רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא. לְמַעֲלָן. לְמַעֲלָן מִקָּנֶה שָׂפָה. לְמַטָּן. לְמַטָּן מִקָּנֶה שָׂפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְמַטָּן מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חֲנִינָה גַּו אִסְטְרָטָה. שְׁמַע דִּדְמָךְ. אָמַר. שְׁלַח וְאַייתִי לִי מָנוֹי טַבְייָא דְשׁוּבְתָא וּבְזָעֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג עַל רִבִּי יוּדָן בְּתַרְתֵּי. וְאַתְייָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם כַּהֲנָא כְרִבִּי יוּדָה. וְאִי כְרִבִּי יוּדָה לֹא יִפְרוֹס כָּל עִיקָּר. לָא אַתְייָא דְלָא אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ כְרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. עַל כָּל הַמֵּתִים אֵין מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה אֶלָּא עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. כָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה הֲרֵי זֶה קֶרַע שֶׁלְּתִפְלוּת. מַאי כְדוֹן. חוֹמֶר הוּא בְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁיְּהֵא מַבְדִּיל קָנֶה שָׂפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למעלן למעלן מקנה שפה. סוגיא זו עיקרה בהוריות פ''ג על מתני' דהתם כהן גדול פורס מלמטן וההדיוט מלמעלן. ופליגי בה דר' לעזר בשם כהנא דלמעלן דקאמר למעלן מקנה שפה מקמי שפה דקי''ל על אביו ואמו צריך לקרוע השפה העליונה ופלוגתא היא לקמן בשאר כל המתים וההדיוט היא שהוא קורע מקמי שפה ולמטן דכ''ג למטה מקמי שפה ואינו קורע שפה העליונה אבל לא למטה ממש ור' יוחנן סבר למטה ממש כנגד רגליו:
גו איסטרטא. כשהיה עדיין בתוך הרחוב שמע שמת ואמר שישלחו אחרי בגדי השבת הטובים שלו והביאו וקרע אותם על שמועה זו:
ר' יוחנן פליג על ר' יודן בתרתין. חדא הא דלקמן דס''ל לר' יהודה שצריך לקרוע על כל המתים מקמי שפה ואידך הא דאמר ר' יהודה בהוריות לקמן באותו הפ' דאין קורעין על הרב אלא כל שרוב תלמידו ממנו ור' יוחנן לא היה רוב תלמידו מר' חנינא כדאמר התם וכן גרסי' להא בפ''ג דמ''ק הלכה ח':
ואתייא דר' לעזר בשם כהנא. דאמר למעלן למעלה מקמי שפה כר' יהודה דלקמן דלא מחלק בזה בין אביו ואמו לשאר המתים:
ופריך הש''ס ואין כר' יהודה א''כ כהן גדול לא יפרוס כל עיקר דהא ר' יהודה הוא דאמר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה ה''ז קרע של תיפלות ולא כלום הוא ולר' לעזר הא קאמר דלמטן דכהן גדול למטה מקמי שפה הוא:
לא אתייא דא אלא על אביו ואמו כר''מ. לא מיתוקמא המתני' לפירושא דר' לעזר ברישא ובסיפא אלא באביו ובאמו ואליבא דר''מ דס''ל באביו ובאמו הוא דצריך להבדיל מקמי שפה והלכך מפרש לה למעלן דכהן הדיוט למעלן מקמי שפה הוא ולקמיה פריך דאכתי בכהן גדול קשיא ומשני לה:
מאי כדון. השתא בכהן גדול היכי מיתוקמא ומשני חומר הוא בכהן גדול שאינו מבדיל בקנה שפה צ''ל וכן הגי' במ''ק. ולפי הגי' דכאן ודהוריות יש לפרש ג''כ בענין זה ובלשון תמיהא שאני כ''ג דקדושתו תמורה ויהא הוא מבדיל קמי שפה כהדיוט בתמיה והילכך כר''מ מיתוקמא ובאביו ואמו וכ''ג שאני:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּתִיב כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָי֖ו אֲנִ֥י יי. כִּבְיָכוֹל מָה אֲנִי בִקְדוּשָּׁתִי אַף אַהֲרוֹן בִּקְדּוּשָּׁתוֹ. רִבִּי חֲנִינָה כְתוֹבָא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ. אִין תֵּימַר בְּכ''ג. נִמְצֵאת עֲלִייָתוֹ יְרִידָתוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. נָשִׂיא שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה. מַה מַחֲזִרִן לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מֹשֶׁה. אִין מַחֲזִרִין לֵיהּ דִּי קְטַל לוֹן. שָׁמַע רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וְכָעַס. שָׁלַח גֹּנְתּוֹן לְמִיתְפּוֹס לְרֵישׁ לָקִישׁ. טָֽרְפוֹן. עֲרֲק לְדָא מוּגְדָּלָא. וְאִית דָּֽמְרִין לְהָדָא כְפַר חִיטַּיָּא. לְמָחָר סְלַק רִבִּי יוֹחָנָן לְבֵית ווַעֲדָא וּסְלַק רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא לְבֵית ווַעֲדָא. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה לֵיה מָרִי אֲמַר לוֹן מִילָּה דְאוֹרַייָא. שְׁרֵי טְפַח בְּחָדָא יָדֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וּבְחָדָא טַפְּחִין. אֶלָּא אֲמַר לֵיהּ. לֹא וְלֹא בֶן לָקִישׁ לֹא. 10a אֲמַר לֵיהּ. אֶלָּא אֲנִי מְפַתְּחֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּהָדָא מַגְדָּלָא. אֲמַר לֵיהּ. לְמָחָר אֲנָא וְאַתְּ נִיפּוּק לְקַדְמֵיהּ. שָׁלַח רִבִּי יוֹחָנָן גַּבֵּי רֵישׁ לָקִישׁ. עֲתֵיר לָךְ מִילָּה דְאוֹרַייָא דִּנְשִׂייָא נְפִיק לְקַדְמָךְ. נְפַק לְקַדְמוֹן וָמַר. דֵּיגְמַא דִידְכוֹן דָּֽמְייָא לְבִירְיַתְכּוֹן. כַּד אֲתַא רַחֲמָנָא לְמִפְרוֹק יַת יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח לֹא שָׁלִיחַ וְלֹא מַלְאָךְ אֶלָּא הוּא בְעַצְמוֹ. דִּכְתִיב וְעָֽבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ מִצְרַ֘יִם֘. הוּא וְכָל דַּרְגּוֹן דִּידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה חֲמִית מֵימַר הָא מִילְּתָא. אֲמַר לוֹן. מָה אַתּוֹן סָֽבְרִין. מַה דְחִיל מִינְּכוֹן הֲוִינָא מְנַע אוּלְפָּנֵיהּ דְּרַחֲמָנָא. דָּמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אַ֖ל בָּנָיי כִּ֠י לֽוֹא טוֹבָה֚ הַשְּׁמוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אתון סברין מה. וכי מה אתם סבורין בדבר שבשביל היראה והפחד בפניכם אהיה בוש וירא והייתי מונע מלומר דבר בלימוד התורה דהא אמר ר' שמואל ודריש ליה אקרא דאין חוששין בכיוצא זה מפני הכבוד והיראה:
אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירין עם ה'. עם ה' מעבירין אותו ומפרסמין ואין חוששין מפני היראה והכבוד:
וכל דרגון דידיה. המרכבה שלו:
ומה חמית מימר הא מילתא. נשא שחטא מלקין אותו:
אף אהרן בקדושתו. וכן זרעו אחריו ואע''פ שחטא כשמלקין אותו והרי הוא כאחיך אין מעבירין אותו מגדולתו:
כ''ג שחטא מלקין אותו. בשלשה וכן הוא בפ''ג דהוריות בהדיא וגרסינן שם לכל הסוגיא:
נמצאת עלייתו. דתימא מפני חשיבותו יהא נידון בעשרים ושלשה אבל ירידתו הוא שמתבזה בפני רבים:
מה מחזרין ליה. אם מחזירין אותו אח''כ לגדולתו:
משה. לשון שבועה הוא וכלומר בשבועה במשה דאין מחזרין ליה דהוא קטל לון ופשיטא שאין מחזירין אותו לנשיאותו ובהוריות כתוב מוטב וט''ס הוא. וכך היה דרכו של ר' חגיי לישבע בלשון הזה כמו שתמצא פ''ק דמגילה הלכה י''ב מתקינין לו כהן אחר תחתיו מה מייחדין ליה עימיה א''ר חגיי משה דיינון מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה וכן הוא בהוריות לקמן בפ' הנזכר. ובפ''ק דיומא כתוב משם וט''ס הוא. וכן בפ''ד דמגילה הלכה י' אמר ר' חגיי כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע הדעת משה דאנא מסתכל ולא מסע דעתי:
שמע ר' יודן נשייא וכעס. על ר''ל שדרש כן:
שלח גנתון. גונדא חיל שלח לתפסו:
לבית וועדא. לבה''מ:
א''ל. ר' יהודה הנשיא לר' יוחנן למה לית מרי אמר לן מילה דאורייתא:
שרי. התחיל ר' יוחנן לטפח באחת מידיו:
ובחדא טפחין. וכי ביד אחת מטפחין:
אמר ליה לאו אין לא בן לקיש לא. וכן הוא בהורית. כלומר שהשיב לו יודע אני שאין מטפחין באחת יד אבל אני עושה לרמז שחסר לי יד אחת והוא בן לקיש ואם אין כאן בן לקיש לא אוכל לומר בדברי תורה ולא כלום:
א''ל אלא אנו מפתחה. שאל לו ר' יהודא הנשיא אלא היכן הוא סגור. ומפתחה לשון סגי נהור הוא:
עתיד לך. תכין לך איזה חידוש בדברי תורה שהנשיא יוצא לקראתך:
נפק לקדמון ואמר. יצא ר''ל לקראתם ואמר דוגמא שלכם דומה לבוראכם הוא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נגלה על עמו ולפדותן:
טרפון. בקשו לטורפו וברח לאיזה מגדל שהיה שם ואית דאמרין בכפר חיטייא נחבא:
כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוּמֵר. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גּוֹמֵר כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ וּבָא לוֹ. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן חָדָא. בֵּין רִבִּי יוּדָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן חָדָא. בֵּין רִבִּי מֵאִיר לְרִבִּי יוּדָה הַכְנָסָה. רִבִּי יַעֲקֹב בֶּן דֹּסַאי. מַפְסִיק בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הָיָה בִפְנִים הָיָה יוֹצֵא. הָיָה בַחוּץ הָיָה נִכְנָס. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָיָה בִפְנִים הָיָה נִכְנָס. הָיָה בַחוּץ לֹא הָיָה נִכְנָס. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. גּוֹמֵר כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְיָדוֹ וּבָא לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב הוּנָא. מַתְנִיתָא לְרֵישׁ לָקִישׁ. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א. עִמָּהֶן אֵין יֵצֵא. יוֹצֵא הוּא אַחֲרֵיהֶן. הֵן נִיכְסִין וְהוּא נִגְלֶה וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר. אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א. יָצָא לֹא הָיָה חוֹזֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בין ר''מ לר''ש חדא. דלר''ש כששמע שמת לו מת והוא בתוך העבודה אז גומר כל העבודה שבידו אבל אם לא התחיל בעבודה לא וכן לאחר שגמר אותה העבודה שוב אינו מקריב ואלו לר''מ מקריב אפילו בתחלה:
כ''ג מקריב אונן ולא אוכל וכו'. פלוגתייהו בתוספתא דזבחים פ' י''א. ומפרש ואזיל במאי פליגי:
בין ר' יודה לר''ש חדא. דלר' יודה מקריב כל אותו יום ולר''ש אחר שגמר עבודה שהיתה בידו שוב אינו מקריב:
בין ר''מ לר' יודה הכנסה. דלר''מ ס''ל דוקא אם לא יצא מן המקדש מקריב אפי' בתחלה אבל אם יצא אינו נכנס ור' יהודה סבר כל אותו היום ואע''פ שלא היה במקדש נכנס לכתחילה ומקריב:
ר' יעקב בן דסאי. אומר מפסיק ביניהון אם הוא צריך להפסיק בתוך העבודה איכא בינייהו בין לר''מ ור''ש:
ר' מאיר אומר היה בפנים היה יוצא היה בחוץ לא היה נכנס. כצ''ל וכן הוא בהוריות. כלומר דר''מ ס''ל אפילו בששמע כשהיה בפנים ועבודה בידו צריך להפסיק ויצא ומכ''ש אם. היה בחוץ לא הי' נכנס ולא קתני לה אלא איידי דר' יהודה דלקמיה:
ר' יהודה אומר היה בפנים היה נכנס. כלומר כל אותו היום דקאמר אם הוא בפנים נכנס לעבודה ומקריב אפילו לכתחלה אבל מודה הוא לר''מ שאם היה בחוץ לא היה נכנס ור''ש ס''ל דא''צ להפסיק אם הוא עומד בתוך העבודה. לר' יעקב ר' יהודה היינו ר''מ אליבא דת''ק ור''מ מחמיר אליביה דאפילו להפסיק צריך:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' הונא מתניתא לריש לקיש. תני ליה האי ברייתא דלקמיה לפני ריש לקיש דמסייע ליה לר' יעקב בן דסאי ואליבא דר' יהודה:
ומן המקדש לא יצא וכו'. ברייתא היא בסיפרא פ' אמור:
עמהן. עם נושאי המטה אין יוצא בשוה אבל יוצא הוא אחריהן כדאמר במתני':
שנאמר ומן המקדש לא יצא אינו יוצא כל עיקר. הכי מסיים לה התם ודייקינן אינו יוצא כל עיקר הא אם יצא לא היה חוזר והיינו כר' יעקב אליבא דר' יהודה:
תַּנֵּי אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת סָמוּךְ לְקִרְיַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הִקְדִּימוּ שָׁעָה אַחַת אוֹ אִיחֲרוּ שָׁעָה אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וְיִתְפַּלְלוּ. וְהָתַנִּינָן קָֽבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָֽזְרוּ. תִּיפְתָּר בְּאִינּוּן דַּהֲווֹן סָֽבְרִין דְּאִית בָּהּ עֹנָה וְלֵית בָּהּ עֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. באבל רבתי פ''י וגרסינן לכל הסוגיא בפרק מי שמתו הלכה ב':
סמוך לקריאת שמע. בענין שאין יכולין לקברו קודם זמן קריאת שמע:
והתנינן. בפרק מי שמתו קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו וכו' אלמא דסמוך לזמן ק''ש הוציאו:
תיפתר וכו'. שהיו סבורין דיש עדיין עונה וזמן לקברו מקודם ק''ש ולא מצאו זמן אח''כ שנתאחרו ונתעכבו בקבורתו:
הלכה: וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים כול'. הָדָא אָֽמְרָה. סַפְסָל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כְּפִיַית הַמִּיטָּה. כֹּהֵן גָּדוֹל חַייָב בִּכְפִיַית הַמִּיטָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא אמרה ספסל אין בו משום כפיית המיטה. כלומר שאינו צריך לכופו משום כפיית המטה ואינו חושש כשהוא יושב על הספסל דהא קתני והוא מיסב על הספסל ופשיטא הוא דכהן גדול חייב בכפיית המיטה כשאר כל האבלים אלא לאו שמע מינה דאין חוששין בספסל:
משנה: וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֵת אֲחֵרִים דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בְּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמוּנֶה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. כְּשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַּפָּרָתוֹ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הִתְבָּֽרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַסַּפְסָל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' וכשהוא מנחם את אחרים. דבמת שאינו שלו כ''ע מודים דיכול הוא לילך דלא טריד ולא אתי למנגע וכשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברין זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו וכל אחד אומרי לו תתנחם מן השמים:
והממונה. הוא הסגן שהוא ממונה לעבוד עבודה תחתיו אם יארע פסול בכ''ג ממצעו בינו לבין העם שהוא הולך לימין כ''ג וכל העם משמאלו ונמצא כ''ג באמצע:
אנו כפרתך. בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:
התברכו מן השמים. ותהיו נצולין מן הפורענות:
וכשמברין אותו. לפי שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:
מסובין על הארץ. הן מצירין ומתאבלין בצערו והוא מיסב בכבוד על הספסל:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֵין אֲנִינָה אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. דִּכְתִיב וְאָנ֥וּ וְאָֽבְל֖וּ פְּתָחֶ֑יהָ. הָתִיב חִייָה בַּר אָדָא. וְהָֽכְתִיב וְאָנוּ֙ הַדַּייָגִים. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. 10b כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין אֲנִינַת טוּמְאָה אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד. תַּנֵּי. אֵי זוֹ הִיא אֲנִינָה. מִשְּׁעַת מִיתָה עַד שְׁעַת קְבוּרָה. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. אַשְׁכָּחַת מַר קוּלּוֹת וְחוּמְרוֹת עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי. קוּלּוֹת וְחוּמְרוֹת עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. מֵת וְנִקְבַּר בְּשַׁעְתּוֹ. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתָהּ שָׁעָה בִּלְבַד. מֵת וְנִקְבַּר לְאַחַר ג' יָמִים. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אָסוּר עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אֲתַא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חִסְדָּא תְּרַוֵּיהוֹן מָרִין. מוֹדֶה רִבִּי לַחֲכָמִים שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד. כְּהָדָא דְתַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. תֵּדַע לְךָ שֶׁאֵין אֲנִינוּת לָי‍ְֽלָה תוֹרָה. שֶׁהֲרֶי אָֽמְרוּ. אונֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעָרֶב. וַהֲרֵי אָֽמְרוּ אֲנִינוּת תּוֹרָה. רִבִּי יֹסֵא בְּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָא. תִּיפְתָּר שֶׁנִּקְבַּר בְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהרי אמרו. בפ''ח דפסחים אונן טובל ואוכל בפסחו לערב אבל לא בקדשים מפני שאנינות לילה דרבנן והעמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים אבל לא במקום כרת דאכילת פסח:
והרי אנינות תורה. ובפסחים גריס והרי אנינות יום עשו אותה תורה. והיינו הך וכלומר הרי שמענו דאנינות יום היא דעשו אותה מן התורה ואי אמרת בשלמא דרבי לא פליג היכא דיום קבורה אישתהי ולא היה ביום המיתה שפיר הוא דשמעינן לרבי דיום המיתה עצמו אינו תופס לילו אלא מדבריהם והלכך ביום הקבורה ס''ל נמי כרבנן דאינו תופס לילו כלל ואפילו מדבריהם לפי שהיום עצמו אינו אסור אלא מדרבנן וכדאמרן דמודה ר' לרבנן בכה''ג שלא היה יום קבורה ביום המיתה ולא פליג אלא בנקבר מיד דס''ל דאינו אסור לאחר קבורה אלא מדרבנן וכן בלילו ולרבנן כל היום מדאורייתא הוא ולילו הוא מדרבנן אלא אי אמרת דביום הקבורה נמי אית ליה לרבי דאסור וא''כ תופס הוא לילו עכ''פ מדרבנן והשתא יום המיתה דחמירא הוא אליבא דכ''ע אם כן לרבי על כרחך דתופס לילו מדאורייתא הוא והיכי קאמר במתני' אונן טובל ואוכל פסחו לערב ושמעינן לרבי דכהאי מתני' ס''ל:
תיפתר בשנקבר בדמדומי חמה. כלומר דר''י בר' בון מדחי לעולם אימא לך דרבי ס''ל יום הקבורה אסור הוא ומדרבנן וכן תופס לילו עמו מדרבנן ודקשיא לך הא דאמר רבי תדע שאין אנינות לילה מן התורה לאו בעלמא קאמר דתשמע מינה דס''ל לרבי אין אנינות בלילה מדברי תורה אפילו בליל של יום המיתה לא היא אלא דמיירי שנקבר ביום שלאחריו ונקבר עם שקיעת החמה וה''ק רבי אין אנינות בלילה זו מד''ת מאחר שאינה לילה של יום המיתה וקמ''ל דאע''ג דיום קבורה הוא אפ''ה אינו אלא מדרבנן ומוקי. לה להמתניתין נמי דמיירי שנקבר עם דמדומי חמה בליל י''ד ע''י עממין ולאו בלילה של יום המיתה אלא ביום שלאחריו והואיל ומדרבנן הוא אוכל את פסחו ועיקר רבותא דקמ''ל דלא תימא יום הקבורה כיום המיתה הוא והואיל והלילה כיום קבורה הוא ליתסר בפסח קמ''ל דיום קבורה גופיה מדרבנן הוא ולעולם פליג רבי ביום הקבורה וסבירא ליה דעכ''פ מדרבנן הוא דאסור ותופס לילו עמו:
כהדא דתני. דס''ל לרבי אנינות לילה מדבריהם הוא ביום המיתה:
תרוייהון אמרין. דבכה''ג מודה רבי לחכמים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד ולא פליג רבי אלא לקולא היכא דנקבר מיד:
מת ונקבר לאחר ג' ימים. הוי איפכא חומרא לרבי וקולא לרבנן דלדידהו אינו אסור אלא כל אותו היום מיתה בלבד:
מת ונקבר בשעתו. מיד לדברי רבנן אסור כל אותו היום ולדעתיה דרבי אינו אסור אלא עד שעה שנקבר ובהא חומרא לרבנן וקולא לרבי:
מה מפקה ביניהון. מאי בינייהו ולענין מאי איכא קולא וחומרא:
אשכחת אמר. כשתמצא לומר לדברי רבי קולא וחומרא איכא וכן לרבנן כדמפרש ואזיל:
עד שעת קבורה. וכל זמן שלא נקבר אסור לאכול בקדשים:
כיני מתני'. כן מיבעי ליה למיתני שאין אנינת טומאה לענין שאינו אוכל בקדשים כדין אונן וכברייתא דלקמן אלא למת בלבד כלומר ביום המיתה ולאפוקי יום שמועה קרובה או ליקוט עצמות דאין דינם כיום המיתה לפי שיום המיתה תופס גם לילו עמו מדבריהם ואסור לאכול בקדשים בלילה מדרבנן אבל יום שמועה וליקוט עצמות טובל ואוכל בקדשים לערב. גרסינן להא דפסחים פ''ח:
והכתיב ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה. שם י''ט ועל יאור מצרים נאמר וכתיב ואנו:
אין אנינה אלא למת בלבד. אין לשון אנינה אלא על מת כדכתיב ואנו ואבלו פתחיה בישעיה ג' וכתיב התם מתיך בחרב יפולו וגבורתך במלחמה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source