אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. כְּאֵי זֶה חַבּוּרָה. כְּחַבּוּרַת שַׁבָּת כְּחַבּוּרַת נְזָקִין. אִין תֵּימַר כְּחַבּוּרַת שַׁבָּת. אֲפִילוּ לֹא חִיסֵּר. וְאִין תֵּימַר כְּחַבּוּרַת נְזָקִין. עַד שָׁעָה שֶׁיְּחַסֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באיזו חבורה. הוא מתחייב ולאיזה דין אנו מדמין:
כחבורת שבת. אנו מדמין או כחבורת נזיקין דאין תימר כחבורת שבת אפי' לא חיסר בו כלום מתחייב דקי''ל החובל בשבת חייב על החבורה אם יצא דם או נצרר אע''פ שלא יצא הדם אבל אם אנו מדמין לחבורת נזקין אינו חייב עד שעה שיחסר כדקי''ל בריש החובל דאינו מתחייב בנזק אא''כ חיסר בו אבר שקטע ידו וכיוצא בו אבל הכהו על ידו וצבת אינו משלם נזק הואיל וסופה לחזור כ''א צער ריפוי שבת ובושת הכא מאי ולא איפשיטא:
הלכה: וְאֵילּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין כול'. אַזְהָרָה לַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ מְנַיִין. אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּנּ֭וּ לֹ֣א יוֹסִיף. מָה אִם מִי שֶׁהוּא מְצוּוֶּה לְהַכּוֹת 55a הֲרֵי הוּא מְצוּוֶּה שֶׁלֹּא לְהַכּוֹת. מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַכּוֹת אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא מְצוּוֶּה שֶׁלֹּא לְהַכּוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אזהרה לגניבה הראשונה וכו'. גרסינן לה לעיל פרק בן סורר ומורה הלכה ג' ושם מפורש עד בנין אב שבכולן:
גמ' ארבעים יכנו לא יוסיף. דכתיב ודרשינן מהכא אזהרה לחובל בחבירו והשתא נפקא לן מכה אביו מק''ו. ומכילתא היא בפרשת משפטים:
הרי הוא מצווה שלא להכות. יותר מארבעים:
מי שאינו מצווה להכות. דקי''ל אין הבן נעשה שליח להכות לאביו מלבד מסית ומדיח שגלה לנו הכתוב דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו:
אינו דין. שיהא בכלל אזהרה ומצווה שלא להכות:
משנה: וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַייֵב וַחֲכָמִים פוֹטְרִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נמצא חומרו קולו. חומר העבירה שעבר והורה והחמירו חכמים שלא יורה עד שיגיע להוראה ויהא בן ארבעים שנה היא נעשית לו קולא לפטרו מן המיתה שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי ב''ד היה חייב מיתה:
תלמיד. שלא הגיע להוראה ונחלק על ב''ד שבעירו ובאו לב''ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה פטור שאין להם לסמוך על הוראתו והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב''ד כדילפינן מכי יפלא ממך במופלא שבב''ד הכתוב מדבר:
אילו ואילו. כולם באים לב''ד הגדול:
באין לזה שעל פתח הר הבית. זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב''ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלם באים הוא וב''ד שבעירו לזה הב''ד שעל פתח הר הבית שהרי בו פוגעים תחלה:
ואחד בלשכת הגזית. והיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:
ואחד. יושב למעלה הימנו כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל:
אחד על פתח הר הבית. הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים:
מתני'. שלשה בתי דינין היו שם. בירושלם דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:
ר' יהודה מחייב. דכתיב מאחיו מבני ישראל מאחיו למעוטי עבדים מבני ישראל אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין השתא דכתיב מבני ישראל מיעוטא אחרינא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורבנן סברי מאחיו לאו למעועי עבדים דהא אחיו הוא במצות אלא בני ישראל למעוטי עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין והלכה כחכמים:
וישתמש בו. לת''ק נמי בעי עימור ותשמיש פחות משוה פרוטה איכא בינייהו דלת''ק מיחייב ולר' יהודה עד שישתמש בו תשמיש שוה פרוטה והלכה כת''ק:
והגונב את בנו. טעמייהו דרבנן דפטרי דכתיב ונמצא בידו וקרא יתירא הוא דהא כתיב כי ימצא איש אלא למידרש מיניה פרט לזה שהוא מצוי בידו והלכה כחכמים:
מתני' וגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. דכתיב ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו:
הלכה: הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ כול'. אַזְהָרָה לַגְּנֵיבָה הָרִאשׁוֹנָה מְנַיִין. לֹא֖ תִּגְנוֹב. אַזְהָרָה לַגְּנֵיבָה הַשְּׁנִייָה מְנַיִין. וְלֹא תִּגְנוֹבוּ. לֹא֖ תִּגְנוֹב עַל מְנָת לְמַקֵּט. לֹא֖ תִּגְנוֹבוּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. בֶּן בַּגְבָּג אוֹמֵר. לֹא תִגְנֹב אֶת שֶׁלָּךְ מֵאַחַר הַגַּנָּב. שֶׁלֹּא תֵרָאֶה גוֹנֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אזהרה לגניבה הראשונה וכו'. גרסינן לה לעיל פרק בן סורר ומורה הלכה ג' ושם מפורש עד בנין אב שבכולן:
גמ' ארבעים יכנו לא יוסיף. דכתיב ודרשינן מהכא אזהרה לחובל בחבירו והשתא נפקא לן מכה אביו מק''ו. ומכילתא היא בפרשת משפטים:
הרי הוא מצווה שלא להכות. יותר מארבעים:
מי שאינו מצווה להכות. דקי''ל אין הבן נעשה שליח להכות לאביו מלבד מסית ומדיח שגלה לנו הכתוב דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו:
אינו דין. שיהא בכלל אזהרה ומצווה שלא להכות:
רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּגְנוֹב מָעוֹת. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּזַלְזֵל מָעוֹת. מָהוּ עַד שֶׁיְּזַלְזֵל מָעוֹת. מָה נָן קַייָמִין. אִם בַּאוּ דְאָמַר. הֵא לָךְ חֲמִשָּׁה וְהַב לִי תְלָתָא. שׁוֹטֶה הוּא. הֵא לָךְ תְּלָתָא וְהַב לִי חֲמִשָּׁה. בַּר נַשׁ הוּא. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בַּאוּ דָמַר. הֵא לָךְ חֲמִשָּׁה וְהַב לִי חֲמִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
באיזו חבורה. הוא מתחייב ולאיזה דין אנו מדמין:
כחבורת שבת. אנו מדמין או כחבורת נזיקין דאין תימר כחבורת שבת אפי' לא חיסר בו כלום מתחייב דקי''ל החובל בשבת חייב על החבורה אם יצא דם או נצרר אע''פ שלא יצא הדם אבל אם אנו מדמין לחבורת נזקין אינו חייב עד שעה שיחסר כדקי''ל בריש החובל דאינו מתחייב בנזק אא''כ חיסר בו אבר שקטע ידו וכיוצא בו אבל הכהו על ידו וצבת אינו משלם נזק הואיל וסופה לחזור כ''א צער ריפוי שבת ובושת הכא מאי ולא איפשיטא:
הֵיידֵינוֹ גַנָּב והֵיידֵינוֹ גַזְלָן. אָמַר רִבִּי הִילָא. גָּנַב בִּפְנֵי עֵדִים גַּנָּב. בִּפְנֵי הַבְּעָלִים גּוֹזְלָן הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ נִתְכַּווֵן לְגוּזְלָהּ וְלִבְעִילָה אָֽזְלָה אֵין גוֹזְלָן. וְהֵיי דֵינוֹ גוֹזְלָן עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. עַד שֶׁיִּגְזוֹל בִפְנֵי עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם. בִּנְייָן אָב שֶׁבְּכוּלָּן וַיִּגְזוֹל אֶת הַֽחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וגו'.
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מֵאֶחָיו. לֹא מִבָּנָיו. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. מֵאֶחָיו. אֲפִילו מִקְצַת אָחִיו. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מֵאֶחָיו. עַד שֶׁיְּהֵא כוּלּוֹ אָחִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד שיהא כולו אחיו. ולא דרשי מ''ם לרבות אלא למיעוטא:
מאחיו אפילו מקצת אחיו. וחציו עבד וחציו בן חורין מקצת אחיו הוא:
מאחיו. כתיב ולא מבניו:
מבני ישראל. אף בנו במשמע:
משנה: זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁנֶאֱמַר כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּין דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּין דִּ֣ין לְדִ֗ין'. שְׁלשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם. אֶחָד עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת. וְאֶחָד עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה. וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת וְאוֹמֵר כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּֽרְשׁוּ חֲבֵרַי כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָֽׁמְעוּ אָֽמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו בָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וְאוֹמֵר כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָֽרְשׁוּ חֲבֵרַי כָּךְ לִמַדְתִּי וְכָךְ לִמְדוּ חֲבֵרָי. אִם שָֽׁמְעוּ אָֽמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו אֵילּוּ וָאֵילּוּ בָּאִין לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁמִּשָּׁם תּוֹרָה יוֹצְאָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִימֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמוּד פָּטוּר. הוֹרָה לַעֲשׂוֹת חַייָב שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן וגו'. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת פָּטוּר נִמְצָא חוּמְרוֹ קוּלּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נמצא חומרו קולו. חומר העבירה שעבר והורה והחמירו חכמים שלא יורה עד שיגיע להוראה ויהא בן ארבעים שנה היא נעשית לו קולא לפטרו מן המיתה שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי ב''ד היה חייב מיתה:
תלמיד. שלא הגיע להוראה ונחלק על ב''ד שבעירו ובאו לב''ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה פטור שאין להם לסמוך על הוראתו והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב''ד כדילפינן מכי יפלא ממך במופלא שבב''ד הכתוב מדבר:
אילו ואילו. כולם באים לב''ד הגדול:
באין לזה שעל פתח הר הבית. זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב''ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלם באים הוא וב''ד שבעירו לזה הב''ד שעל פתח הר הבית שהרי בו פוגעים תחלה:
ואחד בלשכת הגזית. והיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:
ואחד. יושב למעלה הימנו כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל:
אחד על פתח הר הבית. הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים:
מתני'. שלשה בתי דינין היו שם. בירושלם דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:
ר' יהודה מחייב. דכתיב מאחיו מבני ישראל מאחיו למעוטי עבדים מבני ישראל אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין השתא דכתיב מבני ישראל מיעוטא אחרינא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורבנן סברי מאחיו לאו למעועי עבדים דהא אחיו הוא במצות אלא בני ישראל למעוטי עבדים מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין והלכה כחכמים:
וישתמש בו. לת''ק נמי בעי עימור ותשמיש פחות משוה פרוטה איכא בינייהו דלת''ק מיחייב ולר' יהודה עד שישתמש בו תשמיש שוה פרוטה והלכה כת''ק:
והגונב את בנו. טעמייהו דרבנן דפטרי דכתיב ונמצא בידו וקרא יתירא הוא דהא כתיב כי ימצא איש אלא למידרש מיניה פרט לזה שהוא מצוי בידו והלכה כחכמים:
מתני' וגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. דכתיב ונמצא בידו ואין ידו אלא רשותו וכן הוא אומר ויקח את כל ארצו מידו:
הלכה: זָקֵן מַמְרֵא כול'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִימֵּד כול'. כְּתִיב כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט. מַגִּיד שֶׁבְּמוּפְלֵא שֶׁבְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מִמְּךָ זֶה עֵצָה. דָּבָר זוֹ אֲגָדָה. בֵּין דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּין דַּם נִידָּה לְדַם בְּתוּלִים. בֵּין דַּם נִידָּה לְדַם זִיבָה לְדַם צָרַעַת. בֵּין דִּ֣ין לְדִ֗ין. בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. בֵּין דִּ֣ין לְדִ֗ין. 55b בֵּין הַנִּסְקָלִין לַנִּשְׂרָפִין לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין. בֵּין נֶ֨גַע֙ לָנֶ֔גַע. בֵּין מְצוֹרָע מוּסְגָּר לִמְצוֹרָע מוּחְלָט. בֵּין נֶ֨גַע֙ לָנֶ֔גַע. בֵּין נִיגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בְגָדִים לְנִגְעֵי בָתִּים. דִּבְרֵי זוֹ הַשְׁקָיַית סוֹטָה וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה וְטָהֳרַת הַמְצוּרָע. רִיבוֹת אֵילּוּ הָעֲרָכִים וְהַחֲרָמְים וְהַתְּמוּרוֹת וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת. וְקַמְתָּ. וְקַמְתָּ מִבֵּית דִּין. וְעָלִיתָ זֹו הַֻעֲלִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' דודים דברי סופרים. קרובים ואהובים הם כדברי תורה:
וחכך. של הסופרים כיין הטוב של דברי תורה:
כי טובים דודיך. דברי סופרים האהובים יותר מיינה של תורה. וגרסי' להא בפ''ק דברכות אדברי ר''ע אני הייתי בדרך והטיתי לקרות כדברי ב''ש וכו' כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב''ה. וכן לקמן בפ''ב דע''ז:
בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת. כלומר שנחלקו אם דם נדה הוא או שכבר עברו עלי' ג' ימים וזבה היא או שדם טהור לגמרי הוא שהוא דם צרעת ולאחד מהן נראה לו לטמא:
גמ' ממך זו עצה. כלומר שיהא יועץ ויודע לעבר שנה ולקבוע חדשים:
דבר זו אגדה. בעל אגדה:
בין דין לדין בין הנסקלין וכו'. כלומר וכן נכלל בין דין לדין בדיני נפשות גופי' שנחלקו בדינים אלו:
ועלית זו עלייה. שצריך לילך לירושלם:
דָּבָר אַחֵר. וְעָלִיתָ מִיכָּן לְבֵית הַבְּחִירָה שֶׁלֹּא יִבָּנֶה אֶלָּא בְגוּבְהוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. מַה טַעַם. כִּי בְּהַר קָדְשִׁי בְּהַר מְ֤רוֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתְָּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וגו'. וּבָאתָ לְרַבּוֹת בֵּית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה. רִבִּי זְעִירָא אוֹמֵר. לִשְׁאֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דבר אחר ועלית. דרשינן נמי על לשכת הגזית שהיתה בעזרה מיכן לבית הבחירה וכו':
כי בהר קדשי. הקדושה צריך שתהיה בגובה:
לרבות בית דין שביבנה. אם היו דנין שם וכדמפרש ר' זעירא לשאילה שהיו שואלין שם לפני בית דין הגדול דאלו למיתה הא תנן לקמן אין ממיתין אותו בבית דין שביבנה אלא שאם שאלו ביבנה בעוד שהיה הבית דין הגדול שם ואח''כ חזרו ללשכת הגזית ממיתין אותו אם המרה אח''כ ע''פ השאלה שביבנה:
זֵָקֵן מַמְרֵא שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת וְעָשָׂה חַייָב. הוּרָה וְלֹא עָשָׂה פָטוּר. הוֹרָה עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פָּטוּר. הוֹרָה עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה חַייָב. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן. אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֧ה. לֹא הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה. רַב הוּנָא אָמַר. הָיָה מְלַמֵּד הֲלָכָה וּבָא וְאַחַר כָּךְ אִירַע לוֹ בוֹ מַעֲשֶׂה. עוֹשִׂין לֹו מַעֲשֶׂה. אִם עַד שֶׁלֹּא עָשָׂה לִימֵּד. עוֹשִׂין לַאֲחֵרִים וְלֹא עוֹשִׂין לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ר' ישמעאל כן. דעד שיעשה הוא אם הורה סתם:
אשר יעשה. כתיב וכי לאו דהוא שיעשה בעצמו משמע א''נ אסיפא קאי וה''ק לאו דוקא הוא שיעשה אלא אפי' הורה ע''מ לעשות חייב:
היה מלמד. בעלמא קאי חכם שהיה מלמד הלכה ובא ואמר כך אני מקובל מפי רבי:
ואח''כ אירע לו בו מעשה. כלומר לא בשעה שלימד אלא אח''כ בא כמו זה למעשה:
עושין לו מעשה. עושין. לזה הדבר שלימד למעשה:
אם עד שלא עשה לימד. כלומר שהיה כאן איזה דבר לעשות הלכה למעשה. ובא זה ולימד שכך הוא מקובל ושיעשו כן דהוי לימד ובא בשעת מעשה:
עושין לאחרים ואין עושין לעצמו. אם המעשה לאחרים הוא עושין כמו שלמד ובא אבל אם הדבר הזה נוגע לעצמו הוא אין עושין כמו שלמד עכשיו בשעת מעשה לפי שנוגע בדבר הוא:
הורה. בפירוש על מנת לעשות אע''פ שלא עשה הוא כהוראתו חייב שהרי הוא הורה לעשות:
הורה ולא עשה פטור. אע''פ שהורה סתם:
הורה. בפירוש על מנת שלא לעשות אלא להלכה פטור אע''פ שעשו אח''כ כהוראתו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַחָכְמָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַכָּבוֹד וְהַבָּנִים לַצַּדִּיקִים נָאֶה לָהֶם וְנָאֶה לָעוֹלָם. מַה טַעַם. עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּימָּצֵא. עֲטֶ֣רֶת זְקֵינִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם׃ תִּפְאֶ֣רֶת בַּחוּרִ֣ים כּוֹחָם וַֽהֲדַ֖ר זְקֵינִים שֵׂיבָֽה׃ וְאוֹמֵר וְנֶ֥גֶד זְקֵינָיו כָּבֽוֹד׃ תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵילּוּ שֶׁבַע מִידּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים בַּצַּדִּיקִים כּוּלָּן נִתְקַייְמוּ בְּרִבִּי וּבָנָיו. רִבִּי יוּחָנָן אוֹמֵר. כָּל שֶׁבַע מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים בַּצַּדִּיקִים הָיוּ בְרִבִּי. מָאן רִבִּי. הוּא רִבִּי הוּא רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. הוּא רִבִּי הוּא רִבִּי יוּדָן הַנָּשִׂיא הוּא רַבֵּינוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי שמעון בן מנסיא. איידי דאיירי בהאי ענינא דהוראה מייתי לה וכן הוא בתוספתא פ' י''א:
הוא רבינו. הקדוש:
משנה: חוֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים מִבְּדִבְרֵי תוֹרָה הָאוֹמֵר אֵין תְּפִילִּין כְּדֵי לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה פָּטוּר חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַייָב׃ אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְּבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ וְלֹא בְּבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה אֶלָּא מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלִַם וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ עַד הָרֶגֶל וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ שֶׁל זֶה אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתוֹ מִיָּד וְכוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין שְׁלוּחִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַייָב מִיתָה בְּבֵית דִּין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' חומר בדברי סופרים. מה שפירשו לנו חכמים להמקרא שבתורה כגון תפילין שיהו ד' טוטפות:
ולא בבית דין שביבנה. אם שאלו לבית דין שבלשכת הגזית ואמרו לו וחזר לעירו ושהה שם ימים רבים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ואחר כך הורה כבתחלה אין ממיתין אותו ביבנה אף על פי שסנהדרי גדולה שם ואף על פי שעדיין הבית קיים כיון שסנהדרי גדולה אינה יושבת במקומה בלשכת הגזית:
אלא מעלין וכו'. כלו' אם היו במקומם בלשכת הגזית מעלין אותו לשם:
וממיתין אותו ברגל. וכן הלכה:
הלכה: חוֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים כול'. אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ כול'. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִים כְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כִּֽי טוֹבִ֥ים דּוֹדֶיךָ מִיָּיִֽן׃ רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. תֵּדַע לָךְ שֶׁדִּבְרֵי סוֹפְרִים חֲבִיבִין מִדִּבְרֵי תוֹרָה. שֶׁהֲרֵי רִבִּי טַרְפוֹן אִילּוּ לֹא קָרָא לֹא הָיָה עוֹבֵר אֶלָּא בַּעֲשֵׂה. וְעַל יְדֵי שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל נִתְחַייָב מִיתָה. עַל שֵׁם וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' דודים דברי סופרים. קרובים ואהובים הם כדברי תורה:
וחכך. של הסופרים כיין הטוב של דברי תורה:
כי טובים דודיך. דברי סופרים האהובים יותר מיינה של תורה. וגרסי' להא בפ''ק דברכות אדברי ר''ע אני הייתי בדרך והטיתי לקרות כדברי ב''ש וכו' כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב''ה. וכן לקמן בפ''ב דע''ז:
בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת. כלומר שנחלקו אם דם נדה הוא או שכבר עברו עלי' ג' ימים וזבה היא או שדם טהור לגמרי הוא שהוא דם צרעת ולאחד מהן נראה לו לטמא:
גמ' ממך זו עצה. כלומר שיהא יועץ ויודע לעבר שנה ולקבוע חדשים:
דבר זו אגדה. בעל אגדה:
בין דין לדין בין הנסקלין וכו'. כלומר וכן נכלל בין דין לדין בדיני נפשות גופי' שנחלקו בדינים אלו:
ועלית זו עלייה. שצריך לילך לירושלם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source