Sanhedrine
Daf 12a
משנה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בְּרֹאשׁ.
Traduction
Le roi déclare une guerre non obligatoire, et le Sanhedrin de 71 membres y consent. Il peut briser tous les obstacles pour s’ouvrir un chemin et personne ne peut l’empêcher. Le chemin du roi n’a rien de fixe (82)Il peut le faire comme il le veut. Cf. (Baba Batra 6, 7).. Les soldats prennent le butin et ils le mettent devant le roi, afin qu’il prenne sa part le premier.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ומוציא למלחמת הרשות. מלחמת שאר כל האומות חוץ ממלחמת עמלק ומלחמת שבעה עממין:
על פי בית דין של שבעים ואחד. כדתנן בפ''ק והכא תני דאף על גב דיש רשות למלך כדחשיב במתני' מ''מ במלחמת הרשות צריך ע''פ ב''ד של שבעים ואחד:
ופורץ. גדר של אחרים לעשות לו דרך ללכת לכרמו ולשדהו:
אין לה שיעור. אלא כפי מה שהוא צריך:
חלק בראש. חלק היפה בורר לו ראשון ונוטל מחצה מכל הבוזה ואוצרות מלכים הכל למלך:
הלכה: מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. 12a הָדָא אָֽמְרָה. דַּרְגֵּשׁ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם כְּפִיַית הַמִּיטָּה. הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ חַייָב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה.
Traduction
Ceci prouve (79)''V. J., (Moed Qatan 3, 5); (Nedarim 7, 5).'' que l’escabeau devra être penché comme le lit (en cas de deuil), devoir non obligatoire en ce cas pour le roi.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא אמרה דרגש יש בו משום כפיית המטה. לשון שאלה הוא אם ש''מ ממתני' דאף דרגש יש בו משום כפיית המטה צריך לכופו ולפיכך מיסב עליו וקאמר דלא היא אלא דהמלך אינו חייב בכפיית המטה ומיסב על הדרגש משום דאין צריך לכוף את הדרגש:
הלכה: וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת כול'. דִּכְתִיב עַל פִּ֨יו יֵֽצְא֜וּ וְעַל פִּ֣יו יָבוֹאוּ. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. דִּכְתִיב נָֽהֲג֗וּ לִפְנֵי֙ הַמִּקְנֶ֣ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶה֭ שְׁלַ֥ל דָּוִֽד.
Traduction
''Le roi déclare la guerre si le Sanhedrin de 71 membres y consent'', comme il est écrit (Nb 27, 21): sur son ordre ils sortiront, et sur son ordre ils rentreront; ''il peut tout briser pour s’ouvrir un chemin, etc., et il prend sa part le 1er'', comme il est dit (1S 30, 20): ils amenèrent l’acquisition au devant, disant: voici le butin de David (sans la meilleure part).
Pnei Moshe non traduit
גמ' דכתיב על פיו יצאו וגו'. ואף על גב דמשמעות הכתוב על אלעזר הוא מ''מ דריש מהוא דכתיב בתריה דדרשינן הוא זה מלך שעל פיו ועל פי סנהדרין מוציאין למלחמת הרשות:
ופורץ לעשות לו דרך וכו' וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש. דכתיב נהגו לפני המקנה ויאמרו זה שלל דוד ומסתמא חלקו היפה נהגו לפניהם:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַנָּשִׁים מְהַלְּכוֹת תְּחִילָּה וְהָאֲנָשִׁים אַחֲרֵיהֶם. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲנָשִׁים תְּחִילָּה וְהַנָּשִׁים אַחֲרֵיהֶם. מָאן דָּמַר הַנָּשִׁים תְּחִילָּה. שֶׁהֵן גָּֽרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם. מָאן דָּמַר הָאֲנָשִׁים תְּחִילָּה. מִפְּנֵי כְבוֹד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְהוּ מַבִּיטִין בַּנָּשִׁים. וְהָֽכְתִיב וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵךְ֭ אַֽחֲרֵ֥י הַמִּיטָּה׃ אָמְרוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַייֵּס. מָאן דַּהֲוָה מְפַייֵס לִנְשַׁייָא הֲוָה מְפַייֵס לגוּבְרַייָא וּמָאן דַּהֲוָה מְפַייֵס לגוּבְרַייָא הֲוָה מְפַייֵס לִנְשַׁייָא.
Traduction
Selon un enseignement (80)Midr. Rabba sur (Gn ch. 17., les femmes passent d’abord (dans le cortège funèbre), puis viennent les hommes; selon d’autres au contraire, les hommes passent d’abord, puis les femmes. La 1re opinion a pour motif que les femmes ont suscité la mort en ce monde; la 2e opinion a égard à l’honneur des filles d’Israël, et elles seraient trop sujettes aux regards des hommes en passant devant. Mais n’est-il pas dit (ib.): le roi David suivit le cercueil, tout le peuple pleura, d’où l’on infère que les femmes passèrent devant? Il ne s’agit là, fut-il répondu, que des consolations portées par le roi, qui tantôt console les femmes avant les hommes, tantôt les hommes avant les femmes (passant des uns aux autres) (81)Suit un passage traduit (Suka 5, 4)..
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני הנשים מהלכות תחלה. אחרי המת ללותו ואיידי דדריש לקמן שהיה דוד מפייס את העם ויוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים דריש נמי להא כדכתי' וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר וכל העם לרבות הנשים:
שלא יהו מביטין בנשים. אם יהיו מהלכין אחריהן:
והכתיב והמלך וגו'. וסיפיה דהתם וידע כל העם וגו' והעם אלו הנשים דמשמע דהנשים הלכו בתחלה:
מאן דהוה מפייס נשייא. אחר שהיה מפייס להנשים היה מפייס להאנשים וכו' וכלומר שהיה יוצא ונכנס מתוך אלו לתוך אלו ואין ללמוד מכאן מי הם ההולכין בתחלה:
כְּתִיב וַיִּסּוֹב דָּוִד וגו'. מָהוּ הָרֵיקִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים זוֹ אָרְכֵסְטֵס. אָֽמְרָה לוֹ. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתָן לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶן. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַ֠יָּבֹא אֶל גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן. רִבִּי בּוּן בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת רַגְלָי֑ו. הֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשַׁלְשֵׁל צִבְחַר וּמְסַלֵּיק צִבְחַר. אֲמַר. אָרוּר מַגַּע בְּהָדֵין צְנִיעָה. הָדָא דוּ מַר לֵיהּ. הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וגו'. וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּ֣חָס עָלֶי֑ךָ. צְנִיעוּתָךְ הִיא חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֘ אֶל מִיכַל֒ וגו'. וְעִם הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּם֭ אִכָּבֵֽדָה׃ שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּבַמֶּה נֶאֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל֙ בַּת שָׁא֔וּל לֹֽא הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד. וְהָֽכְתִיב וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָה֖ אִשְׁתּוֹ. אֶלָּא שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כתיב ויסב דוד לברך את ביתו וגו' ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום וגו' כהגלות נגלות אחד הריקים מהו אחד הריקים. זה ארכסטם. ארכי ליסטן הרק שברקים:
היום נגלה כבוד בית אבא. שהיו צנועין ביותר כדלקמיה והיום השני קדריש:
משלשל ציבחר. משלשל בגדיו מעט ומסלק מעט כדי הצורך:
אמר. דוד ארור הוא הנוגע בגוף הצנוע הזה כמו דהוא אמר ליה וכו':
ותחס. צניעותיך גרמה שאחוס עליך:
עמם אכבדה. אני אכבד אותן שאת קראת אותן אמהות ואינן אלא אימהות וצדקות יותר ממך:
אלא שגעת כעגלה ומתה. בלידתה והיינו עד יום מותה:
אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת יוֹתֵר מִדָּוִד. מִפְּנֵי מַה בִּיזֶּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְוֹת. שֶׁהָיוּ מַבִּיטִין בָּאָרוֹן וּמֵתִים. דִּכְתִיב וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית שֶׁ֗מֶשׁ וגו'. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶ֖לֶף שֶׁהָיוּ שְׁקוּלין כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים אֶלֶף. וְחַד אָמַר. וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ זוֹ סַנְהֶדְרִין. וַחֲמִשִּׁים אֶ֖לֶף מֵעַם הָאָרֶץ. כְּתִיב שִׁ֥יר הַמַּֽעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד יי לֹא גָבַ֣הּ לִ֭בִּי בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחֵנִי שְׁמוּאֵל. וְלֹא רָמ֣וּ עֵינַיי בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גּוֹלְיַת. וְלֹֽא הִלַּ֓כְתִּי ׀ בִּגְדוֹלוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי הָאָרוֹן. וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּֽנִּי בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי. אֶלָּא אִם לֹ֤א שִׁיוִּיתִי וְדֽוֹמַ֗מְתִּי כְּגָמוּל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ כַּגָּמוּל עָ֘לַ֣י נַפְשִֽׁי. כָּהֵן יְנוּקָא דִּנְחִית מִמְּעֵי אִמֵּיהּ כֵּן הֲווָת נַפְשִׁי עָלַי.
Traduction
Nul en Israël ne se rabaissa (devant tous) plus que David en l’honneur des préceptes religieux. Quelle preuve d’humilité a-t-il donnée? Lorsque des gens regardèrent sans respect l’arche sainte et moururent, comme il est dit (ibid. 6, 19): les gens de Beth-Schames furent frappés, etc., David leur donna l’exemple du respect. R. Hanina et R. Mena émettent des avis divers à ce sujet: d’après l’un, il frappa 70 hommes dans le peuple, par allusion au Sanhedrin, et 50 mille, car ces hommes valaient un tel nombre; d’après l’autre, les 70 visent le Sanhedrin, et les ''50 mille'' sont des gens du peuple. Il est dit (Ps 131): Cantique des degrés à David. O Eternel, l’orgueil n’a pas enflé mon cœur, lorsque Samuel m’a sacré; mes yeux n’ont pas été hautains, lorsque j’ai frappé Goliath; je n’ai pas marché dans les grandeurs, lorsque j’ai dressé l’arche sainte (j’ai été modeste dans ma tenue); trop merveilleuses pour moi, lorsque je suis remonté sur le trône, je ne me suis pas vengé. Mon âne n’a-t-elle pas toujours été calme et silencieuse, comme un enfant sevré sur le sein de sa mère! Ainsi mon âme repose en moi; semblable à l’enfant issu du sein de sa mère, telle était mon âme en moi (sans plus d’orgueil).
Pnei Moshe non traduit
מפני מה ביזה עצמו על המצות. לעיני כל מפני שהיו מביטין בארון ומתים כדמצינו באנשי בית שמש ונהג דוד בזיון בעצמו לכפר על העון הזה וכדי שילמדו ממנו לנהוג כבוד בארון:
בשעה שהעלתי בארון. ונהגתי בזיון בעצמי לכבוד התורה:
בשעה שהחזירוני למלכותי. ולא עשיתי נקמה בשמעי בן גרא:
כן הות נפשי עלי. חשוב בעיני כתינוק הזה שיורד ממעי אמו ואינו יודע בגדולות:
Sanhedrine
Daf 12b
משנה: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַרְבֶּה הוּא לוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבִּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים דַּאֲפִילּוּ כַאֲבִיגָיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן אָפְּסָנְייָא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְהוּא עִמּוֹ נִכְנָס וְהוּא עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הוּא אֶצְלוֹ. מֵסֵב וְהוּא כְנֶגְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרוֹם. וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ׃
Traduction
Le roi ne peut pas épouser plus de 18 femmes. R. Juda dit qu’il peut en prendre davantage, pourvu que ce ne soient pas des femmes capables de le corrompre. R. Simon au contraire dit qu’il ne doit pas épouser beaucoup de femmes mêmes vertueuses; quant aux femmes mauvaises, il ne doit pas en prendre une seule. Le roi ne doit pas avoir un grand nombre de chevaux (Dt 17, 16); il n’en aura que ce qu’il faut pour son équipage. Il ne doit pas avoir trop d’argent ni trop d’or (ib. 17); il n’en aura que ce qu’il faut pour entretenir les troupes. Il fera faire une copie de la loi s’il part en guerre, il prendra la copie avec lui; s’il revient de la guerre, il rapportera la copie; s’il siège au tribunal, il aura cette copie auprès de lui: enfin, s’il se met à table, la copie ne le quittera pas, car il est écrit (ib. 19): Ce livre restera devant lui, et il le lira les jours de sa vie. Par respect pour le roi, il ne faut pas monter sur son cheval, ni s’asseoir sur son trône, ni se servir de son sceptre, ni le voir quand il est nu, ou se rasant, ou au bain, comme il est dit (ib.): tu te donneras un roi, tu auras du respect pour lui.
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא ירבה לו נשים אלא י''ח. כדדריש בגמרא שהרי דוד היו לו שש נשים וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה קמא שית ובתרא שית הרי י''ח:
מרבה הוא לו. יותר מי''ח ובלבד וכו' וג' מחלוקת בדבר ת''ק סבר נושא י''ח ואפי' פרוצו' ויותר מי''ח לא ישא ואפי' כשרות שכך היא גזירת הכתוב ור''י סבר נושא י''ח ואפי' פרוצות ויותר מי''ח פרוצות לא ישא אבל כשרות והגונות ישא יותר כמו שירצה ופליג את''ק בחדא ור''ש סבר אפי' אחת והיא פרוצה לא ישא וכשירות והגונות לא ישא יותר מי''ח ופליג את''ק בחדא ואר''י בתרתי והלכה כת''ק:
אלא כדי מרכבתו. סוסים בטלני' ופנוים לא ירבה לו ואפי' א' אסור אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויביו מותר:
אפסניא. שכר חיילות הנכנסים ויוצאין עמו כל השנה:
וכותב לו ס''ת לשמו. חוץ מהס''ת שחייב הוא כל אדם מישראל להיות לו ס''ת ואותו מונח הוא בבית גנזיו אבל ס''ת שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:
מיסב. על השלחן:
ואין משתמשין בשרביטו. ולא באחד מכל כלי תשמישו:
כשהוא מסתפר. כשמגלח שער ראשו:
הלכה: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים כול'. רַב כַּהֲנָא אָמַר. עַל שֵׁם הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָה֖. וּמַה כְתִיב תַּמָּן. וְאִ֨ם מְעָ֔ט וְאוֹסִפָה לְּךָ֖ כָּהֵ֥נָּה וְכָהֵֽנָּה׃
Traduction
Rav Cahana dit: le nombre des femmes d’un roi est limité à 18, de ce que le 6e fils de David (2S 3, 4) était Yithream par Egla (sa femme); et plus loin il est dit du même roi (ib. 12, 8): Si c’est peu, je t’ajouterai 2 fois autant (ou 3 x 6 = 18).
Pnei Moshe non traduit
גמ' על שם הששי יתרעם לעגלה. וזה היה בחברון כדכתיב ויולדו לדוד בנים בחברון וכו' וקחשיב שם שש נשים ואח''כ במעשה בת שבע כתיב תמן ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה:
הֽוּא הָיָ֙ה עִם דָּוִד בְּאֶפֶס דַּמִּ֗ים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בַּחֳקַל סוּמַקְתָּה. וְרִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. שֶׁמִּשָּׁם נִפְסְקוּ דָמִים. וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים וגו'. רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר. עֲדָשִׁיו הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָֽיְתָה עֲנָבָה שֶׁלָּהֶן יָפָה כְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי לֵוִי. אֵילּוּ הֵן הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁהָיוּ בָאִין זְקוּפִין כִּשְׂעוֹרִין וְהָֽלְכוּ לָהֶן נְמוּכִין כָּעֲדָשִׁין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַתְּהִ֛י שָׁם חֶלְקַ֥ת הַשָּׂדֶה֭ מְלֵיאָה שְׂעוֹרִ֑ים. וּכְתִיב מְלֵיאָה עֲדָשִׁ֔ים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. 12b שָׁנָה אַחַת הָֽיְתָה וּשְׁתֵּי שָׂדוֹת הָיוּ. אַחַת שְׂעוֹרִים וְאַחַת עֲדָשִׁים. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד וְלִיתֵּן דָּמִים. דִּילְמָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְאַבֵּיד שֶׁלֹּא לִיתֵּן דָּמִים. אֵי זֶה מֵהֶן יְאַבֵּד וְאֵי זֶה מֵהֶן יתֵּן דָּמִים. שֶׁלָּעֲדָשִׁין וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין. אֶלָּא שֶׁלָּעֲדָשִׁים מַאֲכָל אָדָם. וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִין מַאֲכָל בְּהֵמָה. שֶׁלָּעֲדָשִׁים אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְשֶׁלִּשְׂעוֹרִים חַייֶבֶת בַּחַלָּה. עֲדָשִׁין אֵין עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. שְׂעוֹרִים עוֹמֶר בָּא מִמֶּנָּהּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. שָׂדֶה אַחַת חוּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיוּ. הָיָה לָמֵד מִשֶּׁלְּאֶשְׁתַּקַּד וְאֵין לְמֵידִין מִשָּׁנָה לַחֲבֵירָתָהּ. וַיִּתְיַצְּב֤וּ בְתֽוֹךְ הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּיל֔וּהָ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילוּהָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּצִּילָהּ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ וְהָֽיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְשָׂדֶה מְלֵיאָה כַרְכּוֹם.
Traduction
Il est dit (1Ch 11, 13): Il se trouva à Ephes-Damim; c’est, dit R. Yohanan, le lieu dit ''le champ rouge (83)Rabba sur (Rt ch. 4 commencement. V. Neubauer, ibid., p. 158.''; selon Samuel, là fut décidée la dispense du paiement, comme il est dit (ibid.): les Philistins s’étaient assemblés à Ephes-Damim; il y avait un endroit d’un champ rempli d’orge. R. Jacob de Kefar-Hanan dit: ce champ produisait des lentilles aussi belles que de l’orge (par allusion au verset, ci-après, où ce champ est désigné comme contenant des lentilles). R. Lévi dit que la juxtaposition des 2 versets vise les Philistins, venus au combat fiers et droits comme l’orge, et qui partirent humiliés et bas comme la lentille. Aussi, est-il dit (ib.): il y avait un endroit d’un champ rempli d’orge, et d’autre part (2S 23, 11): plein de lentilles. R. Samuel b. Nahman dit: la même année eut lieu l’arrivée des Philistins, qui se tinrent dans 2 champs, un de lentilles et un d’orge. Or, David voulait fixer le point suivant: certes, pour le salut des personnes, on peut détruire des récoltes si l’on paie ensuite le montant au propriétaire; mais est-il permis aussi de les détruire en ce cas, sans rembourser le propriétaire? De plus, s’il faut payer et qu’il s’agisse de choisir, quelle récolte sera sacrifiée, celle des lentilles ou celle de l’orge? Les lentilles ont cette supériorité d’être consommées par l’homme, tandis que l’orge est un aliment de l’animal; par contre, les lentilles ne sont pas soumises à l’obligation de la part sacerdotale, ou Halla, et ne peuvent pas servir à offrir les prémices dites Omer, tandis que l’orge peut servir à cet effet. Selon les autres sages, il s’agit d’un fait qui, survenu dans le même champ une année, se renouvela l’an suivant (où, après une récolte d’orge, on sema des lentilles); or, pourquoi David, dans le doute, ne se régla-t-il pas d’après le fait de l’an précédent? On ne se réfère pas d’une année à l’autre (les circonstances différentes peuvent modifier la décision). Il est dit (1Ch, ib. 14): ils se placèrent au milieu d’un champ, et ils le défendirent. Or, là il est dit (au pluriel) ''ils le défendirent'', et d’autre part (2S 23, 12): il le défendit (au singulier); on en conclut que David ne brûla pas ce champ, adoptant l’avis de ne pas sauver son bien au détriment d’autrui, et le restitua à son maître, estimant le champ aussi précieux que s’il était rempli de safran.
Pnei Moshe non traduit
הוא היה עם דוד באפם דמים פסיק הוא בד''ה והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת שדה מלאה שעורים וגו' ודריש לה לקמן במה שנסתפק דוד בהלכה והיה צריך לשאול כדכתיב התם ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים וגו':
בחקל סומקתה. פס דמים כמשמעו שהיתה שדה מלאה עדשים והן אדומים וכדלקמן עדשים היו וכו':
שמשם נפסקו דמים. ר' שמואל ס''ל כהאי מ''ד לקמן דשתי שדות היו ודריש אפס דמים ששם נפסקו הדמים ועל שם דפשטו ליה שאינו צריך ליתן דמים כדלקמן:
עדשין היו. כדכתיב בשמואל אלא שהיו יפים והיתה ענבה שלהן שוים כשל שעורים:
ר' לוי. דריש לשתי מקראות אלו על הפלשתים עצמן:
נמוכין כעדשים. על שם שנטמנו שם לארוב על ישראל א''נ שבאו זקופין לנצח את דוד ואח''כ כשנצח דוד אותן הלכו להן הנשארים נופלים ונמוכין:
כתוב אחד אומר השתא דריש לאלו ב' כתובים כפי סברת הני דלקמן:
שנה אחת היתה. מעשה כי הוה בשנה אחת הוה והיו שם שתי שדות דהוו מיטמרי בהו פלשתים של עדשים ושל שעורין ורצה לשרוף אותן והלכה זו נסתפקה לו כדדריש לקמן מן ויתאו דוד וגו' הלכה נצרכה לו ומפרש ואזיל מאי דמסתפקא ליה:
פשיטא ליה לאביד וליתן דמים. כלומר דהא ודאי פשיטא הוה ליה דאם הוא מאבד בשדות ושורפן מפני פיקוח נפש ומשלם הדמים לבעלים מותר הוא:
דילמא פשיטא ליה לאבוד שלא ליתן דמים. בתמיה כלומר אלא דהא הוה מספקא ליה שמא יפשטו לו דהואיל ופיקוח נפש הוא אין צריך לשלם הדמים כשהוא מאבדן:
איזה מהן יאבד ואיזה מהן יתן דמים. כלומר ואם דצריך ליתן דמים וא''כ אין רצונו לאבד אלא אחת מהן מאחר דמן הדין הוא דצריך לשלם מיהו אכתי הוה מספקא לאיזה מהן הוא דיאבד ויתן הדמים מפני שיש סברא לכאן ולכאן דאלא של עדשים מאכל אדם הן ואין לאבדן ומוטב לאבד לשל שעורין דמאכל בהמה הן ואיכא נמי למימר לאידך גיסא דמוטב לאבד של עדשים דאין חייבת בחלה ואין עומר בא ממנה והני ספקות כולהו דהוה מספקא ליה:
שדה אחת. מעשה כי הוה בשדה אחת הוה ובשתי שנים שנה אחת היה המעשה בשל עדשים ושניה בשל שעורין:
היה למד משל אשתקד. היה לו ללמוד ממה דפשטו ליה בשל אשתקד ולמה הוצרך לשאול בשנה שניה אלא דאין למדין משנה לחבירתה דשמא אשתקד התירו שהיה מפני פיקוח נפש ביותר מכמו שהוא עכשיו א''נ דאין למדין חיבור של שעורין משל עדשים או איפכא כדלעיל:
וכתוב אחד אומר. בשמואל ויתיצב בתוך החלקה ויצילה אלא מלמד שלא שרפוה מאחר שאמרו לו דבעלמא אסור להציל עצמו בממון חבירו והחזירה לבעליה והיתה חביבה עליו כמליאה כרכום וכתוב ויצילה אבעלים קאי:
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. עַל שֵׁם וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶת כָּל הָרֶ֔כֶב וגו'. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן אָפְּסָנְייָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וּבִלְבַד אָפְּסָנְייָא שֶׁל שָׁנָה זוֹ בִּלְבַד.
Traduction
'' Le roi ne doit pas avoir un trop grand nombre de chevaux, et n’aura que ce qu’il faut pour l’équipage'', selon ces mots (ib. 8, 4): David prit toute la cavalerie, mais réserva cent chariots (le nécessaire). – ''Il ne doit pas avoir trop d’argent et d’or, seulement ce qu’il faut pour entretenir les troupes''; R. Josué b. Lévi ajoute: seulement le nécessaire pour les vivres d’un an.
Pnei Moshe non traduit
ויעקר דוד את כל הרכב. בהכותו את הדרעזר כתיב ויותר ממנו מאה רכב כדי צרכו:
של שנה זו בלבד. בכל שנה מרבה כסף וזהב כדי ליתן אפסנייא לשנה זו ולא לשנה אחרת:
כְּתִיב וַיִּתְאָ֥יו דָּוִד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר בֵּֽית לֶחֶ֭ם וגו'. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. הֲלָכָה נִצְרְכָה לוֹ. וַיִּבְקְע֨וּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. שֶׁאֵין הֲלָכָה מִתְבָּרֵרֵת פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. וְלֹֽא אָבָ֤ה דָוִד לִשְׁתּוֹת. לֹֽא אָבָה דָוִד שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה עַל שְׁמוֹ. וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָם֭ לַֽיי. קְבָעָהּ מַסֶּכֶת לַדּוֹרוֹת. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ.
Traduction
Il est dit encore (ibid. 15): David fit un souhait et dit: qui me donnera à boire de l’eau du puits de Bethléhem, etc. Cela signifie, dit R. Hiya b. Aba (84)V. B., Baba Qama 61., que David voulait être fixé sur un point de doctrine légale (précitée). Les 3 héros arrivèrent (ibid.) Pourquoi 3? Car une règle ne devient claire que par 3 savants. David ne voulut pas boire; il ne voulut pas que cette loi fût fixée ainsi en son nom. Et il les répandit en libation à l’Eternel, établissant cette tradition pour les générations futures, que ''le roi est libre de briser les obstacles pour se frayer un chemin''.
Pnei Moshe non traduit
הלכה נצרכה לו. הא דאמרן לעיל:
שאין הלכה מתבררת פחות משלשה. שישמעו וידקדקו בדברי חכמים המשיבין לו:
שתקבע הלכה על שמו. של זה המוסר עצמו על דברי תורה לפי שאין אומרים הלכ' משמו:
קבעה מסכת לדורות. דאמרינהו משמיה דגמרא ולא משמיהו ומהו הלכה ופורץ לעשות לו דרך כדפשטו ליה. א''נ יש לפרש כפשוטו דאינהו פשעו ליה דמותר הוא מפני שהמלך פורץ לעשות לו דרך ולא אבה דוד לשתותם דלא קביל עליו לעשות כן ושתקבע הלכה על שמו שהוא עשה מעשה זו וכדאמר לעיל מלמד שהחזירה לבעליה כ''א קבעה לדורות להמלך שירצה לעשות פורץ לעשות לו דרך:
בַּר קַפָּרָא אָמַר. חַג הָיָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הָיָה וְהֵיתֵר בָּמָה הָיָה. וַיִּבְקְע֨וּ שְׁלֹשָׁה. וְלָמָּה שְׁלֹשָׁה. אֶחָד הוֹרֵג וְאֶחָד מְפִנֶּה הֲרוּגִים וְאֶחָד מַכְנִיס צְלוֹחִית בְּטָהֳרָה.
Traduction
Bar-Qappara dit: on était à la fête des Tabernacles, pour laquelle David voulait faire la libation d’eau, permise alors sur les hauteurs (avant le Temple de Jérusalem). Les trois héros arrivèrent. Pourquoi trois? L’un a tué, l’autre a enlevé les morts, et le 3e (qui seul n’avait pas touché aux cadavres) apporta la cruche d’eau à l’état pur.
Pnei Moshe non traduit
בר קפרא אמר. מים ממש ביקש לניסוך המים:
והיתר במה היה. שעדיין לא נאסרו שכל ימי נוב וגבעון הותרו הבמות:
ואחד מכניס צלוחית של ניסוך המים בטהרה. שלא יהיה נוגע בהרוגים:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיְנַסֵּ֥ךְ אֹתָם֭ לַיי. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיַּסֵּ֥ךְ. מָאן דָּמַר וַיַּסֵּ֥ךְ מְסַייֵעַ לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. מָאן דָּמַר וַיְנַסֵּ֥ךְ מְסַייֵעַ לְבַר קַפָּרָא. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. הִילְכוֹת שְׁבוּיִים נִצְרְכָה לוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי אוֹמֵר. בִּנְייָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתְאַוֶּה.
Traduction
Il est dit d’une part (ib. 18): il les versa en libation à l’Eternel, et d’autre part (2S 23, 16) la même idée est exprimée à la voix active. Cette dernière forme confirme l’avis de R. Hiya b. Aba (que David était préoccupé de fixer une règle); l’autre expression est conforme à l’avis précité de Bar-Qappara. R. Houna dit au nom de R. Yossé: David désirait savoir certaines règles relatives aux captifs; selon R. Simon b. Rabbi, il était préoccupé de fixer la place ou le Temple serait construit.
Pnei Moshe non traduit
מסייע לר' חייא בר בא. דאמר הלכה נצרכה לו ויסך לשון מסכת דקבעה מס' לדורות:
הילכות שבוים נצרכה לו. בדיני השבוים במלחמת הרשות אם יש בהן שבוים מז' עממין אם מותר להחיותן ופשטו ליה מושבית שביו דמותר ומי ישקני מבור קדריש ומלשון בור השבי ושאל לחכמים שהיו בבית לחם:
בנין בית המקדש נתאוה. לידע מקומו ומבור בית לחם קדריש כדכתיב עד אמצא מקום וגו' הנה שמענוה באפרתה והיא לבית לחם כדכתיב ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source