רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ לָהּ טָלֶה בַעַל מוּם חַייָב. מַאי כְדוֹן. כַּיי דָּמַר רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַֽיי אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ כָּל לַיי אֱלֹֽהֵיכֶם לֹא תַֽעֲשׂוּן כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כהאי דאמר ר' הילא. דכתיב לא תעשון וגו' כל לה' אלהיכם לא תעשון כן כלומר דכתיב בביטול ע''ז ושלא לעבדה אבד תאבדון וגו' ורבתה התורה אפי' כל שלה' אלהיכם לא תעשון כן והיינו בעל מום אעפ''כ אסור לזבוח לה:
מאי כדון. מאי טעמא:
זיבח לה. לע''ז אפי' טלה בעל מום חייב:
לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם. הָיִיתִי אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּעֲבוֹד כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לָהֶם֭. הִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלָל הָֽיְתָה וְלָמָּה יָצָאת. לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ. אֶלָּא מַה הִשְׁתַּחֲוָיָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֶׂה יָחִיד וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אַף אֲנִי אַרְבֶּה כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַייָבִין עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אָמַר. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר וְנִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מוֹדֶה שֶׁאִם עָֽבְדָהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ בַּעֲבוֹדַת הָגָּבוֹהַּ בַּעֲבוֹדַת הִשְׁתַּחֲוָיָה שֶׁהוּא חַייָב עַל כַּל אַחַת וְאַחַת. כְּדָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל 37b בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְלֹֽא יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַטִּי תָּנָהּ לְַקָּדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל מטי תנה לקדשים. לא כדבריך דלא נפקא לן מהאי קרא אלא מטי מדבריך ותני דהאי קרא לענין קדשים הוא דמהכא נפקא לן לאזהרה לשחוטי חוץ בקדשים אבל עבודת פנים מלא תשתחוה נפקא כדלעיל א''נ קא נגעת ותנית קרא דשייך לקדשים:
כד אמר רבי שמואל בשם רבי זעירא. לרבי תנחום בר יודן אמר הכי בהלכה דלקמן ולא יזבחו וגו' כלומר כשאמר לפניו לפרש טעמא דאמרינן באלו עבודת פנים המזבח וכו' דחייב אפי' אין דרך עבודתה בכך דנפקא לן מדכתיב ולא יזבחו עוד וגו' ומכאן דעובר על לא יזבחו אפי' אם אין דרך עבודתה:
מודה הוא שאם עבדה בעבודתה. במה שדרכה בכך ועבדה בעבודת הגבוה כגון בעבודת השתחויה וכיוצא בה חייב על כל אחת ואחת על עבודתה ועל עבודת הגבוה דהאי נפקא ליה מלא תעבדם והאי נפקא ליה מלא תשתחוה להם:
אף על גב דרבי שמעון בן אלעזר אומר זיבח וקיטר וניסך וכו'. בהאי תלמודא בשבת בפ' כלל גדול וכן בריש פ''ו דנזיר קאמר הכי וגריס שם רבי יוחנן דלא סבירא ליה לחלק בע''ז בעבודות אלו:
מְנַיִין לָאוֹמֵר לוֹ. אֵלִי אַתָּה. רַב אָבוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וגו'. מֵעַתָּה אֵינוֹ מִתְחַייֵב עַד שֶׁיִּזְבַּח וִיקַטֵּר וָיֹאמַר. אָמַר רִבִּי יּוֹסֵי. לֹא בָא הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר אֶלָּא גְּנָייָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ֙ וְלֹא לַגָּבוֹהַּ. וַיִּזְבְּחוּ ל֔וֹ לֹא לַגָּבוֹהַּ. וַיֹּ֣אמְר֔וּ לוֹ. לֹא לַגָּבוֹהַּ. מַאי כְדוֹן. נֶאֱמַר כָּאן אֲמִירָה וְנֶאֶמְרָה אֲמִירָה בַּמֵּסִית. מָה אֲמִירָה הָאֲמוּרָה בַמֵּסִית עָשָׂה בָהּ אֲמִירָה כְמַעֲשֶׂה. אַף אֲמִירָה הָאֲמוּרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֲמִירָה כְמַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
נאמר כאן. אלא מהקישא דמסית ילפינן שעשה בו אמירה כמעשה:
מאי כדון. השתא היכי נילף מהאי קרא דהא לא בא אלא להגיד גנותן ואכתי מנא לן להקישא דהאומר לו אלי אתה לזביחה דמיא:
לא בא הכתוב להזכיר. האי דהזכיר את כולן לא בא אלא להגיד גנותן של ישראל דבכל אלו המעשים לא חזרו בהן ולא זכרו כלל להקב''ה:
מעתה. אדרבא נימא דעד דעביד לכולהו כדכתיבא:
מנין לאומר לו אלי אתה וכו'. דכתיב ויאמרו לו וגו' ויליף דויאמרו לו הוי כויזבחו לו:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם כְּלָל. לֹֽא תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה לֶהֶ֖ם פְּרָט. כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּֽחֲוֶה֭ לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט. רִבִּי בּוּן בַּר כָּהֲנָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. לֹא תַֽעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן כְּלָל. זֹבֵ֥חַ לָאֱֽלֹהִ֖ים יָחֳֽרָ֑ם פְּרָט. בִּלְתִּ֥י לַֽיי לְבַדּֽוֹ. חָזַר וָכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל וְהַכֹּל בִּכְלָל. וְרִיבָה אֶת הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק. אָמַר לֵיהּ. לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֶמְרָה הִשְׁתַּחֲוָיָה. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה. הַמְגַפֵּף וְהַמִּשְׁתַּחֲוֶה שֶׁאֵינָן מַעֲשֶׂה.
Pnei Moshe (non traduit)
המגפף והמשתחוה שאינן מעשה. כלומר דהושוו שתיהן כמו המגפף אינו מעשה כך השתחויה וצריכה השתחויה ללמד על עצמה ואי לא הוה כתיבא לא הוה מרבינן לה מכעין הפרט וה''נ לא מרבינן להמגפף והמנשק:
לא ללמד על עצמו שהוא מעשה. בלשון תמיה וכי השתחויה גופה מעשה היא ואלו לא יצאת ללמד על עצמה היא גופה לא הוי ידעינן דלא דמיא לאינך עבודות שיש בהן מעשה:
בלתי לה' לבדו חזר וכלל. שאין לעבוד בשום עבודה בלתי לה' לבדו והשתא נימא והכל בכלל מה שהוא כעין הפרט שהוא דרך כבוד וריבה את המגפף והמנשק שיהא חייב עליהן כשאר עבודת פנים:
בעא קומי ר' הילא נימא לא תעשון כן כלל כל מידי דעשיה ועבודה:
לא תעבדם כלל. אפי' כל העבודות במשמע. וחסר כאן ונשתבשה הגירסא ובנזיר גרסינן הקושיא בענין אחר. ויש לפרש דהכי בעי מיניה לא תעבדם כלל ולא תשתחוה להם פרט ונימא אין בכלל אלא מה שבפרט השתחויה אין שאר עבודות לא ול''ג כי לא תשתחוה לאל אחר חזר וכלל וטעות הוא. ולפירוש ענין הקושיא דנזיר היה צריך לגרוס הכי דבעא מיניה דנימא דהשתחויה יצאת לחלק כדהקשה התם ומשני שם דהכלל והפרט במקום אחד הוא ואין דנין במדה זו וחזר והקשה והכתיב פרט במקום אחר כי לא תשתחוה וגו' ושם גריס דהשיב לו מכיון שאין את למד מצידו אפי' ממקום אחר אי אתה למד. וללשון הראשון שפירשתי במה דנראה לפי ענין הסוגיא דהכא לא השיב לו עד לקמן:
משנה: הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמּוֹלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ. הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמּוֹלֶךְ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. בַּעַל אוֹב זֶה פִיתוֹם וְהַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו. הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶן בְּאַזְהָרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד שימסור למולך. מוסרו ביד משרתי עובדי כוכבים ע''מ להעבירו:
ויעביר באש. ואח''כ מעבירו הוא באש מצד זה לצד זה:
עד שימסור למולך ויעביר באש. שנאמ' לא תתן להעביר משמע נתינה הבאה לכלל העברה וכתיב התם לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש מה העברה האמורה שם אש אף העברה שנאמר כאן באש:
זה הפיתום. שם המכשף ולוקח גלגולת של מת לאחר שנתעכל הבשר ומקטיר לה ושואל ממנ' עתידות והיא משיבה:
והמדבר משיחיו. יש שמושיב לו בשחיו תחת זרועותיו ומדבר המת משחיו:
וידעוני זה המדבר בפיו. חיה אחת ששמה ידוע וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה וכשרוצים לצוד אותה מורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק והיא מתה מיד והיא נקראת בלשון חכמים בר נש דטור. ומכניס עצם ממנה לתוך פיו והעצם מדבר מאיליו ע''י כשפים. הרי אלו בסקילה. דכתיב באבן ירגמו אותם:
והנשאל בהן. שבא ושואל בהן להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:
באזהרה. לא ימצא בך וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הָאוֹמֵר לוֹ. אֵלִי אַתָּה. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי וַחֲכָמִים. הִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל מוֹדִין בִּכְפִיפַת קוֹמָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵין הַמַּעֲלֶה וְהַמּוֹרִיד קוֹמָתוֹ מַה בֵין הַמַּעֲלֶה וְהַמּוֹרִיד שִֹׁפְתוֹתָיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כַּמַּחֲלוֹקֶת. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כַּמַּחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְרֵישׁ לָקִישׁ. תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶה֣ לָכֶ֔ם לָֽעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָֽה׃ אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה. הַמְגַפֵּף וְהַמִּשְׁתַּחֲוֶה שֶׁאֵינָן מַעֲשֶׂה מְנַיִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן אמר במחלוקת. כלומר בהא גופה פליגי דבכפיפת קומתו הכל מודים דהוי מעשה ופליגי אם מדמין עקימת שפתיו לכפיפת קומתו דמר ס''ל דשוין הם דבשניהם אינו עושה אלא מעלה ומוריד בעלמא ואי חשבת לכפיפת קומתו למעשה עקימת שפתיו נמי הוי מעשה ומר ס''ל דכפיפת קומתו דבכל גופו הוא הוי מעשה אבל עקימת שפתיו לא הוי מעשה:
ור''ל אמר במחלוקת. כלומר השתחויה גופה במחלוקת היא דלמר לא חשיב ליה מעשה אפי' לכפיפת קומתו:
קרייא מסייעא לריש לקיש. דכתיב גבי קרבן תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה אלמא דוקא מעשה בעינן ומצינו דדריש להשתחויה דאינה מעשה כדדריש לעיל לענין חיוב מיתה דאיצטריך למיכתב לא תשתחוה דאי מכללא לא תעבדם אין לי אלא דבר שהוא מעשה המגדף והמשתחוה מנין וכו' ולעיל גריס המגפף והיינו נמי כן דאם השתחויה אינה מעשה כמו המגפף כדאמרינן לעיל דיצאת השתחויה לידון בעצמה והוא הדין נמי מגדף ועכ''פ ש''מ דאיכא למ''ד דאף השתחויה אינה מעשה ואימעוט מקרבן דעושה בשגגה כתיב:
מה בין המעלה והמוריד קומתו מה בין וכו'. ומאי שנא דחשיב כפיפת קומתו טפי למעשה מעקימת שפתיו:
דברי הכל מודים. בהשתחויה דכפיפת קומתו הוי מעשה וחייב בקרבן:
השתחוה לה מהו. אם השתחויה מעשה הוי וחייב עליה קרבן בשוגג או דילמא גם בהשתחויה פליגי:
האומר לו אלי אתה מחלוקת רבי וחכמים. לענין קרבן קאמר דקי''ל אין חייבין קרבן אלא על דבר שיש בו מעשה ופליגי אם עקימת שפתיו הוי מעשה או לא:
כָּתוּב וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּֽעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. לַשֶּׁמֶשׁ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ. אֵין כָּאן כְּלָל וּפְרָט אֶלָּא רִיבּוּיִים. הָתִיב רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה 38a.וְהָא כָתוּב כֹּ֣ל אֲשֶׁר לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר אֵין ל֜וֹ סְנַפִּ֣יר וְקַשְׂקֶ֗שֶׂת. מֵעַתָּה אֵין כָּאן כְּלָל וּפְרָט אֶלָּא רִיבּוּיִים. אֶלָּא בְגִין דְּכָתַב וָי''ו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָא. כָּל הֵן דַּאֲנָא מַשְׁכַּח וָי''ו אֲנָא מְחִיק לֵיהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדֵּמָא. הָיִיתִי אוֹמֵר. מַה שֶׁבַּיָּמִים יְהוּא אֲסוּרִין וּמַה שֶׁבַּגִּיגִּיּוֹת וְשֶׁבַּבֵיבָרִים יְהוּא מוּתָּרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם. רִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הייתי אומר וכו'. כלומר דר' שמואל משני דשאני התם דלא מצינן למידרש לריבוי דאי ס''ד לריבוי אתא קרא אפי' שבכלים וכה''ג א''כ לישתוק קרא מפרטא אחרינא דימים ונחלים בקרא דבתריה וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים ואנא ידענא ריבויא מכל אשר במים דרישא והכי הוי דרשינן אי לאו קרא מכל אשר במים הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין ומה שבגיגיות ובביברים יהו מותרין ת''ל מכל אשר במים ריבה אף לאלו והשתא מדהדר וכתב לפרטא אחרינא בימים ובנחלים ש''מ למידרש בכלל ופרט וכלל אתא ולא לריבויא ודוקא בימים ונחלים אבל שבגיגיות וכה''ג מותרין:
כל הן דאנא משכח וי''ו אנא מחיק ליה. בתמיה וכי אנחנו מוחקין בכל מקום וי''ו יתירא דכתיבי וכלומר וכי מאי איכפת לן הכא אם כתוב בוי''ו או לא הא אי לא הוי כתיב אלא לשמש או לירח בלא וי''ו נמי הוי מצינן למידרש למה פרט הכתוב לאלו הלא בכלל אלהים אחרים הן אלא ודאי לרבות לכל עבודות שעובדין לאלו בהן וא''כ הדרא קושיא לדוכתה מ''ט לא נידרוש התם ג''כ דלרבות אתא אפי' שבכלים ושבבורות יהו אסורין:
אלא בגין דכתיב וי''ו. הכי קאמינא דטעמא דדרשינן לקרא דלעיל לריבוי ולא לכלל ופרט בשביל הוי''ו דכתיב ולשמש דמשמע דקאי אדלעיל האי שאמרתי לך וישתחוה להם וכן בכל עבודות שעובדין ואותן שהן זובחין ומקטרין לשמש וכה''ג ולא מטעמא דכתיבא פרטי אחר הפרט הוא:
לשמש אין כתיב כאן. דאי הוה כתיב הכי הוה דרשינן בכלל ופרט ויעבוד כלל וישתחוה פרט השתא דכתיב ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים ורבתה התורה כל העבודות וה''ק וילך וגו' וישתחוה להם ולשמש וגו' לומר בכל העבודות שעבד בין שעובדין בהם לשמש או לירח בין שאין עובדין אותן בהן אם הן עבודת הגבוה חייב עליהן דאי לאו הכי למה פרט עוד הכתוב ולשמש או לירח אלא לרבות לכל עבודת הגבוה והא כתיב. את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים וגו' שקץ הם לכם ודרשינן במים כלל ואפי' בכלים בימים ובנחלים פרט והדר כתיב במים אשר לו סנפיר וקשקשת במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים הנובעין וכו' לאפוקי שבכלים ושבבורות שיחין ומערות דאע''ג דאין להם סנפיר וקשקשת מותר ומעתה לדבריך דאמרת דכל הוכא דכתיב עוד פרטים אחר הפרט לא דרשינן בכלל ופרט אלא ריבוים א''כ נימא ה''נ כן דהא אחר פרט דימים ונחלים הדר ופרט קרא מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים והוי כעין פרטי דקרא דהתם ומעתה נימא דרבתה התורה דבכל מקום ואפי' בכלים אסורין הני שרץ המים אשר אין להן סנפיר וקשקשת בתמיה והא אנן לא קי''ל הכי:
כתי' וילך וגו' א''ר זעירה. השתא משני ליה להא דאקשי ליה ר' בון בר חייה לעיל דאימא לא תעבדם כלל ולא תשתחוה פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט השתחויה אין שאר עבודת גבוה ואינן כדרכה לא ואיידי דאיירי בהאי ענינא דריש מה דשייך ליה והשתא מסיק מה דהשיב ר' זעירא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source