ומנחמיה בן חכליה גמר דכתיב ביה ואעמידה שתי תודות גדולות:
ובשיר. השיר שהיו אומרים ארוממך ה' כי דליתני. ובבית שני אע''פ שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים הקדושה שקדש שלמה הבית בראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ועבודה דנחמיה בן חכליה לזכר בעלמא הוה:
הלכה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה כול'. רַב אָמַר. בַּתְּחִילָּה. וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת בֵּֽית יי בִּירוּשָׁלִַם אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. וְדָוִיד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ. שִׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וְשָׂרֵי. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תּוֹדוֹת וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רִבִּי יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' בתחילה ויעל דוד וכו'. סוגיא זו כתובה באורך בפ''ק דסנהדרין הלכה ג' והש''ס קיצר כאן ולא העתיק אלא תחלתה וסופה וסמיך אדהתם ושם תמצא מפורש:
מִפְּנֵי שֶׁהָֽיְתָה תּוֹרְפַת יְרוּשָׁלִַם שָׁם וְהָֽיְתָה יְכוֹלָה לְהִיכָּבֵשׁ מִשָּׁם.
Traduction
רַב חִסְדָּא בָעֵי. נִכְנַס לַמִּקָדָּשׁ כְּסָבוּר כְּנֶסֶת מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים. הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ טוּמְאָה בָעוֹלָם אֶלָּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא יְדִיעָה. 10b אֶלָּא כִּי אֲנָן קַייָמִין בְּבָרִיא לֹו שֶׁטָּמֵא וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. וָכָא בְּבָרִיא לֹו שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
R. Hisda demanda: si quelqu’un entre au Temple à l’état impur et s’imagine entrer dans un lieu de réunion (moins sacré), quelle est la règle? (Tient-on compte de la connaissance que cet homme a de l’existence du Temple ou non)? —Quoi! s’écria R. Yossé, un tel doute est-il possible? Nous avons dit au contraire que la connaissance douteuse est comme certaine, et lorsqu’on connaît l’existence d’une impureté en ce monde, seulement l’on ignore si elle est passible d’un sacrifice (en cas de négligence), la connaissance est à plus forte raison réelle; tandis qu’ici il y a culpabilité du fait d’ignorance, lorsque quelqu’un sachant bien être impur oublie la sainteté du Temple (qu’il a connue) et y entre; de même ici (au cas de R. Hisda), l’homme sait qu’il y a un Temple, mais il oublie son impureté (qu’il a connue d’abord), et il y entre: il sera coupable.
Pnei Moshe non traduit
נכנס למקדש כסבור כנסת. שנעלם ממנו מקום מקדש וכסבו' שהוא בית הכנסת מהו מי אמרינן כיון שידע שיש מקדש בעולם הוי ליה ידיעה בתחיל' או דילמא כיון דלא ידע מקום מקדש העלמה בתחילה היא ואין כאן ידיעה:
כן אנו אומרים. ר' יוסי מתמה על הא דבעי רב חסדא למימר דכיון שידע שיש מקדש בעולם איכא לספוקי דהויא כידיעה בתחילה דהא ליתא דעד כאן אמרינן לעיל גבי טומאה דשמעינן ממילתיה דר' יוחנן דאמר ספק ידיעה כידיעה ואם היה יודע שיש טומאה בעולם אלא שנעלם ממנו אם חייבין עליה קרבן לא כל שכן שתהא ידיעה שהרי ידע שטמא ודאי ואם כן התם היינו טעמא שידע מן הטומאה גופה:
אלא כי אנן קיימין. כלומר אבל הכא כי אמרינן דחייב בהעלם מקדש או' בהעלם טומאה דוקא אם ידע בהן בתחילה הוא דאמרי' כגון אם בריא לו שטמא הוא ונעלם ממנו מקדש והיינו שידע בו בתחילה ועכשיו הוא שנעלם ממנו ומחמת כן נכנס למקדש:
וכא בבריא לו. כלומר והכא נמי אם בריא לו שהוא מקדש ונעלמה ממנו טומאה והוא ידע בה בתחילה ועכשיו שנעלמה ממנו ונכנס למקדש אבל זה לא ידע מעולם מקום המקדש ולא קרינן בי' נעלם ממנו מקדש שהרי לא ידע בו כלל ואע''פ שידע שיש מקדש בעולם כיון שלא ידע מקום מקדש גופיה לא הוי ידיעה בתחילה:
רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אָכַל חֲצִי זַיִת בִּידִיעַת קוֹדֶשׁ וְהֶעֱלֵם טוּמְאָה וְכַחֲצִי זַיִת בִּידִיעַת טוּמְאָה וְהֶעֱלֵם קוֹדֶשׁ הֶעֱלֵימוֹת מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ.
Traduction
R. Yossé demanda: si quelqu’un mange de la sainteté qu’il connaît équivalent à une demi-olive, oublie son état d’impureté dont il se souvient ensuite, puis oubliant la sainteté il mange encore la valeur d’une demi-olive, connaissant son impureté, réunit-on les oublis successifs pour supposer que cet homme a mangé la valeur d’une olive pendant un oubli total, et il sera coupable, ou non? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
אכל חצי זית בידיעת קדש והעלם טומאה. וחזר ונזכר שהוא טמא ונעלם ממנו קדש ואכל חצי כזית השני בידיעת טומאה והעלם קדש מהו שיצטרפו אלו העלמות למיהוי כאכל כזית בהעלם אחד מי אמרינן דכל חדא וחדא העלמה הוי לענין אם אכל כזית בהעלם אחד מהן ה''נ מצטרפין לכזית וחייב או דילמא כיון דהעלמות אינן שוין הן דהאי בהעלם טומאה והאי בהעלם קדש הוו אינן מצטרפין ולא איפשיטא הבעיא:
Shvouoth
Daf 11a
משנה: אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּידָּה שֶׁחַייָּבִין עָלֶיהָ. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִיטְמֵאתִי וּפֵרַשׁ מִיָּד חַייָּב שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָייָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ׃
Traduction
Quand pour le précepte relatif aux menstrues, la transgression comporte-t-elle un sacrifice? Si quelqu’un a des relations avec une femme pure, laquelle déclare (pendant le coït) être devenue impure lorsque l’homme se retire aussitôt d’elle (52)Sed consistet in loco isto, donec membrum desideat, et postea separaoit se., il est coupable, quia tam egressus ejus quam ingressus est ei voluptas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' איזו היא מצות עשה שבנידה. שדומה לזו שבמקדש שאירע לו הטומאה משבא בהיתר לידי כניסה ואם שגגו ב''ד בהוראה זו חייבין עליה פר העלם דבר של ציבור:
היה משמש עם הטהורה. שנכנס בהיתר ואמרה לו נטמאתי עכשיו ופירש מיד בקושי האבר חייב אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי וזהו העשה שבנדה:
הלכה: נִיטְמָא בָעֲזָרָה כול'. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּתוֹב אֶחָד אוֹמֵר אֶת מִשְׁכַּ֤ן יְי טִמֵּ֔א וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אֶת מִקְדַּ֨שׁ יְי טִמֵּ֗א. הָא כֵיצַד. לִיתֵּן חֶלֶק בֵּין לַמִּיטָּמֵא בִפְנִים לַמִּיטָּמֵא בַחוּץ. מִיטָּמֵא בִפְנִים עַד שֶׁיַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. מִיטָּמֵא בַחוּץ עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. נִיטְמָא בִפְנִים וְנִכְנָס לִפְנַיי וְלִפְנִים. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָייָה. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁהָה לָאו כְמִי שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. וְתֵימַר. עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֳוָייָה. וָכָא עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי הִשְׁתַּחֳוָייָא. 11a הֵיךְ עֲבִידָא. עַל אֵי זֶה מֵהֶן מִתְחַייֵב. עַל הָרִאשׁוֹנָה אוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֶי. אָֽמְרֵי לֵיהּ. צֵא. וְתֵימַר. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין עַל הָאַחֲרוֹנָה.
Traduction
R. Hiskia, ou R. Amé au nom de R. Eléazar tire une déduction du double emploi de ces mots (successifs): Il a rendu impure la demeure de l’Eternel (Nb 19, 13) et ibid. 20, à savoir d’établir une différence entre celui qui rend impur par son séjour à l’intérieur, et celui qui le fait en restant au dehors. Le premier est celui qui y reste le temps d’une génuflexion; le second est celui qui y entre seulement la tête et la majeure partie du corps. Si étant devenu impur à l’intérieur, il entre au sanctuaire réservé (sacro sanctum), faut-il pour établir la culpabilité, qu’il soit resté au-dedans comme le premier ou avoir seulement pénétré comme le second? On peut résoudre cette question par ces mots (de notre Mishna): S’il fait une génuflexion, ou s’il n’y séjourne que le temps nécessaire à cet effet (sans parler de pénétrer plus avant ou non); si donc ce séjour était considéré comme externe, pourquoi parler de ''séjour pendant le temps d’une génuflexion''? Ne suffit-il pas d’avoir pénétré de la majeure partie du corps au très saint pour être coupable? Pourtant il est dit que le temps de la génuflexion sert de mesure; donc, celle-ci est exigible, même en pénétrant plus avant. Si le cohen devient impur à l’intérieur du Temple, et omet de sortir, ou pénètre plus avant, est-il passible de sacrifice pour le premier fait (l’impureté), ou pour la négligence qui a suivi? On ne saurait, répondit R. Yossé, l’appliquer au premier fait (qui n’est pas de la faute du cohen); il est donc coupable pour la suite, ou négligence commise ensuite.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתוב א' אומר את משכן ה' וגו' וכתוב א' אומר את מקדש ה' וגו' הא כיצד. שני כתובים הללו למה:
כדי ליתן חלק. כדי לחלוק בין המיטמא בפנים להמיטמא בחוץ:
מיטמא בפנים עד שישהא כדי השתחויה מיטמא בחוץ עד שיכניס ראשו ורובו כצ''ל ובספרי' נתחלף בטעות:
נטמא בפנים ונכנס לפני ולפנים. מהו אם בעינן שיעור כדי השתחויה או לא אם כמיטמא בחוץ מדמינן לה ובהכנסת ראשו ורובו חייב או דילמא כיון דסוף סוף נטמא בפנים הוא עד דשהא כשיעור בעינן:
נשמעינה מן הדא. דתנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה ולא מחלק בין נכנס לפני ולפנים או לא:
וכיון ששהא לאו כמי שהכניס ראשו ורובו. כלומר אי ס''ד דפנים כלפי לפני ולפנים כחוץ מדמינן לה א''כ קשיא אמאי תנינן סתמא או ששהה כדי השתחויה הא זימנין משכחת לה דאפילו בלא שיעור השתחוי' אלא בשהא מעט שהוא כדי הכנסת ראשו ורובו חייב וכגון שנכנס לפני ולפנים דבשהי' כל שהוא מתחייב:
ותימר וכו'. ואמרת דלעולם בשיעור כדי השתחוי' משערינן ולא בשיעור הכנסה לפני ולפנים:
וכא. א''כ ש''מ דה''נ אפי' נכנס הוא לפני ולפנים עד שישהא כדי השתחוי':
היך עבידא על איזה מהן מתחייב. כלומר בכה''ג אם נטמא בפנים ולא יצא לחוץ או נכנס לפני ולפנים על איזה מהן מתחייב על הראשונה שנטמא בפנים מביא הוא קרבן או על האחרונה שלא יצא או שנכנס לפני ולפנים ונפקא מינה כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או שלא לצאת לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד:
אמר לון ר' יוסי אמר ליה צא ותימר על הראשונה. בתמיה כשנטמא אומרין לו צא לחוץ וא''כ עיקר החיוב אחר שנטמא הוא על שלא יצא לחוץ והיינו על האחרונה:
הלכה: אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּידָּה כול'. כָּהֲנָא אָמַר. אִי אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִילָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעֱלֵם בֵּנְתַיִים. הָתִיב רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַּיְמִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְיִהְיוּ כֵן הַמּוֹרִים. אָמַר לֵיהּ. אֲנָן בָּעֵיי נִכְנָסִין וְאַתְּ מַייְתֵי לָן מוֹרִין. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִצְוֹת מִצְוֹת. מַה מִצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּקְבוּעַ אַף כָּאן בִּקְבוּעַ.
Traduction
Cahana dit (53)(Horayot 2, 5).: On n’est pas tenu d’offrir le sacrifice de péché pour le doute d’impureté au Temple, ou des saintetés, car on est seulement coupable de ce fait en cas de connaissance initiale et d’une autre finale, entre lesquelles il y a eu un oubli (or, en cas de doute, la 2e condition, ou savoir final, manque). R. Samuel b. Abdimé objecta devant R. Mena que le tribunal enseignant une règle erronée à ce sujet devrait aussi être astreint au sacrifice? (Pourquoi ne sont-ils pas coupables en ce cas, comme pour toute autre fausse doctrine)? Quoi! s’écria R. Mena, nous nous préoccupons du motif de dispense d’offre pour celui qui entre à l’état douteux d’impureté, et tu nous parles de ceux qui nous enseignent les règles. En somme pour quel motif y a-t-il dispense? On la déduit, répond R. Samuel b. R. Isaac, de l’analogie entre les mots préceptes, employés, soit pour le délit d’avoir mangé par erreur de la graisse interdite (Lv 4, 2), soit pour le sacrifice suspendu à cause du doute (ibid., 13); or, comme au premier cas il s’agit seulement d’un sacrifice fixe, il en sera de même au second cas (et comme en cas d’impureté à l’égard du Temple le sacrifice sera proportionné aux moyens, on est dispensé en cas de doute).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כהנא אמר. גרסינן להא בפ''ב דהוריות ואמתני' דהתם קאי דתנן אין ב''ד חייבין על טומאת מקדש וקדשיו ואין מביאין אשם תלוי על עשה ול''ת שבמקדש אבל חייבין על עשה ול''ת שבנדה וכו' ואיידי דאיירי במתני' בהאי ענינא מייתי לה הכא:
אי אפשר. טעמא דאין מביאין אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו בעי לפרש משום דחיוב טומאת מקדש וקדשיו דוקא בידיעה בתחילה ובידיעה בסוף והעלם בנתיים הוא ובאשם תלוי הבא על הספק אי אפשר לומר כן שיהא לו ידיעה בסוף. והאי טעמא לא קאי דהא איכא למיפרך אם אין לו ידיעה בסוף קרבן עולה ויורד לא לייתי אשם תלוי מיהו לייתי ולקמן מסיק טעמיה:
ויהיו כן המורים. יהיה דין המורים ג''כ לחיובא ואמאי ב''ד המורים וטעו בטומאת מקדש וקדשיו אינן חייבין על הוראתן כמו בשאר עבירות:
אנן בעיי נכנסין. אנחנו רוצים לידע הטעם בנכנסין עצמן אמאי אין מביאין אשם תלוי דטעמא דקאמר רב כהנא ליתא כדפרישית ואת מייתי לן מורין למבעי טעמא:
מאי כדון. והשתא מ''ט דמתני':
מצות מצות. ילפינן דכתיב בחטאת חלב ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה וכתיב באשם תלוי מכל מצות אשר לא תעשינ' ולא ידע וגו' מה להלן בחטאת קבוע אף אשם תלוי אינו בא אלא על דבר שאם נודע לו מביא חטאת קבוע לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד והשתא האי טעמא גופיה נמי בב''ד שאין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו משום דכתיב בהו ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו' וילפינן מצות מצות מהתם שאינן חייבין אלא על דבר שיש בו חטאת קבוע:
תַּמַּן תַּנִּינָן. הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. עַל אֵי זוֹ מִתְחַייֵב. עַל הָרִאשׁוֹנָה אוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. חֲבֵרַייָה אָֽמְרֵי. עַל הָאַחֳרוֹנָה. אֲמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אוֹמְרִים לוֹ. הִיכָּנֵס. וְתֵימַר. עַל הָאַחֲרוֹנָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין עַל הָרִאשׁוֹנָה.
Traduction
On a dit ailleurs (50)J., (Yoma 5, 1) (t. V, p. 216).: ''On apportait au grand prêtre'' (de la cellule des ustensiles) la pelle (la cuiller) et l’encensoir, etc.''. Or, pour laquelle des deux actions (génuflexion ou séjour) est-il coupable? Est-ce pour avoir subi une impureté, pour n’être pas sorti aussitôt? Selon les compagnons, il l’est pour la première faute. —Non, dit R. Yossé, puisque dès la révélation de l’impureté on lui dit de sortir; c’est donc là le point capital (entraînant la culpabilité en cas de retard).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דיומא הוציאו לו את הכף ואת המחתה וכו' נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו מהלך בהיכל וכו' וגרסינן שם להא על דאמר אם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. על איזו מתחייב על הכנסה הראשונה שלא הביא אלא א' מהן ונכנס שלא כמצותו או על האחרונה שנכנס פעם שניה ונ''מ אם הזיד בכניסה של אחת מהן:
אומר לו הכנס ותימר על האחרונה. בתמיה הרי כשלא הכניס בתחילה אלא אחת מהן המחתה או הכף אומרים לו לך והכנס את השניה ואתה אומר שהוא מתחייב על כניסה אחרונה:
אלא כן אנן קיימין על כניסה ראשונה הוא דמתחייב. דהויא כביאה ריקני' שלא הכניס אלא אחת מהן:
שֵׁיעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה עֶשֶׂר אַמּוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה בָאֲרוּכָּה עֶשְׂרִים וּבַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הִילֵּךְ חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא חָמֵשׁ וְאִין יֵיזִיל בְּדָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם אֵין מִתְחַייֵב עַד שֶׁתְּהֵא אֲרוּכָּה מְרוּבָּה עַל הַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה בָאֲרוּכָּה שְׁלֹשִׁים וּבַקְּצָרָה עֶשֶׂר. הִילֵּךְ חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא חָמֵשׁ. אִין יֵיזִיל בְּדָא עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ. עַד כַּמָּה הִיא הִשְׁתַּחֲוָיָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עַד כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם מִתַּלְמִיד לָרַב. שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי.
Traduction
Une génuflexion dure autant de temps qu’il faut pour parcourir dix coudées. Qu’entend-on par ''le long chemin et le plus court''? Si le 1er a 20 coudées, le 2e 10 coudées, et l’homme a parcouru 5 coudées du 1er chemin; il ne faut pas croire qu’il soit coupable du fait de cette 1re marche, mais seulement en l’achevant par le parcours des 15 autres coudées. Selon R. Yossé, il n’est coupable que lorsque le plus long chemin dépasse le plus court de vingt coudées, et voici comment: Si le long a 30 c., le court 10, et l’homme a parcouru 5 c. du 1er chemin; il sera coupable en l’achevant par le parcours du reliquat de 25 c. (au lieu d’abréger par le chemin court). Quelle est la durée d’une génuflexion? R. Simon au nom de R. Josué b. Lévi dit: le temps qu’il faut pour saluer son prochain (51)V. J., (Berakhot 2, 1).. Aba bar Houna dit au nom de R. Yohanan: c’est le temps que met un disciple à saluer son maître, en lui disant: ''Salut à toi mon maître''.
Pnei Moshe non traduit
שיעור השתחויה. שאמרו אם שהא כדי השתחויה הוא כדי הילוך עשר אמות:
היך עבידא. הא דתנן ארוכה וקצרה היכי דמי ארוכה וה''ד קצרה:
הי' בארוכה כ' ובקצרה י' הילוך חמש. כלומר שהתחיל להלך בארוכה חמש אמות:
אין ייזיל בדא חמש ואין ייזיל בדא ט''ו. כלומר דלא תימא שהוא מתחייב על כל הליכה שבארוכה ואפי' בחמש הראשונות ובמה שעדיין לא הוסיף בהליכתו ממה שהיה ממעט אם היה מהלך בקצרה הלכך קמ''ל דלא מתחייב אלא במה שהוא מוסיף בהליכתו בארוכה היינו דקאמר הילוך חמש שאע''פ שהילך חמש בארוכה איך משערין לחייבו אלא במה שיש לו עוד לקצר ביציאתו שאם ילך ויחזיר מן דרך הארוכה ויבא לו בקצרה לצאת דרך שם אין לו להלך אלא חמש והא אכתי שיעור קצרה הויא ואם יגמור הליכתו בארוכה יש לו להלך ט''ו ועל הוספה זו מתחייב הוא וכן כיוצא בזה:
עד שתהא ארוכה מרובה על הקצרה עשרים כצ''ל:
היך עבידא וכו'. כעין דלעיל:
עד כמה השתחויה. לעיל פירש כמה שיעור שהיה בכדי השתחויה והכא קמפרש השתחוה דקתני דחייב ואפי' לא שהה ועד כמה השתחויה דקאמר:
עד כדי שאילת שלום וכו'. שלום עליך שהוא תוך כדי דיבור קטן דאמרינן בעלמא:
מתלמיד לרב. שהוא תוך כ''ד גדול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source