Vayedaber

Sanhedrine

Daf 6a

יִרְמְיָה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יְחֶזְקְאֵל עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שָׁלַח לֵיהּ רִבִּי ג' אִיגְרִין גַּבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. בְּחָדָא כָתַב. לִקְדוּשַּׁת חֲנַנְיָה. וְחָדָא כָתַב. גְּדָיִים שֶׁהִינַּחְתָּ נַעֲשׂוּ תַייָשִׁים. וּבְחָדָא כָתַב. אִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ צֵא לָךְ לְמִדָבַּר הָאָטָד וּתְהִי שׁוֹחֵט 6a וּנְחוֹנְיוֹן זוֹרֵק. קָרָא קַדְמִייָתָא וְאוֹקְרוֹן. תִּנְייָתָא וְאוֹקְרוֹן. תְּלִיתָא בְעָא מַבְסַרְתְּהוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל דִּכְבָר אוֹקַרְתָּנִין. קָם רִבִּי יִצְחָק וְקָרָא בָאוֹרַיְתָא אֵלֶּא מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין אֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְי. אַמַר לוֹן. גַּבָּן. קָם רִבִּי נָתָן וְאַשְׁלִים. כִּי מִבָּבֶל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָֹה מִנְּהַר פְּקוֹד. אָֽמְרִין לֵיהּ. כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר יי מִירוּשָׁלָֽם. אַמַר לוֹן. גַּבָּן. אֲזַל קְבַל עֲלֵיהוֹן גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין. אֲמַר לֵיהּ. אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. אֲמַר לֵיהּ. לִי נָא יְדַע מַה תַמָּן. מַה מוֹדַע לִי דְאִינּוּן חַכָמִין מְחַשְּׁבָהּ דִּכְווָתִי. מִכֵּיוָן דְּלָא יָֽדְעֵי מְחַשְּׁבָהּ דִּכְווָתֵיהּ יִשְׁמְעוּן לֵיהּ. וּמִכֵּיוָן דְּאִינּוּן חַכָמִין מְחַשְּׁבָהּ דִּכְווָתֵיהּ יִשְׁמַע לוֹן. קָם וּרְכַב סוּסְיָא. הֵן דִּמְטָא מְטָא הֵן דְּלָא מְטָא נְהִגִין בְּקִילְקוּל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גבי. אצל ר' יצחק ור' נתן וטל ידיהם:

בחדא כתב לקדושת חנניא. היה משביחו ומזהירו שיחזור בו מחמת קדושתו וחסידותו:

ובחדא כתב גדיים נעשו תישים. ולא תאמר שלא הנחת כמותך בא''י. ובחדא כתב וכו'. להראות לו אח''כ אם לא יקבל דבריהן:

ונחוניין. נחוניא שהיה ראש הגולה בימיו יהיה זורק:

ואוקרון. כיבדם להשלוחים וכן בשניה וכשקרא אגרת השלישו' רצה לבזות אותם ואמרו לו שוב אין אתה יכול לבזות אותנו שכבר נתפרס' מהכבוד שכיבדתנו:

וקרא באורייתא אלה הם מועדי חנניה וא''ל מועדי ה' כתיב אמר לון גבן אצלינו כך הוא כתוב אבל אצליכם אינם אלא מועדי חנניה מאחר שהוא מעבר שנים בח''ל ואינם מוסכמים מהשם:

אזל. חנניה וקבל עליה דרבי לפני ר''י בן בתירא שהיה בנציבין:

אחריהם אחריהם. ראוי לילך ויפה כתב לך שאין ראוי לקבוע שנים בח''ל:

א''ל. וכי לית אנא ידע למי הנחתי שם שאינן חכמים כמותי ומי מודיעני שהן חכמים ויודעים לחשב תקופות ומזלות כמוני ועליהם להביא ראיה שיודעים הן:

מכיון. השיב לו ר''י בן בתירא מכיון דאת אמר שאינם יודעים נחשב ישמעון לך אדרבא מכיון שהם אומרים שיודעים לחשב כמותך להם ישמעון שאין לחשוב ולקבוע בח''ל אלא א''כ נודע לו שבודאי אין כמותו שם:

קם. חנניה א''נ ר''י ב''ב ורכב סוסיא להודיע להגולה זמן קביעות המועדות ע''פ חשבון ארץ ישראל:

הן דמטא מטא. במקום שהיה יכול להגיע הגיע ובמקום שלא הגיע עדין הן נוהגין בקילקול שעושין ע''פ קביעות ח''ל:

כְּתִיב אֶל יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵן עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. כְּתִיב הֶֽחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף. וְאַתָּ מַר הָכֵין. רִבִּי בְרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבָּנִן. הֶחָרָשׁ אֶ֔לֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶ֔לֶף. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כּוּלְּהוֹן אֶלֶף. רִבִּי בְרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי. אֵילּוּ הַחַבֵירִים. וְרַבָּנִן אָֽמְרִין. אֵילּוּ הַבּוּלְבוֹטִין.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

כתיב ואל יתר זקני הגולה. ודריש יתר מלשון חשיבות הוא שאמר הקב''ה חביבין עלי ביותר זקני הגולה ואעפ''כ ביותר הוא שחביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרי גדולה שבח''ל:

כתיב החרש והמסגר אלף ואת אמר הכן. כלומר דפריך על הא דדריש חביבה כת קטנה שבא''י וכו' הא זקני הגולה חשיבי טפי כדדריש בגיטין דף פ''ח חרש בשעה שפותחין בדברי תורה הכל נעשו כחרשין ומסגר כיון שסוגרין שוב אין פותחין ואמרי' שם צדקה עשה הקב''ה שהגלה גלות צדקיה ועדיין גליות יכניה קיימת שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה מהם היו אלמא זקני הגולה חשובים ביותר:

אילו החבירים. שכלם חכמים היו:

אילו הבולווטין. השרים והחשובים ולרבנן לא קשיא מידי שלא היו חכמים כל כך:

רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כַּד הֲוָה מְקַבְּל שַׂהֲדַייָא בְעֵינֵי טָב הֲוָה אֲמַר לוֹן. הֱיוּ יָֽדְעִין כַּמָּה עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּיכֶם. כַּמָּה שְׂכַר בָּתִּים יוֹצֵא מִפִּיכֶם. אָמַר רִבִּי אֲבוּנָא. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ בְדִיּנֵי נְפָשׁוֹת. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בִסְקִילָה. נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וּבָא עָלֶיהָ אֵינוֹ בִסְקִילָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּ֘מֵ֥ר עָלָֽי. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ אֵין הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין. וְאִם לָאו הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

כד הוה מקבל. עדים שראו את החדש בעין טב שהיה שם בית הוועד לקבל עדות החדש ולקדשו:

הוו יודעין. ותזהרו מלהעיד שקר שכמה עדות יוצא מפיכם שעל ידי עדות שלכם אתם גורמין להלקות לאותם המחללין ועושין מלאכה באלו המועדות שנקבעים על פיכם:

כמה שכר בתים יוצא מפיכם. שאף הן תלוין בקביעות החדש אם מלא אם חסר והשוכר ששכר לחדש מפסיד היום שחסר:

ואין כיני. אם באנו לדקדק כן יש לנו לומר דאפי' בדיני נפשות על פי עדותן הן תלוין דבת שלש שנים ויום א' הבא עליה והיא מאורסה הרי זה בסקילה שראויה לביאה היא ואם נמלכו בית דין לעבר החדש עדיין אינה בת ביא' ואינו חייב מיתה ועכשיו כשהעדים מעידים שראו את החדש אין הבית דין יכולים לעברו ונמצא זה נסקל על ידן:

אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ודריש לה שהקב''ה מסכים עם הב''ד של מטה שאם היא בת ג' ויום אחד כשהיא נבעלת אין הבתולי' חוזרין ואם נמלכו הב''ד לעבר השנה או החדש כדלעיל הבתולין חוזרין אצלה לאחר שנבעלה דאכתי לא הויא בת ג' שנים ויום אחד ולמדך הכתוב שאף הטבע מסכמת עמהן על פי גזרתו יתעלה ב''ה:

סְמִיכַת הַזְּקֵנִים וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִּשְׁלשָׁה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְסָֽמְכוּ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחֵר הֲרֵי שְׁלֹשָׂה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. וְסָֽמְכוּ שְׁנַיִם. זִקְנֵי שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. זְקֵינֶיךָ שְׁנַיִם. וְשׁפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי חֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. זְקֵינֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחֵר הֲרֵי שְׁלֹשָׂה. אָמַר רִבִּי. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרוּפָה דְּלָא דְרִישׁ וְיָֽצְאוּ. וְנִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּסְמִיכָה דְּלָא דְרִישׁ וְסָֽמְכוּ. אִין תֵּימַר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרוּפָה כְמוֹ דוּ דָרַשׁ וְסָֽמְכוּ יֵדְרוֹשׁ וְיָֽצְאוּ. אַשְׁכַּח תֵּימַר. וְיָֽצְאוּ שְׁנַיִם. זְקֵינֶיךָ שְׁנַיִם. וְשֹׁפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן זְקֵינֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ. זְקֵינֶיךָ שֶׁהֵן שׁוֹפְטֶיךָ. תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זְקֵינֶיךָ. זֶה בֵית דִּין הַגָּדוֹל. וְשֹׁפְטֶיךָ. זֶה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

מה טעמיה דרבי שמעון וסמכו זקני שנים. גרסינן כדלקמן דלא דריש כלום מוסמכו:

ובעגלה ערופה מאי טעמיה דר' יהודה. צ''ל זקיניך שנים ושופטך שנים וכו' מאי טעמיה דרבי שמעון זקניך ושופטך שנים וכן הוא בפ' עגלה ערופה:

נראין דברי רבי יהודה בעריפה דלא דריש ויצאו. כלומר דעיקר הלימוד לר' יהוד' מזקניך שנים ושופטיך שנים ואין ב''ד שקול אבל ויצאו לא דריש כלל דלגופיה איצטריך שיהו יוצאין זקיניך ושופטיך ונראין דבריו דאכתי מייתר לן למידרש מזקניך ומשופטיך:

ונראין דברי ר''ש בסמיכה דלא דריש וסמכו. דנמי לגופיה איצטריך וא''כ לית לן למדרש כ''א מזקני שנים:

אין תימר נראין דברי ר' יהודה בערופה וכו'. כלומר דאי תימא דהיינו טעמא דר' יהודה בעריפה דדריש נמי מויצאו כי היכי דדריש התם וסמכו ורבי דקאמר נראין דבריו בזה היינו משום דמסתבר טעמיה דשפיר דרשינן הכא ויצאו דהוה ליה למיכתב ומדדו זקניך וגו' אבל בסמיכה נראין דברי ר''ש דלא דריש וסמכו משום דלאו מיותר הוא אם אתה אומר כן קשיא דאשכח תימר ויצאו שנים וכו' וא''כ שבעה מיבעי ליה לרבי יהודה אלא על כרחך דלא דריש רבי יהודה הכא ויצאו כמו דלא דריש רבי שמעון התם וסמכו ולפיכך הוא דקאמר נראין דבריו בעריפה:

זקניך שהן שופטיך. המיוחדים שבשופטיך והם סנהדרי גדולה:

ושופטיך זה מלך. כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וכ''ג דכתיב ובאת אל הכהן ואל השופט:

תַּנֵּי הַסְּמִיכוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. לֹא סְמִיכָה הִיא סְמִיכוֹת. תַּמָּן קְרֵיי לִמְנוּייָה סְמִיכוּתָא.

Traduction

On a enseigné: l’imposition des mains a lieu par devant 3 juges. Mais n’est-ce pas dit dans la Mishna? (Qu’ajoute-t-on ici)? C’est pour dire que l’on nomme ainsi l’ordinaire (41)Graetz, ibid., t. 4, p. 487..

Pnei Moshe non traduit

לא סמיכה היא סמיכות. ומאי מחדש תנא דברייתא וקאמר דעל המינוי הדיינות קאמר דג''כ בג' הוא וכמה דתמן קורין למנוייה סמיכותא:

Sanhedrine

Daf 6b

אָמַר רִבִּי בָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָל אֶחָד וְאֶחָד מְמַנֶּה אֶת תַּלְמִידָיו. כְּגוֹן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מִינֶּה אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה אֶת רִבִּי מֵאִיר וְאֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר. יֵשֵׁב רִבִּי מֵאִיר תְּחִילָּה. 6b נִתְכַּרְכְּמוּ פְנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. דַּייֶךָ שֶׁאֲנִי וּבוֹרְאֲךָ מַכִּירִין כּוֹחֲךָ. חָֽזְרוּ וְחִלְקוּ כָבוֹד לַבַּיִת הַזֶּה. אָֽמְרוּ. בֵּית דִּין שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַנָּשִׂיא אֵין מִינּוּיוֹ מִינּוּי וְנָשִׂיא שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת בֵּית דִּין מִינּוּיוֹ מִינּוּי. חָֽזְרוּ וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ בֵית דֵּין מְמַנִּין אֶלָּא מִדַּעַת הַנָּשִׂיא וְשֶׁלֹּא יְהֵא הַנָּשִׂיא מְמַנֶּה אֶלָּא מִדַּעַת בֵּית דִּין.

Traduction

R. Aba dit: en principe, chacun ordinait lui-même ses disciples au grade de docteur. Ainsi, R. Yohanan b. Zaccaï nomma comme tels R. Eliézer et R. Yona; à son tour, celui-ci nomma R. aqiba, lequel institua R. Meir et R. Simon. Le maître dit alors: ''que R. Meir siège d’abord''. Sur quoi, R. Simon (se supposant négligé) rougit; mais R. aqiba lui dit: Puisqu’il est d’être apprécié par moi et ton Créateur (la prééminence n’est due à R. Meir qu’à cause de son grand âge). Plus tard, on renonça aux ordinations directes, et le Nassi (exilarque) fut autorisé à accorder les honneurs du doctorat. On dit: le tribunal qui a conféré ce titre sans le consentement du Nassi n’a pas accompli une nomination valable, mais à l’inverse, si le Nassi a nommé quelqu’un sans le consentement du tribunal, la nomination reste valable. Finalement, il a été décidé que ni le tribunal, ni le Nassi, ne conféreraient les titres sans le consentement réciproque.

Pnei Moshe non traduit

נתכרכמו פניו של ר''ש. שהיה סובר שאינו חושב אותו לכלום וא''ל לאו משום זה דייך שאני ובוראיך מכירין כוחך וכלומר מכיר אני בך שכחך גדול הוא ור''מ שהוא יותר זקן ממך אמרתי שישב בתחלה:

לבית הזה. לבית הנשיא ואמרו בתחלה שהנשיא אפי' לדעת ב''ד אינו צריך חזרו והתקינו שלא יהיו סומכין זה בלא זה:

תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי חֲלִיצָה. בְּמוֹתָב פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי חָֽלְצָה פְלָנִית בַּת פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. דְּקָֽרְבַת לְקַדְמָנָא וְשָׁרַת סְיֵנֵיהּ מֵעִילוֹי רִיגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרָקַת קַדְמָנָא רוֹקָא דְמִתְחֲזֵי לָנָא עַל אַרְעָא וְאָֽמְרָת כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יִבְנֶה֭ אֶת בֵּ֥ית אָחִֽיו.

Traduction

On a enseigné comment on rédigeait en principe les actes de refus du lévirat (42)J., (Moed Qatan 3, 3).: ''Dans tel et tel endroit, une telle, fille d’un tel, a refusé le lévirat à un tel, fils de tel, en notre présence, car elle s’est présentée devant nous, a délié son soulier de son pied droit, a craché devant nous à terre d’une façon visible, en disant (Dt 25, 9): Qu’ainsi il soit fait à l’homme qui ne rebâtit pas la maison de son frère''. On a enseigné que le refus du mariage était rédigé en principe comme suit: ''A telle et telle place, une telle, fille d’un tel, a refusé un tel, fils d’un tel, en notre présence, en disant: je n’en veux pas, il ne m’intéresse pas, je n’ai pas le désir d’être épousée par lui''. – (43)Suivent 3 passages traduit, en (Maasser Sheni 4, 3), en (Megila 4, 4), le 3e ci-dessus, 1 fin..

תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי מֵיאוּנִין. בְּמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִיאֲנָה פְלָנִית בַּת פְלוֹנִי בִפְלוֹנִי בַר פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. לָא רְעִינָא בֵיהּ לָא שְׁוִייהֲנָא לֵיהּ לָא צְבִינָא לְהִתְנַסְּבָא לֵיהּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תני בראשונה וכו'. איידי דקאמר בראשונה חשיב נמי להני שהיו נוהגין בראשונה ולפרושי חליצה ומיאונין דמתני':

לא שוהיינא ליה. איני יכול לשהות עמו:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי לָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו הוּא. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר נֶאֱמַר טַעֲמָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו. הגי' נשתבשה בכאן ונתחלפה וה''ג בפ''ד ממעשר שני הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס את הכל מעשר שני שפדייו יותר על דמיו לא תפס את הכל מה בין הקדש מה בין מעשר שני א''ר אימי שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדשו. והלכך מה שהוסיף יותר על דמיו מדעתו עשה ולאו הקדש טעות הוא:

ר' זעירא בעי קומי ר' אימי נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי. מהו:

א''ל לכשיבדוק. כלומר אם בדקוהו הולכין אחר דבריו אבל מסתמא אמרינן מרבה בהקדישו הוא:

ר' יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו ברם כמ''ד כנכסיו הוא מה בין מעשר שני. כלומר הניחא למ''ד מעשר שני ממון גבוה הוא ואיכא למימר דאדעתא דהכי לא הוסיף בפדיונו הוא שיהא חל מעשר שני עליו על היותר וטעות הוא אלא למ''ד כנכסיו הוא א''כ מאי איכפת ליה שהרי דין נכסיו עליהן ונימא דהכל לשם פדיון מעשר שני מדעתו הוא דנתן:

א''ר יוסי לא כן כבר איתמר טעמא שכן אדם מצוי להרבות בהקדשו. הא כבר אמרו הטעם דמרבה אדם בהקדישו אבל אין דרכו של אדם להיות מרבה בפדיון מעשר שני להוסיף לו טורח בעלייותיו לירושלים:

רִבִּי זֵירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. נִבְדַּק אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר. לֹא נִתְכַּווַנְתִּי. אָמַר לֵיהּ. לְכִי בָדַק.

Traduction

vide

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְהֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי לָא. שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר אַתְּ אָמַרְתָּ טַעֲמָא. שֶׁאָדָם מָצוּי לִהַרְבּוֹת בְּהֶקְדֵּישׁוֹ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

א''ר יוחנן הקדש פדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו פדוי מה בין הקדש ומה בין מעשר שני אמר רבי הילא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין. בהקדש הגזבר תובעו ליתן החומש ולא הוי יאוש אבל במעשר שני אם לא יתן החומש בשעת פדיונו מי יתבענו ולפיכך התקינו חכמים שלא יהיה פדוי כלל עד שיתן גם החומש:

ר' יונה בעי כמ''ד אינו כנכסיו ברם כנכסיו הוא מה בין הקדש ומה בין מעשר שני. דבשלמא אי אמרינן ממון גבוה אתי לאשתמוטי מן החומש אלא למ''ד ממונו הוא מאי איכפת ליה:

אמר ר' יוסי ולא כבר איתמר טעמא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין. וכלומר דאפ''ה הואיל ואין לו תובעין במעשר שני חיישינן שמא יתיאש מליתן החומש. ע''כ הגירסא התם ונכונה היא:

תַּנֵּי. הַהֶקְדֵּישׁוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. הָדָא דְתֵימַר בְּמַקְדִּישׁ גּוף הַשָּׂדֶה. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא עֲרָכִים הַמִּיטַּלְטְלִין בִּג'. וְכִי יֵשׁ עֲרָכִים שׁאֵין מִיטַּלְטְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָאוֹמֵר. עֶרְכִּי עָלַי. וּבָא לְסַדְּרוֹ מִקַּרְקַע. שָׁמִין לוֹ בַעֲשָׂרָה. מִמִּטַּלְטְלִין בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי. אֵינוֹ כָאוֹמֵר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. לִכְשֶׁיַּעֲשִׁיר נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תני ההקדשות בג'. פיסקא דמתני' היא ובעיא דלקמן אסיפא קאי וה''ג במגילה פ' הקורא עומד ובקרקעות תשעה וכהן עד כדון במקדיש גופה של שדה אמר דמי שדי עלי. והיא הגי' נכונה וכאן נשתבשה אגב שיטפא דלקמן. וכלומר עד כאן שמענו דבקרקעו' תשעה וכהן במקדיש גופה של שדה לבדק הבית שצריך להעריך אותה תשעה וכהן אבל אם אמר דמי שדי עלי מהו אם הוי כערכין המטלטלין שהרי דמים הקדיש או הקדיש קרקע:

נישמעינה וכו' וכי יש ערכין שאינן מטלטלין. כלומר מדקאמר המטלטלין משמע דיש ערכין שאינן מטלטלין ומאי נינהו אי קרקעות הא תני להו בהדיא הכי ה''ל למיתני ערכין של מטלטלין:

ר' יעקב וכו'. ה''ק האומר ערכי עלי ובא הגזבר לסדרו ממה לגבות ממנו אם גובין מקרקע שמין וכו'. האומר. מעתה האומר ערכי עלי וכי אינו הוא כאומר דמי שדי עלי וכלומר דמאי שנא אם אומר ערכי עלי או דמי ערך שדי עלי שהדין שוה בשניהן אם בא לגבות ממטלטלין בשלשה ומקרקעות בעשרה:

אבל אם אמר וכו'. דוקא באומר דמי שדי עלי אבל האומר הרי עלי מנה להקדש שמין לו לגבות ממנו הסך שהקדיש בשלשה:

לכשיעשיר נידון בהשג יד. כלומר אם אין לו ממה לשלם ממתינין לו לכשיעשיר ועכשיו הוא כנידון בהשג יד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source