Sanhedrine
Daf 43b
משנה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִידּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים חַייָב אִם אֵין לוֹ דָמִים פָּטוּר׃
Traduction
Le voleur qui s’introduit par effraction mérite d’être tué (Ex 22, 1&2), non pas pour le crime qu’il a commis, mais pour prévenir la fin (de tuer le propriétaire). Si ce voleur a causé des dommages en brisant quelque chose, il doit le payer s’il se trouve dans des circonstances à ne pas mériter la mort. Mais s’il mérite la mort, il ne doit plus payer dommage (249)Selon le principe: Non bis in idem..
Pnei Moshe non traduit
מתני' הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג נידון על שם סופו דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי אמר אי קאי לאפאי קטילנא ליה אמרה התורה הבא להרגך השכם להורגו:
אם יש לו דמים. כגון האב הבא במחתרת על הבן דבידוע שרחמי האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות שאפי' הבן יעמוד עצמו להציל ממונו אין האב הורגו ואם הבן עמד עליו והרגו יש לו דמים דמתחייב על הריגתו:
חייב. האב כששבר את החבית לשלם כשאר מזיק:
אם אין לו דמים. בהריגתו כגון שאר כל האדם שניתן רשות לבעל הבית להרגו פטור מלשלם אם שבר את החבית משום דחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד ואע''פ שניצל פטור הוא מן התשלומין שכיון שמתחייב בנפשו הרי הוא כשאר מחויבי מיתות ב''ד דקי''ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין ואע''פ שאין נהרגין:
משנה: 43b בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. אָֽמְרָה תוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַייָב. שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְהַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁינָה לָרְֽשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּינּוּס לָרְֽשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְֽשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם׃
Traduction
Le fils rebelle est ainsi jugé en vue de son avenir. La loi dit: mieux vaut qu’il meure moins coupable que s’il avait commis de plus grandes fautes, car la mort des pécheurs est un bien pour eux et pour le monde, tandis que celle des justes est un malheur pour eux (pour les leurs) et pour le monde. Le vin et le sommeil des impies est une jouissance pour eux et pour le monde; celui des justes est un mal pour eux et pour le monde. La dispersion des impies est agréable à eux et au monde; celle des justes est fâcheuse pour eux et pour le monde. La réunion des impies est un mal pour eux et pour le monde; celle des justes est une satisfaction pour eux et pour le monde. Le calme pour les impies est un malheur pour eux et pour le monde; celui des justes est un bienfait pour eux et pour le monde.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נידון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:
הנייה להן. שאין מוסיפין לחטוא:
הנייה לעולם. שקטה כל הארץ:
רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:
ורעה לעולם. שהיו מגינין על הדור ומוכיחים להן:
יין ושינה לרשעים הנייה להן. כל זמן ששותין וישינים אינן חוטאין ואין מריעין לבריות:
ולצדיקים רע להן. שאינם עוסקים בתורה ורע לעולם שכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם:
פיזור. שהן נפרדין זה מזה ואינן יכולין להועץ ולסייע זה את זה:
שקט לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות:
הלכה: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה כול'. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁסּוֹף זֶה עָתִיד לְגַמֵּר נִיכְסֵי אָבִיו וְאֶת נִיכְסֵי אִמּוֹ וְיוֹשֵׁב לוֹ בְפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְקַפֵּחַ אֶת הַבִּרְיוֹת וְהוֹרֵג אֶת הַנְּפָשׁוּת וְסוֹפוֹ לְשַׁכֵּחַ אֶת תַּלְמוּדוֹ. וְאָֽמְרָה תוֹרָה מוּטָּב שֶׁיָּמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַייָב. שֶׁמִּיתָתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.
Traduction
Dieu a prévu qu’un tel fils finirait par gaspiller les biens de son père et sa mère, et s’adonnant à ses mauvaises habitudes il s’installerait au carrefour des routes pour dépouiller les passants, et les tuer en cas de résistance; aussi la Loi dit: mieux vaut qu’il meure étant encore innocent qu’après avoir commis des crimes, ''car la mort des pécheurs est un bien pour eux et pour le monde, tandis que celle des justes est un malheur pour eux et pour le monde.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וסופו לשכח את תלמודו. כלומר שמחמת שמשבח ומהדר אחר לימודו והרגל הרגיל בו ואינו מוצא הורג את הנפשות לקחת ממונם. ויש לפותרו לשכח את תלמודו אלא דלא שייך כ''כ הכא:
הלכה: הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת כול'. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. זֶה אֶחָד מִשְׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה כְמָשָׁל. אִם יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל מִשְׁעַנְתּ֖וֹ. אִם בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּב֖. אִם זָֽרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָיו֭ דָּמִ֣ים ל֑וֹ. וְכִי עָלָיו לְבַדּוֹ הַחַמָּה זוֹרַחַת. וַהֲלֹא עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם זוּרַחַת הַחַמָּה. אֶלָּא מַה זְרִיחַת הַחַמָּה מְיוּחֶדֶת שֶׁהוּא שָׁלוֹם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ שָׁלוֹם מִמֶּנּוּ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לִגְנוֹב פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג. אָֽמְרָת שֶׁאִם בָּא לִגְנוֹב ווַדַּאי וַהֲרָגוֹ הַהוֹרְגוֹ נֶהֱרַג. פְּעָמִים שֶּׁהוּא בָא לַהֲרוֹג נֶהֱרַג. מִיכָּן אַתְּ דָן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ. לוֹמַר. מַה עֲבוֹדָה זָרָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הָאָרֶץ וּמְחַלֶּלֶת אֶת הַשֵּׁם וּמְסַלֶּקֶת אֶת הַשְּׁכִינָה ודוֹחִין בָּהּ אֶת הַסָּפֵק. כָּל שֶׁכֵּן לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַסָּפֵק.
Traduction
On a enseigné que R. Ismaël dit: Voici l’un des trois versets du Pentateuque, qui sont énoncés au figuré. 1° Il est dit (Ex 21, 19): si le blessé se relève et qu’il puisse sortir appuyé sur un bâton, l’auteur de la blessure sera absous (250)Voir J., au (Ketubot 4, 4), où l'explication exégétique de ce verset est donnée. Cf. Mekhilta, section Mischpatim, ou (Ex ibid.. 2° Il est dit (ibid. 22, 3): Si le voleur est trouvé dans une cachette, si le soleil a brillé sur lui (éclairé son délit), son sang sera vengé. Or, ce n’est pas pour lui seul que le soleil brille, mais on entend par là: comme l’éclat du soleil a cela de spécial qu’il est le symbole d’une paix bienfaisante pour tous les habitants de la terre; de même, pour le voleur frappé, lorsqu’il est évident (clair comme le soleil) que celui-ci n’en voulait pas à la vie du volé lequel l’a tué, le meurtrier sera coupable. Tantôt le voleur qui arrive en cachette veut seulement voler; tantôt il se propose même de tuer. On peut établir un double doute et dire que peut-être il a voulu voler certainement, en recourant au besoin au meurtre, ou peut être même le vol était douteux et s’en abstiendrait-il à la fin. Or, tu dis que si le voleur était décidé avec certitude à voler et que le propriétaire le tue, ce dernier est passible de la peine capitale; à plus forte raison cette pénalité est applicable à celui qui vole avec doute. Ceci prouve un grand souci de la vie d’autrui, et l’on raisonnera ainsi: si pour le culte idolâtre, qui comporte cette gravité particulière de rendre impur le pays où il se produit, d’être une profanation du nom divin, on repousse le doute (et l’on suppose qu’il y a certitude d’au moins un crime sur deux, le vol ou le meurtre); à plus forte raison, le souci de la vie est au-dessus du doute seul (le vol, sans intention de tuer, ne suffit pas pour justifier le meurtre, acte coupable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. ברייתא במכילתא פרשת משפטים והמקרא השלישי דבמשל חשיב התם ופרשו השמלה דמוציא שם רע דלאו שמלה ממש אלא דברים מחוורין כשמלה שיש עדים בדבר ומייתי האי ש''ס להברייתא בפ' נערה שנתפתתה הלכה ד':
על משענתו. נמי משל הוא דכי תעלה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג עליו אלא מהו משענתו על בוריו כלומר שעמד על בוריו מחמת המכה ואע''פ שלאחר מכאן הכביד ומת פטור כדאמרינן בפ' הנשרפין:
אם זרחה השמש עליו. ג''כ משל הוא דללמדך אם ברור לך הדבר כשמש דיש לו שלום עמך ולא בא על עסקי נפשות יש לו דמים וההורגו נהרג עליו:
פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. זה ג''כ ברייתא במכילתא בפסוק אם במחתרת וה''ג שם אם במחתרת וגו' ומהו זה ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג אתה אומר ספק שהוא בא לגנוב וספק להרוג או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו ה''ז חייב ק''ו זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב מכאן אתה דן על פיקוח נפש שגדולה שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היה דוחה את הספק הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג. ע''כ. וכלומר דברייתא זו פליגא אברייתא דלעיל דס''ל להאי תנא דיש לו דמים דקרא מיירי בהאי גוונא בספק אם זה בא לגנוב בלבד ולא על עסקי נפשות הוא בא או ספק שבא להרוג שוב אין אתה רשאי להרגו ויש לו דמים דמתחייב ההורגו אע''פ שאין ברור לו כשמש שיש לו שלום עמך ודריש כשמש לאידך גיסא אם ידוע לך בודאי שאין לו שלום עמך ועל עסקי נפשות הוא בא הרגהו ואם לאו אלא שספק הוא לך אל תהרגהו:
אתה אומר וכו'. כלומר אימא קרא מיירי אם הספק על הגניבה הוא אם בא לגנוב או לא בזה חייב ההורגו אבל אם יש אפי' איזה ספק שבא להרוג מותר להרגהו ועל זה מסיק דאי אפשר לומר כן דקרא למה לי הא אפי' בודאי יגנוב וכי אתה רשאי להרגו ק''ו על הספק ומכאן אתה דן על פיקוח נפש שהרי גדולה היא שפיכות דמים וכו' וא''כ פשיטא שהיא דוחה את הספק ומהיכי תיתי לומר שיהרגנו דאיצטריך קרא להכי הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון ראשון. וסוגיא דהכא חסרה במקצת ההעתקה ונשתבשה במקצת וכצ''ל פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. כלומר שהוא ספק לך על מה הוא בא שפעמים יש לומר לגנוב ופעמים וכו' והן הן דברי המכילתא. או אינו אלא פעמים שבא לגנוב פעמים שלא לגנוב אמרת שאם בא לגנוב ודאי והרגו ההורג נהרג פעמים שהוא בא לגנוב נהרג בתמיה כלומר אם ספק הוא שאינו אלא לפעמים פשיטא שאינו נהרג:
יַיִן וְשֵׁינָה לָרְֽשָׁעִים הֲנָייָה לָהֶן וַהֲנָייָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וּבִלְבַד יַיִן עִם רוֹב שֵׁינָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. יְשֵׁינִים הֵן קִימְעָא שֶׁתְּהֵא דַעְתָן מְיוּשֶּׁבֶת.
Traduction
Le vin et le sommeil des impies est une jouissance pour eux et pour le monde; celui des justes est un mal pour eux et pour le monde''. R. Abahou ajoute qu’il en est ainsi si la grande quantité prise de pain suscite le sommeil, cependant, dit R. Jonathan, en prendre un peu et dormir est bon; il en résulte le calme d’esprit nécessaire aux études.
Pnei Moshe non traduit
ובלבד יין עם רוב שינה. הרבה יין הגורם רוב שינה הוא דרע לצדיקים אבל מעט ולישן ולנוח מעט טוב להן כדר' יונתן דישינים הן קימעא ומתוך כך דעתן מתיישבת ביותר לעסוק בתורה:
Sanhedrine
Daf 44a
משנה: וְאֵילּוּ שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן. הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ אַחַר הַזָּכָר וְאַחַר נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן׃
Traduction
Voici les personnes que l’on peut empêcher de commettre un crime même en les tuant: celui qui poursuit son prochain pour le tuer, celui qui veut violer un homme ou une fiancée nubile. Pour tous les autres crimes, p. ex. de poursuivre un animal (ad ineundum), ou de profaner le Shabat, même pour le culte que le coupable veut rendre aux divinités païennes, on ne peut pas tuer celui qui veut les commettre pour l’empêcher de le faire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו שמצילין אותן. מן העבירה:
בנפשם. שניתן רשות לכל אדם להרגן כדי להצילן מן העבירה:
הרודף אחר חבירו להרגו. דכתיב אצל נערה המאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ונערה המאורס' נפקא לן מדכתיב צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה מכלל דאם יש מושיע לה חייב להושיע לה בכל דבר שיכול להצילה ואפי' בנפשו של רודף אחריה:
ואחר הזכר. נפקא לן מדכתיב ולנער חסר ה''א זה זכר וה''ה לכל חייבי כריתות ומיתת ב''ד שבעריו' דיש בהן קלון ופגם לנרדף מצילין אותן בנפשן דכתיב חטא מות חטא אלו חייבי כריתות מות אלו חייבי מיתות ב''ד:
אבל הרודף אחר הבהמה. אע''פ שדומה לעריות:
והמחלל את השבת והעובד עובדי כוכבים. אע''פ ששניהם כופרים בעיקר:
אין מצילין אותן בנפשן. וכ''ש שאר חייבי כריתות ומיתות ב''ד שאינן של עריות שאין מצילין בנפשן ואין מותר להרגו כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בב''ד:
הלכה: אֵילּוּ שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן כול'. הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בַּשָּׂדֶה מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. אֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵירוֹ לְהוֹרְגוֹ וְאֶחָד הָרוֹדֵף אַחַר כָּל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מַצִּילִין אוֹתוֹ בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל אִם הָֽיְתָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. נַעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. אִם יֵשׁ שָׁם מוֹשִׁיעִים אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אִם אָֽמְרָה. הַנַּח לוֹ. אֵין מַצִּילִין אוֹתוֹ בְנַפְשׁוֹ. שֶׁאִם מְמָחִין הֵן עַל יָדָיו נִמְצְאוּ בָאִין לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים.
Traduction
Celui qui poursuit son prochain pour le tuer, soit à la maison, soit aux champs, pourra être empêché de ce crime, dut-on le tuer. L’on agira ainsi, soit à l’égard de celui qui poursuit son prochain pour le tuer, soit contre celui qui voudrait commettre un autre crime (de relation interdite) prévu par la loi biblique, mais non s’il s’agit d’un grand prêtre qui voudrait épouser une veuve (c’est interdit), ou d’un simple cohen qui voudrait épouser une femme répudiée ou celle qui a déchaussé son beau-frère pour se soustraire au lévirat, ou une bâtarde, ou une fille des descendants des tribus soumises voulant épouser un simple israélite, ou à l’inverse, si un descendant des tribus soumises ou un bâtard veut épouser une fille de simple israélite. Une fois l’acte criminel accompli, il n’est plus permis de tuer l’homme (il appartient à la justice). S’il y a des moyens dirimants autres que la mort (251)P. ex. en mettant un membre dans l'impossibilité d'agir., il n’est pas permis de tuer. Selon R. Juda, si la femme (qui est en butte au projet de relation illicite) dit de laisser celui qui la poursuit, on n’ira pas jusqu’à le tuer, de crainte qu’en cas de voie de fait le criminel ne prenne les devants et la tue de suite.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אחר כל שאר עבירות שבתורה. עריות של חייבי כריתות ומיתות ב''ד לאפוקי עריות דחייבי לאוין כדמסיק:
נעשה המעשה. כבר אסור להרגו אלא אם יש עדים מביאין אותו לב''ד:
אם יש שם מושיעים. בדבר אחר וכגון שיכול להציל באחד מאבריו אין מצילין אותו בנפשו:
אם אמרה הנח לו. לפי שהיא מתפחדת שמא יהרגנה אין מצילין אותה בנפשו כדמפרש ואזיל שסוף סוף אם יראה שרוצין למחות בידו יהרגנה:
כְּתִיב אִם בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּב֖ וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. בַּמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים 44a חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת יֵשׁ לוֹ דָּמִים. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אֲפִילוּ חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת אֵין לוֹ דָּמִים. לְפִי שֶׁמָּמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם חָבִיב עָלָיו כְנַפְשׁוֹ. חֲמִי לֵיהּ אֲזִיל בָּעֵי מֵיסַב מָמוֹנֵיהּ מִינֵּיהּ וְקָאִים עֲלוֹי וְקָטְלֵיהּ. רַב הוּנָא אָמַר. נָטַל אֶת הַכִּיס וְהָפַךְ אֶת פָּנָיו לָצֵאת וְהָלַךְ לוֹ וְעָמַד עָלָיו וַהֲרָגוֹ אֵין הַהוֹרֵג נֶהֱרַג. מַה טַעֲמָא דְרַב הוּנָא. כִּ֣י יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒. רַב אָמַר. כָּל דְּיֵיתֵי עֲלַי אֲנָא קְטַל לֵיהּ חוּץ מֵחֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא דַּאֲנָא יְדַע דְלָא אֲתִי אֶלָּא מֵיסַב מְגוּסָתֵיהּ מִינַּיי. אֲמַר רִבִּי יִצְחָק. מִכֵּיוָן דְּאַבְרֵי לִיבֵּיהּ עֲלוֹי לְמֵיעֲבֲד לֵיהּ דָּא מִילְּתָא אֵין זֶה חֲנַנְיָה בֶן שִׁילָא.
Traduction
Il est écrit (Ibid.): Si le voleur est trouvé dans une cachette et qu’il soit frappé, puis meurt, le meurtrier n’est pas responsable. R. Hiya enseigne: il résulte de ces mots que le propriétaire qui tue le voleur ''dans une cachette, n’est pas responsable''; mais il le serait pour avoir frappé le voleur hors d’une cachette; selon R. Simon b. Yohaï au contraire, même pour avoir frappé le voleur hors d’une cachette, le propriétaire n’est pas coupable, car l’homme aime autant l’argent que la vie, et le voleur en voyant le propriétaire arriver sur lui pour reprendre son bien, est capable de se retourner contre ce dernier et de le tuer (c’est donc un cas de légitime défense). De même, dit R. Houna, si le voleur, après avoir pris le sac d’argent et s’être tourné pour sortir, est parti, puis le propriétaire tombe sur lui et le tue, ce dernier n’est pas coupable; R. Houna fonde son avis sur ce qu’il est dit (Dt 21, 6); dans l’effervescence de son cœur (elle pourrait susciter un retour inoffensif du voleur sortant, et le propriétaire qui l’a tué était en cas de légitime défense). Rav dit: toute personne que je surprends en cachette chez moi, je la tue, sauf Hanania b. Shila, car je sais qu’il vient seulement pour avoir une part de mon repas. R. Isaac dit: dès que de gaieté de cœur Hanania b. Shila s’applique à agir ainsi, c’est un acte indigne de lui.
Pnei Moshe non traduit
חוץ למחתרת. כשעמד והלך לו לחוץ אסור להורגו ויש לו דמים אם הרגו ור''ש בן יוחאי פליג וס''ל דאפי' הלך לו לחוץ למחתרת ועמד בעל הבית עליו והרגו אין לו דמים:
לפי שממונו של אדם חביב עליו כנפשו חמי ליה וכו'. כלומר כשזה רואה שהבעל הבית הולך אחריו ורוצה ליקח הממון ממנו יעמוד לנגדו ויהרגנו וא''כ אכתי דיניה כהבא להרגך הוא ואין לו דמים אם קדם בעל הבית והרגו:
רב הונא. נמי כרשב''י ס''ל ודריש ליה מכי יחם לבבו שזה הבעל הבית יחם לבבו על ממונו ואם ירצה לקחתו יעמוד הגנב לנגדו לפיכך אם קדם והרגו פטור:
כל דייתי עלי. במחתרת אני הורגו מפני שספק הוא לי אם בא על עסקי נפשות חוץ מחנניה בן שילא שיודע אני בו שלא יבא עלי אלא לקחת סעודתי וחפיצי ממני:
מכיון דאברי לביה עלוי. שלבו בריא עליו ונתן דעתו לעשות כזאת שוב אין זה במעלת חנניה בן שילא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source