Sanhedrine
Daf 57a
משנה: הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר כָּךְ אָֽמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה אֲפִלּוּ כִּווֵן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן ובוֹעֲלָהּ. הָא כָל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ׃
Traduction
Celui qui prophétise au nom d’une divinité païenne, quoiqu’il parle conformément à la loi, déclarant impur ce qui l’est et pur ce qui l’est, est condamné. Celui qui commet un adultère avec une femme mariée, même avant la cohabitation de celle-ci avec son mari, est condamné à être étranglé. Celui qui comment un adultère avec une femme mariée qui est la fille d’un cohen est aussi condamné à être étranglé, quoique cette femme soit condamnée à être brûlée. Enfin les témoins qui ont voulu faire condamner cette fille d’un cohen et un autre individu, en faisant contre eux une fausse déposition, et qui sont démentis (convaincus de faux), sont condamnés à subir le genre de mort auquel ils ont voulu faire condamner l’individu (353)Ils seront étranglés, et non condamnés à être brûlés, quoique leur témoignage eût pu faire condamner la fille du cohen à ce genre de mort..
Pnei Moshe non traduit
מתני'. לרשות הבעל. כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך תו לא קרינן בה בית אביה:
57a וְהַמְווַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא. כְּעִידוֹ הַחוֹזֶה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֶה אֲמַצְיָה כֹהֵן בֵּיתאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פִּיתְפּוּתֵי בֵצִים הָיוּ שָׁם. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה יְהוּנָתָן בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׂה.
Traduction
'' Celui qui n’écoute pas le prophète'', comme fit le compagnon de Michée (346)Selon l'avis du commentaire, ce passage est complété à l'aide de la Tossefta, ch. 14 fin., dont il est dit (2R 20, 8): Un individu de la race des prophètes dit à son prochain: par la parole de Dieu, etc., frappe-moi donc, et il le frappa. '' Ou enfin le prophète qui agit contrairement à sa propre prophétie'', tel qu’Ido le voyant, qu’un faux prophète ramena chez lui pour le repas. Ce faux prophète, dit R. Samuel b. R. Isaac, était Amazia, le pontife de Bet-El. R. Yossé dit: une telle supposition est un bris d’œufs (parole sans goût); selon lui, c’était Jonathan fils de Gerson fils de Menassé (347)''J., (Berakhot 9, 3); B., Baba Batra 119.''.
Pnei Moshe non traduit
והמוותר על דברי הנביא. חסר כאן וצ''ל כמו שהוא בתוספתא שלהי פ' י''ד והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וגו' ומייתי. לה לקמן ונביא שעבר על דברי עצמו כעידו החוזה שהחזירו הנביא שקר לאכול בביתו כדמייתי קראי לקמן:
זה אמציה כהן בית אל. זה הנביא שקר אמציה היה:
ור' יוסי. ס''ל זה יהונתן בן גרשום ואגב מייתי ליה מיניה הכא וכדגריס בברכות פ' הרואה:
פיתפותי בצים. כמו פצים מלשון הפצירה פים כלומר שהיה הנביא שקר הזה מפתה אותו ומפצירו בדברים הרבה עד שנתרצה לילך ולאכול עמו:
אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא דָוִד וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר לוֹ. אַתָּה בֶּן בְּנוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ צַדִּיק וְאַתְּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבִי אַבָּא. מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. אָמַר לוֹ. חַס וְשָׁלוֹם לֹא אָמַר לָךְ כֵּן אֶלָּא מְכוֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה לָךְ וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבִּרְיוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהָיָה הַמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו מִינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הָדָא הִא דִכְתִיב וּשְׁבוּאֵל בֶּן גֵּֽרְשׁ֣וֹם בֶּן מנשׁה נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת׃ שְׁבוּאֵל שֶׁשָּׁב אֶל אֵל בְּכָל כּוֹחוֹ. נָגִי֭ד עַל הָאוֹצָרוֹת. שֶׁמִּינֵהוּ קוֹמֵס תֵּיסַווְרִין עַל הָאוֹצָרוֹת.
Traduction
On trouve que lorsque David vint et le trouva se livrant à l’idolâtrie, il lui dit: -Quoi, toi le petit fils d’un tel juste (Menassé), tu te livres à l’idolâtrie! Jonathan lui répondit: par tradition de mon grand-père, je sais qu’il faut plutôt se livrer à un culte étranger que de demander l’aumône. -Loin de là, s’écria David, ce n’est pas ce que Menassé a voulu dire, mais ceci: livre-toi à un travail qui t’est étranger (vil), plutôt que de demander l’aumône (348)Schuhl, Sentences, p. 351.. Lorsque David vit combien Jonathan aimait l’argent, il le préposa à la garde des biens (comes tresorarius) du Temple, comme il est dit (1Ch 26, 24): Sabuel fils de Gerson fils de Menassé était préposé aux trésors; or, le mot Sabuel veut dire qu’il est retourné vers Dieu (349)Ou CHAV EL décomposition par jeu de mots du nom Sabuel. de toutes ses forces, comme préposé aux trésors, ayant reçu le titre de comes tresorarius.
Pnei Moshe non traduit
את מוצא וכו'. ביהונתן בן גרשום דריש לה איידי דאיירי ביה:
קומיס תיסוורין. ראש ונגיד על האוצרות:
חֲבֵרַייָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. כּוּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהֶאֱרִיךְ יָמִים. אֲמַר לוֹן. עַל שֶׁהָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. וּמָה הָֽיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. הֲוָה בַּר נַשׁ מַייְתֵי לֵיהּ תּוֹר אוֹ אִימֵּר אוֹ גְדִי לַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲמַר לֵיהּ. פַּייְסֵיהּ עָלַי. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. וְכִי מַה מוֹעִילָה לָךְ. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה וְלֹא מֵטִיבָה וְלֹא מְרֵיעָה. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. הֵיךְ נַעֲבִיד. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. אַיזִל וְאַייְתִי לִי חַד פִּינַךְ דְּסוֹלֶת וְעֶשֶׂר בֵּיעִין עֲלוֹי וַנָּא מְפַייֵס לֵיהּ עֲלָךְ. כֵּיוָן דַּהֲוָה אֲזַל הֲוָה אֲכִיל לוֹן. אֲתַא חַד בַּר פַּחִין וַאֲמַר לֵיהּ כֵּן. אָמַר לְיהּ. אִם אֵינָהּ מוֹעִילָה כְלוּם מִפְּנֵי מָה אַתְּ עֲבִיד הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין חַיָּי.
Traduction
Les compagnons demandèrent devant R. Samuel b. Nahman (350)Midrash, Hazith, sur (Ct 2, 5).: comment se fait-il que ce Jonathan, quoique prêtre d’une idole, ait vécu si longtemps (sous les règnes de David, de Salomon et au-delà)? C’est, fut-il répondu, parce qu’il se montra avare dans son culte rendu à l’idole. En quoi son avarice se révélait-elle? Si quelqu’un lui apportait un bœuf, ou un agneau, ou un chevreau en sacrifice à l’idole, lui demandant d’obtenir en sa faveur l’intercession de l’idole, le prêtre répondait: à quoi bon? Que peut-elle te servir? Elle ne mange, ni boit, ne fait ni bien, ni mal. A l’intercédant qui demandait alors ce qu’il y avait à faire, il disait: Va et apporte-moi une écuelle, de farine, en y ajoutant dix œufs; et je te rendrai l’idole favorable. Aussitôt que l’auteur de cette offrande était parti, le prêtre la mangeait. A un personnage qui survint un autre jour, le prêtre répondit de même. -Si elle ne sert à rien, observa le premier, pourquoi agis-tu ainsi? (Pourquoi la petite offrande)? -Je la sollicite, répondit le prêtre, pour subvenir à mon existence.
Pnei Moshe non traduit
כומר לע''ז והאריך ימים. כל כך שאכתי בימי שלמה היה ויותר כדלקמן:
חד פינך. קערה אחת של סולת:
אתא חד בר פחין. בא עוד פגום ריק אחד ואמר לו כמו כן:
מְתִיבִין לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהָא כְתִיב עַד י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ. אֲמַר לוֹן כֵּיוָן שֶׁמֵּת דָּוִד וְעָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחֱלִיף אֶת כָּל סֻנְקְלֵיטִין שֶׁלּוֹ חָזַר לְקִילְקוּלוֹ.
Traduction
Comment se fait-il, objecta-t-on à R. Samuel b. Nahman, que Jonathan soit resté prêtre jusqu’au jour où les captif du pays furent emmenés (Jg 18, 30), puisque sous David il était revenu au Judaïsme? R. Samuel b. Nahman, leur répondit: lorsque David mourut et que Salomon remplaça son chef de conseil, sugclhto'', celui-ci retourna à son aberration première (à l’idolâtrie).
Pnei Moshe non traduit
עד יום גלות הארץ. היה כומר לע''ז והרי חזר בימי דוד:
סנקליטין. הממונים והשרים:
וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ. כַּחֲבֵירוֹ שֶׁלְּמִיכָה. הָדָא הִיא דִּכְתִיב וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁב֭ בְּבֵֽית אֵ֑ל וַיָּבֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר ל֣וֹ אֶת כָּל הַמַּֽעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר עָשָׂה֩ אִישׁ הָֽאֱלֹהִ֨ים וגו'. וַיֹּאמֶר לָהֶם אֲבִיהֶ֔ם אֵי זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וגו'. וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ לִי֭ אֶת הַֽחֲמ֑וֹר וגו'. וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֙מְצָאֵ֔הוּ יוֹשֵׁב תַּ֣חַת הָֽאֵלָ֑ה וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּיְ֑תָה וֶֽאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב וגו' עד וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם אֲנִ֣י נָבִיא֘ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר יְי לֵאמֹ֗ר וגו' עַד וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם כִּיחֵשׁ לוֹ׃ מָה הוּא כִּיחֵשׁ לוֹ. שִׁיקֵּר בֵּיהּ. וַיְהִ֕י הֵ֥ם יוֹשְׁבִ֖ים עַל הַשֻּׁלְחָ֑ן וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר יְי אֶל הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃ אֲשֶׁר הוּשָׁב אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר הֶשִׁיבוֹ. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֵר. וּמַה אִם מִי שֶׁהֶאֱכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם שֶׁקֶר זָכָה שֶׁנִּתְייָחֵד עָלָיו הַדִּיבֵּר. הַמַּאֲכִיל אֶת חֲבֵירוֹ לֶחֶם אֱמֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Traduction
Ou enfin le prophète qui agit contrairement à sa propre prophétie'', comme fit Ido le voyant, puisqu’il est écrit (1R 13, 11-18): il y avait un certain vieux prophète qui demeurait à Bet-El, à qui son fils vint raconter toutes les choses que l’homme de Dieu avait faites ce jour là à Bet-El… Et leur père leur dit: par quel chemin s’en est-il allé; or, ses enfants avaient vu le chemin par lequel l’homme de Dieu qui était venu de Juda s’en était allé. Et il dit à ses fils: Sellez-moi mon âne, et ils le sellèrent, puis il monta dessus. Et il s’en alla après l’homme de Dieu; il le trouva assis sous un chêne, et il lui dit: -Es-tu l’homme de Dieu venu de Juda? Et il lui répondit: -oui, c’est moi. Alors il lui dit: -viens avec moi à la maison, manger du pain. Mais l’homme répondit: -Je ne puis retourner avec toi… Et il lui dit: -moi aussi je suis prophète comme toi, et un ange m’a parlé au nom de l’Eternel, me disant: Ramène-le avec toi dans ta maison, qu’il mange du pain et boive de l’eau. Mais il mentait. En quoi mentait-il? La prétendue intervention divine était mensongère. Il est dit ensuite (ibid.): Comme ils étaient assis à table, la parole de l’Eternel s’adressa au prophète qu’il ramena. Or, il n’est pas dit ''qui a été ramené'', mais ''qu’il ramena''; on peut en tirer une déduction par a fortiori: Si celui qui a fait manger son prochain par mensonge a un mérite tel, que la Divinité a daigné lui parler; à plus forte raison est méritoire celui qui donne à manger à son prochain par principe de vérité (en vue du bien).
Pnei Moshe non traduit
ונביא שעבר על דברי עצמו. עידו החוזה צ''ל כדלעיל והשתא מייתי ליה במה שעבר כדכתיבי קראי:
לחם אמת. כלומר כוונתו לשם שמים ולגמול עמו חסד ואמת:
כָּתוּב וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְי וגו'. וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא שָׁמַ֨עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְי הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָֽאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֨לֶךְ֙ מֵאִתּוֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָֽאַרְיֵה֭ וַיַּכֵּֽהוּ׃ וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ וגו'. וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּֽעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּֽאֲפֵר֭ עַל עֵינָֽיו׃ וַיְהִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ עוֹבֵר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל הַמֶּ֑לֶךְ וגו'. וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וגו'. וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֙סַר֙ אֶת הָ֣אֲפֵ֔ר מֵֽעֲלֵ֖ עֵינָי֑ו וגו'. וַיֹּ֣אמֶר לוֹ כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְי יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י מִיָּד֑ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ וְכָתוּב וַיִּגַּ֞שׁ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים וַיֹּאמֶר֘ כֹּֽה אָמַ֣ר יְי. וְלָמָּה וַיֹּאמֶר֘ וַיֹּ֜אמֶר שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא בָאֲמִירָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ. אִם בָּא בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם תַּחַת יָֽדְךָ אַל תָּחוֹס עָלָיו וְאַל תַּחְמוֹל עָלָיו. וּבָאֲמִירָה הַשְּׁנִייָה אָמַר לוּ יַ֛עַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְ֥תָּ אֶֽת אִֽישׁ חֶרְמִ֖י וגו'. כַּמָּה מְצוּדוֹת וַחֲרָמִים עָשִׂיתִי לוֹ עַד שֶׁמָּסַרְתִּיו תַּחַת יָֽדְךָ וְשִׁלַּחְתּוֹ וְהָלַךְ בְּשָׁלוֹם. לְפִיכָךְ וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּֽצְאוּ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה לֹא מֵת מִכּוּלָּם אֶלָּא אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. וְהָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֨שֶׁת֙ לְתוּמּוֹ וַיַּךְ אֶת מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְייָן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפוֹךְ יָדְךָ֛ וְהֽוֹצִיאֵינִי מִן הַמַּֽחֲנֶה֭ כִּ֥י הָֽחֳלֵֽיתִי׃ מָה אֲנִי מְקַייֵם וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ רִבִּי יוּחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אוֹתָהּ הַטִּיפָּה שֶׁיָּצָאת מֵאוֹתוֹ צַדִּיק כִּיפְּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Quant au compagnon de Michée, il est dit (ibid., 20, 35-42): ''Un homme de la race des prophètes dit à son prochain: par la parole de Dieu, etc. Il lui répondit: parce que tu n’as pas écouté la voix de l’Eternel, tu vas te retirer de moi, et un lion te tuera. Quand il se fut séparé d’avec lui, un lion le trouva et le tua. Puis il trouva un autre homme et lui dit: frappe-moi; cet homme le frappa, et le blessa. Après cela, le prophète s’en alla et s’arrêta, attendant le roi sur le chemin et se déguisa, ayant un bandeau sur les yeux. Comme le roi passait, il cria vers le roi et dit: Ton serviteur était allé au milieu du combat;puis quelqu’un se retirant m’a amené un homme et m’a dit de le garder… Il est arrivé comme ton serviteur faisait des affaires, çà et là, cet homme ne s’est point trouvé, et le roi d’Israël dit: telle est ta condamnation; tu l’as décidé. Alors cet homme enleva vite le bandeau de ses yeux, et le roi d’Israël reconnut qu’il était d’entre les prophètes. Et le prophète lui dit: Ainsi a dit l’Eternel: parce que tu as laissé aller d’entre tes mains l’homme que j’avais condamné à l’interdit, ta vie répondra pour la sienne, et ton peuple pour son peuple''. Auparavant, il est dit (ibid. 20): ''Alors l’homme de Dieu vint, et parla au roi d’Israël, et dit: Ainsi a dit l’Eternel, parce que les Syriens ont dit que l’Eternel est le Dieu des montagnes, non des vallées, je livrerai entre tes mains toute cette grande multitude, et vous saurez que je suis Dieu''. Au commencement, il y a deux fois l’expression et dit; la première semble dire à Achab, si Ben-Hadad tombe sous sa main, de ne pas l’épargner (351)Midrash Rabba sur (Qo 1, 13)., ni d’en avoir pitié; la seconde expression se réfère aux mots ''parce que tu as laissé partir l’homme que j’avais mis en anathème, etc.''; je lui a dressé des embûches et des interdits pour te le livrer (352)Même Midrash sur (Lv 26)., et tu le laisses aller en paix. Aussi, ''ta vie répondra pour la sienne et ton peuple pour son peuple''. On trouve que lorsque Israël livra alors combat, seul le roi Achab mourut entre tous, comme il est écrit (ibid. 22, 34): Alors quelqu’un tira de l’arc de toute sa force et frappa le roi d’Israël entre les jointures de la cuirasse. Et le roi dit à son cocher: détourne-toi et mène-moi hors du camp, car on m’a fort blessé. Comment fut réalisée l’expression ''et ton peuple pour son peuple''? R. Yohanan au nom de R. Simon b. Yohaï répond: la goutte de sang versée par ce juste (et le prophète blessé par l’homme qui le frappa) servit d’expiation pour tout Israël.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ואיש אחד וגו'. השתא מייתי ליה קראי דחבירו של מיכה:
וכתיב ויגש איש האלהים. לעיל מיניה כתיב כשהלך אחאב להלחם עם בן הדד אפקה ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארס אלהי הרים ה' וגו' ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים:
אלא באמירה הראשונה וכו'. כלומר אותו הנביא שאמר לו בראשונה אם בא הדד מלך ארם תחת ידך וכו' הוא הנביא בעצמו שאמר לו אח''כ יען שלחת את איש חרמי מיד וגו' ואני הזהרתיך בתחלה על זה:
מה אני מקיים ועמך תחת עמו. והלא לא מת אלא אחאב לבדו:
אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק. הנביא כדכתיב לעיל ויכהו האיש הכה ופצוע כיפרה על כל ישראל:
Sanhedrine
Daf 57b
הלכה: וְהַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר. יָצָא לִידוֹן בֵּין בְּאוֹת בֵּין בְּמוֹפֶת בֵּין בָּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. אֶלָּא שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין שֶׁנִּתְכַּווֵן לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף 57b בֵּין שֶׁלֹּא נִתְכַּווֵן לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. וְדִבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת דִּבְרֵי חֲכָמִים סוֹקְלִין אוֹתוֹ ודִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן יָבִין לֵיהּ פיונטייה.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit (354)Cette déduction se retrouve plus explicite ci-après, en (Makot 1, 1) commencement.: les défenses qui précèdent rentrent toutes dans la catégorie du 8e commandement (Ex 20, 16): tu ne porteras pas contre ton prochain un faux témoignage seulement, comme une défense négative n’entraîne pas de peine capitale, on exclut de cette dernière règle le cas du prophète idolâtre (et il est passible de la peine de mort). Soit que le prophète ait donné un signe, soit qu’il ait accompli un miracle à l’appui de son assertion, qu’il s’agisse d’une incitation à l’idolâtrie, ou d’une modification dans un précepte quelconque de la Bible, il ne faut pas suivre le prophète mensonger (Dt 13, 3). Le prophète qui a pour but d’annuler une prescription biblique est coupable (355)Tossefta, à la fin de ce traité.; selon R. Simon, s’il prophétise pour maintenir une partie d’une loi et annuler le reste, il est absous. S’il s’agit de l’incitation à l’idolâtrie, soit que la prophétie ait en vue de détruire toute la croyance en Dieu, soit de détruire seulement une partie, ce prophète selon R. Simon, devra être étranglé; selon les autres docteurs, il sera lapidé; cependant pour tout autre précepte biblique que le prophète voudrait annuler, les docteurs sont aussi d’avis de le lapider, mais R. Simon dit de le punir en proportion de ses intentions (opinatio).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הכל היה בכלל לא תענה. וזה הנביא המתנבא לעקור דבר אחד מן התורה הרי הוא בכלל לא תענה ויצא מן הכלל הזה לידון שהרי בלאו דלא תענה אינו מתחייב מיתה לפיכך הוציאו הכתוב לדונו במיתה:
בין באות בין במופת. כלומר אפי' נתן לך אות ומופת אל תשמע לו לעבור על ד''ת כדכתיב כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות ומופת וגו' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא:
בין בע''ז בין בשאר כל המצות. דכתיב נלכה אחרי אלהים אחרים וגו' וכתיב להדיחך מעל הדרך וגו' לרבות שאר כל המצות:
אלא שעבודה זרה וכו'. בתוספתא שלהי מכילתין גרסינן הכי המתנבא לעקור. דבר מדברי התורה חייב ר' שמעון אומר אם נתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור ובע''ז קיימה היום ובטלה למחר חייב. וצריך לגרוס הכא ג''כ בענין זה אלא שעבודה זרה בין שנתכוין לעקור את כל הגוף בין שאין נתכוון לעקור את כל הגוף דברי ר''ש חונקון אותו ודברי חכמים סוקלין אותו דהא בע''ז אין חילוק בין עקר הכל ובין קיים מקצתה וביטל מקצתה כדקתני דלעולם בע''ז חייב לדברי הכל ואפי' קיימה היום ובטלה למחר ולא פליגי אלא באיזו מיתה דנין אותו וכדאמרי' הכא בריש פ' ד' מיתות דלר''ש בחנק לרבנן בסקילה:
אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו. דסברי אף בשאר מצות בסקילה:
ודברי ר''ש יהבין ליה פיונטייה. נותנין לו כפי מחשבתו ודרכו פנטסיא מלה יונית היא מחשבה וציור דבר. וכלומר רואין אם מחשבתו לעקור כל הדבר חייב ואם לבטל מקצת ולקיים מקצת פטור כדאמר בתוספתא וס''ל להאי ש''ס דדוקא אליבא דר''ש אמרו כן אבל לרבנן אפי' בשאר כל המצות לעולם חייב הוא:
וְהַנָּבִיא שֶׁנִּתְנַבֵּא בַּתְּחִילָּה. אִם נָתַן אוֹת וּמוֹפֵת שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׂוֹמְעִין לוֹ. שְׁנֵי נְבִיאִים שֶׁנְּתְנַבְּאוּ כְאַחַת. שְׁנֵי נְבִיאִים שֶׁנְּתְנַבְּאוּ בְכֶרֶךְ אֶחָד. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חַד אָמַר. צָרִיךְ לִיתֵּן אוֹת וּמוֹפֵת. וְחָרָנָה אָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן אוֹת וּמוֹפֵת. מְתִיב מָאן דָּאָמַר צָרִיךְ לְמָאן דָּאָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ. וְהָא כְתִיב וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל יְשַׁעְיָ֔הוּ מָ֣ה א֔וֹת. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן דּוּ עָסַק בִּתְחִיַית הַמֵּתִים. יְחַייֵנוּ מִיּוֹמָייִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵינוּ וְנִֽחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו׃
Traduction
– Lorsqu’un prophète énonce sa prophétie pour la première fois, s’il donne un signe ou une preuve à l’appui (ou démontrable à l’avenir), on l’écoute; sinon, on ne l’écoute pas. Lorsque deux prophètes énoncent le même fait simultanément, ou s’ils prophétisent dans la même localité, les avis de R. Isaac et de R. Oshia diffèrent à ce sujet d'après l’un, chaque prophète devra encore prouver sa déclaration; d’après l’autre, c’est inutile (en raison de la coïncidence des deux prophéties, on les croit sans preuve). -Mais, objecta le premier interlocuteur au second, n'est-il pas écrit (2R 20, 8) Ezéchias demanda à Isaïe de lui donner une preuve (de véracité de sa prophétie)? -Là c’est différent, répondit le second interlocuteur, Isaïe s’occupait de la question de résurrection des morts en parlant à Ezéchias (voilà pourquoi il dit prouver son dire), comme il est dit (Os 6, 2): Il nous rendra la vie dans deux jours; au troisième jour il nous rétablira, et nous vivrons en sa présence – (356)Suivent 2 phrases déjà traduites, la 1re en (Ketubot 4, 7) la 2e ci-dessus (7, 1)..
Pnei Moshe non traduit
והנביא שהתנבא בתחלה. נביא אחד שהתנבא איזה דבר אלא שבתחלתו הוא ואינו מוחזק עדיין בנביאות:
אם נתן אות או מופת שומעין לו. לאו אות ומופת ממש קאמר אלא כלומר אם היא מתנבא על דבר העתיד להיות אם יבאו דבריו שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הואיל ואינו מוחזק לנביא אינו צריך לשמוע לו מה שיאמנו דבריו:
שני נביאים שנתנבאו כאחת. על דבר אחד וכן שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד כלומר אפילו לאו ממש דבר אחד אלא שהן בכרך ובסדר אחד ונראין כעין דבר אחד והם מתנבאים בתחלה:
חד אמר צריך ליתן אות או מופת. ואע''פ ששנים הן הואיל ונבואתן בתחלה הוא דהויא:
אינו צריך ליתן אות או מופת. הואיל ושנים הן מסתמא לא משקרי:
והכתיב ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות. כי ירפא ה' לי הרי שמצינו ששאל חזקיהו מישעיהו לאות ומופת ואף על פי שישעיהו כבר מוחזק לנביא היה מ''מ הואיל ובתחלה אמר לו כי מת אתה ואח''כ כשהגיד לו נבואה השני' והוספתי על ימיך ביקש ממנו אות והחשיבוהו כנביא בתחלה ומי עדיפי שנים שאינן מוחזקין מישעיהו שהיה מוחזק לנביא אמת ואמאי אמרת שנים אינם צריכין לאות ומופת:
שנייא היא תמן. שהיה דבר גדול וממש דהוא עסק בנבואתו בתחיית המתים ועוד משום שא''ל ביום השלישי יעלה בית ה' ע''ש יחיינו מיומים וגו' ולפיכך היה חזקיה רוצה לראות היום איזה אות כדי להחזיק אמונתו בלבו מיד ולא שבשביל שלא האמין בנבואתו שאל ממנו אות:
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי. לֹא סוֹף דָּבָר לַחוּפָּה אֶלָּא אֲפִילוּ לַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוּפָּה. בְּעָיָא הָדָא מִילְּתָא. טְרִיקְלִין וְקָיְטוֹן. חוּפָּה וְקָיְטוֹן. נִכְנְסָה לִטְרִיקְלִין. לֵיי דֶא מִילָּא. לְיוֹרְשָׁהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְיוֹרְשָׁהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְהָפֵר נְדָרֶיהָ. מוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ. פְּרָט שֶׁמְּסָרוּהָ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל. שֶׁלֹּא תְהֵא בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר לחופה. אמתני' כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין קאי. וכן גרסי' להא בכתובות פ''ד הלכה ז' לאו דוקא שנכנסה לחופה ממש אלא אפילו לבית שהחופה בתוכו הרי היא ברשות הבעל כדמפרש ואזיל:
כעין הדא מילתא. צ''ל וכן גרסינן לה בכתובות. כעין מלאכה זו שעושין טרקלין וקיטון טרקלין הוא חדר הגדול שנכנסין ממנו לקיטון והוא החדר הקטן הפתוח לתוכו. ובלשון המשנה דמדות כקיטוניות פתוחות לטרקלין חופה וקיטון. כלומר והחופה היא בתוך הקיטון והיא נכנסה לטרקלין כבר היא ברשות הבעל כמו שנכנסה לחופה ממש:
ליידא מילה. לאיזה דבר היא ברשות הבעל והתם אמתני' קאי דקתני מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל ופליגי בה ואגב מייתי לה נמי הכא:
ליורשה. אם מתה יורש נדונייתה אבל לענין הפרת נדרים עדיין לאו ברשות הבעל היא:
להפר נדריה. וכדמפרש ר' זעירא:
מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. כלומר הא דקאמר להפר נדריה לאו שהבעל מפר נדריה דבהא מודה הוא שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה ובנדרים שהיו עליה מקודם בלאו הכי אינו מפר שאין הבעל מפר בקודמין אלא להפר נדריה דקאמר ר''ל היינו להוציא מרשות אביה שאין לאב בהפרתה נדריה עכשיו כלום דעד השתא היה האב מיפר לה בשותפות הארוס ומשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשות האב לגמרי:
קרא מסייע לר''ש בן לקיש. כדדרש בברייתא לקמיה וה''ה נמי לענין הפרת נדרים יצאת מרשות האב:
לזנות בית אביה. בנערה המאורסה כתיב:
פרט שמסרו וכו'. דהויא בחנק דתו לא קרינן בה בית אביה וא''כ בנדרים נמי הכי הוא דכתיב בנעוריה בית אביה ומשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שוב לא קרינן בה בית אביה ואינו יכול להפר נדריה:
כְּיוֹצֵא בָהֶם בִּשְׂרֵיפָה הִיא וָהֵן בִּשְׂרֵיפָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בִּסְקִילָה הִיא וָהֵן בִּסְקִילָה. כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּחֶנֶק הִיא וָהֵן בְּחֶנֶק.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
כיוצא בהן בשריפה. אעדים זוממין קאי דבעינן במיתה שהבועל כיוצא בהן ותוספתא היא בסוף מכילתין וכבר כתבתיה ופירשתיה בפ''ז הלכה א' ולפי גי' דהכא וע''ש:
הדרן עלך ואלו הן הנחנקין וכלא מסכת דסנהדרין בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source