Vayedaber

Makoth

Daf 7b

משנה: וּמַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא הָיו מַעֲלוֹת לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ׃

Traduction

Les hommes internés doivent payer leur entretien aux Lévites, c’est l’opinion de R. Juda. R. Meir dit qu’on n’est pas obligé de leur rien donner. Si l’interné était fonctionnaire public avant d’avoir commis l’homicide par imprudence (38)S'il a été p. ex., dit le commentaire, Nassi (exilarque), ou président du tribunal., il peut, en quittant la ville de refuge pour redevenir libre, retourner à ses fonctions; c’est l’opinion de R. Meir. R. Juda dit qu’il ne peut pas y retourner.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ומעלות היו שכר ללוים. בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות מעלה הרוצח שכר לבעל הבית שהוא דר שם:

רבי מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר. ואין הלכה כרבי מאיר. ודוקא במ''ב עיר אבל בשש ערי מקלט כ''ע מודו שאין מעלה שכר לבעל הבית:

ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה. דכתיב ישוב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב למשפחתו הוא חוזר ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו והלכה כר' יהודה:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דִּיבּוּר 7b חִידּוּשׁ מִקְרָא [יֵשׁ] שָׁם. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים (כול' גרשה) [אֶל נֹ֥חַ וְאֶל בָּנָי֥ו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר. מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם. חִידֵּשׁ בּוֹ אֵבֶר מִן הַחַי. וְהָא כְתִיב וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל פָּנָי֑ו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּילָה. וְהָא כְתִיב דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח יי בְּיַֽעֲקֹ֑ב וג' מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ אֶת הַ.. לה. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָי֖ו אֲנִ֥י יְי. מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם חִידֵּשׁ בּוֹ קִידּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהָא כְתִיב וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ מַה חִידּוּשׁ מִקְרָא יֵשׁ שָׁם. אִון תֵּימַר שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט. כְּבָר נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אֶלָּא אַף הוּא נֶאֱמַר לוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וְנָ֞ס אֶל אַחַ֣ת ׀ מֵהֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח וג' וְנָֽתְנוּ ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃] מָהוּ וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃ רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי שִׁילֹה. שֶׁאִים הָיָה תַלְמִיד חָכָם עוֹשִׂין לוֹ בֵית ווַעַד.

Traduction

R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: partout où la Bible emploie le mot parler, elle fait allusion à quelque loi nouvelle sous-entendue. Ainsi, lorsque dans Josué (Jos 20, 3) le précepte relatif aux villes de refuge est rappelé, le texte emploie aussi le mot parler. —Cependant, ne trouve-t-on pas aussi l’emploi de ce même terme dans le sens plus simple de dire (sans se référer à un ordre)? —C’est que, selon la correction admise par les exégètes, Dieu employa le terme parler conjointement avec celui de dire, en s’adressant à Moïse (Ex 6, 2), parce qu’il s’agit d’une réprimande. —Pourquoi, après le devoir de recueillir le réfugié (énoncé au texte précité de Josué) est-il encore dit: Il demeurera avec eux? De ces mots superflus, disent les rabbins au nom de R. Shilo, on déduit que si l’exilé était un docteur de la Loi, on lui établissait une salle de réunion pour aller l’entendre.

Pnei Moshe non traduit

כל מקום שנא' דיבור. כל מקום שנא' וידבר בתורה:

חידוש מקרא שם. יש שם איזה חידוש מצוה או דין מה שצוה הקב''ה למשה או להורות איזה דבר חידוש מפני שדיבור לשון קשה הוא ומרמז על דברי תורה ומצות שהם צריכום חיזוק. ומייתי לה הכא משום דאיירי בערי מקלט ומצינו דכתיב ביהושע גבי פרשת ערי מקלט וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי מקלט וגו' ולא מצינו בכל ספר יהושע וכן בכל הנביאים כ''א לשון ויאמר ובכאן כתוב וידבר מפני שהוא ג''כ חידוש מקרא שכתוב בו לקיים מצוה הכתובה בתורה:

והא כתיב וידבר אלהים וכו' גרס''ה. הש''ס מקצר בקושיא והתירוץ וסומך על מבואר במדרשי חז''ל וידוע הוא וכלומר דמקשה הרי לפעמים תמצא שלא במקום מצוה ודין דכתיב בו דיבור ולשון קשה כגון וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' ומשני גרס''ה כלומר כמה דגרסינן במדרש שדרשו חז''ל דבר אתו משפט על שהקשה לומר למה הרעותה וגו' חבל על דאבדין וכו' ולפיכך נאמר שם לשון דיבור:

מהו וישב עמם. ביהושע כתיב שם ונס אל אחת מהערים האלה וגו' ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם וכיון דכתיב ואספו אותו העירה ונתנו לו מקום וישב עמם למה לי אלא למידרש מלשון ישיבה ובית הוועד כדרבי שילה:

[כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת כָּךְ הָיָה תְּחוּמָהּ קוֹלֵט.] שָׁלֹשׁ עָרִים הִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן. מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִפְרִישׁוּ עוֹד שָׁלֹשׁ. וּלְעָתִיד לָבוֹא מַפְרִישִׁין עוֹד שָׁלֹשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. הֲרֵי ט'. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ. שָׁלֹשׁ שֶׁלְּשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ הֲרֵי ט'. וְעוֹד הֲרֵי י''ב. רִבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר. שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ הֲרֵי ט'. וְעוֹד הֲרֵי י''ב. עַל הַשָּׁלֹשׁ הֲרֵי ט''ו. כָּתוּב שֵׁשׁ עָרֵ֥י מִקְלָט֭ תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם׃ שֶׁיְּהוּ שִׁשָּׁתָן קוֹלְטוֹת כְּאַחַת. וְתֵימַר אָכֵן. וַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי שְׂמוּאֵל [בַּר יַיְנָא] בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. חֲמִשָּׁה דְבָרִים חָסַר מִקְדָּשׁ אַחֲרוֹן מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. דִּכְתִיב עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַֽהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וגו' עַד וְאֶכָּֽבְדָה֭. וְאֶכָּבְדָ֖ כָתוּב חָסֵר ה''א. אֵילּוּ ה' דְבָרִים שֶׁחָסַר מִקְדָּשׁ אַחֲרוֹן מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. וְאֵילּוּ הֵן. אֵשׁ. אָרוֹן. אוּרִים וְתוּמִּום. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְרוחַ הַקּוֹדֶשׁ.

Traduction

Moïse établit trois villes de refuge en deçà du Jourdain (34)Tossefta à ce, 2.; à leur entrée en Palestine, les Israélites fixèrent trois autres, et plus tard il en sera établi trois autres, car dans le texte biblique relatif à ce sujet (Dt 21), il y a trois fois le mot trois (ibid. 9). Aba-Saül dit: comme dans ce texte il y a le mot superflu et encore, il faut compter encore une fois ce nombre 3, soit 12. R. Nehoraï ajoute encore à ce compte la mention du mot outre équivalent au même nombre 3, soit 15. —Il est écrit (Nb 35, 13): Vous aurez six villes de refuge; ceci ne signifie-t-il pas que les 6 villes devront fonctionner en même temps? Peut-il donc être question de plus (35)Question non résolue.? —Conformément à ce qu’a dit R. Samuel b. Yanaï au nom de R. Aha (36)J., (Taanit 2, 1)., il manquait au 2e Temple 5 objets qu’avait eu le premier Temple; car il est dit (Ag 1, 8): Montez à la montagne, apportez du bois,...., et j’en serai honoré. Or, dans ce dernier mot, il manque à la fin la lettre Hé (qui vaut 5). Les 5 objets manquants sont: le feu, l’arche sainte, l’oracle des Ourim et Toumim, l’huile d’onction et l’esprit saint.

Pnei Moshe non traduit

שלש ערים הפריש משה וכו'. תוספתא הוא בסוף פ''ב:

שנאמר שלש וכו'. ג' פעמים שלש הכתוב בפ' שופטים:

אבא שאול אומר שלש של שלש שלש הרי ט'. כנגד ג' פעמים שלש הכתובים וכתיב ויספת לך עוד שלש ודריש מעוד לשלש אחרים הרי שנים עשר:

על השלש. האלה להביא עוד שלש אחרים הרי חמשה עשר:

כתיב שש ערי מקלט וכו' ותימר אכן. על תנאי דדרשי להוסיף בערי מקלט פריך דהכתיב שש ערים ודרשינן עד שיהא ששתן קולטות כאחת ולת''ק ניחא דמתקיים הכתוב הזה גם לעתיד לבא דכתיב ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה וזה נאמר לעתיד לבא להוסיף עוד שלש על שלש שבארץ ישראל ויהיו שם ששתן קולטות כאחת כמו שנתקיים מקרא הזה בשעה שהיו שלש בעבר הירדן ושלש בארץ כנען אלא להני מ''ד דמוסיפין עוד א''כ לעתיד לבא לא יתקיים שש ערי מקלט תהיינה ולשון תהיינה משמע שבהוייתן יהו ואף לעתיד לבא ולא משני מידי:

ואתייא כהאי דאמר ר' שמואל בשם ר' אחא וכו'. אמתני' קאי דקתני אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים דמשמע דזימנין היה מרובה בגדים ולא היה משוח בשמן המשחה וזהו בבית שני כדאמר ר' שמואל דאלו ה' דברים שחסר מקדש אחרון וכו'. וגרסי' להא דר' שמואל בפ''ב דתענית תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון ואתייא כהאי דאמר רבי שמואל וכו' שבשעה אחת נגנז הארון ושמן המשחה:

[אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם.] אָמַר [רִבִּי] אַבַּיי. תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְפַרְסֵם אֶת עַצְמוֹ. הֵיךְ בַּר נַשׁ דַּחֲכַם חָדָא מֵיכְלָה וָאֲזִיל לַאֲתַר וְאִינּוּן מְיַיקְרִין לֵיהּ כַּד הֲוָה חֲכַם תְּרֵין מֵיכְלָה צָרִיךְ מֵימַר לוֹן חָדָא מֵיכְלָה אֲנָא חֲכַם. רַב הוּנָא אָמַר. אוֹמֵר בְשָׂפָה רָפָה וְהַיָּמִין פְשׁוּטָה לְקַבֵּל.

Traduction

Abayé dit qu’un docteur de la Loi doit se faire connaître à sa juste valeur; ainsi, lorsqu’un tel docteurs connaît un traité, et que, se rendant dans une autre localité, on lui rend autant d’honneurs que s’il savait le double, il devra faire connaître au juste ce qu’il sait (37)Cf. J. (Sheviit 10, 2).. Quant à la rémission d’une dette en la 7e année agraire, celui qui l’énonce au débiteur d’une voix condescendante pourra cependant avoir la main ouverte pour toucher le montant.

Pnei Moshe non traduit

תלמיד חכם צריך לפרסם עצמו. כדמפרש ואזיל שאם בא לאיזה מקום ומכבדין אותו ביותר ממה שהוא ראוי לו ומפני שהן טועין בו כסבורין הם שהוא חכם יותר ממה שהוא צריך לפרסם ולומר זה וזה אני יודע ולא יותר ונלמד מרוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו וכו' כדתני במתני' וגרסי' להא בפ' אחרון דשביעית:

דחכם חדא מיכלה. שיודע במסכת אחת והם מכבדין אותו בערך אם היה יודע בשתי מסכתות צריך לומר להן במסכת אחת אני יודע ולא יותר:

בשפה רפה והימין פשוטה לקבל. אמחזיר חוב בשביעית קאי דקתני התם גבי כיוצא בו רוצח וכו' המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אעפ''כ יקבל הימנו ועלה קאמר רב הונא יאמר לו בשפה רפה משמט אני והימין פשוטה לקבל כשיאמר זה אע''פ כן. וא''נ מילתיה דרב הונא אהאי דלעיל מיתפרשא את''ח וכו' דנלמד מדין דמחזיר חוב בשביעית וכן כל כיוצא בזה:

מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. כִּ֣י יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒.

Traduction

Pourquoi, selon R. Yossé le Galiléen, le plus proche parent de la victime a-t-il pour devoir de venger le sang répandu. C’est qu’il est écrit (Dt 19, 6): dans l’effervescence de son cœur, à le poursuivre (c’est donc un devoir de le poursuivre).

Pnei Moshe non traduit

מה טעמא דר' יוסי הגלילי גרסינן. דקאמר במתני' מצוה ביד גואל הדם משום והיה כי יחם לבבו כתיב פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו וגו' וש''מ דמצוה עליו לרדף אחריו:

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְחוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁלַּשְּׁלִישִׁי. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. צָֽרְכוּ לַדָּבָר שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. אָמַר רִבִּי יוּסֵי. מַתְנִיתִין לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לוֹ. אֲפִילּוּ שַׂר צָבָא כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֵין יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר שָׁמָּה. שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ כול'.

Traduction

''Le réfugié pourra rentrer lors du décès du pontife suivant'', fût-ce le 3e, dit R. Abahou. Il dit aussi: si la présence du meurtrier involontaire est indispensable pour un objet quelconque, on le fait chercher de la ville de refuge. —Non, dit R. Yossé, aux termes de la Mishna, lors même que tout Israël aurait besoin de cet homme, fut-il un chef d’armée comme Joab fils de Cerouya, il ne devra jamais sortir de cette ville, car il est dit (ibid.): ''où il a fui, là il demeurera, etc.''.

Pnei Moshe non traduit

וחוזר במיתתו של שלישי. אהא דקתני במתני' וחוזר במיתתו של שני קאי וקאמר דכן הדין נמי אם מת זה הכהן שמינוהו תחת הראשון ואח''כ נגמר דינו חוזר במיתתו של שלישי וקמ''ל דלעולם חוזר במיתת זה שנגמר דינו לפניו:

צרכו לדבר. אם היו צריכין לאיזה דבר שישאלו להרוצח וכיוצא בו אם הוא לדבר מצוה ורבים צריכין לו ואין כאן אחר שיעשה זה שולחין ומביאין אותו משם דקסבר ר' אבהו הא דקתני במתני' אין יוצא משם לא לעדות מצוה דוקא בכגון זה שיש אחרים שיכולין להעיד ולעשות כן אבל בדבר שאין אחרים יכולין לעשות כמוהו שולחין אחריו:

א''ר יוסי מתניתא לא אמרה כן וכו'. דמשמע אפי' ישראל צריכין לו ואין שם אחר כיוצא בו שיוכל לעשות זה כדקתני ואפי' הוא כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם:

Makoth

Daf 8a

משנה: הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקּוֹדֶשׁ וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא הָאוֹכֵל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל וְטָמֵא הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח. וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת וְהַסָךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהָאוֹכֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלוּ תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כַּזָּיִת. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בָּאוֹכֵל (נְבֵילָה) [נְמָלָה] כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַייָב. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבִרְייָתָהּ. אָמַר לָהֶן אַף חִיטָּה אַחַת כְּבִירְיָתָהּ׃

Traduction

Un individu impur qui mange des choses sacrées, ou qui entre dans le temple; celui qui mange la graisse défendue ou du sang; celui qui mange le reste des sacrifices (Ex 29, 34), ou le reliquat des sacrifices appelé pigoul (rejeté) (Lv 19, 7), et (Lv 7, 18) ou de la viande sacrée devenue impure (Lv 7, 19), celui qui offre des sacrifices en dehors du Temple; celui qui mange du pain levé pendant la fête de Pâques; celui qui mange ou qui travaille le jour du grand pardon; celui qui fait pour son usage une composition comme celle de l’huile d’onction sacrée (Ex 30, 32), ou comme celle du parfum sacré (Ex 30, 32); celui qui mange la viande d’un animal mort, ou déchiré (par un animal carnivore, ou atteint d’une maladie infectieuse), celui qui mange des reptiles défendus; celui qui mange des fruits de la terre avant d’en avoir donné les prémices sacerdotales, et Lévitiques; celui qui mange la dîme du Lévite dont on n’a pas encore donné la part due au cohen; celui qui mange la deuxième dîme ou les choses sacrées avant de les avoir rachetées, est passible de la peine des coups.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הטמא שאכל את הקדש. ואזהרתי' מבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא ולא תגע אזהרה לאוכל דמקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה שהבא אל המקדש והוא טמא בכרת אף אזהרת קדש דבר שיש בו נטילת נשמה והיינו אכילה ענוש עליה כרת דאלו בנגיעה ליכא כרת:

המפטם את השמן. העושה שמן דוגמת שמן המשחה:

והסך בשמן המשחה. שעשה משה רבינו עליו השלום:

אכל טבל. ואזהרתיה מלא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום הכתוב מדבר:

ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. שאף הוא במיתה כטבל דכתיב ונחשב לכם כתרומתכם כדגן מן הגורן וכו':

ומעשר שני שלא נפדה. הכא במעשר שני שנטמא איירי ואפי' הוא בירושלים אסור לאכלו עד שיפדה והאוכלו בירושלים עד שלא נפדה לוקה ודוקא בירושלים שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו דאמר רחמנא בבכור בעל מום בשעריך תאכלנו ונאמר כאן לא תוכל לאכול בשעריך ודרשו חז''ל כן לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שאתה אוכל בכור בטומאה בשעריך ומנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים שנא' כי לא תוכל שאתו כלומר לא תוכל לאכלו כדכתיב וישא משאת מאת פניו:

והקדש שלא נפדה. אין אזהרתו מפורשת ואתיא מג''ש חטא חטא מתרומה דאף על גב דמיעט רחמנא דכתיב ומתו בו ולא במעילה ממיתה מעטיה ולא מאזהרה:

באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב. משום שרץ השורץ על הארץ ואף על גב דלית ביה כשיעור:

אף חטה אחת כברייתה. ואין הלכה כר' שמעון דלא הוי בריה אלא ביש לה נשמה וכן גיד הנשה הוי כבריה משום דפריש ביה רחמנא לא תאכל גיד ומשמע בין גדול בין קטן ובלבד. כשהוא שלם:

משנה: וְאֵילּוּ הֵן הַלּוֹקִין הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל הַנִּידָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה חַייָבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד בִּלְבָד׃

Traduction

Sont condamnés à la peine du fouet celui qui commet un adultère avec sa sœur, avec la sœur de son père, avec la sœur de sa femme, avec la femme de son frère, avec la femme du frère de son père, ou avec une femme menstruée; un grand prêtre qui épouse une veuve (Lv 21, 14); un prêtre qui prend une femme divorcée ou celle qui a pratiqué la cérémonie du déchaussement (Dt 25, 9); un israélite qui prend une femme bâtarde, ou une femme israélite qui prend un homme bâtard.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אילו הן הלוקין. אלו לאו דוקא דתנא ושייר לוקין טובא אלא תנא חייבי כריתות לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות ולאפוקי חייבי מיתות בית דין שאין בהן מלקות ארבעים ותנא אלמנה וגרושה לאשמועינן שחייבין עליה' משום שני שמות ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו משום דלא מפרש אזהרה דידהו בהדיא וכן הקדש שלא נפדה ואיידי דתנא הקדש תנא מעשר שני דתרוויוהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדיה וכן ברובא איכא צד חידוש:

אלמנה. שנתאלמנה מאיש אחר והיא גרושה חייב עליה שני מלקיות:

משום שני שמות. שני אזהרות ששניהם מפורשות במקרא ואזהרה אתרוייהו קאי:

גרושה. והיא חלוצה אינו חייב עליה משום שני שמות שהחלוצה אינה אלא מדרבנן וסמכינן לה אקרא דואשה:

הלכה: [מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם.] תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. לְמַחְלוֹקֶת נִיתְּנוּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לְבֵית דִּירָה נִיתְּנוּ. וַתְייָא דְרִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי יוּדָה. וּדְרִבִּי מֵאִיר 8a כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. מַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּים דִּבְרֵי רִבִּי (מֵאִיר) [יְהוּדָה]. רִבִּי (יְהוּדָה) [מֵאִיר] אוֹמֵר לֹא הָיו מַעֲלוֹת שָׂכָר לַלְּוִיִּם.

Traduction

On a enseigné (39)J., (Maasser Sheni 5, 14). que, selon R. Yossé, l’opinion au sujet des villes de refuge font l’objet d’une discussion: d’après R. Juda, ces villes constituent la propriété ou héritage des Cohanim et Lévites; selon R. Meir, ces villes ne leur servent que d’habitation. Or, l’avis de R. Juda est conforme à celui que R. Yossé exprime ailleurs, comme celui de R. Meir concorde à celui de R. Yossé exprime ailleurs, comme celui de R. Meir concorde avec ce qu’il dit ailleurs. Ainsi, l’on a enseigné: les réfugiés doivent payer un salaire comme loyer dans ces villes appartenant aux lévites; tel est l’avis de R. Meir; selon R. Juda, ils n’ont rien à payer. – (40)''Suit un passage traduit en (Sota 9, 2) fin; Cf., (Sheviit 10, 7).''.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני ר' יודה אומר למחלוקת ניתנו רבי יוסי אומר לבית דירה ניתנו. והכי גרסינן לה בפ' בתרא דמעשר שכי. ובערי המגרש אשר ניתנו ללוים קמיפלגי ר' יודה סבר שניתנו להם לחלקם ממש תחת אחוזה בארץ שאין להם ללוים וניתנו להם ערי מגרש ור' יוסי סבר לא ניתן להם אלא לבית דירה ולא שיהא נחלתם וחלקם ממש דערים לשבת כתיב לבית דירה בעלמא:

ה''ג ואתייא דר' יוסי כר' מאיר ודר' יהודה כדעתיה. ר' יוסי ס''ל כר''מ במתני' דלא היו מעלין להן שכר ללוים מפני שאינן שלהן לחלק ולנחלה שיטלו מהן שכר ולא ניתנו להן עצמן אלא לבית דירה ור' יהודה לשיטתי' הוא דאזיל דס''ל לחלקם ממש ניתן שיהא שלהן והלכך ס''ל במתני' מעלין היו שכר ללוים. וגרסי' להא במקצת פ' עגלה ערופה סוף הלכה ב' ושם כתבתי לגי' דהכא וכפי אשר הגהתי כאן מהסוגי' דמעשר שני והיא עיקרית:

רָבָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם מַר עוּקְבָּא. אֵין מְקַדְּדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁלַּחֲמִשִּׁים אַמָּה. רִבִּי זֵירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אוֹמֵר. אֵין מְקַדְּדִין לֹא בְעָרֵי הַלְּוִיִּם וְלֹא בִמְקוֹם עֶגְלָה עֲרוּפָה. וַתְייָא כְמָאן דְּאָמַר. אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִים תְּחוּם שַׁבָּת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. אֶלֶף מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִים שָׂדוֹת וּכְרָמִים. כְּלוּם לָֽמְדוּ לִתְחוּם שַׁבָּת לֹא מִתְּחוּם עָרֵי לְוִיִים. לְעִיקָּר אֵין מְקַדְּדִין לַטְּפֵילָה מְקַדְּדִין.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה. בפ''ה דערבין גרסי' לה אמתני' אם אינו יכול להבליעו וכו' שמעתי שמקדרין בהרים ולשון נוקבין הוא שכשהוא מודד תחום שבת ואינו יכול להבליע המדרין לפי שהוא יותר מחמשים אמה לפי מדת החבל אשר הוא מודד בו ואז צריך למדוד גם המדרון רואין כאלו נוקבין אותו ומודדין דרך הנקב למעט מדת מדרונו כדאמרינן שם שהתחתון נותן את החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו ונמצא מתמעט חצי קומתו של אדם:

לא בערי הלוים. כשמודדין תחום ערי מקלט כדי לידע עד כמה הן לקלוט כדתנן בפרקין כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת:

ולא במקום עגלה ערופה כשמודדין לידע איזה העיר הקרובה אל החלל אין מקדרין בהן אלא מודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה ובערובין מפרש טעמא מפני שמדידתן של תורה הן ואין מקילין בהן:

ואתייא כמ''ד. בפ''ה דסוטה דדריש אלף אמה למגרש ואלפיים אמה לתחום שבת הוא וכלומר דלהאי מאן דאמר אין אנו צריכין ללמוד כמה הוא תחום שבת מערי מקלט לפי שנרמז במקרא בפני עצמו ואתיא שפיר דאע''ג דלתחום ערי מקלט אין מקדרין לתחום שבת מקדרין:

ברם כמ''ד. התם דדריש אלף אמה מגרש ואלפיים אמה שדות וכרמים ולהאי מ''ד לא ידעינן שיעור תחום שבת אלא מערי מקלט הוא דילפינן כשם שכתוב בהן אלפיים כן נמי לתחום שבת קשיא דלעיקר אין מקדרין ולטפילה שהוא תחום שבת דנלמד מערי מקלט מקדרין בתמיה אלא ודאי דלא אתיא כהך מאן דאמר:

וּמָנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ קוֹבִרִין בְּעָרֵי הַלְּוִיִּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וּמִגְרְשֵׁיהֶ֗ם יִהְי֤וּ לִבְהֶמְתָּם֙ וְלִרְכוּשָׁם וּלְכֹ֖ל חַייָתָם׃ לַחַיִים נִיתְּנוּ וְלֹא לִקְבוּרָה נִיתְּנוּ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

לחיים ניתנו ולא לקבירה. להלוים שיהו קוברין בהן דאלו רוצח שמת שם תנן במתני' שם תהא קבורתו אלא דלהלוים לא ניתנו להם אלא לחיים:

הדרן עלך פרק אלו הן הגולין

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source