משנה: וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֵת אֲחֵרִים דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בְּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמוּנֶה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. כְּשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַּפָּרָתוֹ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הִתְבָּֽרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַסַּפְסָל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מסובין על הארץ. הן מצירין ומתאבלין בצערו והוא מיסב בכבוד על הספסל:
וכשמברין אותו. לפי שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:
התברכו מן השמים. ותהיו נצולין מן הפורענות:
אנו כפרתך. בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:
והממונה. הוא הסגן שהוא ממונה לעבוד עבודה תחתיו אם יארע פסול בכ''ג ממצעו בינו לבין העם שהוא הולך לימין כ''ג וכל העם משמאלו ונמצא כ''ג באמצע:
מתני' וכשהוא מנחם את אחרים. דבמת שאינו שלו כ''ע מודים דיכול הוא לילך דלא טריד ולא אתי למנגע וכשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברין זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו וכל אחד אומרי לו תתנחם מן השמים:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֵין אֲנִינָה אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. דִּכְתִיב וְאָנ֥וּ וְאָֽבְל֖וּ פְּתָחֶ֑יהָ. הָתִיב חִייָה בַּר אָדָא. וְהָֽכְתִיב וְאָנוּ֙ הַדַּייָגִים. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. 10b כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין אֲנִינַת טוּמְאָה אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. תַּנֵּי. אֵי זוֹ הִיא אֲנִינָה. מִשְּׁעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. אַשְׁכָּחַת מַר קוּלּוֹת וְחוּמְרוֹת עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי. קוּלּוֹת וְחוּמְרוֹת עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. מֵת וְנִקְבַּר בְּשַׁעְתּוֹ. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה בִּלְבַד. מֵת וְנִקְבַּר לְאַחַר ג' יָמִים. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אָסוּר עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֲתַא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרַוֵּיהוֹן מָרִין. מוֹדֶה רִבִּי לַחֲכָמִים שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. כְּהָדָא דְתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. תֵּדַע לְךָ שֶׁאֵין אֲנִינוּת לָי‍ְֽלָה תוֹרָה. שֶׁהֲרֶי אָֽמְרוּ. אונֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעָרֶב. וַהֲרֵי אָֽמְרוּ אֲנִינוּת תּוֹרָה. רִבִּי יֹסֵא בְּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָא. תִּיפְתָּר שֶׁנִּקְבַּר בְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר בשנקבר בדמדומי חמה. כלומר דר''י בר' בון מדחי לעולם אימא לך דרבי ס''ל יום הקבורה אסור הוא ומדרבנן וכן תופס לילו עמו מדרבנן ודקשיא לך הא דאמר רבי תדע שאין אנינות לילה מן התורה לאו בעלמא קאמר דתשמע מינה דס''ל לרבי אין אנינות בלילה מדברי תורה אפילו בליל של יום המיתה לא היא אלא דמיירי שנקבר ביום שלאחריו ונקבר עם שקיעת החמה וה''ק רבי אין אנינות בלילה זו מד''ת מאחר שאינה לילה של יום המיתה וקמ''ל דאע''ג דיום קבורה הוא אפ''ה אינו אלא מדרבנן ומוקי. לה להמתניתין נמי דמיירי שנקבר עם דמדומי חמה בליל י''ד ע''י עממין ולאו בלילה של יום המיתה אלא ביום שלאחריו והואיל ומדרבנן הוא אוכל את פסחו ועיקר רבותא דקמ''ל דלא תימא יום הקבורה כיום המיתה הוא והואיל והלילה כיום קבורה הוא ליתסר בפסח קמ''ל דיום קבורה גופיה מדרבנן הוא ולעולם פליג רבי ביום הקבורה וסבירא ליה דעכ''פ מדרבנן הוא דאסור ותופס לילו עמו:
והרי אנינות תורה. ובפסחים גריס והרי אנינות יום עשו אותה תורה. והיינו הך וכלומר הרי שמענו דאנינות יום היא דעשו אותה מן התורה ואי אמרת בשלמא דרבי לא פליג היכא דיום קבורה אישתהי ולא היה ביום המיתה שפיר הוא דשמעינן לרבי דיום המיתה עצמו אינו תופס לילו אלא מדבריהם והלכך ביום הקבורה ס''ל נמי כרבנן דאינו תופס לילו כלל ואפילו מדבריהם לפי שהיום עצמו אינו אסור אלא מדרבנן וכדאמרן דמודה ר' לרבנן בכה''ג שלא היה יום קבורה ביום המיתה ולא פליג אלא בנקבר מיד דס''ל דאינו אסור לאחר קבורה אלא מדרבנן וכן בלילו ולרבנן כל היום מדאורייתא הוא ולילו הוא מדרבנן אלא אי אמרת דביום הקבורה נמי אית ליה לרבי דאסור וא''כ תופס הוא לילו עכ''פ מדרבנן והשתא יום המיתה דחמירא הוא אליבא דכ''ע אם כן לרבי על כרחך דתופס לילו מדאורייתא הוא והיכי קאמר במתני' אונן טובל ואוכל פסחו לערב ושמעינן לרבי דכהאי מתני' ס''ל:
כהדא דתני. דס''ל לרבי אנינות לילה מדבריהם הוא ביום המיתה:
שהרי אמרו. בפ''ח דפסחים אונן טובל ואוכל בפסחו לערב אבל לא בקדשים מפני שאנינות לילה דרבנן והעמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים אבל לא במקום כרת דאכילת פסח:
אין אנינה אלא למת בלבד. אין לשון אנינה אלא על מת כדכתיב ואנו ואבלו פתחיה בישעיה ג' וכתיב התם מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה:
והכתיב ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה. שם י''ט ועל יאור מצרים נאמר וכתיב ואנו:
כיני מתני'. כן מיבעי ליה למיתני שאין אנינת טומאה לענין שאינו אוכל בקדשים כדין אונן וכברייתא דלקמן אלא למת בלבד כלומר ביום המיתה ולאפוקי יום שמועה קרובה או ליקוט עצמות דאין דינם כיום המיתה לפי שיום המיתה תופס גם לילו עמו מדבריהם ואסור לאכול בקדשים בלילה מדרבנן אבל יום שמועה וליקוט עצמות טובל ואוכל בקדשים לערב. גרסינן להא דפסחים פ''ח:
עד שעת קבורה. וכל זמן שלא נקבר אסור לאכול בקדשים:
אשכחת אמר. כשתמצא לומר לדברי רבי קולא וחומרא איכא וכן לרבנן כדמפרש ואזיל:
מה מפקה ביניהון. מאי בינייהו ולענין מאי איכא קולא וחומרא:
מת ונקבר בשעתו. מיד לדברי רבנן אסור כל אותו היום ולדעתיה דרבי אינו אסור אלא עד שעה שנקבר ובהא חומרא לרבנן וקולא לרבי:
מת ונקבר לאחר ג' ימים. הוי איפכא חומרא לרבי וקולא לרבנן דלדידהו אינו אסור אלא כל אותו היום מיתה בלבד:
תרוייהון אמרין. דבכה''ג מודה רבי לחכמים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד ולא פליג רבי אלא לקולא היכא דנקבר מיד:
הלכה: וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים כול'. הָדָא אָֽמְרָה. סַפְסָל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כְּפִיַית הַמִּיטָּה. כֹּהֵן גָּדוֹל חַייָב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא אמרה ספסל אין בו משום כפיית המיטה. כלומר שאינו צריך לכופו משום כפיית המטה ואינו חושש כשהוא יושב על הספסל דהא קתני והוא מיסב על הספסל ופשיטא הוא דכהן גדול חייב בכפיית המיטה כשאר כל האבלים אלא לאו שמע מינה דאין חוששין בספסל:
תַּנֵּי אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לְקִרְיַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הִקְדִּימוּ שָׁעָה אַחַת אוֹ אִיחֲרוּ שָׁעָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וְיִתְפַּלְלוּ. וְהָתַנִּינָן קָֽבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָֽזְרוּ. תִּיפְתָּר בְּאִינּוּן דַּהֲווֹן סָֽבְרִין דְּאִית בָּהּ עֹנָה וְלֵית בָּהּ עֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר וכו'. שהיו סבורין דיש עדיין עונה וזמן לקברו מקודם ק''ש ולא מצאו זמן אח''כ שנתאחרו ונתעכבו בקבורתו:
והתנינן. בפרק מי שמתו קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו וכו' אלמא דסמוך לזמן ק''ש הוציאו:
סמוך לקריאת שמע. בענין שאין יכולין לקברו קודם זמן קריאת שמע:
תני. באבל רבתי פ''י וגרסינן לכל הסוגיא בפרק מי שמתו הלכה ב':
רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. נוֹשֵׂא הוּא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנַת הַמֶּלֶךְ. שֶׁמָּצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנַת שָׁאוּל. שֶׁנֶּאֱמַר. וָֽאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת בֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶת נְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ. זוֹ רִצְפָּה וַאֲבִיגַיִל וּבַת שֶׁבַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דסופפתה. שם מקום ובפ' מי שמתו גריס דתוספאה:
זו רצפה פילגש שאול וזהו נשי אדוניך:
ואביגיל ובת שבע. זהו בית אדוניך וכלומר שהנביא רמז לו שאינו מוכיחו על דבר ליקוחי בת שבע כי בהיתר לקחה כדדרשינן ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה מפני שאוריה מורד במלכות היה והרי היא לך בהיתר כמו שלקחת אביגיל אחרי מות נבל ולא נכשלת בה מקודם וכך היא לך בת שבע וזה ההיתרי גרם לך מפני שנתתי לך בית אדוניך ומלך אתה אלא מדוע וגו' ואותו הרגת בחרב בני עמון וזהו עיקר התוכחה לדוד:
והדא דתנינן וכו' כמשנה הראשונה. כדלקמיה דבראשונה היו משפחות עוברות והאבלים עומדין וכצ''ל והא דתנינן הפנימין פטורין והחיצונין חייבין כמשנה אחרונה צ''ל:
הרואין פנים. עומדין בשורה פנימית ורואין פני האבל שעובר לפניהן:
תני ר' יהודה וכו'. בתוספתא שם:
אֵין נוֹשְׂאין לֹא אַלְמָנָתוּ וְלֹא גְרוּשָׁתוֹ שֶׁלְּמֶלֶךְ. עַל שֵׁם וַתִּֽהְיֶי֧נָה צְרוּרוֹת עַד י֥וֹם מוּתָן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת׃ רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה דָוִד מְקַלְעָתָן וּמְקַשְׁטָתָן וּמַכְנִיתָן לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וְאוֹמֵר לְיִצְרוֹ הָרַע. תִּאַבְתָּה דָבָר הָאָסוּר לָךְ. חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַתְאִיבְךָ דָּבָר הַמּוּתָּר לָךְ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אֲסוּרוֹת מַמָּשׁ הָיוּ. וּמַה כְלִי הֶדְיוֹט שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט אָסוּר לַמֶּלֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. כְּלֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּהֶן הֶדְיוֹט אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַמֶּלֶךְ אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותהיין צרורות וגו'. שאפילו אחרי מות דוד אסורות לכל:
מקלעתן וכו'. דס''ל שהיו מותרות לו לפי שאניסות היו מאבשלום אלא שאסר על עצמו במותר לו:
אסורות ממש היו. לו כדאמר מפני שנשתמש בהן הדיוט:
ומה כלי הדיוט וכו'. שהרי אינו מייבם:
רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר אִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַיבֵּם זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ אִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצֵאתָ פוֹגֵם כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נמצאת פוגם בכבוד המלך. שגם ליבם אינו כבודו להקים על שם אחיו:
מתני'. בהספד של יום הראשון ומה דתני בתוספתא מפסיקין ביום שני הוא:
והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור. עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו לקרות והאמרת דאפילו בתוך ההספד מפסיקין לק''ש:
תני. בתוספתא דברכות פ''ב וגריס התם הסופד וכל העוסקין וכו':
וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ. עַל שֵׁם מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א. רִבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבִּי. הַמֶּלֶךְ וְהַצִּיבּוּר נִידּוֹנִין לְפָנָיו בְּכָל יוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר. לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מלפניך משפטי יצא. ואין אחרים דנין אותו:
הלכה: מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ כול'. לֹא דָן. וְהָֽכְתִיב וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל עַמּֽוֹ. וְתֵימַר הָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. הָיָה דָן הַדִּין. זִיכֶּה הַזַּכַּיי וִחִייֵב הַחַייָב. הָיָה הַחַייָב עָנִי נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׂלּוֹ. נִמְצָא עוֹשֶׂה דִין לָזֵה וּצְדָקָה לָזֵה. רִבִּי אוֹמֵר. הָיָה דָּן וְזִיכֶּה הַזַכַּיי וְחִייֵב הַחַייָב. מַעֲלֶה עָלָיו הַמָּקוֹם כִּילּוּ עָשָׂה צְדָקָה עִם הַחַייָב שֶׁהוֹצִיא גְזֵילָה מִיָּדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ואת אמר הכין. דהא משמע דהאי עושה משפט שהיה הוא בעצמו דן וכדדרשינן בפ''ק משפט וצדקה:
אמור מעתה וכו'. ולא משני מידי:
כאלו עשה צדקה. אף עם החייב וכדאמר בפ''ק:
משנה: מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ לֹא מֵעִיד וְלֹא מֵעִידִין אוֹתוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ לֹא מְיַיבֵּם וְלֹא מְיַיבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַבֵּם זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ אִם רָצָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת אַלְמְנָתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. נוֹשֵׂא הוּא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוּ שֶׁל שָׁאוּל שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶךָ בְּחֵיקֶךָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מלך לא דן ולא דנין אותו. ודוקא מלכי ישראל שאינם נשמעים לדברי חכמים אבל למלכי בית דוד דנין ודנין אותן שנאמר בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט:
אין שומעין לו. דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וגנאי הוא לו שיחלוץ ותרוק בפניו והואיל ואינו חולץ אינו מיבם וכן הלכה:
נושא המלך וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָיוּ כוּלָּן עומְדִיוֹ בְּשׁוּרָה. מִשּׁוּם כָּבוֹד חַייָבִין. מִשּׁוּם אֵבֶל פְּטוּרִין. יָֽרְדוּ לְסֶפֶד. הָרוֹאִין פְּנִים פְּטוּרִין. וְשֶׁאֵין רוֹאִין פְּנִים חַייָבִין. וְהָדָא דְתַנִּינָן. כְּשֶׁמְנַחֵם אֲחֵרִים כָּל הָעָם עוֹבְרִין בְּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמוּנֶה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וְהָא דְתַנִּינָן. הַפְּנִימִין פְּטוּרִין וְהַחִיצוֹנִין חַייָבִין. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁפָּחוֹת עוֹמְדוֹת וְהָאֲבֵלִין עוֹבְרִין. מִשֶׁרָבַת תַּחֲרות בְּצִיפּוֹרִין הִתְקִין רִבִּי יוֹסֵי שֶׁיְּהוּ מִשְׁפָּחוֹת עוֹבְרוֹת וְהָאֲבֵלִין עוֹמְדִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל דְּסוֹפֶפְתָּא. חָֽזְרוּ הַדְּבָרִים לְיוֹשְׁנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דסופפתה. שם מקום ובפ' מי שמתו גריס דתוספאה:
זו רצפה פילגש שאול וזהו נשי אדוניך:
ואביגיל ובת שבע. זהו בית אדוניך וכלומר שהנביא רמז לו שאינו מוכיחו על דבר ליקוחי בת שבע כי בהיתר לקחה כדדרשינן ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה מפני שאוריה מורד במלכות היה והרי היא לך בהיתר כמו שלקחת אביגיל אחרי מות נבל ולא נכשלת בה מקודם וכך היא לך בת שבע וזה ההיתרי גרם לך מפני שנתתי לך בית אדוניך ומלך אתה אלא מדוע וגו' ואותו הרגת בחרב בני עמון וזהו עיקר התוכחה לדוד:
והדא דתנינן וכו' כמשנה הראשונה. כדלקמיה דבראשונה היו משפחות עוברות והאבלים עומדין וכצ''ל והא דתנינן הפנימין פטורין והחיצונין חייבין כמשנה אחרונה צ''ל:
הרואין פנים. עומדין בשורה פנימית ורואין פני האבל שעובר לפניהן:
תני ר' יהודה וכו'. בתוספתא שם:
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּימָא זֵה שֶׁנִּכְנַס לַכְּנֶסֶת וּמְצָאָן עוֹמְדִין לִתְפִילָּה. אִם יוֹדֵעַ שֶׁיָּכוֹל לִגְמוֹר עַדשֶׁלֹּא יַתְחִיל שְׁלִיחַ צִיבּוּר לַעֲנוֹת אָמֵן יִתְפַּלֵּל. וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל. בְּאֵי זֶה אָמֵן אָֽמְרוּ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר שֶׁלְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ. וְ חַד אָמַר שֶׁלְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. בַּחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותהיין צרורות וגו'. שאפילו אחרי מות דוד אסורות לכל:
מקלעתן וכו'. דס''ל שהיו מותרות לו לפי שאניסות היו מאבשלום אלא שאסר על עצמו במותר לו:
אסורות ממש היו. לו כדאמר מפני שנשתמש בהן הדיוט:
ומה כלי הדיוט וכו'. שהרי אינו מייבם:
תַּנֵּי הַהֶסְפֵּד וְכָל הָעוֹסְקִין בָּהֶסְפֵּד מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְלֹא לִתְפִילָּה. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהִפְסִיקוּ רִבּוֹתֵינוּ לְקִרְיַת שְׁמַע וְלִתְפִילָּה. 11a וְהָתַנִּינָן אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר. מַתְנִיתָא בְיוֹם רִאשׁוֹן. מַה דְתַנֵּי בְּיוֹם שֵׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נמצאת פוגם בכבוד המלך. שגם ליבם אינו כבודו להקים על שם אחיו:
מתני'. בהספד של יום הראשון ומה דתני בתוספתא מפסיקין ביום שני הוא:
והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור. עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו לקרות והאמרת דאפילו בתוך ההספד מפסיקין לק''ש:
תני. בתוספתא דברכות פ''ב וגריס התם הסופד וכל העוסקין וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source