Sanhedrine
Daf 50b
משנה: שְׁלשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלשָׁה מְלָכִים אַחְאָב יָרָבְעָם מְנַשֶּׁה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ. לֹא הֱשִׁיבוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת בִּלְעָם וְדוֹאֵג אֲחִיתֹפֶל וְגֵחֲזִי׃
Traduction
Trois rois et quatre simples particuliers n’ont pas de part à la vie future. Les trois rois sont: Jéroboam, Achab et Manassé. R. Juda dit: Manassé aura une part à la vie future, car il est dit (2R 32, 13): Il pria Dieu qui l’exauça, accueillit sa supplication, et le réintégra à Jérusalem, dans son royaume. Mais les docteurs répliquent: Dieu l’a réintégré dans son royaume, non dans sa part de vie future. Les quatre simples particuliers sont: Balaam, Doëg, Ahitofel, et Guehazi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ג' מלכי' וד' הדיוטות. אע''פ שגדולים וחכמים היו אין להם חלק לעה''ב שלא היתה אמונתם שלימה ואע''ג דבלעם מעובד כוכבים הוה ואנן תנן כל ישראל יש להם חלק לעה''ב משום דקי''ל חסידי עכו''ם יש להן חלק לעה''ב אשמעינן דבלעם לאו מחסידי עובד כוכבים הוה:
הלכה: שְׁלשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת כול'. וְכוּלְּהֶם חִידְּשׁוּ עֲבֵירוּת.
Traduction
Tous les rois (postérieurs à Jéroboam) ont commis de nouveaux péchés;
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכולהם חידשו עבירות. כל המלאכים שאחרי ירבעם כדלקמן ומפני מה תלה הכתוב בירבעם בכל מקום:
וּכְמַסְמְרוֹת נְטוּעִ֖ים. וְלָמָּה לֹא אָמַר וּכְמַסְמְרוֹת קְבוּעִים וּכְאִילָנוֹת נְטוּעִים. בָּחֲרוּ לָהֶם בֵּירְרוּ הַבַּרְזֶל וְשִׁיבְּחוּ הַמַּטַּע שֶׁלַּמַּטִּיל. דָּבָר אַחֵר. וּכְמַסְמְרוֹת נְטוּעִ֖ים. מַה הַמַּסְמֵר הַזֶּה אַתְּ קוֹבְעוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹטְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ מְקוֹמוֹ נִיכָּר. כָּךְ כָּל מִי 50b שֶׁפָּֽשְׁטוּ יְדֵיהֶם הָרִבִּים בּוֹ יָד. אַף עַל פִּי שֶׁחָֽזְרוּ וְקָֽרְבוּ אוֹתוֹ סוֹפוֹ לִיטּוֹל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר. וּכְמַסְמְרוֹת נְטוּעִ֖ים. מַשְׂמֵרוֹת כָּתוּב. מַה מִשְׁמָרוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אַף הַמַּסְמֵרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. כַּמָּה מַסְמֵרִים יְהוּ בָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲמִשָּׁה. כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. רִבִּי חִינְנְא אָמַר. שִׁבְעָה. וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃ דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. תִּשְׁעָה. רִבִּי הָיָה נוֹתֵן אַחַד עָשָׂר עַל זֶה וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עַל זֶה. מִנְייָן מִשְׁמָרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. כַּלְבָּת אֵינָהּ עוֹלָה לְחֶשְׁבּוֹן מַסְמֵרִים. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מָהוּ לִיתֵּן כּוּלָּן עַל גַּבֵּי מִנְעָל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. מָהוּ לִיתֵּן כּוּלָּן עַל גַּבֵּי סַנְדָּל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. תַּנֵּי. אֵין מְגָֽרְדִין סַנְדָּלִים וּמִנְעָלִים יְשֵׁנִים אַבָל סָכִין וּמַדִּיחִין אוֹתָן. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רַבָּה אָֽמְרִין. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִין. מְגָֽרְדִין. שְׁנִיִים הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מְגָֽרְדִין. שְׁאָלוֹן לְרִבִּי. אֲמַר לוֹן. אֵין מְגָֽרְדִין. אֲמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָא אֲזִילָה חָדָא מִן תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רַבָּה. אָמַר רִבִּי חְייָה בַּר אַשִּׁי. נְהִיגִין הֲוֵינָא יָֽתְבִין קוֹמֵי רַב וּמַשְׁחִין וּמַשִּׂיגִין אֲבָל לֹא מְגָֽרְדִין. תַּנֵּי. לֹא יִלְבַּשׁ אָדָם מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן הִילַּךְ בָּהֶן מִבְּעוֹד יוֹם. כַּמָּה יְהֵא בְהִילּוּכָן. בְּנֵי בֵייתֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא אָֽמְרִין. מִן דְּבֵית רַבָּה דְּבַר קַפָּרָא עַד בֵּית רַבָּה דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרִין. מִכְּנִישְׁתָּה דְבַבְלָאֵי עַד דִּרְתָה דְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. טִיבֵּרִאֵי אָֽמְרִין. מִן סִידְרָא רַבָּה עַד חָנוּתֵי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תַּנֵּי. לֹא יִסּוֹךְ אָדָם מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים. לֹא יִסּוֹךְ אָדָם אֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַמִּנְעָל וְאֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. סָךְ אָדָם שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטַבֹּלֵייָא חֲדָשָׁה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׂ. לֹא יִתְנֵנָּה עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה שֶׁלְּשַׁייִשׁ לְהִתְעַגֵּל עָלֶיהָ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר. דָּבָר אַחֵר. וּכְמַסְמְרוֹת נְטוּעִ֖ים. בְּשָׁעָה שֶׁדִּבִרֵי תוֹרָה יוֹצְאִין מִפִּי בַעֲלֵיהֶן כְּתִיקֻּנָן הֵן עֲרֵיבִין לְשׁוֹמְעֵיהֶן כְּמַסְמְרוֹת נְטוּעִ֖ים. וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם יוּצְאִין מְמוּסְמָסִין הֵם מָרִין לְשׁוֹמְעֵיהֶן כְּמַסְמְרוֹת.
Traduction
Il est dit aussi (ibid.): Et les membres des réunions (les savants) sont comme des clous enfoncés (plantés). Pourquoi n’est-il pas dit: Comme des clous fixés, ou comme des arbres plantés? Parce qu’ils ont adopté de préférence le fer pour donner l’image de la solidité, en faisant ressortir l’action du marteau, qui enfonce les clous (en signe de la valeur des savants). Selon un autre, ces mots signifient ceci: comme après avoir fixé un clou, lors même qu’on le retire ensuite, on reconnaît l’emplacement qu’il a occupé; de même, dès que les mains de la majorité se sont étendues contre un seul (l’ont éloigné du cercle des docteurs), si même ils le rapprochent ensuite, il finira par recevoir d’eux ce qui lui revient (la punition qu’il mérite) – (281)Suit un passage traduit au (Shabat 6, 2). Selon une autre explication, les mots ''comme des clous plantés'' signifient ceci: lorsque les paroles de la Loi sont émises par les auteurs comme il convient de les interpréter, elles sont agréables aux oreilles des auditeurs (282)Rabba sur (Ct 4,11)., et semblent plantées, mais lorsqu’elles arrivent rétorquées et tortueuses, elles paraissent dures aux auditeurs et pointues comme des clous.
Pnei Moshe non traduit
בחרו להם ביררו הברזל. בחרו להם לדמות להברזל ולהמטע שלו שהוא המטיל והוא ברזל קלל מטיל בלעז וכלומר לדוגמת השבת שלו דימה אותם המקרא שהוא דבר קבוע ויפה ומשובח:
שפשטו ידיהם הרבים בו יד. שנידו והרחיקו אותו החכמים מהם אע''פ שחזרו וקרבו אותו סופו לקבל עונשו:
משמרות כתיב. בשין השמאלית רמז לסנדל המסומר שיהו בו כ''ד מסמרים מרומז לכ''ד משמרות וגרסי' להא בפ' במה אשה על מתני' לא יצא בסנדל המסומר:
כמה מסמרים יהו בו. בסנדל ויהא מותר לצאת בו בשבת לפי שלא גזרו אלא מעין המאורע שהיו לחזק אבל אלו הא דחשיב לקמיה אינן אלא לנוי ומותר:
וכימיך. שהן שבעה ימי שבוע דבאך תרגומו תוקפך וכתיב ברישיה דקרא ברזל ונחשת מנעליך:
מניין משמרות. כדלעיל דמשמרות כתיב ונתן על האחד יותר להכיר כוונת הרמז:
כלבת. הוא כלבוס הנזכר בבבלי פ' במה אשה ושני ראשיו חדין וכפופין:
אינה עולה לחשבון מסמרים. ומותר דאינו כשאר מסמרים ולא גזרו אלא מעין המאורע:
שרי. כיון דנשתנה לא זרו:
אין מגרדין. בשבת סנדלים ומנעלים ישינים מפני שקולף והוי ממחק:
אבל סכין. הך ברייתא פליגא אדלקמן:
שניים. תלמידים השניים אמרו משמו אין מגרדין:
הא אזילא חדא מן תלמידוי דר''ח רבה. הלך וחסר לו דבר אחד מהן שהרי רבי מן הראשונים הוא וקאמר אין מגרדין:
ומשיגין. מכבסין:
חדשים. דשמא לא יהו מכוונים לרגליו ואתי לטלטולי:
כמה יהו בהלוכן. מבעוד יום:
מן סידרא רבה. מבית המדרש הגדול:
תני לא יסוך אדם וכו'. מפני שהוא מעבדן:
והיא בתוך המנעל. מפני שהמנעל נהנה ממנו ונמצא מעבדו:
ומתעגל. ומתגלגל ע''ג עור שלוק ואינו חושש ובלבד שלא יתננה להקטיבלייא ע''ג טבלה של שייש ולהתעגל עליה דמיחזי כמכוין לעבדה יפה הואיל ושוטחה על גבי טבלא:
רבן שמעון בן גמליאל מתיר. הואיל ומכל מקום אינו סך השמן עליה אין כאן משום מעבד:
ממוסמסין. מסורסין ומסורגין הם אינם מתקבלים על לב השומעין ומרים ונוקבים הן כמסמרות:
בַּֽעֲלֵ֣י אֲסוּפּוֹת. אֵין אֲסוּפוֹת אֶלָּא סַנְהֶדְרִין. כְּמַה דְתֵימַר אֶֽסְפָה לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒. דָּבָר אַחֵר. בַּֽעֲלֵ֣י אֲסוּפּוֹת. שֶׁנֶּאֱמָרִים בָּאֲסֵיפָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִם יֹאמַר לִי אָדָם שֶׁיֵּשׁ דִּבְרֵי הָיָּמִים בְּבָבֶל הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ וּמֵבִיאוֹ מִשָּׁם. וְעַכְשָׁיו אִם מִתְכַּנְּסִין כָּל רַבּוֹתֵינוּ אֵין יְכוֹלִין לְהָבִיאוֹ מִשָּׁם.
Traduction
Les membres des réunions'', est-il dit (ibid.). On entend par là le grand tribunal supérieur (Sanhédrin), comme il est écrit (Nb 11, 16): Réunis-moi 70 hommes des anciens d’Israël. Selon un autre, ces mots signifient ce qui a été dit en assemblée. R. Simon b. Lakish dit: si quelqu’un me déclare qu’il y a un livre de chroniques en Babylonie, j’irai volontiers le chercher; tandis qu’à présent la quantité de livres enfouis est si grande (si inconnue) que si tous les rabbins se réunissaient, ils n’arriveraient pas à rapporter de là les livres cachés (283)B., Pessahim 62..
Pnei Moshe non traduit
שנאמרים באסיפה. בחבורה:
שיש דברי הימים בבבל. אמתני' דדברי הימים קאמר לפי שיש בה הרבה טעמי התורה ופירושה:
ועכשיו אם מתכנסין וכו'. לפי שהרבה הוא ועוד שנגנז וכדאמר בבבלי פ' תמיד נשחט בין אצל לאצל טעינו ד' מאה גמל דדרשה ומיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם:
נִתְּנ֖וּ מֵרוֹעֶה אֶחָֽד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ. אִם שָׁמַעְתָּה דָבָר מִפִּי קְטַן יִשְׂרָאֵל וַהַנְייָךְ. לֹא יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי קָטָן אֶלָּא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי גָּדוֹל. וְלֹא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי גָּדוֹל אֶלָּא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי חָכָם. וְלֹא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי חָכָם אֶלָּא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי נָבִיא. וְלֹא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי נָבִיא אֶלָּא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי רוֹעֶה. וְאֵין רוֹעֶה אֶלָּא מֹשֶׁה. כְּמַה דְתֵימַר וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי עוֹלָם֖ מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּֽעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רוֹעֶה צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ. לֹא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי רוּעֶה אֶלָּא כְשׁוֹמְעוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה. נִתְּנ֖וּ מֵרוֹעֶה אֶחָֽד. וְאֵין אֶחָד אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמַה דַתָּ מַר שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְי אֱלֹהֵ֖ינוּ יְי אֶחָֽד׃
Traduction
– Elles sont données par un seul pasteur, est-il dit (Qo 12, 11). Cela signifie que Dieu dit: Si tu as entendu émettre un enseignement, fût-ce par un petit en Israël qui t’a plu (284)Siffri, section Eqeb, ch. 41., sache-lui autant de gré que si c’était un grand homme, et de plus comme à un sage, à un prophète, et même au pasteur, qui est le législateur Moïse, car il est dit (Is 63, 11): Son peuple se rappela les jours antiques de Moïse (et dit) où est celui qui les fit monter de là avec le berger de son troupeau? où est celui qui mit au milieu de lui son esprit saint? Enfin, ce n’est pas comme si cette parole émanait du pasteur, mais de la Providence même, car il dit: ''Elles sont données par un pasteur unique''. Or, l’UN est Dieu, dont il est dit (Dt 6, 4): Ecoute Israël, l’Eternel est notre Dieu, l’Eternel est UN.
Pnei Moshe non traduit
ניתנו מרועה אחד. ודריש לה שאם שמעת איזה דבר תורה שהנאך ואפי' מפי קטן מישראל תכבדו כאלו שמעת מפי אחד וכדמסיק אין אחד אלא הקב''ה:
וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר כָּל הַֽמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֨יִם֙ לֹֽא אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְי רֹֽפְאֶֽךָ׃ רַב אָמַר. וּבִלְבַד בְּרוֹקֵק. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֲפִילוּ אָמַר נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִֽהְיֶה֖ בְּאָדָ֑ם וְרוֹקֵק אֵין לוֹ חֶלֶק לְעָתִיד לָבוֹא.
Traduction
Celui qui prononce des mots à voix basse (pour exorciser), et dit (Ex15, 26): Aucune des plaies dont j’ai frappé l’Egypte ne t’atteindra, car moi l’Eternel je te préserverai''. Toutefois, dit Rav, c’est seulement vrai s’il a craché, avant de réciter ce verset (signe de mépris pour la Divinité), qu’il n’aura pas de part à la vie future. Il en sera de même privé, dit R. Josué b. Lévi, s’il dit ce verset (Lv 13, 9): Lorsqu’une affection lépreuse atteindra un homme, puis crache.
Pnei Moshe non traduit
ובלבד ברוקק. הוא דאין לו חלק לעה''ב לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:
אפי' אמר נגע צרעת וגו'. אע''פ שאין בו שם שמים:
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּגוֹן אִילֵּין כּוּתָאֵי דְּמִשְׁתְּבָעיִן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. נִכְתָּב בְּיוּ''ד הֵ''א וְנִקְרָא בַאֲלֶ''ף דַּלֶּ''ת.
Traduction
Abba Saül y englobe aussi celui qui prononce le nom divin par ses 4 lettres'' (lit le tétragramme tel qu’il est écrit). R. Ména dit: Ce sont par exemple les Samaritains, qui prononcent (comme Théodoret: IABE); mais R. Jacob b. Aha dit: on écrit ce nom par les lettres YOD et HE et l’on prononce avec les lettres ALEF DALET, Adonaï (285)V. Ben-Chanania, Forschungen des Wissen Talmud Vereins, par Low, 1867, n° 10, col. 155 (opposé à Geiger, Zeits. D. DMG., 12, 138)..
Pnei Moshe non traduit
דמשתבעין. והוגין את השם וכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא וכדדריש ר' יעקב נכתב ביו''ד ה''א ונקרא באל''ף דל''ת:
Sanhedrine
Daf 51a
וְכִי מֶה עָשָׂה יָרָבְעָם. עַל שֶׁעָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב. וַהֲלֹא כַמָּה עֲגָלִים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עֲגָלִים עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל 51a וְאֶחָד דֵּימוֹסִיָּא לְכוּלָּן. וּמַה טַעַם וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל. הֲרֵי לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הֲרֵי דֵּימוֹסִיָּא אַחַת לְכוּלָּן.
Traduction
et pourquoi les reprocher à Jéroboam? Parce qu’il a fait ériger 12 veaux d’or (offerts à l’adoration des 12 tribus d’Israël); pourtant maintes fois, les Israélites ont érigé des veaux d’or. On a enseigné que R. Simon b. Yohaï dit: les Israélites ont fabriqué 13 veaux (d’or) dont l’un était commun à tous, dhmosia. En effet, il est dit (Nb 32, 4): Voilà tes dieux, ô Israël (avec l’adjectif possessif tes, au pluriel), ce qui s’entend des 12 veaux érigés pour les 12 tribus; mais l’expression Voici ton Dieu (Ne 9, 18), au singulier, vise l’idole commune à toutes les tribus.
Pnei Moshe non traduit
ואחד דימוסיא. עיקר וכולל לכולן:
איה אלהיך. לשון רבים:
זה אלהיך. פסוק הוא בנחמיה ולשון יחיד על הכולל לכולן:
וְכִי מֶה עָשָׂה אַחְאָב. כָּתוֹב וַיְהִי֙ הֲנָקִ֣ל לֶכְתּ֔וֹ בְּחַטֹּ֖אות יָֽרָבְעָ֣ם בֶּן נְבָ֑ט. וַהֲלֹא קוּלּוֹתָיו שֶׁל אַחְאָב הֵם כְּחוּמְרוֹתָיו שֶׁלְּיָרָבְעָם. וְלָמָּה נִמְנָה יָרָבְעָם תְּחִילָּה. שֶׁהוּא הִתְחִיל בַּקַּלְקָּלָה תְחִילָּה. מָה הֲוָה אַחְאָב עֲבִיד. הֲוָה מְקַשֵּׁט גַּרְמֵיהּ בְּכָל יוֹם וְקָאִים לֵיהּ קוֹמֵי חִיאֵל אִסְרָטִילָטֵיהּ. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. בְּכַמָּה אֲנָא טָב יוֹמָא דֵין. וְהוּא אֲמַר לֵיהּ. כֵּן וָכֵן. וְהוּא מַפְרִישׁ טִימִיתֵיהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה. הָדָא הוּא דִכְתְיב יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְי. רִבִּי לֵוִי עֲבַד דְּרַשׁ הָדֵין קִרָייָא אֲשִׁתָּא יַרְחִין לִגְנַאי. רַ֚ק לֹֽא הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְי. אֲתַא לְגַבֵּיהּ בַּלֵּילְיָא. אֲמַר לֵיהּ. מֶה חָטִית לָךְ וּמַה סָֽרְחִית קֳדָמָךְ. אִית לָךְ רֵישֵׁיהּ דִּפְסוּקָה וְלֵית לָךְ סוֹפֵיהּ אֲשֶֽׁר הֵסַ֥תָּה אוֹתוֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ׃ עֲבַד דְּרַשׁ לֵיהּ שִׁתָּא יַרְחִין לִשְׁבָח. רַ֚ק לֹֽא הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶֽׁר הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ׃
Traduction
⁠—Est-ce que le roi Ahab n’a pas fait pire que Jéroboam? Or, il est dit (1R 16, 31): Il arriva que, comme s’il eût été peu de chose pour lui, de suivre les péchés de Jéroboam fils de Nébat, etc. Les faits les plus légers accomplis par Achab ne valaient-ils pas les plus graves accomplis par Jéroboam? -Pourquoi donc Jéroboam était-il mis en cause avant tout? -Parce qu’il a été le premier l’auteur du mal de l’idolâtrie. Qu’avait fait Achab? Chaque jour, après s’être bien orné, il allait se poster devant Hiel (286)Grand prêtre idolâtre, désigné au verset précité., à sa porte au moment de sa sortie, lui demandant combien il valait en ce jour; Hiel lui répondait: tant et tant, montant d’estimation qu’Achab donnait en équivalence au culte de faux dieux. Ainsi, il est écrit (ibid. 21, 20): Parce que tu t’es vendu pour faire ce qui déplaît aux yeux de l’Eternel. R. Lévi interpréta pendant six mois de manière péjorative le verset suivant (ibid. 25): Certes, il n’y avait pas eu d’homme comme Achab qui se fût vendu pour faire ce qui est mal aux yeux de l’éternel. Une nuit, Achab apparut en songe avec R. Lévi et lui dit: Quel péché ai-je commis envers toi et en quoi ai-je été inconvenant envers toi, pour que tu interprètes le commencement seul de ce verset, non la fin, disant: Selon que sa femme Jezabel l’avait incité? Dès lors, il se mit pendant six mois à interpréter ce verset à l’éloge d’Achab; ''Certes, il n’y a pas eu de roi comme Achab, que sa femme Jézabel avait incité''.
Pnei Moshe non traduit
וכי מה עשה אחאב. הא ג''כ אכתי מהקושיא היא והלא אחאב עשה יותר ויותר מירבעם כדכתיב ויהי הנקל וכו' ולמה נמנה ירבעם תחלה ואע''פ בין שתחלה היה מ''מ הגדול ברשעות היה לו למנות בתחלה אלא לפי שהוא התחיל בקלקלה תחלה ולפיכך גם הכתוב תולה בכל מקום בו על חטאות ירבעם:
חיאל איסטרטי לטיא. היה בא ועומד לפני חיאל היוצא לחוץ מהכלל והמקולל כדלקמן א''נ אסטרטי לטיה מבחוץ לפתח ביתו של חיאל:
בכמה אנא טב. כמה אני טוב ושוקל יותר היום:
טומתיה. הסך שהיה שוה והאומד שאמדו:
הדין קרייא. ראש הפסוק רק לא היה כאחאב וגו' היה דורש ששה חדשים לגנאי ונראה לו אחאב בחלום וביקש ממנו מפני מה אינו מסיים ודורש סוף הפסוק שלא הכל ממנו היה:
כָּתוּב בְּיָמָ֞יו בָּנָ֥ה חִיאֵ֛ל בֵּ֥ית הָֽאֱלִי֖ אֶת יְרִיחוּ בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ. חִיאֵל מִן יְהוֹשָׁפָט. יְרִיחוֹ מִבִּנְיָמִין. אֶלָּא שֶׁמְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַייָב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ. בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ לֹא הָיָה מְאַיִין לְלַמֵּד. וּבִשְׂגוּב הָרָשָׁע הָיָה לוֹ מְאַיִין לְלַמֵּד. לְפִי שֶׁרָצוּ לְרַבּוֹת אֶת מָמוֹנָן וְשָֽׁלְטָה בָהֶן מְאֵירָה וְהָיוּ מִתְמוֹטְטִין וְהוֹלְכִין. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּדְבַ֣ר יְי אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד֖ יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן נֽוּן. כָּתוּב וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֙הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד֘ אֶל אַחְאָב֒ חַי יְי אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּי֭ אִם לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ וְכִי מָה עִנְייָן זֶה אֶצֶל זֶה. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ. הָדֵין חִיאֵל גַּבְרָא רַבָּא הוּא. אֵיזִיל חֲמֵי לֵיהּ אַפִּין. אֲמַר לֵיהּ. לִי נָה מֵיזַל. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. דֲּנָא מֵיזַל וִינוֹן אָֽמְרִין מִילִּין דְּמַכְעִיסִין לָךְ וְלִינָה יְכִיל מִיסְבּוֹל. אֲמַר לֵיהּ. וְאִין אָֽמְרִין מִילָּה דְּמַכְעֲסָה לִי כָּל מַה דְאַתְּ גְּזַר אֲנָא מְקַייֵם. אֲזַל וְאַשְׁכְּחוֹן עֲסִיקִין בָּהֵן קִרְייָא וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַחִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְי אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ׃ אֲמַר. בְּרִיךְ הוּא אֱלֹהֵהוֹן דְּצַדִּיקַייָא דִמְקַייֵם מִילֵּי דְצַדִּיקָא. וַהֲוָה תַמָּן אַחְאָב. אֲמַר לוֹן אַחְאָב. וְכִי מִי גָדוֹל מִמִּי מֹשֶׁה אוֹ יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין לֵיהּ. מֹשֶׁה. אֲמַר לוֹן. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה כָתוּב הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּן יִפְתֶּה֭ לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶם֭ לָהֶֽם׃ וּמַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וְחָרָ֨ה אַף יְי בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת הַשָּׁמַ֨יִם֙ וְלֹא יִֽהְיֶ֣ה מָטָ֔ר. וְלֹא הִינַּחְתִּי עֲבוֹדָה זָרָה בָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָבַדְתִּי אוֹתָהּ. וְכָל טָבָן וּנְחָמָן דְּאִית בְּעָֽלְמָא אֲתוֹן בְּדָרִי. מִילּוֹי דְמֹשֶׁה לֹא קַמָּן וּמִילֵּי דִּיהוֹשֻׁעַ מְקַיֵּם. אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ. אִם כִּדְבָרֶיךָ חַי יְי אֱלֹתֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הִתְחִיל בּוֹכֶה. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי֩ כִשְׁמוֹעַ אַחְאָ֜ב אֶת הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם שַׂ֥ק עַל בְּשָׂר֭וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּךְ֭ אַֽט׃ כַּמָּה נִתְעַנֶּה. שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת נִתְעַנֶּה. אִם הָיָה לָמוּד לוֹכַל בְּשָׁלֹשׁ הָיָה אוֹכֵל בְּשֵׁשׁ. אִם לָמוּד לוֹכַל בְּשֵׁשׁ הָיָה אוֹכֵל בְּתֵּשַׁע. וַיְהַלֵּךְ֭ אַֽט. מָהוּ עַט. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ יָחֵף. כְּתִיב וַיְהִי֙ דְּבַר יְי אֶל אֵֽלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃ הֲרָאִ֔יתָ כִּֽי נִכְנַ֥ע אַחְאָב֭ מִלְּפָנָיי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ. רְאֵה מָנָה טוֹבָה שֶׁנָּתַתִּי בְעוֹלָמִי. אָדָם חוֹטֵא לְפָנַי כַמָּה וְעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבְּלוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב הֲרָאִ֔יתָ כִּֽי נִכְנַ֥ע אַחְאָב֭ מִלְּפָנָיי. חֲמִית אַחְאָב עֲבַד תְּשׁוּבָה. יַ֜עַן כִּֽי נִכְנַ֣ע אַחְאָב מִפָּנַיי לֹֽא אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָֽרָעָ֖ה עַל בֵּיתֽוֹ׃
Traduction
Il est écrit (1R 16, 34): En son temps, Hiel de Beth-El bâtit Jéricho qu’il fonda sur Abiram son aîné, et il posa ses portes sur Segoub son puîné (287)V. ci-après, 9 ( 29c).. Or, Hiel était un fils de Josafat (tribu de Juda), et quel rapport avait-il avec Jéricho située dans le territoire de Benjamin? -C’est que l’on fait provenir une action méritoire de celui qui en est digne (288)''Cf. B., Baba Batra 119; Siffri, section Behaalothekha, ch. 68 fin.'', et le fait blâmable remonte au coupable (Achab seul avait enfreint la défense de Josué). Aussi, est-il dit (ibid.): ''Sur Abiram son aîné, il l’a fondée, et sur Segoub son puîné il a posé ses portes''. Or, par Abiram son aîné, l’impie aurait pu déjà se rendre compte de ses crimes (en voyant la perte de ses fils); mais seulement par son fils puîné Segoub il s’en rendit compte. Ils avaient voulu augmenter leur avoir; mais le feu étant survenu et leur causant des pertes, ils ne marchaient plus qu’en chancelant, conformément à ce qui est dit (ibid. fin): selon la parole (la malédiction) que l’Eternel Dieu d’Israël avait prononcée par Josué fils de Noun. Il est écrit (ibid. 17, 1): Elie le tisbite des habitants de Galaad dit à Achab: Vive l’Eternel Dieu d’Israël devant lequel je me tiens (je le jure), en ces années il n’y aura de rosée ni de pluie, que selon ma parole. Or, quel rapport y a-t-il entre ce verset et le précédent (précité)? Mais voici ce que dit Dieu à Elie: Ce Hiel est un homme important; va le voir et le consoler de ses chagrins. -Je ne puis y aller, dit Elie. -Pourquoi? -Si j’y allais, ses gens me diraient des choses qui t’irriteraient et que je ne pourrais pas supporter. -S’il en est ainsi, répondit la Providence, et qu’ils énoncent une parole que pourrait m’irriter, je te promets de réaliser tout ce que tu décideras. Elie alla donc, et les trouva occupés à méditer ce verset (Jos 6, 26): Josué jura en ce moment par ces mots: Maudit soit devant l’Eternel l’homme qui se lèverait en rebâtirait cette ville de Jéricho; par son aîné, il la fondera, et par son puîné il posera ses portes. Soit béni, s’écria Elie, le Dieu des justes, qui réalise les paroles des justes. Achab était présent, et leur dit: lequel est supérieur des deux, Moïse ou Josué? -Moïse, répondirent-ils. -Or, dit-il, il est écrit dans la loi de Moïse (Dt 11, 16): prenez garde que votre cœur ne soit séduit, que vous ne vous détourniez et n’adoriez des dieux étrangers, et que vous ne vous prosterniez devant eux. Après quoi il est dit (ibid. 17): la colère de l’Eternel s’enflammera contre vous, il fermera les cieux, et il n’y aura pas de pluie. Or, il n’y a guère d’idole que je n’aie adorée en ce monde; pourtant, tous les biens et les agréments qui existent sur terre se trouvent dans mon palais; si donc les paroles de Moïse ne se sont pas réalisées, celles de Josué se réaliseraient-elles? Sur quoi, Elie s’écria: ''S’il en est selon tes paroles, je jure par l’Eternel vivant Dieu d’Israël devant qui je me trouve, qu’en ces années à venir il n’y aura de rosée, ni de pluie, que selon ma parole''. En entendant ces mots, Achab se mit à pleurer, comme il est écrit (1R 21, 27): Lorsqu’Achab entendit ces paroles, il déchira ses vêtements, revêtit un sac, jeûna, se coucha dans un sac et marcha lentement. Quelle fut la durée du jeûne? Elle fut de trois heures; ainsi, lorsqu’il avait l’habitude de prendre son repas à la troisième heure, il mangeait à la sixième heure; et au jour où il n’eût pris son repas qu’à la sixième heure, il le prenait à la neuvième. Et il marcha fa; par ce dernier mot, dit R. Josué b. Lévi, on entend qu’il marcha nu-pieds. Il est écrit (ibid. 28): l’Eternel s’adressa à Elie le Tisbite en lui disant: tu vois qu’Achab s’est humilié devant moi. Le Très-Saint dit à Elie vois quel avantage j'offre à la terre, puisqu’un homme a beau avoir péché devant moi dès qu’il se repent, je l’accueille, comme il est écrit: ''tu vois qu’Achab s’est humilié devant moi'', qu’il a fait pénitence; par suite, je ne ferai pas survenir le mal de son temps, mais au temps de son fils la punition frappera sa maison.
Pnei Moshe non traduit
חיאל מן יהושפט. כדכתיב בד''ה ולו אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וגו' והוא מיהודה וכי מה ענין לו אל יריחו שבחלק בנימין היתה:
וחובה ע''י חייב. ולא היה אחד שהיה רוצה לעבור על קללת יהושע אלא הוא:
ובשגוב. היה לו להרשע הזה ללמד מבניו שכבר מתו ואע''פ כן לא הניח מרשעתו עד שגוב צעירו:
אזיל חמי ליה אפין. לך להראות לפניו ולנחמו וא''ל איני הולך שאיני יכול לסבול לשמוע מהם דברים המכעיסים אותך:
אם כדבריך. אם כך אתה אומר חי ה' אלהי ישראל וגו':
הדא הוא דכתיב ויהי כשמוע וגו'. כלומר כמו שמצינו גם במעשה דנבות שהיה אחאב נכנע כשששמע הדברים מפי אליהו וכן באותו הפעם היה נכנע ובוכה:
וְכִי מֶה עָשָׂה אָחָז. עַל יְדֵי שֶׁבָּנָה כִסֵּא בָעֲזָרָה. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאֶת אולָּם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר בָּנוּ בַבָּיִת וגו'. רִבִּי חוֹנִיָּה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לָמָּה נִקְרְא שְׁמוֹ אָחָז. שֶׁאָחַז בַּבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבַבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. לְמָה הָיָה אָחָז דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וּמְסָרוֹ לְפֵידָגוֹגוֹ וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהוֹרְגוֹ. אָמַר. אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ הֲרֵי אֲנִי מִתְחַייֵב מִיתָה. אֶלָּא אֲנִי מוֹשֵׁךְ אֶת מֵינִיקְתּוֹ מִמֶּנּוּ וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת. כָּךְ אָמַר אָחָז. אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תַּייָשִׁים. אִין אֵין תַּייָשִׁים אֵין צֹאן. אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה. אִם אֵין רוֹעֶה אֵין עוֹלָם. אִם אֵין עוֹלָם כִּבְיָכוֹל. כָּךְ הָיָה אָחָז סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר. אִם אֵין קְטַנִּים אֵין גְּדוֹלִים. אִם אֵין גְּדוֹלִים אֵין חֲכָמִים. אִם אֵין חֲכָמִים אֵין נְבִיאִים. אִם אֵין נְבִיאִים אֵין רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. אִם אֵין רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אֵין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. כִּבְיָכוֹל אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מַייְתֵי לָהּ מִן הָדָא וְחִיכִּיתִי לַֽיי הַמַּסְתִּ֥יר פָּנָי֖ו מִבֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֑ב וְקִיוֵּיתִי לֽוֹ׃ אֵין לָךְ שָׁעָה קָשָׁה בָעוֹלָם מֵאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָֽנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא. מֵאוֹתָה שָׁעָה וְקִוֵּיתִי לֽוֹ שֶׁאָמַר לוֹ בְסִינַי כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַח֭ מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ. וּמָה אַתְּ מוֹעִיל. הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן לִ֣י יְי. וְכִי יְלָדָיו הָיוּ וַהֲלֹא תַלְמִידָיו הָיוּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ חֲבִיבִין עָלָיו וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָם בָּנַיי.
Traduction
Et quel mal a fait Ahaz (son fils)? Il a érigé un trône dans le parvis, comme il est dit (1R 7, 7): le portique du trône qu’ils ont construit dans le maison du Temple (289)Le commentaire Pné-Mosché observe à juste titre, que ce verset ne se réfère pas au roi Ahaz. Il nous semble pourtant que, sans supposer une faute d'impression, ce verset peut confirmer l'idée du rabbin, selon beaucoup d'exemples analogues.. R. Honia dit au nom de R. Eléazar (290)''V. Rabba sur (Lv 11); sur le livre d'Esther, ch. 1.'': ce roi reçut le nom d’Ahaz, parce qu’il saisit (ahaz) les salles de réunions (synagogues) et les salles d’études (pour les détourner de leur objet). Or, Ahaz ressemble à un roi qui, ayant un fils, le confie à un paidagogos, lequel veut tuer le fils, mais se dit: si je le tue, je serai coupable et mériterai la mort; je vais donc me contenter de lui enlever sa nourrice, et l’enfant mourra seul (d’inanition). Ainsi agit Ahaz, en dispersant les réunions des docteurs juifs, et dit: s’il n’y a pas de chevreaux, il n’y aura pas de boucs; s’il n’y a pas de boucs, il n’y aura pas de troupeau; s’il n’y a pas de troupeau, il n’est pas besoin de pasteur, et dès lors l’univers n’a que faire. De même, Ahaz s’imaginait pouvoir raisonner aussi comme suit: s’il n’y a pas de petits, il n’y aura pas de grands; s’il n’y a pas d’adultes, il n’y aura pas de savants (291)Si les maîtres ne cherchent pas à former des disciples, dit M. Schuhl, Sentences, p. 72, la science n'aura bientôt plus de représentants.; sans savants, il n’y aura pas de prophètes; à défaut de ces derniers, l’esprit saint ne se révélera plus, et dès lors il n’y a plus lieu d’avoir ni salles de réunion, si salles d’études, s’imaginant que la Providence n’établira plus sa résidence en Israël. R. Jacob b. Abayé dit au nom de R. Aha que l’on connaît le fait de la destruction poursuivie par Ahaz, de ce qu’il est dit (Is 8, 17): J’espérerai en l’Eternel qui cache sa face devant la maison de Jacob, et je me confierai en lui. Or, nulle heure n’a été plus pénible pour l’univers que celle où Dieu dit à Moïse (Dt 31, 18): Quant à moi, je cacherai ma face en ce jour. Malgré la gravité de cet instant, ''j’ai confiance en lui'', en ce qu’il m’a dit du haut du Sinaï (ibid. 21) qu’elle (la loi) ne sera pas oubliée de la bouche de sa postérité. D’ailleurs à quoi cela te sert-il (à toi Ahaz, de vouloir ruiner les études)? Me voici ainsi que les enfants que l’Eternel m’a donnés, est-il dit (Is 8, 18): or, ce n’étaient pas ses enfants, mais ses disciples, et ce texte prouve combien ceux-ci étaient chers au prophète, qui par affection les appelait ses enfants.
Pnei Moshe non traduit
ואת אולם הכסא. פסוק זה לא נמצא ולא שייך זה כלל אצל אחז ונראה דט''ס הוא וצ''ל וביום שמנה לחדש באו לאולם ה' וגו' ופסוק זה בד''ה גבי יחזקיהו אשר טיהר הכל מה שהזניח אחז ככתוב שם:
מייתי לה מן הדא וחכיתי לה' וגו' שהחזיר ישעיהו ועשה כל הפעולות ללמדם תורה מפני שבטל אחז עד הנה:
מאותה שעה. אעפ''כ וקויתי לו שכבר הבטיח לנו בסיני ע''י משה כי לא תשכח מפי זרעו:
ומה את מועיל. ואם תאמר ומה את מועיל הרי כבר ראיתי תועלת כדמסיים הנה אנכי והילדים וגו' א''נ לנגד אחז דיבר ומה את מועיל במעשיך אעפ''כ עלתה בידי להעמיד תלמידים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source