Sanhedrine
Daf 14b
משנה: אָמַר לֹו נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאוֹמֵר לוֹ דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשָׁךְ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ׃
Traduction
Si l’une des parties dit à l’autre: ''j’accepte pour juges mon père et ton père'', ou ''trois bergers'' (ignorants), elle peut plus tard se rétracter, d’après R. Meir; mais d’après les autres docteurs, elle ne peut pas se rétracter. Si un individu est obligé de prêter serment dans la forme prescrite par la loi, et si l’autre lui dit qu’il se contenterait d’un simple serment sur la tête, il peut, d’après R. Meir, se rétracter et exiger un serment dans la forme prescrite; mais d’après les autres docteurs, il ne peut pas se rétracter.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נאמן עלי אבא. בין להיות עד או להיות דיין אע''פ שהוא פסול מן התורה לא לזכות ולא לחובה כדנפקא לן מלא יומתו אבות על בנים:
נאמנין עלי ג' רועי בקר. לדון דאלו לעדות רועי בקר כשירין הן:
ר''מ אומר יכול לחזור בו. אפי' לאחר גמר דין:
אינו יכול לחזור בו. לאחר גמר דין בלבד הוא דפליגי רבנן עליה דר''מ דאלו קודם גמר דין מודים חכמים לר''מ דיכול לחזור בו ואם קנו מידו שמקבל עליו עדות איש פלוני או דינו של איש פלוני אפילו קודם גמר דין אין יכול לחזור בו שאין לאחר קנין כלום וכן הלכה:
דור לי בחיי ראשך. נדור לי בחיי ראשך ואתן לך מה שאתה תובע ואצ''ל ומחול לך מה שיש לי בידך ונדר לו או קנו מידו אע''פ שעדיין לא נדר אינו יכול לחזור בו כדברי חכמים וכן הלכה:
הלכה: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁלָּזֶה כול'. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. עֵדוֹ. הָא עֵידָיו לֹא. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ עֵדָיו. דְּתַנֵּי. לְעוֹלָם מוֹסִיפִין דַּייָנִים עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְהַדַּייָנִין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. נִגְמַר הַדִּין אֵין יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵן שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְפוֹסְלָן. אָמַר זְעִירָה. וְהוּא וְאֶחָד מִן הַשּׁוּק מִצְטָֽרְפִין לִפְסוֹל עֵדוּת זֶה. רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי. 14b וְאֵין עֵד אֶחָד זוֹקְקוֹ לִשְׁבוּעָה בְכָל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. פָּסוּל צָרִיךְ לִיפָּסֶל בְּבֵית דִּין. קָרוֹב אֵין צָרִיךְ לִיפָּסֶל בְּבֵית דִּין. אָמַר רָבָא בַּר בִּינָא בְשֵׁם רַב. שְׁלֹשָׁה כִגְמַר דִּין.
Traduction
Resh Lakish dit de rectifier ainsi la Mishna: le plaideur peut récuser l’un des témoins de l’autre, non les deux; R. Yohanan le permet pour les deux, car on a enseigné (95)Tossefta, ch. 6.: jusqu’au prononcé du jugement, on peut toujours augmenter le nombre des juges, et de même les témoins peuvent renoncer à rester jusqu’à l’achèvement des délibérations du tribunal, et le plaideur peut amener de nouveaux témoins; d’où l’on infère que, jusque là, la faculté de refus s’étend aux 2 témoins. Toutefois, reconnaît R. Yohanan, si l’adversaire n’a pu produire d’autres témoins, le plaideur ne peut pas les récuser. R. Zeira dit: le premier venu de la rue suffit à confirmer la déclaration du plaideur qui récuse les attestations de son adversaire pour les déclarer fausses. Mais, objecta R. Hanina, qu’importe la faculté de pouvoir récuser l’un des témoins? Ne suffit-il pas du 2e témoin pour déférer du moins le serment (96)V. J., (Shevuot 6, 1) ( 36d). au défendeur? Ce n’est pas porter atteinte aux témoins, répond R. Zeira, car le refus a pour cause la parenté du témoin; alors, la déclaration suffit, sans l’infirmation juridique, nécessaire en cas d’incapacité judiciaire. R. Abba b. Abouna dit au sujet de l’augmentation successive du nombre des juges: la présence de 3 juges suffisant à départager les voix, équivaut au prononcé du jugement (on peut s’y arrêter).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא עדו. כן צריך למיתני לדברי ר''מ שפוסל לעד אחד של זה הא שני עדיו אין זה יכול לפוסלן:
אפילו עדיו. אפילו הן שנים יכול זה לומר פסולין הן והבא לך עדים אחרים כדלקמן:
דתני. בתוספתא פרק ששי. ונשתבש בהעתקה וה''ג התם לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין לעולם העדים יכולין לחזור בהן עד שיגמור הדין לעולם מביא עדיותיו לב''ד עד שיגמר הדין. ובספרי דפוס כתוב שם אין העדי' יכולין לחזור וט''ס הוא. וכלומר שהעדים עד שלא נחקרה עדותן יכולין לחזור בהן כדאמר בתוספתא התם לקמן וכן הבע''ד מביא עדיותיו כפי שיש לו עד שיגמור הדין נגמר הדין אין יכולין לחזור בהן ולומר יש לי עדים אחרים ושמעינן מיהת דכל זמן שלא נגמר הדין מביא זה עדיותיו כפי שהוא רוצה והיינו סייעתא לר' יוחנן דיכול הוא לפוסלן אפי' לשני עדיו שהרי יש לזה להביא עדים אחרים כל זמן שלא נגמר הדין:
מודה ר' יוחנן. שאם אין לבעל דינו עדות אחרים אלא הן שאין זה יכול לפסלן דהשתא נוגע בעדות הוא:
והוא ואחד מן השוק. אם יש עוד אחד מן השוק שאומר כדבריו על העדים מצטרפין לפסול עדות זה ולקמיה פריך עלה:
ואין עד אחד זוקקו לשבועה מכל מקום. האי פירכא גם על דברי ר''ל קאי דקאמר לעד אחד יכול הוא לפוסלו ואמאי הא אכתי נוגע בעדות הוא שאע''פ שאין עד אחד מחייבו ממון מכל מקום זוקקו לשבוע הוא והוא בא לפוסלו שלא להעיד עליו ולחייבו שבועה ופשיטא הוא דלר' יוחנן קשיא טפי אלא דר' חנינה פריך דלדברי ר' זעירא אכתי קשיא ואפילו אם עד אחד הוא שרוצה לפסלו:
אמר רבי זעירא. הא לא קשיא דהכא מיירי שפוסלו מחמת שהוא אומרו קרוב הוא ואין ראוי להעיד:
דפסול הוא שצריך לפסלו בב''ד. כלומר אם אומר עליו איזה פסול אחר בזה צריך עדות ממש ולפני ב''ד אבל במה שאומר עליו קרוב הוא גילוי מילתא בעלמא הוא ואין צריך להעיד בפני ב''ד על זה הלכך לאו נוגע בעדות מיקרי:
שלשה כגמר דין. ארישא דתוספתא דאייתי לעיל קאי בענין מוסיפין הדיינין דקתני התם עד כמה מוסיפין אין פחות משנים יוסיפו הדיינין אם אמרו זכאי זכאי אם אמרו חייב חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו ב''ד שקול אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד לעולם מוסיפין הדיינין עד שיגמר הדין ע''כ. וט''ס יש כאן ובחלוקה אחרונה כצ''ל א' אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד ופירושה שאם מאלו השנים הנוספין אחד אומר כך או כך ואחד אומר איני יודע א''כ עדיין צריך להוסיף שהרי לעולם אין מוסיפין פחות משני' וכאן שא' אומר איני יודע לא הוסיפו עד עכשיו אלא אחד והשתא קאמ' רב עלה דלא שנו דמוסיפין אלא דוקא אם מעיקרא היה אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע וכשהוסיפו שנים אמר אחד מהן זכאי או חייב ואחד אמר איני יודע דהאי הוספה לאו כלום היא דאין כאן אלא אחד וצריך עוד להוסיף אבל אם מעיקרא היו שנים מזכין או מחייבין וכשהוסיפו אמר אחד זכאי ואחד אמר איני יודע הרי יש כאן ג' לדעת א' והוי כג''ד ושוב אין מוסיפין עליהן אלא הולכין אחר הרוב:
Sanhedrine
Daf 15a
משנה: אֵילּוּ הֵן הַפְּסוּלִין הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא וְהַמַּלְוֶה בָרִבִּית וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית וַעֲבָדִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אֶלָּא אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית. מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין חָֽזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אוּמָנוּת אֶלָּא הִיא אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אוּמָנוּת שֶׁלֹּא הִיא הֲרֵי זֶה כָשֵׁר׃
Traduction
Sont frappés de l’incapacité judiciaire d’être juge et témoin: Ceux qui jouent aux cubes, ceux qui prêtent à usure, ceux qui font des paris en faisant voler des pigeons, ceux qui font du commerce avec les fruits de l’année de relâche (Lv 4, 6). R. Juda dit: tous ces gens ne sont frappés d’incapacité judiciaire que s’ils n’ont pas d’autres occupations (98)N'ayant pas de métier ni d'occupation sérieuse, ils ne connaissent ni les lois, ni le commerce des hommes entre eux, et ils ne sont pas des hommes religieux.. S’ils ont un métier honnête, ils peuvent être juges et témoins.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו הן הפסולין. לדון ולהעיד:
המשחק בקוביא. לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם ואסור לאדם שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים או בסחורה ואומנות שיש בהן ישובו של עולם:
והמלוה ברבית. מלוה הבאה ברבית דאחד המלוה ואחד הלוה שניהן פסולין דקי''ל דשניהם עוברין בלא תעשה כדתנן בסוף א''נ ואף על גב דהתם תנן דהערב והעדי' ג''כ עוברים בלא תשימון מכל מקום לא תשימון לאינשי למלוה ולוה משמע להו:
ומפריחי יונים. אית דמפרשי מין ממיני השחוק אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך. ואית דמפרשי שמגדל יונה מלומדת להביא יונים אחרים לבית בעלה בעל כרחן ויש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל לא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתי ורבו להתם:
וסוחרי שביעות. עושין סחורה בפירות שביעית והתורה אמרה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא לסחורה:
א''ר שמעון. התם בגמרא מפרש לה לדברי ר''ש הכי בתחילה היו קורין אותן אוספי שביעית כלומר אוספי פירות שביעית לעצמן והיו פסולין כמו הסוחרי פירות שביעי' משרבו האנסין השואלים מנת המלך כך וכך כורין תבואה בכל שנה והיו צריכין לאסוף תבואה של שביעית לפרוע ממנה מנת המלך חזרו לומר סוחרי פירות שביעית בלבד הם פסולין אבל אוספי פירות שביעית לתת למלך כשרים לעדות כיון שאין אוספין לאצור לעצמן:
בזמן שאין להן אומנות אלא הוא. אמשחקי בקוביא קאי שאע''פ שאין בהן גזל אפי' מדבריהם פסולין הן לפי שאין מתעסקין בישוב העולם ואין בהן יראת שמים ודוקא שאין להן אומנות ומלאכה אחרת אלא הוא והלכה כר' יהודה דכל מקום שאמר אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים:
הלכה: אֵילּוּ הֵן הַפְּסוּלִין. הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא כול'. הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא זֶה הַמְשַׂחֵק בִּפְסֵיפָסִין. אֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּפְשֵׂיפָשִׂין וְאֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹזִין וְרִימוֹנִים לְעוֹלָם אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר פְּסֵיפָסָיו אוֹ יִקְרַע שְׁטָרוֹתָיו וְיִבָּדֵק וְיַחְזְרוּ בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' המשחק בקוביא וכו'. תוס' פ''ה:
בפסיפסן. שברי עצים:
בקליפי אגוזים ורמונים. אע''פ שאינן עשוין לכך:
עד שישבר פסיפסיו ויבדק. שלא יעשה עוד ויחזור בו חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי. וחסר כאן וה''ג בתוספתא המלוה ברבית אין יכול לחזור בו עד שיקרע שטרותיו. וכן הוא בפ''ק דר''ה וגרסינן להסוגיא התם עד ודר''מ כר' ליעזר:
ויבדק. אם חוזר בו חזרה גמורה דאפי' לעובדי כוכבים לא מוזפי:
הלכה: נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא כול'. אָמַר לוֹ. נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ. קִיבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁנַיִם יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּשֶׁלֹּא נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה. אֲבָל נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. 15a רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרֵי. אֲפִילוּ נָטַל מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. קיטה במקטיה דִּנְקוֹם. קִיבֵּל עֲלוֹי יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
Traduction
Si l’un des plaideurs dit à l’adversaire: ''je déclare me fier à ton père comme juge'', déclaration faite devant 2 personnes, il peut cependant se rétracter; mais sur une déclaration faite devant 3 témoins, on ne peut plus se rétracter. Selon Samuel, R. Meir permet de se rétracter avant que le juge ait pris la valeur à l’un pour la donner à l’autre (avant le prononcé de la sentence); mais, après cela, la rétractation n’est plus permise. R. Yohanan et Resh Lakish disent que, même après cela, R. Meir permet de se rétracter. – Si le juge (97)Tossefta, ch. 5. a tourmenté le plaideur jusqu’à lui faire accepter (malgré lui) le jugement, le plaideur a le droit d’en appeler.
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ל נאמן עלי אביך קיבל עליו בפני שנים. ולא בפני ב''ד בזה לכ''ע יכול הוא לחזור בו אבל משקיבל עליו בפני ב''ד של שלשה הוא דאמרי חכמים אין יכול לחזור בו:
שמואל אמר. לפרושי פלוגתא דמתני' קאי הא דפליג ר''מ דוקא בשלא נטל מזה ונתן לזה והיינו לפני גמר דין וכל זמן שלא נטל מזה ונתן לזה קרי ליה לפני גמר דין אבל נטל מזה ונתן לזה והיינו לאחר גמר דין אינו יכול הוא לחזור בו כצ''ל וכלומר דבהא ל''פ ואפי' ר''מ מודה דאין יכול לחזור בו:
רבי יוחנן ור''ל אמרי. אפי' לאחר גמר דין וכשנטל מזה ונתן לזה פליגי וס''ל לר''מ דיכול הוא לחזור בו:
קיטה. תוספתא היא בריש פ' חמישי ואסיפא דמתני' קאי וה''ג התם היה חייב לחבירו שבועה ואמר דור לי בחיי ראשך בקיטא במקטייורא דנקיט יכול לחזור עליו עד שיקבל עליו שבועה בפני הדיין דברי ר''מ וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו. וכלומר שקיבל עליו שידור לו בבגד זה במקטורן זה שתופס בידו ואפילו אין זה נדר כמו חיי ראשו סברי חכמים דאין יכול לחזור בו מאחר שקיבל עליו להתחייב בנדר זה. קיטא הוא בגד וכן אמר בהאי תלמודא בפ''ק דסוכה תלה בה קיטיות כשרה בגדים המצוירין:
וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים. אֶחָד הַמַּמְרֶה יוֹנִים וְאֶחָד הַמַּמְרֶה שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּשַׁבְּרוּ פְגִימָיו וְיַחְזְרוּ בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הממרה. מרגיז אותן להלחם זה עם זה:
פגימיו. דפין שמזרז אותן בהן:
חזרה גמורה. להאי לישנא דמין שחוק הוא הויא חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי ולאידך לישנא דגזל הוא כדפרישי' במתני' מקבלי עלייהו דאפי' במדבר לא עבדי:
הָיָה חַייָב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה כול'. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. יֹאמַר לִי אָבִיךָ וְאֵין לִי עִמָּךְ עֶסֶק. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. יֹאמַר אָבִיךָ וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי. עִילָּא הָיָה רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. וַאֲפִילוּ אָמַר לוֹ. יֹאמַר לִי אָבִיךָ וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי. לֹא מָצִינוּ עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּי קָרוֹב.
Traduction
R. Hiya b. Aba dit: si le plaideur a dit à l’adversaire: ''ton père me dira la sentence, afin que je n’aie pas affaire à toi'', R. Meir permet la rétractation, défendue par les autres sages; mais si le défendeur a dit: ''que ton père me déclare débiteur, et j’accepte la sentence'', cette assertion sera nulle, et l’on supposera que c’est un faux fuyant de vouloir que le père du demandeur atteste la dette, à laquelle attestation le défendeur pourra aisément échapper. R. Yossé b. Hanina dit: si même le défendeur a dit qu’en cas de déclaration de dette par le père, il accepte la sentence, ce n’est pas un engagement valable, puisque l’attestation émanant d’un proche parent, n’a pas de valeur.
Pnei Moshe non traduit
בשאמר לו יאמר לי אביך ואין לי עמך עסק. מחלוקת דר''מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר לו אם יאמר לי אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע עמך כלום:
אבל אם אמר לו יאמר לי אביך. שכדבריך כן הוא כלומר שהנתבע הוא שאמר אני מקבל עלי ליתן לך מה שאתה תובע ממני אין זה כלום:
עילא. משום דאמרינן אין זה אלא שעילא הוא מבקש והיה רוצה להודות לו כלומר שהוא רוצה שזה יודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בדעתו ליתן לו ע''י עדות אביו:
ואפילו א''ל וכו'. דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ''פ לעדות אביו של זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ''ה אמרת דמהני והה''ד בסיפא אם א''ל ואני מקבל עלי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source